בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי. אנחנו ערב ראש חודש, בעזרת השם שיהיה חודש טוב, שיהיה בשורות טובות, ישועות ונחמות לעם ישראל כולו, שנזכה לניצחונות גדולים על כל האויבים שלנו. אני חושב שכולנו מרגישים שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך, גם בדרום, גם בצפון. הלב כואב גם על האבדות שיש לנו, ולא פחות מזה על החולשה של עם ישראל. אנחנו מתפללים אבינו מלכנו הרם קרן ישראל עמך. קרן ישראל זה העוצמה של עם ישראל וזה דבר חשוב מאוד. כבוד לאומי זה שונה מאשר כבוד אישי. כבוד אישי רצוי שאדם יברח מן הכבוד, לא לרדוף אחרי הכבוד. הכבוד האישי שלך זה האגו שלך, זה הגאווה שלך. לעומת זאת כבוד לאומי זה גאווה לאומית. זה דבר שהוא מאפיין עוצמה לאומית, דבר שנותן כוח לעם ישראל מול האומות, הרתעה של עם ישראל מול האומות. ולכן אנחנו מתפללים הרם קרן ישראל עמך.

ולא במקרה אומרים אחר כך הרם קרן משיחך. ספרדים נוהגים להגיד והרם קרן משיחך, כדי לחבר את זה. כי הרמת קרן עם ישראל היא מתוך הרמת קרן המשיח. כי עם ישראל לא מתפאר ולא מתגדל בכך שהוא חזק, כוחי ועוצם ידי, וגם לא בזה שיש לנו הייטק ולא בזה שהמצאנו דיסק און קי או טפטפות. זה חשוב, זה ראוי, אבל לא זה גולת הכותרת של תפארתו של עם ישראל. תפארתו של עם ישראל זה בשליחות המיוחדת של עם ישראל ולכן דווקא הרם קרן משיחך. כאשר גאולה מגיעה, כאשר משיח מרומם את כל עם ישראל כולו לעבודת השם, להביא דבר השם לעולם, זה בעצם השלמות של הרם קרן ישראל עמך.

הדברים האלה מתחברים לנו גם לפרשת השבוע. פרשת במדבר מתארת כיצד עם ישראל חונה במדבר. הם עוד לא עולים לארץ, בינתיים הם מסודרים במדבר. איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, מנגד סביב לאוהל מועד יחנו. הם חונים מסביב. איש על דגלו באותות, כלומר יש כל דגל ודגל, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה יהודה, דגל מחנה דן, כל שבט יש לו את הדגל שלו. והמשמעות היא קודם כל לכל אחד יש באותות. אותות זה סימנים. זה כמו שאנחנו אומרים היום דגל עם צבע מסוים, או כמו למשל גם חטיבות בצבא. לכל חטיבה בצבא ולכל גדוד בצבא יש את הסמל שלו, את הצבע שלו וכן הלאה. וכך גם לעם ישראל במדבר, היה לכל שבט ושבט את האות שלו, זה באותות. הדגלים זה גם במובן של למשל, היו ארבעה דגלים. כל שלושה שבטים הם דגל אחד. דגל מחנה יהודה לצבאותם, אז יחד עם יהודה יש עוד שני שבטים. יחד עם ראובן עוד שני שבטים, וכך הלאה. בעצם ארבעה שבטים מובילים שאיתם כל שבט מוביל אחריו עוד שניים, כך 12 שבטים. לוי לא נמנה במניין השבטים פה כי הוא באמצע, יש את המשכן, זה הלב של עם ישראל, סביבו שבט לוי, וסביבם חונים כל שבטי ישראל.

אומר על זה המדרש, על העניין של הדגלים. זה לא רק בשביל להתמצא. אני אתמול אחרי הצהריים זכיתי להיות בריקוד הדגלים בירושלים. אז קודם כל באמת חוויה, חוויה מדהימה כשאתה רואה את העשרות עשרות אלפי אנשים נוהרים לירושלים. קודם כל זה באמת התרגשות גדולה ודבר יפה לראות כל כך המונים שנוהרים בתוך ירושלים. כשאתה מגיע כבר לשער שכם, צפיפות. לפני שער שכם, סוגרים את כל הרחובות, הולכים שם ברחוב רמב"ן נדמה לי קוראים לזה, ואיפה שגן העצמאות, ושם זה רחוב רחב וכולם רוקדים ושרים. מגיעים לשער שכם, יש פקק, כי פתאום זה נהיה סמטאות צרות בתוך העיר העתיקה. אז דחוסים, דחוקים זה לזה. ובעיניי זה חלק מהיופי. עומדות רגלינו בשערייך ירושלים. זה עומדות, כן, לא כל כך הולכים, יותר עומדים. עומדים. עוד צעד, עוד צעד. הדבר הזה הוא בעצם באמת קודם כל התרגשות גדולה.

אבל באמת ראיתי, מעבר לדגלי ישראל שכולם הלכו שם עם דגלי ישראל, הרבה מאוד באו כמוסד, כבית ספר. גם אני, אני באתי לשם עם תלמידים. עכשיו, הרבה מוסדות באו והביאו שלט ענק 'ישיבת נר תמיד', 'ישיבת סוסיא', 'ישיבת זה וזה'. למה? לא רק בשביל גאוות יחידה, זה גם גאוות יחידה. ולא רק בשביל הפרסום. קודם כל בשביל, כי אחרת התלמידים הולכים לאיבוד. יש שמה כל כך הרבה אנשים, אתה צריך שהתלמידים שלך יהיו איתך. אז אם שניים, זה שלטים ענקיים, אחד עומד פה, אחד עומד ארבעה מטר לפה, כל אחד מחזיק עמוד ובאמצע פרוס השלט הענק, ואז מרחוק כולם רואים, אז התלמידים שלך יודעים הנה אני מזהה. אז זה קודם כל פן אחד של הדגל, לזהות מי איפה. בן אדם בא 'רגע איפה אני? איבדתי איפה אני? אני משבט ראובן אבל אין לי מושג איפה השבט שלי חונה. אה רגע, אני אסתכל הנה הדגל שלנו, אני הולך לשם'. זה קודם כל לזיהוי.

אבל זה לא רק לזיהוי. זה גם באמת גאוות יחידה. כל שבט ושבט יש לו איזה תפקיד מיוחד. וזה גם לא רק גאוות יחידה, אלא יש פה משהו יותר עמוק. ועל זה אומר המדרש, על הפסוק בשיר השירים, כתוב: מי זאת הנשקפה כמו שחר. ואז נאמר: שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך. אומר המדרש: קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם, וכל האומות מסתכלים בהם ותמהים ואומרים: מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות. אומר המדרש, איומה כנדגלות, זה העניין של הדגלים. כל אומות העולם מתבוננים על עם ישראל בדגליהם ואומרים וואו, איומה כנדגלות. יש פה איזה אימה, אומות העולם מתמלאים יראה מזה שהם רואים את עם ישראל עם דגלים. דגל זה לא כזה דבר מפחיד. למה הם מתמלאים אימה מהדבר הזה?

ועוד אומר המדרש, אומרים להם האומות: שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך. כלומר תבואו אלינו, את כנסת ישראל, אתם עם ישראל. לשון המדרש: הידבקו לנו, בואו אצלנו ואנחנו עושים אתכם שלטונים, הגמונים, דוכסים, אפרכין, איסטרליטין. כלומר אומות העולם מזמינים את עם ישראל בואו תתבוללו בתוכנו ואנחנו נשלב אתכם בכל מערכות השלטון. שובי שובי ונחזה בך, נחזה הכוונה היא לשון שלטון. עונים להם עם ישראל: מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים? מה גדולה אתם נותנים לנו? שמא אתם יכולים לעשות לנו כמחולת המחנים? שמא אתם יכולים לעשות לנו כמו שעשה לנו אלוקים במדבר, דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה דן, דגל מחנה אפרים? יכולים אתם לעשות לנו כך כמחולת המחנים? מחניים זה לשון של מחנות. מחנה דן, מחנה אפרים, מחנה ראובן, מחנה יהודה. כמחולת המחנים, מחולת זה לשון של מחול. מחול זה ריקוד במעגל. עם ישראל כולו, עצם זה שעם ישראל שוכנים במעגל מסביב למשכן, סביב לאוהל מועד יחנו, זה כמו ריקוד, זה מחול. האם אתם יכולים לעשות לנו כמחולת המחנים?

אז עם ישראל מסרבים להצעה הנדיבה של אומות העולם להיות שליטים ושרים, כי אומות העולם לא יכולים לעשות לנו כמחולת המחנים. אז מה, אומות העולם לא יכולים לסדר אנשים במעגל? מה מיוחד בזה? כל צבא בעולם עושה את זה, נותן לכל יחידה את הדגל שלה, את המקום שלה. אז מה ישראל אומרים פה? כדי להבין את זה נוכל לראות, שלא רק עם ישראל מסודרים בדגליהם, אלא גם המלאכים התאוו לדבר הזה.

אומר המדרש בילקוט שמעוני: לפי שראו ישראל את המלאכים במתן תורה עשויים דגלים דגלים. מתן תורה, כל העם רואים את הקולות, נגלים להם את כל המלאכים שנאמר רכב אלוהים ריבותיים אלפי שנאן אדוני בם סיני בקודש. בהר סיני עם ישראל רואה רכב אלוקים ריבותיים. כלומר, הוא רואה את המרכבה האלוקית, מעשה מרכבה, עם כל המלאכים. ריבותיים – אלפי אלפי מלאכים. ועם ישראל רואים אותם מסודרים, עשויים דגלים דגלים. התחילו עם ישראל גם הם מתאווים לדגלים. לכן הוא אומר ודגלו עלי אהבה. וכן הוא אומר ובשם אלוהינו נדגול. עם ישראל מבקשים: אנחנו רוצים גם, כמו שראינו את המלאכים במעמד הר סיני, כל קבוצת מלאכים עם דגל משלה, אנחנו גם רוצים בשם אלוקינו נדגול. אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכם שאני עושה משאלותיכם שנאמר ימלא השם כל משאלותיך.

אז מה הכוונה, הם ראו מלאכים עם דגלים, איזה דגל היה למלאכים? מה המשמעות של הדבר הזה? אז כדי להבין את כל העניין, צריך להבין מה המקור, מה המהות של הדגל. בדרך כלל דגל נובע מרצון של קבוצת אנשים לסמן את עצמם בתור משהו משותף. זה יכול להיות עם בוחר לעצמו איזה דגל, לפעמים סתם אוסף של צבעים, לפעמים צבעים שמסמלים איזה משהו, מגן דוד עם שני פסים שזה רומז לטלית. אבל הדגל של עם ישראל הוא הרבה יותר מזה. הדגל הזה הוא לא רק ביטוי לרצון להתאחד, אלא טבע אלוקי שמבטא את המהות של השבט, את התפקיד של השבט על פי הדגל שלו. כל שבט ושבט בעם ישראל הוא כמו איזה שהוא נגן בתזמורת. שצריך פה ארבעה כינורות, וצריך פה אחד פסנתר, וצריך פה כמה צ'לו, וצריך פה נבל, וצריך פה תופים, וצריך פה כל מיני כלי נגינה כאלה ואחרים. קלרינט, סקסופון. ורק השלמות של כל התזמורת הזאת, הסימפוניה הזאת, יוצרת את ההרמוניה הנדרשת כי כל אחד עושה את התפקיד שלו. אם הגונג ינסה לעשות תפקיד של כינור, אוי ואבוי לנו. אתה עם הגונג, לא צריך כל רגע להשמיע את קולך. יש לך בדיוק שלוש פעמים. אם אתה כל רגע תשמיע את קולך, לא ישמעו כלום. זה יישמע כמו רעש של ילדים בגן. אתה יש לך בדיוק שלוש פעמים בסימפוניה הזאת שאתה צריך לעשות את הגונג ותעשה את זה בדיוק ברגע הנכון, וואו! אז בלעדיך זה לא היה אותו דבר. המנצח על התזמורת, משה רבנו, הקדוש ברוך הוא, שהוא זה שאומר למשה רבנו כיצד לנצח על התזמורת. ולכן, הדגלים זה לא סתם איזה יופי אנחנו מסודרים במעגל ולכל אחד יש דגל, אלא הקדוש ברוך הוא נותן לכל שבט ושבט את התפקיד שלו, את המהות הפנימית שלו.

אומרים אומות העולם לעם ישראל בואו אלינו, תתבוללו בתוכנו, אתם באמת אנשים מוכשרים אנחנו ניתן לכם תפקידים. אומרים עם ישראל, אתם יכולים לעשות לנו כמו שעשה לנו הקדוש ברוך הוא, כמחולת המחנים? מחנות מחנות, לא סתם דגלים. שכל אחד הקדוש ברוך הוא נותן לו את התפקיד המיוחד לו. כשאדם עושה את מה שמתאים לו, את התפקיד המתאים לו, אז הוא מרגיש שמח בחלקו. הוא מרגיש שהוא מוצא את עצמו. אדם אם זה בעבודה, אם זה במשפחה, אם זה במקום המגורים, אם זה בכל מקום ומקום שאדם עושה את הדבר המתאים לו אז הוא מרגיש שכיף לו, שטוב לו. הוא מרגיש שזה מבטא את אישיותו ואת תפקידו בעולם. אבל אם אדם נמצא באיזה מסגרת שהוא מרגיש שלא נותנים לו לפרוח, לא נותנים לו להתקדם, לא נותנים לו לבטא את מה שהוא יכול, אז הוא מרגיש כלוא.

עם ישראל, רק כאשר הוא מקיים את תפקידו ומביא את האמת הגדולה שלו לעולם, רק באופן כזה עם ישראל מרגיש את שלמותו, ולכן אף אדם בעולם לא יכול להביא לנו את המושג הזה של כמחולת המחנים. רק הקדוש ברוך הוא שנותן לעם ישראל את תפקידו, הוא יכול. ובזה בא לידי ביטוי בדגלים, הדגל הוא לא סתם איזה סימן חיצוני, הדגל הוא ביטוי למשהו פנימי. ולכן כתוב איש על דגלו באותות. אותות זה כמו אותיות. זה סימנים. אות זה גם סימן, פה הכוונה היא בסימנים. אבל גם האותיות, הם לא אותיות מתות, אלא יש בהם חיות פנימית שמקופלת בהם. וככה זה גם הדגלים. כל דגל מקפל בתוכו איזשהו תפקיד, הוא מסמל איזה משהו של השבט המיוחד שמחזיק בו.

הדבר הזה, אומר המדרש גם כן, על הפסוק הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. שוב מופיע פה הדגל. וכידוע כל שיר השירים הוא משל ליחסים בין הקדוש ברוך הוא ובין עם ישראל, בין הדוד לרעיה. וכאן הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, זה ביציאת מצרים. כל פרק א' של שיר השירים מדבר על יציאת מצרים, אז הנה, הקדוש ברוך הוא כביכול הביאני אל בית היין, ודגלו עלי אהבה, זה פה בפרשה שלנו.

אומר המדרש כך בשיר השירים רבה: אמרה כנסת ישראל, הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין – זה סיני. למה הר סיני נקרא מרתף יין, אל בית היין? כי אין יין אלא תורה. יינה של תורה, זה העומק הרוחני של התורה. הביאני אל בית היין זה סיני. ונתן לי שם דגלי תורה ומצוות ומעשים טובים. ובאהבה רבה קיבלתי אותם, באהבה גדולה קיבלתי אותם. הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה.

רבי אחא בשם רבי יצחק אמר, אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין – זה סיני. ונתן לי את התורה, שנדרשת מ"ט פנים טמא, מ"ט פנים טהור, מניין? ודגלו. ודגלו עלי אהבה. ודגלו בגימטריה 49. בואו נעשה רגע חשבון. ו'-ד' זה ביחד 10, ל' זה עוד 30 זה 40, ויש לנו עוד ג' ו-ו' בסוף, אז זה בדיוק 49. הל' 30, ו'-ד' עוד 10 זה 40, ג'-ו' 49. שזה רומז למ"ט פנים טמא, מ"ט פנים טהור.

אז זה הדרשה השנייה. הדרשה הראשונה אומרת, עצם זה שהדגל זה התורה, זה הדגל שלנו, זה המהות שלנו. הדרשה השנייה אומרת שבעצם גם התורה ניתנת מ"ט פנים טהור מ"ט פנים טמא. כי למעשה זה באמת מ"ט, זה הביטוי של ספירת העומר שבע פעמים שבע, שזה ביטוי של הריבוי, יש לנו 50 שערי בינה. מ"ט זה 50 חסר אחד, השער החמישים רק למשה רבנו ניתן לו השער החמישים. מ"ט זה המקסימום שאדם יכול להגיע. אבל בגלל שאי אפשר להגיע לשער החמישים אז יש כל התורה כולה ניתנת מ"ט פנים טמא מ"ט פנים טהור. כלומר, על כל דבר אפשר להתווכח. ובאמת ברוך השם יש הרבה מחלוקות. אני אומר ברוך השם, כי זה דבר חיובי. למה זה דבר חיובי? הקדוש ברוך הוא לא מצפה שכולנו נהיה עם אותו דגל, עם אותה דעה. אומרת הגמרא כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות. ומבארים המפרשים שכמו שאתה לא מצפה מבן אדם שהוא ייראה בדיוק כמוך, מותר שיהיה מישהו שייראה קצת אחרת. אותו דבר אתה צריך להבין שמותר שיהיה מישהו עם דעה אחרת. כי התורה ניתנה מ"ט פנים טמא, מ"ט פנים טהור.

לא הייתי רוצה שכולם יהיו בדעה שלי, כי אני בטוח ב-100% שהדעה שלי לא מושלמת. הקדוש ברוך הוא בכוונה נתן לכל אחד בעם ישראל דעה אחרת כדי שנאזן אחד את השני. לפעמים אנחנו מרגישים שדעה שהיא לא הדעה שלי, מושכת יותר מדי ושולטת יותר מדי. מצוין, אז זכותי לעבוד כדי להשפיע שהדעה שלי יותר תישמע. אבל אני לא רוצה בשום אופן למחוק דעות אחרות. אני רוצה לאפשר תמיד חופש מחשבה, כי זה שיש דעות אחרות זה מפרה אותי, סיעור מוחות.

פירוש נוסף אומר המדרש. רבי יונה אמר: שני חברים שעוסקים בדבר הלכה. זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה. אמר הקדוש ברוך הוא, ודגלו עלי אהבה. כלומר, גם אם אחד אומר בית אב של הלכה, אומר עיקרון יסודי בהלכה, והשני לא יודע לומר, אז מה הפתרון? ודגלו עלי אהבה. אהבה בין אדם לחברו. הפירוש הקודם דיבר על סתירה, ויכוח, מחלוקת שמתוכה באה השלמות. הפירוש הזה מדבר על אחד יש לו מה להגיד, השני לא יודע מה להגיד. אז מה הדרך, מה הפתרון? אהבה. ודגלו עלי אהבה. יש לך דגל, יש לך מה להגיד? תגיד את זה באהבה. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

ועשייה, זה הפירוש האחרון, שאומר רבי אחא, אמר רבי אחא, עם הארץ שקורא במקום 'ואהבת את השם אלוקיך', 'ואיבת את השם אלוקיך'. מה הפירוש ואיבת? לשון אויב. אף על פי כן, אמר הקדוש ברוך הוא, ודילוגו עלי אהבה. ודגלו עלי אהבה, ודילוגו עלי אהבה. מי אומר כזה דבר? אני מכיר כמה אנשים. אני אתן רגע דוגמה. אדם ניצול שואה, שאחרי השואה אומר אם יש אלוהים אז הוא אויב שלי. אני לא מזדהה עם מה שהוא אומר, אבל אני לא יכול לשפוט אותו. ועל דוגמה כזאת אומר המדרש, ודילוגו עלי אהבה. גם כשהוא טועה והוא מדלג והדגל שלו הוא טעות, אני אוהב אותו. וזה אהבה שצריכה להיות לכל אדם בעם ישראל. שוב, לא רק אם יש ביניכם ויכוח ומחלוקת, מחלוקת יכולה להיות בתוך דברי התורה. יכול להיות מישהו שלא אומר בית אב של הלכה, הוא לא יודע, תאהב אותו. אבל גם מי שאומר, ואומר דברים שהם הפך התורה, דברים שהם הפך האמונה. מה היחס הבסיסי שצריך להיות אליו? אהבה.

כל אחד שיתעסק בלאהוב את השני ולתקן את עצמו, ובא לציון גואל.