בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
אנחנו עומדים בפרשת יתרו. מעמד הר סיני.
ואנחנו רגילים בחג השבועות כאשר בחג השבועות אנחנו חוגגים בו' בסיוון, אז אנחנו מציינים אותו בתור זמן מתן תורתנו.
כידוע, סוכות זמן שמחתנו, פסח זמן חירותנו, ואילו חג השבועות זמן מתן תורתנו.
אבל בעצם, יש מקום לשאול ולברר מה בעצם קיבלנו בחג השבועות. זמן מתן תורה, חג מתן תורה. מה ניתן לנו בחג השבועות? מה ניתן לנו? מה קיבלנו?
מה קיבלנו בחג השבועות?
מה קיבלנו? תורה, מתן תורה. מתן תורה וביכורים.
מה? מה קיבלנו תורה? איזה תורה קיבלנו? מה קיבלנו? לוחות הברית.
לא קיבלנו את לוחות הברית.
התשובה הנכונה היא שקיבלנו את עשרת הדיברות בעל פה.
אבל לא את לוחות הברית.
כן, חשוב לציין את זה. פיזית לא קיבלנו כלום בשבועות. שמענו את הקדוש ברוך הוא מדבר איתנו מן הר סיני מתוך האש, והוא אומר לנו את עשרת הדיברות, אז חז"ל מדייקים שבעצם שתי דיברות שמענו ישירות מפי הגבורה ועוד שמונה דיברות שמענו ממשה רבנו.
מדייקים את זה מהלשון.
האבן עזרא מדייק את זה, חז"ל אומרים את זה במדרש, אבל האבן עזרא מדייק את זה מלשון הפסוק, ששתי הדיברות הראשונות נאמר בלשון גוף ראשון, שהקדוש ברוך הוא אומר אותם: אנוכי השם אלוקיך. מי אומר את זה? הקדוש ברוך הוא אומר את זה. וגם הדיבר השני: לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. מי זה אומר על פניי? הקדוש ברוך הוא. לעומת זאת, הדיבר השלישי: לא תשא את שם השם אלוקיך לשווא. אם הקדוש ברוך הוא היה אומר את זה, איך היה אומר? לא תשא את שמי. אז מכאן שכבר מהדיבר השלישי, אגב גם בדיבר הרביעי, בזכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ותעשה כל מלאכתך ויום השביעי שבת להשם אלוקיך. שוב, זה לא השם אומר. זה משה אומר: שבת להשם אלוקיך. אם הקדוש ברוך הוא היה אומר: יום השביעי שבת לי. אז אם כן, שתי הדיברות הראשונות נאמרו מפי ישירות מפי הגבורה. שמונה דיברות נוספות נאמרו מפי משה. על כל פנים, איך שלא נסתכל על זה, פיזית לא קיבלנו כלום מוחשית, אלא שמענו את עשרת הדיברות. מתי פיזית קיבלנו את עשרת הדיברות?
לא בפורים. משהו קצת דומה. ביום הכיפורים. נכון מאוד. מדוע? מכיוון ש-40 יום, בז' בסיוון, משה עולה להר סיני ל-40 יום. ביום ה-40 הוא יורד. זה י"ז בתמוז. זה בדיוק 40 יום אחרי ז' בסיוון. כן? ו' בסיוון מתן תורה. ז' בסיוון הוא עולה להר סיני 40 יום. יורד בי"ז בתמוז.
ואז מה הוא רואה?
הוא רואה את חטא העגל. י"ז בתמוז אחד מהדברים שארעו בו, נשתברו הלוחות. זה אחד מהדברים שקרו. הדבר הראשון, הפורענות הראשונה שהייתה בי"ז בתמוז, שנשתברו הלוחות. אז משה יורד הוא בא לרדת עם הלוחות, אבל הוא שובר אותם בתחתית ההר. אז כמעט קיבלנו את לוחות הברית בי"ז בתמוז, אבל בסוף קיבלנו שברי לוחות בי"ז בתמוז. קיבלנו על הראש, שעשינו את העגל.
לאחר מכן, משה עולה. שלושה ימים הוא בהתחלה שובר את הלוחות, אחר כך לוקח את העגל, טוחן אותו, מערבב אותו במים של ה של הבאר ומשקה את בני ישראל. ואחר כך שולח את שבט לוי, מי להשם אליי? ויאספו אליו כל בני לוי. והוא אומר להם: לכו וחמתו אחיכם עכשיו. הורגים את כל מי שעבד לעגל. הורגים 3,000 איש שהובילו את העבודה בעגל.
לאחר מכן אומר משה אל העם: אתם חטאתם חטאה גדולה, ואתה אעלה אל השם, אולי אכפרה בעד חטאתכם.
כל זה לקח שלושה ימים. מי"ז בתמוז עד כ' בתמוז. בכ' בתמוז משה עולה שוב ל-40 יום ו-40 לילה להתנפל לפני השם ולהתחנן לפניו שימחל לעם ישראל על חטא העגל. מכ' בתמוז עד מתי זה יוצא?
עד א' באלול. 10 ימים של תמוז ועוד 30 ימים של אב. עד א' באלול. בא' באלול הקדוש ברוך הוא אומר לו: סלחתי כדברך. לכן א' באלול זה התחלת ימי הסליחות.
מא' באלול משה עולה עוד פעם להר סיני 40 יום, לקבל את הלוחות השניים. מא' באלול 40 יום, עד מתי? עד יום הכיפורים. ביום הכיפורים הוא יורד עם הלוחות השניים.
על כל פנים, בחג השבועות לא קיבלנו פיזית את הלוחות, שמענו את עשרת הדיברות. אז בעצם, למה אנחנו קוראים לזה זמן מתן תורה? מצוות כבר קיבלנו גם לפני זה. היה, היו מצוות גם לפני. איזה מצוות למשל היו לפני כן?
ברית מילה כבר אברהם אבינו קיבל. מה עוד? גיד הנשה יעקב אבינו. מה עוד?
היה עוד לא מעט מצוות. מצוות בני נח. שבע מצוות בני נח. כבר שבע מצוות שהיו קיימות כבר מאז נח. שש מתוכם כבר מאדם הראשון. נח הוסיף לו לא לאכול אבר מן החי. אז זה כבר שבע. ועוד גיד הנשה. ועוד ברית מילה. זה כבר תשע. אבל היה עוד. כבר בפרשת השבוע שקראנו השבת, בפרשת בשלח כתוב על מרה. כתוב שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו. הוא כבר לימד אותו שם כל מיני חוקים ומשפטים. מה בדיוק? רש"י מציין כמה וכמה דברים, ביניהם שבת. שבת לא קיבלנו פעם ראשונה בעשרת הדיברות. נכון, מופיע גם בעשרת הדיברות: זכור את יום השבת לקדשו. אבל גם גם במרה נצטוו על השבת. ולכן את המן הם לא יוצאים ללקוט בשבת. זה כבר היה לפני מעמד הר סיני. אז שבת היה גם לפני מעמד הר סיני. רש"י אומר שגם כיבוד אב ואם כבר הצטווה במרה, עוד לפני. גם זה כתוב בעשרת הדיברות, אבל גם היה לפני. רש"י לא מוכיח את זה. אבל שמעתי פירוש יפה שאומר איך רש"י יודע את זה, כי כתוב: כבד את אביך ואת אמך כאשר ציווך השם אלוקיך. זה כתוב בספר דברים אמנם. אבל באופן עקרוני, למה כאשר ציווך? כבד את אביך ואת אמך. כאשר ציווך השם אלוקיך. אז רש"י מבין איפה ציווה אותו? כבר ציווה אותו לפני מעמד הר סיני. איפה? במרה. וכך עוד. חוקים ומשפטים, גם אלה המשפטים אשר תשים לפניהם. גם דיני ממונות ציווה אותו כבר במרה. אז היו כבר מצוות לפני כן.
אז מה התחדש במעמד הר סיני? פיזית לא קיבלנו כלום. מצוות קיבלנו עשר מצוות, אבל מצוות קיבלנו גם לפני כן. אז מה החידוש הגדול במעמד הר סיני? מה התחיל עכשיו?
התשובה לדבר אומר הרמב"ם. גם הרמב"ם, גם רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, מדגישים מאוד את הנושא של מעמד הר סיני בתור הבסיס לכל האמונה, לכל קבלת עול תורה ומצוות. אקרא את לשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, פרק שמיני. אומר הרמב"ם: משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני המצוות מפני האותות שעשה. סליחה. לא בגלל האותות. משה רבנו עשה הרבה אותות ומופתים, שברור שאם היינו רואים דבר כזה, קריעת ים סוף, עשרת המכות, דברים מופלאים. אפילו שלושת האותות הראשונים: הופך את המטה לנחש, מכניס את היד ומוציא אותה מצורעת, הופך מים לדם. ניסים מופלאים. אף על פי כן, אומר הרמב"ם: משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בליבו דופי. דופי זה איזה שהוא פגם. יש פגם באמונה. אם האמונה שלך מבוססת על ניסים, האמונה שלך לא מספיק חזקה. היא לא 100%. יש בה פגם, יש בליבו דופי. מדוע? שאפשר שיעשה האות בלאט וכישוף. עובדה. ויעשו גם חרטומי מצרים בלטיהם כן. יש דבר כזה, כשפים.
אני מקווה שאין מכשפים בקהל. אבל יש דבר כזה. גם הרמב"ם, הרציונליסט, השכלתן, הריאלי, אומר: רבותיי, יש דבר כזה מכשפים. אז אפשר להתווכח אם הם משתמשים בכוחות של טומאה, או שזה אחיזת עיניים. אבל כשאתה רואה נס, אל ישר תשתכנע שכנראה זה דבר אלוקים. כי יכול להיות שזה פשוט קוסם, פשוט מכשף. ולכן, אתה לא יכול לבסס את האמונה על זה שראית ניסים.
אלא, אומר הרמב"ם: לא שמעתי?
כן, בדרך כלל הרמב"ם אומר אין סומכים על הנס והוא מתכוון למשהו אחר, שלא לסמוך על זה שאתה תשב בשקט והקדוש ברוך הוא יעשה בשבילך את העבודה, אתה צריך גם השתדלות. אבל זה נכון שגם לא מתבססים, לא מבססים את האמונה על ניסים.
אלא, אומר הרמב"ם: כל האותות שעשה משה במדבר, לפי הצורך עשהם. למה הוא עשה ניסים? לא כדי להביא ראיה על הנבואה. לא בשביל להוכיח שהקדוש ברוך הוא התגלה אליי. איך אתם תדעו? הנה, אני מוריד לכם מן. לא, לא בשביל זה הוא מוריד להם מן. בשביל מה הוא מוריד להם מן?
בשביל מה משה רבנו מוריד לעם ישראל מן?
שיהיה להם מה לאכול. זאת אומרת, אומר הרמב"ם: כל הניסים היה פשוט לפי הצורך. היה צריך היה צריך להוציא אותם ממצרים, עשה להם עשר מכות. היה צריך להטביע את המצרים בתוך הים, אז הוא קורע את הים, מעביר להם את הים והמצרים נכנסים, מצלילם בתוכו, מכניס אותם, מטביע אותם בתוך הים. פשוט כי היה צורך בזה, לא בשביל להביא הוכחה על הנבואה.
אומנם, כתוב בקריעת ים סוף: וייראו העם את אדוני ויאמינו באדוני ובמשה עבדו. זה בהחלט גרם להם להאמין בהשם. אבל זאת לא הייתה המטרה. ולא רק שזאת לא הייתה המטרה, הרמב"ם מדייק שזה עדיין לא הייתה אמונה של 100%. אפילו אחרי שעם ישראל רואים את קריעת ים סוף, עדיין זה לא היה אמונה של 100%. כי אפשר, יכול להיות שמשה הוא מכשף גדול. מי אמר שבאמת הקדוש ברוך הוא שלחו לעשות כל הדברים האלה?
איך ידע הרמב"ם שזה לא היה אמונה של 100%? למה לקטרג על עם ישראל? כי זה כתוב במפורש. אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו לפני מעמד הר סיני: הנה אנוכי בא אליך בעב הענן. אני עומד להתגלות אליך בענן, בכבוד ענן.
למה אני הולך להתגלות אליך? הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם. זאת אומרת, הם יראו את מעמד הר סיני ומעכשיו הם יאמינו בך לעולם. אומר הרמב"ם: מכאן שעד עכשיו לא האמינו בו אמונה שהיא עומדת לעולם, אלא אמונה שיש אחריה הרהור ומחשבה. עד עכשיו, אומנם כבר האמינו, כבר בהתחלה שהעם ישראל, שמשה רבנו בא עם שלושת הניסים הראשונים, עם המטה שהופך לנחש, והיד שמצטרעת, והמים שהופכים לדם, מה כתוב? ויאמן העם. העם ישר מאמינים.
אבל זאת אמונה בסיסית. זה לא אמונה מוחלטת של 100%. זה גם טבעי. הם נמצאים בצרה נוראית, הם נמצאים בשעבוד מצרים. טובע נאחז גם בקש. מה שתיתן לו, הוא ייאחז. העיקר שמה שהוא יעזור לו. אז פה, משה רבנו זורק להם חבל ואומר להם: רבותיי, אני עומד להוציא אתכם ממצרים, הקדוש ברוך הוא שלח אותי. אשריך, תוציא אותנו. לא אכפת לה העיקר לצאת מפה.
אבל הם מאוד לא מאמינים בו ב-100% שהקדוש ברוך הוא שלח אותו. אפילו כשהוא מוציא אותם, עשרת המכות, קריעת ים סוף, מטביע את המצרים, ויאמינו בהשם ובמשה עבדו. אבל לא כתוב ויאמינו לעולם. זאת אמונה שאחריה עדיין יכולים להיות ספקות. עדיין יכול להיות הרהור ומחשבה. אחרי מעמד הר סיני וגם בך יאמינו לעולם. כאן, אומר הרמב"ם, זה הבסיס של האמונה שהיא לעולם, לנצח נצחים.
ועדיין הדבר הזה בהחלט צריך בירור. למה מעמד הר סיני גרם לעם ישראל להאמין בצורה יותר חזקה מאשר קריעת ים סוף?
מה נס יותר גדול? לא יודע, קשה לעשות היררכיה ושיקול בין ניסים גדולים כאלה. אבל מעמד הר סיני, מה הם ראו בעצם? ראו אש על ההר, קולות וברקים, והם שומעים קולות, את קולו של הקדוש ברוך הוא מדבר אליהם מתוך האש.
תיאורטית, היום אין בעיה לעשות הפקה כזאת. אתה יכול לעשות אש גדולה על ההר. רמקולים אדירים. וזה נראה יופי. אז זה לא, היום זה לא בעיה לחולל נס כזה. לא, לא באמת נס. נס אנחנו לא יודעים לחולל. אבל לעשות ב כאילו אפשר. טוב, ולא היה לו רמקולים למשה רבנו. אלא אם כן הוא בא במנהרת הזמן מהעתיד וחזר לשמה, זה סתם המצאות. אבל אז מה? בסדר. לא, זה נס. אבל זה נס יותר משכנע מאשר קריעת ים. איך זה יותר משכנע? מה יותר משכנע בזה? הם כבר ראו את קריעת ים סוף. למה זה שעכשיו הם שומעים קולות, זה יותר משכנע? למה זה עכשיו אמונה שהיא עומדת לעולם?
אומר הרמב"ם: ובמי האמינו בו במעמד הר סיני. שעינינו ראו ולא זר. ואוזנינו שמעו ולא אחר. האש והקולות והלפידים.
ואומר למשה: משה, לך אמור להם כך וכך. אז מה בכל זאת כל כך מיוחד?
צריך להבין שנבואה זה לא סתם לשמוע קולות. כשאנחנו מדמיינים את מעמד הר סיני, אז אנחנו מדמיינים שעם ישראל עומד בתחתית ההר והם שומעים, רואים אש וקולות וברקים וקול שופר. פתאום שומעים שופר. ופתאום שומעים את הקדוש ברוך הוא אומר להם: אנוכי השם אלוקיך. אבל זה הרבה הרבה יותר חזק מזה.
מכיוון שגם בנבואה רגילה שהיא לא פנים בפנים. פה מעמד הר סיני זה נבואה אמתנית ועוצמתית בצורה יוצאת דופן. פנים בפנים דיבר השם עמכם מתוך האש. בדרך כלל, נביא רגיל לא מדברים על הקדוש ברוך הוא פנים בפנים.
ואף על פי כן, אומר הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, פרק ז', הלכה ב'. כל הנביאים, אינם רואים את מראת הנבואה אלא בחלום בחזיון לילה.
או ביום, אחר שתיפול עליהם תרדמה. אנחנו רואים אצל אברהם כתוב: ותרדמה נפלה על אברהם. לפני ברית בין הבתרים. וכך גם שהקדוש ברוך הוא אומר כאשר אהרון ומרים מדברים על משה, אז נאמר: אם יהיה נביאכם אדוני, במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו. כלומר, הקדוש ברוך הוא מתגלה לנביאים בחלום.
ואף על פי שהם ישנים, הם כאילו סוג של חלום, סוג של תרדמה, כולם כשמתנבאים איבריהם מזדעזעים.
אם כאן צפוף, אז בוא לפה, במקום לעשות רעש.
בסדר, זה מפריע עכשיו. אתה רוצה לעבור לגינה, שב בגינה. אתה רוצה לשבת פה, שב פה, יש פה מקום.
אם כן, אומר הרמב"ם: איברי הנביאים מזדעזעים. נבואה זה לא דבר פשוט. לא יראני אדם וחי. הנביאים לא רואים את הקדוש ברוך הוא. זה לא פה פנים בפנים. ואף על פי שזה רק נבואה בחלום, במראה, אף על פי כן, כל איבריהם מזדעזעים, וכוח הגוף כשל. ואשתוניהם מטורפות. כמו שנאמר באברהם: והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. או נאמר בדניאל: והודי נהפך עליי למשחית ולא עצרתי כוח. אז גם נביאים גדולים כמו אברהם אבינו, כמו דניאל, מתגלה עליהם הנבואה, הם כולם נופלים. אימה חשיכה נופלת עליהם. אברהם תרדמה נופלת על אברהם. דניאל הוא כולו אומר: הייתי בעל הוד. הייתי אדם מכובד, בעל הוד והדר. והודי נהפך עליי למשחית. אני פתאום בום, אני מתרסק על הרצפה. אני מושחת, אני כולי כאילו נהרס, מתרסק.
לא עצרתי כוח בפני הנבואה. זאת אומרת, כאשר הקדוש ברוך הוא מתנבא, גם נבואה רגילה, רגילה במרכאות. גם נבואה רגילה, שהיא לא פנים בפנים, היא נבואה שבן אדם לא מסוגל לעמוד בזה. הבן אדם מתמוטט כולו. הוא חווה חוויה שמשהו אלוקי נוגע בו והוא כולו מתמוטט, הוא לא מסוגל לעמוד בזה. אז עם ישראל, שהם חווים נבואה כזאת, של פנים בפנים דיבר השם עמכם מתוך האש, על אחת כמה וכמה. הם מרגישים שעוד שנייה הם מתים. זה לא סתם עומדים ורואים כזה מחזה יפה. וואי, תראה איך ההר בוער באש. איי, שמעת את השופר? איזה מגניב. וואי, שנייה, שנייה, תקשיב, תקשיב, הקדוש ברוך הוא מדבר. אנוכי השם אלוקיך. איזה יופי. וואי, יש לנו, חבל שאין לנו פלאפון, היינו מצלמים, מראים לילדים. זה לא היה ככה.
זה היה שאנשים ששמעו את קולו של הקדוש ברוך הוא, הם התמוטטו. זה משהו, הם מרגישים שזה משהו אלוקי שעוד שנייה הורג אותם. חז"ל אומרים: בשעה ששמעו אנוכי השם אלוקיך, פרחה נשמתם. הנשמה יוצאת.
בוודאי אחר כך לא נשאר ספקות. זה לא שאלה שבן אדם אומר: כן, ראיתי שהוא קרא את הים, אבל אולי זה היה נס. מה זה קשור לנס? פה לא שהוא עשה לך איזה נס בהר. זה לא שהיה אש על ההר זה נס. זה לא שהיה קולות על ההר זה נס. הנס היה בתוכך. אתה חווית שאתה עוד שנייה מת. ולכן גם עם ישראל אומרים: דבר אתה עמנו ונשמע, ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות. אנחנו מרגישים שעוד שנייה אנחנו מתים. על פי חז"ל, מתו והקדוש ברוך הוא החיה אותם.
לכן מעמד הר סיני זה מתן תורה. פתחנו בשאלה: למה חג השבועות נקרא זמן מתן תורתנו? כי כאן, אף על פי שמצוות היה לנו כבר לפני. ואף על פי שלא קיבלנו פיזית שום דבר, אבל כאן הקדוש ברוך הוא התגלה אלינו. וכאשר הקדוש ברוך הוא מתגלה, הוא נותן בנו את התורה. אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. הוא נוטע את זה בתוכנו, בנשמה של כולנו. וכל יהודי שנולד מאז, הוא כבר נטועה בו התורה. ולכן זה זמן מתן תורה. קיבלנו את התורה, היא נמצאת כבר בנשמתנו, היא נמצאת כבר בתוכנו. מרגע מעמד הר סיני, מאותו רגע שהקדוש ברוך הוא נגע בנשמתנו. ומאז וגם בך יאמינו לעולם. כולנו מאמינים, בני מאמינים, בנבואת משה ובכל מה שבא על ידו. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.