בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
דברי התורה והברכות לעילוי נשמת זכריה בן שרה.
היום פקודת שנתו.
אנחנו עומדים בליל ט"ו בשבט. היום במנחה כבר לא אמרנו תחנון, כי זה מנחה שלפני ט"ו בשבט. ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן.

מה המשמעות של ראש השנה לאילן?
בגן אומרים יום הולדת לאילן. זה לא יום הולדת. מה הקשר ליום הולדת?
זה יום שהוא משמעותי מבחינה הלכתית.
יש לזה משמעות להלכה. מה הכוונה?
ידוע שכל אדם שמגדל גם עצים וגם ירקות, גם פירות וגם ירקות, או תבואה.
אמן.
מצווה לתת תרומות ומעשרות.
היום בימינו רוב האנשים לא עושים בעצמם תרומות ומעשרות, כי הם קונים פירות וירקות בסופר, וזה כבר מופרש, זה כבר מעושר. יש משגיח כשרות בסופר. בכל הרשתות הגדולות, רמי לוי, אושר עד, ינות ביתן, שופרסל, מה עוד? כל מה שאתם מכירים.
אם זה ירקן פרטי או רשת, צריך לבדוק שיש לו תעודת כשרות.
אבל, כל הרשתות הגדולות יש להם תעודת כשרות ויש להם משגיח כשרות שהוא בא ומעשר.
קודם כל, חלק מהדברים כבר מגיעים לסופר מעושרים. רוב הדברים באים מתנובה. תנובה, שאני הייתי ילד, אז היה שיר: "על האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק,"
ו...
ומביאים מתנובה ביצים וחלב. נכון? ככה היה השיר.

אהרון, שים את זה יותר בכניסה.
לא במקום של החזן.
בסדר גמור.

אז אם כן, פעם תנובה היה רק ביצים וחלב. היום רוב גדול של הפירות והירקות משווקים דרך תנובה. תנובה זה היום לא רק מחלבות.
וירקות והכל, כן.
ידו בכל ויד כל בו.
על כל פנים, בתנובה יש רב לתנובה, הרב ויטמן קוראים לו, הרב זאב ויטמן. והוא שולח משגיחי כשרות, מפרישים תרומות ומעשרות, הכל מגיע לסופר כבר אחרי שהפרישו.

אבל, אדם שיש לו בחצר עצים.
אצלי למשל, יש לי גינה. בגינה יש עץ מנגו, עץ לימון, עץ אשכוליות, עץ קלמנטינות. גם עץ גויאבות, אבל הגויאבות נותנות רק ריח. כל הפירות יוצאות עם תולעים. יוצאים עם תולעים. אני לא יודע למה. מי שיש לו עצה יכול לתת לי עצות אחר כך.
אבל,
תודה.
אבל כל ה כל הפירות האלה שגדלים אצלי בחצר, אני חייב להפריש תרומות ומעשרות. אסור לי לאכול מהם בלי להפריש תרומות ומעשרות.
איך זה קשור לט"ו בשבט? בפסוק כתוב: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה."
מה זה אומר שנה שנה? מספיק היה להגיד "עשר תעשר את כל תבואת זרעך". למה כתוב שנה שנה? שאסור לעשר מפירות של שנה שעברה על פירות של השנה הזאת.
אסור לערבב. אם יש לי פירות שגדלו בשנה שעברה ופירות שגדלו בשנה הזאת, אסור לי לעשר מזה על זה.

בדרך כלל, בוודאי בימי קדם, זה לא היה בעיה. כי, למשל, יש לנו פה בשולחן ענבים.
מתי גדלים ענבים? מתי זה העונה של הענבים? בקיץ.
אז שאלו אותי פה: "אין מברך שהחיינו על הענבים." זה לא ענבים שגדלו עכשיו. מתי מברכים שהחיינו על הענבים? כאשר זה עונה חדשה.
גדלו הענבים החדשים של הקיץ. בקיץ, בעזרת השם, נוכל לברך שהחיינו על הענבים.
אבל היום זה ענבים ששמרו אותם בקירור מהקיץ הקודם, משנה שעברה. לא מברכים עליהם שהחיינו.

אני לא יודע אם יש ענבים ששומרים אותם.
יבוש בכלל לא צריך, כן. תרומות ומעשרות זה מצוות התלויות בארץ.

אבל פעם, בוודאי בימי קדם, לא היה דבר כזה שיש לך פירות של שנה שעברה עם פירות של השנה. כי תפוחים, אה, ענבים, תאנים, כל הפירות היו גדלים בקיץ. ורק בקיץ.
דרך אגב, המבוגרים פה בטח זוכרים, שגם עגבניות ומלפפונים היה עונה. עונת המלפפונים. לא כל השנה היה מלפפונים.
איך היום יש מלפפונים כל השנה? בחממות. מגדלים בחממות, נכון.
אבל ב בימי קדם זה היה בוודאי עונות. ולכן יש את העונה, אין שום סיכוי. איך תעשר מהפירות האלה על פירות של שנה אחרת?
מתי זה כן קיים? למשל, בעץ לימון. עץ לימון נותן כל הזמן פירות.
אצלי בחצר יש עץ לימון שיש עליו גם לימונים, עכשיו קטפתי לפני שלושה שבועות קטפתי את כל הלימונים הגדולים שהיו משנה שעברה.
אבל יש עדיין הרבה לימונים קטנים שגדלו השנה. ולא רק שיש לימונים קטנים, יש גם פרחים שיהיו לימונים קטנים בעוד חודשיים. ואז הלימונים הקטנים יהיו לימונים גדולים. כל הזמן זה פרי רודף פרי.
זה לא עונתי, זה לא עונתי.
לא יודע, לימון שלי מוציא ארבע פעמים בשנה.
כן.
כן, אני מתכוון כמה פעמים בשנה יש פרחים. זה מה שאני מתכוון.

לא יודע, אני חושב אצלי בעץ זה משהו כמו ארבע פעמים בשנה יש פרחים חדשים שמהם מתחיל להיווצר לימונים חדשים. ממילא כל הזמן יש גדולים, קטנים, פרחים.
ואם ככה, אסור לעשר פירות של שנה שעברה על פירות של השנה. מה נקרא פירות של שנה שעברה? שימו לב, פירות שהחנטה שלהם הייתה בשנה שעברה.
מה הכוונה חנטה? נכון, כמו שאמרנו, הפרי תמיד מתחיל מעלים, מפרחים כאלה.
פרחים, ואז הפרח נושר ובאמצע יש התחלה קטנה של הפרי. פרי קטנטן. זה נקרא חנטה.
התאנה חנטה פגעה. למה זה נקרא פגעה? מה זה פג?
כמו תינוק שהוא פג, זאת אומרת שהוא עוד לא גדל מספיק, נכון? הוא ממש עוד באמצע ההתפתחות שלו, אז הוא פג. אותו דבר תאנה חנטה פגעה, זה תאנים קטנטנות שעוד באמצע ההתפתחות, עוד לא תאנה בשלה.
אז זה החנטה.

ואם כך, לדבר הזה ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן. כלומר, פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט שייכים לשנה שעברה. פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט שייכים לשנה החדשה.
ולכן, לא מפרישים תרומות ומעשרות מזה על זה. אלא אם יש לי פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט, אז מעשרים אותם בפני עצמם. פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט, מעשרים אותם בנפרד.

ברוב הפירות זה לא רלוונטי, כי ברוב הפירות החנטה או שכל הפירות לפני, או שכל הפירות אחרי. יש מעט מאוד מינים שבהם צריך לראות מה חנט לפני ואחרי. למשל אמרנו לימון. מי שיש לו עץ לימון, יגש היום, ט"ו בשבט. יגש לעץ הלימון ויבדוק האם יש פירות שחנטו וגם פרחים.
אם יש פרחים ולימונים קטנים, זה בסדר.
כי אתה תראה את זה ברור. הלימונים הקטנים, בעוד חודש, הלימונים הקטנים כבר יהיו גדולים והפרחים יחנטו.
אז אתה לא תתבלבל בין הלימונים הקטנטנים שרק חנטו לבין הלימונים הגדולים. אתה תדע שזה משנה שעברה וזה מהשנה החדשה.
אבל אם יש לך לימונים שהם רק פרחים ולימונים שחנטו, אז זה יהיה לך קשה להבדיל.
בעוד חודש, שניהם יהיו לימונים קטנים.
ואז אתה לא תדע מה חנט לפני, מה חנט אחרי.

אז יש את זה למשל בלימון. יש את זה גם בשסק. עכשיו, בט"ו בשבט, זה עונת החנטה של השסק.
זאת אומרת, שסק בעונה הזאת, הפרחים שלו הופכים להיות חנטה, כלומר פירות קטנטנים.
אז גם בזה צריך לשים לב. פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט, אי אפשר לעשר עם פירות שחנטו אחרי.

כמובן, זה משמעותי גם לגבי איזה מעשר נותנים, כי בשנה הראשונה, אחרי השנה הראשונה והשנייה אחרי השמיטה, נותנים מעשר ראשון ושני. אבל בשנה השלישית ובשנה השישית נותנים מעשר ראשון ומעשר עני. אז זה גם משמעותי לאיזה מעשר צריך לתת.
אבל למה התורה כל כך הקפידה על הדבר הזה? מה זה משנה? זה שסק וזה שסק, זה לימון וזה לימון. למה בעצם זה משנה באיזה תאריך בדיוק זה חנט?
זה בא לומר לך שהתבואה והעצים מתחדשים. יש התחדשות. דווקא בשיא החורף.
החורף, ט"ו בשבט, זה זמן שנראה כמו הכי רחוק מהתחדשות. כל הפרחים רק פקעות באדמה. הרבה עצים בשלכת. אין פירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל שמעטרים את האילנות.
זה נראה, אפילו בעלי החיים, יותר יש כאלה ממש ישנים שנת חורף, יש כאלה שרק מורידים פרופיל. גם בני האדם בחורף יותר מסתגרים בבית. יותר קשה להם לצאת מהבית. גם קר, מוקדם, חושך. היום נגמר יותר מוקדם. אז החורף במהות שלו הוא זמן כזה של יותר התכנסות.

אומרת לנו התורה, תדע לך, שגם בשיא ההסתגרות וההתכנסות, בעומק הדבר יש התחדשות מאוד גדולה.
מתכנסים כדי לפרוח.
הפקעות באדמה כדי לצאת בכוחות מחודשים.
גם אתה ברמה האישית בחורף צריך לתבור כוחות בשביל לצאת בעזרת השם בקיץ, באביב, בכוחות גדולים, בפריחה חדשה. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים. בפסח צריך להרגיש כאילו הכל מתחדש. כמו שהטבע מתחדש.
הפרחים פתאום פורחים, התבואה בשלה, הכל פתאום צומח, גם האדם צריך להרגיש את ההתחדשות בכל שנה ושנה. ולכן כתוב: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה." להדגיש דווקא את ההתחדשות של כל שנה ושנה.

הדבר הזה קשור גם לפרשת השבוע.
פרשת השבוע אנחנו פוגשים את מעמד הר סיני. רק עכשיו קראנו על קריעת ים סוף ומיד אנחנו עוברים בפרשת יתרו למעמד הר סיני.
על קריעת ים סוף אומר המשנה ברורה, בהלכה הוא פוסק כך: הרי כל יום אנחנו אומרים את קריאת את שירת הים בתפילה בפסוקי דזמרא. ואומר המשנה ברורה: "חייב אדם לומר שירת הים בשמחה כאילו היום נבקע הים לפניו."
"וכל האומר שירת הים בשמחה, מוחלים לו על כל עוונותיו."
אז הזכרנו את זה בשבת ואמרנו שיש פה את ההתחדשות של השמחה וההודיה להשם. אדם שמביא, איך אדם יכול בכל יום להרגיש כאילו נבקע לו הים?
התשובה היא מה שאנחנו אומרים בתפילת העמידה: "על ניסיך שבכל יום עמנו." אדם שפוקח באמת את העיניים, רואה את הניסים.
רואה שזה שהשמש זרחה בבוקר, זה לא רק דבר טבעי, לא מובן מאליו. יש להודות לקדוש ברוך הוא. זה שאתה קמת בבוקר, זה שפקחת את העיניים, זה שאתה יכול ללכת. הרי כל כל ברכות השחר מיוסדות על זה.
"פוקח עיוורים", פתחתי את העיניים. "זוקף כפופים", הגב שלי מסוגל להזדקף. "רוקע הארץ על המים", אני מסוגל לעמוד על הקרקע.
"שעשה לי כל צרכי". עוד היה על הנעליים. "עוזר ישראל בגבורה", על זה שיש לאדם חגורה. "עוטר ישראל בתפארה", זה ברכה על זה שאנחנו מסוגלים להניח תפילין.
כל דבר ודבר בברכות השחר, "מלביש ערומים", על הבגדים. כל דבר הוא בעצם הודיה על משהו שקורה לנו במציאות. וכמה אנחנו עשירים, כמה אנחנו יש לנו שפע אלוקי. אנחנו מרגישים רק חלילה כשמשהו חסר.
שלא נזדקק חלילה להגיע למצב שמשהו חסר בשביל להרגיש את החשיבות. כמה צריך להודות לקדוש ברוך הוא על כל רגע ורגע. זה שירת הים, שצריך אנחנו שרים אותה כל יום, אומרים אותה כל יום וצריך להגיד אותה בשמחה גדולה.

זה עניין אחד, שנייה.
העניין השני הוא נתינת התורה. גם לנתינת התורה נאמר: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים."
"היום הזה אנוכי מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים", כך אומרת התורה בספר דברים ואומרים חז"ל מה זה "היום הזה"? "בכל יום אתה צריך להרגיש כאילו היום הזה השם ציווה אותך. היום הזה קיבלת את התורה."
זה גם בכל שנה ושנה בחג השבועות, אבל גם כל יום ויום.
אז זה התחדשות גם של האדם והטבע והפירות. גם התחדשות של השמחה וההודיה והשירה. גם התחדשות של התורה והמצוות, וגם "היום הזה נהיית לעם להשם אלוקיך".
גם התחדשות של עם ישראל. כל יום צריך להודות מחדש על זה שאנחנו חלק מעם ישראל. כל יום: "הגדתי היום להשם אלוקיך כי באתי אל הארץ." אז זה גם על עם ישראל ועל ארץ ישראל. כל הפסוקים האלה מלמדים אותנו על ההתחדשות הגדולה.
זה לא פעם אחת נולדתי יהודי, אז יש לי תורה, אני חלק מעם ישראל, יש לי את ארץ ישראל, יש לי מצוות, יש לי הכל. לא. זה כל יום ויום התחדשות. זה כל יום ויום צמיחה חדשה.
במובן הזה, עולם הצומח קשור לעולם היצירה. והיצירתיות, ההתחדשות היא כוחו של הצומח. הצומח מתחדש כל שנה מחדש וזה בעצם מה שאנחנו לומדים גם מהעניין הזה של ט"ו בשבט וקישרנו את זה לפרשיות השבוע. ובעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו להתחדש כנשר נעורינו ובכל יום יהיו בעינינו כחדשים.