בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
אנחנו עומדים בפרשת יתרו ויש לימוד גדול שחז"ל לומדים מהפרשה שלנו.
יתרו כאשר הוא מגיע, וישמע יתרו חותן מדין, כהן מדין חותן משה.
את כל אשר עשה השם למשה ולישראל.
אז יתרו שומע ומגיע אל המדבר.
ויאמר יתרו, תודה רבה, השם יברך אותך.
הופה. וואי וואי. אשריך. אז ברה לאושר, טוב.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.
מכירה. אבי. מה קרה? חזרת אותו. לא, לא, זה החולצה. מה זה? זה פחות.
ויאמר יתרו, ברוך אדוני אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה. אשר הציל את העם מתחת יד מצרים. אתה ידעתי כי גדול אדוני מכל האלוהים כי בדבר אשר זדו עליהם.
כלומר, יתרו מברך את הקדוש ברוך הוא, ברוך השם שהציל אתכם.
עכשיו אני יודע שהשם גדול מכל האלוקים. חז"ל אומרים שיתרו עבד את כל האלוקים שבעולם. הוא חיפש. מיהו האלוקים האמיתי? ניסה את כל הפסלים. הוא אומר עכשיו אני יודע שגדול השם מכל האלוהים. למה? כי בדבר אשר זדו עליהם. באותו דבר שהמצרים הזידו ועשו בזדון נפגע בעם ישראל, עליהם בא הדבר. שהרי המצרים רצו להרוג את תינוקות ישראל בתביעה ביאור. ולכן המצרים נידונו מידה כנגד מידה ומתו בתביעה בים סוף.

לומדת מזה הגמרא בברכות. ברכות עוסקת בברכות. פרק תשיעי עוסק בברכות הראיה. מסכת ברכות עוסקת בכל הסוגיה הברכות. שלושה פרקים ראשונים בקריאת שמע וברכותיה. זה אמנם ברכות שהם קשורות, זה לא בפני עצמם. זה ברכות שהם סביב קריאת שמע. קריאת שמע היא מצוות עשה בפני עצמה, מצווה מן התורה. ויש פה ברכות, ברכות בדרך כלל זה ברכות שהם מדרבנן, חוץ מברכת המזון, רוב הברכות הם ברכות דרבנן. אבל הנה יש לנו כאן ברכות שאמנם מדרבנן, ברכות קריאת שמע, אבל הם קשורות למצוות עשה מן התורה, למצוות קריאת שמע. שלושה פרקים על זה. עוד שני פרקים רביעי, חמישי מדברים על ברכות של תפילת העמידה, על זמן תפילה, דיני התפילה, תפילה, תפילת 18. זה בסוף גם 18 ברכות. התפילה הזאת מורכבת מברכות. לאחר מכן, שישי, שביעי, שמיני עוסק בברכת המזון בעיקר, וגם פרק שישי יותר ברכות הנהנין, פרק שביעי, שמיני יותר ברכת המזון. זימון, ברכת המזון.
פרק תשיעי עוסק בברכות הראיה. פרק שני נקרא פרק הרואה. הוא מתחיל בהרואה. יש שמה כל מיני דברים. הרואה מקום שנעשו ניסים לישראל מברך. הרואה מקום, הרואה למשל את הרים, את הגבעות, ברק וברקים ורעמים, את הזוועות. כל דבר שאדם רואה שהוא מיוחד במינו, הוא מברך על הקדוש ברוך הוא. ואחד הדברים באמת, שאדם שרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל, אומר ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה. למשל, מי שרואה את המקום שבו נקרא הים לפני עם ישראל. המקום שבו ירדו אבנים גדולות על שונאים של ישראל. מקום, כל מיני מקומות כאלה, מקום ש, כל מיני מקומות שנעשו ניסים לעם ישראל, מקום חציית הירדן. אנחנו לא יודעים היום בדיוק איפה זה. אבל אם אתה יודע בדיוק איפה זה, אז תברך. ברוך בשם ומלכות. ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שעשה לאבותינו נס במקום הזה.
גם אם לאדם קרה נס פרטי. קרה לך נס? כל פעם שאתה מגיע למקום, תברך. ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה. אמנם, הפוסקים עוסקים בזה, הרב עובדיה יוסף עסק בזה בהרחבה, ועוד פוסקים, ולהלכה יש מחלוקת בדבר הזה, האם על כל דבר מברכים או רק על נס שהוא שינוי סדרי הטבע? ולכן, כיוון שזה ספק ברכות להקל, אז אנחנו לא מברכים על זה אה, בשם ומלכות, אלא רק אומרים אם לא קרה נס שהוא מעל הטבע. משה. משה. אם אפשר, הסיגריה נורא מפריעה. טוב. פעם הבאה יותר להתרחק, בבקשה, זה מפריע.
אם כן, להלכה אנחנו נוהגים שלא מברכים, אלא אם כן קרה לך נס ששינוי סדרי הטבע. לא יודע מה, בא מלאך מהשמיים, הרים אותך ככה. אז תספר לי גם שאני אדע, אבל אם לא קרה לך נס כזה, למשל, אני קרה לי לפני כמה שנים, נדמה לי זה היה לפני חמש שנים, אני כבר לא זוכר בדיוק, הייתה לי תאונת דרכים, סיפרתי לכם על זה. היה, לא משנה, היה איזה סיפור, אה חתכתי, ראיתי שאני איזה מישהו בלם במהירות, אז אני סטיתי שמאלה כדי לא לפגוע בו, ואז ראיתי שעוד רגע אני עולה על מעקה בטיחות, אז פניתי ימינה, ואז מרוב הלחץ שפניתי ימינה, אז התהפכתי עם האוטו, שלוש סלטות ובדרך לרמת הגולן, ועוד נגררתי איזה 60 מטר על הכביש עם האוטו, אני הייתי כל הזמן בתוך האוטו. וכל הזמן פחדתי, לא ידעתי ממה אני מפחד יותר. האוטו מתחמם שהוא נגרר ככה, יכול להתלקח ולעלות באש. מצד שני, יכולים מכוניות להתנגש בי. אז טוב, אני ככה חזן בכלל לא זכרתי את זה. בעיקר אמרתי שמע ישראל. הדבר המרכזי שאמרתי תוך כדי הסלטות, זה היה שמע ישראל. ו אם התיוטה הי אסיה. נכון, נכון. טוב, התיוטה הי אסיה סיימה להתהפך, ארצה, אני כזה מחכה עוד שלוש שניות ככה, הכל בסדר, הייתי לבד באוטו. זה לא התפוצץ. לא, זה בגלל שסטיתי, ניסיתי ככה בחדות, פניתי בחדות. ו אה וטוב, האוטו היה ככה על הצד, אני הייתי למטה, אז טיפסתי ואני יוצא מלמעלה, אני מציץ ככה מימין לשמאלה שלא יתנגש בי איזה רכב, זה היה כביש מהיר, מכביש 471. אז אני מציץ, אני רואה כל המכוניות עצרו, אה כולם ראו איזה רכב ככה מתהפך, חשבו אף אחד לא יצא ממנו. זה היה כולם התפעלו, ואני עוד יוצא בכוחות עצמי, לא היה צריך אפילו לחלץ אותי, אני קם, מטפס. באו לעזור לי. נס. אז אני אומר, שנייה, שנייה, איפה הכיפה? נפלה לי הכיפה בתוך האוטו. ירדתי חזרה, לקחתי את הכיפה. דרך אגב, את הטלפון שכחתי באוטו. אבל את הכיפה זכרתי לקחת. זה היה חשוב. אמרתי, אם ככה אני במצב טוב. על כל פנים, לא קרה לי שום דבר, היה לי שבר קטן באגודל, לא משהו משמעותי. ולקחו אותי לבית חולים, עשו לי בדיקות, זה, הכל בסדר, מכות יבשות, היה לי קצת עוד טיפולים פיזיותרפיה, מכות יבשות וזה. עכשיו, האם זה נס של שינוי סדרי טבע? נס. זה לא שינוי סדרי טבע. זה נס נסתר. זה יכול לקרות. בסטטיסטיקה, אז מתוך אנשים שמתהפכים ככה ונגררים ככה על הכביש, אז רוב האנשים נפגעים רציני. אבל סטטיסטית, יש כמה אחוזים שברוך השם לא קורה כלום. הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. הלך רכב הלך טוטלוס, אבל אנחנו ברוך השם נמלטנו.
אז בהחלט זה סיבה להודות לקדוש ברוך הוא מעומק עומק הלב. בודאי כל פעם שאני עובר שם, אני אומר, ברוך שעשה לי נס במקום, אבל אני לא אומר שם ומלכות. כי להלכה, רק, אם היה בא מלאך, לוקח את התיוטה ככה, שם אותה בצד, אז הייתי מברך גם בשם ומלכות. אבל זה לא קרה. אז קרה דבר שהוא בהחלט בצירוף המקרים, סטטיסטית, הוא לא הגיוני שיקרה, אבל יכול לקרות. לכן לא מברכים בשם ומלכות, אבל אומרים, ברוך שעשה לי נס במקום הזה. הגמרא אומרת, מניין שמברכים על הניסים? מניין המיל? מניין שמי שרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל, אז הוא אומר, ברוך אתה השם, מניין? מיתרו. דאמר קרא, אומר הפסוק, ויאמר יתרו, ברוך השם אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה. אשר הציל את העם מתחת דת מצרים. שמה זה היה ניסים גלויים, שינוי סדרי טבע. 10 המכות, קריאת ים סוף, דברים ניסים גלויים לחלוטין. ולכן מברכים.

וכן. ושמע זה נגד הטבע. כן, שומע. בכביש, היה בכביש, נפל איגול כזה של ביוב, כזה של איזה 5 מטר, והוא היה בפנים, הוא ניצל. זה נס, נס מהשמיים. כל פעם שהוא מגיע לשם, הוא מברך שם ומלכות, והוא יודע מקום מדויק. אם זה מקום, אם זה דבר שזה לא, השאלה אם זה היה שינוי סדרי הטבע. כן. הוא נפל מביוב. מי נפל? נפל, נפל מכסה ביוב. איגול כזה של ביוב. אוקיי. צינור כזה עגול של ביוב כזה חמישה מטרים. כן. ונפל, והוא היה באמצע. כלומר, זה קפץ ככה איזה 20 מטר מבניין. והוא היה באמצע ונזקף בטח, אבל לא קרה לו כלום. והוא ניצל. ניצל. נס מהשמיים. במקרה כזה, לא בשם ומלכות. נס נסתר. למה לא בשם ומלכות? נפל ממש מילימטר ממנו, נפל בטון כזה, היה בקלות יכול למות. אבל ה יגול כזה. אני מבין. כן. והוא היה פה, נפל מסביב, והוא ניצל. ככה. זה מדהים. אבל זה צירוף מקרים. צירוף מקרים שברור לנו שהוא בא מהשם. מה? אתם יודעים שמקרה זה באותיות מקרה רק מהשם. או יש אומרים רקם השם. הקדוש ברוך הוא רקם את זה. זה כמו רקמה. הכל מהאת השם, אין לנו ספק בכלל בדבר הזה. ואף על פי כן, סטטיסטית זה יכול לקרות. אחוזים נמוכים שבדיוק זה נפל מסביבו ולא פגע בו. אבל זה יכול לקרות. זה לא, אם היה שוב. אם הבטון הזה היה מגיע עד אליו ומרחף באוויר מעל הראש שלו, זה נס שהוא שינוי סדרי טבע. על זה מברכים בשם ומלכות. אבל ההלכה, כל עוד זה לא שינוי סדרי טבע, זה רק צירוף מקרים, מדהים, מטורף, מיומן, בלי שם ומלכות. ככה להלכה, בגלל ספק ברכות להקל. יש מי שאומר שבעיקרון גם על זה צריך לברך בשם ומלכות. אבל להלכה אנחנו נוהגים להיזהר בברכות. יש לנו מצד אחד מצווה לברך, אבל זה מצווה דרבנן. ברכת הגומל, ודאי שיש עניין להגיד. זה מה שרב סובר. ודאי שיש עניין להגיד. זה מה שרב אמר. גם בדבר הזה אמנם יש מחלוקת. הוא סימנם חיים, לא אומרים ברכת הגומל. אז בגלל זה אני אומר, גם בדבר הזה יש מחלוקת. כי למשל, הרב עובדיה יוסף פוסק שרק על ארבעת הדברים שהם מביאים קורבן תודה. סימנם חיים, שזה חבוש בבית האסורים, בעל ייסורים, שזה אדם שהיה חולה, נפל למשכב, יורדי הים והולכי מדבריות. ראשי תיבות חיים, חבוש, ייסורים, ים, מדבר. והרב עובדיה יוסף כותב שברכת הגומל זה רק על ארבעת אלה. אמנם, כל מי שנוסע נסיעה של 72 דקות, כבר גם כן צריך לברך ברכת הגומל, לפי הרב עובדיה יוסף. גם הוא נוסע כל יום, לא חייב לברך כל יום. אבל צריך לברך כל שבוע, או לצאת ידי חובה ממישהו. יש הרבה בתי כנסת שכל שבוע מישהו עולה ומברך הגומל, ואז הוא מוציא ידי חובה את כל מי שנסע. זה לפי שיטתו של הרב עובדיה יוסף, שכל נסיעה היא נחשבת איזשהו כמו הולכי מדבריות. הולכי מדבריות זה לאו דווקא במדבר, אלא בכל מקום שהוא יצא ממקום יישוב למשך 72 דקות. אז לכן, כך נוהג, כך פוסק הרב עובדיה יוסף. שני כיוונים, גם אם זה ירושלים וחזור. צריך לברך. זה כבר לברך. אמנם, אשכנזים לא נוהגים ככה וגם חלק מהפוסקים הספרדים לא פוסקים ככה. אלא רק כאשר יש או מקום סכנה או כאשר זה מדבר שהוא לגמרי מנותק ממקום יישוב. ככה אשכנזים נוהגים וגם חלק מהספרדים, חלק מהפוסקים הספרדים גם אומרים כך. על כל פנים, לפי הרב עובדיה יוסף זה רק כאשר יש את ארבעת הדברים האלה ולא סתם סכנה. לפי אשכנזים הפוך. על נסיעה של 72 דקות לא מברכים. אבל אדם שהיה בסכנה וניצל, מברך. למשל, אני אחרי שהייתה לי התאונה, בהחלט ברכתי. לכן, שאלת אותי אם צריך לברך על זה, אמרתי, יש עניין לברך. יש עניין, כי בכל זאת ניצל מסכנה, אז ינצל את ההזדמנות הקרובה. הרי אצל ספרדים זה, בן אדם הרבה פעמים יוצא לו נסיעה של 72 דקות. זה דבר שגרתי, נסעת לירושלים וחזרת, זה כבר 72 דקות. מה שרב סובר. אז זה יש עניין, זה חבוש. זה יש עניין שינצל את ההזדמנות. פעם הקרובה שהוא נוסע 72 דקות, יברך ויתכוון גם על ההצלה הזאת. וגם מישהו עושה את זה כל יום. מי שנוסע את הנסיעה כל יום, יברך פעם בשבוע, בשבת, או שיצא ידי חובה פעם בשבוע. יצלו אותך. אם מישהו עולה לתורה, או לא עולה לתורה, סתם עולה, בין העולה לעולה ומברך ברכת הגומל, יוציא ידי חובה את כולם, את כל השומעים, כולם יוצאים ידי חובה. גם בבית חולים הרב סובר. אחי.
כן, יש הרבה בבית הכנסת שרב שואל את הנאד וגומר פעם בשבוע. נכון. עכשיו בדיוק שאלו אותי, שאל אותי מישהו השבוע. היה חולה קורונה והחלים, האם הוא צריך לברך? הלכה חד משמעית בעניין הזה. אדם שחולה, הרי ייסורים, זה נקרא חולה. זה אחד מהחיים, חבוש, ייסורים, ים, מדבר, ייסורים. אבל להלכה, רק אם הוא היה שלושה ימים מרוטק למיטתו. אז זה נקרא מחלה שאם הוא קם ממנה צריך לברך ברכת הגומל. מה עם בידוד? בידוד זה לא נקרא מרוטק למיטתו. מרוטק לחדר. לא משנה. מרוטק למיטתו הכוונה לא מסוגל לקום מהרגליים, ייסורים. הנושא זה לא, הנושא זה לא הבידוד. הנושא זה הייסורים. מה סבל? מה סבל? מה ייסורים? לא היית בבידוד, אתה לא ידעת. הוא חולה. אם הוא סובל. הוא סובל. ברור שבבידוד יש סבל. אין ספק, זה סבל נפשי. אבל זה לא סבל של חולי. אבל לא על זה מדובר. מדובר רק על מצב שאדם לא היה מסוגל לקום ממיטתו, במשך שלושה ימים מרוב חום, חולשה. רק במקרה כזה מברך עליו הגומל. זה לא כולם שומרים בבידוד, הרבה עצלנים. לא כולם שומרים. יש אחד, לא מדברים על הרעיינים. כן, לא בראשית, סקינה. עכשיו השבוע. ורצינו גם שביעי ושמינית שילכו להתפלל. השם ישמור. ודאי שמי שבבידוד אסור לו לצאת. גם על פי ההלכה, מי שחולה קורונה, ודאי זה רוצח נפשות. נכון. אמרתי היה יהודי אחד גם מחולון, שאל אותי, בבית הכנסת שלו, אז מתפללים בחוץ. הוא אומר לי, אבל יחד עם אלה שבאים, יש אחד שהוא חולה מאומת, שהוא גם בא. אמרתי לו, אסור לך ללכת לשם, אפילו שזה בחוץ. נכון. אסור ללכת לשם. הבן אדם הזה רוצח. חולה מאומת, מה הוא מסתובב בחוץ? מה זה שייך? לא, הוא רוצה להתפלל. זה מצווה באה בעבירה. זה דבר הכי נורא בעולם. אתה בשביל התפילה אתה רוצה לרצוח אנשים? דבר נורא. אנחנו רואים בחודש האחרון מתו כ-1500 אנשים תוך חודש. בארצות הברית. ביממה האחרונה מתו 72 אנשים. זה אי אפשר לתאר. אז ודאי שזה דבר שאין מה לדבר עליו בכלל. ובמיוחד, אגב, בהזדמנות הזאת אני אזכור על מה שאמרתי גם בשבת, בעבר שאלו אותי אנשים אם להתחסן או לא להתחסן. ואמרתי שמי שהוא בקבוצת סיכון, ודאי שיך להתחסן. מי שאל לו קבוצת סיכון, אז לא חובה. יש צדדים לכאן ולכאן, יש סכנות בקורונה, יש גם סכנות בחיסון אולי, אנחנו לא יודעים הכל. ולכן, כיוון שאדם צעיר, אז הוא לא חייב אין לו הרבה סיכון, אז אז זה החלטה שלו. הוא לא רבנים. אבל, אבל, אמרתי גם בשבת שעברה שאני בעקבות השינויים שקרו במציאות, שני שינויים שקרו, שיניתי את אמירה שלי. ואמרתי שכן ללכת להתחסן. קודם כל בגלל שבגלל המוטציות, הוריאנט הבריטי, הדרום אפריקאי, המוטציות האלה הרבה יותר מדבקות והרבה יותר מסוכנות. היום גם אנשים צעירים, אנשים בני 30 ו-40, אנשים נפגעים ואנשים נהרגים, ואנשים סובלים תופעות לוואי קשות מאוד. ולכן הסכנות בקורונה הם גדלות והולכות. הם הרבה יותר גדולות ממה שראינו לפני חודש. ולכן זה צד צד אחד. הצד השני הוא שזאת החלטה מערכתית של מדינת ישראל, שכל המדינה תתחסן. צריכים לישון. ודבר שכל עם ישראל עושה אותו, אז זה דבר שלא יקרה בו, הקדוש ברוך הוא לא יגלגל דבר רע לידם של כלל ישראל. אם אדם ספציפי מחליט לבחור איזה בחירה, אז זה לודאן תלך אחריו, תצליח. אדם מחליט, לא יודע מה, להשקיע במניה. אולי תצליח, אולי לא תצליח. אבל אם כל עם ישראל מחליט לקחת איזה, זה זה הימור מסוים. החיסון הוא הימור מסוים. אנחנו לא יודעים בדיוק תופעות לוואי, אנחנו לא יודעים, יש דברים שאנחנו יודעים שיש, יש דברים שאנחנו עוד לא יודעים. אבל כאשר כל עם ישראל עושה משהו, אז ה אז קודם כל, הקדוש ברוך הוא מברך את מעשה ידיהם של עם ישראל. ואם עם ישראל כולו עושה את זה, אז תחול על זה ברכה. וכאמור, מצד שני, הסכנה היא הרבה יותר גדולה. ולכן גם אני באופן אישי התחסנתי, ביום ראשון האחרון, ועוד שלושה שבועות עוד חיסון. וגם אני מאוד ממליץ לכולם, כל מי שיכול. היום כבר פותחים את החיסונים. לכולם. רשמית זה רק מגיל 40, אבל מעשית כל מי שבא, כל מי שבא מחסנים אותו. גם אני לקחתי איתי בשבוע שעבר. יש, יש קליינטים. אין כמו שהיו רוצים. היו רוצים לחסן. אני לא צריך פח, אלא שאני רואה, כן. כל הכבוד. וכמה התחסנו היום? כמה התחסנו היום, אתה יודע? אבל אתה יודע כמה התחסנו היום? לא הרבה. 100,000. 100,000 זה לא קצת. זה לא קצת. זה פחות ממה שרוצים. יש כמעט 2 מיליון. רוצים שיהיה, יש כבר 3 מיליון, 3 ורבע מיליון. יש כבר 3 וחצי. זה הרבה. ילדים כמעט 2 מיליון, 100 מיליון. חצי מיליון חולים. אז כמעט כבר חצי מיליון חולים. חיסנו כבר, באמת כמעט את כולם. אנחנו ראשונים בעולם. אנחנו ראשונים בעולם בחיסונים. יש פה נכים. כתוב נכים. נכון. אני עשיתי בשבילו. מה אמרת? לא עשיתי. מה? לא עשיתי בשבילו. אם חושב שצריך לחזק אותו, לא, הוא לא היה חלש. לא חושב שיש לו קורונה. יש לו בנקה. יש לו בנקה. סמ. יאללה, אחיתך. אם כן, כבר נגמר לנו הזמן. אני רק אציין עוד שחז"ל לומדים מהדבר הזה, מהעניין הזה של יתרו, שאומר ברוך השם, מברך את הקדוש ברוך הוא על הניסים שעשה לעם ישראל. זה מה שהיה בפרשה. מן הדבר הזה לומדים גם, כך הוא כותב רב אחאי גאון. רב אחאי גאון היה אחד מהגאונים, בתקופת רבי סעדיה גאון ורב איי גאון המפורסמים. היה עוד גאון. גאון זה לא מי שהיה לו IQ 180, אלא מי שהיה ראש ישיבה. כל מי שהיה ראש ישיבה, אז לא היה ראש ישיבה, לא היה אז 100,000 ישיבות. הייתה ישיבה אחת בבבל, או שתיים, ועוד אחת בארץ ישראל. מי שהיה ראש ישיבה, זה היה גדול הדור. אז הוא קוראים לו גאון. אז רבי סעדיה גאון, רב איי גאון, רב נטורנאי גאון, רב שרירא גאון, יש כמה גאונים, ואחד מהם זה רב אחאי גאון. רב אחאי גאון כתב ספר בשם שאלות, שאלות דרב אחאי גאון. ספר הלכה שמחובר לענייני פרשת השבוע. וכותב רבי אחאי גאון, הוא כותב, מכאן לומדים מיתרו שאמר ברוך השם אשר הציל אתכם יתר מיד פרעה, מכאן לומדים גם את חנוכה ופורים. שמצווה לעם ישראל להודות ולשבח לפני הקדוש ברוך הוא בכל מקום שנעשה להם נס. למשל, חנוכה ופורים. ולכן מה אנחנו מברכים בחנוכה ופורים? על הניסים. ברוך שעשה ניסים לאבותינו. וממי לומדים את זה? מיתרו. אז זה לימוד גדול. אנחנו רגילים להגיד על יתרו, שיתר פרשה אחת בתורה, הנושא של השופטים, וזה בהחלט דבר ראוי וחשוב. אבל מעבר לכל הנושא של השופטים, משפט אחד שהוא אמר, ברוך השם אשר הציל אתכם מתחת יד פרעה, אשר הציל את העם מתחת דעת מצרים, זה בעצם לימוד גדול בעצמו. להודות ולשבח לקדוש ברוך הוא בכל נס שנעשה לנו. כן, יצילנו הקדוש ברוך הוא מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, וישלח לנו שפע ברכה והצלחה וניסים בכל מעשה ידינו. אמן. רבי חנניה בן קישיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר. תודה רבה.