בלוג

שיעור 1
----------
ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי. פרשת תרומה מדברת על בניית המשכן וכלי המשכן. הכלי הראשון שמוזכר הוא המרכזי ביותר. הוא מרכזי קודם כל כי הוא נמצא בלב של המשכן. במקום המיוחד והקדוש ביותר. על איזה כלי אנחנו מדברים? מה נמצא בתוך קודש הקודשים? ארון הברית. אהרון הכלי. הכלי הוא ארון הברית. ובתוכו עשרת הדיברות, לוחות הברית, שזה בעצמו אהרון, ברור שהוא הכלי, מתוך כל כלי המשכן, ברור שהארון הוא המרכזי ביותר. קודם כל הוא מוזכר ראשון. זה עשו ארון עץ שיטים. דבר שני, הוא נמצא בלב ליבו של המשכן, בקודש הקודשים. דבר שלישי, מה יש בתוכו? לוחות הברית שנתנו לנו מהר סיני. הלוחות מעשה אלוהים הם, והמכתב מכתב אלוהים הוא מחרות על הלוחות. אין ספק שהארון הוא המשמעותי ביותר. ואף על פי כן, יש פסוק מדהים שמופיע בספר ירמיהו פרק ג'. ירמיהו פרק ג' מתואר באחרית הימים, איך עם ישראל חוזר לארץ ישראל, "שובו בנים שובבים". עם ישראל, תודה רבה. עם ישראל יחזור בתשובה ו והבאתי אתכם ציון. "ונדתי לכם רועים כליבי." מה הכוונה? הקדוש ברוך הוא ייתן לנו רועים. מה זה רועים? מה? מנהיגים כמו משה רבנו. שהוא רועה את עם ישראל כמו רועה צאן. אז הקדוש ברוך הוא ייתן לנו רועים "ונדתי לכם רועים כליבי". כלומר, יהיו מנהיגים צדיקים שהולכים על פי ליבו של הקדוש ברוך הוא. "ורעו אתכם דעה והשכל". אני מדלג קצת, תכף אני אגיד על מה דילגתי. "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא אדוני, ונקוו אליה כל הגויים לשם אדוני לירושלים. ולא ילכו עוד אחרי שרירות ליבם הרע." האם זו נבואה טובה או רעה? טובה מאוד, לא? יהיה קיבוץ גלויות. תהיה חזרה בתשובה. "שובו בנים שובבים. והבאתי אתכם ציון." יהיו מנהיגים צדיקים, "ונדתי לכם רועים כליבי". ו ירושלים תיקרא כסא השם. מכל הגויים יבואו אל ירושלים לשם השם. נבואה נפלאה. באמצע דילגתי על פסוק אחד. מה כתוב בפסוק הזה? "והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה, נאום השם, לא יאמרו עוד ארון ברית השם. ולא יעלה על לב, ולא יזכרו בו, ולא יפקדו, ולא ייעשה עוד." זאת אומרת, אנשים כולם ישכחו בכלל מארון ברית השם. הוא לא יעניין אף אחד. "לא יאמרו עוד ארון ברית השם." "לא יעלה על לב." אף אחד, לא יזכור אותו בכלל בלב. "לא יזכרו בו, ולא יפקדו, ולא ייעשה עוד." רגע, זה מאוד מוזר הפסוק הזה. זה פסוק חיובי? זה נשמע כמו פסוק מאוד שלילי. והוא מופיע באמצע, לפני פסוקים חיוביים, אחרי פסוקים חיוביים, באמצע תקוע הפסוק הזה. שנראה לא קשור בכלל. מה זה הדבר הזה? אומר רש"י, למה "לא יאמרו עוד ארון ברית השם"? כי כל ביאתכם תהא קדושה ואשכון בה כאילו היא ארון. כלומר, הדבר הזה מלמד אותנו משהו עמוק מאוד על המשמעות של ארון הברית. אומר לנו רש"י, למה לעתיד לבוא לא יזכירו ולא ידגישו את ה- יי, בעזרת השם ארון יחזור. אתם יודעים שארון ארון הברית נגנז. בימי יאשיהו המלך הוא קיבל נבואה שיבואו גויים ויה וישמידו את המקדש ויגלו את עם ישראל, אז הוא לא רצה שהארון ייפול בשבי. יש תמונה מפורסמת למשל בבית שני שהמנורה אה נופלת בשבי. טיטוס הרומאי מגלה את המנורה לותיקן, לרומא, מכירים את ה- יש ח יש תבליט כזה של לוקחים את המנורה בשבי. אז הוא לא רצה שהארון ייפול בשבי, אז הוא גנז אותו. החביא אותו. איפה הוא מוכבא? יש אומרים במנהרות מתחת להר הבית. יש אומרים, בכלל הארון מוכבא באתיופיה באיזה מקום. יש כל מיני דעות. אבל הוא מוכבא. כל הרעיון זה שהוא מוכבא. שהוא גנוז, כדי שאף אחד לא ידע איפה הוא. אבל אומר הנביא, לעתיד לבוא לא לא יצטרכו, בעזרת השם ארון יחזור, אבל לא ידגישו אותו, זה לא יהיה מרכזי. למה? כי כל ביאתכם תהא קדושה. כל עם ישראל חוזר בתשובה. כולם קדושים, כל עם ישראל עובדים את השם בכל ליבם. אז כל עם ישראל הם כאילו ארון הברית. ומה מיוחד בארון הברית? ממה הוא עשוי? מעץ וזהב. החומרים הם כאלה חשובים? העץ והזהב זה מה שחשוב? מה חשוב בארון? מה שחשוב זה התוכן שבפנים, זה עשרת הדיברות, ומה שחשוב זה השראת השכינה, כי מבין הכרובים הכל הכל מדבר אל משה. אבל אם תארו לכם מצב שכל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד עובדים את השם בכל ליבם ובכל נפשם, "לאהבה את השם אלוקיכם ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם", כל עם ישראל. אז בעצם המשמעות היא, שבלב של כל יהודי יש את עשרת הדיברות. לוחות הברית לא נמצאות רק בארון, נמצאות בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. והשכינה שורה בכל אחד ואחד מאיתנו. "מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים". אז בעצם כל עם ישראל זה בעצם ארון הברית. ולכן לעתיד לבוא לא יהיה צורך כל כך גדול להדגיש את הארון. בעזרת השם ארון יחזור, יחזור למקומו, לבית המקדש השלישי, וקודש הקודשים. אבל לא יעלה על לב, לא ידגישו אותו, זה לא יהיה רע זה משהו מיוחד. למה? כי כל עם ישראל כולו יהיה כמו ארון ברית אחד גדול. דבר דומה אנחנו רואים בגמרא, אומר רבא, כמה טיפשי הה נשי. כמה טיפשים אלו האנשים. שכש עובר ספר תורה, כולם נמדים. אם היו עכשיו פותחים ספר תורה, פותחים ארון הקודש, מוציאים ספר תורה, כולם קמים, נכון? לפני ספר תורה. אבל הוא אומר רבא, זה אנשים טיפשים. למה? ודאי שצריך לקום לפני ספר תורה. אבל למה אנשים טיפשים? כי כשיש ספר תורה הם קמים, אבל כשנכנס תלמיד חכם גדול, לא כולם קמים. למה אתה לא קם בפני תלמיד חכם גדול? תלמיד חכם הוא ספר תורה חי. ספר תורה מהלך. לכן אומר רבא, זה טיפשות. אתה חושב שהעיקר זה הקלף והאותיות שכתובות עליו? העיקר זה הקדושה של התורה. אז אם יש קלף שהאותיות כתובות עליו, זה חשוב, זה קדוש. צריך לקום בפני ספר תורה. אבל הרבה יותר קדוש מזה זה יהודי חי שלא כתבו עליו עם דיו. הוא חקק בליבו את ספר התורה. אז יש פה, כמו שאומר רבא, שתלמיד חכם שחי את התורה והוא ספר תורה מהלך, הוא גדול אפילו יותר מאשר ספר התורה הכתוב. כך כאשר עם ישראל כולו חי את עשרת הדיברות, משרי השכינה בתוכו, אז בעצם עם ישראל כולו הוא כמו ארון ברית. ולכן אין צורך להדגיש דווקא את החפץ הזה. בעזרת השם יחזור. אבל אין צורך להדגיש דווקא את החפץ הזה, שארון הברית, אלא כל עם ישראל כולם קדושים וכולם כמו ארון. כן. הרב ותלמיד חכם זה אותו דבר? אין הבדל. זה תלמיד חכם ורב זה אותו דבר. אבל אה רב, לא יודע, זה יותר סמנטיקה. בעיקרון, בדרך כלל תלמיד חכם בלשון הציבור זה נחשב יותר מאשר רב. כי הוא גם קיבל סמכה והוא גם שאומרים תלמיד חכם בדרך כלל מתכוונים למישהו שהוא גדול בתורה. רב יש כאלה שלא מוציאים אסמכתא, למרות שהם גדולים מאוד בתורה. נכון. נכון. זה בעיקרון זה תלוי בגדלות בתורה, זה זה זה זה בעיקר בעיקר כאשר אתה רואה אדם שהוא אה שהוא חי תורה, שהוא יודע תורה, שהוא הוא מבתא את ספר התורה. אז זה כתוב, "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". מפני שיבה תקום זה עניין של גיל. כל בן אדם מעל גיל 70 מצווה לקום מפניו. נכנס בן אדם מעל גיל 70 לחדר, לבית הכנסת, בן 70 גם כן. לא הבנתי? אדם שהוא בן 70, נכנס בן אדם בן 70, צריך לקום? לא. אבל אדם צעיר, צריך לקום בפני מישהו שהוא בן 70 ומעלה. זה "מפני שיבה תקום". "והדרת פני זקן" לא תלוי בגיל. "זקן" זה לא עניין של גיל. "זקן" זה חוכמה. תלמיד חכם נקרא זקן, גם אם הוא בן 20 והוא תלמיד חכם, עליו נאמר "והדרת פני זקן". מה שאנחנו קוראים היום זיקנה זה בלשון התורה נקרא שיבה. "מפני שיבה תקום" זה גיל 70. כך פוסק השולחן ערוך. נכנס בן אדם בן 70, הצעירים צריכים לקום לכבודו. "והדרת פני זקן" פירושו תלמיד חכם. נכנס רב, נכנס תלמיד חכם, גם אם הוא צעיר, אבל הוא תלמיד חכם, צריך לקום מפניו. אז זה הנקודה הזאת. הדבר הזה בא לידי ביטוי בכניסתם של עם ישראל לארץ בימי יהושע. בימי יהושע, הארון הולך לפניהם. ארון ברית השם הולך לפניהם דרך שלושת ימים. והארון, הוא לא רק הולך לפניהם, הוא גם זה שבוקע לפניהם את הירדן. הוא זה שהולך לפניהם במלחמות ומנצח עבורם את המלחמות. חז"ל אומרים שגם כאשר עוברים את הירדן, הארון נושא את נוסעיו ועבר. ולפני שעוברים את הירדן, הקדוש ברוך הוא אומר להם "גושו הנה" ונעשה נס כל עם ישראל נכנסו בין שני הבדים של הארון, ברוחב של אמה וחצי, פחות ממטר, נכנסו כל עם ישראל. מדוע הניסים הללו? כדי לבטא את זה שבזמן, דווקא בזמן של יהושע עם ישראל לא היו ראויים להיגאל בזכות עצמם. מופיע בספר דברים פרק ט', "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם". לא בגלל שאתם צדיקים אתם נכנסים לארץ, אלא למה? בגלל שתי סיבות אחרות. "ברשעת הגויים האלה השם אלוקיך ירשום מפניך", זה סיבה אחת. והסיבה השנייה היא "למען הקים את הדבר אשר נשבע השם לעבודך לאברהם יצחק ויעקב". זאת אומרת, בימי יהושע עם ישראל לא היו ראויים להיכנס. לא היו ראויים לארץ ישראל. למה נכנסו? בגלל שהגויים היו רשעים והגיע זמנם ללכת, ובגלל ההבטחה לאברהם יצחק ויעקב. בגלל שהם לא ראויים, לכן הם נכנסים בזכות הארון. הארון זה ארון הברית. מה פירוש ברית? ברית זה הסכם שנחתם ואיננו מופר לעולם. זה ברית. ברית זה משהו שנחקק ואין לו הפרה. כן. דווקא ארון הברית הוא זה שהולך לפניהם. אתם לא מגיע לכם. אבל בזכות הברית אני מושיע אתכם. לעומת זאת, לעתיד לבוא, אומר לנו הנביא ירמיהו, "לא יאמרו עוד ארון ברית השם". לא יגידו לא מגיע לכם, רק בזכות הברית אתם נכנסים. כי כולכם ידעו אותי מקטנה ועד גדולה. וכיוון שכל עם ישראל ידע את השם, לכן כל עם ישראל יהיו כולם כמו ארון ברית אחד גדול. לא צריך בזכות הארון להיגאל. יהיה לנו בעזרת השם את הזכות שלנו שאנחנו, כי כן כמו שאומר הפסוק, "כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה", לא מיד על ההתחלה, אבל יש תהליך, עד שכולם מתקרבים לתורה, מתקרבים לעבודת השם, מתקרבים לתשובה, אז "לא יאמרו עוד ארון ברית השם", כי כל עם ישראל יהיו כולם קדושים כמו ארון הברית, וממילא הקדוש ברוך הוא ישכון בכל אחד ואחד מאיתנו. רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך קבע להם תורה ומצוות, שנאמר "אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".




שיעור 2
--------
שלום, רבותיי.

בפרשת תרומה אנחנו פוגשים את הקמת המשכן ואת כלי המשכן. איזה כלי מכל הכלים הוא הכלי המרכזי ביותר במשכן והחשוב ביותר במשכן? מה דעתכם?
מנורת הזהב.
ארון.
הרבה אמרו פה מנורת הזהב.
אבל שלמה אומר: ארון.

מעניין.
מה ההיגיון לומר שהמנורה היא הכי חשובה?
מדליקים אותה, נר תמיד.
הוא מאיר.
זה מאיר, זה אור אלוקי.
מה ההיגיון לומר שהארון הוא הכלי המרכזי?

היו הרבה ניסים עם הארון.
היו הרבה ניסים עם הארון.
וכל מיני
כל הארון הזה הוא נס אחד גדול.
יש נכון, גם חומת יריחו נפלה בזכות הארון. הירדן נבקע בזכות הארון. הרבה ניסים נעשו בזכות הארון.
הלוחות בתוכו.
שני הלוחות בתוכו.
רבותיי,
אני רוצה רגע לעשות סדר.
אין שום ספק בכלל שהארון הוא הכלי המרכזי.
אנחנו תכף נסביר מה המרכזיות של המנורה, אבל חד משמעית הארון הוא הכלי המרכזי. מדוע? בתוכו לוחות הברית, מעשה אלוקים הנה, והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות.
לוחות הברית, זה עשרת הדיברות, זה ההתגלות האלוקית. זה הדבר, זה כשכתוב המילה הראשונה בעשרת הדיברות מה היא?
אנוכי.
אנוכי.
אומרים חז"ל, אנוכי זה ראשי תיבות: אנא נפשי כתביתי והבית. אני, אומר הקדוש ברוך הוא, את נפשי כתבתי ונתתי לכם. התורה היא כביכול נפשו של הקדוש ברוך הוא, היא רצונו של, מה זה רצון? רצון זה החלק הכי עמוק בנפש. מה אתה רוצה?
מה הרצון שלך? זה נובע מפנימיות הנשמה.
לכן כשהקדוש ברוך הוא אומר לנו את רצונו, את התורה,
אז זה בעצם החלק העמוק ביותר שיכול להתגלות אלינו מאת הקדוש ברוך הוא.
ניסים זה דבר אדיר. ועדיין
ניסים הם תמיד רק איזה ביטוי חיצוני. ענן ירד על המשכן.
אז זה נס, אבל זה ענן. זה זה ביטוי חיצוני, זה לא הקדוש ברוך הוא.
אש ירדה משמיים ואכלה את הקורבנות. הנר המערבי היה דולק תמיד במנורה. בהרבה דברים היה ניסים.
אבל ניסים זה גילוי חיצוני של הדברים.
לעומת זאת, התורה זה רצון השם. ולכן, לוחות הברית, שהם הגילוי הראשוני והמרכזי של התורה במעמד הר סיני, זה העיקר.
לא זו בלבד, איפה נמצא הארון?

בקודש הקודשים.
אם אני שואל את עצמי, מה מרכזי ביותר במשכן?
אז אני שואל גם איפה זה נמצא?
הכיור, איזה גשמי ברכה, לא יאומן. לא יאומן.
תראו מה זה.
אני הייתי בבית והתלבטתי עם לבוא עם אוטו או עם לבוא עם אופניים. אמרתי כבר אין גשם, נגמר הגשם להיום. באתי עם אופניים.
היה לי חם בדרך. באתי עם כזה מעיל קל, היה לי חם.
כן. ברוך השם, איזה זכות, איזה גשמי ברכה נפלאים.

יהיה בסדר.
אז אם כן,

איפה נמצא כל כלי?
המזבח, מזבח הנחושת נמצא בחצר.
הוא כלי חשוב ומרכזי, זה עבודת הקורבנות. אנחנו עובדים את השם באמצעות הקורבנות.
זה דבר מרכזי, אבל עדיין הוא הכי חיצוני. הכיור גם נמצא בחצר. מה תפקידו של הכיור? הכיור בסך הכל נוטלים ידיים ורגליים, מקדשים ידיים ורגליים לקראת העבודה.
זה הכשר לקראת העבודה.
אבל העבודה זה יותר מרכזי. מה בפנים, בקודש?
יש לך את המנורה, את שולחן לחם הפנים. המנורה זה נר תמיד. השולחן זה לחם פנים לפניי תמיד. והמזבח, מזבח הקטורת, הקטורת היא הקשר, עמוד העשן שעולה מהקטורת, הוא בעצם מבטא את הקשר משמיים לארץ, מהקדוש ברוך הוא אל עם ישראל.
אבל בפנים, לפנים ולפנים, קודש הקודשים, יש שם רק דבר אחד.
ארון הברית.
ובתוכו לוחות העדות.
זה, אם זה ככל שזה יותר פנימי, זה יותר מרכזי.

אז אמרנו דבר ראשון, זה לוחות הברית, זה הדבר העיקרי. דבר שני, איפה זה נמצא? בקודש הקודשים. דבר שלישי,
מעיד על מרכזיותו של הארון ההתגלות האלוקית. הקדוש ברוך הוא מדבר
עם משה, וישמע את הכל מבין שני הכרובים.

הרבה ניסים הקדוש ברוך הוא עושה, אבל כשמשה רוצה לשמוע את הנבואה, לקבל דברי אלוקים חיים, הוא בא אל הארון, אל ארון הברית, אל הכרובים. הכרובים הם בעצם מעל הארון, מוצבים על ארון הברית, ומבין שני הכרובים הוא שומע את הקדוש ברוך הוא מדבר.

אז אם כן, אמרנו שלושה ביטויים לכך שהארון הוא המרכזי ביותר.
גם התוכן שלו - הלוחות, גם המיקום שלו וגם התוצאה שלו.
דיבור האלוקי בא ממנו.
ולכן זוהי הסיבה שכאשר התורה מצווה: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ותקחו לי זהב וכסף ונחושת, ותכלת וארגמן ותולעת שני, מה הכלי הראשון שמוזכר?
הארון.
ועשו ארון עצי שיטים. אמת י ו חצי אורכו ואמת ו חצי רוכבו, ואמת ו חצי קומתו, וציפית אותו זהב טהור. המרכז הראשון שמופיע זה הארון.

זה לא בהכרח הדבר הראשון שעושים.
חז"ל אומרים שהדבר הראשון בצלל עשה קודם כל את היריעות, את המשכן החיצוני, את הקרשים ואת היריעות, את הבדי, הבדים, היריעות, העורות שבעצם פרוסות על העצים, שזה בעצם המבנה החיצוני. והקדוש ברוך הוא אמר לו, סליחה, משה רבינו אמר לו: אבל אמרתי לך קודם ארון.
אמר לו, וכי אדם קודם כל מכין בית, מכין כלים ואז מכין בית? קודם כל אתה בונה בית ואז יש לך איפה להביא כלים. אז אתה מכניס כלים.

אז כאמור בפועל לא עשו קודם כל את הארון. עשו קודם כל את הדברים החיצוניים, את המעטפת.
כי כשאתה בונה, אתה מתחיל מבחוץ כלפי פנים. אבל שהציווי מגיע, שדבר אלוקים מופיע, אז קודם כל מתחילים מבפנים. קודם כל ארון.

למה בכל זאת יש צד לומר שהמנורה היא הכי מרכזית?
היא לא הכי מרכזית. הארון יותר מרכזי ממנה.
אבל
איפה בכל זאת המנורה הייתה הכי מרכזית? בבית שני.
בבית שני לא היה ארון. למה לא היה ארון בבית שני?
נגנז.
נגנז. מי גנז אותו?
י י י יושיהו המלך.
יושיהו המלך.
יושיהו היה אחד המלכים האחרונים לפני החורבן. המלך הצדיק האחרון.
הוא היה כבר בזמנו של ירמיהו, נביא החורבן.
הוא בעצם המלך החמישי לפני הסוף.
היה יושיהו, אחריו היה מלך שמלך רק שלושה חודשים, יהואחז והודח על ידי פרעה מלך מצרים.
לאחר מכן, יהויקים מלך 11 שנה.
עוד מלך שמלך רק שלושה חודשים, יהויכין, והודח על ידי נבוכדנצר מלך בבל.
וצדקיהו עוד 11 שנה. זאת אומרת, יושיהו בעצם כשיושיהו המלך החמישי לפני הסוף נסיים, זה 22 שנה לפני החורבן.

למה גנז אותו? כי הוא מלך צדיק. הוא האמין לדברי ירמיהו
על השואה והחורבן והגלות שעתידים לבוא על עם ישראל.
והוא אמר: לא תהא ידם הטמאה
של המרצחים הללו בארון הברית.
את ארון הברית צריך לשמור שלא יפול לידם.
אז הוא גנז אותו.
היכן גנז אותו? הוא ידע, ירמיהו ניבא שכל כלי המקדש יפלו בשבי.
אמר בסדר, אבל ארון אני לא יכול לתת לו ליפול בשבי.

היכן גנז אותו אף אחד לא יודע, אבל יש אומרים שהוא גנוז עד היום מתחת להר הבית.
ויש אומרים באתיופיה. יש דעה כזאת גם.
ב בותיקן, באיטליה.
הותיקן, יש שם כנראה כלי המקדש, אבל בשום פנים ואופן לא ארון. למה לא ארון?
כי הותיקן זה רומא, זה הרומאים שהחריבו את בית שני. בבית שני לא היה ארון.
יש בשער טיטוס, אתם מכירים את ה
לוקחים שמה, יש שמה חקוק שמה, לוקחים את המנורה בשבי.
את המנורה לקחו בשבי.
את שולחן הפנים לקחו בשבי.
אבל הארון לא נלקח בשבי. הוא נגנז. אז יכול להיות שהשולחן והמנורה ומזבח הזהב, ואולי עוד כלים נמצאים עד היום אולי במרתפי הותיקן. לא נותנים לאף אחד להיכנס שמה לראות.
אבל הארון לא. הארון גנזו יושיהו.

בית שני לא היה ארון.
מה כן יש? מה נשאר?
ממקום הארון, הכי מרכזי זה המנורה. ולכן, אנחנו מוצאים בזכריה
יש רק שלושה נביאים בכל התנ"ך, שהם היו בבית שני. חגי, זכריה ומלאכי. שלושת האחרונים בתרי עשר.

וזכריה, שהוא אחד הנביאים בבית שני,
כן, חגי זה שני פרקים, מלאכי שלושה פרקים, זכריה 14 פרקים. הוא הנביא הכי משמעותי שניבא בבית שני, בתחילת ימי בית שני.
והוא מנבא את הנבואה המפורסמת: ראיתי מנורת זהב כולה, וגולה על ראשה, ושניים זיתים עליה. אחד מן המנורה ואחד על שמולה. ומן הנבואה הזאת הגיע אלינו,
כמובן, סמל מדינת ישראל.
מנורה עם שני ענפי זית מן הצדדים. לקחו את זה, הפטרה של חנוכה.
לקחו את זה מ
ספר זכריה. ומה אומר זכריה? לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר השם.
כלומר, בבית ראשון היה עוצמה, דוד, שלמה. גם אחר כך יהושפט, אסא, היה להם צבא, היה להם עוצמה, היה חיל וכוח.
ו וגם כאשר היה חיל וכוח, אז אנחנו,
אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר.
יש לנו צבא, אבל העיקר זה להזכיר בשם השם.
אבל בבית שני, לא היה לנו בכלל צבא.
רוב ימי בית שני, היינו בהתחלה תקופה ארוכה מאוד תחת שלטון פרס.
אחר כך אלכסנדר מוקדון כבש את האזור והיינו תחת שלטון יוון.
אחר כך הייתה תקופה קצרה של 75 שנה בערך של שלטון החשמונאים ואז שוב היינו תחת שלטון רומא.

לכן לא בחיל ולא בכוח, אבל מה כן יש? ברוחי. גם החשמונאים
הם באו בחיל וכוח?
בקושי היה להם צבא, הם היו מעטים כנגד רבים. במה הם באו? ברוחי. ברוחו של הקדוש ברוך הוא.
ברוח עבודת השם. ולכן, הנס שנעשה להם נעשה במנורה. כי בבית שני, זהו הכלי המרכזי שעומד
במרכז המקדש. אין ארון. אם אין ארון, אז מספר שתיים שהופך להיות מספר אחת כשאין את הארון, זוהי המנורה.
ברוך אתה אדוני אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.

אז אני מתנצל מראש בפני הכלים שאני בא ליד אותם.
אבל אבל ארון יותר מרכזי מהמנורה וגם יותר מהמזבח.
מזבח
אתה צודק. לכן אמרתי שהמזבח הוא מקום העבודה. העבודה שלנו.
אבל
ומבחינתנו, העבודה שאנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא, זה המפגש שלנו. זה המקום שבו אנחנו יכולים לבוא, כל אחד ואחד מאיתנו היה יכול במקדש להביא קורבן.
כן.
רבי יהודה הלוי אומר בספר הכוזרי שכל המשכן דומה לדמות אדם.
ובעצם יש כביכול, כמו שבאדם יש רגליים, ידיים, עיניים, אף, פה, לב, ראות, וכן הלאה וכן הלאה.
אז גם במשכן יש איברים.
עכשיו, בגוף שלנו אנחנו יכולים להגיד איזה איבר הוא הכי חשוב?

כן. בעיקרון יש הרבה איברים חיוניים. גם במקדש,
גם במקדש כל כלי הוא חיוני.
גם בלי הכיור אי אפשר.
ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו.
מה אתה לומד מכאן? שאם לא מקדשים ידיים ורגליים לפני העבודה, מתים. אי אפשר לעבוד במקדש, אי אפשר לעשות כלום. שום דבר לא קש, לא שווה במקדש אם אין לך את הכיור שאתה מקדש ידיים ורגליים.

אז כל איבר הוא חיוני. לא כל איבר, בסדר, היה במקדש גם
נניח
מחתה זה גם כלי חשוב.
אבל הוא לא הכי חשוב. למה? כי היה הרבה מחתות.
מחתה זה כלי שמביא בו קטורת. קטורת? וואו. הקטורת זה קשור למזבח הזהב שנמצא בקודש. זה איבר מאוד חיוני. מזבח הזהב. הקטורת, וואו, איזה זכות עצומה. לא סתם אנחנו אומרים פעמיים ביום, לפחות פעמיים אם לא שלוש, פיתום הקטורת.
לא במקרה אומרים את זה, כי הקטורת זה זכות עצומה.
אבל המחתה, היו הרבה מחתות. מחתה זו התבלתה, תעשה מחתה אחרת.
היה מזרקים.
מזרק, זה גם דבר חשוב. חלק מהעבודה של הקורבן, זה לזרוק את הדם על המזבח.
זה חשוב מאוד. אדם הוא הנפש, כי אדם הוא בנפש יכפר. זריקת דם היא זו שמרצה ומכפרת בקורבן.
אז הזריקה היא מאוד חשובה.
אבל המזרק, הכלי הזה שאיתו זורקים, הוא לא קריטי. היה כאלה מאות.
אז בסדר, המזרק הזה נפגם, יש עוד כמה מאות.
אז יש יש אבל זה כמו שבגוף יש איברים שהם בסדר, יש הרבה כאלה והם לא חיוניים. כל איבר הוא חשוב לך. אבל יש איברים שבלעדיהם אי אפשר לחיות. ועדיין למרות שיש הרבה איברים שבלעדיהם אי אפשר לחיות, עדיין אנחנו כולנו מרגישים שהלב והמוח יותר מרכזיים מאשר הכבד והריאה והכליות. למרות שגם בלעדיהם אי אפשר לחיות.
ובלי עיניים אי אפשר לראות, ובלי אוזניים אי אפשר לשמוע. ועדיין.
הלב נותן חיים לכל האיברים והמוח נותן פקודות לכל האיברים.
ולכן, יש בכל זאת כלים במשכן שהם מרכזיים יותר. אז שאני כל איבר ואיבר שאני אסתכל עליו, אני אגיד מה עומק החשיבות שלו והעוצמה שלו והקדושה שלו, הוא עצום וגדול וקדוש. אבל,
בכל זאת, כשהקדוש ברוך הוא צריך לבחור מה לצוות קודם, אז הוא מצווה קודם את הארון.
יש סיבה לדבר. כי הארון הוא כמו הלב של הכל.
לא יודע אם לב או מוח, כי זה גם מצד אחד הלוחות הברית, זה גם הדיבור האלוקי, זה גם כמו מוח, אבל זה גם כמו לב כי זה בסוף דברי אלוקים חיים. זה החיים לכל הדברים.
הארון הוא היחיד שלא שפלו.
מזבח הזהב גם לא שכפלו. מה הכוונה שכפלו?
למשל מנורות היו 12 מנורות, היה לחם הפנים היה להם ספרים במכסה.
נכון, היה אני אחדד את זה. שלמה המלך, כשהוא בונה את המקדש,
אז הוא בונה 10 מנורות ו-10 שולחנות.
שמוצבים קבוע, לא במחסן, מוצבים קבוע בבית המקדש.
וזה כתוב במפורש בספר מלכים.
הוא בונה את כל הכלים האלה לנוי. יש את המנורה העיקרית שהיא בה מקיימים את המצווה.
אבל יש עוד עשר.

לא יודע, לא הייתי שם.
אבל זה מנורות זהב.
מנורות זהב.
ושולחנות זהב. שנייה.
אז אז היה כאלה הרבה.
מזבח זהב היה אחד. גם מזבח נחושת היה אחד.
להקריב קורבנות אתה חייב דווקא למזבח. והמזבח, אומר הרמב"ם, מקומו מכוון ביותר. יש מקום מדויק שרק שם מותר לשים את המזבח.
אז ואדרבה, הרמב"ם כותב מביא דברי חז"ל שה-עפר שלקח הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם, ויקח עפר מן האדמה, כן? ויפח באפו נשמת חיים. מאיפה הוא לקח את העפר הזה?
ממקום המזבח.
לא מהמקום של קודש הקודשים, המקום של הארון, מהמקום של המזבח. אדם ממקום כפרתו נברא.
אז שוב, לכל כלי ולכל איבר יש תפקיד חשוב משמעותי. המזבח הוא הכפרה. ולכן הוא מאוד מאוד חשוב עבורנו, ועבור העבודה שאנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא בבית המקדש. אבל,
הלב של הכל זה הארון. אני אמשול משל למה הדבר דומה.
אדם, נניח, יש דברים שהוא עושה למען אשתו.
אז יש דברים שחשובים לה, אז הוא משקיע בהם במיוחד.
לא יודע, כל אישה ואישה מה שחשוב לה.
אז הוא משקיע בזה במיוחד.
אבל זה
כל ההשקעה שלו זה רק הדברים שהוא עושה, המעשים בשביל.
בסוף, היא זה העיקר.
עכשיו, הארון זה לא הקדוש ברוך הוא. אבל הארון משם הקדוש ברוך הוא מדבר איתנו.
זה הקשר הכי עשיר. יש משהו שאנחנו עושים במזבח, אנחנו מביאים קורבנות כדי לכפר עלינו, כדי לעבוד אותו. אנחנו מקטירים קטורת. אנחנו מדליקים, יש בו מנורה. אנחנו שמים שולחן על לחם הפנים. אבל הכל זה העבודה שלנו. דווקא ארון אין בו שום עבודה.
אין עבודה לעשות בארון.
ארון נמצא שם פשוט.
אבל למה זה אין שם עבודה? כי זה לא העבודה, זה המטרה של הכל. זה השראת השכינה היא שורה שם. כן.
נכון מאוד, כלים מכלים שונים.
נכון, כן. חז"ל אומרים וכלים מכלים שונים זה כלי המקדש שאחשוורוש משתמש בהם בסעודתו.
ולכן מנהג האשכנזים לקרוא את המילים האלה לא במנגינה הרגילה של מגילת אסתר,
אלא במנגינה של מגילת איכה.
יש מנגינה שונה. מגילת איכה זה מנגינה של אבל. מגילת אסתר מנגינה שמחה יחסית. אבל המילים האלה: "וכלים מכלים שונים". מנגינה של מגילת איכה בגלל הדרשה הזאת, שאלו כלי המקדש.
שבעזרת השם, כפי שנאמר, בבל הובאו ושם היו עד יום פוקדי אותם. נזכה שיתקיים בנו, שהקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, לשכנות ידרושו ובאת שמה. שהקדוש ברוך הוא יגאלנו גאולה שלמה. ויבנה בית מקדשנו השלישי. ובעזרת השם נזכה לחדש שם את העבודה כימי עולם וכשנים קדמוניות. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל. לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.



שיעור 3
-----------
ברשות מורי ורבותיי, אנחנו פותחים את פרשת תרומה. הכלי הראשון שמוזכר שמכינים לבית המקדש, או יותר נכון למשכן.

מי יודע מה הכלי הראשון שמוזכר?
לפני המנורה?
איזה כלי הוא הכי חשוב במשכן?
יותר חשוב מהמזבח.

לוחות הברית. לוחות הברית, זאת אומרת איזה כלי זה?
הארון, ארון הברית. הארון, ארון הזהב שנמצא בלב המשכן, בקודש הקודשים.
ובתוכו הלב של התורה, לוחות הברית.
אפשר.

ולא סתם לצפות אותו בזהב מבפנים ומבחוץ.
אכן.
עשוי עצי שיטים, מצופה זהב מבפנים ומבחוץ.

יש פסוק מיוחד שאומר, הפסוק האחרון שמדבר על הארון, כתוב,
כתוב שמה ועשית בדי עצי שיטים, וציפית אותם זהב. לעשות בדים. והבאת את הבדים בטבעות, על צלות הארון.
מה זה הבדים ומה המטרה שלהם?
לשאת את. נכון, לשאת את הארון בהם.
הבדים זה בעצם מוטות, כמו מוטות של האלונקה, שנוסעים על הכתף, בכתף ישאו.
לא רק שיהיה נוח, אסור להחזיק את הארון עצמו.
הארון עצמו אסור לגעת בו. אתה נוגע רק בבדים, שזה המוטות, שמחוברים אל הארון.

אז יש טבעות,
טבעות מחוברות, נכון, הבדים בטבעות, לשאת את הארון בהם.
ואז כתוב: בטבעות הארון יהיו הבדים, לא יסורו ממנו.
כלומר, הבדים הללו חייבים להישאר תמיד מחוברים בתוך הטבעות, לא מפרקים אותם לעולם.
בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו, מוסיף רש"י מילה אחת: לעולם.
אף פעם, אסור להוציא את הבדים מהטבעות. לנצח.
טוב, מה המטרה שוב של הבדים? לסחוב את הארון.
מתי היה צריך לסחוב את הארון?
כשעברו ממקום למקום. כשעברו ממקום למקום, באיזה תקופה בחיים של עם ישראל?
במדבר.
רק במדבר.

אחר כך הגיעו לשילו.
אתם יודעים כמה שנים הארון היה בשילו?
זה אותו ארון שהיה איתם במדבר.
אותו ארון.
כמה שנים היה המשכן בשילו?
התשובה היא 369.
369 שנים.
עוד, עוד קצת לפני שלמה, הוא כבר בתקופת שמואל, שילו חרבה.
הפלשתים, הפלשתים עשו מלחמה עם עם ישראל, בתקופת תחילת תקופת שמואל הנביא.
זה בדיוק הבעיה. אתה מבין, כשהפלשתים מנצחים את עם ישראל, אז הם לא מסתפקים באזור עזה, אשדוד ואשקלון, אלא הם הגיעו צפונה עד שילו.
בתקופת שאול אנחנו מוצאים יותר גרוע. איפה שאול מת בידי הפלשתים?
ליד בית שאן, בגלבוע.
הרי הגלבוע, נהרג שאול מידי הפלשתי.
אז הפלשתים מגיעים צפונה עד הגלבוע. אבל כבר בימי שמואל, הם מגיעים לשילו, מחריבים את שילו, ולוקחים בשבי את ארון הברית.

המשכן נודד לנוב, נודד לגבעון, ואז הוא מגיע לירושלים.
לבית ה כן, אחר כך שלמה בימי דוד הארון מגיע לירושלים, בימי שלמה, שלמה בונה את המקדש בירושלים, מכניס את הארון אל תוך בית המקדש.
השאלה הגדולה היא, למה בעצם צריך בדים במשך כל התקופה הזו?
אני מבין 40 שנה במדבר, הגיוני שצריך בדים.
גם לא יודע למה לא לפרק אותם? כל פעם מגיעים, אפשר לפרק את הבדים.
זאת אומרת, בימי המשכן במדבר, כל פעם פירקו והרכיבו, פירקו והרכיבו. לא היה בדים.
את כל המשכן.
היריעות, הקרסים, הקרשים, אבזים, היה מלא מלא חלקים, שכל פעם פירקו, העמיסו על הגלות או את הכלים בני קהת לקחו בכתף, ונסעו ממקום למקום.
נכון, אבל אם כבר אתה כל פעם ממילא מפרק מרכיב, מפרק מרכיב, מה הבעיה לפרק גם את הבדים מן הארון?
למה חייב להיות מחובר?
אבל יותר מזה, ממילא בזמן המדבר,
לאחר מכן, זה יותר קשה. הגענו כבר למקום קבע, הגענו למנוחה ולנחלה. הגענו לשילו, ל-369 שנה. הגענו אחר כך לירושלים ל-410 שנה, בית המקדש הראשון.
מה קרה? אי אפשר להזיז את הבדים?

התשובה היא,
שהבדים הם לא רק אמצעי טכני לשאת את הארון.
הבדים מבטאים משהו עמוק מאוד ורוחני.
הקשר לארון.
מכיוון שהכהנים הם בעצם שליחי הציבור. הכהנים או הלויים בני קהת שנושאים את הארון, הם שליחי הציבור של עם ישראל. כאשר הם נושאים את הארון, הם נושאים את הארון בשמנו.
ובעצם הארון, הארון זה כמו לב.
זה הלב של המשכן. זה הלב הפועם. שם הוא נקרא גם ארון הברית, על שם הברית הנצחית בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל. הוא נקרא ארון העדות.

עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל.
גם ארון הברית וגם ארון העדות נקרא על שם לוחות הברית ולוחות העדות.
אז אם כך, ארון זה בעצם הלב.
זה הנקודה העמוקה ביותר במשכן.
אבל בעצם, קודש הקודשים, מי בכלל מגיע לזה?
רק הכהן הגדול, רק ביום הכיפורים נכנס למקום הזה.
אז אם זה כזה דבר מרכזי, אף אחד לא קשור לזה?
הבדים מבטאים את זה, שגם אם אנחנו לא נוגעים בארון, ואנחנו לא רואים אותו אפילו, אבל יש לנו קשר אליו.
הבדים זה נקודת היניקה, הנקודת הקשר של כל עם ישראל עם הארון.
בכל הם היו קשורים בטבעות של ה
לא, לא, זה היה זז, זה יכול לזוז פנימה והחוצה ככה.
יש אומרים, יש דעות כאלה שבנו אותם ככה, שהטבעות היו צרות, והקרש עובר בתוך הטבעת, ובקצה הוא מתרחב.
מה?
הבד, הבד עשוי מקרש מצופה זהב.
הבדים, זה עשוי מעצי שיטים מצופים זהב.
אז הבדים עוברים בטבעות, ובקצה הם מתרחבים. אז ברגע שזה מתרחב בקצה, זה כבר, זה יכול לזוז ככה, אבל זה לא יכול לצאת.
רק כל הגודל של כל המשכן.
לא המשכן על ארון, המשכן כולו היה 50 אמה על 100 אמה, כלומר, 25 מטר על 50 מטר.
כן, כן.
זה המשכן הזמני שנדד, זה המשכן הזמני בעצם כולל החצר של המשכן.

על כל פנים, זה כאמור הנקודה של הקשר העמוק בין עם ישראל לבין הארון.
זה בא לידי ביטוי בכמה נקודות. למשל, הגמרא אומרת,
כתוב במלכים,
כאשר שלמה המלך בונה את הארון, בונה את המקדש,
אז כתוב: ויראו ראשי הבדים.
מן הקודש אל הדביר, יש שמה הדביר זה קודש הקודשים. אז רואים את ראשי הבדים. כתוב ויראו ראשי הבדים.
הם היו בקודש הקודשים, וכן ראו, או רגע, המשך הפסוק כתוב ולא יראו החוצה.
שואלת הגמרא זה סתירה.
ויראו ראשי הבדים או ולא יראו החוצה?
עונה הגמרא: נראים ואינם נראים.
מה זה? דן נידין, רואה ואינו נראה. מה זה נראים ואינם נראים? או שרואים אותם, או שלא.
הגמרא עונה תשובה אחרת. הגמרא עונה שהכוונה היא כזאת:
הבדים היו בולטים בפרוכת.
כלומר, יש את הפרוכת. הפרוכת עשויה מבגד.
אבל אם ניקח סתם לדוגמה, כן, הנה במיוחד הבאתי פה איזה מעיל כזה בשביל שיהיה נוח להדגים. נגיד שזאת הפרוכת, כן?
והבד בולט ככה.
אז אתה רואה את הבליטה מבחוץ.
מצד אחד את הבד עצמו אתה לא רואה, אבל את הבליטה אתה רואה.
וככה היו שני בדים, כן, שני בדים בולטים בפרוכת.

אז אם כן, נראים ואינם נראים. מצד אחד לא רואים את הבדים עצמם, מצד שני רואים את הבליטה.
אומרים חז"ל, נראים ואינם נראים כשני דדי אישה, כמו חזה של אישה.
נשאלת השאלה למה חז"ל באו והביאו את המשל הזה? מה מוסיף המשל הזה? סתם משל לא צנוע, ולמה בכלל להביא את המשל הזה?
תגיד שתי בליטות. למה להביא משל כזה?
התשובה היא כי זה בדיוק הנקודה שחז"ל רוצים להגיד.
החזה של האישה נועד להניק את הבן.
זה נקודת הקשר בין האמא לבין הבנים.
ולכן, גם הבדים, בדי הארון הם בעצם נקודת הקשר בין השכינה, בין הקדוש ברוך הוא, לבינינו.
ולכן דווקא הביאו את המשל הזה.
דוגמה נוספת אנחנו יכולים לראות בספר יהושע, כאשר עם ישראל עומד לחצות את הירדן.
גם שם הארון היה מאוד מרכזי.
הארון חוצה להם את הירדן. כלומר,
הכהנים נושאי הארון הולכים ראשונים.
רגלי הכהנים נטבלו בקצה המים, הירדן נעצר.
מיד הירדן נעצר.

נס מופלא.
נס, אין דבר יותר נס מזה.
הירדן לא סתם נעצר, הוא לא קופא במקום.
אלא כמו שהחז"ל מתארים, המים הרי זורמים, אבל כאן הם נעצרים, הם לא ממשיכים לזרום.
כן, לא משתי המקומות.
מצד שמאל המים המשיכו לזרום לים המלח וזהו, נגמרו.
אבל מצד ימין?
חומה אדירה, ענקית, של מים שבאים, באים ונערמים בערימות.
לשבת, את הירדן זה היום הירדן, זה יבש.
למה יבש? יש שם זרימה.
גם היום, כשאתה מחכה כמה שעות עד שיעברו עם שלם של 60 ריבו איש, יעמדו שם מים מטורפים.
זה עדיין נס גלוי מאוד מאוד מפתיע.
על כל פנים,
לפני שנקרא הירדן,
עומד יהושע ואומר לכל העם: גשו הנה ושמעו את דברי השם אלוקיכם.
מה זה גשו הנה?
בואו לפה. למה הוא בכלל צריך להגיד להם? אם היה כתוב ויאמר יהושע אל כל העם, שמעו את דברי השם אלוקיכם. היינו מרגישים בחסרון המילים האלה גשו הנה?
תגשו הנה.
אומרים חז"ל, מה זה תגשו הנה?
תגשו אל הארון. מלמד שצמצם יהושע את כל עם ישראל בין שני בדי הארון.
שזה עוד יותר נס. 60 ריבו אנשים. הארון בסך הכל זה אמה וחצי. אמה וחצי פחות ממטר.
בתוך פחות ממטר הוא מכניס 60 ריבו איש.
אז האמת, במדרש זה כתוב בלשון קצת אחרת. כתוב מלמד שכל אחד ואחד ראה את עצמו כאילו הוא עומד בין שני בדים. כל אחד הרגיש כל כך קרוב.
כמה נסו את הארון?
כן.
אבל כל אחד הרגיש כל כך קרוב כאילו הוא בין שני הבדים.
וזה בדיוק הנקודה.
יהושע אומר להם: גשו הנה, תתקרבו עכשיו לקדוש ברוך הוא, אתם בין שני הבדים. הארון הזה, השראת השכינה, הברית, זה מה שהולך לחצות לפניכם את הירדן. ואתם כולם מצטמצמים ומתכנסים ביחד אל שני בדים כי נקודת הקשר אל השראת השכינה, זה בזכות זה אתם נכנסים לארץ.
זה דווקא.
את המשכן כולם עשו, לאו דווקא הלויים.
זה היה תלוי לפי הכישרון של האומנות.
אה מי שלפרק, לא לפרק.
לא, להרכיב ולפרק זה לויים.
זה הכישרון. לא, אבל ליצור את ה, לארוג בבדים, לצוק את הזהב. הדברים האלה זה היה לפי האומנים.
בצלאל למשל מאיזה שבט הוא היה?
יהודה.
בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, ואיתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן.
שבט יהודה, שבט דן, לא דווקא לויים. אלה היו לפי מלאכת מחשבת שידעו לעשות.
נכון. אבל מבחינת לפרק, להרכיב, לסחוב, זה הלויים, זה היה תפקידם.
על כל פנים, מה שראינו לגבי הארון, שהוא מצד אחד הלב של המשכן, ומצד שני יש נקודת קשר בין הלב הזה, בין השכינה הזאת לבין עם ישראל, שזה בא לידי ביטוי בעיקר בבדים, ובמיוחד ברגע הכניסה לארץ, שהכניסה לארץ, כמו שאומר הפסוק בספר דברים, לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם. אנחנו לא נכנסים בזכותינו, בזכות המעשים הטובים שלנו, אלא גם בגלל שהגויים רשעים ברשעת הגויים האלה, וגם בגלל השבועה שנשבע השם לאבותיך, לאברהם, יצחק ויעקב.
השבועה היא נקודת הברית. ברית זה הסכמה, התחייבות הדדית שלא ניתנת להפרה.
ברית איננה בטלה לעולם.
ולכן גם כאשר עם ישראל לא ראויים במעשים שלהם, ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא.
ועם ישראל מקבל את ארץ ישראל ונכנס גם אם הוא לא ראוי, בזכות הברית, בזכות הארון שהולך לפניהם, וכולם מצטמצמים אל הבדים כדי לבטא את הקשר שלהם לאותה נקודת סגולה פנימית, לאותה ברית פנימית.
רבי חנניה בן עקשיה אומר: כן,
בשמחה.
כי משה עשה לך עמלק, יותר גרוע. פלשתים הרגו קרוב יותר מאשר עמלק.
כל הדורות.
כן, הארון אצל הפלשתים, הזכירו אותם בתקופת התורה, מתי שנולדה התורה. כן, מצרים.
ההבדל, ההבדל הוא יותר גרוע.
ההבדל הוא מאוד פשוט.
אפילו ששדדו את ארון הברית.
כן.

ההבדל בראש ובראשונה שהפלשתים היה להם אינטרס.
הפלשתים המטרה שלהם הייתה
הם זה היה סכסוך טריטוריאלי, סכסוך על שטח.
לא היה להם שנאה דווקא לעם ישראל. אם היה פה עם אחר, הם גם היו רוצים כמה שיותר להשתלט, כמה שיותר לכבוש, כמה ש זה המטרה שלהם.
וזה סכסוך טבעי.
זה סכסוך טבעי בין אנשים, בין אומות.
לעומת זאת, עמלק יש בהם שנאה פנימית לעם ישראל.
וזה, כן, זה משהו שהוא יותר אנטישמיות מזוככת.
לפעמים, שונא יהודים שנאת יהודים זה אנטישמיות, זה קשור לעמלק. מלחמות היו כל מיני.
מלחמות היו בין השאר על שטח, בין השאר על כסף, על על כל מיני דברים היו מלחמות.
אבל פה זה מלחמה של עמלק, זה מלחמה נטו נגד עם ישראל, כי שונאים את עם ישראל באשר הוא יהודי.

יש כאן גם דבר נוסף,
שהעמלקים תמיד המטרה שלהם הייתה להשמיד, להרוג ולאבד.
הפלשתים לא הייתה מטרה להרוג אותם, לשלוט עליהם.
לנצח, שהמשאבים, שהקרקע ושהמשאבים, השטח והכסף יהיה שלהם.
אבל מבחינת העמלקים המטרה היא להשמיד, להרוג ולאבד.
רואים את זה גם אצל העמלקים ויזנב בך כל הנכשלים אחריך, גם אצל המן האגגי, גם להבדיל אצל היטלר, שזה לא יודע אם צאצא פיזי, אבל צאצא רוחני של אותו עניין של הפתרון הסופי, של השמדה מוחלטת, זה בעצם המטרה וזה המהות העמלקית.
רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.


שיעור 4
----------
פרשת השבוע, פרשת תרומה.
ואנחנו עוסקים בה בהכנת כלי המשכן.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

הכלי הראשון שמוזכר לנו והוא בעצם כלי מרכזי הוא ארון הברית, הנקרא גם ארון העדות.
ששני הדברים הוא נקרא בגלל אותה סיבה שבתוכו יש את לוחות הברית, הלוא הם לוחות העדות.
ככה הם גם נקראים.
עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל,
שהקדוש ברוך הוא התגלה עלינו על מדר סיני, נתן נתן לנו תוחות הברית.
הארון הוא הכלי המרכזי. גם אנחנו רואים שהוא מופיע ראשון, גם אנחנו רואים שהוא נמצא במרכז, קודש הקודשים, בלב של הלב של בית המקדש.
וגם
לא רק שבתוכו נמצאים לוחות הברית,
שזה ה
לוחות מעשה אלוקים הם, ומכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות. זה משהו מאוד עוצמתי, אלוקי שנמצא בתוכנו, וזה המקום שלו, הארון. לכן זו עוד ראיה לכך שהארון הוא מאוד מאוד מרכזי.
אבל יש עוד דבר.
מעל הארון יש את שני הכרובים,
ששם הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה.
הקול קולו של הקדוש ברוך הוא כאשר משה בא
ומדבר עם הקדוש ברוך הוא,
אז הוא שומע את קולו מבין שני הכרובים, וידבר אליו.

אז אנחנו רואים הרבה ראיות לכך שהארון הוא כלי מאוד מאוד מרכזי.
אף על פי כן,
בבית שני אין ארון. לא רק בבית שני, כבר לקראת סוף סוף ימי בית ראשון. למה אין יותר ארון?
זה לא משהו שאפשר לשחזר כל כך.
כאילו אין לך את לוחות הברית, שזה המרכז. אוקיי, אבל איפה הוא? איפה ארון הברית? איפה הוא?
אצל הרומים, לא?
לא שמעתי את התשובה.
הלוחות ושברי הלוחות ב בקודש הקודשים, לא?
כן, אבל איפה הארון היום?
אצל הרומים, לא?
איי דיבור על הכנסייה איפה שהוא שם למטה, משהו כזה. לא, מתחת למקדש, מתחת להר הבית, לא?
לא, עשו שם חפירות, לא מצאו כלום.
הרב צבי יהודה והרבי מלובביץ' בזמנו לחצו על לעצור את החפירות שם, משהו כזה.
אוקיי, אז בואו נעשה קצת סדר.
קודם כל, הרומאים לא לקחו את הארון. כדי ש מכיוון שהייתה נבואה שבית המקדש הולך לחרב, ועם ישראל לא יכול לצאת לגלות,
אז יושיהו המלך
גונז את הארון.
איפה? לא כתוב.
אבל הוא מחביא אותו. בכוונה הוא גונז אותו כדי שהרומאים לא ישלטו בו בידיהם הטמאות.
ולכן,
הארון
נגנז.
כיוון שהארון נגנז
יחד עם לוחות הברית, יחד עם כל מה שיש בו,
אז אנחנו לא באמת יודעים איפה הוא. והוא נגנז לפני חורבן בית ראשון. יושיהו המלך, מלך יהודה,
אחד מן המלכים שהיה לפני החורבן,
והוא גונז את הארון.
יש כל מיני שמועות איפה הוא.
יש אומרים שהוא נמצא ב מנהרות מתחת להר הבית.
זה לא מדויק להגיד שחפרו שם ולא מצאו כלום.
חפרו, חפרו
עד שהייתה התמוטטות
של נראה לי סיפרתי לכם על זה פעם. מי שהוביל את החפירות האלה
בזמנו שהיה חפירות של מנהרת הכותל,
אז מי שהוביל את החפירות האלה זה היה הרב המקובל
הרב גץ,
שהוא היה רב הכותל, בכלל דמות מדהימה בפני עצמה.
הראש הישיבת המקובלים בית אל בירושלים, ברובע היהודי, יש ישיבה שנקראת ישיבת המקובלים בית אל.
אדם מדהים ממש בהמון המון מובנים.
למשל, הוא התנה תנאי שכל מי שרוצה ללמוד אצלו בישיבה, זה בתנאי שהוא גם עובד. הוא לא מוכן אברכים.
כי לימוד קבלה זה לימוד תורת האמת. ותורת האמת זה לשלב תורה ועבודה.
אין דבר כזה רק ללמוד תורה ולהתפרנס מהמלגה.
שזה דבר ממש חריג.
על כל פנים,
זה היה ה
הדחיפה המרכזית שלו שהוא דחף לחפור מתחת להר הבית
ולמצוא שם את ארון הברית.
לפני שהוא עשה את זה, הוא באמת פנה לרב מלובביץ', גם לרב צבי יהודה, גם לרב מלובביץ', גם לרבנים.
הרב מלובביץ' כתב לו:
אני יודע שיש ידוע שיש קבלה
מפורסמת שכאשר מוציאים את ארון הברית,
אז הגאולה תבוא מיד.
ולכן אני מאוד מבין את הרצון שלך לחפור מתחת להר הבית ולמצוא את ארון הברית.
אבל קח בחשבון שעל פי הקבלה, אז מי שמוביל את העניין הזה עלול לשלם בחייו.
זה לא סתם ככה זה זה
כן, זה משהו שאם מוציאים את ארון הברית, הגאולה באה מיד, אבל
זה עלול לגבות חיים.
עונה לו הרב גץ:
על מנת כן.
באה ושמחה, מה אם אני יכול למסור את חיי ושגאולה תגיע מיד?
מה השאלה בכלל? ודאי שאני רוצה בזה.
ממשיכים לחפור,
ואז באיזשהו שלב כשהגיעו לאיזה הגיעו לאיזשהו מקום שממש חשבו שהנה ממש נכנסים פנימה ופורצים איזשהו מקום לתוך מנהרה פנימית,
ואז הייתה מפולת,
וכיוון שהייתה מפולת, לא שנהרגו אנשים,
אבל הייתה מפולת, אז הערבים שגרים למעלה
קלטו את זה שיש שם חפירות, ואז קם כל רש גדול ו
לחץ בין לאומי ואסרו להמשיך לחפור, וזה החפירות נעצרו.
ככל הידוע לנו, יכול להיות שארון הברית עדיין שם מתחת להר הבית, כי לא המשיכו את החפירות.
יש מסורת אחרת שבכלל ארון הברית היה באתיופיה.
יש סרט אינדיאנה ג'ונס שנעשה על זה.
על החיפושים אחרי ארון הברית.
אבל זה סתם סרט עלילתי, לא בגלל
ראיות ארכיאולוגיות או היסטוריות או משהו כזה.
על כל פנים, ארון הברית נעלם. הוא גנוז.
אומר הנביא ישעיהו
בפרק ג'.
שנייה, אני אביא תנ"ך.
פרק ג' בישעיהו הוא פרק של נבואת נחמה.
הוא מתאר דברים מאוד מאוד חיוביים
שיקרו לעתיד לבוא.
למשל,
שנייה.
סליחה, זה ירמיהו פרק ג'.
ישעיהו פרק ג' זה נבואה לא כל כך סימפטית.
והאמת שגם ירמיהו פרק ג' זה נבואה
מתחילה בצורה שלילית.
בחטאים של עם ישראל.
אבל לאחר מכן,
כתוב בפרק ג' פסוק ו': "ויאמר השם אליי בימי יושיהו המלך".
מזכיר לכם, זה הימים שבהם נגנז ארון הברית.
ואז ממשיך תוכחה לעם ישראל, אבל
זה מתחיל מפסוק י"ד, נבואת התשובה והנחמה.
שובו בנים שובבים נאום אדוני, כי אנוכי בעלתי בכם. ולקחתי אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה, והבאתי אתכם ציון.
אני מחזיר אתכם לארץ ישראל.
ונתתי לכם רועים כלבי. יהיה לכם מנהיגים
יראי שמיים, מנהיגים טובים, מנהיגים שהם עושים את רצון השם.
ורעו אתכם דעה והשכל.
והיה, כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאום השם.
כלומר,
אתם
תחזרו לארץ ישראל,
ו
יהיה לכם
יהיה לכם מנהיגים טובים.
ותרבו ופריתם בארץ.
והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאום אדוני,
לא יאמרו עוד ארון ברית אדוני.
ולא יעלה על לב, ולא יזכרו בו, ולא יפקדו, ולא יעשה עוד.
זאת אומרת, ביום ההוא,
לא יאמרו את הארון ברית השם. לא יזכרו אותו. לא יעשה עוד.
פסוק קצת מוזר.
מה הפסוק הזה רוצה להגיד לנו? שלעתיד לבוא לא יהיה ארון הברית? טוב, יושיהו בדיוק גונז אותו. זה נבואה שנאמרת בימי יושיהו המלך.
אבל אבל מה זה זה זה דבר חיובי? שאתה אומר לעתיד לבוא לא יהיה עוד ארון ברית השם. לא יזכרו בו, לא יפקדו, לא יעשה עוד.
טוב, זה בולט מהפסוק הבא.
בעת ההיא יקראו לירושלים כיסא אדוני. ונקוו אליה כל הגויים לשם אדוני לירושלים.
ולא ילכו עוד אחרי שרירות ליבם הרע.
כלומר, שוב, הפסוק הבא זה המשך של נבואת נחמה, נבואה טובה.
לעתיד לבוא שכל הגויים יבואו לעבוד את השם בבית המקדש בירושלים.
לא ילכו עוד אחרי שרירות ליבם הרע.
וכתוב לנו גם בפסוק הבא, פסוק י"ח, בימים ההמה ילכו בית יהודה אל בית ישראל.
ויבואו יחדיו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם.
כל עם ישראל יבואו יחד, ישראל ויהודה, יהיה אחדות בעם ישראל, כולם יתקבצו בארץ.
דבר חיובי.
ורק באמצע יש את הפסוק הזה,
שבימים בעת ההיא,
בימים ההמה לא יאמרו עוד ארון ברית השם.
לא יעלה על לב, לא יזכרו בו, לא יפקדו, לא יעשה עוד.
אז מה פירוש העניין?
אומר רש"י:
לא יאמרו עוד ארון ברית השם, כי כל כניסתכם תהיה קדושה.
ואשכון בה כאילו הוא ארון.
כלומר,
מלכתחילה הקדוש ברוך הוא שוכן בארון הברית.
אבל לאחרית, באחרית הימים, לעתיד לבוא, הקדוש ברוך הוא ישכון בכל עם ישראל. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
הקדוש ברוך הוא שוכן בתוך כל אחד ואחד מבני ישראל. כל כניסתכם תהיה קדושה. כל הכניסה לארץ תהיה קדושה ואשכון בה כאילו הוא ארון.
כאילו כל עם ישראל זה ארון הברית אחד.
עכשיו, מה המשמעות העניין?
ארון הוא לא סתם נקרא ארון הברית.
שאנחנו קוראים לו ארון הברית, אנחנו בעצם אומרים בזה,
שעם ישראל איננו ראוי לחסד האלוקי.
עם ישראל איננו ראוי להיכנס לארץ.
ולמה הקדוש ברוך הוא מכניס אותנו לארץ? בזכות הברית. ברית זו שבועה, זה הסכם שלא ניתן להפרה.
הגמרא אומרת שזכות אבות תמה.
כלומר, היה לנו זכויות של אברהם, יצחק ויעקב. היה לנו יתרת זכות בחשבון הזכויות שלנו אצל הקדוש ברוך הוא.
אבל הזכות אבות תמה, נגמרה. חטאנו כל כך הרבה. זה כמו שבן אדם יש לו מיליון דולר, הוא זכה במיליון דולר בלוטו, אבל אחר כך הוא מבזבז כל כך הרבה עד שעד זה יורד ויורד ויורד. בסוף הוא נכנס גם לאוברדראפט.
אז ככה עם ישראל. היה לו מיליון דולר של זכויות רוחניות מאברהם, יצחק ויעקב, אבל זכות אבות תמה.
אומר תוספות:
זכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה.
הזכויות, כן, המעשים, היו מעשים חיוביים, אבל אנחנו חטאנו.
אבל ברית אבות איננה תמה לעולם. ברית זה משהו שאיננו פוסק. זה משהו נצחי, זה ברית, זה שבועה, זה זה הסכם שאיננו מופר.
ולכן אהרון נקרא ארון הברית כי הוא זה שמבטא את הבחירה בעם ישראל מצד הסגולה, מצד השבועה, מצד הברית, לא בגלל המעשים שלנו.
ולכן,
לעתיד לבוא, אומר לנו ירמיהו, לעתיד לבוא לא יאמר עוד ארון ברית השם.
לא יזכירו, אה, בזכות ארון הברית אנחנו נכנסים לארץ. לא.
לא יעלה על לב, לא יפקדו, לא יעשה עוד.
אלא כל כניסתכם תהיה קדושה, מסביר רש"י. אשכון בה כאילו הוא ארון.
אתם כל עם ישראל תהיו זכאים, כולכם תהיו ראויים, ולכן הקדוש ברוך הוא ישכון בכולכם.
דבר זה בא לידי ביטוי כאשר עם ישראל נכנס לכניסה לארץ בימי יהושע. כאשר עם ישראל באמת לא ראוי.
הקדוש ברוך הוא אומר להם בדברים פרק ט', לא בצדקתכם ומישר לבבכם.
לא בצדקתך ומישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם.
כי ברישת הגויים האלה,
ומגלל השבועה שנשבעה השם לאבותיך.
זאת אומרת, עם ישראל נכנס לארץ לא בגלל שהוא ראוי, בגלל שיש שבועה, יש ברית.
ולכן, מי הולך לפניהם בכניסה לארץ? ארון הברית.
מי קורע לפניהם את הירדן?
ארון הברית.
אפילו
ארון הברית, לכאורה מי עושה אותו? נושאים אותו הכהנים נושאי הארון. נושאים אותו בכתף, ישאו, לוקחים אותו, בדרך כלל הלוויים בני קהת, אבל באירוע הזה של חציית הירדן זה היה הכהנים. נושאים אותו באמצעות הבדים ונכנסים איתו אל אל ארץ ישראל.
אבל זה רק לכאורה.
כי אומרים חז"ל, אומרת הגמרא מסכת סוטה,
שהארון קרע לפניהם את הירדן. כל עם ישראל עוברים,
ואז הארון חוזר אחורנית.
הולך חזרה אל ארץ מואב, והירדן שוטף חזרה.
כל מה שהירדן שעמדו נד אחד, חוזרים ושוטפים
נגד יריחו את כל האזור.
נמצא שעם ישראל כבר עבר את הירדן, והארון
עדיין בצד השני, עדיין במואב.
אומרת הגמרא:
נסע הארון את נושאיו ועבר.
כלומר, הארון מתרומם באוויר, מרחף, עובר, נוחת בצד השני.
זה בעצם המהות של הנס הזה, להגיד לנו
הוא רמוז בפסוקים, גם לא ניכנס כרגע להוכיח איפה הוא רמוז בפסוקים, אבל הנס הזה בא להגיד לנו
שעם ישראל הם לא אלה שמכניסים את הארון לארץ, למרות שזה נראה שהכהנים הם אלה שנושאים את הארון ומכניסים אותו לארץ, אבל האמת היא הפוכה.
הארון הוא זה שמכניס את עם ישראל, כלומר הזכות של הברית, של ההבטחה האלוקית, של הסגולה, של הברית שאיננה מופרת, לא משנה מה המעשים שלכם, בין ראויים, בין לא ראויים, בין כך ובין כך קרויים בנים.
עם ישראל בין כך ובין כך, גם אם עושים רצון השם למקום, גם אם לא עושים רצון השם למקום, הם תמיד נקראים בניו של מקום.
ולכן, כן, למשל, לומדים את זה מהפסוק:
בנים לא אמון בם, או זרע מרעים בנים משחיתים. אף על פי שהם לא אמון בם, אף על פי שהם משחיתים, נקראים בנים.
וזה בעצם מה שאומרת התורה בעניין הזה של הארון, שהארון הוא זה שמכניס את עם ישראל לארץ,
ולא שהכהנים נושאים את הארון, אלא הארון נושא את נוסעיו.
כי מבחינה רוחנית, הארון שמבטא את הברית, הוא זה שמכניס את עם ישראל לארץ.
אז אם כן, בבית המקדש הראשון, באמת
הארון הוא המרכזי, הוא העיקר.
כי הוא מבטא את הסגולה, הוא מבטא את ההבטחה האלוקית שרק בזכותה אנחנו מתקיימים.
אבל ככל שעם ישראל הולך ומתקדם יותר,
אז הארון יתפוס מקום שולי יותר ויותר.
לא במקרה, בבית שני אין ארון.
בכוונה הקדוש ברוך הוא גלגל את הדברים כך שאין ארון בבית שני, יש הכל חוץ מהארון.
כלומר,
כאן אני כבר מצפה מכם לפי המעשים שלכם.
זה לא שבזכות השבועה, השבועה לא מופרת והברית עדיין קיימת.
אבל עכשיו אני לא מתבסס עליה, עכשיו אני רוצה שאתם תעשו רצונו של מקום.
כאשר עם ישראל לא עשו רצון של מקום אז בית המקדש חרב.
ולעתיד לבוא יהיה שוב בית מקדש שכנראה יהיה בו ארון. יש להניח.
לא יודע, אי אפשר לדעת מה יהיה.
אבל אבל ככל הנראה יהיה בו ארון,
אבל לא יפקדו, לא יעלה על לב, לא יזכרו, זה לא יהיה הדבר המרכזי.
כי הדבר המרכזי שהקדוש ברוך הוא ישכון בכל עם ישראל כאילו הוא ארון, כי המעשים של עם ישראל יהיו ראויים, יהיה לנו מנהיגים שרואים אותנו דעה והשכל.
ועל ידי זה יהיה בעצם שלמות בעם ישראל גם
ללא צורך בשבועה שרק בזכותה נכנסים לארץ.
אז כן.