בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי. קודם כל זכיתי היום להיות סנדק.
או, בברית של בוגר הישיבה שלמד פה בישיבת חולון ובשעה טובה נולד לו בן וקיבלתי להיות סנדק, זכות עצומה.
אז אומנם אומנם אני כבר לא יושב על הכיסא של הסנדק, אבל קודם כל שתדעו שברכתי אתכם גם שישבתי שם. ועכשיו אני אחזור ויברך אתכם, כי עדיין הזכות של המצווה עדיין קיימת.

אז מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, יוסף משה אהרון ושלמה, שרה רבקה רחל ולאה. הוא יברך את כל מתפללי בית הכנסת ואת משפחותיהם ואת כל אשר להם. מלק דע דאברחתון ויזכה אתון וישמע כל צלותהון וימלא כל משלות ליבם לטובה, בשפע, ברכה והצלחה, בריאות ושמחה ונחת, זוגיות טובה, נחת מהילדים.
שנזכה לעלות מעלה מעלה במעלות התורה ובמעלות עבודת השם. שנזכה שהקדוש ברוך הוא יקרב את ליבנו לעבודתו ויראתו.
לעשות רצונו בלבב שלם באהבה ושמחה. ונזכה בעזרת השם שכל החטופים ישיבו לבתיהם לשלום. שכל פצועי צה"ל וכל פצועי המלחמה יבריאו בתוך כל שאר חולי ישראל. ושחלי צה"ל ינצחו. והקדוש ברוך הוא יעתר אותם בכתר ישועה ועטרת ניצחון. וכולם ביום הכתוב, כי אדוני אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם ואויבכם להושיע אתכם נאמר אמן.
שיתפסו אותו חי בלי החלפת כוחות.

[צחוק]

נראה לזכות להנהגה.
לא, מעיין עבר על הצפון, שאלתי, אמר.
מה? הרב מעיין עלה לצפון?
לא, הוא סיים בעזה.
אשתו הרי ברמת הגולן. כן.
והוא כבר עזב פה, הלך לגור שמה. אה, באמת?
כבר ארבעה חודשים לא היה פה, אשתו והילדים היו בנו, עבר פה.
שהוא הפסיק ללמד פה עד סוף השנה, הוא בצפון.
הוא ידע שעוד חודש יקראו לו. נכון, עוד רגע יקראו לו לצפון, זה נכון.
ידע.

מוריי ורבותיי, בסוף פרשת השבוע, פרשת משפטים, נאמר שאדם שנותן מום בחברו, כאשר עשה כן יעשה לו. עין תחת עין.
שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל, כוויה תחת כוויה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה. מאוד התורה מאריכה בנושא הזה.
ואף על פי כן שזה מאוד מאוד מפורש. כל חכמי המשנה והגמרא, כולם תמימי דעים, שלא עושים את זה.

לא באמת אם אדם הוציא לחברו עין, לא מוציאים לו עין.
זה מוסכם לחלוטין. אלא בלשון חז"ל, עין תחת עין ממון.
כלומר, כאשר כתוב כאשר עשה כן יעשה לו, הכוונה היא יחייבו אותו לשלם ממון כמו פיצוי שהוא עשה, על מה שהוא עשה.

למה לומדים את זה? יש כל מיני לימודים. כתוב כאשר ייתן מום וכן ינתן בו. מה זה ינתן? דבר הניתן מיד ליד, אז זה ממון.
או למשל, כתוב ברוצח, לא תיקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת. כלומר, אדם שרצח לא יכול לכפר על זה בממון, אבל אדם שרק חבל בחברו, כן יכפר בממון.
יש כמה לימודים שהחז"ל לומדים את הדבר הזה. אבל אין על זה בכלל מחלוקת, למרות שזה לכאורה לגמרי נגד הפשט. הפשט הוא עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד. לא יודע אם אתם זוכרים, אבל היה פעם אחרי אחד הפיגועים הקשים, אז דוד לוי שהיה השר בממשלה, זוכרים פה ודאי את דוד לוי, נכון? זוכרים אותו?
היה פה, היה פה שר החוץ, השר. היה שר החוץ. הבת שלו הייתה, אמרתי לכם. נכון. את הבת שלו גם הצעירים אולי זוכרים.
אבל אבל הוא אז אמר פעם אחת, הוא אמר את הפסוק הזה, יד תחת יד, עין תחת עין. ונוצר סקנדל גדול בעולם. אה, אז עכשיו לא יודע מה, נגיד היה מחבל מתאבד שזה, אז עכשיו אתה רוצה לכרות איברים וזה, זה מה שאתה רוצה לעשות?
זה הבל. ברור שלא הכוונה סתם לתפוס עכשיו אזרחים תמימים ולעשות להם מה שעשו לאזרחים תמימים שלנו. זה ודאי לא הכוונה.
אבל מצד שני, גם נקמה זה רגש טבעי ובריא.

לא נקמה בן אדם לחברו. זה נאמר לא תקום ולא תטור.
אבל נקמה בין עמים, עם שפוגע בעם שלך, הדבר הכי הגיוני והכי מוצדק והכי מוסרי זה לנקום.
נכון, מה שצריך לעשות. צריך להפיל אותם. סתם להתפרץ ולא לעשות שום דבר. כל אחד יראה מה הוא אוכל.
אני לא דן עכשיו בדברים הפרקטיים. המלחמה, זה.
הוא אומר מה צריך לעשות. יש פה בעיה בדברים הפרקטיים. אני אומר קודם כל אנשים מתביישים ברגש של נקמה.
לא, אומר דוד המלך, האל הנותן נכמות לי. ואנחנו אומרים כל בוקר, אל נכמות השם, אל נכמות הופיע.
ואנחנו מתפללים, יבוא מלכנו, פחות בנוסח אשכנזי, יבוא מלכנו, נקום נקמת דם עבדך השפוך.
על דבר כזה, על שפיכת דם, אנחנו מצפים לנקמה. לא תמיד אנחנו זוכים לראות נכמות בעולם הזה.
הרבה שנים של גלויות, כמה פרעות היו, כמה רדיפות היו, כמה התעללויות היו ביהודים. לא תמיד ראינו נכמות בעולם הזה.
אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא יש לו גם משפט צדק גם בעולם עליון, ואם לא קיבלו עונשם בעולם הזה, יקבלו בעולם הבא. אבל אנחנו כן מתפללים שהנקמה תראה גם בעולם הזה.
מדוע? וידעו כי אתה שמך השם לבדך עליון על כל הארץ. להודיע את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם, לתת עוצמה של עם ישראל בעולם. שאף אחד לא יעיז, שמי שרק ידמיין לפגוע ביהודי, תוך עז מורד. הוא מיד יקבל חלחלה, הוא יזכור מה קרה למי שפגע ביהודים והוא יקבל חלחלה רק מהמחשבה של מה שהעלו לקרות לו. זה מה שצריך להיות.

אז זה אלי אומר בסוגריים, בגלל שהפשט של הפסוקים זה ממש נקמה. אבל בפועל לא עושים את זה, נותנים פיצוי ממוני ולא חובלים במי שפצע את חברו. מה שרוצים מבית משפט.
אם בן אדם אומר מה עשה משהו, בפלילי הוא יקבל מה עשה, אחר כך אתה יכול לתבוע אזרחי ואז הוא רואה מה שובי, הוא מקבל כסף על זה. נכון. זה כמובן, השובי הוא לא בדיוק זהה למה שהתורה מחייבת. התורה מחייבת חמישה תשלומים, נזק, צער, ריפוי, שבט ובושת.

אבל זה דבר מעניין. עצם התופעה הזאת שיש פסוקים שלכאורה הפסוקים אומרים בכמה מקומות בתורה, גם בפרשה שלנו, אומרים בצורה הכי ברורה עין תחת עין, יד תחת יד, שן תחת שן. ובכל זאת, כל חכמי ישראל תמימי דעים שלא כמו הפשט אלא שהכוונה היא ממון.
הרמב"ם אומר על זה בהקדמה לפירוש המשנה, שהדין הזה, עין תחת עין ממון, זה הלכה למשה מסיני ולכן לא יכולה להיות על זה מחלוקת.
כי זה נאמר למשה מסיני. ומשה העביר ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, נביאים לאנשי כנסת הגדולה, אנשי כנסת הגדולה לאנשי הסנהדרין. ולכן, כל חכמי הסנהדרין וכל התנאים והאמוראים קיבלו את זה ממשה רבנו. אין על זה ויכוח, אין על זה מחלוקת.
הרמב"ם מביא מספר דוגמאות לדבר הזה. לדוגמה, כתוב בתורה בארבעת המינים, ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר. כפות תמרים, ענף עץ אבות וערבי נחל.
מה זה פרי עץ הדר? מי אמר שזה אתרוג? פרי מהודר. אולי זה רימון? היום אנחנו אומרים פרי עץ הדר, פירות הדר, אנחנו קוראים למשפחת ההדרים. אבל זה המצאה חדשה לקרוא לזה ככה. בלשון המקרא, פרי עץ הדר, הכוונה היא בפשטות, פרי מהודר. ור רימון לא יפה? אני מאוד אוהב את הצורה ואת הצבע של הרימון. למה לא רימון?
אתה רוצה משהו אחר? תפוח, יש תפוחים יפה יפיים. לא, ברור אין על זה מחלוקת שפרי עץ הדר, הכוונה היא אתרוג. למה? הלכה למשה מסיני. זה דבר שנמסר מדור לדור ולכן ברור שלא תהיה על זה מחלוקת. כך אומר הרמב"ם בהקדמתו לפירוש להקדמתו לפירוש המשנה.

אף על פי כן, מופיע בגמרא בבבא קמא דף פד, לא מזמן, לפני קצת יותר משבוע, בערך שבוע וחצי, זה היה בדף היומי, אז נאמר שם, תניה, רבי אליעזר אומר, עין תחת עין ממש.
מיד הגמרא שואלת, ממש סלק הדעתך? האם עולה על דעתך שהוא מתכוון עין תחת עין ממש? רבי אליעזר לית לה ככל הני תנא? מה? רבי אליעזר לא סובר כמו כל התנאים האלה? לכאורה מה השאלה? מה אתם מתרגשים? מחלוקת. אסור לרבי אליעזר לחלוק על תנאים אחרים? הוא תנא. מה, לא פגשתם אף פעם מחלוקת בין תנאים? בין רבי מאיר לרבי טרפון, בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל, בין בית הלל לבית שמאי? יש מספיק מחלוקות. אז מה יש, רבי אליעזר לא יכול לחלוק על תנאים אחרים? לא.
הגמרא תמהה ואומרת איך יכול להיות? לא יכול להיות שרבי אליעזר. למה לא יכול להיות? כי כמו שאמר הרמב"ם, זוהי הלכה למשה מסיני. ולכן הגמרא באמת אומרת, ברור שרבי אליעזר, למרות שהוא אמר עין תחת עין ממש, ברור לנו שלא יעלה על הדעת שהוא מתכוון לזה. זה לא יכול להיות, כי זה הלכה למשה מסיני, אי אפשר להתווכח איתה. רבי אליעזר יכול לחלוק על תנא אחר, אבל על מה שנאמר למשה מסיני הוא יכול להתווכח? לא יכול להתווכח.
ולכן אומרת הגמרא, שברור שלא לזה מה שהתכוון רבי אליעזר. אלא, אומרת הגמרא במסקנה, אמר רבה אשי, שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק.
כלומר, כאשר האדם החובל בחברו צריך לשלם פיצוי. אז הזכרנו כבר שיש חמישה פיצויים שהוא משלם. אחד מהם זה נזק. נזק היו רגילים לאמוד את שוויו של האדם על פי שוק העבדים. לצערינו היה מקובל שיש מכירת עבדים. ואז היו לא העבד העברי לשש שנים יעבוד. זה משהו אחר, זה נקרא שבט. שבט זה שישבת בבית ולא עבדת בזמן הזה. זה תשלום אחר. חוץ מהשבט, אז למשל, נניח יש נזק שאין בו חסרון עבודה. לדוגמה, נניח שהבן אדם המקצוע שלו זה להיות מאבטח בכניסה לקניון. בסדר? עכשיו מישהו פצע אותו והוריד לו שתי אצבעות ביד שמאל. הוא יכול להמשיך להיות שומר בקניון? יכול. אם הוא ימני הוא לא יחזיק נשק. כן, הוא ביד ימין הוא מחזיק את הנשק. בפה הוא שואל אותך אם יש לך נשק, מעביר אותך בזיהוי מתכות. אין פה יותר מדי. יכול להיות שזה לא פגע בו בכלל בהסתכרות. אבל יש פה בכל זאת פגיעה גופנית. וגם את זה עומדים ושמים את זה לפי שוק העבדים. שכמה היה אדם נמכר בהיותו שלם וכמה הוא נמכר, כמה שוויו כעת.

אומר רבי, אומרת הגמרא, וכך מסביר רבה אשי את דברי רבי אליעזר, לא שמים בניזק אלא במזיק. זאת אומרת, נניח ראובן הזיק לשמעון. שמעון עכשיו נפצע. אז ההיגיון הוא, אם אני מפצה את שמעון, אני רוצה לדעת כמה שמעון הפסיד, נכון? ולכן אני אבדוק כמה שמעון היה שווה לפני שהוא ניזוק וכמה הוא שווה עכשיו. אבל רבי אליעזר אומר לא כך. אלא לא מודדים את שמעון, מודדים את ראובן. כמה היה ראובן שווה כאשר הוא שלם, ראובן עדיין שלם, אף אחד לא פצע אותו. אבל כמה הוא היה שווה אילו הוא היה נפצע כך. עכשיו זה לא תמיד אותו דבר. כי למשל, עבד בן 20 שהוא בשיא כוחו, הוא יותר יקר מאשר עבד בן 70. שאתה קונה אותו וכמה שנים כבר נשאר לו לעבוד וכמה כוח כבר יש לו לעבוד. אז למשל בהקשר של הגיליים. לפעמים עבד אחד הוא בנוי לתלפיות, הוא כוח עבודה מסיבי. פעם עבודה הייתה, היו קונים עבדים בשביל לעבוד בשדה, לעבוד בבניין, לעבוד בעבודות פיזיות מאוד קשות. ואדם אחר יכול להיות באותו גיל, אבל הוא חלוש למרא. אז אומר רבי אליעזר מודדים את החובל, את זה שפצע, את המזיק ולא את הניזק. טוב, לכאורה זה לא הגיוני. אם אתה רוצה לשלם את הנזק, לשלם פיצוי, אתה צריך לשלם לפי מה שהוא הזיק, לפי מה שהוא ניזק. למה אתה לפי הבן אדם המזיק?
אבל יש פה שאלה נוספת. אם באמת זה מה שמתכוון רבי אליעזר, למה הוא סתם מבחיל אותנו? עין תחת עין ממש. מה? מה? ממש? לא יכול להיות? לא, לא התכוונתי ממש, התכוונתי רק שתמדדו את זה. למה אתה משגע? אז תגיד תמדדו במזיק ולא בניזק. למה אתה אומר ממש? כאילו אתה חולק על הלכה משה מסיני.
וסיבת הדבר, שרבי אליעזר היה קשה לו שאלה מאוד מאוד פשוטה. אם אכן זה כל כך ברור שעין תחת עין זה ממון. נשאלת השאלה, אז למה התורה לא כותבת את זה? למה התורה, התורה יכולה לכתוב, כי יתן איש מום באמיתו ושילם את ניזקו. כן, אפשר לכתוב את זה. התורה יודעת לכתוב, כמו שהיא כותבת שלם ישלם המבעיר את הבערה. יכולה לכתוב פה שלם ישלם החובל בחברו. זה לא בעיה לכתוב את זה. אז למה כתוב עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל? אומר רבי אליעזר, אתה צריך להבין שזה לא רק עניין שאתה פוצע חבר אז עכשיו אתה מפצה אותו. אתה צריך להבין שהיה ראוי באמת לחבול את החובל. היה באמת ראוי. אדם פצע את חברו, היה ראוי לעשות לו את אותו פצע. אם הוא קרת את ידו, ראוי היה לכרות את ידו של המזיק. בפועל אנחנו לא עושים את זה מכמה סיבות. דבר ראשון, זה לא מביא תועלת לאף אחד. אתה רק מרבה מומים בעם ישראל. דבר שני, זה אף פעם לא באמת שווה. זה אף פעם לא בדיוק אחד כנגד אחד. יכול להיות שההוא שנפצע הוא בן אדם חזק והוא מתרפא מהר. ועכשיו החובל תכרות את ידו, הוא יכול למות מזה. או ש הוא יכול לכלות להחליש מזה הרבה יותר, או הרבה פחות. הנפשים הם שונים, אז אתה לא זה לא באמת הגיוני. אבל יש פה אמירה עקרונית. האמירה היא המזיק לחברו צריך לדמיין כאילו עכשיו כורטים את ידו. כאילו עכשיו מסמים את עינו. זה מה שצריך להרגיש. ולכן אומר רבי אליעזר מודדים את זה בשווי של המזיק. אה, אתה הזיקת? תחשוב שאת העין שלך הם צריכים להוריד, את היד שלך הם צריכים להוריד. אז לכן מודדים את הפיצוי במה שהיו יכולים לעשות לך.
מה שמתרצה. נכון. אומנם ההלכה היא לא כך. ההלכה היא שמודדים בניזק ולא במזיק. אבל זה כן נותן לנו איזושהי הבנה למה זה נאמר כך. בשביל להרתיע, שאדם יבין שלחזיק לחברו זה כל כך חמור עד שזה מה שהיה ראוי לעשות לו. וזה קשור למה שאמרנו כבר שלומדים את זה גם מהפסוק ולא תיקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת. כלומר, אדם שרצח, דינו מות. אתה לא יכול לקחת כופר. מה הכוונה כופר? כופר, אם היית לוקח כופר, הכוונה היא שבמקום להרוג, אתה רק משלם ממון. אז הכסף הוא תמורת חייו. זה הגדרה של כופר. אז לא תיקחו כופר לנפש רוצח. אבל אתה כן לוקח כופר על איברים. כלומר שבעצם היה ראוי שהמזיק יעשה לו כך, אבל הוא משלם כופר. לכן זה מתחבר לאותה נקודה.
מה העונש במזיד לשוגג?
בהקשר הזה כן, כי האדם מועד לעולם.

יש הסבר נוסף, הסבר עמוק שמופיע בפירוש רקנתי, רבי מנחם בן רבי בנימין רקנתי, היה מראשוני המקובלים לפני כ-700 שנה באיטליה, הוא היה תלמידו של הרמב"ן. רבי משה בן נחמן. והוא פרש, חיבר פירוש לתורה על פי תורת הסוד, על פי הקבלה.
ואומר הרב מנחם רקנתי, הרי האדם נברא בצלמו כדמותו. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. אז הקדוש ברוך הוא אין לו לא גוף ולא דמות הגוף, זה ברור. אבל זה שהאדם נברא עם ראש, פנים, עיניים, אף, פה, שיניים, ידיים, רגליים, כל האיברים כולם, יש לזה סיבה. זה הכל כנגד עולמות עליונים. הקדוש ברוך הוא אין לו גוף ולא דמות הגוף, אבל המידות שבהם הוא מנהיג את העולם, הם גם כן מסודרות כדמות אדם. לדוגמה, יש את החלק מתוך הזוהר הקדוש שנקרא פתח אליהו, שספרדים נוהגים לומר אותו לפני התפילה. ושמה אומרים שזרוע ימין כנגד חסד, זרוע שמאל כנגד גבורה, הגוף כנגד תפארת, כן, כל הדברים האלה, כל האיברים של האדם, הם כנגד, כן, הרגליים זה נצח ועוד וכולי וכולי. כל האיברים של האדם הם כנגד ספירות עליונות, הם כנגד מידות שבהם הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו. ולכן, כאשר אומרים לך יד תחת יד, המשמעות היא תבין שאם פצעת את יד חברך, פגעת בהופעה של הקדוש ברוך הוא בעולם. כי האדם שעומד מולך, הוא גם בצלם אלוקים כי בצלם אלוקים עשה את האדם. ואם פצעת אותו, מיעטת את הדמות, מיעטת את ההתגלות של הקדוש ברוך הוא בעולם. ולכן היד של הניזק היא תחת יד אלוקית. לא יד גופנית, אין לקדוש ברוך הוא יד גופנית. אבל אותה בחינה, למשל, אם זה יד ימין, שאמרנו שהיא בבחינת החסד, אז אם פגעת בזולתך ביד ימין, פגעת בהופעה אלוקית של מידת החסד בעולם. פגעת בחברך ביד שמאל, פגעת בהופעה אלוקית של מידת הגבורה בעולם. וכן הלאה וכן הלאה.
ולכן יש פה לימוד גדול, שוב, שני פירושים אמרנו, מדוע נכתב הדבר כאילו באמת עושים ממש עין תחת עין, שן תחת שן. לא ככה עושים, משלמים ממון. אבל למה נכתב כך? הסבר אחד ראינו על פי הרמב"ם ועל פי רבי אליעזר, שבעצם כוונת הדברים ללמדך שזה מה שהיה ראוי להיות.
הסבר שני, כן, שזה הרתעה ולהבין כמה זה חמור. הסבר שני, שהסברנו בשם הרב מנחם רקנתי, זה כדי שאדם יבין את המשמעות של עד כמה זה חמור לפגוע בזולתו, שכאשר אדם פוגע בזולתו, הוא פוגע בגילוי שם השם בעולם.
רבי חנן בן גשא אומר, צה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר אדוני חפץ וצמן צדקו יגדיל תורה ויאדיר.