בלוג

ערב טוב רשות מוריי ורבותיי. אנחנו עוסקים פרשת במדבר. הפסוק הראשון בחומש במדבר, מתאר את המקום והזמן בצורה מאוד מאוד מדוקדקת. וידבר השם אל משה במדבר סיני באוהל מועד (זה המקום), מתי? באחד לחודש השני בשנה השנית. א' באייר. המדרש מדייק על כך שכתוב במדויק את המקום ואת הזמן.

אומר המדרש, הרבה פעמים כתוב באיזה תאריך היה אבל פה זה כאילו פתיחה כזאתי. איפה בדיוק? במדבר סיני באוהל מועד, אז זה המקום והזמן, אחד לחודש השני בשנה השנית. המדרש אומר על זה את הפסוק המפורסם שאנחנו מכירים אותו ממנחה של שבת: צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה.

נשים לב שמה בעצם הפסוק הזה אומר? צדקתך כהררי אל. הצדק של הקדוש ברוך הוא, לא הצדק – הצדקה! צדקתך. הצדקה, זה כמו הרים. הרים הגבוהים. משפטיך תהום רבה. יש פה ניגודיות בפסוק. צדקה ומשפט זה שני דברים הפוכים. משפטיך, זה מידת הדין. הקדוש ברוך הוא עושה משפט, דין צדק, עושה את האמת. וצדקה זה לפנים משורת הדין. חז"ל אומרים שצדקה זה בעצם השכר לצדיקים. ומשפט זה עונש לרשעים. אז הצדקה נמשלת להרים נישאים. והמשפט, העונש, נמשל לתהום רבה.

אומר המדרש, איך זה קשור לפסוק שלנו? סוף המדרש אומר כך: צדקתך כהררי אל, הצדקה שאתה מביא לעולם – מפורסמת. כמו ההרים. את ההרים מישהו לא רואה? כל אחד יכול לראות את ההרים, ההרים כל כך בולטים בשטח, כל אחד רואה אותם. אז צדקתך כהררי אל. לעומת זאת, משפטיך, כאשר אתה מביא עונש – משפטיך תהום רבה. מה התהום בסתר? אף המשפט בסתר. כלומר, גם העונש הוא הרבה פעמים, אתה לא ממש רואה אותו.

מה הדוגמה שהמדרש מביא? כיוון שחרבה ירושלים, בתשעה באב חרבה. זה כולם יודעים, ירושלים חרבה בתשעה באב. וכשהוא מראה ליחזקאל, הוא מראה לו לא מיד. יחזקאל נמצא בבבל. הקדוש ברוך הוא מספר לו על החורבן. כתוב שרק בה' בטבת, אחרי כמה חודשים, הגיעו השליחים להגיד בבבל שחרבה ירושלים. אבל יחזקאל שהוא נביא, לא צריך לחכות עד חודש טבת. הקדוש ברוך הוא יכול לספר לו מיד. הוא לא אומר לו מיד. הקדוש ברוך הוא מתמהמה ומסתיר את הידיעה הקשה מיחזקאל. זה בעצם מה שאומר המדרש, משפטיך תהום רבה. התהום היא הרבה פעמים חשוכה. אתה משקיף למטה, אתה אפילו לא רואה. וכך הקדוש ברוך הוא מסתיר את החורבן.

לעומת זאת, בשעה שהקדוש ברוך הוא בא לגדל את ישראל, מפרסם. איזה יום, איזה מקום, איזה חודש, איזה שנה. ולכן נאמר בפסוק שלנו, בדיוק איפה. במדבר סיני, באוהל מועד, באחד לחודש השני, בשנה השנית, לצאתם מארץ מצרים. מסיים המדרש ואומר, לצאתם מארץ מצרים, מה אמר להם? שאו את ראש כל עדת בני ישראל.

כלומר, ההבנה היא שקודם כל, למה נאמר פה המקום המדויק והזמן המדויק? כי הקדוש ברוך הוא בא לגדל את ישראל. נשים לב שיש פה המפקד. ובעצם המדרש אומר, המפקד, זה לא סתם לספור כמה אנשים. שאו את ראש כל עדת בני ישראל. המטרה היא לשאת. לשאת, זה להתרומם. תרימו את הראש. גם הנשיאים נקראים נשיאים, מלשון שהם מנשאים אותם מעל כולם.

קודם כל נשים לב שיש פה את השלישייה הקבועה שאנחנו רואים אותה בהרבה מאוד מקומות. מקום, זמן ואדם. באיזה מקום? מדבר סיני באוהל מועד. איזה זמן? אחד לחודש השני, בשנה השנית. מה קורה בזמן הזה? לצאתם מארץ מצרים – שאו את ראש כל עדת בני ישראל. עם ישראל הולך להתרומם. אנחנו רואים את זה בהרבה מאוד מקומות. למשל, הנושא של יום הכיפורים. יום הכיפורים זה היום הקדוש בשנה, שבו הכוהן הגדול, שזה האדם הקדוש ביותר, נכנס לקודש הקודשים, למקום הקדוש ביותר. וגם ספר ויקרא – קדושת האדם, קדושת הזמן, קדושת המקום/הארץ. שלושה רבדים.

אבל המדרש אומר לנו שזה לא רק לספור כמה חיילים יש, כל יוצא צבא בישראל. אלא זה כדי להגיד, המפקד, זה גם לפקוד, זה גם לא רק לספור. כמו למשל שאנחנו רואים, והשם פקד את שרה, כאשר אמר. ויעש השם לשרה כאשר דיבר. האם הוא ספר אותה? מה הכוונה פקד את שרה? הוא ספר? זה בן אדם אחד, שרה. מה יש לספור? פקד זה מלשון לבקר. גם אומר יוסף לעם ישראל: פקוד יפקוד אלוהים אתכם. פקוד יפקוד אלוהים אתכם, והעליתם את עצמותיי מזה איתכם. אומר המדרש, סימן מסר להם יעקב אבינו. מה זה פקוד יפקוד? יבוא יום, ויבוא נביא, ויגיד לכם בשם השם, פקוד פקדתי אתכם. ובאמת, משה רבנו בא אחרי 210 שנה, ואומר להם פקוד פקדתי. לפקוד, זה לא רק לצוות ולא רק לבקר, זה משהו שקשור לזיכרון – לקחת ולרומם, לקחת ולהעלות.

זה בעצם האמירה של המדרש. זה לא סתם. נכון, בצורה פשוטה, מפקד לקראת הכניסה לארץ ולקראת המלחמה. אבל המדרש אומר לנו שיש פה דבר נוסף. יש פה צדקה של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מרומם אותנו.

לפעמים אדם מקבל פתאום תפקיד. חז"ל אומרים שאדם שמתחתן, שנושא אישה, כל עוונותיו נמחלים. מדוע? כי אדם שעולה לגדולה, כל עוונותיו נמחלים. אתה מתרומם למדרגה חדשה. שאו את ראש כל עדת בני ישראל.

המדרש מזכיר שהקדוש ברוך הוא עושה מידה כנגד מידה. הצדקה של הצדיקים, כיוון שהצדיקים עושים את הצדק, את הצדקה, אז כתוב ביחזקאל, במרעה טוב ארעה אותם, ובהרי מרום ישראל יהיה נווהם. אז הצדיקים זוכים להגיע להרי ישראל, לשבת במרומים, במקום גבוה. ולרשעים נאמר עליהם: ביום רדתו שאולה, האבלתי, כיסיתי עליו את תהום. וזה הרשעים, שהם עושים את מעשיהם במחשך. ויאמרו, מי רואנו? ומי יודענו? כיוון שהם עושים את הרשעות שלהם בסתר, אז הקדוש ברוך הוא מפיל אותם אל התהום.

אנחנו רואים שיש… השכר והעונש, זה לא רק אה… תעשה ככה יהיה לך שכר, תעשה אחרת יהיה לך עונש. אלא יש פה משהו מהותי. שאדם עושה דבר שהוא צדק, שהוא צדקה, שהוא זכות, זה בעצמו נותן משמעות לחיים שלו. זה בעצמו מרומם אותו, הופך אותו שהוא כמו נמצא על הר וניכר למרחוק. ולעומת זאת, כאשר אדם עושה בסתר כל מיני חטאים, אז התוצאה היא, שהוא מאבד את התפקיד שלו, מאבד את המשמעות שלו לחיים, וממילא הוא נשכח, הוא שוקע בתהום הנשייה. אדם לא זוכר אותו, לא אכפת לאף אחד ממנו, מכיוון שאין לו משמעות בעולם. וזה הזכות הגדולה שאדם עושה צדקה, צדקתך צדק לעולם. זה מגיע באמת לנצח, זה נזכר לעד ולעולמי עולמים.

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.