בלוג

זה מעניין שאולי בצורה עיתולית התחלת לשיר יונה מצא במונוח, אולי זה יתקשר לנו איכשהו ל לשיעור. הכל בסיעתא דשמיא, שנייה אחת פרטית.

אנחנו בפרשת משפטים לאור החסידות. כלומר, כל פעם אנחנו לוקחים נושא מתוך פרשת השבוע ועוסקים בו לאור הוגי החסידות.
בזוהר הקדוש בתחילת פרשת משפטים נאמר כך: פתח רבי שמעון ואמר, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", תרגום, "ואלן דיניה דתסדר קודמהון". זה תרגום כאילו, זה תרגום פשוט, זה מילה במילה. אלה המשפטים, אלה הדינים, אשר תשים לפניהם, דתסדר קודמהון, כלומר תמנה דיינים ותסדר לפניהם את הדינים האלה, זה לא איזה חידוש. אבל, עכשיו מוסיף רבי שמעון, "אילן אינון סידורין דגלגולה". אלו הם סידורי הגלגול. "דינין דנשמתין". דיני הנשמות. "דדינו כל חד וחד לקבל עונשי". שהם נידונות כל אחת ואחת כנגד עונשה.

טוב, זה זוהר. אז אה, זה לא פרשת משפטים, זה לא יכול להסתכם בסוף ב שור שנגח את שור אחר. זה צריך להיות איזה משהו נשמות. אז "דינין דנשמתין ידנו כל חד וחד לקבל עונשי". כל אחד ואחד נידון לפי עונשו, מה בעצם רוצים מאיתנו?
שני פירושים בחסידות לזוהר הזה. נתחיל דווקא מפירוש שהוא מאוחר. הפירוש המרכזי שאני רוצה להתמקד בו היום, זה הקטע השני שמופיע לפניכם, דגל מחנה אפרים, שזה נכדו של הבעל שם טוב, רבי משה חיים אפרים מסדילקוב באוקראינה. באופן כללי לבעל שם טוב היה בן ובת. הבן שלו, רבי צבי, אה, היה, לא היה איזה מנהיג גדול, היה צדיק גדול, אבל הוא לא היה מנהיג מאוד עוצמתי. אחרי פטירתו של הבעל שם טוב, הוא הנהיג את החסידים שנה אחת, ואחר כך מסר את ההנהגה למגיד ממעזריץ', שהוא היה גדול המנהיגים, המנהיג הבלתי מעורער של תנועת החסידות לאחר פטירתו של הבעל שם טוב.

אבל אה, לבעל שם טוב הייתה גם בת, הדל. ולה היו בן ובת, שני בנים ובת. הבת שלה, שקראו לה פייגה, היא האמא של רבי נחמן מברסלב. ולכן הרבה ברסלבים קוראים לבת שלהם הדל, זה שם מאוד נפוץ אצל ברסלבים. למשל, בשכונות מסוימות, לא נגיד איזה, פה במעלות, אה, וזה מעניין, השם הדל זה כאילו, איזה ישראלים קוראים הדל? או ברסלבים על שם הסבתא של רבי נחמן, או אנשים שרוצים להרגיש כאלה אוניברסלים, ולקרוא שם שהוא לא זכר של משהו יהודי. כאילו זה שני קצוות כאלה.
(קול לא מובן מהקהל)
אודל. בסדר, זה אותו דבר בעצם, כי זה עם קמץ, רק פשוט הם אומרים את זה או.
על כל פנים, לאותה בת, הדל, היה גם שני בנים. שאחד מהם היה רבי משה חיים אפרים מסדילקוב, שהוא לא היה, הוא היה, הם היו שני, השני היה רבי ברוך ממז'יבוז'י, שהיה האדמור המרכזי במז'יבוז'י, עיר ראש של הבעל שם טוב. אבל, אה, הם היו, ורבי משה חיים אפרים הלך לעיירה שכנה, סדילקוב, הוא היה אדמור שמה, והיו בידידות מאוד מאוד קרובה. אה, רבי ברוך ממעז'יבוז'י היה לו קהילה הרבה יותר גדולה. רבי משה חיים אפרים היה יש לו ספר, שהוא, דגל מחנה אפרים, אחד מספרי היסוד מהדורות הראשונים של החסידות, כן, זה נכד של הבעל שם טוב, זה יחסית דורות מוקדמים. ולכן זה נחשב ספר יסוד. אז אנחנו בעיקר נתמקד בו, אבל לפני זה, אני אביא משהו של רבי יחמיאל ישראל יצחק דנציגר. ש כמעט כל חסיד, תשאל אותו מי זה רבי יחמיאל ישראל יצחק דנציגר, הוא לא יודע מה אתה רוצה מהחיים שלו, אבל אם תגיד לו, היישמח ישראל, אה, אז תגיד, היישמח ישראל. כמו הרבה אנשים שקוראים להם על שם ספרם ולא על שם שמם.
הוא היה אדמור השני בחסידות אלכסנדר, אה, כמו שאתם יכולים לראות, הוא נפטר לפני קצת יותר מ-100 שנה, הוא לא הוא לא מהדורות הראשונים. אבל הוא, אה, עוד לוקח את, יש פה איזה, קודם כל הוא מפרש את הזוהר בצורה קצת יותר אה, פחות מיסטית. בסדר? הזוהר אומר פה, "אילן אינון סידורין דגלגולה". זה סידורי הגלגול, ובעיקר מה שאנחנו נדבר היום זה על גלגול נשמות. זה יהיה הנושא של השיעור היום. אה, וזה בעצם מה שמסביר הדגל מחנה אפרים. אבל לפני זה, ככה קצת הקדמה, משהו לא כזה מיסטי, אומר היישמח ישראל. שהוא היה, כאמור, כאמור האדמור השני בחסידות אלכסנדר, והיה, היה לו אלפי חסידים, הוא היה, היו אדמורים שהיו חסידים שלו. הוא היה נחשב מאוד מאוד אה, דומיננטי בדורו. אז הוא אומר כך: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ותרגומו "אלן דיניה דתסדר קודמהון". ובזוהר הקדוש מביא וכולי, "אלן דיניה דגלגולה".
"וכבוד קדושת האמור זצ"ל הא". כלומר, אדוני אבי מורי ורבי, זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא, זכותו יגן עלינו. "דיבר בקודשו, על פי דברי אור המאיר על משנתנו, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד". פשט במשנה, אל תדון יחידי, תדון תמיד בבית דין של שלושה, לא יחידי, אפילו אם אתה מומחה לרבים, אל תדון יחידי, יכול לדון יחידי, אל תדון יחידי. "אין דן יחידי אלא אחד", רק הקדוש ברוך הוא שהוא יחיד בעולמו, הוא דן יחידי. אבל דורש את זה אור המאיר. היינו, שכאשר תרצה לדון את חברך לכף חובה, חס ושלום, ולקחת נקם ממנו על גמולו שגמל לך, נגיד מישהו פעל לך דבר שלילי, אתה רוצה עכשיו להתנקם ממנו. רגע, תפלס אוזני שכלך לדעת, כי לא אותו לבדו אתה דן. כי הנך יודע זר העתיד למיפק מיני, אולי יהיו טובים. כלומר, תחשוב רגע, נגיד שאתה עושה עכשיו רע למישהו, וזה מגיע לו. זה הדבר הכי, לא רק מוצדק, זה הטוב המוחלט לעשות לו עכשיו רע. הצלחת להשתכנע, שהדבר הכי נכון ואמיתי זה עכשיו לפגוע באדם הזה. רגע, עצור שנייה. תפלס במוזני שכלך ותחשוב, למי אתה עושה רע. בסדר, אתה עושה לו רע, נגיד שזה מגיע לו, ונגיד שזה מוצדק, ונגיד שזה טוב לפגוע בו עכשיו. האם יש לך מושג לדעת את כל המעגלים שזה משפיע? אולי עכשיו אתה פוגע גם בילדים שלו, וזה עכשיו יגרום לאיזה נזק רוחני נורא. אולי עכשיו, עזוב מה יקרה לו ולילדים שלו. אולי עכשיו, הילדים שלך יראו שאתה אדם שפוגע, ונגיד אתה לא עושה את זה מתוך נקמה, לא תיקום ולא תיטור, אתה עושה את זה ממש לשם שמיים. אתם יודעים שאנשים שעושים את המעשים הכי אכזריים והכי נקמניים, הם משוכנעים שהם עושים את זה לשם שמיים. אז נגיד אתה עושה את זה לגמרי לשם שמיים. רגע, מה הילדים שלך ילמדו מזה? אין לך מושג לכל ההשלכות וכל הגלים וגלי הגלים שיגרמו מהדבר הזה. זהו דורש את זה על המשנה, "אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד". רק הקדוש ברוך הוא, הוא אחד יחיד ומיוחד, צופה ומביט את סוף כל הדורות, הוא יכול לדון איש פרטי יחידי ולא אתה. כלומר, הוא הופך את הפשט, הפשט הוא, אל תדון לבד. מה שהוא דורש ואומר, אל תחשוב שאתה דן מישהו אחד. אתה עושה משהו למישהו אחד, וואו. כמה אתה דן יחד איתו. כמה כמה אנשים במעגלים הרחבים נפגעים, מושפעים, אין לך מושג בכלל. וגם אתה צריך להישאר בנפשך גודל צער ועינוי נפש קרובה ואהובה, ואשר יהיה להם מצערו.
וכמ אמר קדוש השם, אדוננו מורנו ורבנו, מורנו ורבנו שלום בער מ שמחה בונים מפשיסחה. כן, זה רבי שמחה בונים מפשיסחה. "משפטי השם אמת צדקו יחדיו". מה הכוונה? היינו שהקדוש ברוך הוא אינו דן את האדם עד שיצדיק הדין יחד לאביו, ולאימו, ולקרוביו, ולאוהביו. עד כאן לשונו הקדושה. דבר מדהים. מה הוא בעצם אומר? זה רבי שמחה בונים מפשיסחה. הרי שהקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא נותן לאיש כמעשיו וכפרי מעלליו, אבל הקדוש ברוך הוא לוקח בחשבון את כל ההשלכות. הוא אינסוף. אז הוא יכול לעשות רע למישהו, והוא יודע שזה יגרום להוא ניסיון כזה, ולהוא ניסיון כזה, אין סוף השפעות. אתה לא כזה. אתה לא יודע להכיל את כל המשמעויות של המעשה שלך, ולכן אל תדון יחידי, אל תדון לכף חובה.
הוא מביא עוד פירוש מדהים ויפה לעוד איזה פסוק תמוה ומוזר בספר שמואל. וזה פירש אבא מארי זצ"ל, "ויפדו העם את יונתן ולא מת". הרי שאול נשבע והחרים בחרם שהאיש שיאכל עד הערב, מות יומת. ובאמת כל העם לא אכלו כלום. יונתן אכל. למה הוא אכל? כי לא ידע. הוא הרי היה באותה מלחמה, הוא היה החלוץ, גיבור החיל היחיד מעם ישראל שיצא לבדו הוא בנושא כליו אל מחנה פלישתים, והוא הביא את התשועה הגדולה הזאת לעם ישראל. ובלילה היה, אני לא אכנס כרגע לכל הסיפור, אבל בלילה היה העם אכלו על הדם, ושאול מבין שקרה משהו, הוא עושה הגרלה, בינו ובין הוא ויונתן מצד אחד, כל העם מצד אחר. נפל הגורל עליו ועל יונתן. הפיל גורל בינו לבין יונתן, נפל על יונתן. אומר לו תגיד לי מה עשית? אומר יונתן, "אניני טעמתי מקצה מקלי מיערת הדבש, היניני אמות." ואמרו כל העם, "היונתן ימות אשר עשה את התשועה הגדולה הזאת בישראל?" "ויפדו העם את יונתן ולא מת". מה זה ויפדו? כש יש דין כזה, כש מלך מחרים חרם, יש פסוק מפורש בסוף ספר ויקרא, פרשת בחוקותיי, "וכל חרם אשר יחורם מן האדם לא יפדה, מות יומת". או בכלל לא יפדה. "ויפדו העם את יונתן ולא מת". איך זה קורה? אז יש על זה הסבר יפה של הרב וינר בספר שהוא הוציא לאור מי כעמך, יכול להיות למצוא נראה לכם, זה שיעור שלם, לא נדבר על זה. אבל אה, יש פה הסבר יפה של הרב מאלכסנדר, שהוא אומר, היינו שהעם פדו אותו, מחמת שלהם לא הגיע עוד צער כזה שיהרג יונתן. ובזה פדו אותו. כלומר, שוב, זה לא הסבר אולי עדיין בפשט זה קשה. אם כתוב לא יפדה מות יומת, כן, כי מצד עצמו זה ככה, אבל כיוון שהוא עכשיו, הוא לא אדם פרטי יונתן, הוא עכשיו זה שעשה לכולנו את התשועה הגדולה הזאת בישראל. אנחנו לא מסוגלים שעכשיו הוא ימות. אז אולי בשבילו מגיע העונש, אבל בשבילנו זה לא מגיע. ולכן פדו אותו. טוב, זה סגור סוגריים. איך זה מסביר את הזוהר הקדוש? כי בעצם אומר הזוהר הקדוש, "אילן אינון סידורין דגלגולה". משפטים, אתה עכשיו שופט. פלוני הזיק לפלמוני, השור שלו נגח את זה. רגע, הביאו נתונים בדין. תחשוב היטב היטב לפני שאתה חורץ גורלות. כי גם אם אתה דן דיני ממונות כרגע, זה דיני נפשות. אתה לוקח לו עכשיו 1,000 שקל, זה נראה לך לא כזה מי יודע מה, אבל, א' יכול להיות שבשבילו זה זה סכום מדהים. דבר שני, יכול להיות שמעבר לכסף, מה תהיה התחושה שלו עכשיו? איזה אינות הוא יפתח בעצמו כלפי כל הממסד הרבני, כלפי כל התורה, כלפי הקדוש ברוך הוא. איך זה ישפיע על בניו ועל בני ביתו, עכשיו, אל דן על מה שאין עברות. אתה בסוף צריך לדון. אבל תדע, "אלה המשפטים אשר תסדר אשר תשים לפניהם אילן דיניה דסדר קודמהון, אילן אינון סידורין דגלגולה". כלומר, תחשוב מה מתגלגל מזה. זה בעצם ההסבר של היישמח ישראל. אבל כאמור, אנחנו לא, זה לא העיקר, זה ככה סתם הבאתי כי יש בזה, קודם כל זה דבר באמת יפה ואמיתי. אתם יודעים בחסידות, לא דווקא תמיד מחפשים להסביר את הפשט, אלא מחפשים איפה זה פוגש אותך בעבודת השם. ואני חושב שזה דבר משמעותי, האמירה הזאת אמירה מוסרית, חשובה, משמעותית, שפוגשת אותנו בהמון המון דברים בחיים. אבל ההסבר הפשוט, שזה גם לכאורה הפשט בהמשך הזוהר, מה שכנראה רבי שמעון התכוון, זה מה שאומר הדגל מחנה אפרים. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". איתא בזוהר הקדוש, "אילן סידורין דגלגולה איהם שם". והוא תמוה לכאורה. הבא פסוק מפרש באזיל דיני ממונות. "אלה המשפטים אשר רוצים לפניהם". אגב ודברי אדם שהורג אדם אחר, כל מיני דברים, כן, מכה אביו ואימו, מקלל אביו ואימו, וכירבון אנשים, זה דיני ממונות. מה מה עכשיו סידורין דגלגולה? איך זה קשור? "אך שמעתי בעניין הדין שאחד דן עם חברו לבית דין, ויודע בעצמו שבוודאי הוא זכאי בדין והתורה מחייבתה". לפעמים יש מקרים כאלה שהאדם יודע שנעשה לו עוול, הוא יודע. לדוגמה, נניח הוא יודע שחברו גנב ממנו. הוא יודע, הוא ראה אותו בעיניו. אפילו גזל. נגיד גזל, גזל בכוח. והוא הולך ותובע אותו לבית הדין. מה אומרים לו בית הדין? (קולות מקהל) והוא לא את הכסף חזרה או לא? מה? למה לא? הוא גזל ממנו, למה שלא יפדו אותו בחזרה? מה יגידו בית הדין? שאלה פשוטה נראה לי. מה? כן, תביא עדים. המוציא מחברו עליו הראיה, זה מה שיגידו לו. תביא ראיה. מבחינתנו באהבה אנחנו מאמינים לך, לא נוציא ממנו כסף אם לא תביא ראיה. אין לו ראיה. התורה לא נותנת לו את הכסף שלו, למרות שהוא יודע באמת שזה מגיע לו. יכול להיות גם מקרה הפוך, אולי יותר מזעזע. הוא הנתבע. חברו, לא חברו בדיוק, זולתו, שכר עדי שקר שבאו והעידו שהוא חייב לו 100 אלף דולר. והעדים נבדקו ונמצאו מתאימים? אז אומרים בית הדין, צר לנו, אבל אתה חייב לשלם לו. התורה מחייבתה, והוא יודע בעצמו שהוא זכאי. אל יקשה לו על תורת אמת היא ודרכיה דרכי נועם? כי זהו אמיתות התורה ונועם דרכיה. סליחה, כי זהו אמיתות התורה ונועם דרכיה. הקושיה, איך יכול להיות התורה היא תורת אמת, דרכיה דרכי נועם וכולו יחד, שלום. איך יכול להיות שעוול כזה יוצא בבית דין של תורה? תשובה, כי זהו אמיתות התורה ונועם דרכיה, זה בדיוק הנקודה. כי בוודאי מסתם, היה חייב בגלגול יאבר לאיש הדן עמו. וכעת חייבתה תורה לשלמו כדי לצאת ידי חובתו. כלומר, כל אדם בא בגלגול נשמות. ולכן, עוד יכול להיות שבגלגול קודם היית חייב לו כסף ולא שילמת, עכשיו זה התיקון שלך. משלם. מה תגיד שחברו עכשיו לוקח את המעות במרמה? הרי זה שחברו עכשיו חוטא, בין אם הוא גוזל, בין אם הוא סוחר עליך על ידי שקר, זה ודאי שזה עוול. אל תדאג. הוא עתיד ליתן את הדין. בגלגול הזה, בגלגול אחר, לא כל כך משנה. וכאלה רבים בענייני דינים. וזה יש לומר שרמז הזוהר הקדוש, "ואלה המשפטים" שהם דיני ממונות, אף על פי שמן הנראה הם נגד האמת לפעמים, אך באמת הוא, "אילן סידורין דגלגולה". והיינו הבורא הכל, ובורא את הנשמות, הוא היודע איך היה בגלגולים הקודמים בין איש לחברו. ככה יסובב המסובב, ומנהיג על פי התורה את עולמו בחסד וברחמים, בצדק ומשפט, ומשפט אמת לשפוט בין איש ובין רעהו, ובין שורו וחמורו, וכל אשר לו כפי אשר יראו אלוהים. ויש בזה פתח רחב. כלומר, אומר לנו הדגל מחנה אפרים, הנכד של הבעל שם טוב, אומר, תשמע, הנושא של גלגול נשמות הוא פתח ל קודם כל לרוגע, להבנה איך עובד העולם. בסדר, יש בעולם עוול. כל מיני עוולות. ואתה שואל את עצמך, אתה מתפוצץ, אתה מתקומם, איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא מאפשר דבר כזה? והתשובה היא, לא הכל אתה יודע. "לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכי דרכיי". הקדוש ברוך הוא רואה את כל הגלגולים והוא יודע ש היו גלגולים קודמים. הרחבה לדבר מופיע בספר מקור מים חיים. מקור מים חיים, זה הערות וציונים על ספר הבעל שם טוב על התורה. עכשיו, זה קצת מטעה. הבעל שם טוב לא כתב ספר, שום ספר הוא לא כתב. והוא בעיקר כתב קמאות, אבל ספרים הוא לא כתב. ו אחד מתלמידי תלמידיו, רבי נתן נטע הכהן דונר מקולבייל בפולין, אז הוא בדור מאוחר הוא ליקט כל מיני דברים שאמרו בשם הבעל שם טוב. אז הוא חיפש מה אני יכול להביא בשם הבעל שם טוב על פרשת השבוע? אז הוא ליקט כל מיני דברים, כל מיני סיפורים וגם כתב פירוש מקור מים חיים, כלומר, מה המקור? מה ההרחבות? הערות וציונים. אז הוא מצטט שם בספר הבעל שם טוב על התורה, הוא מצטט מתוך הדגל מחנה אפרים את הקטע שלמדנו עכשיו בפרשת משפטים. והוא אומר, נראה ברור ששמע זה בשם זקנו הבעל שם טוב, זכול לחיי העולם הבא. הרי תראו, הוא קצת עובד עלינו, כי בעיקרון, הספר שהוא כותב, ספר הבעל שם טוב על התורה, זה אמור להיות רק דברים שאמר הבעל שם טוב. פה הוא לא הביא את זה בשם הבעל שם טוב. אבל הוא אומר לך, זה נראה ברור שזה בשם הבעל שם טוב. למה? כי עיקר עניין זה ובא באמת בשם הבעל שם טוב. היינו ספר דברים רביעיים פרשת משפטים אות י"ח. וזה לשונו. וזה סיפור שמופיע בספר דברים רביעיים, ספר אחר בשם הבעל שם טוב. ולכן הוא מחבר את הדברים. מה כתוב שם? הרב הקדוש, המגיד ממעזריץ', זכותו יגן עלינו, ביקש מרבו הבעל שם טוב הקדוש, לברכה, שיאמר לו פירוש הזוהר הקדוש על "ואלה המשפטים" דרה אזא דגלגולה. פעם אחת אמר לו הבעל שם טוב שיצא ליער אחד, ויראה שם אילן אחד ומעיין תחתיו, ויתעכב שמה עד שש ויבוא לביתו. יצא לאיזה יער, באיזה צומת דרכים ספציפית, שמה, בגרסאות אחרות, אומרים תתחבא שמה. לא סתם תעמוד שמה. תתחבא שמה עד שעה 6:00 בערב, ואל תתערב במה שקורה. רק תשקיף על מה שקורה ותחזור תגיד. טוב, נסע שמה. ראה איש אחד בא עם סוס מזוין. סוס אה, כן, עם כלי זין, אדם עשיר, אדם בא עם עוצמה, עם כוח, עם כלי נשק. והוא היה עייף ויגע. אז הוא עוצר שמה, ואכל ושתה, ונסע לדרכו. ושכח שם ארנקי שלו עם המעות. האדם העשיר הזה עצר שמה, שכח ארנק, אכל, שתה, שכח ארנק, נסע. אחר כך בא שמה עוד איש אחד, והניח עצמו לפוש. והוא מצא את הארנק עם המעות, ולקחו והלך לדרכו. לכן חשוב להוסיף שהבעל שם טוב אומר למגיד ממעזריץ', אל תתערב. כי אם הוא לא אמר לו לא להתערב, אז קודם כל לראשון הוא אמר, איי, שכחת את הארנק. לא, אל תתערב. השני הוא היה אומר לו, מה אתה לוקח? אני יודע של מי זה. לא, הוא לא מתערב. הראשון שוכח ארנק, השני מוצא את הארנק לקחו והלך לדרכו. אחר כך בא שמה עוד איש אחד עני ונכה רוח והוא עייף ויגע. ואכל שמה פיתו אשר היה לו, ושתה מן המעיין. והניח עצמו לפוש ולישון. אז בא בחזרה האיש הראשון. ושאול שאל מן האיש העני, "היכן הוא הארנק עם המעות אשר שכחתי כאן?" והוא באמת לא ידע מאומה. כן, היו שלושה אנשים. הראשון שכח, השני לקח, עכשיו הראשון בא אל השלישי, איפה הארנק? באמת הוא בצדק לא יודע, הוא בא אחרי שהארנק כבר לא היה פה. ולא הבין מה שזה מדבר לה. בקיצור, זה הראשון הכה את העני מכות רצח ופצעו בטענה שיחזיר לו את מעותיו. המגיד ממעזריץ', כאמור, לא מתערב. רק מתחבא שמה ומשקיף ולא מתערב. כי אם הוא היה מתערב, הוא היה אומר לו, מה אתה מרביץ לו, זה מישהו אחר לקח. כאשר הגיע שש, נסע הרב הקדוש מגיד זה, זכותו יגן עלינו, לביתו. וסיפר לרבו הבעל שם טוב את אשר ראה. אמר לו הבעל שם טוב, זכותו יגן עלינו. האיש הראשון הזה היה חייב בגלגול הראשון לאיש השני, כסאח מסוים הזה שהיה עכשיו בארנק, ולא שילם לו. ובאו אז לדין לפני זה איש השלישי, שאז היה הרב והדיין בגלגול הראשון. ופסק דינו ופטרו מבלי שום חקירה ודרישה. לכן עתה, על פי הגלגול, שילם הראשון לשני את חובו והדיין קיבל את עונשו. כן, אז בעצם אם הראשון איבד ארנק והשני מצא, זה בגלל שבגלגול קודם הוא היה חייב לו כסף. ואם השלישי קיבל מכות, זה בגלל שהוא התרשל בתפקידו ופטר אותו בלי שום חקירה ודרישה. וכך הוא מביא בהרחבה, לא נראה את ההמשך, אבל זה המשך של ספר דברים רביעיים, שבעצם דן בדברים, שכך באמת אתם יודעים מה, נראה פה עוד איזה דוגמה. כי בכל זאת הוא מביא עוד סיפור. אני קורא בעמוד השני בשורה השנייה. כי כמה פעמים יצא משפט מעוכל מדיני התורה, מעוכל כלומר מעוות. כמו שקרה לאחד, שהפקיד הון רב אצל אחד, והלך לדרכו. ראובן הפקיד אצל שמעון הרבה כסף, הון רב. וכשבא, כבר מת הנפקד. שמעון נפטר. אז הוא בא ליורשים, תבע מיורשיו, והטענו, "לא פקדנו אבא על זה". כלומר, באמת אף אחד פה לא אשם. ראובן הפקיד אצל שמעון כסף והוא רוצה את הכסף חזרה. שמעון נפטר, מה אפשר לעשות? הוא לא הספיק להגיד לילדים שלו, תדעו שיש לי פה כסף של ראובן. היורשים אומרים, מאיפה נדע? אבא לא אמר לנו כלום. אנחנו לא יודעים. מה ההלכה? הם נשבעים. נשבעים שהם לא יודעים. פסקו להם שבועה ונפטרו. וכל העולם היו יודעים שזה איש נאמן וחסיד וירא שמיים, וזה לא היה אמיתי בכך. ושאלו למרן הריב"ש טוב על זה, איך יצא משפט מעוכל מדיני התורה? וכתיב "ואלוהים ניצב בדת אל"? והשיב, שזהו השגחת המשגיח, שבגלגולו יאבר, היה זה חייב לזה ולא פרע לו. כעת יחזיר לו לתקן נשמתו. והשגחה לא החסיר ולא הידיף. וזה דין אמת לאמיתו. כן, למה כתוב דין אמת לאמיתו? אף שנראה לך שהוא מעוכל, תדון הדין לאמיתו, לא תחזור אחר הפשרות. כלומר, אתה בתור דיין, עלול לפעמים לחפש איזה פשרה. דיברתי השבוע עם איזה איש עסקים, אז הוא אמר לי ש שבתור איש עסקים היה לו כמה פעמים שעובדים טבעו אותו. וה הגיע גם לבית משפט, והשופט לא רצה בכלל לשמוע. השופט אמר להם, לכו תסתדרו. עכשיו, בתכלס, הוא מספר, הוא שילם כמה עשרות אלפי שקלים לעובד, שילם גם מלא כסף לעורך דין, ובעצם, אם הוא היה מתפשר איתו מראש, בלי ללכת לבית משפט, היה מגיע לתוצאה יותר טובה. אבל זה עצבן אותו, הוא לא רצה לשלם, כי לא מגיע לו, סתם תובע אותי, כי הוא שקרן. אז אז אומר אומר פה ה המעשה אורג מביא, שמצטט אותו, אז הוא אומר, שבעצם המשמעות היא, קודם כל תחיה יותר ברוגע. ההוא עשק אותך? לך תדע. יכול להיות שבגלגול קודם, כנראה שבגלגול קודם היית חייב לו כסף, לא שילמת, אז עכשיו שילמת ככה. מה אתה דואג? זה תיקון לנשמה שלך. צריך לשמוח. ברוך השם, אם הקדוש ברוך הוא ככה גלגל את הדברים, בטח בדיני תורה, לא אני לא אומר שהשופט, הפוך, הוא אומר אז לא ללכת לחזור אחר פשרות. לכאורה, למה פשרה? פשרה, שניהם יוצאים מרוצים, או שניהם יוצאים לא מרוצים. אז הוא אומר הפוך. אתה בתור דיין, צריך לעשות לפי דין תורה. למה? כי זה אתה הולך על בטוח. זה מה שהתורה רוצה. זה כדוע מחלוקת גדולה בסנהדרין דף ו', אם לחזר אחר הפשרה או יקוב הדין את ההר. משה ואהרון נחלקו בזה ועוד תנאים וכולי. אז בעצם, מה שאנחנו רואים, זה שיש פה איזו שהיא אמירה, שיש דבר כזה גלגולי נשמות, ולא זו בלבד, אלא שגלגולי הנשמות האלה הם בעצם מבארים כל מיני דברים אה מעוותים שהתורה לכאורה גורמת. כמובן, הדבר הזה הוא לא רק דברים מעוותים שמשפט התורה גורם, אלא גם באופן כללי דברים מעוותים שהקדוש ברוך הוא גורם. למשל, הרמב"ן בהקדמתו לספר איוב, לא הבאתי לכם את המקור. כי לא מצאתי את ההקדמה של ספר איוב פה בתשועת יכול להיות שאין אותה פה בתשועת, לא יודע, לא מצאתי, ולא הספקתי לחפש את המקומות אחרים. אז לא לא ציטטתי לכם את זה, אבל הרמב"ן אומר שם, שהוא דן בשאלת הצדיק ורע לו. איך יכול להיות איוב, איש תם וישר ירא אלוקים ושר מרע, איך יכול להיות שהוא חוטף כאלה מכות? והרמב"ן עונה, זה גלגול. הגיע לו בגלל גלגול קודם. לא ניכנס כרגע איוב, איזה גלגולים הוא עבר. עכשיו, יש על זה בקבלה יש על זה המון. כן, האר"י הקדוש, יש לו ספר שנקרא שער הגלגולים. הרחמ מפיןו יש לו וכן, בקבלה עוסקים בזה הרבה. שיש גלגולים קודמים. אף על פי כן, צריך לדעת שהדבר הזה הוא אה, היה עליו אה, מחלוקת גדולה ביהדות. הבאתי לכם פה שלושה מקורות אה, מרכזיים, משמעותיים, שהתנגדו מאוד ל למושג הזה של גלגולי נשמות. באופן כללי, גלגולי נשמות זאת תפיסה רווחת בהמון דתות בעולם. נסגור סוגריים, שיש על זה פולמוסים גדולים בכלל בין אנשי מדע גם, כי יש פסיכולוגים ש על ידי פנוזה הם אה מעוררים כל מיני זיכרונות. אז לפעמים גם זיכרונות ילדות וכדומה, ולפעמים זיכרונות מגלגולים קודמים. יש דבר כזה, עדויות בכל העולם. לא של יהודים, סתם, אנשים, פסיכולוגים בעולם. אה, שאפשר לקרוא על זה. יש על זה ספרים, יש על זה מאמרים, יש על זה ויכוחים כמובן. כי אתם יכולים לתאר לעצמכם שיש אנשי מדע, יש אנשי מדע שמאמינים בזה. יש אנשי מדע שכחלטנים שאומרים, מה זה השטויות האלה? (קול לא מובן מהקהל) סחלטנים זה לא אומר שהם פועלים עם שכל והם פועלים בלי שכל. זה אומר שהם פועלים רק עם שכל. (קול לא מובן מהקהל) לא רוצה לקבל. תודה. (קול לא מובן מהקהל) אני באמת חושב שזה הפשט של המילה סחלטן. זה לא אדם בעל שכל. לא אדם חכם. זה לא שאלה טיפשים ואלה חכמים. הם פשוט סחלטנים. זאת אומרת, הם רואים כל דבר רק במשקפי השכל. ויש דברים שהשכל לא מסוגל לתפוס. אז הם לא מכירים בזה. זה הפשט. אבל כאמור, היו גם מקרב חכמינו, זכרונם לברכה, ודאי בתקופת הגאונים והראשונים, ש שהתנגדו בנחרצות לנושא הזה של גלגולי נשמות. למשל, אומר הרס"ג בספר אמונות ודעות, מאמר ו'. "אבל אומר, שאנשים ממי שנקראים יהודים", כלומר, הוא אומר את זה בלשון זלזול, אלה נקראים יהודים, אלה באים בשם היהדות כאילו, זה יהדות זה? "נקראים יהודים, מצטים אומרים בהישנות". כלומר, פגשתי אנשים שהם, יאנו, יהודים, והם טוענים שיש הישנות. כלומר, שהנפש שהייתה בגוף פעם אחת, נשנת וחוזרת פעם נוספת. וקורים אותו העתקה. הנפש נעקפת ובאה וכאילו מתגלגלת פעם שנייה. וניין לו אצלם שרוח ראובן, תשוב אל שמעון, אחר כך ללוי, אחר כך ליהודה. ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה? ורוח הבהמה באדם? ודברים רבים מזה השיגעון והערבוב. כן, מי שהיה לו איזה התלבטות, מה דעת רס"ג, אז הוא אומר שזה שיגעון וערבוב. והוא אומר שהמצח ארבעה שיבושים, יש שמה אריכות גדולה, איזה ארבעה שיבושים גרמו להם לחשוב את הטעות הזאת. ואז הוא מתפלמס איתם על ארבעת הטעויות שלהם בעיניו. כך אומר גם הריב"ד בספר אמונה רמ"א, מאמר א' פרק ז'. "אומנם, בביטול הגלגול". כלומר, אני מתנגד לגלגול. אז כדי לבטל את זה, כדי לסתור את הדעה המקולקלת הזאת, אני אומר, אם היה לאיש הנפש הראוי ממסגור מחודשת עם חידוש מסגור, ועוד זאת הנפש אשר כבר נפרדה מגשם, היה לאיש אחד שתי נפשות. וזה דבר לא ישאר בו אחד מעצמו לעולם, רצונו לומר שיהיה לו שתי עצמיות עצמיות כאילו, זה מה שאמור להיות כתוב, עצמיות. שתי עצמיות. כלומר, מה זאת אומרת גלגול? לא הבנתי. היית פעם מישהו אחר? היית פעם ראובן? עכשיו אתה אפרים? אתה מרגיש בעצמך פיצול אישיות? לא? אז כנראה אין לך גלגול, תפסיק לבלבל את המוח. עכשיו, אני לא אומר, זה טענה שאפשר בקלות להתווכח איתה, אבל אה, כן, למשל, בקבלה אומרים שהקדוש ברוך הוא מוחק לך את הכל הזיכרונות מה מהגלגולים הקודמים, כדי שיהיה לך בחירה חופשית. בסוף האדם נברא בשביל בחירה חופשית, לבחור בטוב מעצמו. אם היית יודע בדיוק מה הקלקול שפעם שעברה היית זוכר את כל ייסורי גיהינום שחטפת פעם קודמת, ואיזה צער היה לך לחזור עם הנשמה לגוף פעם שנייה כדי לתקן משהו, אז כבר לא הייתה לך בחירה חופשית, היית ודאי רץ ומתקן בדיוק מה שאתה צריך לתקן. אז אה, זה בכל אופן מה שאומר הריב"ד. באותו כיוון יש פה אריכות גדולה, לא נעסוק בזה, כי זה גם לא חסידות וגם אה, אין לנו זמן. אבל מי שרוצה, יראה פה, רבי יוסף אלבו בספר העיקרים, מאמר ד', פרק כ"ט, באריכות גדולה, דן פה במהות הנפש, האם היא כוח יוליאני, יולני, או עצם עומד בעצמו? כוח יוליאני, זה מה שנקרא כוח יולי, בלשון הראשונים, בלשון הפילוסופים. אה, בזה הוא לא ניכנס לזה, אבל הוא תראו בפסקה האחרונה שלו, הוא אומר, ומכאן יצא לחכמי הקבלה דעת הגלגול. מכאן הגיעה הטעות שלהם, הוא בהמשך מסביר שזה טעות. אבל הם חשבו, שכיוון שהדעת נכון לפי התורה, הוא שאין הנפש כוח יוליאני, אלא עצם עומד בעצמו, אז אם ככה, כמו שהעצם הרוחני יכנס בגוף האנושי בתחילת יצירתו, כך אפשר שהנפש שכבר שימשה בגוף האנושי, תחזור עוד לשכון בגוף. אבל הוא אומר, מה פתאום? בשלוש שורות מלמטה, למה תחזור עוד אל הגוף? בשביל מה? איזה טעם יש בזה? מה פתאום? ויותר רחוק מזה, שאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות הבעלי בעלי חיים. והשם יודע. כל הבלבולי שכל אלה של אנשים, של בעלי הקבלה, הקדוש ברוך הוא יודע שזה הכל הבל הבלים. עד כאן דברי רבי יוסף אלבו. גם בראשונים, למשל הרמב"ן, שהוא בעצמו היה מקובל אלוקי, אז הוא כן לגמרי תומך בגלגול, ואחריו עוד רבים. אה, זה זה חתיכת נושא, אבל אני קודם כל אספר לכם שני סיפורים. סיפור אחד, על מורנו ורבנו, הרב יצמן. לפני שהוא הגיע למעלות, הוא היה גר ברמת הגולן, הוא היה ר"מ בישיבת הגולן בחספין. ו כל ליל שבת, אה, הוא היה הולך מהישיבה הביתה. והיו הולכים, הוא היה הולך יחד יחד, איתו היה עוד רב שהיה הולך איתו. שבת אחת, הם רואים בדרך איזה חתול. הרב השני אומר לרב אייצמן, אתה רואה את החתול הזה? כל ליל שבת, אני מתחיל קידוש, "יום השישי", איך שאני מתחיל את הקידוש, החתולה קופצת על החלון, זה קומת קרקע שמה, קופצת על החלון, מקשיבה לקידוש, אני מסיים קידוש, היא הולכת. סיפור. הרב אייצמן אה, מופתע, ופונה לחתולה ואומר לה, "השבת את מוזמנת אלינו." ו לומר את זה לגמרי בצחוק. שכח מזה, אחרי חצי דקה, שכח מזה. (קולות מקהל) אני אספר מה שאני אספר, אתם תבינו מה שאתם טובים. (קולות מקהל) הגיע הביתה, מתארגנים לקידוש, שלום עליכם, איש את חין, ו מתחיל קידוש, פתאום הוא רואה מול העיניים את החתולה קופצת על החלון. וואו. אז הוא אמר כנראה זה גלגול. והוא פנה לחתולה ואמר לה, "מכול לך, מכול לך, מכול לך." מאותו יום, לא הוא ולא הרב השני לא ראו אותה יותר. עכשיו, זה אם מה להגיד על זה, אני לא יודע. אה, מעניין. סיפור אחר. אני כבר לא זוכר בדיוק מתי זה היה, נראה לי לפני שנתיים. היה לנו בבית, גרנו בכולון, והיה לנו בבית חולדה שבמשך איזה חודשיים לא הצלחנו לתפוס אותה. ראינו אותה מדי פעם בלילה. ראינו קודם כל את הגללים שלה, אחר כך גם הצלחנו לראות אותה, שמענו אותה מתרוצצת בכל מיני מאחורי הארונות, מאחורי בתוך הארונות, כאילו בבין ארון מטבח לבין הקיר, כל מיני מקומות שאתה לא יכול להגיע אליהם. שמנו את כל המלכודות האפשריות, לא עזר. שילמנו מלא כסף למדביר מקצועי. הוא בא, בחור תימני כזה, אה, מלא שמחת חיים. בא, הוא כל אומר, הוא צוחק עליי. הוא אומר לי, תקשיב, זה עניין למקצוענים. סליחה שאני מזלזל בך, אבל היית צריך לקרוא לי מהרגע הראשון, 48 שעות, זה מאחוריך כל הסיפור. בקיצור, חישת את הבית, ברעל, במלכודות, דבק, מלכודות שרוצחות אותה, כל מיני גליוטנות, כל מיני דברים. ואנחנו כבר אה, כל זה תקופה ארוכה. כל הזמן הזה אנחנו נגיד, כל לילה שאנחנו הולכים לישון, אנחנו ישנים עם דלתות סגורות. כל כל החדרים סגורים. אנחנו לא רוצים שתגיע אלינו החולדה. אבל אנחנו, אבל אנחנו כלואים בחדר. החולדה, זה הבית שלה עכשיו. כאילו הגיע אבסורד. עכשיו, זה גם מתקרב פסח. עכשיו, פסח, חודשיים, לא הזמנו את הילדים הנשואים לבוא אלינו. כמן אנחנו. אבל הילדים הנשואים, זה עם תינוקות וזה, כאילו אני לא אכניס אותם הבית עם חולדה. התקרב פסח, מה לא נזמין אותם לפסח? מוגזם. בקיצור, הבאנו אותו, הוא צחק, אמר הכל יהיה בסדר. שום דבר. עברו שלושה ימים, ארבעה ימים. החולדה צוחקת עליו ועלינו. טוב, הוא בא שוב. כמובן, הוא לא לקח תשלום בפעם השנייה, יש אחריות. אבל הוא בא ואל בחפוי ראש, אמר אני יודע, יהודי ירא שמיים, אומר מה אני יודע? זה בגלל הגאווה שלי, אני זלזלתי, אני צחקתי, אני התגאתי. עכשיו זה בא להשפיל אותי. אני עכשיו טוב טוב. הביא הפעם משהו, עוד יותר לוחמני. דבק עוד יותר כזה ש לא יראני אדם, וחכה, עוד חולדה וחיה, וכולי. וגם קראתי לו דחוף, בגלל שראיתי בדיוק איפה היא נכנסה, כאילו מאחורי הארון מטבח. מאחורי המדיח, מאחורי ארון המטבח. כאילו יש שמה מקום שאין, היא לא אם היא יוצאת, היא יכולה לצאת רק משם. אז או שהיא תמות שמה ברעב, או שהיא תלכוד אותו פה. אז הוא שם שמה, מכל הכיוונים של הפתח היחיד שהיה לה, שם שמה מיליון מלכודות. ואחרי כמה זמן, ראינו שאחרי איזה יומיים, ראינו ש החולדה פשוט אה, פירקה את ארון המטבח מאחורה, אכלה שמה מלא דברים, ואת כל ה לא אכלה את הנסורת. את כל הנסורת שהיא אספה, שהיא נגסה בה, היא גררה ושמה על הדבק, וככה היא עברה מעל הדבק. לא יאומן. הוא חזר פעם שלישית, אמר לי, לא ראיתי דבר כזה בחיים, לא יודע מה קורה פה, טוב. בסדר, לא באתי אליו בטענות, זו חולדה בעייתית. אבל אה, אני יהודי בעייתי, לא יודע. בפסח, הגיע פסח והחולדה לא נתפסה. הילדים יתקשרו, לא מעניין אותנו, אנחנו נבוא. אתם ישנים בחדרים סגורים, אנחנו גם נישן בחדרים סגורים. טוב, אחד הילדים, דווקא לא נשוי, אה, הגיע, ואומר לאשתי, הוא מכיר את הסיפור על הסבא. אז הוא אומר לאשתי, רגע, לא הבנתי, אמרת לחולדה, מכול לך, מכול לך, מכול לך? טוב, כולם צוחקים, ואומרים הלאה. אחר כך הגיע החג, ובחג אנחנו יושבים כולנו בסלון ושומעים את החולדה שמה רצה במטבח. אז הבן שלי אומר לה, אמרת לה או לא אמרת לה? אז אשתי אומרת, את יודעת מה, אני אגיד לה. זה השביעי של פסח. אשתי קמה, הולכת לכיוון ארון המטבח, לכיוון כללי, אומרת לה, "מכול לך, מכול לך, מכול לך." וזה היה בשביעי של פסח אחרי צהריים. עוד לפני שיצא החג, החולדה נתפסה. כבר אחרי איזה חודשיים וחצי. עכשיו, לא יודע, אני לא אני לא אומר שזה גלגולים, אבל אה השופט תשפוט. על כל פנים, הרמב"ן, על פי הנושא הזה של הגלגול, מבאר כאן כמה דברים מאוד יסודיים. הרמב"ן לא אומר בשום מקום את המושג של גלגול. הוא כן מדבר על סוד העיבור, שנשמה מתעברת. כאילו, זה זה אותה משמעות בעצם. יש המדייקים בזה שזה משמעות טיפה שונה. לא ניכנס לזה כרגע. אה, אבל זה העיקרון. והוא אומר את זה למשל לגבי ייבום. כל הנושא של ייבום, שהוא נושא מאוד מוזר, ואפילו טעון. אדם מייבם מתחתן עם אשת אחיו. עכשיו, היום לא עושים ייבום בכלל. גם כאשר אדם נפטר בלי בנים, אדם נשוי, בלי בנים, ויש לו אח, לא עושים ייבום, רק חליצה. למה? כי יש דעה של אבא שאול בגמרא, שאומר שרק אם אתה מייבם את אשת אחיך נטו לשם שמיים, אז זו מצווה. אם היא גם מוצאת חן בעיניך למשל, אז זה כבר לא לשם מצווה. אם זה לא לשם מצווה, זה כבר גילוי עריות, כי זה אשת האח. אסור להתחתן עם אשת האח. אז אה, כן, זה כבר, לא משנה. אז חוששים לדעה הזאת, ולכן לא עושים בכלל ייבום, רק חליצה. אבל גם מעיקר הדין, כל המושג הזה של ייבום הוא איזה שהוא דבר תמוה, שאנחנו לא רגילים לתפוס אותו בכלל. אומר הרמב"ן, הוא מביא את זה בפרשת וישב. וישב. וישב יעקב, אז יש שמה את יהודה, שיש לו שני בנים, אה, שלושה, ער, אונן ושלה. וער מת, ואונן אומר לו יהודה, יבם אותה והקם זרע לאחיך. אומר רש"י, הבן יקרא על שם המת. אומר הרמב"ן, לא יכול להיות שזה הכוונה. הקם זרע לאחיך, הכוונה היא של הבן יקראו ער? כמו שקראו לאח המת? זה לא הכוונה. אין זה אמת. כי במצוות התורה נאמר, גם כן, יקום על שם אחיו המת ולא יימחה שמו בישראל. והם בא מצווה לקרוא לבנו כשם אחיו המת. הכוונה היא פה משהו אחר. יקום על שם אחיו המת, הכוונה היא שהוא מקבל את הירושה שלו. זאת אומרת, נגיד ראובן מת בלו בנים, שמעון עשה את אשתו, עכשיו שמעון יש לו עשרה ילדים, הבן מאשת ראובן, הבן הראשון, הוא מקבל את הירושה של ראובן. מעבר לירושה של אבא שלו שמעון. אז אין הוא בא מצווה לקרוא לבנו כשם אחיו המת. וגם הוא מביא מבועז, הרי בועז מייבם את רות, אשת מכלון. ואיך קוראים לבן שלהם? עובד. לא קשור. אומנם, פעם היה פה, אה, כשאני למדתי בישיבה, אז גם היה שיעורי מדרש של הרב אייצמן. ו וכש ובא ואז, אה, עכשיו לומדים בראשית רבה. אז היה תקופה מסוימת שלמדו רות רבה. וכש יגיעו בסוף מגילת רות, כשהגיעו לחלק הזה, אז אה, הרב אייצמן אמר, שהוא עשה חשבון, ויצא לו כתוב, "ותקראנה לו השכנות שם לאמור יולד בן לנעמי." שזה אמרה מאוד מוזר. "ותקראנה שמו עובד." הוא אבי ישי אבי דוד. כלומר, "ותקראנה לו השכנות שם לאמור יולד בן לנעמי". זה פסוק מוזר. לא, הם גם אמרו, יולד בן לנעמי. אז הרב אייצמן עשה חשבון, ויצא לו שבן ועובד ביחד, זה גימטריה מחלון. טוב, אז זה על דרך הרמז, הגימטריה. אבל הרמב"ן אומר, עוד הוא שואל, "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע." ולכן הוא משחית את זרעו. מה אכפת לך? מה זה לא לו יהיה הזרע? כי יקראו לו על שם אחיך, מה אכפת לך שיקראו לו ככה? זו הבעיה. חוץ מזה, מה זה "וידע אונן"? ולא רצה אונן לקרוא לבנו על שם אחיו. אבל לא שהוא לא רצה. כתוב "וידע", כאילו זה לא תלוי בו. מסביר הרמב"ן, כן, ידיעה ברורה לו בזה, שלא יהיה לו הזרע. אבל העניין, אני קורא בעמוד השלישי, אבל העניין סוד גדול מסודות התורה בתולדות האדם. מה הוא הסוד הזה? הוא לא מפרש. הוא רק חוטא, הוא מאריך פה מאוד, והוא לא מסביר מה הסוד. הוא אומר, והמשכיל יבין. מי שמסביר את זה, זה אור החיים הקדוש. אה, יותר למטה, כמעט המקום האחרון. שהוא מביא עוד דבר שהרמב"ן גם כן אומר, ציטטתי לכם את זה פה, עוד שורה ורביעית, בראשית פרק מ"ו, פרשת ויגש, כאשר יורדים כל יעקב וזרעו, יורדים למצרים, 70 נפש. ומונים שם, ובני יהודה, ער ואונן. וימות ער ואונן בארץ כנען, ויבינפריץ, חצרון וחמול. אז למה להגיד בכלל את ער ואונן? אומר הרמב"ן, הזכירה כתוב ער ואונן, וכולי, לסוד ידוע מדברינו שכתבנו כבר. והמשכיל יבין זה, זה אותו המשכיל יבין, שהוא אמר קודם, זה אותו המשכיל יבין, יש פה איזה סוד, למה מזכירים אותם? אור החיים הקדוש מסביר. צריך לדעת לאיזה עניין הזכיר אותם שכבר מתו. גם אין חידוש בדעת מיתתם, למה צריך להגיד וימות ער ואונן? למה צריך להגיד? גם צריך לדקדק באומרו ובני פרץ חצרון וחמול. ובני פרץ חצרון וחמול. למה ויו? ואפשר, כי לפי מה שקדם אצלנו במצוות ייבום, כי יבין נפש המת. כלומר, כשכתוב "יקום על שם אחיו המת", הכוונה היא שהבן שיוולד עכשיו, הוא הגלגול והתיקון של הנשמה של אותו אחד. שהוא לא הוליד בנים, וכאשר אם אדם מוליד בנים, אז הבנים הם תיקון של האב. ברא קרא דאבוא, מה שהבן מתקן, ברא מזכה אבא, מה שהבן מתקן בחייו, זה מתקן עבור האבא. ולכן פחות צורך לחזור בגלגול, כי הבנים מתקנים. אבל מי שאין לו בן, לכן מי שאין לו בן, חוזר בייבום. אה, אור החיים הקדוש אומר את זה בהרחבה גם בפרשת ייבום, פרשת כי תצא. אבל זה בעצם הנקודה שהוא אומר גם כאן. ולכן בעצם יהודה נהיה מייבם בעד שלה, והביא שתי הנפשות עצמם. והודיע הכתוב כי ער ואונן במקומם עומדים, שנכנסו במקומם חצרון וחמול. חצרון וחמול. ויופינפרץ חצרון וחמול. אין בעצם כן, ער ואונן מעוברים בסוד נפש מת ומתגלים בנשמה שלהם. (קולות מקהל) (קולות מקהל) כן. ודאי שלא רוצים להתגלגל. אנחנו לא נספיק לראות את זה, אבל הבאתי לכם פה מקור אחד, יש הרבה מקורות על העניין הזה, למה הגלגולים? מתגלגל זה מבאיס. הנשמה ברגע שהיא כבר עולה למעלה, היא רוצה להישאר שמה. בשביל הנשמה לרדת לעולם הזה, זה מאסר וזה עונש. אבל הנשמה צריכה תיקון. (קול לא מובן מהקהל) איך הוא יהפוך להיות בן שלו? (קולות מקהל) אבל הוא לא בן, הוא לא זכה לבן. אז אה, הבאתי לכם גם את פירוש הסולם, המקור האחרון, על על דברי הזוהר הקדוש בפרשת וישב, על עניין האיבום. בוא אל אשת אחיך וייבם אותה, על העניין של ער ואונן. אז הוא אומר, תא חזי, קודשא בריך הוא נטע אילני בעלמה. הוא נוטע אילנות בעולם הזה. אם הם מצליחים יפה, מצוין. ואם לא מצליחים, אז הוא עוקב אותם ושותל אותם, אפילו כמה זמנים. וה הסולם מפרש, אם האדם לא זכה להשתלם פעם ראשונה בחייו, אז הוא בא בגלגול בעולם הזה, פעם שנייה. וכן הרבה פעמים עד שהוא משתלם. אז זה הסבר אחד, למה בעצם האדם אה חזר בגלגול? כי הוא לא השלים לתיקונו. אבל יש עוד הסברים, אה כמו למשל שראינו, כדי לתקן איזה עוול שהוא עשה. אה, לכפר על עוונות מסוימים. יש לזה כל מיני עניינים. מסיים בסיפור. יש לי חבר טוב שגם למד פה בישיבה, ו אה, והיה לו בן שנפטר בגיל צעיר, מוות בעריסה. מוות בעריסה, זה משהו לא מובן ולא מתוכנן ו הלך לישון, לא קם. תינוק. זה דבר מאוד מאוד כואב, מאוד מאוד קשה. עכשיו, אני לא מדייק בסיפור כי לא הייתי שם. אני באתי לנחם, אני כבר לא גרתי פה. גרתי אז בגוש קטיף. אבל באתי לפה, הוא היה גר אז פה, במעלות. באתי לנחם אותו, ו ובטח לא מדייק בסיפור, אבל מה שנאמר לי זה ש לפניי בא איזה רב. לא מרבני הישיבה. זה רב. תבינו לבד מה הסגנון. ואמר להם, אה, איזה כיף לכם, איזה זכות זכיתם, אמר להורים, שקיבלתם, גידלתם צדיק בבית. כך וכך חודשים. כי אם זה נשמה שבאה רק ל תקופה כל כך קצרה, כנראה זה נשמה מתוקנת לגמרי, רק היא צריכה לעבור עוד כמה חודשים, ואז, אשריכם, איזה כיף לכם. אה, שמה, שוב, אני לא הייתי שם, אבל לפי הסיפורים שסיפרו לי, האמא רצתה לסכול אותו וגרשה אותו מהבית. כאילו, לא רציתי לגדל צדיק, רציתי ילד. מה אתה משגע אותי? אבל בסדר, לא בטוח שזה דבר נכון להגיד אותו. אבל אה, אבל לפעמים זה גם מנחם אנשים. זה זה דבר מורכב. אז אה, הנסתר פה רב יותר מהנגלה. אבל כאמור, בתוך הנסתר, וממילא גם החסידות שהולכת בדרכה של הקבלה, אז כן לוקחים את הנושא הזה, וזה בעצם איזשהו רמז בהקשר הזה של אה סוד פרשת משפטים. עד כאן להיום.