בלוג

ערב טוב.
חודש אדר שמח, מי שנכנס אדר מרבים בשמחה.
ועוד דבר שעושים מי שנכנס אדר, זה שוקלים את השקלים.
בזמן שהמקדש היה קיים, היה מצוות עשה מן התורה לתת מחצית השקל בשקל הקודש.
הכוונה היא למטבע כסף במשקל שהיה מחצית השקל מכסף טהור, והמטבע הזה היו תורמים אותו לקורבנות הציבור.
כל אחד, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט במחצית השקל, וכך את הכסף הזה היו נותנים לבית המקדש, ומזה היו קונים קורבנות ציבור ששייכים לכולם, ולכן כולם שווים בהם.
לאחר שחרב המקדש, אז אין לנו יותר קורבנות ציבור, ולכן אנחנו לא נותנים מחצית השקל, אבל יש זכר למחצית השקל.
מנהג שהוא לא מצוות עשה מן התורה, אלא הוא מנהג מדרבנן, זכר למקדש, להזכיר את העניין הזה של התרומה שהיינו נותנים כל שנה, אז נוהגים לתת גם בימינו תרומה לבית כנסת, למוסדות תורה, לעניים וכדומה, מחצית השקל בשקל הקודש.
אשכנזים נוהגים אני אומר.
אשכנזים נוהגים לתת שלוש פעמים חצי מטבע נהוג באותה מדינה. נניח, אצלנו במדינת ישראל זה שקל, אז שלוש פעמים חצי שקל.
זה שקל וחצי.
בארצות הברית אז זה דולר וחצי כי שלוש פעמים חצי דולר, וכך הלאה בכל מדינה.
הספרדים נוהגים לתת את השווי של מחצית השקל. זאת אומרת, לקחת משקל של יש אומרים תשעה גרם, יש אומרים 10 גרם כסף טהור, ואת הסכום הזה לתת.
ראיתי שכתב הראשון לציון הרב יצחק יוסף שהשנה, זה משתנה מיום ליום, אבל זה בסך הכל לא משתנה המון. השנה ראיתי כתב הרב יצחק יוסף שזה יוצא 26 שקלים.
מעיקר הדין, מצווה לתת את זה, לתרום את זה עבור כל אחד מבני המשפחה לפחות גברים מבן 20 שנה ומעלה. כי זה מי שנתן מחצית השקל במקור.
אומנם, כיוון שכתוב ונתנו איש כופר נפשו לשם בפקוד אותם, והדבר הזה הוא כופר נפש והוא מכפר על נפשותיכם לפני השם, לכן נוהגים שלא רק הגברים מגיל 20 שנה ומעלה, אלא נוהגים שכל אחד מבני המשפחה, כולל אפילו עובר במי אמו, גם נותן מחצית השקל, מכיוון כלומר ההורים שלו נותנים עבורו, כי זה לכפר על נפשות, על נפשו, זה בא לתת כפרה ולתת זכות לפני ריבונו של עולם.
גם אשכנזים מוזמנים לתת את הסכום של 26 שקלים, או סכום אחר, כל המוסיף מוסיפים לו, אין כמובן אין חובה לתת דווקא את הסכום הזה, אפשר תמיד להוסיף.
יש לנו בבית הכנסת מטבע כן, עד ערב פורים, עד תענית אסתר, עד המגילה, כן, עד קריאת המגילה.
אחרי קריאת המגילה יש כבר מצוות נוספות: מתנות לאביונים, שלח מנות, וכן הלאה.
יש לנו בבית הכנסת מטבע מכסף טהור, נמצא אצלי פה, מטבע ששוקל בדיוק את הסכום הזה, עשרה גרם כסף טהור, שזה בעצם המשקל של של שקל הקודש, זה לא מטבע אתם לא רואים את זה מרחוק, אבל זה לא מטבע של שני שקל, זה מטבע מכסף טהור.
אתם יודעים שמטבעות שאנחנו משתמשים בהם ביום יום הם לא עשויים מכסף באמת. הם עשויים בדרך כלל מניקל או כל מיני מתכות אחרות יותר זולות. מדינת ישראל בעצם מוציאה אותם ועושה את זה כערך שיש לו שכר חליפין, כערך ש גם השטר. השטר למשל הוא וודאי, זה פיסת נייר. אז אומנם משקיעים בזה שאפשר יהיה לזייף, או בוא נאמר שיהיה קשה לזייף, אבל זה בכל מקרה זה שטר של 200 שקל הוא לא שווה באמת 200 שקל מבחינת עלות ההדפסה, וודאי הוא לא שווה יותר מאשר שטר של 20 שקל מבחינת החומרים שבו.
אלא מה?
זה משהו הסכמי.
המטבע הזה הוא לא משהו הסכמי, הוא באמת בדיוק עשרה גרם כסף טהור.
מי שעשה אותו, מי שיצר אותו, זה דוד אוז'לבו מבית הכנסת שלנו, והוא עוסק במתכת, אז יש פה אפשר לראות אחר כך, כתוב פה שקלו את השקל שיקבע דרך גאולתנו.
וכתוב פה בשם איחוד כלל ישראל.
העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. בצד השני יש תמונה של מזבח הזהב וכתוב פה ונתנו איש כופר נפשו לשם בפקוד אותם.
עכשיו, בשביל מה המטבע הזה נועד? מי שרוצה לעשות, שוב, זה בסך הכל זכר למקדש, זה לא מחצית השקל אמיתי.
אבל מי שרוצה שהזכר זה יותר מהודר, לתרום לא רק 26 שקלים חדשים, אלא בעצם לתרום את זה.
איך עושים את זה? באים אליי אחרי תפילת ערבית, בעצם תורמים לבית הכנסת 26 שקלים, ובכך מקבלים את זה לתרום אותו חזרה. זאת אומרת, ואז בעצם המעשה התרומה הוא בתרומה של מטבע כסף טהור, וזאת זכות מיוחדת. אז מי שרוצה אחרי התפילה מוזמן.
והדבר בדיוק מתאים. תמיד אנחנו בתקופה הזאת של תחילת חודש אדר קוראים על מעשה המשכן. פרשת תרומה ותצווה.
מעשה המשכן, והדבר הזה הוא מעניין.
שהמשכן הוא מצד אחד זה אסור לי מקדש ושכנתי בתוכם.
וודאי. המשכן הוא משכן זמני, ובעצם המקדש הוא במצווה קבועה, אבל כבר בפרשה שלנו מופיעה המצווה הקבועה, ועשו לי מקדש, לא כתוב ועשו לי משכן זמני. כתוב ועשו לי מקדש.
אז המשכן הוא המקדש הזמני. ולאחר מכן באים אל המנוחה ואל הנחלה, בהתחלה אל שילו, במשכן בשילו, ואחר כך בירושלים.
וחז"ל אומרים למה נקרא משכן משכן?
לשון משכון. שנתמשכן בעוונותיהם של ישראל.
כלומר, כאשר עם ישראל חוטאים, אז במקום שהקדוש ברוך הוא ישמיד את עם ישראל חלילה, אז הוא משמיד את המקדש.
ולכן גם המקדש נקרא משכן. המשכן זה לא רק המשכן הזמני, הרי גם על המקדש, בית מקדש ראשון, שני ושלישי, נאמר ושכנתי בתוכם. כי אני השם שוכן בתוך בני ישראל. השוכן איתם בתוך טומאותיהם, אפילו כשאנחנו טמאים, אפילו כשאנחנו חוטאים, הקדוש ברוך הוא שוכן בתוכנו.
אז אם כן, המידות לא בדיוק אותן מידות. המשכן היה הרבה יותר קטן, המקדש היה הרבה יותר גדול, ובית המקדש השלישי יש לו מידות בפני עצמן, גם בבית מקדש שני היה לו מידות. בית מקדש שלישי מתואר בספר יחזקאל.
יחזקאל הנביא כבר לפני הרבה מאוד שנים אומר לנו איך יהיה בית המקדש השלישי ש לעתיד לבוא.
על כל פנים, למה נקרא משכן שמתמשכן בעוונותיהם של ישראל?
כמו משכון. מה הוא משכון? כאשר אדם לוקח הלוואה ואין לו מה לשלם, הוא נותן משכון. נניח, הוא נותן שעון זהב, הוא נותן איזה שהוא משהו, לוקחים משכנתא, אז הבית הוא המשכון. הבית ממושכן, לפעמים לוקחים הלוואה והרכב הוא הממושכן. ממשכנים את הרכב. מה המשמעות? שאם האדם לא משלם, אז לוקחים את המשכון. אם אדם לא משלם את המשכנתא, אז הבנק לוקח לו את הבית.
זה המשמעות. אם אדם לוקח הלוואה כדי לקנות אוטו, ואז הוא לא משלם את ההלוואה, לוקחים לו את האוטו, כי זה ממושכן, זה המשכון.
אומר המדרש, למה נקרא משכן משכן? כמובן זה גם מלשון שהקדוש ברוך הוא שוכן בתוכנו, אבל יש פה רובד נוסף.
יש פה רובד שהמשכן הוא כמו משכון, כי עם ישראל חוטאים וכביכול חייבים, זה כמו אדם שלקח הלוואה והוא חייב כסף. עם ישראל חייבים, מכיוון שהם עברו עבירות ואין להם זכויות כנגדם, אז הקדוש ברוך הוא לוקח את המשכן או את המקדש, ובכך הוא בעצם גובה את המשכון, גובה את התשלום כביכול שעם ישראל צריכים לשלם.
והדבר הזה זה מה שאומרים הלויים בחורבן המקדש, ככתוב בתהילים, מזמור לאסף, אלוהים באו גויים נחלתך, טימאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים.
כלומר, אסף היה לוי בבית המקדש, משורר בבית המקדש, מצאצאיו של שמואל הנביא.
והוא נמצא, או שהוא נמצא בדור של חורבן המקדש, או שלפי גרסה אחרת הוא היה לפני כן, אבל הוא כבר מתנבא בשירת התהילים שלו הוא מתנבא על היום שבו יבואו הגויים ויחריבו את המקדש, ומה הוא אומר? מזמור לאסף, אלוהים באו גויים בנחלתך.
הגויים באו אל נחלתך. נכנסו לתוך המקדש.
טימאו את היכל קודשך. נכנסו לתוך היכל הקודש, לתוך בית המקדש.
שמו את ירושלים לעיים. עיים זה כמו אי חורבות. כלומר, חורבן. הגויים החריבו את ירושלים, טימאו את המקדש.
שואלת הגמרא: איך הוא מתחיל את המזמור? מזמור לאסף? קינה לאסף מבא אלי. איך הוא אומר דבר כזה מזמור לאסף? אתה מסוגל להוציא מהפה את המילה מזמור? מה אתה מזמר?
מספרים בדיחה על אדם אחד, ילד אחד שבא, הביא תעודה מהבית ספר. אז אבא אומר לו טוב, תקריא לי את התעודה. אז הוא אומר לו בתורה קיבלתי רק 55. אבא טוב, אתה צריך להתאמץ יותר.
במתמטיקה קיבלתי רק 60. אומר לו טוב, אתה צריך להתאמץ יותר.
באנגלית נכשל, 40. אתה צריך להתאמץ יותר.
בנביא קיבלתי 62. אומר לו תשמע, אתה ממש צריך להתאמץ יותר בכל המקצועות.
אומר לו אבל אבא, בזמרה קיבלתי 95.
האבא נותן לו סטירה מצלצלת.
אומר הילד, על כל המקצועות שנכשלתי, לא נתת לי סטירה. על המקצוע שהצלחתי אתה נותן לי סטירה?
אומר לו הילד, עם כזאתי תעודה עוד אתה מרשה לעצמך לשיר ולזמר? בשיר וזמרה אתה מקבל ציון מצוין?
אז זה דומה לשאלה שהגמרא שואלת: מזמור לאסף? אתה פה מתאר דברים נוראיים, באו גויים בנחלתך, טימאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים, ועל זה אתה אומר מזמור לאסף?
עונה הגמרא, כן, מזמור לאסף.
שכילה חמתו בעצים ואבנים ולא כילה חמתו בבשר ודם.
לצערנו היה גם וגם, נכון. אבל אף על פי כן המקדש חרב. והמשמעות היא שחס ושלום המצב היה כזה שעם ישראל היה ראוי שיחרב, שיכחד. אלא מה? לא יטוש השם עמו ונחלתו לא יעזוב. הקדוש ברוך הוא איננו משמיד את עם ישראל.
היה מחשבה כזאת שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו ואכלה אותם כרגע. אבל משה התפלל. ועם ישראל הוא עם נצחי, לעולם הקדוש ברוך הוא לא משמיד את עם ישראל. עם ישראל כבר אלפי שנים בעליות וירידות.
אף בשעלה מי שהתפלל, משה רבנו כבר התפלל והקדוש ברוך הוא נתן לו את המשכן. וזו המטרה של המשכן, זו אחת מהמטרות.
שכאשר עם ישראל עושה רצונו של מקום, הקדוש ברוך הוא שוכן בתוכנו. וכאשר עם ישראל לא עושה רצונו של מקום, אז במקום שהקדוש ברוך הוא יכלה את עם ישראל חלילה, הקדוש ברוך הוא משמיד את המקדש. אז כמובן נכון, זה גם בעם ישראל היו הרוגים, גם בבית ראשון, גם בבית שני, גם בשואה, היו אסונות גדולים ונוראים בעם ישראל, אין שאלה.
אך אף על פי כן, הקדוש ברוך הוא לא משמיד את עם ישראל. ועוד בא עשיריה ושבה והייתה לבאר. אבל לאחר מכן בכל זאת זה צומח בחזרה.
ולעומת זאת המשכן, זה העניין, שהמשכן זה זכות. מצד אחד הזכות שהקדוש ברוך הוא שוכן בתוכנו, וגם כאשר אנחנו לא זכאים, אז זו הזכות שהקדוש ברוך הוא מחלה את חמתו בעצים ואבנים ולא מחלה את חמתו בבשר ודם. יש חימה, יש חרון אף חלילה על עם ישראל בדורות מסוימים, אבל הוא לא מחלה את חמתו. הקדוש ברוך הוא לא מחלה אותנו. וייצרתיך למשפט, ונקה לא אנקך. הקדוש ברוך הוא לפעמים מייסר אותנו, אבל לא חלילה מחלה את עמו, כי יש ברית נצחית בין הקדוש ברוך הוא ובין עם ישראל. תמיד יש שארית פליטה, כן.
כך אומר הפסוק שאזכרתי קודם, ועוד בא עשיריה ושבה והייתה לבאר, וכולי, כאהלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם, זרע קודש מצבתה. כלומר, כמו אלה ואלון שנמצאים בשלכת. עכשיו אנחנו בתקופת החורף, העצים שהם לא ירוקי עד, אז הם בשלכת.
אז אתה רואה אותם נראים מתים. הכל אפור, הכל ריק, נראה כמו מת. אתה לא רואה הבדל בין זה לבין ענף מת. אבל זרע קודש מצבתה. יש מה שנשאר בעם ישראל גם כאשר יש אפילו חלילה פגיעה גדולה בעם ישראל, והיו לנו דברים כאלה גם בשואה, אבל גם באמת בחורבנות אחרים. במרד בר כוכבא נהרגו מיליונים. בבית ראשון, חורבן בית ראשון, נהרגו המונים, יותר ממיליון איש. המוני המונים נהרגו.
אף על פי כן, זרע קודש מצבתה. מה שיש המצבת, מה שניצב, מה שעומד, מה שנשאר אחרי כל הקשיים, אחרי כל ה שבאנו באש ובמים, בסוף מה שעומד וניצב זה זרע קודש. זה מצמיח, זה זרע שמצמיח חיים חדשים.
וזה בעצם הסוד של המשכן. המשכן הוא הופך להיות סוד הנצחיות של עם ישראל, כי במקום חלילה להעניש את עם ישראל על חטאנו ולצערנו יש לנו חטאים. פה ושם יש גם חטאים לעם ישראל. אבל הקדוש ברוך הוא, כיוון שהוא חפץ בנו וחפץ שנעבוד אותו, וחפץ שנמשיך לתמיד להוביל את העולם אל עבודת השם, אז הקדוש ברוך הוא נותן לנו את המשכן, שמקסימום אז המשכן נלקח מאיתנו, אבל או המקדש נלקח מאיתנו. אבל העוצמה של עם ישראל ממשיכה, עם ישראל חי לעד ולעולמי עולמים.
רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ מהן צדקו יגדיל תורה ויאדיר.