פרשת בהעלותך – מי יאכילנו בשר? (א)

בפרשת בהעלותך עם ישראל מתלוננים, וסיפור התלונה על הבשר בולט מכולם — לא בגלל חומרתה אלא בגלל השפעתה על משה רבנו. משה, שעמד מול חטא העגל בשיא הכוח ומכל האתגרים שניזרקו לפניו לא נשבר — דווקא כשעם ישראל מבקש בשר, הוא קורס. "הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי" — זו אמירה של אדם שהגיע לקצה, לשבירה פנימית.

השאלה הכפולה

שתי שאלות קשות מתעוררות מיד. הראשונה: מדוע דווקא תלונת הבשר, שנראית פחות חמורה מחטא העגל, מוחצת את משה לחלוטין? השנייה: כשעם ישראל מבקשים בשר, משה שואל "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה?". זוהי שאלה תמוהה — מאיפה היה לו מים? מאיפה היה לו מן? לקדוש ברוך הוא לא קשה לתת בשר, בדיוק כשם שנתן מן ומים. ועוד חריף מזה: כשהקדוש ברוך הוא מבטיח "בשר אתן להם ואכלו חודש ימים", עונה משה: "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם? הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם?". וה' עונה: "היד ה' תקצר?".

מחלוקת רבי עקיבא ורשב"י

רש"י מביא מחלוקת תנאים. רבי עקיבא אומר: הכל כמשמעו — ממשיכים הכתובים, ולמשה רבנו אכן נפל משהו מהאמונה בשעה זו. רבי עקיבא אף שואל: אם כך, מדוע לא נענש משה כאן יותר מאשר על חטא מי מריבה? ומשיב: שם היה החטא לעיני כל ישראל בפרהסיה — ובפרהסיה נענש. כאן היה הדיאלוג בינו לבין הקדוש ברוך הוא בלבד, ולכן לא נענש.

רבי שמעון בר יוחאי סולל נתיב אחר: לא יעלה על הדעת שמשה רבנו, שנאמר עליו "בכל ביתי נאמן הוא", יפקפק יאיך ייתן הקדוש ברוך הוא בשר לעם. אלא כוונתו הייתה שונה: הוא ראה שהקדוש ברוך הוא אומר "ואכלו בשר עד אשר יצא מאפכם" — כלומר, יתן להם ואז יכה אותם. ועל זה שאל משה: "הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם" — ואז תשחט אותם? "אומרים לחמור — טול כור שעורים ונכרות את ראשך?". לא הגיוני להאכיל כדי להרוג!

סוד הזוהר — הנהגה ניסית ועולמית

אולם הפתרון העמוק ביותר מצוי בדברי הזוהר הקדוש. שואל רבי יוסי: מדוע עצם בקשת הבשר שוברת את משה? ועונה רבי אבא: "דבר זה למדנו וסוד עליון הוא".

הזוהר חוזר לפרשת בשלח, שם לראשונה שמע משה שהקדוש ברוך הוא עומד להוריד מן. ושמח משה ואמר בלבו: "שלמות זאת נמצאת בי". מן הוא לחם ניסי, לחם שיורד מן השמיים — ומשה הוא איש האלוהים, האיש שעולה למרום ומוריד תורה מן השמיים. "לחם אבירים אכל איש" — לחם שמלאכי השרת אוכלים. ולשאת אוכל כזה, מן השמיים ממש, זה מדרגת משה.

בשר לעומת זאת הוא אוכל של הטבע. אמנם השליו הגיע בנס — אבל לא נס שהוא היפוך הטבע; הרוח נשאה שליו ממקום אחר, וזהו נס נסתר בתוך טבע. ויותר מכך: עצם אכילת הבשר מסמלת את שליטת האדם על בעלי החיים — "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה". אכילת הבשר היא ביטוי של הכוח הטבעי, ארצי, של האדם. ומשה מנהיג בנהגה ניסית, עליונה.

כשהמנהיג לא מתאים לשעה

מבין הזוהר: כשעם ישראל מבקש בשר, הם עוברים למדרגה אחרת של הנהגה — הנהגה טבעית, הנהגת הארץ, הנהגת חיים רגילים. וזה בדיוק מה שמרסק את משה: "אם הם רוצים בשר — אני לא מתאים". לא בגלל חוסר אמונה, אלא מפני שהוא מבין שמשהו בייעודו ובשליחותו לא מסתנכרן עם הכיוון שאליו עם ישראל הולך.

"מאין לי בשר?" — לא שאלה של ספק ביכולת האל. זאת שאלת זהות: "אני — האיש שמוריד לחם מן השמיים — מאיפה אני קשור לבשר?". ו"שש מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו ואתה אמרת בשר" — הדגש הוא: "אנוכי בקרבו" — אתה בחרת בי להנהיג אותם. ועכשיו אתה אומר לתת להם בשר? ממני, מה שייך?

שתי תשובות לשתי שאלות

הקדוש ברוך הוא עונה למשה שתי תשובות על שתי הטענות שלו:

על "אני לא מסוגל לבד" — "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל… ונשאו איתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך". נכון, אתה לא לבד עוד, שבעים זקנים ילוו אותך. ו"ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" — אותה רוח של משה, אותו כוח הנהגה, תוזרם גם להם.

על "בשר" — "בשר אתן להם ואכלו חודש ימים". כן, יהיה בשר. הדבר הוא חלק מהכנת עם ישראל לחיים בארץ — חיים טבעיים, חיים שיש בהם עמל ועצמאות. אבל בבוא ההנהגה הטבעית, ינהיג את עם ישראל יהושע — וגם משה מרבצה עצמו מקבל עליו את דבר ה', כי הנהגת ה' נמשכת לעולם בכל דרך שיבחר.

תמלול השיעור

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.

פרשת בהעלותך עם ישראל מתלוננים. ואחת התלונות שהם מבקשים בשר. "מי יאכילנו בשר?". והתלונה הזאת משום מה שוברת את משה רבנו. מה הכוונה שוברת? משה רבנו במשך הרבה מאוד תלונות של עם ישראל, משה רבנו עומד מול התלונות, עומד מול הקדוש ברוך הוא, מלמד סנגוריה. בסך הכל שום דבר… חטא העגל! מה יותר גדול מחטא העגל? משה רבנו מתנפל ארבעים יום וארבעים לילה "כי אמר ה' להשמיד אתכם". והנה דווקא בפעם הזאת, שאומנם זה תאווה, מבקשים בשר, אז זה יותר גרוע מחטא העגל? מה משה עכשיו נשבר?

עכשיו, מה הכוונה שנשבר? כתוב שמשה רבנו אומר: "לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני. ואם ככה את עושה לי – הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי". משה אומר "תהרוג אותי, אני לא יכול לשאת את הדבר הזה", שזה פלא עצום.

השאלה השנייה היא שאלה קשה מאוד על התגובה של משה רבנו. כשעם ישראל מבקשים בשר, מה אומר משה? "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה?". מה זאת אומרת מאין לך בשר? ומאיפה היה לך מים? הקדוש ברוך הוא הביא להם מים. מה, הוא לא יכול לתת בשר גם?

זה עוד יותר חריף בהמשך. שהרי בהמשך אומר הקדוש ברוך הוא למשה: "בשר אתן להם ואכלו חודש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא". תשובת משה לקדוש ברוך הוא: "ויאמר משה: שש מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חודש ימים? הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם? אם את כל דגי הים ייאסף להם ומצא להם?". איזה מין שאלה מוזרה שואל משה רבנו? התשובה של הקדוש ברוך הוא היא תשובה חדה מאוד: "היד ה' תקצר?".

הדברים הם קשים מאוד. ובאמת רש"י מביא מחלוקת תנאים בביאור הדברים. שרבי עקיבא אומר – הכל כמשמעו. כן, משה רבנו נכשל פה בתחושה שהקדוש ברוך הוא לא מסוגל להביא לעם ישראל בשר. אם ככה, אם זה באמת כזה חוסר אמונה, אז שואל רבי עקיבא – אז מה חמור ממה? החטא הזה או שמעון המורים של מי מריבה? זה הרבה יותר חמור. ועונה רבי עקיבא – באמת זה חטא יותר חמור. באמת משה היה צריך להיענש כאן, לא על מי מריבה. והסיבה שהוא לא נענש זה בגלל שזה לא היה חטא בציבור, זה היה רק בינו לבין הקדוש ברוך הוא.

עדיין, אחר בקשת המחילה מרבי עקיבא, זה דברים קשים מאוד. איך אפשר להגיד על משה רבנו שנאמר עליו "בכל ביתי נאמן הוא", להגיד עליו דבר כזה?

ובאמת רבי שמעון בר יוחאי מפרש אחרת. אומר רבי שמעון בר יוחאי – לא יכול להיות. אלא כוונתו של משה רבנו לומר: ברור שהקדוש ברוך הוא לא סתם אומר "תקבלו בשר", כי מה אומר הקדוש ברוך הוא? "עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא" – תקבלו בשר ואז אני אהרוג אתכם. ועל זה מתכוון משה רבנו לומר: "הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם ואז תהרוג אותם? אומרים לחמור – טול כור שעורים ונכרות את ראשך?".

יש לבאר את הדברים על פי דברי הזוהר הקדוש. אומר רבי יוסי: "וכי משה שהוא עניו מכל בני העולם, משום ששאלו ישראל לאכול מסר עצמו למיתה, למה?". אמר רבי אבא: "דבר זה למדנו וסוד עליון הוא". כאשר משה רבנו שומע שהקדוש ברוך הוא עומד לתת לחם מן השמיים, הוא אומר "מצוין, זה מדרגה שמתאימה לי". אבל כאשר מבקשים בשר, אומר משה רבנו: "אם הם פתאום עוברים למדרגה רוחנית אחרת שהם לא מסתפקים במן אלא רוצים בשר ואומרים 'נפשנו קצה בלחם הקלוקל', אמר משה – אם כך, מדרגתי פגומה. אני לא מתאים".

מן זה אוכל ניסי. זה לחם נס שיורד מן השמיים. "לחם אבירים אכל איש" – לחם שמלאכי השרת אוכלים. ומשה הכי מתאים לו – לחם מן השמיים. משה הוא איש האלוהים, משה עולה למרום, הוא מביא תורה מן השמיים, מה יותר מתאים מאשר שהוא יביא לחם מן השמיים?

אבל בשר זה מדרגה אחרת. עצם אכילת הבשר מסמלת את שליטת האדם על בעלי החיים – "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה". האכילה הזאת זה משהו שהוא במובן של השליטה של האדם על בעלי החיים. "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה?" – זה לא שהוא לא מאמין שהקדוש ברוך הוא יביא שליו, אבל הוא אומר "זה לא אני, מאין לי בשר להביא לכל העם?".

הקדוש ברוך הוא עונה לו שתי תשובות. תשובה אחת: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ונסעו איתך במשא העם ולא תישא אתה לבדך". נכון, אתה לא מסוגל להנהיג לבד, עכשיו ונסעו איתך. ולגבי הבשר: "ואל העם תאמר – התקדשו למחר ואכלתם בשר". יהיה בשר. זה הכנה מסוימת לארץ ישראל, למציאות הטבעית של חיים בארץ.

שיעור זה תומלל ושוכתב על ידי בינה מלאכותית (AI). אם מצאתם טעות, נשמח אם תפנו אלינו.