בלוג

ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי. בפרשת בהעלותך, לקראת סוף הפרשה, נאמר שעם ישראל מתלוננים. אפילו לא כתוב שעם ישראל, כתוב והאספסוף. "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה, וישובו ויבכו גם בני ישראל". בעקבות האספסוף, גם בני ישראל נגררו אחריהם. "וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו, מי יאכילנו בשר?".

בוודאי שהיה להם בקר. אתם מכירים את זה שבן אדם הולך לשכן, "תגיד, אפשר בבקשה את המקדחה שלך?". "מצטער, אין לי מקדחה". "איזה באסה, אני אצטרך להשתמש בשלי". עכשיו, לכאורה כן, לכאורה עם ישראל מתלוננים. זה לא שאין להם בשר לאכול, יש להם, הרי אחר כך הם מקריבים קורבנות. מאיפה מקריבים קורבנות? הם יצרו את הכבשים יש מאין?

צריך גם לזכור, דור המדבר, בואו לא נזלזל בהם. חז"ל אומרים "דור המדבר דור דעה". אנשים גדולים, זכו לצאת ממצרים. לא דבר פשוט בכלל לעבור את הניסיון הזה. זה קצת כמו שאף אחד מאיתנו לא יגיד מילה אחת רעה על ניצולי שואה. צריך לזכור שגם אנשים שיצאו ממצרים זה אנשים שעברו שואה במצרים. עברו שיעבוד של עבודת פרך, עברו רצח המוני של הילדים שלהם.

עכשיו כשהם יוצאים, הם רגילים להיות עם של עבדים. עבד רגיל לעבוד מאוד קשה, אבל מה היתרון של עבד אתם יודעים? הוא לא צריך לדאוג לפרנסה. אין לו הרבה אוכל, אבל הוא לא רגיל להשיג בעצמו דברים. אז נכון, היה להם כבשים, אבל עבד לא רגיל עכשיו להיות אחראי על הפרנסה של עצמו. היו רגילים להיות עבדים, "אם אני צריך לאכול בשר, אז שמי יאכילנו בשר". אני לא מחפש איך אני אשיג בשר, מחפש מי יאכיל אותי, מי ידאג לי.

עכשיו האמת היא שזה לא פעם ראשונה שעם ישראל מתלוננים במדבר. כבר התלוננו, כל פעם נראה כאילו יש איזה תירוץ להתלונן עליו. פעם אחת חסר מים, פעם אחת חסר מזון, יש אפילו פעם אחת בפרשה שמתאוננים בלי סיבה. כתוב לפני זה, "ויהי העם כמתאוננים רע באוזני השם". אפילו לא כתוב על מה הם מתלוננים. רש"י אומר שהקדוש ברוך הוא רצה לזרז אותם להביא אותם כמה שיותר מהר לארץ ישראל, אז הוא לא עשה להם ימים שלמים של מנוחה אלא כל יום קמים בבוקר, הולכים. עם ישראל מתלוננים, מה מתלוננים? למה אין מנוחה?

ויחר אף ה' מאוד ובעיני משה רע. ויאמר משה אל ה': "למה הרעות לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי? מה, אני בעונש? עזוב, שחרר אותי מהעם הזה. מה, אני צריך לקבל עונש שאני צריך לשאת את כל העם הזה?". הוא אומר ככה: "האנוכי הריתי את כל העם הזה? אם אנוכי ילדתיהו?". "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה? לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני. ואם ככה את עושה לי – הורגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי".

ואומר לו משה, ויאמר משה: "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חודש ימים? הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם? אם את כל דגי הים ייאסף להם ומצא להם?". לא הבנתי, אומר משה לקדוש ברוך הוא. מאיפה תביא בשר לכל כך הרבה אנשים?

נחלקו בדבר התנאים, רש"י מביא את הדבר. רבי שמעון אומר "חס ושלום, לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך". לא יכול להיות. אלא הוא לא מתכוון להגיד "מה, מאיפה תביא להם בשר?". הוא אומר לו: הרי ברור שהקדוש ברוך הוא לא סתם יביא להם בשר, יביא להם בשר ויעניש אותם. אז על זה הוא טוען: מה, תיתן להם עכשיו בשר חודש ימים ואז תהרוג אותם? וכי אומרים לחמור "טול כור שעורים ונחתוך ראשך"?

ורבי עקיבא אומר הכל כמשמעו. זה, זה טענה מדהימה. היא מדהימה כי קודם כל באמת לא כל כך קשה להביא בשר. מה קרה בסוף? איך הקדוש ברוך הוא הביא בשר? הביא שליו. ו"היד ה' תקצר? עתה תראה". ה"חזון איש" כותב שאמונה זה בתיאוריה, וכשאתה צריך עכשיו ליישם את האמונה במציאות, זה נקרא מידת הביטחון.

הקדוש ברוך הוא עונה לו שתי תשובות על שתי הטענות שהוא אמר. על מה שהוא אמר "לא אוכל אנוכי לבדי", אומר לו הקדוש ברוך הוא: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו". והם, הוא אומר: "ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך". ולגבי מה שעם ישראל דורשים בשר: "ואל העם תאמר – התקדשו למחר ואכלתם בשר". יהיה בשר. "כי בכיתם באוזני ה' לאמור 'מי יאכילנו בשר כי טוב לנו במצרים' ונתן ה' לכם בשר ואכלתם". "לא יום אחד תאכלון ולא יומיים, לא חמישה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום, עד חודש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא. יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמור 'למה זה יצאנו ממצרים'".