בלוג

ערב טוב לכם מורי ורבותי. דברי התורה לעילוי נשמת מזל בן רבקה שהיום יום פקודת שנתו. באמת דבר מיוחד שזכינו הערב הזה גם לציין את האזכרה, זה כבר הרבה שנים, 28 שנה לפטירתו. וגם הנה באותו ערב הנכדה שלו מקבלת הצעת נישואין, אז זה המשכיות וזה הדור הבא, זה דבר משמח מאוד.

רש"י בפתיחת פרשת השבוע שואל: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?". כוונת השאלה היא כזו: בסוף פרשת נשא, כל החצי האחרון של פרשת נשא, זה פרשת הנשיאים. מה הכוונה? כל הנשיאים הקריבו את קורבנם, חוזרים על זה 12 פעמים על כל הקורבנות של הנשיאים. והפרשה שלנו פותחת בפרשת המנורה: "בַּהֲעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרֹת".

אז שואל רש"י למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים. ומביא רש"י את תשובת חז"ל: "לפי שכשראה אהרן את חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו".

שואל הרמב"ן: לא נתברר לי למה ניחמו בהדלקת הנרות. זה הדבר היחיד שאהרון עושה כל יום? מה עוד עושים הכהנים כל יום? קטורת בוקר וערב. קטורת זה דבר מיוחד במינו. ועוד שואל הרמב"ן: למה חלשה דעתו של אהרון? הרי אומנם כל שבט הביא את קורבנו, אבל מי הקריב את כל הקורבנות? אהרון!

אז צריך להבין שחלישות הדעת של אהרון לא נבעה מתוך קנאה, אלא התחושה שלו הייתה תחושה קשה שהוא לא אחד מן השבטים. הנה 12 שבטי יה. ידוע שהמספר 12 מבטא תמיד שלמות. והנה 12 שבטי יה והוא לוי לא אחד מהם. על זה חלשה דעתו. מה, אני לא אחד מהשלמות של עם ישראל?

המספר 12 אנחנו רואים למשל אפילו אצל ישמעאל, כשהקדוש ברוך הוא מברך אותו: "ולישמעאל שמעתיך, הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאוד מאוד, 12 נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול". זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא רוצה לברך את ישמעאל בשלמות, אז מה הוא מברך אותו? 12 נשיאים יוליד.

מכיוון שכך מבאר המהר"ל מפראג, שכשאני מתבונן על כל המרחב, אז יש לנו בעצם שלושה צירים במרחב: גובה, אורך ורוחב. אם אנחנו ניקח את הבית מדרש הזה שאנחנו יושבים בו כרגע, יש בו באמת תקרה, רצפה וארבע קירות. אלו שש פאות של הקובייה של המרחב. אבל המספר הזה שש, שהוא גם מבטא שלמות במובן מסוים, בעצם השלמות של 12. כי למעשה אם אנחנו נתבונן, אנחנו נבין שלמעשה יש בקובייה הזאת 12 אלכסונים.

ולכן עונה לו הקדוש ברוך הוא: "שלך גדולה משלהם, אתה מדליק ומטיב את הנרות". למה הוא מנחם אותו דווקא בזה? מכיוון שמה נאמר בפרשה? "בַּהֲעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרֹת". כאשר אתה מדליק את הנרות, תשים אותם כך שהם מכוונים כלפי המרכז.

אמרנו שגם המספר 12 הוא בעצם כפולה של שש. שש מבטא את המרחב, 12 מבטא את כל גבולי האלכסונים של המרחב. אבל למעשה גם המספר שש מבטא שלמות. ששת ימי המעשה שבהם ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. אבל כמובן המספר שש איננו שלם ללא המספר שבע. כי השבע הוא התורן הפנימי.

ששת ימי מעשה זה דבר נפלא, אבל מה המרכז? השבת, היא מקור הברכה. ולכן "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", הנר השביעי שהוא האמצעי, כל הנרות מאירים כלפיו.

ולכן גם כאשר אנחנו מתבוננים על המספר 12, שהוא ביטוי לשיא השלמות של כל המרחב, יש גם את המספר 13. וביהדות 13 זה לא סימן רע. 13 להיפך, זה 12 שזה כל הפירוט, והנשמה של הכל, הפנימיות של הכל, וזה תפקידו של אהרון הכהן. אומר לו הקדוש ברוך הוא, לכן הוא מנחם אותו דווקא בהדלקת הנרות: "אתה כמו הנר המערבי של המנורה, כל הנרות מאירים אליך". כן, יש 12 שבטים, זה כל השלמות של עם ישראל, אבל אתה המרכז.

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.

הזכרנו כבר השבוע את דברי רש"י בתחילת הפרשה, למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? מכיוון, כך אומר רש"י, שכשראה אהרון את חנוכת הנשיאים ולא היה עימהם, לא הוא ולא שבטו, חלשה דעתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות.

הסברנו כבר השבוע, עסקנו בהרחבה בדברי רש"י האלה, כי הרי לכאורה בצורה פשוטה זה דבר מוזר. מה הוא מנחם אותו בהטבת הנרות? אהרון בעצמו מקריב את כל הקורבנות, מקטיר קטורת, אפילו את הקורבנות האלה של הנשיאים, אפילו אותם מי שהקריב זה אהרון. נכון, הם תרמו והוא הקריב, אז התפקיד שלו יותר מרכזי, יותר משמעותי. אז ענינו על זה תשובה אחת בשיחה קודמת שהייתה השבוע. אבל היום אני רוצה לענות שתי תשובות נוספות, אחת על פי הרמב"ן ואחת על פי רבי חיים בן עטר בפירוש אור החיים, אור החיים הקדוש על התורה.

הרמב"ן שואל את השאלה הזאת על רש"י, ולכן הוא עונה על פי מדרש נדיר שהוא מספר שהוא מצא "מגילת סתרים" לרבנו ניסים. כלומר אצל רבנו ניסים, הר"ן, הוא מצא מדרש שלא מוכר, זה לא מדרש שמופיע במדרש רבה או מדרש תנחומא או ילקוט שמעוני או באחד המדרשים המפורסמים. והר"ן מצטט מדרש שאומר כך: כיוון שהקריבו 12 שבטים ולא הקריב שבט לוי עימהם, חלשה דעתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: דבר אל אהרון ואמרת אליו – יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בית בני חשמונאי. כלומר, אומר הרמב"ן, מה היא הנחמה שמנחם הקדוש ברוך הוא את אהרון? נכון שאהרון הוא באמת מאוד דומיננטי, מאוד מרכזי, מקריב וזה, אבל בסוף מי שנותן מעצמו זה הנשיאים. אהרון הוא רק שליח. אמר הקדוש ברוך הוא: אל תדאג, שלך גדולה משלהם. בעתיד, בחנוכה של בני חשמונאי, בניך, בני אהרון הכוהנים שהם היו החשמונאים בני אהרון, אז הם בעצם יהיו המובילים של כל העניין. וזה גם כן חנוכה.

גם חינוך שאנחנו מחנכים ילדים, אז זה בעצם אותו דבר. חינוך הילד זה להתחיל להכניס אותו לתוך התפקיד הראוי לו.

פירוש אחר, וזה כבר פירוש שלישי, הסברנו את רש"י, את הרמב"ן ועכשיו הפירוש השלישי הוא על פי רבי חיים בן עטר, אור החיים הקדוש.

הוא קודם כל מביא שיש מחלוקת בחז"ל האם הנרות היו קבועים במנורה או מתפרקים. ומסביר כך: כתוב שכאשר היו נוסעים ממקום למקום כתוב שם כך: "ולקחו בגד תכלת וכיסו את מנורת המאור ואת נרותיה". אומר אור החיים הקדוש: תשימו לב מה כתוב – מכסים את המנורה ואת נרותיה. מה זה נרותיה? בזמנם של חז"ל ושל התורה נר זה היה כלי קיבול לשמן. אומר אור החיים הקדוש אלה הכוסיות שהם נפרדות. אחרת אם הכוסיות זה חלק בלתי נפרד מהקנים, אתה לא צריך להזכיר את זה בנפרד.

ואם אנחנו מבינים שבאמת הנרות מתפרקים מה משמעות? שברגע שהכוהן מוריד את הנר אז המנורה בעצם פסולה. ברגע שהמנורה פגומה אז כל המקדש איננו שלם. כמו ספר תורה שאות אחת פגומה בו – כל הספר תורה פסול.

כלומר ניקח משל: בדרך כלל כאשר כותבים ספר תורה חדש, הסופר סתם משאיר הרבה פעמים חלל ריק בשביל לכבד את הבאים. הוא לא נותן להם לכתוב את כל האות, אבל הוא עושה את כל המסגרת ומשאיר באמצע זה מקום למלא. כל עוד האות הזאת לא מלאה, ספר התורה לא כשר. ולכן כל מי שעוזר שם ושותף בכתיבה, אז הוא ממש שותף במצווה של כתיבת ספר תורה כי בלעדיו זה לא היה שלם.

אז כמו שאם אות אחת חסרה כל ספר התורה פסול, בעצם כל בוקר כאשר אהרון הכוהן מוריד את הכוסיות האלה מן המנורה, אז המנורה פגומה וכל בית המקדש פסול. עכשיו זה לא דבר שלילי, זה חלק מהעבודה. אבל מה זה אומר? שאהרון חונך את המקדש מחדש כל יום! הנשיאים פעם אחת בהיסטוריה חנכו את המקדש. אבל אתה, אהרן, כל בוקר מחדש.

ולכן שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות. לכן הוא ניחם אותו דווקא בזה.

אני חושב שבדבר הזה יש לימוד גדול לכל החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. שהכוהן חונך את המקדש כל יום מחדש. יש התחדשות בכל יום ויום, "יהיו בעיניך כחדשים". אנחנו גם אומרים בתפילה שהקדוש ברוך הוא "מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". הקדוש ברוך הוא מחדש את העולם, הכוהן מחדש את בית המקדש. וגם אנחנו צריכים להתחדש כל יום. כל יום להרגיש מחדש, אוקיי מה שהיה אתמול היה אתמול, עכשיו אני מתחדש, עכשיו אני מחדש מקבל על עצמי דברים חדשים.