בלוג

צהריים טובים.
שיעור פרשת השבוע לאור החסידות. אנחנו הפעם לוקחים בפרשת תרומה את ה לפני ולפנים, את קודש הקודשים, את הארון והכרובים.
וננסה לראות כמה דברים על עניין הכרובים. קודם כל, ב בפסוקים עצמם שלא לפני, לא מופיעים לפניכם את הדף המקורות. אז כמובן, ועשו ארון נוצי שיטים, ולאחר מכן, ועשית שניים כרובים זהב. מה פירוש המילה כרובים? יודעים? מה, לא שמעתי? עדיין לא שמעתי. לא שומע. תינוקות. כן. אה, זה אחד הפירושים. יש כל מיני פירושים למילה כרובים. זה בערך כמו שאוזרים אומרים לך והיו לטוטפות בין עיניך. אתה לא יודע מה זה טוטפות? מה אתה לא דובר עברית? טוב, רבי עקיבא בכלל אומר שזה לא בעברית. אה, זה אומרים לך תעשה כרובים. מה אתה לא יודע מה זה כרובים? אתה אמור לדעת.
זה מורכב. ועשית שניים כרובים זהב. מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת, ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה. מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו. כן? יש שני קצות כפורת. הכפורת, גם מילת כפורת היא מילה לא מובנת מאליה. אז אנחנו יודעים שהכפורת היא בעצם המכסה לארון. אבל אה אבל זה בעצמו דבר שצריך הבנה. למה זה נקרא כפורת? ואתה עושה את הכרובים משני קצות הכפורת. מן הכפורת עשו את הכרובים על שני קצותיו. בפשטות מן הכפורת, הכוונה היא מקשה אחת הכפורת והכרובים גם יחד. האם זה היה גם מקשה אחת עם הארון? מה התשובה? לא. אתה צריך לפתוח את הארון. זה לא יכול להיות מקשה אחת עם הארון, חוץ מזה שהארון בכלל היה עשוי עצי שיטים, מצופים זהב. והכרובים הם זהב טהור.
והיו הכרובים פורסי כנפיהם למעלה. סוככים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם איש אל אחיו, אל הכפורת יהיו פני הכרובים. ונתתה את הכפורת על הארון מלמעלה, ולארון תיתן את העדות אשר אתן אליך. ונועדתי לך שם, ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל.
הפסוקים הללו מראים לנו שהארון והכפורת והעדות הם בעצם, כן, לוחות העדות, הם בעצם המרכז של המשכן. שכן כל המשכן נקרא אוהל מועד. ומדוע נקרא אוהל מועד? על שם ההתועדות. ונועדתי לך שם, ודיברתי איתך מעל הכפורת. אז יש פה התוועדות ויש פה עדות. וזה אוהל מועד, זה המרכז שבו.
אנחנו כאמור עוסקים לאור החסידות, ויש פה כמה וכמה מגדול החסידות שנגעו בעניין הזה. וכנראה נדלה גרגרי אור מתוך דבריהם. אז הראשון שנעסוק בו היום זה הנועם אלימלך. רבי אלימלך מליז'נסק, אחד מגדול החסידות, התלמיד המובהק של המג ממעזריץ', שאחרי פטירתו של המג ממעזריץ', שהוא היה התלמיד של הבעל שם טוב, אז כל החסידים הלכו אל רבי אלימלך מליז'נסק וקיבלו אותו כמורם ורבם. אומנם בהתחלה אז ממש היה הבעל שם טוב, המג ממעזריץ', רבי אלימלך מליז'נסק. אומנם בדור הזה, שזה כבר מכנים את זה הדור השני, הדור השלישי, אז התחילו כבר להתפזר. רבי אלימלך מליז'נסק באופן באופן אישי גם עודד את כולם. למה לא? תלך תהיה אדמור שמה, תלך תהיה אדמור שמה. לא כולם צריכים להיות חסידים שלי. תלכו תהיו אדמורים, תפיצו את תורת החסידות. ופרצת הים אוקד מ וצפונה ונגבה וכולי. ידוע שהבעל שם טוב, כך על פי סיפורי החסידים, הבעל שם טוב, הרגש את אליהו הנביא, את המשיח, סליחה, את המשיח. ושאל אותו מתי קאת אמר, שזה בעיקרון פרפראזה על סיפור מפורסם בגמרא. שרבי יהושע בן לוי פגש את המשיח, כן, שאל את אליהו הנביא, איפה המשיח? שלח אישה הרומי. הגיע, פגש את המשיח ושאל אותו מתי קאת אמר? מתי כבודו מגיע? אמר לו היום. וואו, איזה בשורה. מיד, מתקלחים, מתלבשים, מתארגנים. אה, לא יודע, עוד רגע בא משיח, מתים אוזן לשמוע את כל השופר, לא שומעים כלום. למחרת הוא בא אל המשיח שוב ושאל אותו מה? אמרת לי אתמול, אמרת לי היום? אמרתי לו, אחי קאמר לך. היום, אם בקולו תשמעו. כן, כל יום יכול להיות. יכול לבוא היום. אם בקולו תשמעו.
לספר לכם סיפור שקשור לעניין הזה, למרות שזה לא קשור לענייננו. כשאני הייתי, נדמה לי בכיתה י"א, בישיבה תיכונית, למדתי בחיספין, ו נדמה לי שזה היה בכיתה י"א, אולי י"ב. ישבתי בבית המדרש בספסל הקדמי, וככה זה היה בתפילת שחרית, וספסל מאחורי ישבו ילדים מכיתה ז' או ח', אני לא זוכר בדיוק את פערי הגילאים. אבל זה היה כאילו ערבבו את בכונו את הגילאים, אני הייתי מהבוגרים והיו מהצעירים. כל יום אחרי התפילה היינו שרים אני מאמין באמונה שלמה, ויד המשיח, ואפילו יתמהמה, אחכה לו בכל יום שיבוא. אז יום אחד אנחנו שרים, מקפלים את התפילין ושרים, ואני מרגיש כזה דפיקה על הכתף מאחורי. טוב, אני מסתכל אחורה, פונה אליי ילד אחד מהצעירים, כיתה ז' ח', משהו כזה. שואל אותי, תגיד אלעזר, אתה באמת מאמין שהמשיח יבוא היום? בעיקרון התשובה היא קצת מורכבת. מאמין שהוא יכול לבוא, אבל אמרתי מה אני אתחיל עכשיו לסבך אותו? ילד קטן. אמרתי לו כן. אז הוא אומר לי, בוא נתערב על פחית. בימים הילד הזה, זה היה חנוך דאום. אז כבר מכיתה, כבר מכיתה ז', הוא היה חצוף ומצחיק. אבל עכשיו נחזור לענייננו.
איך הגעתי לדבר על זה? על רבי אלימלך מליז'נסק, שבפרפר על הבעל שם טוב, שבפרפרזה על מה שאמר רבי יהושע בן לוי, שהמשיח אמר לו היום, היום בקולות תשמעו, אז מספרים שהבעל שם טוב שאל אותו מתי קאת אמר, והוא ענה לו נכשי יפוצו מעיינותיך החוצה. ויש גם שיר כזה שבעיקרון אם אינני טועה חב"ד הם אלה שהדביקו את המילים למנגינה. יכשי יפוצו, כן, מתי, מתי, מתי יקא תמ, יכשי יפוצו. אז רבי אלימלך מליז'נסק היה אחד מהמפיצים הגדולים, שבעצם שלח הרבה מאוד אדמורים להיות אדמורים בכל מיני קהילות.
וכתב את הספר נועם אלימלך. המפורסם. יש ספר נועם אלימלך זה גם סגולה ללידה קלה, מי שזה רלוונטי לו או לאשתו או לאשתו לעתיד, תדעו שיש כאלה שנוהגים לקחת ספר נועם אלימלך, לשים אותו למרגלותיה של היולדת כדי לזכות ללידה קלה.
נומר משהו שקשור קצת לעניין שאנחנו הולכים ללמוד. משהו על ספר נועם אלימלך.
באותו דור של הנועם אלימלך, אחד האדמורים שיותר, פחות התלמיד שלו, אלא יותר היה מאוד עצמאי, זה היה האדמור הזקן, רבי שנור זלמן מילדי, מיסד חסידות חב"ד, בעל התניא. והוא כתב ספר התניא, ספר התניא מכונה גם מה? נכון, ספרם של בינוניים. למה? זה תורה שלמה בתניא, מה זה נקרא בינוני? בינוני זה בעצם מי שהוא מושלם. רק יש לו מאבקים עם היצר, לכן הוא נקרא בינוני. צדיק, זה מי שאין לו בכלל מאבקים עם היצר, הוא כולו בוער באש תשובה לקדוש ברוך הוא, ואין לו בכלל שום דילמה מול היצר הרע.
אז אומרים שהתניא זה ספרם של בינוניים. הנועם אלימלך זה ספרם של צדיקים. כי גם בקטע שלפנינו אנחנו נראה שהוא מדבר על הצדיק. אבל זה לא רק בקטע שלפנינו, באופן כללי, הנועם אלימלך הוא היה רבם של האדמורים. אז הוא כתב ספר לצדיקים. איך להיות צדיק, איך להיות מנהיג עדה, איך להיות אדמור, איך להיות מחובר לקדוש ברוך הוא ולחבר אחריך עוד אנשים. הרבה הרבה דברים אפשר לראות בספר הנועם אלימלך שזה ממש ספרם של צדיקים. אבל יש גם ספר שמכנים אותו ספרם של רשעים, חלילה, וזה ליקוטי מוהרן. כי רבי נחמן מברסלב, הוא מדבר גם אל כביכול רשעים. אה, אני אגיד רגע בסגנון לא של רבי נחמן מברסלב, אלא בסגנון של חסידיו, אחי אהובי היקר, למרות שחטאת ונפלת, הקדוש ברוך הוא אוהב אותך, וכולי וכולי. וזה לא התלמידים לא ימצאו את הסגנון, זה הסגנון שלהם, אבל רבי נחמן בעצמו, כידוע, אין יאוש בעולם כלל, זה זו אמירה של התמודדות מול היאוש שבנפילות. הוא גם זה לא רק בסיסמה הזאת, אלא הוא כותב על זה הרבה. אז אם כן, נועם אלימלך, בואו ניגש ללימוד.
ועשית כפורת זהב טהור. פירוש כפורת הוא לשון כפרה. דהיינו, הצדיק צריך להיות תמיד בתשובה, שהתשובה מכפרת. אנחנו מדברים על הארון, ודאי שזה הצדיק. כן, נועם אלימלך הוא מדבר תמיד על הצדיקים, ופה זה מתבקש. עכשיו, אתה רוצה להיות צדיק? אתה רוצה להיות מרכז קודש הקודשים שאחריך אתה בעצם המרכז שאחריך נוהים כולם ואתה מוביל את כולם לעבודת השם? אז אתה צריך להיות כל ימיך בתשובה. למה? כפרה, ועשית כפורת. זהב טהור. דהיינו שהתשובה תהיה בלב שלם, בחרטה גדולה, בלי שום סייג.
ועשית שני כרובים. מה זה הכרובים? אומר הנועם אלימלך, דיני יחזקאל הנביא ראה אותה במרכבה הקדושה, פני השור משמאל וכולי. בעיקרון, ביחזקאל פרק א', הפטרה שהיא הפטרה של שבועות בבוקר, אז אני יודע שאתם לומדים כל הלילה בשבועות, אז בהפטרה כבר נרדמים. אבל בעיקרון, בהפטרה של שבועות בבוקר, קוראים את יחזקאל פרק א', מעשה מרכבה. ושם מופיע, חיות הקודש. ארבע חיות, שמראיהן, פני השור, פני האריה, פני נשר ופני אדם. זה יחסית מפורסם, לא יודע כמה מפורסם, אבל במעשה מרכבה, חיות הקודש, זה כסיסמאות מפורסם. אבל, בפרק י' מופיע שוב תאור של מעשה מרכבה, ושם כתוב במקום פני השור, כתוב פני הכרוב. כתוב שם פני אריה, פני נשר, פני כרוב ופני אדם. אז פעם אחת כתוב שור, ואחר כך כתוב כרוב. אז אני אומר בסוגריים, יש גם כאלה שפירשו שכרוב פירושו שור. יש פירוש כזה. איך קשור כרוב לשור? כי בארמית כרוב זה חרישה. כריב זה חרש, בכף. אז כרוב זה החורש, זה השור. אז יש מפרשים כך, אבל הגמרא לא מפרשת כך, בגמרא בחגיגה דף י"ג, יש כאלה שלמדו את זה פה בשנה שעברה, בישיבה, בזמן קיץ, שיחזקאל ביקש רחמים והפכו לכרוב. שאין קטגור נעשה סנגור. כלומר, בפרק א' הוא ראה באמת שור. אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, שור, שור זה מידת הדין. לא במקרה פני השור מהשמאל, כי שמאל זה מידת הדין. אז השור זה זה גם גם השור במהותו הוא קטגור, כי הוא נוגח. יש לו איבר, הקרן, שכל עניין נעה זה שדרכה לנגוח, דרכו להזיק. בכוונה אותו להזיק. השור הוא אב טיפוס של הנזק. של הרע. ולכן ביקש רחמים עליו והפכו לכרוב. בעצם בפרק י' כבר מופיע כרוב במקום השור. מה זה כרוב? אז הגמרא דנה כרוב זה כמו שאמרתם קודם, שכרוב זה תינוק. תינוק אין הכוונה תינוק באריסה, אלא ילד. עד גיל 13 הוא נקרא תינוק. תינוק של בית רבן. וזה כרוב. והגמרא אומרת, הרי כתוב כבר פני אדם? אומרת הגמרא, אפי זוטרי ואפי רברבי. פנים של קטן, אפי זוטרי, פני פנים קטנות ואפי רברבי, פנים גדולות, כלומר פני ילד ופני מבוגר.
אומר הנועם אלימלך, והיינו מדין לרחמים. כן, אין קטגור נעשה סנגור, זה לא רק בגלל שיש, כמובן, הפשט הוא שהשור זה רומז לחטא העגל, ולכן העגל לא יעשה סנגור. מה שאמרתי, זה התוספת, שזה לא רק בגלל איזה אירוע היסטורי חד פעמי שהיה שם עגל זהב, אלא אה, במהות, השור הוא קטגור. דרך אגב, גם זהב זה קטגור, ובכל דורות. יש זהב בתוך קודש הקודשים, כל זה נושא אחר. אבל בהחלט ה הכהן הגדול, הגמרא דנה במסכת ראש השנה, הכהן הגדול שנכנס לעבוד עבודת יום הכיפורים לפנים ולפנים, את העבודה של יום הכיפורים הוא עושה רק בבגדי לבן ולא בבגדי זהב. אז אומנם יש זהב בתוך קודש הקודשים, אבל כשהכהן בא לכפר, אז הוא עושה את זה רק בבגדי לבן. לבן זה בבחינת חסד. זהב זה גם בבחינת דין. שוב, לא רק בגלל עגל הזהב, אלא גם במהות. צבע הזהב, הוא ביטוי לבחינת דין. וזהו ועשית שני כרובים, כתרגומו, כרביא. כרביא, רביא זה תינוק. אז בעצם הגמרא מסבירה את זה, כרוב, כרוב, כרובים זה כתינוקות.
בעצם רביא זה תינוק. כרוב זה כתינוק. אז ועשית שני כרובים, שתי דמויות כתינוקות. מה הדגש? שימו לב שהנועם אלימלך הולך כל הדרך לאותו כיוון. בהתחלה הוא התחיל על כפורת, לשון כפרה. זהב טהור, זה תשובה שלמה, חרטה גדולה, בלי שום סייג. שני כרובים, זה ההתהפכות מהדין לרחמים. בזכות הכפורת, בזכות התשובה, בזכות החרטה, הדין הופך לרחמים. מקשה תעשה אותם. דהיינו, על ידי מקשה שתשבור את גופך בחרטה גמורה, בתשובה כנ"ל. על ידי זה תבוא על המדרגה אחר כך שתוכל להפוך את את הדינים, דהיינו השמאל, לרחמים, לימין, על ידי התלהבות והדבקות. קשה לנו אולי קצת לשמוע את זה, אבל אה הנועם אלימלך, כן, מה הוא בעצם אומר? מקשה זה מלשון תשבור את גופך. הפשט הוא ייסורים. זו הייתה דרכו של רבי אלימלך מליז'נסק. קודם כל, נראה לי כולם מכירים, אני מקווה שמכירים את הסיפור המפורסם על זה ש אה, רבי אלימלך מליז'נסק בצעירותו, הוא ואחיו רבי זושא מאניפולי, יצאו והיו שמונה שנים בגלות. נדדו ממקום למקום, באילום שם, לא גילו את גדולתם בתורה, לא גילו את גדולתם ב בעבודת השם. ו גלות קודם כל, זה אומר שאין לך איפה לישון. זה אומר שאתה מחזר על הפתחים ואין לך מה לאכול. ואתה גם הרבה פעמים בתעניות. הרבה פעמים גם אם אתה לא רוצה להתענות, אבל אין לך מה לאכול. הרבה פעמים סתם, באופן כללי, ב זה היה באירופה, בחורף קר, קפוא. אה, לא לא תמיד קל ו מורכב. יש הרבה מאוד סיפורים על העניין הזה. אה, באופן כללי, מיתו מאוד בשינה, מיתו באכילה. הרבה פעמים סבלו גידופים ומכות מגויים שהתעללו בהם. אבל אחרי שמונה שנים של ייסורים זכו לרוח הקודש. אז זה הגישה של רבי אלימלך מליז'נסק. אני חושב שאנחנו היום פחות מתחברים אליה. גם רבו, המגיד ממעזריץ', הדריך את החסידים לא להתענות ולא להרבות בסיגופים ותעניות. אבל רבי אלימלך מליז'נסק גם אחרי שנות הגלות היה נוהג גם בליז'נסק, היה נוהג ללכת ליער, לשכב ליד קן של נמלים עוקצות ולתת להם ללכת על גופו. היה מכה על גופו עם קוצים. אה, הכניס את ידיו אל האש עד כוויה. כי הוא שמע מאמא שלו, שכשוא היה תינוק, אז תוך כדי שהוא ינק, הוא יכה אותה. אז הוא רצה לכפר על זה. כאילו דברים שאנחנו באמת אני חושב שמזעזעים אמורים, אני חושב שאמורים לזעזע אותנו. אני אגיד על זה עוד משהו אחד, יש ב בפיסקה האחת לפני האחרונה באורות. באורות ישראל פרק ט', פיסקה ח'. זה ממש העמוד האחרון של ספר אורות, פיסקה אחת לפני האחרונה. אומר הרב קוק כך, פיסקה לדעתי מכוננת, מאוד משמעותית בעניין הזה. בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה. ואין צורך כל כך להרגיז את הגוף ממנוחתו הטבעית, כי אם להעלותו ולהטעימו טעם האמת של חיי הקודש השופעים מקדושת הארץ. הספוגים באווירה המחכים של ארץ ישראל. מה בעצם אומר לנו הרב קוק? יש הבדל השמיים והארץ, בין עבודת השם בארץ ישראל לבין עבודת השם בגלות. עלינו לארץ ישראל, זה לא רק שברוך השם אין לנו שיעבוד מלכויות ואנחנו בהתחלת הגאולה ו יש לנו צרות אחרות לצערנו. זה לא הנקודה. הנקודה שאנחנו לארץ ישראל, כל עבודת השם שלנו צריכה להשתנות. ואחד הדברים המהותיים, זה הנושא הזה של היחס ל לסיגופים ולייסורי הגוף. בארץ ישראל, ארץ ישראל כל המהות שלה זה חיבור של גוף ונשמה. ולכן בארץ ישראל אפשר להשיג שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה. פיסקה אחרת מפורסמת באורות התחיה אומר הרב קוק שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. גם הבשר שלנו קדוש, גם הגוף קדוש. ולכן אין צורך כל כך להרגיז את הגוף ממנוחתו הטבעית. בגלות, צריך, אין ברירה. בגלות יש עניין להרגיז את הגוף ממנוחתו הטבעית. בגלות, נכונים, למשל, דבריו של בעל חובות הלבבות שאמר, כל מה שירבה הגוף בניין, ירבה השכל חורבן. הגוף והנשמה אויבים זה לזה. כל אחד מושך לכיוון, זה נכון בגלות. בגלות אין לקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. לא נאמר בגלות, זה נאמר מיום שחרב בית המקדש, אבל זה אותו עניין. חרב המקדש, יצאנו לגלות, אין שכינה בעולם, אז אין לקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. זה לא באמת שבאופן כללי אין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה. זה מאז שהמקדש חרב. אבל כאשר אנחנו חוזרים לארץ ישראל, וכאשר זרעת השם מראים בני המקדש, אז ככל שאנחנו מתקרבים לזה יותר ויותר, עולמו של הקדוש ברוך הוא הולך ומתרחב, לא רק על ארבע אמות של הלכה, אלא לעתיד לבוא, על העולם כולו. וודאי על הגוף של האדם הישראלי. ולכן בגלות צריך קצת להרגיז את הגוף. כלומר, ליישרו. לדכא אותו, כי אם הוא מתרבה בכוחותיו ומתגדל בעוצמתו, אז הוא בעל חשבון הנשמה. בארץ ישראל אפשר לחבר גוף ונשמה. על ידי זה שלהעלותו ולהטעימו טעם האמת של חיי הקודש, השופעים מקדושת הארץ. הספוגים באווירה המחכים של ארץ ישראל. ארץ ישראל אווירה דארץ ישראל מחכים. ולכן הקדושה של תורת ארץ ישראל, ולכן הקדושה של גם האכילה וגם העשייה וגם לעשות כושר ולשרת בצבא וליישב את הארץ וסתם ללכת לעבוד, כדברי החתם סופר המפורסם. כל דבר שאתה עושה, גם בענייני העולם הזה בארץ ישראל הוא דבר של קדושה.
אז זה ככה בסוגריים, כיוון שהוא דורש פה את המקשה ל לייסורים והדינים ולשבר את גופך. אז אמרנו את הדברים. אפשר, אפשר גם גם אפשר ללכת עם הכיוון שלו, שהכפורת כל עניינה זה כפרה ותשובה ורחמים, ולהפוך מדין לרחמים. ואפשר גם להגיד שמקשה, פשט, מה זה מקשה? זה לא מלשון קשה. מקשה זה יחידה אחת. אז אתה צריך להיות, אדרבה, בדיוק הפוך אפשר להגיד לדרוש על המילה מקשה, תהיה כל כולך באיחודות גוף ונפש. באיחודות של כל כוחותיך לעבודת השם. בכל לבבך ובכל נפשך. אז אפשר לקחת את זה לכיוון הזה. בכל מקרה, מה שהוא אומר, הוא אומר פה לשבר את גופך, אבל הוא אומר גם על ידי התלהבות ודבקות. תהיה דבק בקדוש ברוך הוא, תהיה תתלהב בעניין הזה. זה גם בעניין הזה המקשה. והיינו ועשה כרוב אחד מקצה מזה, כרוב אחד מקצה מזה. שתפעל שיהיה רחמים מקצה ועד קצה, שגם השמאל עם הדינים, יתהפכו לרחמים. ובאמת תוכל לפעול כל הנ"ל, מן הכפורת, דהיינו התשובה, תעשו את הכרובים. כן, כמו שאומר הפסוק, מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו. אומרת מתוך התשובה, מתוך הכפרה, מזה תגיע לכרובים, שזה בעצם להפוך את הדין לרחמים, כמו שהסביר על יחזקאל, וזה בעצם הרחמים שחלים על מקצה ועד קצה רחמיו של הקדוש ברוך הוא על כל מעשיו.
והיו הכרובים פורסי כנפיים, פירוש, הרחמים הגדולים יהיו פורסים כנפיים על ישראל. להיות סוככים בכנפיהם עליהם, ולחפף עליהם מכל דין ולהשפיע להם ברכה. על הכפורת, זה למעלה מן הכפורת, דהיינו התשובה. כלומר, הנועם אלימלך לוקח את כל העניין של הכפורת והכרובים לעניין התשובה, הדבקות, להפוך דין לרחמים. העבודה הגדולה הזאת שהיא בסופו של דבר פורסת כמו פרוס עלינו סוכת שלומך, הקדוש ברוך הוא פורס לנו את כנפיו ו מגן עלינו מכל רעה. מגן עלינו מכל דין ומשפיע לנו ברכה.
יש גם דברים שאומר הליקוטי מוהרן, רבי נחמן מברסלב, בעניין הזה של הכרובים. הבאתי פה קטע מתוך תורה רכ"ה. יש מקורות נוספים בתוך ליקוטי מוהרן, גם כן שמדברים על הכרובים. פה הוא מדבר על ההקשר, על ההשוואה בין המשכן לבין גוף האדם. והוא נותן למשל, הוא מתחיל, בואו נקרא את הדברים. דע, כשהריאה בשלמות, על ידי זה הביטחון בשלמות. טוב, אני מקווה שאצל כולם הריאה בשלמות. זה רעיון טוב, לא לעשן, כי ככה הריאה שלך תהיה בשלמות, ואז הביטחון בהשם יהיה בשלמות. מה מה הקשר? כי עיקר הביטחון בשלמות הוא על ידי השכל. רגע, אמרת לפני רגע על ידי הריאה? לא, תכף נראה. הביטחון בשלמות זה על ידי השכל. כמו שכתוב, עיני כל אליך ישברו. ועיני זה בחינת השכל, כמו שכתוב, ותפקחנה עיני שניהם. ומפרש רש"י, על שם החוכמה נאמר. כלומר, אדם וחוה אוכלים מעץ הדעת, ותפקחנה עיני שניהם. אז עיניים זה קשור לחוכמה. יש עוד מקורות לדבר. למשל, ואם נעלם דבר מעיני העדה. מי זה עיני העדה? הסנהדרין. שאם הם פסקו בטעות איזה שהיא הלכה בשוגג, בצורה לא נכונה, אז יש פר אלם דבר. אז למה הסנהדרין נקראים עיני העדה? כי הם החכמים שבעדה, הם זקני העדה, הם ה השופטים, הסנהדרין שמדריכים את עם ישראל. וזה גם דבר מאוד הגיוני. עיניים זה ראיה, זה הראיה קשורה להבנה, קשורה ל לשכל. יש ראית השכל. ולפי השכל, כן הוא הביטחון. כי כמו שאמרנו, עיני כל אליך ישברו, על ידי שכל אתה מגיע לביטחון. מעניין מאוד, כי ברסלבים היום רגילים להגיד תזרוק את השכל, תגיע לאמונה. אז גם את זה אפשר למצוא ברבי נחמן, אבל הנה רבי נחמן אומר גם על ידי השכל מגיעים לביטחון בקדוש ברוך הוא. גם זו אמירה של רבי נחמן, וגם חשוב להכיר. כי יש כמה מעלות ומדרגות בביטחון עד אין סוף, בבחינת בטחו בהשם עדי עד. כי ביה השם צור עולמים. כן, חידוש מעניין של רבי נחמן. הפשט של הפסוק, בטחו בהשם עדי עד, הכוונה היא תמיד, תמיד, תמיד תפתחו תפתחו בקדוש ברוך הוא. אומר רבי נחמן, זה לא סתם שתמיד תפתחו, אלא יש מעלות ומדרגות עד אין סוף. בטחו בהשם עדי עד, כלומר כל פעם תעלה את מדרגה את מדרגת הביטחון שלך, ותשפר אותה, ותשכלל אותה, ותרומם אותה, יותר ויותר ויותר, עד שתגיע לעוד יותר ועוד יותר שלמות במידת הביטחון, זה עד אין סוף. דברים דומים למה שאומר הגר"א בהקשר אחר לגמרי. כתוב, לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה. שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. שואל הגר"א, למה לעולם? לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה. תגיד, בהתחלה ילמד אדם תורה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אבל סוף המטרה יבוא לשמה. אומר הגר"א, בדומה למה שרבי נחמן אומר פה, גם בלימוד תורה לשמה יש מדרגות עד אין סוף. מה שהיום נראה לך לשמה, וואו, אני ממש לשם שמיים, תורה לשמה, מחר אתה תגלה שיש רמה יותר גבוהה, בעזרת השם. ולכן, לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה, ביחס למה שתגלה מחר. כי כל הזמן תתעלה ותתרומם במדרגות של לשמה. אז בדומה לזה, אומר רבי נחמן על מידת הביטחון, בטחו בהשם עדי עד. והכל לפי השכל כנ"ל. ועיקר השכל על ידי הריאה. אתה רוצה לבנות את השכל? תנשום. לא סתם עושים פה בישיבה, סדנאות נשימות בסיטונאות בזמן האחרון, על ידי הנשימה מגיעים לשכל. על ידי הריאה. כי עיקר השכל הוא על ידי הלחלוכית העולים אל המוח, שהן בחינת השמן והמוח היא הפתילה, והנשמה שבמוח הוא האור. כלומר, ה הריאה שהיא כאילו נותנת את החמצן, דרך אגב, זה ברור שהחמצן למוח זה באמת מה שמחיה את המוח. אתם יודעים ש אחת הדרכים הכי מהירות להרוג בן אדם, אם פעם תרצו להשתמש בזה, זה לחנוק אותו, כן, ככה אתה בעצם תופס אותו ככה עם ה שתי השרירים פה של הזרוע ושל ה אה, איך קוראים לזה? המה? אז הם בעצם לוחצים על שני העורקים הראשיים שמובילים דם מהלב אל המוח, דם מועשר בחמצן. ובעצם תוך כמה שניות מועטות, הבן אדם מתעלף. תוך עוד כמה שניות, פחות מחצי דקה, נזק בלתי אפיך למוח. זה זה ברמה של שניות. זה לא יאומן. אבל ברגע שאין חמצן למוח, הבן אדם נפגע באופן שאין לו תקנה. אז זה קשור לעניין הזה שהריאה היא כאילו בחינת השמן של הנר. המוח זה הפתילה, והנשמה זה האור. נמצא שעיקר קיום השכל הוא על ידי הלחלוכית שוב בגוף כנ"ל. והלחלוכית הוא על ידי הריאה. כמובן, בתיקוני זוהר, תיקון ג' דף כ"ז, אלמלא כנפי ריאה דמנשבי על ליבה, הבה ליבה אוקיד כל גופה. לולי כנפי הריאה שמנשבות על הלב, היה הלב שורף את כל הגוף. וזה בחינת והיו הכרובים פורסי כנפיהם על הכפורת, כפורתה דליבה. בעצם, אומר לנו רבי נחמן, שהכפורת היא כפורתה דליבה. היא כפרת הלב, והיא מה שמגן על הלב. זה הכ זה הריאות שהם כאילו הלב זה האש. כן, הרי אמרנו שהכל פה זה כמו אה, נר. אבל האור זה הנשמה. האש זה הלב. ה לולי הכנפי הריאה היה הלב שורף את כל הגוף. מרוב הדבקות וההשתוקקות והחיוות. והריאה שנושמת היא בעצם, כביכול, כמו הכרובים שפורסי כנפיים על הכפורת. לא שמעתי? לא שמעתי אותך ברור. נכון, גם פיזית אתה צודק. גם פיזית, אז הריאות בעצם, הצלעות ואחר כך הריאות, ואחר כך הלב, הכל באמת קשור זה לזה ומגן זה על זה. ו אני חושב, שמה שחשוב לראות פה, שני דברים אני רוצה מהמקור הזה ברבי נחמן. אחד, זה את עצם הקשר בין שלושה רבדים. רובד אחד זה גוף האדם, רובד שני זה המשכן, ורובד שלישי זה המידות. כי הנה הוא לוקח פה למשל, השכל זה קשור לביטחון, והריאות, זה מה שנותן נשימה לשכל, את ה את הנחת שמאפשרת את הביטחון, כי הרי זה בעצם המשמעות. הלב זה הרגש, אבל הרגש הוא גם לחץ, הוא גם פחד, הוא גם חששות. והביטחון סותר את זה. הלב והרגש הלב והשכל מתנגשים פה. אז הריאות, שהם קצת נותנות נשימה ללב, שום עמוק, תרגע. מוח השליט על הליבה. על ידי הנשימה, אתה מאפשר למוח לשלוט על הלב. אחרת הלב היה שורף את כל הגוף. אז יש פה שוב, את הקשר בין התכונות והמידות בנפש, לבין חלקי הגוף, לבין המשכן. כי זה כנגד ה הכפורת ו הארון. כן, הכרובים פורסי כנפיים על הכפורת, שהוא בעצם הלב. הארון הוא הלב. הדבר הזה כותב אותו גם רבי יהודה לוי בספר הכוזרי, והרבה שנים אחר כך גם נפש החיים. רבי חיים מוולוז'ין, תלמיד הגר"א בספרו, את ההקבלה המלאה, וזה מופיע בזוהר ובהרחבה בהרבה מקומות, ההקבלה בין המשכן לבין דמות אדם. באופן כללי, כמו שהאדם נברא בצלמו כדמותו, כלומר, ההתגלות האלוקית, הקדוש ברוך הוא כמובן אין לו לא גוף ולא דמות הגוף. אבל ההתגלות האלוקית בעולם, שהיא בבחינת עשר ספירות, אז זה בעצם כנגד גוף האדם. מקווה שכולם מכירים שעשר הספירות יש למשל את החלק שספרדים אומרים אותו לפני התפילה, פתח אליהו, ששם מתואר שבעצם חסד וגבורה זה כנגד יד ימין ויד שמאל. כמובן, כתר, חוכמה, בינה זה כנגד הראש. הגוף זה כנגד תפארת, וכן הלאה. אז כל הספירות הן כנגד כנגד הם הם בעצם כנגד גוף האדם. וגם המשכן הוא כזה. וגם עם ישראל, אם תיקח את עם ישראל, גם אפשר לחלק אותו לפי עשר הספירות. המון המון דברים, בעצם עשר הספירות זה דמות אדם שלם, או בלשון חז"ל, שיעור קומה. כביכול איזושהי דמות שלמה רוחנית, לא דמות של הקדוש ברוך הוא, אבל הדמות של כדמות אדם של התגלות השם בעולם. אז זה קודם כל אמירה חשובה על על עצם העניין, ולראות את המקום של הכפורת כ של הכרובים, כריאה שנותנת נשימה, שנותנת את הנחת, שנותנת את היכולת להגיע אל הביטחון.
אז זו נקודה אחת. כמובן, על ידי זה, בואו נקרא עוד שתי שורות, לא נקרא את הכל, אבל כן נקרא עוד שתי שורות. נמצא שעל ידי הריאה נתקיים הלחלוכית שלא יתייבש על ידי הלב. ועל ידי זה קיום השכל, שהוא בחינת נר דולק, על ידי הלחלוכית כנ"ל. ועל ידי השכל, על ידי זה נעשה הביטחון כנ"ל. נמצא ששלמות הביטחון הוא על ידי שלמות הריאה כנ"ל, ואז יכולים לעשות מהצפצוף, דהיינו הקול היוצא מהקנה, שהוא רק קול פשוט וצפצוף, שנעשה דיבור. ובסוף הרי מהריאה בא גם הדיבור. אז אם אדם יש לו נחת, דברי חכמים בנחת נשמעים. מהנחת הזאת אתה יכול גם להגיע לדיבור. עכשיו, זה שונה מאוד ממה שאמר הנועם אלימלך, ובכל זאת זה לא שונה בתכלית. כי בסוף, הנועם אלימלך דיבר על תשובה וכפרה ולהפוך דין לרחמים. ועל עבודת הצדיק ביחס לעולם. רבי נחמן מברסלב מדבר על עבודת האדם ביחס לעצמו. וביחס לעצמו, אז הריאות זה לא דווקא התשובה, אלא הנחת. זה במובן מסוים ההפך, אבל עדיין זה בעבודת הנפש. זה שני דברים אולי קצת הפוכים, אבל בתוך עבודת הנפש, אני מדגיש את זה כי נספיק נראה משהו אחר. על כל פנים, בתוך עבודת הנפש ה הנועם אלימלך מדגיש את זה בפן של ה להפוך דין לרחמים, ותשובה וכפרה, ורבי נחמן מברסלב בכיוון של נחת, נשימה, רגיעה, שעל ידי זה אתה יכול להגיע למידת הביטחון. אני אומר שזה קצת הפוך, כי כי תשובה זה משהו שהוא קצת הפוך מנחת. אומר לך תחזור בתשובה, תשובה שלמה, זהב טהור, כפרה שלמה, מקצה עד קצה. כרוב אחד מקצה מזה, כרוב אחד מקצה מזה. אתה צריך להיות בשלמות מאוד מאוד גבוהה. זה אמרתי לכם כבר היום, זה ספרם של צדיקים, וזה קצת מבחינת ספרם של רשעים. בסדר, אתה מרגיש שאתה לא יכול להיות מושלם, מה נעשה? אתה בן אדם, אתה לא מלאך, אתה לא כרוב. כרובים, יש כאלה מפרשים מלאכים. אז אתה לא מלאך. בסדר, תרגיע, תנשום. מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך? שתהיה מה שאתה, שתהיה זושא, כידוע, כמו שאמר רבי זושא. רבי זושא היה גם כן איזשהו סוג של אנטי תיזה ל רבי אלימלך. אולי אני כיוון שהזכרתי את זה, אז אספר עוד סיפור על האחים הקדושים, רבי זושא ורבי אלימלך, כשהם היו בגלות שלהם. יום אחד הם הגיעו לאיזשהו מקום, ושואל אותם, תופס אותם שוטר. מאיפה אתם? אומר לו אנחנו מהרבה מקומות, נודדים. מה, נודדים? בואו לכלא. יש איסור שוטטות. כאילו, אם נוודים מגיעים, אז זה חוששים שהם גונבים, או סתם מציקים, או סתם מקבצים נדבות, וזה גם יש אנשים שזה מיעיק להם, וכן הלאה. אז הכניסו אותם לכלא. טוב, מילא נכנסים לכלא, אנחנו באנו בשביל ייסורים, אז קיבלנו ייסורים. המטרה הושגה. אנחנו בסדר. לא, אבל הבעיה הייתה, שאיפה שהכניסו אותם לכלא, אז הכניסו אותם לחדר אחד, יחד עם עוד מלא גויים, כל מיני פושעים, שיכורים, אנשים, גנבים, כל מיני. עכשיו באמת זה לא נעים, אבל בסדר, באנו לקבל ייסורים, הכל בסדר. אבל הבעיה הייתה, לא החברה ולא הסיטואציה, אלא שבמרכז החדר היה עבית של שפכין, שלא היה שירותים. מי שצריך לשירותים, עושה צרכיו בדלי. אז למה זה כל כך נורא? אי אפשר ללמוד תורה. אז רבי אלימלך התעצב. אמר מה, איך אי אפשר ללמוד תורה? מילא ייסורים, בסדר, ייסורים בשביל זה באנו, אבל בלי תורה? לולי תורתך שעשועיי, עבדתי בעוניי. אמר לו רבי זושא, מלך אחי, למה אתה לומד תורה? בגלל שזה כיף לך או כי הקדוש ברוך הוא רצה? אמר לו אני לומד תורה כי הקדוש ברוך הוא רצה. אמר לו אז אני אשאל אותך, עכשיו הקדוש ברוך הוא רוצה שתלמד תורה או לא רוצה שתלמד תורה? התשובה היא שעכשיו הקדוש ברוך הוא לא רוצה שאני אלמד תורה, כי יש פה את העבית של שפכין. אמר לו אם ככה, אז איך אתה לא שמח? תשמח בזה. מה זה משנה ללמוד תורה, לא ללמוד תורה. העיקר אתה עושה רצון השם. נכנסו הדברים בליבו של רבי אלימלך, ושמחו שניהם שמחה גדולה, ורקדו שניהם ריקוד גדול ליד העבית של שפכין. ראו את זה הסוהרים, אמרו אלה לא נודדים, אלה משוגעים. הוציאו אותם, שיחררו אותם. אז זה קצת על ההבדל, קצת בין רבי אלימלך לבין רבי זושא. רבי אלימלך הוא אה, תשובה שלמה, כפרה שלמה, דבקות, כל ה. רבי זושא אומר לו תנשום, כאילו, בסדר, מה, מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך עכשיו? אולי שתרקוד, לא שתלמד תורה. אז תרקוד.
יש פה עוד הרבה מקורות, אבל אנחנו נראה עוד נקודה אחת מתוך התפארת שלמה, רבי שלמה כהן רבינוביץ' מראדומסק, מייסד חסידות ראדומסק. הוא היה גם עילוי עצום ב בגמרא, בהלכה, כתב חידושים, הרוב לא נשמר. אבל נשמר ספר תפארת שלמה של דבריו בחסידות. ויש עוד, נדמה לי, חידושים על כתובות, נדמה לי, אני לא טועה. על כל פנים, אם הזכרנו את זה, אז נגיד עוד משהו אחד עליו. אה, את החידוש שלו על מסכת כן. יש יש לנו חידושים שלו על מסכת כתובות, שהוא כתב את זה בגיל 23. כאילו, שיעור ה' בישיבה, כבר סיים לכתוב חידושים על כל מסכת על כל מסכת כתובות. אה, היה לו גם חיבור שנקרא 13 אני יודע. 13 קושיות במסכת עבודה זרה, שתירץ את כולם על ידי תירוץ אחד. כל מיני אה, טוב, זה ככה קצת קוריוז. אבל בואו נעבור לתפארת שלמה, שהוא לוקח את כל הנושא של כרובים לכיוון קצת אחר. או, בואו נאמר, אומר צבי דינים, שני מושגים במושג של ה של ה כרובים, או של ה כפורת בכלל. ונתתה אל הארון את העדות אשר אתן אליך. ולעילן כתיב, והיו הכרובים פורסי כנפיים למעלה, וגומר. ולארון תיתן את העדות אשר אתן אליך. כתוב פעמיים. ונתתה אל הארון את העדות אשר אתן אליך, ולארון תיתן את העדות אשר אתן אליך. עיין רש"י ורמב"ן שקשו, למה נכפל לתת את העדות בארון? אין שם. אכן נראה לי ברמז העניין. דיני יש שתי בחינות בעניין הצדיקים העומדים לפני השם. יש צדיקים אשר כל עיקר מגמתם בעבודתם, רק בתורה, בלימוד תורה לשמה. תורתם אומנותם, ופועלים כל טוב בלימודם ובהשפעות טובות. זה אומנותם בתורתם. תורתו אומנותו, זה אין הכוונה רק שהוא לא עובד, אלא העבודה שלו זה ללמוד תורה. אלא אומנותו בתורתו. כשהוא לומד תורה, הוא עובד בזה. הוא פועל בזה, הוא משפיע על העולם כולו. הוא לומד פה תורה והוא משפיע הגנה על כל עם ישראל, הוא משפיע רוחניות, הוא משפיע טובה בעולם. וזה צדיקים שעיקר עבודתם דרך לימוד התורה. ויש עוד צדיקים וחסידים, העומדים רק בתפילה כל ימיהם. וצועקים ומבקשים על כבוד השכינה ועל כבוד ישראל בכל עת ובכל שעה. שהם ממש רק מתפללים. אם כבר הזכרנו את רבי זושא ורבי אלימלך, אז גם בזה הם היו שני הפכים. רבי אלימלך היה תלמיד חכם, הוא היה רב של ליז'נסק. רב עיר, צריך גם לפסוק על אורחה, צריך גם כאילו יש לו, הוא תלמיד חכם עצום. בגמרא, בהלכה, ובכל דבר ועניין. רבי זושא היה רק כל ימיו מתפלל. בסדר, לא אמר שהוא לא ידע לקרוא חומש. אבל אה, אבל ממש לא יתעסק בלימוד תורה. כלימוד תורה, אלא בתפילה, ובעבודת השם, ובעבודת המידות. יש סיפור חסידי, כידוע, סיפורי חסידים, אם אתה מאמין להם, אתה פטי, ואם אתה לא מאמין להם, אתה קויפר. אז תבחר מה אתה מעדיף להיות. ו אה, סיפור חסידי על רבי זושא, שפעם רבי אלימלך אמר לו, זושא אחי, זה לא עסק, אתה יהודי צדיק, אתה צריך גם ללמוד תורה, זה גם מצווה. בוא תלמד גמרא. אני אלמד איתך גמרא בחברותא. אמר לו רבי זושא, אני מקבל על זה. טוב, התיישבו, פותחים גמרא מסכת ברכות, רבי זושא קורא את המילה הראשונה, מתעלף. נופל על הרצפה מתעלף. טוב, משיבים את רוחו, מה קרה? אומר, אני קראתי את המילה הראשונה, לא יכולתי לשאת את זה. מאימתי, מאימת ריבונו של עולם. אמר לו רבי אלימלך, עזוב, אתה לא צריך ללמוד גמרא. זה הסיפור. לא יודע אם זה נכון, אבל זה סיפור יפה. סיפור אחר, יש שפעם שאלו את רבי זושא איזה שהיא הלכה. משהו על איזה דין נדיר מאוד, איזה משהו בקברים, בטומאה. והוא ענה להם. רבי אלימלך נדהם. אמר לו מאיפה אתה יודע? זה לא מופיע בשולחן ערוך, זה לא מופיע בגמרא, זה מופיע רק בירושלמי מאיזשהו מקום. מאיפה אתה יודע ירושלמי? אז ענה לו רבי זושא, אני לא יודע את זה מהירושלמי, אני יודע את זה מאיפה שהירושלמי ידע את זה. מאיפה הרבנים בירושלמי הביאו את זה? מרוח הקודש. אז זה עד כאן סיפורים. ו אומר התפארת שלמה, יש צדיקים שהם דבקים בתורה, ויש כאלה שדבקים בתפילה. והנה אלה למות שניהם דיבר הכתוב. ונתתה אל הארון, הוא בחינה ראשונה, הלומדים תורה לשמה כל ימיהם וכל הלילות. על זה אמר ונתתה אל הארון, רוצה לומר הבחינה שלך. אתה משה, הבחינה שלך כי משה התפשטותה בכל דרא, אל הארון. הוא הצדיק שנקרא ארון. זה הבחינה של לימוד תורה. הארון זה ארון העדות, בתוכו לוחות הברית, לפי חלק מהדעות בגמרא בבבטרה, בתוכו גם ספר התורה שכתב משה רבנו. הארון זה התורה. ועל הבחינה השנייה אמר הכתוב, והיו הכרובים פורסי כנפיים למעלה. הם הצדיקים העומדים בתפילה. כמו שכתוב, ובפרוסכם כפיכם, אומר ישעיהו פרק א', שם זה נאמר לרעה, ובפרוסכם כפיכם, אלים עיניי מכם. גם כי תרבו תפילה, אינני שומע. אבל לפרוס כפיים זה לפרוס כפיים בתפילה. והם פורסים כנפיים וסוככים בכנפיהם, מגנים על הדור. אז בעצם, יש פה שתי בחינות שהן, אחת מהם ונתתה אל הארון את העדות אשר אתן אליך. זה אתה תיתן משה רבנו, זו הבחינה שאתה בבחינת הצדיק, תיתן את עצמך אל הארון. ונתתה אל הארון, הכוונה היא, תן את הבחינה שלך אל הארון. והבחינה השנייה, אחרי שזה כתוב גם את הכרובים, בהתחלה זה כתוב לפני הכרובים, כתוב על הארון, ונתתה אל הארון אות העדות אשר אתן אליך. אחר כך מופיע על הכרובים, ולארון תיתן את העדות אשר אתן אליך. אז הוא מסביר שזה כבר בחינה של התפילה, אחרי שדיברנו על הכרובים, פורסי כנפיים למעלה. אז גם זה בבחינת העדות ש הברית הנצחית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. לסיכום, גם רבי נחמן וגם הנועם אלימלך, לקחו את הכרובים לכיוון של עבודת השם. התפארת שלמה נותן פה שתי בחינות. לא הספקנו לראות היום, בהמשך הדף יש את האמרי אמת, אמרי אמת זה האדמור השני מגור. השלישי. יש את חידושי הרימ. הנכד שלו השפת אמת, ובנו רבי ב רבא מרדכי אלטר, שזה האמרי אמת. לא הספקנו לדבר עליו היום, נדבר עליו בהזדמנות אחרת. אבל הוא לוקח את זה הרבה יותר לכיוון של תורה. כלומר, בעצם אה אפשר לראות שיש פה למעשה את ה בין תורה ל מה שהתפארת שלמה אומר, שיש שני ערוצים של צדיקים, שני ערוצים של השראת שכינה, שני ערוצים של של עבודת השם. דרך התורה או דרך התפילה. או דרך המוח או דרך הלב. אז ראינו שהנועם אלימלך ורבי נחמן יותר מדברים על עבודת השם. התפארת שלמה כבר מציג את שתי האפשרויות, ו אנחנו מספיקים, אז אנחנו רואים גם את האמרי אמת, ש לפחות בחלק מדבריו, לוקח את זה לכיוון של תורה. נאחזים בתורה בכוונה, רואים בכל פעם אור חדש בתורה, התורה מתחדשת בכל פעם. אין יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין של מעלה. וזה ועשית שניים כרובים זהב. אז הוא לוקח את זה ממש לכיוון של תורה. אז זה ככה לראות את ה את דרכי עבודת השם השונות, כיצד הכרובים הם בעצם, כיוון שהארון הוא הלב, אז הכרובים שהם סוככים עליו, זה גם מהצד של התורה וגם מהצד של התפילה. בעזרת השם, שנזכה. חזקו וימצאו.