בלוג

ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי. עסקנו כבר השבוע בעניין הזה שבפרשת במדבר מתוארים כל השבטים. איש על מחנהו ואיש על דגלו. כל אחד בצורה מאוד מאוד מסודרת. הזכרנו שהיום רובנו לא באמת יודעים מאיזה שבט אנחנו. יש מי שהוא יודע שהוא מיוחס לשבט לוי. לויים או כהנים יודעים שמיוחסים לשבט לוי. אבל רובנו לא יודעים בדיוק, דיברנו על זה ביום שני. שיש כאלו שבעיקרון יש, כולנו אמורים להיות או מיהודה או מבנימין. אולי קצת שמעון. ולויים וכהנים. חוץ מזה, שוב, מה עם עשרת השבטים? אנחנו לא בדיוק יודעים ובעצם גם, יש כן שאלה האם בכלל הם חזרו, עתידים לחזור וכולי. אבל גם בלי קשר לעשרת השבטים. הזכרנו את זה. על כל פנים, גם אם אנחנו לא מעשרת השבטים, אנחנו לא באמת יודעים מאיזה שבט אנחנו, מיהודה.

אתה שואל למה זה משנה? כי אמרנו דיברנו על זה ביום ראשון. שכל 12 השבטים, התורה לא סתם מתארת את זה בכזה פירוט איפה בדיוק כל אחד עומד, אלא המשילנו את זה לתזמורת גדולה, שכל אחד יש לו את התפקיד שלו. יש את הכינור, יש את החצוצרה, יש את הצ'לו והוויולה והפסנתר והמצילתיים. כל אחד עם התפקיד שלו. אז מה המשמעות? שאם חסרים לנו כל כך הרבה שבטים, זה כמו תזמורת רק עם פסנתר אחד ומצילתיים. אז משהו פה חסר.

אז אולי אנחנו לא יודעים, ואז שוב אם עוד לא יש משמעות ותפקיד שונה ומהות שונה על השבט, אנחנו היום לא יודעים אותה. וחסרים לנו הרבה שבטים.

טוב, קודם כל אם חסרים לנו חלק גדול מעם ישראל, זה כבר דבר שהוא חבל. אבל אם התבוללו התבוללו מה נעשה. אז שוב, יש היום הזכרנו, גם היום לצערנו יש התבוללות.

אבל, אם אנחנו נתבונן על הדבר בעומק, יש משפט שאומר הרב קוק בספר אורות. ספר אורות מחולק לכמה חלקים, יש חלק שנקרא "ישראל ותחייתו", שמדבר על התחייה הלאומית, החזרה לתחייה. היינו בגלות זה כאילו היינו עם מפוזר ומפורד, זה כמו בן אדם, תקח גוף של בן אדם, תפרק אותו, תפזר אותו לכל החלקים, כמובן הבן אדם מת. אז לכן עם מפוזר הוא כאילו עם מת. אנשים חיים. אבל זה לא בנוי כעם. אז לכן הוא קורא לתהליך הגאולה תחייה.

ושם בישראל ותחייתו, בפסקה כ"ז, כותב הרב קוק: "שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה." זאת אומרת, הפוך. זה שאנחנו לא יודעים מאיזה שבט אנחנו, זה המזל שלנו. אוי ואבוי, אם היינו יודעים מאיזה שבט אנחנו. המצב היה על הפנים.

למה? כי בסופו של דבר, נתבונן רגע על מה שקורה היום במדינת ישראל, בנושא המתח העדתי. כמה אפליה בוודאי הייתה בעבר. בנושא עדתי, הפליה לכאן, הפליה לשם, כל מיני כיוונים. ואנחנו רק רואים עד היום גם בפוליטיקה, כל מיני טענות עדתיות. כמה שנים יש הבדל בין העדות בעם ישראל? הרבה שנים, אולי 1000 שנה. לא היה כזה הבדל. לא היה מתח, אבל היה הבדלים במנהגים. כל אחד שמר על הייחודיות שלו.

תארו לכם מה היה אם עוד היינו יודעים איזה שבט אנחנו. אם כל אחד היה יודע, בכלל בן אדם לא היה רוצה להתחתן עם שבט אחר. מה, בנימין? למה, מה קרה? זה לא מהכבוד שלי. אתה מבין? לכן, אומר לנו הרב קוק: "שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה." זאת אומרת, שבזכות זה, זה זכות, זה חסד שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו שאנחנו לא יודעים איזה שבט אנחנו. כי כך אנחנו יכולים להתאחד.

אומר הרב קוק: "על ידי הזיכרון של חילוק השבטים, הייתה הגלות גורמת שכל שבט יחולק וייפרד לגמרי מכללות האומה." אם כל שבט היה צריך להתמודד לבד בגלות, אז הוא היה גם מתבולל. אנחנו רואים את זה. שבטים שהיו לבד, כמו למשל אלה שמייחסים עצמם לשבט מנשה, התבוללו. מדוע? כי קשה עד בלתי אפשרי לשבט אחד לבד להחזיק מעמד. מי שהחזיק מעמד זה היה אנחנו, ויהודי אתיופיה במסירות נפש עילאית.

ממשיך הרב קוק ואומר "מתוך האחדות הבלולה…" יש שני סוגים של אחדות. יש אחדות שאתה לוקח מערבב את כולם, יוצא כולם אותו דבר. כור היתוך. בצבא אין ברירה, כדי שיהיה אפשר להילחם ביחד. אבל אומר הרב קוק, "מתוך האחדות הבלולה" הזאת אנחנו צריכים לשאוף לסוג אחר. לא אחדות בלולה, אלא אחדות הרמונית. שזה אומר הרמוניה. כמו המשל שאמרנו קודם על התזמורת, כל אחד יש לו את הייחודיות שלו וביחד מגיעים להרמוניה.

ויש דבר מיוחד שנאמר על אליהו הנביא. במעמד המפורסם שהיה בהר הכרמל, כשאליהו בנה את המזבח, כתוב שהוא בנה אותו ב-12 אבנים "כשנים עשר שבטי בני יעקב אשר היה דבר השם אליו לאמור ישראל יהיה שמך". בשביל מה זה כתוב? הרי אני מבין שאתה בונה 12 אבנים כשניים עשר השבטים. למה להזכיר, פתאום עכשיו נזכרתם, אה, יעקב, זה אותו אחד שהשם אמר לו, ישראל יהיה שמך?

"בני יעקב" – שנים עשר בנים נפרדים. אבל "ישראל" – זה שם של אומה. אליהו הנביא מדגיש כשנים עשר שבטי בני יעקב – זה 12 בנים נפרדים. אבל ישראל יהיה שמך. זה בעצם הנקודה המיוחדת שמצד אחד יש את 12 השבטים, מצד שני 12 השבטים הופכים למזבח אחד. למשהו אחד שלם, ישראל. וזה מה שהרב קוק קורא לו האחדות ההרמונית. אנחנו מחפשים אחדות, לא אחידות.

אומר הרב קוק, זה בעצם דבר מיוחד שנאמר על אליהו הנביא. אליהו הנביא, אותו אליהו הנביא שנאמר עליו שהוא ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. כשיבוא אליהו הנביא עליו נאמר 'הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום השם הגדול והנורא'. וחז"ל אומרים שאליהו הנביא עתיד להחזיר השבטים לייחוסם ולספר לכל אחד ואחד מאיזה שבט הוא ואז יחזור המצב ששנים עשר השבטים, כל אחד ואחד בהרמוניה שלו כמו תזמורת מופלאה שכל אחד תורם את הצליל שלו ואת הייחודיות שלו וביחד מגיעים אל הצליל המכוון.

הדבר הזה מלמד אותנו שאחדות, סוג האחדות שאנחנו מעוניינים בו זה לא אחידות. זה לא אחדות בלולה. שוב, לפעמים אין ברירה, בצבא אין ברירה, כדי שיהיה אפשר להילחם ביחד. גם בגלות לא היה ברירה כדי, לכן שכחנו את השבטים. כדי שיהיה אפשר לשמור על האחדות שלנו וגם להתאחד יחד חזרה מכל הגלויות. אבל לעתיד לבוא אנחנו שואפים להחזיר את האחדות ההרמונית. את האחדות הזאת שכל אחד יש לו את הייחודיות שלו וביחד כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר 'ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר'".