בלוג

שלום וברכה.
אנחנו עוסקים בשיעור של פרשת השבוע לאור החסידות.
במסגרת השיעור הזה, אנחנו כל שבוע לוקחים נקודה מתוך הפרשה
ומעיינים בדברי
שעסקו בעניין.
והשבת אנחנו בפרשת יתרו, ויש בעצם מחלוקת מפורסמת אני חושב, בגמרא בזבחים,
האם יתרו באמת בא בשלב הזה שמתואר? מה שמתואר לנו בתורה, אנחנו מיד אחרי מלחמת עמלק, קצת אחרי קריעת ים סוף, ולפני מתן תורה. וכאן כתוב
"וישמע יתרו". אז כל אשר עשה וכולי, ואז הוא מגיע אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלוהים. אז קודם כל איפה הם חונים? הם חונים כבר בהר האלוהים, הם כבר חונים בהר סיני. הם כבר לא ברפידים, שזה היה בסוף הפרשה הקודמת, "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". כאן הם כבר נמצאים בהר סיני.
חז"ל אומרים לנו, כאמור בגמרא בזבחים קט ז, ובמקור הראשון שלפניכם,
יש פה דפי מקורות למי שאין מחשב.
נשארו דפים? יש.
אומרת הגמרא, דתמר, בני רב חייא ורבי יהושע בן לוי. אחד אמר יתרו קודם מתן תורה היה, ואחד אמר יתרו אחר מתן תורה היה. כלומר, אף על פי שבתורה יתרו מופיע כמובן לפני מתן תורה, ובתחילת פרשת יתרו, בהמשך הפרשה אנחנו מקבלים את עשרת הדיברות,
אז יש לנו מחלוקת. כי יש לנו את הכלל של אין מוקדם ומאוחר בתורה. חשוב לי לציין, שכשאומרים אין מוקדם ומאוחר בתורה, אין הכוונה שבאמת אין מוקדם ומאוחר בתורה. ברור שיש בתורה מוקדם ומאוחר, ובאופן כללי, הסדר של פרקי התורה זה לפי סדר הכרונולוגי. כשם שאומרים אין מוקדם ומאוחר בתורה, הכוונה היא שיש יוצאי דופן, שיש מקרים שבהם הסדר משתבש ומשנים אותו בכוונה תחילה בגלל איזושהי סיבה. אבל בוודאי, לפי מן דאמר שיתרו קודם מתן, סליחה, שיתרו אחר מתן תורה היה, והוא נכתב לפני, אז הוא אומר דורשני. זה אומר, שצריך להבין ולעיין מדוע בעצם יתרו נכתב קודם מתן תורה.
זה מחלוקת תנאים, בני רב חייא ורב יהושע בן לוי. זה הדור הראשון של האמוראים, אמרתי תנאים או אמוראים? מחלוקת האמוראים, סליחה. מחלוקת האמוראים. זה מחלוקת ש, זה הדור הראשון של האמוראים. רבי חייא הוא עוד נחשב תנא, הוא מנסח את התוספתא, הוא תלמידו של רבי יהודה הנשיא. בניו כבר נקראים אמוראים, גם רבי שמעון לוי הוא בן אותו דור. ולכן הגמרא אומרת כתנאי, יש מחלוקת תנאים בדבר.
שזה מפורסם, כי רש"י מביא את האמירה הזאת אבל בצורה קצת שונה. כתנאי: וישמע יתרו כהן מדין. מה שמועה שמע ובא ונתגייר? רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע. שהרי כתיב בצידו, "וילחם יהושע את עמלק בפי חרב", ומיד כתוב, "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו". רבי אליעזר המודעי אומר, "מתן תורה" שמע ובא.
אם הוא שמע את מתן תורה, מה זה אומר? שהוא בא אחרי מתן תורה. הוא שמע את מתן תורה, ובעקבות זה הוא בא. אז זה לא כמו שכתוב לפנינו.
שכאשר ניתנה תורה לישראל, הכל הולך מסוף העולם ועד סופו. וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה והכלם ואמרו שירה. יש פה תיאור רחב, פתחו כולם ואמרו, "השם ימלוך לעולם ועד", לא נקרא את הכל. רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא. שנאמר, כתוב ביהושע פרק ה, "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש אדוני את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם, וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל".
כן, אני עכשיו רואה שבטעות בדרך כלל כשיש שם השם, אז אני דואג שלא יהיה כתוב שם השם המפורש בדף, כדי שהדפים לא יהיו טעונים גניזה, אבל פה פיספסתי.
אז טעות אחת, אז את הדפים אחר כך תשימו בגניזה. על כל פנים,
אז מה הם שמעו? כל מלכי האמורי, מה הם שמעו? "את אשר הוביש השם את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם". אז שמעו את קריעת הירדן. טוב, אז כאן כמובן לא היה קריעת הירדן, אבל מה ההקבלה לזה? ההקבלה לזה זה קריעת ים סוף. "ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש השם את מי ים סוף מפני, מפניכם". אז אנחנו רואים שהשמועות הגדולות שמופיעות לנו בספר יהושע, זה על קריעת הים, קריעת הירדן, סביר להניח שגם כאן קריעת ים סוף שמע ובא. אז אם באמת הוא שמע את מלחמת עמלק ואת קריעת ים סוף, אז אפשר לומר שהוא בא לפני מתן תורה, כמו כמו שכתוב בפשט, בפסוקים. אבל אם כתוב, אם כדברי רבי אליעזר המודעי שהוא מתן תורה שמע ובא, אז בוודאי שזה היה אחרי מתן תורה, ולא כמו שכתוב.
אז לכאורה בפשט הגיוני לנו באופן טבעי לחשוב שהדברים קרו כמו שהם נכתבים, לפי הסדר הזה.
יש בכל זאת דנים בזה הרבה המפרשים, רש"י ורמב"ן ועוד הרבה הרבה מהמפרשים, דנים בדבר הזה, כי יש בכל זאת חיזוקים לראות בפרשה שאכן יתרו בא אחרי מתן תורה. אוקיי, יתרו מגיע, קודם כל הוא מגיע אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלוהים. סוף הפרשה הקודמת, הם היו ברפידים. עכשיו פתאום הם כבר בהר סיני. למה לא כתוב שהם הגיעו להר סיני?
כי זה לא עכשיו קורה. זה בעצם כי הוא הגיע אחרי שהם כבר עברו את מעמד הר סיני, ואת הכל, אז הוא הגיע. אז זו טענה אחת. טענה יותר חזקה, זה שאחד הדברים הראשונים שמסופר על יתרו, שהוא רואה את משה שופט את העם. הוא יושב לשפוט את העם מן הבוקר עד הערב. שואל אותו, מה אתה עושה? "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם?" עונה לו משה, "כי יבוא אליי העם לדרוש אלוהים" וכולי. "והודעתי להם את חוקי האלוהים ואת תורותיו". משמע, יש כבר חוקים ותורות, היה כבר מתן תורה, עכשיו רק צריך ללמד את העם. אז אם באים להישפט ומשה מלמד אותם.
אז מה יענה מי שסובר שיתרו היה לפני מתן תורה? מה משה מלמד אותם?
מצוות שקיבלו במרה. מצוות שקיבלו במרה, בעיקר. כן, כבר היה חוקי אלוהים ותורותיו. שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסה. למדנו את זה בפרשת בשלח. אז אפשר לומר כך, זה יש פה עוד דיונים, אני לא לא נעסוק עכשיו, השיעור שלנו זה בעיקר לאור החסידות, אבל תדעו שזה פרשיה שלמה, הוכחות לכאן ולכאן. אחת הטענות הטריוויאליות שהראשונים מביאים, הרי יתרו מביא איתו את ציפורה אשת משה, ואת שני בניה, את אליעזר וגרשון. היעלה על הדעת שבניו של משה לא היו במעמד הר סיני? טוב, יש כאלה שמעלים את זה על דעתם. מי שאומר שאחר מתן תורה בא, אז כן, אז בניו של משה פספסו את המעמד הזה והיו צריכים לעשות השלמות.
על כל פנים, מה שאנחנו ננסה לעסוק היום על פי החסידות, זה לנסות לראות את המשמעות הרוחנית של הדבר. מה זה משנה? אוי, היה לפני, היה אחרי, למה זה כל כך חשוב? מה מה הנקודה? מה העומק בעניין הזה?
אז דבר ראשון, המקור הראשון לפניכם, זה לא בדיוק מתנועת החסידות, זה מקור מזהר הקדוש, אבל מזכירים אותו. אולי אם אתם רוצים, אז נראה קודם, תהפכו את הדף ותראו את המקור הראשון מתורת החסידות, זה ליקוטי תורה פרשת מטות. ליקוטי תורה זה חיבר האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון של חב"ד, לפני כמעט 300 שנה. והוא לא מדבר על זה בפרשה שלנו, הוא מדבר על זה בפרשת מטות. פרשת מטות יש מלחמה עם מדין. "החלצו מיתכם 12 אלף חלוצי צבא לתת נקמת השם במדין".
שואל, שואל האדמו"ר הזקן, מה הוא עניין "נקמת השם במדין"? יש פה כמה שאלות. אבל זו השאלה המרכזית. למה זה נקרא "נקמת השם"? "אכי הנא בבחינת מדין הוא ממש נגד בחינת שם הוויה". זה כנגד שם י"ק ו"ק. "ולכן קודם מתן תורה היה צריך להיות הכנעת קליפת מדין על ידי יתרו כהן מדין, שאמר 'עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים', כמו שכתוב בזוהר רש פרשת יתרו דף ס"ז עמוד ב'".
והעניין, העניין על דרך מה שאמרו רבותינו ז"ל: "בשעת מתן תורה נתקבצו כל האומות" וכולי. "עד שפתחו כולם ואמרו 'השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום'", זה בגמרא בזבחים שפתחנו בה, "וכמאמר רבותינו ז"ל שהעוסק בתורה מסיים שלום ופמליה של מעלה ופמליה של מטה". אז יש בעצם אמירה, שבזמן שניתנה תורה, כל האומות כולן משבחות את הקדוש ברוך הוא, "השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום". וזה על פי דברי הזוהר שהאדמו"ר הזקן מביא אותם. אז מה בעצם נאמר בזוהר?
לפניכם מופיע גם המקור בארמית, אבל גם פירוש הסולם שזה התרגום לעברית. אז נראה פה כמה דברים, זה דברים קבלה, דברים עמוקים, אבל יש פה כמה דברים שהם יחסית פשוטים שאפשר להבין. אני קורא בתרגום הסולם: "בואו ראה תא חזי. בסוד הקדושה יש מלך וכהן המשרת תחתיו. בין למעלה בין למטה. יש מלך למעלה, שהוא סוד קודש הקודשים, דהיינו בינה, והוא מלך עליון. ותחתיו יש כהן, סוד האור הראשון המשרת לפניו, דהיינו ספירת החסד". יש עשר הספירות, אז מתוך עשר הספירות אחת הספירות העליונות, לא הכי עליונה, זה בינה, היא השלישית מלמעלה, כתר, חוכמה, בינה, אבל היא עדיין נחשבת בשלושת הראשונות באופן כללי, נחשבות כנגד המוח, כנגד דברים מאוד מאוד עליונים. אז זה כנגד מלך,
וכהן, זה כנגד החסד.
ויש מלך למטה, דהיינו מלכות. המלכות זה הספירה הכי תחתונה. טוב, אז מה יש מתחת למלכות?
שהוא כעין מלך ההוא העליון, והוא מלך על כל שלמטה, דהיינו בי"ע. בי"ע זה ראשי תיבות בריאה, יצירה, עשייה. עשר הספירות בדרך כלל שמדברים עליהם, זה בעולם מאוד מאוד עליון, עולם נסתר רוחני שנקרא עולם האצילות. מתחתיו יש עוד עולמות, עולם בריאה, עולם יצירה ועולם העשייה.
ותחתיו יש כהן המשרת אותו, שהוא סוד מיכאל כהן גדול, שהוא להאמין, דהיינו חסד. אוקיי, זה לא קריטי אם אנחנו מבינים את כל הדברים האלה, אבל בספירות העליונות, בהתגלויות האלוקיות של הקדוש ברוך הוא בעולם, אז יש כל מיני בחינות של מלך וכהן. גם בעולמות יותר עליונים וגם בעולמות יותר תחתונים שהם גם מבחינתנו עולמות עליונים.
אבל מה שחשוב לעניינינו זה להבין את מה שכתוב פה בפסקה י"א: "ובסטרא אחרא, שאינה סוד הקדושה, יש גם כן סוד שהוא מלך. וכך העמדנו שנקרא מלך זקן וכסיל, שהוא יצר הרע. ותחתיו יש כהן און". כל דבר שהקדוש ברוך הוא בורא בעולם, בורא בקדושה ולעומת זה בטומאה. ויש סטרא דקדושה ויש סטרא אחרא. אז יש גם בסטרא אחרא את הבחינה הזאת של מלך וכהן, כהן און, כהן רשע.
"סוד הדבר, שבשעה שהמלך הזה והכהן הזה של הסטרא אחרא נכנעים ונשברים, אז כל הצדדים האחרים נכנעים ומודים לו להקדוש ברוך הוא. אז הקדוש ברוך הוא מושל לבדו למעלה ולמטה" וכולי.
אז מי זה בפועל המלך והכהן של הסטרא אחרא שהתגלו בפועל במציאות לפני מעמד הר סיני? אז המלך זה פרעה. קודם כל כמובן, זה כמובן זה רומז לזה שגם בא, הוא אומר במפורש שהמלך זה היצר הרע. כן, אז יש בעצם גם באדם את היצר הרע, שהוא מלך זקן וכסיל, ויש את הכהן. צריך להבין מה בעצם המשמעות של כהן בנפש. יצר הרע אנחנו מכירים, מכירים מקרוב, אבל מה זה הכהן? היצר זה בעצם, למה הוא נקרא מלך? כי הוא בעצם זה שמסית את כל הכוחות ואת כל את האדם, בעצם מסית אותו לעבירה. ולכן הוא נקרא מלך, כי המלך הוא המשפיע. לטובה, המלך זה במוח, כמו שראינו שהמלך העליון זה בבחינת הבינה שהיא כנגד המוח,
חוכמה ובינה, ו והמוח של האדם, לטובה, המוח מכוון אותו לעבודת השם. לרעה, היצר הרע מכוון אותו לעבירה. אז זה בבחינת מוח. הכהן זה יותר קשור ככל הנראה לתחום של הרגש. לא של המוח. המוח, גם שוב, גם בקדושה, וגם בסטרא אחרא, גם גם לרעה, היצר הרע זה לא רק תאוות גופניות, זה גם מוח. זה הרבה נעוץ קודם כל במוח, אבל זה משפיע גם, הכהן, הרי תפקידו הוא בעצם העובד בבית המקדש. אז כנגד זה, זה קשור, כן, כמו שאומרים, כמו שהכהן בקדושה זה כנגד החסד. אז זה מתאים לכך, או כנגד מיכאל, שחז"ל, המלאך מיכאל, שחז"ל אומרים שהוא כנגד כהן גדול שעובד בבית המקדש של מעלה. אז אז מסתבר שגם באדם, בנפש של האדם, יש מצד אחד את המוח ומצד שני את היצר הרע,
שנקרא מלך זקן וכסיל, ובמציאות, כעין זה בסוד זה ממש עשה הקדוש ברוך הוא בארץ, ששבר מלך זקן וכסיל וזה פרעה, וכולי. אני מדלג לעמוד השני, לפסקה י"ד: "ואחר כך נשבר ונכנע כהן און ההוא יתרו, שמשרת תחתיו, עד שבא והודה לקדוש ברוך הוא". אז זה הבחינה הזאת של מלך וכהן של סטרא אחרא שהתגלו בעולם. אני מזכיר שיתרו, על פי חז"ל, היה אחד מהיועצים של פרעה בעצמו, שהיה נוכח בשעה שפרעה אמר "הבה נתחכמה לו" ו"פן ירבה" וכל העצה של עבודת הפריח. אז אמנם באותו שלב הוא עוזב את את פרעה, על פי חז"ל, במסכת סוטה, אבל עדיין הוא כהן מדין, הוא עובד עבודה זרה. "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", אומרים חז"ל, מניין אדם? מאיפה הוא יודע שגדול השם מכל האלוהים? כי יתרו לא הניח עבודה זרה שלא עבד אותה. אז הוא עבד את כל האלוהים ואז הוא מגיע למסקנה שהקדוש ברוך הוא הוא האלוהים.
יש כאלה שיש להם פומו, אז הם לא רוצים לפספס משהו, אז הם בודקים את ה, לפני שהוא בוחר ישיבה, הוא בדק את כל הישיבות בארץ. מה יעשה כשהוא יצטרך להתחתן? אם הוא יבדוק את כל הבחורות בארץ, זה בלתי אפשרי. אז זה אז קשה לו להתחתן. אבל אבל יתרו בודק את כל האלוהים בעולם, ובסוף מודה, "גדול השם מכל האלוהים". אז כיוון שהמלך והכהן ההוא של הסטרא אחרא מודים לו לקדוש ברוך הוא ונשברים לפניו, אז עולה הקדוש ברוך הוא בעיקרו על כולם למעלה ולמטה וכולי, וזה השלמות של מתן תורה. לסיכום מה שראינו עד עכשיו,
בעצם, האדמו"ר הזקן, על פי הזוהר הקדוש, אומר לנו שבעצם יש פה יסוד מאוד משמעותי: יתרו חייב לבוא לפני מתן תורה, כדי שהוא, בתור קליפת מדין שזה שיא הטומאה, בתור כהן און, אז הוא זה שחייב לבוא להודות בעבודת השם, ורק מתוך זה מקבלים את התורה.
אז זו איזושהי אמירה יותר מיסטית, יותר כללית בעולם, רוחנית, משהו שצריך לקרות בעולם, ולכן יתרו חייב להיות לפני מתן תורה, על פי הזוהר, על פי האדמו"ר הזקן.
בכיוון הזה של יתרו לפני מתן תורה בא, שזה הפשט של הפסוקים, פירשו עוד הרבה מההוגים החסידים. אנחנו נראה כאן עוד כמה כמה כיוונים בהקשר הזה. המקור הבא שלפנינו זה התפארת שלמה. רבי שלמה הכהן מרדומסק. היה אחד מגדולי החסידות, מייסד חסידות רדומסק. לא נראה לי ששמעתם, שמעתם אולי. אבל זו לא איזו חסידות הכי מפורסמת, רדומסק, אבל יש חסידות כזו.
אז הוא מביא מה העניין של יתרו דווקא לפני מתן תורה? והוא אומר כך: "אני חותנך יתרו בא אליך" וגומר. "ויצא משה לקראת חותנו" וגומר "ויבוא אל אוהל". מפורש במדרש רבה: "כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה". מה הכבוד? שמשה יוצא לקראתו, אז אם משה יוצא, אז אהרון יוצא. מי ראה את שני אלה יוצאים ולא יצא? כל עם ישראל יוצאים לקראת יתרו. כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה.
מה לומד מזה התפארת שלמה? "להורות לכל איש מבני ישראל הכנת הלימוד בכל יום בברכת התורה". עכשיו אנחנו כבר מגיעים לא רק איזה אמירות כלליות, אה, צריך איזה תיקון עולם כזה לפני מתן תורה. זה משהו לחיים שלך. כל בוקר, כשאתה קם, אתה אומר ברכת התורה, מה אתה צריך להכין את עצמך? "שיהיה בעצמו כאילו כלי ריקן מכל, ורצונו עתה לקבל התורה מחדש". יסוד מאוד מרכזי שמופיע בחז"ל בכמה וכמה מקומות, ענווה זה תנאי נדרש והכרחי ללימוד תורה. לכן יתרו לפני מתן תורה בא. מה קשור יתרו לענווה? "כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה". איך זה קשור לענווה? תכף נראה. אבל קודם כל, זו אמירה שלו. אומר רבי שלמה הכהן מרדומסק, הנקודה המרכזית היא ענווה. זו הקדמה ללימוד תורה.
וזה מה שאמר דוד המלך עליו השלום בכל יום: "ברוך אתה אדוני למדני חוקיך". ללמד אותו מחדש. כלומר, כל יום אדם צריך לבוא ולהגיד, אני לא יודע כלום. למרות שלמדתי כבר הרבה שנים תורה. אני צריך לבוא ולהגיד, לא יודע כלום. "ברוך אתה השם נותן התורה". "תן לי את התורה", "למדני חוקיך".
"זהו שכתוב בשם הרב הקדוש מורנו ורבנו הרב משה לייב", זכר צדיק לברכה. "זה הרב משה לייב מסאסוב, גם כן אחד מזקני החסידים", תלמיד של הבעל שם טוב. "כשד ורש את הפסוק, 'האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד'".
על מה מדובר? מי אמר למי?
יוסף אומר לאחים, יותר נכון, האיש, הוא שולח את האיש אשר על הבית לומר לאחים, או שהוא אומר את זה מעצמו. "האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד ואתם לכו לשלום אל אביכם".
אומר רבי משה לייב מסאסוב: "גביע הוא כלי המקבל מכלי המשפיע והשופך לתוכו". כן, תמיד גביע מוזגים לתוכו ממי, מבקבוק, מחבית. "וצריך שיהיה הגביע למטה ביד אדונו, מהכלי השופך ממנה". כי אם הוא אוחזנו מלמעלה, אינו יכול לקבל בתוכו. "ואם הוא בבחינה זו, יכול להיות עבד לקדוש ברוך הוא כנ"ל". כלומר, אתה רוצה להיות עבד לקדוש ברוך הוא? "האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד". אתה צריך להוריד את הגביע. אתה צריך להבין שאתה כלי, אתה רוצה להיות כלי לקבלת תורה, תוריד את הכלי. תוריד את עצמך, תבין שאתה במקום נמוך ואתה צריך לקבל תורה מלמעלה.
זה מאוד משמעותי, כי הרבה פעמים אדם בא ללמוד תורה, אבל זה לא מתחבר לי, זה לא מובן לי, זה לא. בוא. אל תגיד יש לי קושיה על תוספות, תגיד לא הבנתי תוספות. תגיד, לא רק מה להגיד, אלא מה להרגיש. תדע ותבין ותרגיש שהתורה היא ממעלה. התורה זה דברי אלוהים חיים, ואתה הלוואי שתזכה להבין משהו מן התורה. אז רק כאשר אדם בא בענווה, אז יש לו אפשרות וסיכוי לקבל את התורה.
"וכן בכל העניינים בקבלת נער ובלימוד ממנו, אם הוא בבחינת כלי ריקן, אז יוכל לקבל". וזהו שכתוב בקבלת התורה, "ויתייצבו בתחתית ההר". "ויתייצבו" "בתחתית ההר". "מה שנתן להם מעמד ומצב לקבלת התורה, מה שהיו בעיניהם שפלים ונבזים בתכלית הענווה".
"טוב, איך זה קשור ליתרו?" "וזה העניין רומז למה שאמרו חכמינו ז"ל, יתרו קודם מתן תורה בא. כי זה מורה דרך הענווה, אשר באמת הוא לא היה רודף אחר הכבוד, במה ששלח למשה רבנו עליו השלום, צא בגיני. ואם אין אתה יוצא בגיני, צא בגיני אשתך". זו אמירה שחז"ל אומרים, יתרו לא כתוב במפורש, אבל חז"ל אומרים שיתרו בא ואמר למשה, "צא אליי". תלך לקראתי, תבוא לקראתי. אם אתה לא יוצא, כתוב, "אני חותנך יתרו בא אליך, ואשתך ושני בניה עמה".
אז למה צריך להגיד כך? אמרו חז"ל: "אני חותנך, אתה צריך לצאת לקראתי. אם אתה לא יוצא בשבילי, צא לקראת אשתך. אתה לא יוצא לקראת אשתך, צא לקראת שני בניך". טוב, אני עוד לא רואה פה את הענווה הגדולה. אומר התפארת שלמה, "זה בדיוק שיא הענווה. למה? רק מפני כי היה שפל בדעתו. כי כאשר ידע כי ענני כבוד היו מקיפים את בני ישראל, ולא עבר זר בתוכם, והוא איננו מזרע ישראל, הוא בוודאי לא יזכה לבוא לתוך הענן". כלומר, הענווה שלו זה זה שהיה ברור לו שהוא לא נכנס פנימה. זה לא שאתה צריך לצאת לקראתי כי אני כל כך מכובד, אז אתה חייב לצאת לקראתי, אלא אני לא ראוי להיכנס פנימה. לכן אני מחכה בחוץ. אז צא אליי כי אני פה, אם לא אני, אז אשתך, אם לא אשתך, אז שני בניך. בכל מקרה, תצא. אנחנו לא נכנסים. למה? כי אני לא יהודי. זר לא יבוא בתוכם, ולכן הוא לא נכנס בתוך ענני הכבוד.
לזאת ביקש ממשה רבנו שיצא לקראתו ולמדתו תורה. וזהו שביקש, אם אין אתה יוצא בגיני, צא לקראת אשתך, לקראת שני בניך. "ולפי גודל הענוות, הענווה שהיה בורח מן הכבוד, היה הכבוד רודף אחריו" וכולי, ש"כבוד גדול נתקבל".
אז ניתנה האמת להיאמר שבפשט בפסוקים אנחנו לא רואים פה איזה ענווה מיוחדת. אבל התפארת שלמה, זה מה שהוא רוצה להגיד. זה שהענווה זה הקדמה ללימוד תורה, זה דבר ידוע בחז"ל. חז"ל אומרים לא במקרה התורה ניתנה במדבר, בגלל שרק למי שעושה עצמו כמדבר, כהפקר, כמדבר, רק ניתנת לו התורה. יש גם בנתיב התורה למהר"ל וגם בנתיב הענווה למהר"ל, בנתיבות עולם, הוא מדבר הרבה על העניין הזה שתנאי לקבלת תורה זה ענווה.
אז התפארת שלמה, שוב, יכול להיות שזה לא הפשט פה בפסוקים, זה לא הפשט בלמה יתרו בא, לפי הפשט לפני מתן תורה. אבל הרבה פעמים בחסידות אנחנו רואים את הדבר הזה ש, אני אגיד את זה בצורה קצת צינית, הם יורים את החץ ואז מסמנים את המטרה סביב החץ. עכשיו, אני לא אומר את זה בשלילה.
כך, כן, את הדוגמה שהוא מביא בשם רבי משה לייב מסאסוב. מישהו חושב שבאמת זה הפשט בפסוק, "האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד"? זה הפשט, שגביע זה כלי, שצריך להוריד אותו, וזה להיות עבד להשם, זה להוריד את עצמך. זה ברור שזה לא הפשט. אבל החסידות לא נצמדת לפשט. זה לא עיסוק בפשט. זה איפה זה פוגש אותך.
ומילים של הרב קוק, יש בהקדמה, הקדמה מפורסמת לעין איה, אז הוא מדבר שם על ההבדל בין ביאור לפירוש. פירוש זה לפרש מה הייתה הכוונה, מה הפשט. ואנחנו, אנחנו, נראה לי שאנחנו רגילים יותר לחפש, אז מה הפשט? מה הכוונה האמיתית בדבר?
אבל, אומר גם הרב קוק, שבדרך כלל מאוד מתאמץ מאוד לכוון לפירוש המדויק של הדברים. הוא אומר יש מקום גם לביאור. מה זה ביאור? ביאור זה בא מלשון באר. מה אתה דולה מן הבאר? איפה זה פוגש אותך? מה היא הבאר באמת? הבאר זה בור מים בעומק עשר מטר, ויש בו מים צוננים. האמת היא שלמטה יש בו גם בוץ עכור, והיא בנויה מאבנים כאלה וכאלה, ו אפשר לתאר הרבה את הבאר. אבל בסוף, מה אתה פוגש מהבאר? אתה דלית משם מים ושתית, וה מה ש ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.
והמים ששתית מהבאר, הירבו את צימונך ועשו לך טוב, וכמים קרים על נפש עייפה. זה המפגש שלך עם הבאר, וזה מה שאתה מספר. ווא, הבאר הזאת מחיה נפשות.
שואלים חוקרים: הבאר הזאת, אין בה כוח להחיות מתים? היא בסך הכל בור מים. אפשר לתאר מה הפשט של הבאר. אבל אפשר גם לתאר איך האדם פוגש את זה. מה איפה זה נפגש איתך בחיים. בחסידות זה הרבה פעמים כך. לוקחים את הפשט, לפעמים עוקרים אותו בכוונה, ממש קורעים אותו לגזרים מהפשט, ואומרים משהו אחר.
אז זה קצת בכיוון הזה של כן, נדב, נדב, נכון?
"מי שאומר שיתרו בא אחרי מתן תורה, אז למה הוא זכה להיות מחובר לפרשת יתרו?"
מי שאומר שהוא בא אחרי מתן תורה. כן. אנחנו בינתיים, שוב, יש לנו מוגבלת קטנה בשיעור הזה, שאנחנו לומדים חסידות, פחות פרשת שבוע. אז אנחנו נגיע גם לאמירה הזאת של מי שאומר שאחר מתן תורה, אבל רוב האדמו"רים החסידים נצמדו לפירוש הפשוט שיתרו בא לפני מתן תורה, ודיברו על המשמעות הרוחנית של זה. אז אני מקווה שנגיע עוד גם למי שאומר אחרי, אבל
הנה אנחנו עכשיו מגיעים עוד מעט גם לביאור המחלוקת הזאת, לפי אחד מהשיטות. המקור הבא שאנחנו לומדים היום זה השפת אמת. השפת אמת גם מתייחס לעניין הזה. השפת אמת, האדמו"ר מגור,
האדמו"ר השני מגור, והוא מתייחס לזה בכמה וכמה מקומות. הבאתי לפניכם שני ציטוטים מדבריו, אחד בסימן בשנת תרל"ה. כן, כל שנה הוא היה מסכם את דברי התורה של עצמו וכותב אותם. אז הוא מביא פה: "הקדמת יתרו קודם קבלת התורה", כלומר, למה הקדוש ברוך הוא סיבב, כי לפי הפשט זה היה לפני מתן תורה, אז למה זה היה לפני מתן תורה? למה הקדוש ברוך הוא סיבב את זה כך? "נראה כי עמלק רצה להרוס מתן תורה, ועל ידי יתרו נתקן מה שקלקל עמלק". בסדר, אז זה לכן בדיוק מיד אחרי מלחמת עמלק, אז בא יתרו. בסדר, לא נקרא את כל המקור, אבל זה באופן כללי איזשהו תיקון שאמלק רצה להרוס, והוא בא ותיקן.
ברובד נוסף, אומר השפת אמת, בשנת תרמ"ג. כן, לפני 122 שנה. "ועניין יתרו הוא התקרבות הניצוצי קדושה שהיה נמצא באומות", כמו שאמרו חז"ל שלא הניח עבודה זרה שלא עבד אותה. "ועל ידי זה נתקרבו כל הכוחות שהיה מעורב באומות". זה מאוד דומה למה שאמר הזוהר הקדוש, אבל הזוהר הקדוש שם את הדגש על להכניע או לשבר את המלך זקן וכסיל ואת כהן און. השפת אמת מאיר את את הנקודה שזה לא באמת היה פה איזה שבר ליתרו, להפך, יתרו נכנע לשם ומתגייר.
אז אם כך, זה בעצם לא לשבור את יתרו. את פרעה שוברים, אבל יתרו עניינו לקרב את כל ניצוצי הקדושה שהיו באומות. המושג הזה של העלאת ניצוצות הזכרנו אותו כבר בזמנו, ועל פי החסידות, בעצם כל העולם כולו, הקדוש ברוך הוא בורא את העולם, האור האלוקי של של הקדוש ברוך הוא מתגלה בבריאה ומתפזר לכל עבר, אז יש מקומות שבהם האור מתגלה בצורה גלויה, בעם ישראל, בשבת, בתורה, בנשמה וכן הלאה. אבל יש גם מקומות שיש ניצוצות והניצוצות נמצאים לפעמים דווקא במקומות של חשיכה מאוד גדולה. וגם באומות יש ניצוצות. ויתרו, דווקא הוא שעבד את כל העבודות זרות שבעולם, הוא זה שיכול לקרב את כל ניצוצי הקדושה.
"ונקרא יתרו כי העיקר הם בני ישראל. רק שהוא מעלה יתרה שקרבו בני ישראל גם כוחות הרשעים". "לכן הקדים מעשה יתרו לקבלת התורה, שלא ליתן פתחון פה לאומות שעל ידי שנבדלו בני ישראל, התרחקו הן". כן, שלא יגידו שעם ישראל מתקרב להשם וכל האומות נדחים ומתרחקים, אלא להפך, רק אדרבה, על ידי התקרבות והתרוממות בני ישראל, האיר ממרחוק גם לאומות, שיוכלו לעלות ולהתקרב על ידם מתחת כנפי השכינה. באופן כללי, המטרה של עם ישראל היא לא רק להידבק בקדוש ברוך הוא ולפרוש מכל האומות, אלא להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ו"תשב". למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים גם אצל רחב. חז"ל אומרים שיהושע בן נון נשא לאישה את רחב. זה לא כתוב מפורש בפסוקים, אבל זה רמוז. כתוב שאת רחב החיה יהושע. פשט הוא, החיה, הכוונה היא השאיר אותה בחיים. הוא הרג את כל אנשי יריחו, ואותה ואת משפחתה הוא החיה. אבל החיה זה גם מתכתב לנו עם הפסוק, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". אז זה רמז כל כך חזק. יש עוד רמז שכתוב,
שאת רחב החיה יהושע, "ותשב בקרב ישראל". מה זה "בקרב ישראל"? ותשב. למה צריך בכלל לכתוב? ותשב בארץ, ותשב ביריחו. טוב, היא לא יכלה לשבת ביריחו, כי יריחו נחרבה. אז מה זה משנה איפה היא ישבה? החיה אותה. יא, כוח.
"בקרב ישראל" זה רומז למה שחז"ל אומרים: "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא מקרב אחיך הוא". אז המנהיג, המלך, הוא נקרא "מקרב אחיך". אז "ותשב בקרב ישראל" רומז לכך שיהושע נשא אותה לאישה. אבל בעומק, אומרים חז"ל, זה שיהושע נשא אותה לאישה, זה לא סתם איזה סיפור, סוף רומנטי לסיפור, אלא זה בעצם תיקון עמוק לכל העומק הרע. כי חז"ל אומרים שיריחו הייתה בעצם שקועה בכל העבודות זרות של כנען, והיו ביריחו בעצם נציגים של כל אומות כנען. בלשון חז"ל, יריחו "נגרא דארץ ישראלי", כלומר זה הבריח. אז קודם כל הבריח, מבחינת מבחינה אסטרטגית. כי בסוף אתה נכנס לארץ, העיר הראשונה שאתה פוגש, זה יריחו. אז אתה רוצה להתקדם, אתה צריך לפתוח את הבריח, כלומר, אתה צריך לפתוח, אתה רוצה לפתוח את הדלת, לשחרר את הבריח, אז זה לכבוש את יריחו. אבל בעצם במובן הרוחני, המשמעות היא שכיבוש יריחו הוא בעצם איזושהי הכשרה לכיבוש כל הארץ כולה. כי אנחנו מבינים שההתמודדות, הכיבוש של ארץ ישראל, הוא לא רק אה משחק של מספרים הגדולים, של מי שיש לו צבא יותר גדול וכולי. אלא, כמו שקראנו בפרשה הקודמת, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", אז הכל זה, כל המלחמות של עם ישראל, ודאי המלחמה על ארץ ישראל, זה עניין רוחני. ולכן דווקא זה שרחב, שעבדה כל העבודה זרה שבעו, לא, סליחה, יתרו, עבד כל העבודה זרה שבעולם. רחב, נציגה של יתרו. נציג, סליחה, אני חושב שאני מבלבל תוך כדי במילים. רחב, נציגה של יריחו. חז"ל אומרים, בגמרא בזבחים גם כן, שאין לך כל שר ונגיד ביריחו שלא בא על רחב הזונה. זה בא להגיד, לא סתם לפאר את מעלתה הגרועה, אלא זה בא להגיד שבעצם היא הייתה קשורה בעומק לכל הטומאה של כנען, לכל הטומאה של יריחו. ולכן, זה שהיא עצמה באה ואומרת, "למוגו כל יושבי ארץ מפניכם", ו כן, "כולם יודעים כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת". אמירות שאנחנו מצטטים אותם כל יום שלוש פעמים בעלנו לשבח, וזה אמירות שרחב הזונה היא זו שאמרה אותה הראשונה.
אז זה חלק מהעניין של העלאת הניצוצות, שדווקא על ידי ש, בא זה נציג אחד מאומות העולם, ומקבל את עבודת השם, כמו שיתרו אומר, "עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים", כמו שרחב אומרת, "השם הוא האלוהים בשמיים ממעל וארץ מתחת אין עוד", אז מתוך זה יש תיקון גדול, שלכן צריך את הדבר הזה. קודם כל זה אמירה שעם ישראל צריך גם לתקן את כל האומות, לקרב את כל האומות. אנחנו לא אמורים להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", אלא אמורים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש",
לקרב את כל האומות כולן לעבודת השם. ולכן ההתקרבות של יתרו כנציג של כל האומות כולן, מבחינה רוחנית, זה מאפשר את ההתקרבות של כל האומות.
דבר דומה, אנחנו רואים