פרשת בהעלותך – מי יאכילנו בשר? (ג)

"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה, וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו: מי יאכילנו בשר?" — כך נפתחת הפרשייה של בקשת הבשר. ושימו לב: לא כתוב שעם ישראל התאוו תאווה. כתוב שהאספסוף התאוו — ועם ישראל נגרר אחריהם. ויש כאן שאלה עקרונית: מי מוביל את מי?

הכלב מנענע את זנבו — לא הזנב את הכלב

האספסוף — "הערב רב" שיצא עם ישראל ממצרים — אמור להיות הזנב של עם ישראל. הולכים אחרי ישראל לאן שישראל הולכים. אבל כאן קורה היפוך: הזנב מנענע את הכלב. האספסוף מתחיל ובני ישראל נגררים. ועל זה אין התנצלות: "נכון, האספסוף התחילו" — אמת, אבל התפקיד שלכם הוא לעצור את זה, לא להצטרף.

דור של עבדים — לא רגילים לאחריות

חשוב לא לזלזל בדור המדבר. חז"ל אמרו "דור המדבר — דור דעה". הם אנשים גדולים שזכו לצאת ממצרים. אבל עלינו לזכור — דור שיצא ממצרים הוא דור שעבר שואה. עבודת פרך, רצח ילדים, שעבוד איום. כשם שאיש לא יעז לבקר ניצולי שואה שיצאו ממנה פגועים ושבורים, כך גם אלה.

ועוד משהו: עבד יש לו "יתרון" אחד — הוא לא צריך לדאוג לפרנסתו. נותנים לו קצת, הוא לא בוחר, לא אחראי. עכשיו, כשיצאו ממצרים, נותנים להם מן — אבל הם עדיין חושבים כעבדים. "מי יאכילנו" — לא "כיצד נשיג", אלא "מי ידאג לנו?". אף אחד לא חשב להשתמש בצאן ובבקר שהיה ברשותם. כי עבד לא לוקח יוזמה. ועל כך המסר: עכשיו אתם בני חורין — תשגיחו על עצמכם.

הדפוס החוזר — ותלונה שהגיעה רחוק מדי

זאת לא הפעם הראשונה שעם ישראל מתלוננים. הם התלוננו על מים, על אוכל, ואפילו בלי סיבה ממשית. בדיוק לפני סיפור הבשר כתוב: "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'" — ואין כתוב על מה הם מתלוננים. רש"י מסביר שהקדוש ברוך הוא רצה להביאם מהר לארץ ישראל, ולכן לא נתן להם מנוחה, וזה הפריע להם.

ובכל פעם שהתלוננו — ה' הכה, עם ישראל זעק למשה, משה התפלל, וה' סלח. זה הדפוס. אבל הפעם המחיר שנגבה היה גבוה: "הבשר עודנו בין שיניהם ויחר אף ה' בם". ולא בגלל עצם הבקשה — אלא מתוך מה שנאמר: "יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמור 'למה זה יצאנו ממצרים'".

המילים "למה זה יצאנו ממצרים" הן המגרש את הכעס. לא "נשמח לגוון את התפריט" — אלא "הוצאת אותנו לרעה". כפיות טובה מוחלטת כלפי ה' שהוציאם מבית עבדים, נתן להם תורה, מעיין מים, ענני כבוד. אין עוד מה להוסיף.

אמונה וביטחון — שני דברים שונים

כשמשה אומר "מאין לי בשר" ואחר כך "שש מאות אלף רגלי העם — הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם?" — שואלים: האם חסרה אמונה למשה? ה"חזון איש" מבחין בין אמונה לבין ביטחון. אמונה היא בתיאוריה — כן, הקדוש ברוך הוא כל יכול. ביטחון הוא היישום המעשי של האמונה ברגע האמת. כשהמצב קשה ואתה צריך להוריד את האמונה לחיים — זה נקרא ביטחון.

ולכן הניסוח של משה אינו "הקדוש ברוך הוא לא מסוגל". אלא יש בדבריו משהו אחר: תחושת אי שייכות, כפי שמסביר הזוהר. מן הוא לחם של שמים — מדרגת משה. שליו הוא אוכל של הטבע — מדרגה אחרת. ו"היד ה' תקצר?" — עונה הקדוש ברוך הוא: ידי נמצאת בשמיים ובארץ, בנס ובטבע. גם ההנהגה הטבעית היא הנהגה שלי.

שני מנהיגים לשתי תקופות

הקדוש ברוך הוא ענה לשתי תלונות משה: על הבדידות — שבעים זקנים. על הבשר — שליו. אבל מאחורי הכתובים מתנקר התהליך שבסופו יהושע, לא משה, יכניס את ישראל לארץ. כי בארץ ישראל חיים חיים של "מוציא לחם מן הארץ" — לחם שיוצא בזיעה, בחרישה, בזריעה, בקצירה. חיים שבהם גם ה' עמנו, אבל בדרך אחרת.

כשם שאין מנהיג לכל מצב — יש שנועד לשעת מלחמה ויש לשעת שלום, יש לנס ויש לטבע — כך גם כל אחד מאיתנו נועד למשהו מסוים. לא כל כישלון הוא כישלון. לפעמים הדרך מסתיימת כי שליחות אחרת ממתינה. ומשה שמע זאת: "לא תעבור שמה" — לא עונש, אלא שינוי תפקיד. את מה שמשה בנה, המשיך יהושע.

תמלול השיעור

ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי. בפרשת בהעלותך, לקראת סוף הפרשה, נאמר שעם ישראל מתלוננים. אפילו לא כתוב שעם ישראל, כתוב והאספסוף. "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה, וישובו ויבכו גם בני ישראל". בעקבות האספסוף, גם בני ישראל נגררו אחריהם. "וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו, מי יאכילנו בשר?".

בוודאי שהיה להם בקר. אתם מכירים את זה שבן אדם הולך לשכן, "תגיד, אפשר בבקשה את המקדחה שלך?". "מצטער, אין לי מקדחה". "איזה באסה, אני אצטרך להשתמש בשלי". עכשיו, לכאורה כן, לכאורה עם ישראל מתלוננים. זה לא שאין להם בשר לאכול, יש להם, הרי אחר כך הם מקריבים קורבנות. מאיפה מקריבים קורבנות? הם יצרו את הכבשים יש מאין?

צריך גם לזכור, דור המדבר, בואו לא נזלזל בהם. חז"ל אומרים "דור המדבר דור דעה". אנשים גדולים, זכו לצאת ממצרים. לא דבר פשוט בכלל לעבור את הניסיון הזה. זה קצת כמו שאף אחד מאיתנו לא יגיד מילה אחת רעה על ניצולי שואה. צריך לזכור שגם אנשים שיצאו ממצרים זה אנשים שעברו שואה במצרים. עברו שיעבוד של עבודת פרך, עברו רצח המוני של הילדים שלהם.

עכשיו כשהם יוצאים, הם רגילים להיות עם של עבדים. עבד רגיל לעבוד מאוד קשה, אבל מה היתרון של עבד אתם יודעים? הוא לא צריך לדאוג לפרנסה. אין לו הרבה אוכל, אבל הוא לא רגיל להשיג בעצמו דברים. אז נכון, היה להם כבשים, אבל עבד לא רגיל עכשיו להיות אחראי על הפרנסה של עצמו. היו רגילים להיות עבדים, "אם אני צריך לאכול בשר, אז שמי יאכילנו בשר". אני לא מחפש איך אני אשיג בשר, מחפש מי יאכיל אותי, מי ידאג לי.

עכשיו האמת היא שזה לא פעם ראשונה שעם ישראל מתלוננים במדבר. כבר התלוננו, כל פעם נראה כאילו יש איזה תירוץ להתלונן עליו. פעם אחת חסר מים, פעם אחת חסר מזון, יש אפילו פעם אחת בפרשה שמתאוננים בלי סיבה. כתוב לפני זה, "ויהי העם כמתאוננים רע באוזני השם". אפילו לא כתוב על מה הם מתלוננים. רש"י אומר שהקדוש ברוך הוא רצה לזרז אותם להביא אותם כמה שיותר מהר לארץ ישראל, אז הוא לא עשה להם ימים שלמים של מנוחה אלא כל יום קמים בבוקר, הולכים. עם ישראל מתלוננים, מה מתלוננים? למה אין מנוחה?

ויחר אף ה' מאוד ובעיני משה רע. ויאמר משה אל ה': "למה הרעות לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי? מה, אני בעונש? עזוב, שחרר אותי מהעם הזה. מה, אני צריך לקבל עונש שאני צריך לשאת את כל העם הזה?". הוא אומר ככה: "האנוכי הריתי את כל העם הזה? אם אנוכי ילדתיהו?". "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה? לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני. ואם ככה את עושה לי – הורגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי".

ואומר לו משה, ויאמר משה: "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חודש ימים? הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם? אם את כל דגי הים ייאסף להם ומצא להם?". לא הבנתי, אומר משה לקדוש ברוך הוא. מאיפה תביא בשר לכל כך הרבה אנשים?

נחלקו בדבר התנאים, רש"י מביא את הדבר. רבי שמעון אומר "חס ושלום, לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך". לא יכול להיות. אלא הוא לא מתכוון להגיד "מה, מאיפה תביא להם בשר?". הוא אומר לו: הרי ברור שהקדוש ברוך הוא לא סתם יביא להם בשר, יביא להם בשר ויעניש אותם. אז על זה הוא טוען: מה, תיתן להם עכשיו בשר חודש ימים ואז תהרוג אותם? וכי אומרים לחמור "טול כור שעורים ונחתוך ראשך"?

ורבי עקיבא אומר הכל כמשמעו. זה, זה טענה מדהימה. היא מדהימה כי קודם כל באמת לא כל כך קשה להביא בשר. מה קרה בסוף? איך הקדוש ברוך הוא הביא בשר? הביא שליו. ו"היד ה' תקצר? עתה תראה". ה"חזון איש" כותב שאמונה זה בתיאוריה, וכשאתה צריך עכשיו ליישם את האמונה במציאות, זה נקרא מידת הביטחון.

הקדוש ברוך הוא עונה לו שתי תשובות על שתי הטענות שהוא אמר. על מה שהוא אמר "לא אוכל אנוכי לבדי", אומר לו הקדוש ברוך הוא: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו". והם, הוא אומר: "ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך". ולגבי מה שעם ישראל דורשים בשר: "ואל העם תאמר – התקדשו למחר ואכלתם בשר". יהיה בשר. "כי בכיתם באוזני ה' לאמור 'מי יאכילנו בשר כי טוב לנו במצרים' ונתן ה' לכם בשר ואכלתם". "לא יום אחד תאכלון ולא יומיים, לא חמישה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום, עד חודש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא. יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמור 'למה זה יצאנו ממצרים'".

שיעור זה תומלל ושוכתב על ידי בינה מלאכותית (AI). אם מצאתם טעות, נשמח אם תפנו אלינו.