פרשת השבוע נקראת "במדבר" — מילה שנמצאת לא בתחילת הפרשה אלא בפסוק הראשון: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני." חז"ל לא בחרו במקרה לקרוא לפרשה כולה על שם מילה זו. המדרש שואל: מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר? ועונה תשובה עמוקה שנוגעת לאופייה של התורה עצמה.
שלושה דברים — ושלושתם בחינם
"בשלושה דברים ניתנה התורה — באש, במים ובמדבר." באש מניין? "והר סיני עשן כולו כי נגלה ה' עליו באש." במים מניין? "גם שמיים נטפו, גם עבים נטפו מים, זה סיני מפני ה' אלוקי ישראל" — שפע גשם ירד במדבר הצחיח ברגע התגלות השכינה. ובמדבר — "וידבר ה' אל משה במדבר סיני."
ולמה שלושה דברים אלה דווקא? מה אש, מים ומדבר מכנס ביניהם? אומר המדרש: "מה אלו חינם לכל באי עולם — כך דברי תורה חינם הם." הגשם יורד בחינם לכל. האש — נר לאחד נר למאה, אתה לוקח אש מנר של חברך, לא הפחתת ממנו דבר. והמדבר — מקום הפקר, שייך לכולם. כך התורה: אינה שייכת לאף אחד, אינה עוברת בירושה ואינה עוברת בסחורה.
הלל הזקן על הגג
כמה כואבת ומוכרת הדוגמה ההיסטורית: הלל הזקן בתחילת דרכו, עני מרוד, היה נותן חצי משכורתו לשומר בית המדרש כדי להיכנס וללמוד. יום אחד לא היה לו לשלם — לא נתנו לו להיכנס. עלה על הגג, שכב על הארובה כדי לשמוע מפי שמעיה ואבטליון. ובאמצע הלילה ירד שלג ממש מכסה עליו עד גובה מטר וחצי. שמעיה ואבטליון ראו בבוקר שאין אור בחלון הגג — עלו, מצאו את הלל, חיממו אותו. חיללו שבת להצלת נפשו.
אנחנו קוראים את הסיפור ומתפעלים מהמסירות. אבל המדרש מצביע על עוד נקודה: הנורמה של אותו דור הייתה שמי שאין לו כסף — לא יכול ללמוד תורה. זה דבר נורא. "כמו מדבר — בחינם." התורה לא יכולה להיות מוגבלת למי שיכול לשלם.
שני הצדדים: הנותן והמקבל
המדרש מלמד שיש כאן שני חלקים. הצד הראשון: הנותן. הרב, המלמד, המחנך — צריכים לתת תורה כמו שהמדבר נותן את עצמו: בלי תנאים, לכל באי עולם. כמובן, מורים ורבנים צריכים לחיות — ומותר לקחת שכר על הזמן המושקע, על המאמץ, על הביטול ממלאכה אחרת. אבל הידע עצמו, הדעת — לא שייכת לרב. היא שייכת לקב"ה שנתן אותה לנו במתנת חינם. לכן, בתוך לב הרב צריך לשרור הרגשה: "אני לא בעלים של התורה. אני שמשׁ."
הצד השני: המקבל. "כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר — אינו יכול לקנות את החוכמה והתורה." כשאדם בא ללמוד תורה עם אגו גדול — "אני כבר יודע, אני כבר חידשתי, אני כבר" — הוא לא פנוי לקבל. הענווה, ההתבטלות, ה"מדבר" הפנימי — הם התנאי הראשון לקבלת תורה. לא חריפות שכל בלבד. לא ידיעות קודמות בלבד. אלא פתיחות, ריקנות מהאגו, הכנות להיות "הפקר" לפני דברי אלוקים חיים.
משה — הדוגמה הגדולה
הדוגמה החזקה ביותר לכלל זה היא משה רבנו. במשנה "קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" — רק על משה נאמר "קיבל". על יהושע נאמר "מסרה", על הזקנים נאמר "מסרו", על הנביאים — "מסרו". לא "קיבלו." מדוע? מסביר המהר"ל: משה רבנו קיבל הכל. כל מה שהקב"ה נתן לו — הוא קיבל במדויק, ב-100%. כי הוא היה "עניו מכל האדם אשר על פני האדמה." האגו שלו לא שיחק תפקיד. הוא לא סינן, לא פירש מתוך עצמו, לא הוסיף ולא גרע. הוא היה כמדבר — פתוח, ריק מעצמו. ולכן זכה לקבל את כל התורה ולמסרה.
יהושע, הזקנים, הנביאים — כולם אנשים גדולים ועצומים. אבל בני אדם. כל אחד ספג לפי מבנה אישיותו, לפי מה שהוא יכול לקבל. "מסרו" — העבירו מה שהיה בהם. אבל "קיבל" — רק משה.
זו הסיבה שהתורה ניתנה במדבר: כדי ללמד שני דברים בבת אחת. שהתורה תהיה כמדבר — פתוחה, חינם, לכולם. ושמקבל התורה יהיה כמדבר — ריק מגאווה, פתוח לקבל, מוכן להתבטל. ורק כך אפשר להיות ראוי לקבל את דברי אלוקים חיים.
ערב טוב. נמשיך את דבריו של הרב חמרה היקר, שדיבר על העניין של עמל התורה. פרשת השבוע נקראת "במדבר". חז"ל אומרים, הרי זאת לא מילה ראשונה בפרשה. המילה הראשונה היא וידבר, "וידבר השם אל משה במדבר סיני". אז אנחנו מבינים שיש משהו מיוחד במילה הזאת, במדבר, שבה בחרו חז"ל לקרוא לפרשה. והמדרש מתייחס לעניין הזה, ואומר: לא במקרה התורה ניתנה במדבר. כך אומר המדרש, למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים: בשלושה דברים ניתנה התורה, באש ובמים ובמדבר. באש מניין? שנאמר "והר סיני עשן כולו כי נגלה השם עליו באש". כן, והר, הר סיני כולו היה מלא אש, בוערת בראש ההר, חושך וענן וערפל. ובמים מניין? שנאמר בשירת דבורה בספר שופטים: "הרים נזלו מפני השם", כתוב "גם שמיים נטפו, גם עבים נטפו מים, זה סיני מפני השם אלוקי ישראל". כלומר, כאשר היה התגלות בהר סיני, היה גם גשם. היה אש בראש ההר, אבל היה גם גשם. שפע אלוקי בדמות גשם באמצע המדבר. ובמדבר מניין? שנאמר "וידבר השם אל משה במדבר סיני". ולמה ניתנה התורה בשלושה דברים הללו, באש במים ובמדבר? אלא, מה אלו חינם לכל באי עולם, כך דברי תורה חינם הם, שנאמר "הוי כל צמא לכו למים". עכשיו, כתוב פה שבעצם אש, מים ומדבר זה בחינם. בחינם? לא יודע, כמה כל אחד פה משלם למי שקמה, לתאגיד המים, נראה לי משלמים כסף, זה לא בחינם. אבל הכוונה היא כזאת: גשם יורד בחינם. זה שאחר כך אתה רוצה שיהיה לך מים בברז בבית, אתה רוצה שיהיה לך מים מינרליים, אתה משלם לא על הגשם, אתה משלם על ההובלה, על התשתיות, תודה רבה. אתה משלם על השינוע של הדברים, על כל הפרוצדורה שכרוכה בזה, אתה משלם על הפקידים שעוסקים בגבייה, אתה משלם על כל המערכת. אבל המים עצמם, האמת היא היום יש מים מותפלים אז זה עבודה של להתפיל את המים, יש מים ששואבים אותם, עבודה של שאיבה, אבל הגשם ירד בחינם. האש זה עוד יותר מכך. בוודאי על החשמל כולנו משלמים. אבל האש, למה אומרים שהאש היא בחינם? היא נר לאחד, נר למאה. הרי כאשר אתה רוצה להדליק נר מנר, זה נהנה וזה אינו חסר. יש לך נר, אני בא עם הנר שלי, לוקח ממך אש. כמה הפחתתי מעוצמת האש שלך? כלום. זה בחינם. האש עצמה היא אנרגיה טהורה שהיא בחינם, היא עוברת מאחד לשני. המדבר הוא מקום הפקר לכל. וכך מסיימת התורה, המדרש, ואומר: דבר אחר, "וידבר השם אל משה במדבר סיני", כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החוכמה והתורה. כלומר, צד אחד זה מצד התורה. התורה צריכה להינתן בחינם. לא עוברת בירושה ולא עוברת בסחורה. הרי מפורסם הסיפור על הלל הזקן בתחילת דרכו, שהיה עני מרוד והיה נותן חצי ממשכורתו לשומר בית המדרש. ופעם אחת לא היה לו לשלם, לא נתנו לו להיכנס. אז הוא עלה על הארובה. הארובה זה לא כמו שהיום אומרים ארובה מתכוונים לארובה של תנור, אלא הכוונה היא לחלון. היה להם חלון בגג, כדי שייכנס אוויר, שתיכנס שמש. שם הלל יושב, שוכב על הגג על הארובה, מטה את אוזנו לשמוע, ושם יורד עליו שלג. ומתכסה שלוש אמות שלג, מטר וחצי שלג מתכסה על גופו, פתאום, וזה היה בלילה. בליל שבת. וכאשר רק בבוקר, התפללו שמעיה ואבטליון, איך זה שאין אור בחלון? הציצו בחלון ורואים שמה דמות של אדם מתחת לשלג. הלכו, פינו, חיללו את השבת בשבילו, פינו את השלג כמובן זה פיקוח נפש, פינו את השלג, חיממו אותו וכולי. אז אנחנו קוראים את הסיפור ומתפעלים ממסירות הנפש של הלל הזקן. אבל יש פה דבר נוסף, הנורמה הייתה שמי שאין לו כסף לא יכול לקבל תורה. זה דבר נורא ואיום. אומר לנו המדרש, כמו שמדבר בחינם, ככה התורה צריכה להיות בחינם. עכשיו, אין הכוונה שרבנים חייבים ללמד בחינם. רבנים גם צריכים לחיות ממשהו. אז בזמנם של חז"ל רבנים היו עובדים. היו עובדים בעבודה. ובשעות הערב היו באים לבית המדרש, לומדים, מלמדים, כולם היו באים לומדים ביחד. היום, המצב הוא כזה שגם היום רבנים עובדים, אבל עובדים בדרך כלל בללמד תורה. אז יש לדבר הזה הרבה, יש פה עניין הלכתי שהפוסקים דנו בזה. האם מותר באמת לאדם שהוא רב, מורה, מלמד תורה, האם מותר לו לקבל כסף על הדבר הזה? זה לא דבר פשוט. כי המדרש אומר "כמו מדבר", מה מדבר בחינם ככה התורה צריכה להיות בחינם. התשובה לדבר, זה שמותר באמת לרב לקחת שכר לא על הידע שלו. הידע לא שייך לך. מותר לרב לקחת שכר על הזמן שהוא מבטל. היה יכול לעבוד בזמן הזה בדבר אחר. אז על הזמן שהוא משקיע, הוא יכול לקחת שכר. בוודאי כאשר זה תלמידים צעירים אז לפעמים זה כרוך גם בהשגחה, בהשכנת שלום, בחינוך, בכל מיני דברים שהם לא תורה, על זה מותר לקחת שכר. על הידע, דרך אגב, מותר לקחת שכר גם על ההופעה. יש רבנים שהם מומחים, הם יודעים באמת במתק שפתיים למשוך את הקהל שהקהל מרותק. אתה רואה לפעמים רב מדבר ואלפי אנשים מקשיבים ככה, למה? כי הוא יודע לתבל את הדברים בסיפורים, בבדיחות, אפילו הצורה הרטוריקה שלו, זה אומנות. ויש כאלה בכל מיני סגנונות שונים. יש כאלה עם יותר בדיחות, יותר קלילים, יש כאלה יותר רציניים, עמוקים אבל מצליחים לרגש את האנשים. על האומנות הזאת, זה הופעה. גם רב, אז מעבר לתוכן שהוא נותן, לפעמים הוא, יש רבנים שהם יודעים לתת שואו אני אומר במרכאות. גם על זה מותר לקחת שכר. על כל פנים, התורה עצמה לא שייכת לרב, ולא שייכת לדתיים, ולא שייכת לאף אחד, היא תורה של ריבונו של עולם. הוא נתן אותה לנו במתנת חינם במדבר. לכן התורה צריכה להיות מתנת חינם. הצד השני הוא, שגם האדם שבא לשמוע תורה צריך לשים עצמו כהפקר. זה שני החלקים של המדרש. החלק הראשון: הנותן צריך לצאת, לתת בחינם. החלק השני: המקבל את התורה צריך להרגיש כמדבר. מי אני? אני לא העניין. לא אני שעמלתי, לא אני שהתייגעתי, לא אני שחידשתי חידושים, אני רק עמל בשביל להתבטל אל הקדוש ברוך הוא. כאשר אדם, האגו שלו יותר מדי בא לידי ביטוי, אז זה פוגם בתורה. אומרים לנו חז"ל שהענווה וההתבטלות זה תנאי לקבלת התורה. ככל שאדם יותר בעל ענווה, ככה יש לו יותר סיכוי להגיע לתורה. ומי הדוגמה הכי הכי חזקה לעניין הזה? משה רבנו עליו השלום. שלא היה כמותו עניו "מכל האדם אשר על פני האדמה". והוא זכה להיות זה שמקבל את התורה. משה קיבל תורה מסיני. הוא היחיד שנאמר עליו "קיבל תורה". אחר כך בפרקי אבות כתוב "ומסרה ליהושע". יהושע מסר לזקנים, זקנים מסרו לנביאים, לא כתוב קיבלו! מסביר המהר"ל מדוע. מכיוון שמשה היה היחיד שבאמת קיבל כל מה שהקדוש ברוך הוא נתן לו. אחר כך הוא מסר ליהושע. כמה יהושע קיבל? לא מאה אחוז. לא הצליח לקבל הכל. כמה הצליחו הזקנים לקבל מיהושע? לא מאה אחוז. כל אחד מעביר את כל מה שיש לו הוא מעביר. אבל השני לא תמיד מצליח לקבל הכל. משה היחיד שקיבל תורה מסיני. מדוע? כי הוא היה בעל ענווה. הוא בעצם מבטל את עצמו, וזה עניינה של התורה, וזה עניין העמל בתורה שהזכיר הרב בנימין חמרה, בהקשר הזה של האדם שעמל כי הוא מבין שלא אני הנקודה. הנקודה היא ההתבטלות שלי כלפי דברי אלוקים חיים.
תמלול השיעור
שיעור זה תומלל ושוכתב על ידי בינה מלאכותית (AI). אם מצאתם טעות, נשמח אם תפנו אלינו.