בלוג

בפרשת כי תשא מיד אחרי חטא העגל משה רבנו מתווכח למעשה עם הקדוש ברוך הוא ודורש ממנו למחול לעם ישראל ולא חלילה למחות אותם כפי שאמר הקדוש ברוך הוא בתחילה.

בתוך הדברים הללו אומר משה רבנו: "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". אם אתה לא סולח להם, תמחק אותי מספרך אשר כתבת. קודם כל זה, תודה רבה, זה ביטוי מדהים. זה ביטוי של כאילו אתה נותן אולטימטום לריבונו של עולם, או שתסלח להם או שתמחק אותי.

אבל באמת צריך להבין איזה מין איום זה. מה הכוונה מחני נא מספרך אשר כתבת? אז הפשט הוא: תמחק אותי מספר התורה. ובאמת ידוע שבפרשה הקודמת, פרשת תצווה, לא מוזכר שמו של משה רבנו. למרות שמשה רבנו נמצא שם כל הזמן. זאת אומרת: "ואתה תצווה את בני ישראל", מי זה "ואתה"? משה. וכתוב כמה פעמים "ואתה קח לך", "ואתה", כמה פעמים כתוב בפרשה "ואתה" אבל לא מוזכר שמו של משה רבנו. יותר מזה, כל החצי השני של פרשת תצווה זה שבעת ימי המילואים. מה הכוונה? אלה שבעת הימים מיד אחרי שבונים את המשכן, אז השם מצווה שיהיו שבעה ימים שממלאים את ידם של הכהנים. כלומר: משה רבנו הוא בימים האלה עובד ומקריב את הקורבנות. משה הוא לוי הוא לא כהן. לאחר הימים האלה אסור לו להקריב קורבנות. אבל בשבעת הימים האלה משה הוא ממלא את ידם, כלומר הוא בעצם מכניס אותם וחונך אותם בעבודה. אז בעצם הפרשה הזאת משה הוא הכי מרכזי שיכול להיות, זה לא שהוא לא מופיע, הוא מופיע גם מופיע רק שמו לא מוזכר.

הגאון מוילנא אומר למה דווקא פרשת תצווה שמו של משה רבנו לא מוזכר? יש פה איזה רמז: "מחני נא מספרך". אומר הגאון מוילנא: ספר כ'. פרשת תצווה היא הפרשה ה-20 בתורה. אם אתה מתחיל מבראשית וסופר 20 פרשיות אתה מגיע לפרשת תצווה. אז "מחני נא מספרך" התקיים. למרות שהקדוש ברוך הוא סלח לעם ישראל על חטא העגל, אבל זה שהוא אמר, משה רבנו אמר "מחני נא מספרך", אז כשגגה היוצאת מלפני השליט, הקללה הזאת התקיימה, אבל במעט מזעיר, התקיימה בספר כ', כלומר התקיים בפרשה ה-20.

אבל בפירוש החזקוני על התורה, פירוש שכתב רב חזקיה בן מנוח, היה חי לפני כ-750 שנה בצרפת, אז בפירוש חזקוני הוא שואל: איך זה יכול להיות שהכוונה היא למחוק את משה מספר התורה? הרי מה כתוב בפסוק: "מחני נא מספרך אשר כתבת". ספר התורה כבר היה כתוב? איך היה כתוב, עוד לא נגמרו כל הפרשיות, עוד לא קרו כל הדברים, עוד לא הכל היה כתוב. ולכן אומר חזקוני לא יכול להיות שהכוונה היא למחוק את משה מספר שכבר היה כתוב. אומנם אפשר להסביר שהכוונה היא שמשה אומר: אני מבין שעוד לא כתבת. קודם כל יש דעה שחלק כבר היה כתוב. שיש מחלוקת בגמרא האם התורה חתומה ניתנה או מגילות מגילות ניתנה. כלומר, יש דעה אחת שאומרת שבשלב הזה הכל היה בעל פה ורק בסוף 40 שנה, רק לאחר 40 שנה כתב משה את כל התורה כולה. כשהקדוש ברוך הוא מצווה אותו "לקוח את ספר התורה הזה", אז הוא כותב את ספר התורה רק בסוף 40 שנה. אבל יש דעה אחרת בגמרא שאומרת שהתורה מגילה מגילה ניתנה, כלומר, כל פעם הגיע מעמד הר סיני, קיבל את כל ספר בראשית וחצי ספר שמות. ואז כל פעם שקרה עוד משהו, בנו את המשכן, קיבל עוד כמה מגילות לכתוב. קיבל את המצוות של ספר ויקרא, כתב את ספר ויקרא. היה חטא המרגלים בספר במדבר, כתב את פרשת המרגלים. וככה כל פעם הוא כתב עוד פרשייה, לפי זה כבר היה כתוב משהו. אבל לא היה ספר התורה. אבל היה כתוב משהו. ובכל מקרה אפשר להסביר שהכוונה היא תמחוק אותי מהספר שאתה עתיד לכתוב. וברור שבסוף הקדוש ברוך הוא כותב איזשהו ספר ואת זה תמחוק אותי משם. עכשיו מה הכוונה "כתבת"? כן, כתבת כבר באש שחורה על גבי אש לבנה עוד לפני שנברא העולם. הכל כתוב אצל הקדוש ברוך הוא למעלה.

אבל מה המשמעות למחוק? איך אפשר לספר את הסיפור של יציאת מצרים בלי משה רבנו? איך אפשר למחוק את שמו של משה? הכוונה היא שמשה אומר "תמחוק אותי", זאת אומרת אני בעצם מתפטר. אם אתה לא מחיה את עם ישראל, אתה אומר לי, הרי מה אמר הקדוש ברוך הוא למשה? אעשה אותך לגוי גדול. אני אחלה אותם ואעשה אותך לגוי גדול. אומר לו משה רבנו: אני לא ממשיך בלי עם ישראל. "מחני נא מספרך אשר כתבת", כלומר תמחוק אותי, אני אל תיקח אותי בחשבון. אני לא הולך איתך למהלך של למחוק את עם ישראל ולעשות אותי לגוי גדול. האמירה הזאת קודם כל היא אמירה חזקה, שוב זה סוג של אולטימטום שמשה רבנו נותן לקדוש ברוך הוא ואומר לו: אני לא מוכן לשתף פעולה. אז זה קודם כל פירוש אחד.

יש בדבר הזה משל יפה שאמר המגיד מדובנא. היה המגיד מדובנא היה הרב יעקב קראנץ. הוא חי לפני 250 שנה בערך והוא היה נודד בקהילות שונות באירופה והיה אומר, קראו לו כולם המגיד מדובנא כי הוא היה אומר כל מיני דרשות. היה עובר בקהילות ודורש דרשות. מזה הוא היה מתפרנס. והיו לו הרבה מאוד משלים. היה משתמש הרבה במשלים. אז יש ספר שנקרא משלי המגיד מדובנא ושם הוא מביא משל למה הדבר דומה. לשר גדול היה קרוב משפחה שתמיד היה גונב מאוצרות המלך. ובכל פעם הוא היה נתפס, והוא גם לא היה גנב חכם במיוחד. אותו קרוב משפחה כל פעם היה נתפס וכל פעם השר היה מלמד עליו זכות. היה בא אל המלך, אומר: תשמע, הוא מסכן, הוא גונב כי אין לו מה לאכול, הוא גונב כי יש לו איזה בעיה, כי אשתו מצערת אותו... כל פעם מביא איזה סיבה, מביא איזה לימוד זכות וכל פעם המלך היה מוחל לאותו קרוב משפחה של השר. פעם אחת גנב אותו קרוב משפחה סכום כסף ענק מאוצרות המלך. השר כבר לא ידע איפה איך הוא ירצה את המלך על הדבר הזה. אז הוא בא אל המלך ואמר לו: אדוני המלך, אני מבקש שתפטר אותי. אני לא יכול להיות יותר שר אצלך. אמר לו המלך: מה, אתה חטאת? הוא חטא, הוא גנב. למה אני צריך לפטר אותך? אמר לו השר: אני מרגיש שאותו קרוב משפחה כל הזמן סומך עליי. אם אני נשאר שר בתפקידי, אז הוא ימשיך לגנוב. הוא כל פעם יגיד לעצמו: אני אגנוב, השר יבקש ויכפר עליי. השר יפעל בשבילי אצל המלך. אז תפטר אותי, אז הוא אולי יפסיק לגנוב. כך מסביר המגיד מדובנא שמשה רבנו אומר: תפטר אותי, תמחוק אותי מספרך אשר כתבת. כלומר, אני לא אהיה מנהיג של עם ישראל ואז אולי יש סיכוי שהם יפסיקו לחטוא. כי הם כל הזמן סומכים על זה שמשה רבנו יתפלל בעדם וירצה את הקדוש ברוך הוא. אז אולי תפטר אותי, אז אולי זאת הדרך שאם אני לא אהיה מנהיג לעם ישראל, אז יש תקווה שהם יפסיקו לחטוא.

פירוש נוסף שאומר הרמב"ן ועוד פרשנים רבים. אומר הרמב"ן: "מחני נא מספרך אשר כתבת" זה לא הכוונה למחוק אותו מספר התורה וגם לא לפטר אותו. אלא הכוונה היא, לשון הרמב"ן: "מחני תחתם מספר החיים". כלומר, "הורגני נא הרוג". בעצם אומר משה רבנו: אני אשא את עונשם של כל עם ישראל. עם ישראל חטאו בחטא העגל, חטא חמור. אתה רוצה לכלות אותם? אם אתה סולח להם, מוטב. ואם לא, אז תהרוג אותי, אומר משה רבנו. אני אקח על עצמי את העונש, אני אמות ובכך אני אכפר על כל עם ישראל. וזה הכוונה "מחני נא מספרך אשר כתבת", הכוונה היא מספר החיים. שלושה ספרים נפתחים ואחד הוא ספרם של צדיקים גמורים וזהו ספר החיים. אנחנו מתפללים "כותבנו בספר החיים". ומשה רבנו אומר: "מחני נא מספרך אשר כתבת". אני מוכן למות ולקבל על עצמי מוות כדי לכפר על עם ישראל. זוהי מסירות נפש אדירה של משה רבנו.

אבל באמת זה מעורר את השאלה: האם יכול אדם אחד למות ובכך לשאת את העונש עבור אדם אחר? הרי לכאורה הנביא יחזקאל אומר בפרק י"ח: "הנפש החוטאת היא תמות". "בן לא ישא בעוון האב ואב לא ישא בעוון הבן. צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה". משמע שכל אחד נושא את חטאיו שלו ואף אחד לא יכול לכפר עבור מישהו אחר. זה היה ביחזקאל פרק י"ח. מצד שני ישעיהו פרק נ"ג אומר פסוקים הפוכים. אומר ישעיהו שבעתיד אומות העולם יבינו שעם ישראל, כל הסבל שעם ישראל עבר כל הדורות, זה מכפר על העולם כולו, לא רק על עם ישראל. כך אומר ישעיהו פרק נ"ג: "אכן חולינו הוא נשא ומכאובינו סבלם". כלומר, את כל החוליים והמכאובים של כל העולם עם ישראל נשא. אז עם ישראל מכפר עבור כל העולם. זהו רק לעתיד לבוא הם יבינו את הדבר הזה, כך אומר הנביא ישעיהו. לעתיד לבוא אומות העולם יבינו את זה. עד עכשיו עוד לא הבינו, עוד לא התגשם החזון הזה של הנביא ישעיהו. אז אם כן, והרמב"ן מצטט את הפסוקים האלה כאן ואומר: הנה, כשם שמופיע בישעיהו שעם ישראל יכול לכפר עבור כל העולם ולסבול ייסורים כדי לכפר על העולם כולו, אז כך משה רבנו יכול לשאת את עוונות עם ישראל ולכפר עליהם.

מצד שני איך זה מתיישב עם המילים "הנפש החוטאת היא תמות", עם המילים של הנביא יחזקאל? אומר על זה המהרש"ם בשו"ת מהרש"ם בסימן ק"א, הוא מתייחס לדבר הזה. המהרש"ם זה רב מהרש"ם, זה ראשי תיבות: מורנו הרב רבי שלום מרדכי. המהרש"ם רבי שלום מרדכי שבדרון. הוא נולד בברז'אן באוקראינה והיה לו נכד שנקרא על שמו, רבי שלום מרדכי שבדרון, היה דרשן ובעל מוסר בירושלים. היה מפורסם בירושלים הרב שבדרון. אבל הסבא שלו היה מגדולי הפוסקים באוקראינה לפני כמאה שנה. ואותו בשו"ת מהרש"ם הוא אומר כך: מה שכתוב ביחזקאל "הנפש החוטאת היא תמות", הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא מצידו לא נותן למישהו עונש ששייך למישהו אחר. הקדוש ברוך הוא מצידו כאשר אדם חוטא הוא מעניש אותו. לעומת זאת, כאשר אדם מיוזמתו, כמו שפה משה רבנו מיוזמתו בא ואומר "אם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", אני מוכן לקבל על עצמי, כך אומר משה רבנו, אני לוקח על עצמי את העוון, תהרוג אותי ותציל אותם. אז אדם כן יכול לשאת מיוזמתו, לשאת על עצמו את העוון עבור מישהו אחר. משל למה הדבר דומה? אומר המהרש"ם: כמו שאם אני חייב כסף לבנק, אז הוא יגבה אותו ממני. הוא לא ייקח ממך. אתה לא חייב כסף לבנק, למה שייקח ממך? יבוא אליי. אבל יכול אדם לחתום ערבות לאדם אחר. כאשר אדם מיוזמתו בא ואומר "אני ערב", זאת אומרת שאם הוא לא ישלם אני אשלם. אז הבנק כן יבוא אל הערב. כי בסופו של דבר הוא מיוזמתו קיבל על עצמו את הערבות. אז כך גם כל ישראל ערבים זה לזה ולכן משה רבנו יכול לבוא ולקבל על עצמו את העונש הזה עבור עם ישראל.

אז אם כן פירשנו שלושה פירושים. פירוש אחד הפשט הוא תמחק אותי מהתורה, "מחני נא מספרך". פירוש שני הכוונה היא בעצם תפטר אותי, כלומר אני לא מוכן להיות שותף בדבר הזה. פירוש שלישי אומר משה רבנו תמחה אותי מספר החיים, קח את נפשי ובכך תכפר על עם ישראל. כל אלה פירושים שונים על דרך הפשט.

רבי נחמן מברסלב לוקח את הפסוק הזה ומפרש אותו על דרך הרמז, ולכאורה זה נראה שהוא עוקר אותו לגמרי מהפשט. אנחנו תכף נראה שגם הפירוש הזה קשור לפשט. אומר רבי נחמן: הרי משה רבנו היה ידוע בתכונה שהייתה בו שלא היה כמוהו אדם בכל העולם כולו. איזה תכונה זאת? ענווה. "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". אומר רבי נחמן זה רמוז פה בפסוק: "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין". "אין" הכוונה היא, פשטו, אם לא, אז "מחני נא מספרך אשר כתבת". אבל אומר רבי נחמן המילה "אין", מה זה "אין"? "אין" זה "אין", "אין" זה כלום. אז זה רומז למידת הענווה. אומר "אני אין, אני משה אני הרי כמו אין". אז מסביר רבי נחמן כך: בזכות מידת הענווה שלי תמחה את חטאתם. "ועתה אם תשא חטאתם", למה? "אם אין". כלומר, אם אני בעל ענווה, אתה כתבת שאני בעל ענווה. אז אם אני באמת בעל ענווה, בזכות מידת הענווה שלי תסלח להם. "ואם אין", אם אתה לא סולח להם בגלל מידת הענווה שלי, אז "מחני נא מספרך אשר כתבת". זאת אומרת, מסביר, אל תמחק הכל, אבל אתה חייב למחוק את השבחים שכתבת על מידת הענווה. הרי כתבת "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". איך אתה כל כך משבח את מידת הענווה שלי אם בסוף אתה לא מתחשב בה כדי למחול על חטאם של עם ישראל?

כאמור זה לא הפשט, כי הוא דורש את המילה "אין" שהיא רומזת למילת הענווה, זה דרש. זה לא פשט. אבל הדרש הזה הוא גם כן קשור לפשט. למה הוא בעצם קשור לפשט? כי הרי בכל מקרה הפשט הוא שמשה רבנו אומר: אני לא מוכן בלי עם ישראל. כל אדם אחר היה אומר: וואו, איזה הזדמנות נקרית דרכי. במקום שהאבות של עם ישראל יהיו אברהם יצחק ויעקב, מי יהיה האב של עם ישראל? אני, משה. משה אבינו, גם אבינו וגם רבנו וגם... הנה, כל הגדולה תהיה בחלקי. לא, משה לא מחפש גדולה. להיפך, הוא מחפש את הענווה. למען עם ישראל. וזה בעצם שוב גם בפשט שמשה רבנו אומר: אני לא מוכן, אני לא מוכן בלי עם ישראל. ואני מוכן למסור את עצמי על עם ישראל. וכל הפירושים שאמרנו בפשט הם כולם קשורים למידת ענווה גדולה של משה רבנו. ולכן גם הדרשה שאמר רבי נחמן מברסלב על המילה "אין" גם היא חוזרת לאותו עניין, לענווה הגדולה של משה ולמסירות הנפש הגדולה של משה למען עם ישראל, שבאהבתו את עם ישראל, למרות כל החטאים ולמרות כל מה שהם מתלוננים וכולי, משה רבנו מבין שבעומק עם ישראל יש נשמות קדושות, יש זרע קודש ברוך השם, ולכן הוא מוכן גם למסור נפשו למען עם ישראל. רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".