הביטוי הנוקב
מיד לאחר חטא העגל, הקדוש ברוך הוא פונה אל משה רבנו בלשון חדה: "לֵךְ רֵד, כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ז).
על פי הפשט הדברים פשוטים: משה נמצא בהר סיני, ועליו לרדת אל העם. אבל המדרש אינו מסתפק בכך. הוא רואה בביטוי "לֵךְ רֵד" שלוש שכבות של משמעות – שלוש "ירידות" שונות לחלוטין זו מזו, ושלושתן יחד מלמדות אותנו משהו עמוק על מהות המנהיגות, על אחריות, ובסופו של דבר – על סדר הבריאה כולה.
משמעות ראשונה: רד מגדולתך
המדרש מביא שאלה בפי משה: "ריבונו של עולם – אתמול אמרת לי 'עֲלֵה אֶל ה" ו'עָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ', ועכשיו אתה אומר לי 'לֵךְ רֵד'?"
התשובה אינה נחמה קלה: "לא בגלל כבודך עלית לכאן – אלא בגלל כבוד בניי."
המדרש מחבר כאן לחלום יעקב. כשנאמר "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" – המדרש אומר שה"מלאכים" הללו הם מנהיגי ישראל. כשהבנים צדיקים, המנהיגים עולים; כשהבנים נכשלים – המנהיגים יורדים.
זוהי אמת עמוקה על טבע המנהיגות: גדולתו של מנהיג אינה קניינו הפרטי. כל מה שמשה רבנו מסוגל להיות – בלי לאכול, בלי לשתות, עובר באש ולא נשרף, שוהה בענן הכבוד – כל זה לא ניתן לו בשביל עצמו. זה ניתן לו בשביל עם ישראל. ולכן כאשר ישראל חוטאים, גם הוא יורד ממדרגתו.
המשל: כאשר יש דלקת ברגל, מדידים חום בפה – ורואים 39 מעלות. זה נראה פרדוקסלי: מה לפה ולרגל? אבל הגוף הוא מכלול אחד. כך עם ישראל. משה הוא ה"ראש", האיבר הנעלה ביותר – אבל אם למטה יש תקלה, אם יש חטא, הראש מרגיש ויורד מגדולתו. אי אפשר לנהוג בניתוק מהעם.
משמעות שנייה: "נתנדה משה"
המשמעות השנייה חריפה אף יותר. אומר רבי ברכיה בשם רבי יהושע בן לוי: "נתנדה משה" – "לֵךְ רֵד" הוא לשון נידוי.
ומיד עולה השאלה: משה חטא?! הוא היה בהר סיני! הוא לא היה שם כלל כשעשו את העגל! כיצד ייתכן שהוא מקבל נידוי?
המדרש מביא ראיה מיהודה. כאשר יהודה אמר לאחיו "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ… לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" – לאחר מכן כתוב: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו". לא "וַיֵּלֶךְ" אלא "וַיֵּרֶד" – שהורידו אותו מגדולתו ונידו אותו. אחיו אמרו: אילו ביקש "השיבוהו לאביו" – היינו שומעים לו. הוא היה מנהיג, ולמנהיג יש אחריות לאן הוא מוביל. כשהוא הוביל לכיוון הלא נכון, הם הרידו אותו.
אז מה עשה משה שגרם לנידויו? אומר הקדוש ברוך הוא: "לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" – לא "עמי", לא "העם", אלא "עמך". זה העם שלך, משה.
כיצד? כאשר עם ישראל יצאו ממצרים, הקדוש ברוך הוא אמר למשה להוציא "צְבָאוֹתַי, אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל." ומשה? "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם." הוא הביא את הערב רב – גויים ומשוחררים ממצרים שבקשו לצאת יחד עם ישראל. והם הם שהחטיאו את עם ישראל.
מנין יודע המדרש שהערב רב הם שהחטיאו? מן הלשון של חטא העגל. כתוב "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" – בלשון נוכח, "אלוהיך". אם עם ישראל היה אומר את זה לעצמו, הוא היה אומר "אלוהינו". "אלוהיך" פירושו שמישהו אחר אמר לישראל: אלה האלוהים שלכם. הערב רב הם שפנו לעם ישראל ואמרו להם את זה.
כמובן, זה לא פוטר את עם ישראל מאחריות. אי אפשר לומר "החטיאו אותי" – לכל אדם יש בחירה חופשית. אבל עדיין – יש כאן אחריות עקיפה למשה. הוא היה זה שהביא לתמונה את הגורם המחטיא. מדוע עשה כן? כי משה היה עניו וכשר, וראה בכל אדם את הנשמה ולא את הקלקול. הוא חשב לעצמו: "מי שרוצה לשוב בתשובה – מקבלים אותו." הוא לא העלה על דעתו שאדם יכול להגיד "אנחנו מתפעלים מה' אלוהי ישראל" מבלי שיש בכך אמת. משה ראה עד כמה מדהים להידבק בשכינה, ולא יכול היה לדמיין שאחד יגיד את זה מבלי לכוון אליו אמת.
זוהי גדולתו – וזהו גם מקום תקלתו.
משמעות שלישית: "רְדוּ בִּדְגַת הַיָּם"
הפירוש השלישי הוא שונה לגמרי בכיוונו. "לֵךְ רֵד" – לשון שלטון ומרות, כמו "וּרְדוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם" (בראשית א, כח).
"לֵךְ רֵד" – תרדה בהם. תשלוט בהם. תעניש אותם.
וכך אכן נאמר: משה עמד בשער המחנה וקרא "מִי לַה' אֵלָי" – ויאספו בני לוי, ואמר להם: "שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ… וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו." מאין בא הציווי הזה? מן ה"לֵךְ רֵד". שם כבר כלול הציווי לרדות בחוטאים.
החטא חמור מכדי לעבור בשתיקה. ואם לא יענשו המובילים, החומרה שבגרעין העדר רק תצבור כוח ותוביל לאסון גדול יותר. דווקא העונש הוא ביטוי הרחמים – מכת מרדות שמנקה את מה שנרקב, שמאפשרת ריפוי אמיתי.
המפנה: גם הקדוש ברוך הוא "יורד"
עד כאן שלוש המשמעויות של "לֵךְ רֵד" כלפי משה. אבל המדרש מסיים בנקודה מרהיבה. אמר רבי אבין, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "אל ירע לך – אל תצטער. שהרי גם אני ירדתי, כביכול, כמה פעמים."
נאמר על מגדל בבל: "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל." נאמר על דור הפלגה: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם." נאמר על סדום: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ."
ושאלה פשוטה עולה: מה זה "ירד"? האלוקים צריך לרדת כדי לראות? הרי נאמר: "מִי כַּה' אֱלֹקֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשֶׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" – אפילו בשבתו בשמיים הוא רואה הכל. אז מה פירוש "ירד"?
כאן טמון הסוד. שלוש המשמעויות שאמרנו על משה – תקפות גם כלפי הקדוש ברוך הוא, כביכול.
ירידה ראשונה – השכינה יורדת: כשעם ישראל חוטא, השכינה בעולם נחסרת. הקדוש ברוך הוא עצמו הוא אינסוף ואין לו ירידה – אבל גילוי שכינתו בעולם מצטמצם. "שכינה בעפר." כשאנחנו עושים רצונו – ניסים גלויים, ברכה, גאולה. כשאנחנו חוטאים – השכינה נסתרת.
ירידה שנייה – הקדוש ברוך הוא מקבל, כביכול, נידוי: לאחר חטא העגל, הקדוש ברוך הוא לקח את האוהל מועד – שכינתו – ונטה אותו מחוץ למחנה. "אוהל מועד" מחוץ למחנה – זהו ה' עצמו כביכול יוצא אל גלות, אל מרחק. וכאן אומר הקדוש ברוך הוא דבר מדהים: "אֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי – אֲנִי בָּרָאתִי לָהֶם אֶת יֵצֶר הָרָע." מה שמחטיא את בני האדם – היצר הרע – מי נתן אותו? ריבונו של עולם. יש בכך אחריות עקיפה, כביכול, כשם שלמשה הייתה אחריות עקיפה על הבאת הערב רב.
ירידה שלישית – המרדות: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה… וְאִם לֹא – אֵדָעָה." הקדוש ברוך הוא יורד לכלות את הרשעים. זהו המרדות האלוקי – דין ועונש שבאים לנקות את העולם.
הנחמה הגדולה: ירידה לצורך עלייה
ההקבלה בין שלוש הירידות של משה לשלוש הירידות של הקדוש ברוך הוא אינה סתמית. היא נחמה עמוקה.
אנחנו עלולים לחשוב: חטא העגל הוא אסון קוסמי בלתי הפיך. עם ישראל, שזכה לגילוי שכינה כזה, נכשל כך? אולי אין תקנה.
אבל המדרש מלמד: זה סדר הבריאה. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בידיעה שיהיו ירידות. הוא ידע שהאדם יפול. הוא ברא יצר הרע בכוונה, כי אין בחירה חופשית אמיתית ללא אפשרות אמיתית להיכשל. רצה הקדוש ברוך הוא שהאדם, מיוזמתו, יבחר בטוב ויתקן.
ולכן, כאשר עם ישראל חוטא ומשה יורד וכביכול גם השכינה נסתרת – זוהי לא נפילה סופית. זוהי ירידה לצורך עלייה. וכאשר אנחנו בוחרים בטוב, אנחנו לא מתקנים רק את עצמנו – אנחנו מרוממים את כל העולם כולו, מחזירים את השכינה ממקום גלותה אל תוך המציאות.
"לֵךְ רֵד" – שלוש מילים, שלוש משמעויות, ושיעור שלם בבריאה: הירידה אינה הסוף. היא תנאי לעלייה.
על פי שיעורו של הרב אלעזר אהרונסון שליט"א
תמלול השיעור
ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
מיד לאחר חטא העגל, הקדוש ברוך הוא פונה למשה ואומר לו: "לך רד, כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים". הביטוי הזה "לך רד" הוא ביטוי נוקב וחריף כלפי משה רבנו, והמדרש אומר כאן שלוש משמעויות מה זה העניין של "לך רד".
משמעות ראשונה על דרך הפשט - קודם כל הפשט הוא מה זה רד, מאיפה אתה יורד? הוא נמצא בהר סיני, הוא עלה להר סיני, עלה למרום. אמר לו "תרד, לך לעם ישראל, שחת עמך, אתה צריך ללכת". זה הפשט, אבל המדרש מביא עוד שלוש משמעויות של דרש.
משמעות ראשונה, אומר המדרש, אמר השם למשה "לך רד". אמר לו: "ריבונו של עולם, אתמול אמרת לי 'ועלית אתה ואהרון עמך', וכן 'ואל משה אמר עלה אל השם', ועכשיו אתה אומר לי 'לך רד'?" אמר לו: "לא בגלל כבודך עלית לכאן, אלא בגלל כבוד בניי".
כך אמר ליעקב אביהם: "והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו". מה הכוונה, מי זה "מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו"? אומר המדרש: אלו המנהיגים של עם ישראל. בשעה שהבניך הם צדיקים, אז המנהיגים עולים, ובשעה שבניך יורדים, אז גם שלוחיהם יורדים.
אז בעצם המשמעות היא "לך רד, רד מגדולתך". כל מה שמשה רבנו נמצא בהר סיני זה רק למען עם ישראל. אם עם ישראל חוטא, אפילו משה רבנו, האדם הגדול בענקים ואין כמותו, גם הוא לא ראוי להיות בהר סיני במדרגה כל כך גבוהה של בלי לאכול, בלי לישון, בלי לשתות וכולי, עובר באש ולא תשרפנו - כל זה רק בזכותו של עם ישראל. כאשר יש פגם בעם ישראל, גם המנהיג יורד מגדולתו.
משל למה הדבר דומה? כאשר אדם יש לו חלילה נמק ברגל, או אפילו דלקת ברגל, פתאום כל החום של כל הגוף עולה. כואב לו הראש. הוא מודד חום בפה, מדחום מראה 39. איך? אבל זה רק פצע ברגל, איך אתה מודד בפה והחום עולה בפה? איך כואב הראש? לא, זה ברור. כל הגוף הוא מכלול אחד, ולכן כאשר יש בעיה, גם אם זה ברגל, בחלק הכי נמוך, זה בעיה בכל הגוף.
כך עם ישראל הוא אורגניזם אחד, מהות אחת. גם משה רבנו שהוא הראש, המוח של כל עם ישראל והוא נמצא עכשיו בהר סיני, אבל אם למטה יש תקלה, למטה יש חטא, גם משה רבנו יורד מגדולתו. זוהי מדרגה ראשונה - רד, אתה לא יכול להיות למעלה במנותק מהעם.
מדרגה שנייה של העניין של "לך רד", אומר המדרש אמירה יותר חריפה. אמר רבי ברכיה בשם רבי יהושע בן לוי: נתנדה משה. מה הכוונה "נתנדה"? מלשון נידוי. הקדוש ברוך הוא אומר "לך רד", כלומר אתה בנידוי. זה דבר קשה. סליחה, למה שמשה יהיה בנידוי? משה חטא? העם חטא. למה משה אשם? קודם כל אחראי. הוא היה בכלל בהר סיני, איך הוא יכול להיות אחראי על מה שקורה למטה? המדרש תכף יסביר את זה, אבל קודם כל המדרש מוכיח שזו הכוונה.
מאיפה למד? מיהודה. בשעה שאמר יהודה לאחיו: "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו, לכו ונמכרנו לישמעאלים". כלומר הוא משכנע אותם למכור את יוסף למצרים, ולמה השכנוע שלו? "מה בצע" - איזה כסף, בצע כסף. אנחנו זורקים אותו לבור, הוא ימות שם, מה נרוויח מזה? בוא נעשה את זה ככה שגם נרוויח כמה ג'ובות. באמת, כך ראוי ליהודה להגיד?
לאחר מכן כתוב: "וירד יהודה מאת אחיו". אומרים חז"ל שהורידו מגדולתו ונידו אותו. כי כתוב "וישמעו אחיו" - יהודה היה מנהיג הבלתי מעורער, גם אם הבלתי רשמי, של האחים. ולכן בשעה שיהודה אומר להם "בוא נמכרנו לישמעאלים", הולכים אחריו. אבל אומרים האחים: אילו היה מבקש ממנו אל תהרגו, היינו שומעים לו. אם הוא היה אומר לנו השיבוהו לאבי, היינו שומעים לו. ולכן לא כתוב "וילך יהודה מאת אחיו", אלא "וירד יהודה מאת אחיו", שנידו אותו. וכמו ש"וירד יהודה" זה נידוי, כך "לך רד" שאומר השם למשה זה נידוי.
אם כן, למה בעצם לנדות את משה? מה הוא אשם? אומר המדרש, מבאר המדרש, יש משמעות לעניין הזה שמשה נאמר לו לרדת. מדוע נאמר לו לרדת? אומר המדרש: "לך רד כי שחת עמך". לא נאמר כאן "העם", לא נאמר "עמי", אלא "עמך", העם של משה. אמר לו משה: "ריבונו של עולם, מה זה עמי ולא עמך? מה זה שאתה אומר לי 'לך רד כי שחת עמך', זה עמך. למה אתה אומר כך?"
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כן, זה עמך. למה? כי כאשר היו במצרים אמרתי לך 'והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל'. את מי ביקשתי שתוציא? את עמי, את העם שלי. מה אתה משה הלכת ועשית? 'וגם ערב רב עלה איתם'. אתה משה, אתה אשם בחטא העגל. מדוע? אני אמרתי לך תוציא את עמי את בני ישראל, את צבאותיי, ואתה הלכת וצירפת אליהם ערב רב, והם שהחטיאו אותם".
רגע, מוכיח המדרש: מנין אנחנו יודעים שערב רב הם שהחטיאו את עם ישראל בחטא העגל? שהרי מה נאמר בחטא העגל? מה הם אמרו, רקדו סביב העגל ומה אמרו? "אלה אלוהיך ישראל". אומר המדרש: אם זה היה עם ישראל, אז מה הם היו אומרים? "אלה אלוהינו ישראל". שכתוב "אלה אלוהיך", אז מי אומר את זה לעם ישראל? הערב רב. הערב רב אומרים לעם ישראל: "אתם רואים את העגל? אלה אלוהיך ישראל".
אז אם כן, הערב רב הם שהחטיאו את עם ישראל. עכשיו זה לא אומר שזה לא אשמה גם של עם ישראל. עם ישראל לא יכולים להגיד "אנחנו לא אשמים, החטיאו אותנו". אם בן אדם קנה סמים מסוחר סמים והשתמש בהם וניזוק מזה, האם הוא יכול להגיד "אני לא אשם, זה הסוחר אשם, הוא הסית והדיח אותי"? לא, זה לא תשובה. יש לך בחירה חופשית, יש לך אחריות, אתה לא יכול להגיד "הערב רב החטיאו אותי".
ואף על פי כן, אומר המדרש, זה היה גם חטאו של משה, שהוא הכשיל בעקיפין את עם ישראל בכך שהוא הביא את הערב רב. ולכן אומר לו הקדוש ברוך הוא: "לך רד כי שחת עמך". זה עם שלך, זה לא עמי. אני אמרתי לך הוצאת צבאותיי, את עמי בני ישראל. אתה הבאת ערב רב.
אז שואל דניאל: למה משה באמת עושה את הטעות הזאת? מה גרם לו להביא ערב רב? המדרש מתייחס גם לזה ואומר: משה רבנו שהיה עניו וכשר אמר: לעולם מקבלים השבים. נכון, זה ערב רב, זה אנשים גויים, מצרים או כל מיני עבדים של המצרים. הרי מצרים הייתה בית עבדים, לא רק עם ישראל היו עבדים במצרים. מצרים הייתה מעצמת-על ששיעבדה את כל מי שהיא יכולה. ולכן גם עמים אחרים היו עבדים במצרים. כאשר עם ישראל מתנערים ויוצאים ממצרים, אז היו כמה עבדים אחרים שאמרו "בוא נתפוס טרמפ, יוצאים עכשיו ממצרים, יאללה גם אנחנו נצא".
ומשה שהיה עניו וכשר אמר: אם הם באים לעשות תשובה והם אומרים "אנחנו התרשמנו ממכת המכות, אנחנו התרשמנו מגודלו של הקדוש ברוך הוא, עכשיו אנחנו יודעים כי אין כאלוקיכם", אמר משה: אם הם חוזרים בתשובה, צריך לקבל אותם. ובגלל זה הוא קיבל אותם. זה היה תקלה בדבר, כי בסופו של דבר רבים מהם חזרו בתשובה רק מהשפה ולחוץ. לא באמת קיבלו על עצמם את עבודת השם ואת אהבת השם, אלא רק מהשפה ולחוץ כדי לצאת עם ישראל ממצרים.
אז זה כן, עליך, כן. כן, מחילה, עצרתי אותך. דמותו של משה, בגלל הענווה שלו ובגלל שהיה מנהיג שלם אז הוא היה רואה נשמות יותר מבני אדם. והוא ראה את... נכון, משה רואה את הנשמה והוא לא רואה את הקלקול שבתוך האדם, והוא גם רואה... משה רבנו מדמיין לעצמו איך יכול בן אדם לא להשתוקק להידבק בשכינה? מה, לא כל אחד רוצה להידבק בשכינה? זה לא ברור? אז אז ברור לו שהם באמת רוצים להידבק בשכינה, הוא לא מעלה על דעתו שבעצם הרצון שלהם הוא אחר לחלוטין.
על כל פנים, זה פירוש שני שאומר המדרש. אמרנו פירוש ראשון - רד מגדולתך מכיוון שכל גדולתך באה לך בשביל עם ישראל, ואם עם ישראל אינם עולים, גם אתה יורד. פירוש שני - "לך רד" מלשון נידוי, נתנדה משה בגלל חלקו באשמה בגלל שהוא הביא את הערב רב. פירוש שלישי, אומר המדרש, "לך רד" לשון "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים". כאשר הקדוש ברוך הוא בורא את האדם וחווה הוא אומר להם: "ורדו בדגת הים". מה זה "רדו בדגת הים", מה זה לרדות? לשלוט. שלטון.
אומר הקדוש ברוך הוא למשה: "לך רד", כלומר תרדה בישראל. פה זה לא שמשה יורד, אלא שהוא צריך לרדות בעם ישראל. עם ישראל צריכים עכשיו מרדות. מרדות זה גם לשון של שלטון שישלטו בהם, אבל לא סתם שלטון - מכת מרדות. מה? שלטון דיקטטורי, כן. זה מה שצריך כרגע, כי כרגע לאחר שעם ישראל חטא בכזה חטא חמור, מרדות הם צריכים.
כלומר זה שלטון של מלקות, להלקות אותם. ובאמת כך כתוב: משה עומד בשער המחנה ואומר: "מי להשם אליי?" ויאספו אליו כל בני לוי, ואז הוא אומר להם: "כה אמר השם אלוקי ישראל, שימו איש חרבו על ירכו, עברו ושובו משער לשער במחנה, והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו". איפה הקדוש ברוך הוא אמר את זה? הנה כאן, "לך רד". לך תרדה בהם, תעניש אותם. חטא כזה חמור אסור שיעבור בשתיקה. הפוך, אם לא נעניש אותם, החומרה של הדבר תיצבר להם להרבה יותר חומרה.
הרי כל מה שבהתחלה הקדוש ברוך הוא אמר "אני אכלה אותם ואעשה אותך לגוי גדול", לאחר שמשה סלח לו, אבל בכל זאת החוטאים, המובילים של החטא, וודאי שצריך להורגם.
ואם כן, זה הפירוש השלישי של "לך רד" במשמעות של מרדות. מסיים המדרש ואומר: אמר רבי אבין, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אל ירע לך, אל תצטער. אמנם אמרתי לך "לך רד", אל תצטער, שהרי שתיים שלוש פעמים אני הקדוש ברוך הוא גם ירדתי מן השמיים לארץ כביכול.
פעם אחת כתוב "וירד השם לראות את העיר ואת המגדל" - על מה מדובר? מגדל בבל. "וירד השם לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם". מה, הוא צריך לרדת? הוא יכול לראות גם מלמעלה. אז תכף נבין מה המשמעות שהוא יורד, אבל כתוב "וירד השם". פעם נוספת כתוב גם שם בדור המבול, סליחה, בדור הפלגה - "הבה נרדה ונבלה שם שפתם", עוד פעם כתוב "הבה נרדה". וגם לגבי סדום כתוב "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אליי עשו כלה ואם לא אדעה". אז פעמיים, שלוש פעמים, אבל בעצם בשתי הזדמנויות כתוב שלוש פעמים לשון ירידה אצל הקדוש ברוך הוא.
זה עניין אחר. שם הוא יורד בחסד וברחמים להשרות שכינתו על עם ישראל. אבל פעמיים כתוב שהוא יורד בגלל חטא, בגלל שהעם חטא - זה לא עם ישראל, זה העם של דור המבול, פעם שנייה סדום - והשם יורד. מה, למה הוא יורד? הוא לא יכול לראות מלמעלה? בוודאי שהוא יכול. "מי כהשם אלוקינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמיים ובארץ". גם כשהוא יושב בשמיים הוא יכול להשפיל ולראות גם בארץ. אז מה זה העניין של ירידה?
זה דבר עמוק שאני רוצה להגיד עכשיו ובזה נסיים. שלושת המשמעויות של "לך רד" שאמר המדרש קיימות גם אצל הקדוש ברוך הוא. המשמעות הראשונה כביכול, שכמו שאמרנו על משה שעם ישראל חוטא גם משה יורד, כביכול כאשר אנחנו חוטאים גם הקדוש ברוך הוא יורד.
הקדוש ברוך הוא אינסוף, אין לו ירידה. לכן אמרתי דבר עמוק שצריך להבין - זה לא שהקדוש ברוך הוא יורד במהותו, אבל כן, התגלות השכינה בעולם חסרה. שכינה בעפר. כאשר אנחנו חוטאים, הקדוש ברוך הוא עצמו הוא אינסוף, אי אפשר, אנחנו לא יכולים לפגוע בו, אבל השכינה שלו בעולם. אז כאשר עם ישראל עושה רצונו של מקום, השכינה גלויה, ניסים גלויים, גאולה, הכל טוב - זה דברים שהם מתרחשים כאשר עם ישראל עושים רצונו של מקום. אבל כאשר אנחנו חוטאים, אז השכינה חסרה. זה "לך רד" במשמעות הראשונה - הקדוש ברוך הוא, לא הקדוש ברוך הוא, השכינה יורדת.
פירוש שני, עוד יותר עמוק ועוד יותר קשה להגיד, שכביכול הקדוש ברוך הוא מקבל על עצמו נידוי. כמו שהוא אומר למשה "לך רד, אתה מקבל נידוי", גם הקדוש ברוך הוא כאילו מקבל נידוי. כך אומרת הגמרא, שהשכינה... הקדוש ברוך הוא לקח את האוהל ונטה אותו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה. מי היה באוהל? בורא עולם. בדיוק, אם אוהל מועד יוצא מחוץ למחנה, זה כביכול גם בורא עולם מתנדה.
ומדוע? אומר הקדוש ברוך הוא: "ואשר הרעותי, אני בראתי להם את היצר הרע". הבריאה כולה, כמו שלמשה יש איזו אחריות עקיפה שהביא את הערב רב שהחטיאו את עם ישראל, מה עוד מחטיא את עם ישראל? היצר הרע. מי נתן לנו את היצר הרע? ריבונו של עולם. ולכן כאשר נאמר "לך רד", אז שוב אותן שלוש מדרגות שנאמרו על משה שייכות גם כלפי הקדוש ברוך הוא. גם ירידה ממעלתו, גם נידוי וגם כמובן מרדות. הקדוש ברוך הוא יורד, זה פשט - "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אליי עשו כלה". אני אכלה אותם. וזה המרדות, זה הכיליון, זה הפגיעה ומכת המרדות שנותן הקדוש ברוך הוא לחוטאים.
אז אם כן, שלוש המדרגות האלה קיימות גם אצל ריבונו של עולם. ודווקא ההקבלה הזאת בין משה לקדוש ברוך הוא מרגיעה אותנו, כי זה מלמד אותנו שזה לא איזה משבר נוראי שאי אפשר לקום ממנו. כך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. הקדוש ברוך הוא טעה שנתן בנו יצר הרע? לא טעה, ידע מה הוא עושה. הוא רצה שיהיה לנו יצר טוב ויצר רע, וש... רצה שגם ניכשל, שתהיה לנו אפשרות להיכשל. אין בחירה חופשית בלי אפשרות אמיתית להיכשל. והקדוש ברוך הוא רצה שתהיה בחירה חופשית והאדם מיוזמתו יתקן ויעלה.
וכאשר אנחנו בוחרים בטוב, אנחנו לא מתקנים רק את עצמנו אלא מרוממים את כל העולם כולו. ולכן דווקא המשמעות הזאת שגם משה יורד וגם הקדוש ברוך הוא יורד, דווקא זו מלמדת אותנו שזהו סדר העולם, ודווקא זו ירידה לצורך עלייה. דווקא מתוך הירידה יגיע בעזרת השם תיקון גדול, לתקן עולם במלכות שדי.
רבי חנינא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל... קהל קדוש ונכבד, ברשות כבוד הרב, יאריך השם ימיו וטוב שנותיו הנעימים על הדברים הנפלאים והמחכימים, בעזרת השם יפוצו מעיינותיך.