בלוג

קודם כל, אני רוצה לפתוח ביישר כוח.
כבר אנחנו בזמן קיץ, שכמעט רק שיעור א' נמצאים פה בישיבה.
יש פה נציגים של שיעור ב', נציג שבא לבקר, ויש בישיבה, כמובן, גם נציגות חשובה ומכובדת של שיעור ד'. וגם אחד בשיעור ה' או?
יש איזה שלושה-ארבעה. כן, נכון. כרגע אחד, אבל בכללי.
בקיצור, נוצר מצב שבזמן קיץ, כל הישיבה מבוססת על שיעור א'.
ואני לא בדקתי מי ארגן פה את הטיש, אבל אני, קודם כל, אלה שמנגנים ואלה שמארגנים, ואני מניח שגם רוב ה… רוב הדברים הטכניים, למרות שבטח יש פה כמה משיעור ד' שנתנו יד והדריכו וכולי, אבל זה… קודם כל זה… זו הזדמנות, וזה דבר יפה. וזה הזדמנות להגיד יישר כוח לשיעור א' במיוחד, שזה דבר לא פשוט, לא… זה לא דבר רגיל, ששיעור א' הוא, בעצם, נאלץ לקחת את הישיבה על כתפיו. גם מבחינה רוחנית, גם מבחינת הלימוד, מבחינת האווירה, מבחינת הארגון. זה דבר חשוב מאוד ומשמעותי מאוד.
אין לי ספק שבסופו של דבר זה גם יתרום לכם המון. ככל שאתם, שיעור א', תיקחו על עצמכם בתקופה הזאת יותר דברים…
האיוש עכשיו גם כן, בסדר, אז אסף משיעור ד' אחראי עליו, ועדיין זה נופל הרבה יותר על כל אחד ואחד מכם, וזה מאוד משמעותי. דרך אגב, אני זוכר, כשאני הייתי בשיעור א', לא היינו רק שיעור א', אבל… אבל היה אז מבצע חומת מגן, וגם עשינו איוש – לא קראנו לזה אז איוש, אבל עשינו לימוד, שמרנו על משמרות בבית המדרש 24/7. כולם היו, כמובן, של ההסדרים – זה ממילא יש אנשים, אבל כן… היה… היה דבר משמעותי.
אני כן יכול להגיד שבאופן כללי, כשאני הגעתי פה לישיבה בשנה הראשונה שהרב עצמון הגיע לפה… אז הוא הגיע, הישיבה הייתה די קטנה. כל הישיבה הייתה משהו כמו 25 תלמידים, ואז אנחנו הגענו, היינו שיעור א' 50 חבר'ה. אז גם ככה, למרות שהיה חבר'ה רציניים ומשמעותיים בשיעורים שמעלינו, אבל עדיין רוב הישיבה הייתה שיעור א', ואין ספק שזה… השפיע מאוד עלינו שהישיבה עומדת עלינו. כבר משיעור א', הרבה אחריות הייתה עלינו. אין לי ספק שזה קשור גם להרבה תלמידי חכמים שיצאו מהשיעור שלנו, מהמחזור שלנו.

דבר ידוע, שהרב אליהו דסלר אומר בספר "מכתב מאליהו", שאהבה לא נוצרת מזה שמעניקים לך, אלא מזה שאתה מעניק לאחרים. הנתינה יוצרת אהבה. כשהורים מעניקים לילדיהם, אז זה יוצר אהבת ההורים לילדיהם. לא תמיד זה גורם הפוך, לא תמיד זה גורם שהילדים אוהבים את ההורים. זה… גם יכול לקרות, אבל… אתה רוצה שהילדים שלך יאהבו אותך? תדרוש מהם לתת. אל תפנק אותם בלי גבולות, אלא להפך, תדרוש מהם. אתם גם חברים פה במשפחה, אתם גם גרים פה בבית, אתם גם… יש לכם… יש ממיכם דרישות. שוב, צריך למצוא את ה… את הדרך הנכונה, לעשות את הדברים. אבל בגדול, דווקא הנתינה היא יוצרת קשר ויוצרת אהבה.
ולכן אני אומר את זה גם קריאה גדולה לשיעור א' – ממש הזדמנות לקחת על עצמכם תפקידים, לקחת על עצמכם אחריות, לקחת על עצמכם בכלל… תחושת אחריות. גם אם אתה לא אחראי על הטיש, אתה לא אחראי על איזה משהו, אבל כל אחד מאיתנו אחראי על הלימוד בבית המדרש. ובוודאי, על אחת כמה וכמה בזמן כזה, שאתם – בעיקר אתם פה, כי רוב הישיבה בצבא, רוב הישיבה נושאים בעול הצבאי. ובאופן כללי, עם ישראל נמצא במלחמה, אז האחריות על כל אחד ואחד היא עוד יותר גדולה.

הטיש הזה הוא גם הכנה לשבת פרשת במדבר, שבת קודש, וגם הכנה לחג השבועות. אז דבר ראשון, אני רוצה לומר משהו אחד על פרשת במדבר.
פרשת במדבר משרטטת לפנינו עולם מסודר ומובנה, שיש בו לכל שבט ושבט דגלים משלו, איש על מחנהו ואיש על דגלו. לכל שבט יש גם מקום מאוד מאוד מסוים במערך סביב המשכן, וכך הם חונים וכך הם נוסעים, איש למשפחותיו על בית אבותיו… מובן מסוים הסדר הכל כך מופתי לפעמים אפילו יוצר לנו איזה תחושה שמשהו פה קצת מוגזם, כאילו זה צבא, זה כמו מסדר כזה. כל אחד בדיוק יש לו את ה… לא, לא בדיוק היה ככה. בפועל, בתוך השטח של שבט זבולון, לדוגמה, וגם השבטים אחרים, אז היה גם ילדים שהתרוצצו, והיה ילדים שרבו אחד עם השני, היה גם מבוגרים שאולי רבו אחד עם השני, בסדר. אה… היה חיים נורמליים. אבל אין ספק שהתורה בכוונה מציגה את זה כמו צבא. איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם. צבאות בני ישראל, עם ישראל מסודר כמו צבא. וכמובן, יש אנחנו צבא השם, ויש פה איזשהו מבנה רוחני. לא סתם לכל שבט יש לו דגל.

המדרש אומר שאומות העולם, עתידות לומר לעם ישראל – שבואו אלינו, אנחנו ניתן לכם גם כל מיני דברים מכובדים וכולי. אני אקרא רגע את לשון המדרש… נגיד לכם בעל פה באופן כללי, שאומות העולם אומרות לעם ישראל: "בואו… בואו אלינו, תהיו אצלנו, תהיו איתנו חלק מהאומות הכלליות. אנחנו גם ניתן לכם שלטון, וניתן לכם תפקידים משמעותיים. נעשה אותכם לשרים ולאיפרכיים וכל מיני מדרגות שלטון כאלה ואחרות". אומרים להם בני ישראל: "מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים?" זאת אומרת, האם אתם יכולים לתת לנו דגלים כמו שהיה לנו במחול, במחנה, במדבר? (מחול במובן של מעגל שהיינו מסודרים סביב המשכן). מה אתם יכולים לתת לנו דגלים כמו שהיה לנו במדבר? תשובה קצת מוזרה. רוב הדגלים בעולם מיוצרים בסין. כן, הם יכולים לתת דגלים. מה הבעיה לתת דגלים? לא. אנחנו מבינים שהדגלים זה לא איזה פיסת בד צבועה. אלא דגל מבטא משהו מהותי. הקדוש ברוך הוא סידר את עם ישראל כמחולת המחניים, במחנות, במחול – מין ריקוד כזה סביב המשכן, כי לכל שבט יש תפקיד, לכל שבט יש משמעות, לכל שבט יש שליחות מיוחדת. והדבר הכי משמעותי לאדם בחיים, זה להרגיש שיש לו משמעות, שיש לו שליחות, שיש לו תוכן בחייו.

שלמה המלך בספר קהלת – היה לו הכול, היה לו עושר, היה לו חוכמה. לא היה חכם כמותו. היה לו הכול, והוא מנסה את הכול. הוא מנסה בחוכמה, מנסה אני אנסכה בשמחה, מנסה הגדלתי מעשיי, בניתי לי בתים, נטעתי עץ כל פרי, אה… הכול הוא מנסה, והמסקנה שלו מהכול – הבל הבלים, הכול הבל. מדוע? כי הוא מחפש משהו אחר. מחפש את המשמעות. כאשר יש לאדם את ה… חלקו, את המשמעות, את הייעוד שלו בחיים, את השליחות שלו בחיים, אז על מה שנותן לו את כל השמחה ואת כל הנחת ואת כל הדרייב ואת האנרגיות ואת הכוחות הנפש. וזה מה שעם ישראל אומר: "וואו, אתם לא יכולים לתת לנו כמחולת המחניים! הקדוש ברוך הוא נתן לנו תפקידים, והדגלים האלה הם ביטוי לייחודיות שלנו."