פרשת בהעלותך – בהעלותך את הנרות

פרשת בהעלותך פותחת בציווי מיוחד: "בַּהֲעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרֹת". פסוק זה, לכאורה, אינו מלמד הלכה חדשה — שהרי ציווי הדלקת המנורה כבר הופיע בספר שמות ואף חזר עליו כמה פעמים. מה חדש כאן?

מדוע "בהעלותך" ולא "בהדליקך"?

חז"ל עמדו על הלשון המיוחדת "בהעלותך" — לשון עלייה ולא הדלקה. אונקלוס מתרגם "בהדלקתך", כי מבחינה פשוטה אדם מדליק נרות ולא מעלה אותם. ומה הלכה חדשה מגלה הפסוק? שכל שבעת הנרות צריכים להאיר אל מול פני המנורה, כלומר כלפי הנר האמצעי. כל הפתילות מכוונות אל המרכז.

מדוע אם כן נאמר "בהעלותך"? ומדוע מופיעה מצווה זו דווקא בפרשת בהעלותך ולא בפרשת תצווה?

הכנה לכניסה לארץ

פרשת בהעלותך כולה היא הכנה לכניסה לארץ ישראל. אילולא חטא המרגלים — שמופיע בפרשת שלח לך הבאה — עם ישראל היה נכנס לארץ ישראל מיד לאחר פרשת בהעלותך. לכן, בפרשה זו הקדוש ברוך הוא מכין את עם ישראל לחיים השונים שיחיו בארץ.

במדבר, כל ההנהגה היתה מלמעלה למטה: המן יורד מן השמיים, ענני כבוד עוטפים את המחנה, עמוד האש מוליך בלילה, והתורה ניתנה ממרומים. עם ישראל לא עשה דבר מעצמו — הכל ניתן לו מן השמיים.

אבל בארץ ישראל הדברים שונים לגמרי. שם יצטרכו לזרוע ולקצור, לבנות ולהגן, להקים ממלכה ולנהל מדינה. הם יצטרכו להעלות — לקדש את חייהם הטבעיים. ולכן "בהעלותך" — כאשר תעלה, כאשר תרומם. זו האחריות שמוטלת עליהם: לעשות את הדברים מלמטה למעלה.

וזו הלכה שהתחדשה כאן: "שתהא שלהבת עולה מאליה". הכהן מדליק — אבל האש ממשיכה לעלות מעצמה. מה שאדם מתחיל בעבודת הידיים, ממשיך ומתרומם לבד.

אחדות בתוך פיזור

"אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרֹת" — כל שבעת הנרות מאירים כלפי הנר האמצעי. חז"ל לימדו שקני המנורה מייצגים את כלל עם ישראל. ועיקר ההלכה המתחדשת כאן היא: גם כשכל שבט נפרד ומפוזר בנחלתו, גם כשכל אחד עסוק בחיי היומיום שלו — כולם חייבים להאיר כלפי מרכז אחד.

בארץ ישראל אין "סביב למשכן יחנו" — כולם בחיק אחד. השבטים מפוזרים לאורכה ולרוחבה של הארץ. ולכן ציווי זה מתחדש כאן בדיוק: שהמשמעות של "אל מול פני המנורה" אינה רק כיוון פיזי, אלא כיוון רוחני — כולם מאוחדים סביב הנקודה הפנימית, סביב הקודש. כשיש נר מערבי שדולק בנס — נס שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל — אל סביב הנקודה הזו צריכים כל שבטי ישראל להתאחד ולהתכנס.

מלמטה למעלה

הדלקת המנורה מלמדת שיעור עומק לחיים: יש הנהגה ניסית ויש הנהגה טבעית. במדבר — הנהגה ניסית מלמעלה למטה. בארץ — הנהגה שבה האדם עושה ומרומם, ומגביה את ה"למטה" אל "למעלה". אך גם בהנהגה הזו, כשהאדם מדליק את הנרות כראוי, השלהבת עולה מאליה — כי יש כוח עליון הנענה לפעולת התחתון.

זה עיקר הלקח של פרשת בהעלותך לדורות: עבודת ה' בחיים הטבעיים, בתוך המציאות הממשית, הופכת גם היא לאש קדושה — כשהיא מכוונת אל מרכז, כשכולנו מאירים יחד "אל מול פני המנורה".

תמלול השיעור

צהריים טובים לקהל רבותיי, נאמר דברי תורה קצרים לפני תפילת מנחה. דברי התורה גם עכשיו גם אחרי התפילה יהיו לעילוי נשמת מתפלל בית הכנסת יוסף קנר, שהיום 11 חודש לפקודתו. ונמצאים איתנו כאן יובל וירון הבנים, ובאמת היה פה מוותיקי המתפללים במשך הרבה שנים.

פרשת השבוע הפרשה פותחת בעניין המנורה – "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". וחז"ל עמדו על הדבר הזה שההדלקה נקראת כאן בהעלותך את הנרות, שהרי אונקלוס מתרגם "בהדלקתך" – כאשר אתה מדליק את הנרות. אז מדוע נאמר כאן בהעלותך את הנרות? עוד יש לשאול, בעצם מה החידוש של העניין הזה? עצם זה שמדליקים נרות במנורה כבר נאמר ואפילו כבר פעמיים נאמר לפני הפרשה שלנו.

ובעצם יש כאן חידוש – נשים לב שהפסוק הזה עצמו אפילו לא אומר הלכה, הוא מתאר תיאור זמן: "בהעלותך את הנרות" – כאשר אתה מעלה את הנרות, אז מה ההלכה שמתחדשת כאן? "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". כלומר, כל שבעת הנרות צריכים להאיר, כך מסביר רש"י, כלפי נר האמצעי. יש מחלוקת מהו נר מערבי, אבל רש"י כאן אומר שזה נר האמצעי שהיה בולט לכיוון מערב. וכל הנרות, שלושה מכאן ושלושה מכאן, צריכים… הפתילות להיות מכוונות לאמצע. "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". זו הלכה שהתחדשה כאן.

פרשת בהעלותך כולה היא בעצם הכנה לכניסה לארץ ישראל. שהרי לולא חטא המרגלים, הרי פרשה הבאה היא פרשת שלח לך ששם חטא המרגלים ואז התעכבו עם ישראל עוד 40 שנה במדבר. אבל לולא חטא המרגלים, מיד אחרי פרשת בהעלותך היו אמורים להיכנס לארץ. ולכן פרשת בהעלותך נותנת הכנה כיצד להיכנס לארץ. וההכנה היא קודם כל "בהעלותך". רש"י מסביר למה זה נקרא "בהעלותך", הוא מביא שני פירושים: או בגלל שהלהבה עולה לכיוון למעלה, או בגלל שיש מדרגות שהכהן עולה בהם כדי להדליק את המנורה.

בכל מקרה זה בא לבטא את זה שבמדבר ההנהגה הייתה בעיקר מלמעלה למטה. הקדוש ברוך הוא מנהיג את עם ישראל בדרך נס, הכל מידי שמיים – המן יורד מן השמיים, תורה יורדת מן השמיים, ענני כבוד עוטפים אותם. הכל בעצם מונהג בהנהגה ניסית מלמעלה למטה. לעומת זאת אתם עומדים להגיע לארץ ישראל – כאן יש "בהעלותך". אתם תצטרכו להעלות. הקדוש ברוך הוא לא יעטוף אתכם בניסים אלא אתם תצטרכו להתמודד ולקדש את החיים שלכם. "אנשי קודש תהיון לי", לחיות את החיים המציאותיים בעבודה חקלאית, גם במלחמה מול אומות העולם, גם בכל ההתמודדויות של מדינה, של מלך, של הקמת בית הבחירה, שכל שבט ושבט פתאום נמצא במקום אחר.

אז כאן, זו המשימה שלכם – "בהעלותך", התפקיד שלכם זה להתרומם ולעלות. ולכן ההלכה הזו מופיעה דווקא כאן – שהמנורה עניינה "בהעלותך", שתהא שלהבת עולה מאליה. זו האחריות של מלמטה למעלה. הכהן עולה והשלהבת עולה מאליה. צריך להדליק אותה כך שתהא עולה מאליה, כי זו הדרך של ההנהגה מלמטה למעלה. והחידוש הגדול כאן: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". אומרים חז"ל, כל קני המנורה מבטאים את כלל עם ישראל. וכאשר כולם מתאחדים, גם כאשר כל אחד בקנה שלו, גם כאשר כל שבט ושבט נמצא במקום אחר, אבל המשימה היא שכולם יאירו אל מול פני המנורה.

ולכן זו גם הדרכה לקראת הכניסה לארץ ישראל – לשמור על האחדות בעם ישראל. שאף על פי שכל שבט ושבט מפוזר, נמצא במקומו ולכאורה מנותק, בסופו של דבר חייב להיות הקנה המרכזי, העמוד האמצעי, שהוא בעצם הקודש, שנר המערבי שזה עדות שהשכינה שורה בישראל, שסביב זה צריכים כל עם ישראל להתאחד ולהתכנס. אז אלו היו דברים קצרים רק לפני תפילת מנחה, וכעת נעמוד לתפילה בעזרת השם.

שיעור זה תומלל ושוכתב על ידי בינה מלאכותית (AI). אם מצאתם טעות, נשמח אם תפנו אלינו.