בלוג

אנחנו עומדים בפרשת תרומה.
שפותחת את כל הפרשיות של מעשה המשכן. למעשה, חמישה שבועות אנחנו עוסקים עכשיו במלכת המשכן. תרומה, תצווה, כי תיסא שזה יש שם גם חלק ממעשה המשכן וגם חטא העגל. ולאחר מכן, ויקל ופקודיי. שקוט וקעה. תרומת צווה זה הציווי. ויקל פקודי זה הביצוע.

אז חמש פרשיות שעוסקות במלכת המשכן. והאמת היא שגם ספר ויקרא חלק ניכר ממנו עוסק במשכן. לא בהכנת המשכן, אבל בעבודת המשכן, בקורבנות.

הפרשיה הזו פותחת בעניין של "וייקחו לי תרומה". הקדוש ברוך הוא בכוונה רצה שהמשכן יעשה וייבנה על ידי תרומות.
אבל נשאלת השאלה על הביטוי הזה, "וייקחו לי תרומה".
למה זה לוקחים? תרומה לוקחים או נותנים?
לכאורה היה צריך הקדוש ברוך הוא לומר לעם ישראל, דבר אל בני ישראל, "ויתנו לי תרומה". או.

אז יש בזה כמה תשובות. תשובה ראשונה אומר המדרש, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, "תתנדבו ותעשו את המשכן. ואל תחשבו שמכיסכם אתם נותנים את התרומה".
כי מאיפה יש לכם תרומה? מאיפה יש לכם כסף לתת? מצר.
מהקדוש ברוך הוא.
ברור שתכלס טכנית זה הגיע ממצרים. אבל הכל בא מת השם. וכיוון שכך, אומר הקדוש ברוך הוא, רומז לעם ישראל, אל תחשבו אתה בעל הבית. תחזיק מעצמך, כל הכבוד לי, נתתי תרומה. מאיפה התרומה שלך? כל מה שיש לך זה מת השם. אז כל מה שאתה נותן, אתה לוקח ממני ונותן לי, "וייקחו לי".
שנאמר, "לי הכסף ולי הזהב". הקדוש ברוך הוא הוא בעל הבית של כל העולם כולו. וכל מה שיש לך בעצם קיבלת ממנו. אז "וייקחו לי תרומה". מה שלקחת ממני אתה גם מחזיר לי.

אז זה הנקודה הראשונה.
אולי הדבר הזה הוא מאוד משמעותי בימינו, כי היום הרבה פעמים הבן אדם מרגיש שמי שנותן הוא יוצא פראייר. אתם יודעים שבתוך עשרת הדיברות שכתובות בתורה, הדיבר החשוב ביותר במדינת ישראל זה "לא תצא פראייר".
חס ושלום ישראלי לא מוכן לצאת פראייר. אז אם מישהו תורם, אומרים לו איזה פראייר אתה, מה אתה נותן? מה אתה זה? לא, זה לא עניין של פראייר, זה זכות. אז קודם כל ההבנה היא שזה בכלל לא שלי.
יש בסופו של דבר, מה שאני נותן זה רק חלק קטן מכל מה שאני חייב לקדוש ברוך הוא.

אומרת המשנה בפרקי אבות פרק ג', משנה ז', "תן לו משלו שאתה ושלך שלו".
מה שאתה נותן הקדוש ברוך הוא, אתה נותן לו משלו. כי אתה שלו וכל מה ששלך זה שלו. אז "תן לו משלו". מה שאתה תורם תרומה, מה שאתה תורם לעניים, מה שאתה נותן מעשרות, מה שאתה כל דבר שאתה תורם, זה משלו.
וכן בדוד הוא אומר, "כי ממך הכל ומידך נתנו לך".
כל מה שאנחנו נותנים לך זה מידך. אנחנו מקבלים את כל מה שיש לנו מידו הפתוחה והרחבה של הקדוש ברוך הוא. ומה שאנחנו מוציאים לצורך מצווה, לצורך לימוד תורה, לצורך בית כנסת, לצורך העניים, לצורך צדקה, כל זה זה בעצם חלק אנחנו רק משיבים לקדוש ברוך הוא את מה שנתן לנו.

אבל כמובן, זה על דרך המדרש. אבל יש פה רובד נוסף שהיום טוב אמר אותו כבר ברגע הראשון ששאלתי את השם. שאלתי מה זה "וייקחו לי תרומה"? צריך "ויתנו לי תרומה". אמר יום טוב, מי שנותן תרומה הוא בעצם מקבל.
איזו זכות להיות מן הנותנים. איזו זכות להיות מסוגל לתת תרומה.

הדבר הזה יש בו המון המון עומק. כי הזכות בכך שאתה תורם, יש בזה כמה וכמה דברים שאתה מקבל. "וייקחו לי תרומה", כלומר רומז, שכאשר אתה תורם אתה בעצם לוקח.
מה אתה מרוויח? אולי תגידו אתם, מה אתה מרוויח מרוויח כאשר אתה נותן תרומה?
צדקה. מה אתה מרוויח מזה? מרוויח מצווה. מה הרווח שלך במצווה? מה אתה מרוויח מזה שאתה עושה מצווה? אתה הופך למישהו אחר טוב. מה אני מרוויח מזה? הכל חשוב למעלה. הכל חשוב למעלה. אז אפשר להגיד הכל חשוב למעלה. שכר לעולם הבא, יוסי אמר קודם. נכון. שכר לעולם הבא. נכון. מה עוד אני מרוויח?
הרגשה טובה. אני עושה צדקה. אני מרוויח הרגשה טובה. הרגשה טובה לעזור לעניים.
צדקה תציל ממוות. או, צדקה גם תציל ממוות. לא רק שכר בעולם הבא, גם שכר בעולם הזה. אספר לכם סיפור.
יש יהודי אחד, הקדוש ברוך הוא ישלח לו רפואה שלמה, הוא חולה כרגע. אבל הוא גם בעצמו היה עני, אבל לקח על עצמו הוא נאלץ, הוא לא יכל לעבוד, הוא היה חולה כל חייו ולא יכל לעבוד, והוא קיבל על עצמו שאם הוא נאלץ לקבץ נדבות, לפחות הוא לא יקבץ רק בשביל עצמו. ואז הוא היה תמיד מקבץ נדבות וחלק נכבד הוא מציע לאסוף הרבה כסף וחלק נכבד חלק הוא היה צריך לצרוך עצמו כי הוא באמת גם לא יכל לעבוד בגלל מצב בריאותי וחלק היה קבוע, הוא היה בעצם סוג של עובד אצל עמותה של ילדים נזקקים, ילדים חולים, ילדים שאין להם, כל מיני דברים. אז הוא גם היה עושה בשביל הילדים וגם בשביל עצמו.
דקה היה אוסף, כן. עכשיו, אני בזמנו גרתי בגוש קטיף. והוא היה מגיע לשם הרבה. היה שם הרבה אנשים נדיבים, והרבה אוספי צדקה היו מגיעים לשם. נגיד פה בחולון, אם אתה אם אתה רוצה לאסוף צדקה ואתה דופק בדלתות של אנשים, כמה אחוזים יפתחו לך ויתנו לך צדקה?
יש כאלה שיתנו, יש כאלה שלא יתנו. יש כאלה שלא יפתחו לך בכלל את הדלת. יש כאלה לא יכניסו אותך באינטרקום.
אבל שם לא היה אינטרקום. זה בתים פרטיים. אתה דופק בדלת. האדם פותח. הרבה פעמים תורם. אז יחסית השתלם לעניים לנסוע עד גוש קטיף בשביל אה בשביל לאסוף צדקה.
מעשה שהיה ככה היה שחבר טוב שלי שהיה גר בגוש קטיף גם, ונווד קנים. ואשתו בדיוק חזרה מנסיעה והיא אה נשכבה לנוח על הספה בסלון. היא ככה הייתה עייפה, לא היה לו כוח להיכנס אפילו לחדר. נשכבה על הספה בסלון.
פתאום, דפיקות בדלת.
אז החבר שלי אומר לאשתו, תשמעי, מישהו דופק בדלת, אז בכל זאת תתאמצי, תעשי מאמץ, תעברי לחדר ותיכנסי לישון בחדר, כי אני פותח. טוב. רק רגע.
האישה קמה, עוברת לחדר, הלכה לנוח בחדר.
החבר שלי פותח את הדלת, זה אותו אדם עני שהיה אוסף גם בשביל עצמו וגם בשביל אחרים. אז החבר שלי נתן לו, הוא היה, אותו בן אדם היה בא לגוש קטיף פעם בשנה. פעם בשנה. אז החבר שלי אמר לו, תשמע, אתה בא פעם בשנה, אני אתן לך 100 שקל לכל חודש. קח 1,200 שקל. סכום גדול. נתן לו 1,200 שקל.
טוב. היהודי בירך אותו, השם ישמור אותך ויברך אותך ואת הילדים שלך ויגן עליך, בירך אותו ויוצא.
אמר הילד של החבר שלי, שואל אותו, מה? בסדר, כל הכבוד למי שאוסף צדקה, אבל כזאתי תרומה גדולה אתה נותן לו? אמר לו החבר, "צדקה תציל ממוות". איך שהוא מסיים את המשפט, נוחת פגז בתוך הבית. לא סתם נוחת נוחת בבית. נוחת, מרסק את הספה שלפני רגע אשתו שכבה עליה. הפגז לא מתפוצץ, מתגלגל עד הילד ששאל את השאלה, עד רגליים של הילד ששאל את השאלה, מה אתה נותן? ולא מתפוצץ.
מאז כל שנה הבן אדם הזה בא לחבר שלי לקבץ צדקה וכל שנה מקבל מתנה הגונה לצדקה.
כן. אז אם כן, זה צדקה תציל ממוות. זה סיפור שאני מכיר באופן אישי. בעיניי ראיתי. לא, לא הייתי שם בבית שזה קרה. אבל פגשתי את החבר, ממש באותו יום פגשתי אותו, כולו נסער מהדבר הזה.
מתי זה היה? לפני? כבר 18 שנה, 17 וחצי שנה מאז שפינו את גוש קטיף. אז זה היה לפני 20 שנה בערך.
כן. בינתיים אני אברך על התה. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.
מה שקרה לחבר שלי לפני שלושה חודשים. כן. שהחבר שלי קיבל ב-8:00 מתפלל בבית כנסת חב"ד. השקע גדול הוא לשם. כן. הוא יש לו חנות בתל אביב. ואשתו נפטרה לפני שנה.
והוא תרם לבניין מקווה 400 אלף שקל. שהם בונים מקווה שם. לזכר אשתו. כן, זכר אשתו.
תרם 400 אלף שקל לבניין מקווה. לזכר אשתו. יפה. עכשיו, אחרי שבוע, הוא יום שישי יוצא מה, הוא בעצם יש לו חנות, יוצא מהחנות, שעה 4:30. סוגרים את החנות, יוצאים לפני כניסת שבת.
בליל שבת, למעלה, למעלה יש מרפסת של דירה. שהוא שם שמה כל מיני עציצים והכל, דברים כבדים היו שם וזה, ונהיה לילה קר. התקרה קורסת. המרפסת, כל המרפסת, התקרה של המרפסת קורסת על החנות שלהם. אבל בזמן שהוא לא היה שם.
בליל שבת. ביום ראשון בבוקר אני מקבל ממנו טלפון. אומר אני מבקש אותך איפה שאתה נמצא, תבוא אליי. אני, מה קרה? אומר ככה וככה וזה, אני לא יודע מה לעשות. אמרתי בסדר. הגעתי לשם, והחנות שלו ראיתי במשטרה, במעירייה, במשרד ביטוח.
אי אפשר בכלל להסתכל על החנות. הקורות בטון, של טונות ירדו על המחשב, ועל השולחן, ועל המדפים, ועל הסחורה, ועל הכל, לא רואים כלום. עכשיו, זה שאומרים צדקה תציל ממוות, אמרתי לו, לך תגיד ברכת הגומל ותגיד ותברך, בזכות הצדקה שהוא נתן. כן. מה שנתת, מה שתרמת. זה מדהים, זה שצדקה תציל ממוות זה דבר מדהים. שנאה, אנחנו מכירים את זה גם סיפור מפורסם על ביתו של רבי עקיבא.
הוא מופיע בגמרא ובמדרש.
שביתו של רבי עקיבא, רבי עקיבא ראה אמרו לו הרואים והחוזים בכוכבים אמרו לו, האסטרולוגים, החוזים בכוכבים אמרו לו, בלילה שהבת שלך תתחתן, היא תמות.
כלה ביום חופתה. איזה מצמרר.
בבוקר, רבי הבת מתחתנת. ברוך השם, הכל בסדר. רבי עקיבא כל הלילה מתפלל, מקווה, לא יודע מה יקרה.
בבוקר, הבת של רבי עקיבא, כשהלכה לישון, נגיד ככה, שהלכה לישון, אז היה לה סיקות בשיער שהחזיקו את התסרוקת, אז היא לקחה סיכה, לא היה לה איפה להניח. עכשיו פעם לא היה מדפים ליד המיטה, אבל היה קיר והקיר לא היה כזה חלק, היה בנוי מאבנים אבנים. אז היא הניחה בין שתי אבנים. היא הניחה שם את הסיכה. בבוקר היא לוקחת את הסיכה כדי לשים בשיער, יחד עם הסיכה נמשך נחש שהיא לא ידעה בכלל בערב, אבל היא נעצה את הסיכה בעיניים של הנחש והרגה אותו. אז ככה שהיא מושכת בבוקר את הסיכה, יוצא איתה הנחש.
באה לספר לאבא שלה. אמר לה אבא שלה, ככה וככה היה. האסטרולוגים אמרו לי שאת תמותי ביום חתונה. תגידי לי בזכות מה ניצלת? אמרה, אני לא יודעת בזכות מה ניצלתי. שאל אותה, איזה תגידי לי איזה מעשה טוב עשית בליל החופה, בליל החתונה? אמרה לו, דבר אחד עשיתי. הביאו לי את המנה שלי לאכול, ובדיוק ראיתי שם עני שאין לו מה לאכול. הבאתי לו את המנה שלי, אני לא אכלתי בחתונה. הבאתי לו את המנה שלי.
אמר לה, "צדקה תציל ממוות". אז אלה דברים שאנחנו רואים שהצדקה פועלת גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. אבל זה לא רק זה.
קודם כל, בעולם הזה זה לא רק מציל ממוות. חז"ל אומרים, "עשר תעשר אעשר בשביל שתתעשר", כדי שתתעשר.
איך פועל הקסם הזה שאדם נותן והוא מקבל כפל כפליים? צריך להבין שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם לפי יכולת הקיבול שלו. כמה בערך מים אפשר להכניס בכוס הזאת?
כן, עד שפת הכוס. כמה מטבעות זהב אפשר להכניס? כן, עד כאן.
אבל אם יש לי סיר יותר גדול, יש לי מכל. אז יש מכל מכיל 40 כוסות, 50 כוסות, נכון?
אם יש לי לא מכל, יש לי בריכה. כמה מים, כמה מטבעות זהב אתה יכול להכניס לבריכה? טוב, זה גם מוגבל. כמה אתה יכול להכניס? לפי הכמות של המכל, לפי הכמות של הכלי.
אבל אם יש לי לא כוס ולא מכל ולא בריכה, אלא יש לי צינור. כמה מים אפשר להכניס בצינור?
אינסוף.
וזה הנקודה. כאשר אדם נותן, הוא הופך להיות צינור שאפשר להעביר דרכו אינסוף. ולכן הקדוש ברוך הוא רואה שאתה נותן, הוא משפיע עליך שפע עוד ועוד ועוד ועוד.
אז זה בעצם היסוד שכאשר אדם נותן "וייקחו לי תרומה", הוא בעצם מקבל. קודם כל מקבל, אמרנו, שכר בעולם הבא. מקבל הרגשה טובה בעולם הזה. מקבל עושר בעולם הזה ומקבל צדקה תציל ממוות. מקבל הצלה ממוות וחיים בעולם הזה. אבל מעבר מקבל שכר בעולם הבא.
אבל מעבר לכל, יש פה דבר נוסף. למה קוראים לה תרומה תרומה? מלשון להתרומם. בן אדם שתורם נהיה יותר מתעלה, יותר מתרומם, יותר קרוב לריבונו של עולם. זה לא רק ההרגשה הטובה, איזה איש טוב אני. אלא זה באמת הזדככות. זה הרגשה שעשיתי מעשה נעלה, מעשה מוסרי. אני יותר קרוב עכשיו לריבונו של עולם. הנשמה, זה בשבילה העונג הגדול ביותר להתקרב לריבונו של עולם. כן, איך קוראים לך מחילה? יחזקאל, כן.
למה?
למה לעשות?
אתה צריך? אז דבר איתי אחרי התפילה. נדבר על זה, על ברכת הגומל.
עכשיו, דבר אחרון, נספר סיפור בעניין הזה ובכך נעבור לתפילת הבוקר.
יש אני השנה מחנך של כיתה י"א.
אה אני גם מחנך של כיתה, בכיתה שלי יש 34 תלמידים.
אבל גם אני מרכז, אני אחרי על כל השכבה. ויש חמש כיתות בשכבה, 170 ומשהו תלמידים, 175 תלמידים. אז יש לי כאב ראש. אני מנהל בעצם את כל השכבה. לא מנהל בית ספר, אבל מנהל של החמש כיתות האלה. לא, בגבעת שמואל.
כן, שתי י"א. ישיבה תיכונית. עכשיו, ה התלמיד יש מסורת בתיכון הזה שכיתה י"א מכינים שוק פורים. מה זה אומר שוק פורים? מכינים לכל הילדים, לכל הבית ספר, כל מיני תחנות. תחנה של קריאה למטרה, ותחנה של כל מיני משחקים. וכל אחד מגיע לתחנה, זה עולה כסף כרטיס להיכנס לתחנות, ואתה יכול לזכות בפרסים. זה מין שעשועון כזה לקראת פורים.
עכשיו, אנחנו סיפרתי לכם בתחילת הערב שהיינו עכשיו שלושה ימים ב מסע, לא סתם טיול, מסע. שכל המסע היה סביב נושא של נתינה ואכפתיות וערכים. בדיוק חזרנו מהמסע. פנו אליי בית ספר של חינוך מיוחד, של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. פנו אליי שהם מבקשים אם אפשר להתארח אצלנו בבית ספר בשוק פורים. שיבואו גם הילדים שהם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ילדים לא פשוטים, של חינוך מיוחד, דורש הרבה השקעה, ליווי אישי. זה הרבה עבודה והם מבקשים אם אפשר לבוא אלינו גם.
עכשיו, לקחת פרויקט כזה זה חתיכת עבודה, זה אומר שכל ילד, כל בחור מכיתה י"א שמגיע לשוק פורים, הוא לא בא סתם ליהנות. בא לעבוד. כל אחד בא ללוות ילד, ללכת איתו מתחנה לתחנה. זה ילדים חלקם אוטיזם, חלקם עם כל מיני צרכים מיוחדים, כל מיני לקויות. אמרתי אני לא יכול להפיל עליהם דבר כזה.
אני צריך לשאול אותם. צריך לשמוע מהם שהם נכונים לקחת את זה. אתם יודעים היום בווטסאפ יש אפשרות לעשות סקר, אתם מכירים את זה? שלחתי סקר בווטסאפ. שלחתי להם סקר.
הסברתי להם, יש בית ספר של חינוך מיוחד, רוצים. זה אומר שזה לא יהיה רק כיף והנאה, זה יהיה גם הרבה נתינה ותרומה, זה מצריך מאיתנו הרבה. האם אתם בעד לקחת על עצמנו את הדבר הזה? והסקר היה שתי אפשרויות. אפשרות אחת בעד, אפשרות שנייה נראה לי שזה פחות מתאים.
תוך שלוש דקות כולם בעד.
אשרינו, שזה יהיה כוח כזה של נתינה. כולם יאשרו תוצאות. כן. וכולם בעד. זה כן, בטח, מה, איזה שאלה. אז זה וייקחו לי תרומה. תרומה זה יכול להיות גם בכסף, יכול להיות גם בגוף.
גם ב, לא, הם כולם בשיעור, בשיעור הם כולם כל הזמן בטלפון. סתם, לא באמת. לא, לא. לא, לא בשיעור. אבל אה, אבל הם היו. גם לי, אין לי פתח תקווה SMS. אני גם רואה את SMS כל מיני, אני כל מיני צדקות נותנים לי.
ברוך השם. שנזכה ככה ל להיות מן הנותנים והתורמים. והקדוש ברוך הוא ייתן לנו כוחות גדולים שנצליח בשליחות הדתית. רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל. לפי כך הירבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ בדרך צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.