בלוג

שיעור 1
-------
ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי נאמר דברי תורה לעילוי נשמת סביחה צביה בת נג'יה.
וגם דברי התורה והברכות לעילוי נשמתה.

פרשת בשלח, פרשת השבוע, אנחנו שומעים על קריאת ים סוף. אולי הנס הכי גדול בטבע, ים שנבקע לשניים.
אין דברים כאלה. מצד שני, זה נראה אולי הנס המיותר ביותר בהיסטוריה.
למה מיותר?
למה מיותר בכלל? זה נראה כאילו הנס הכי נצרך. כי בעצם עם ישראל עומדים במצב שאין ברירה. הים מלפניהם, המצרים מאחוריהם, חייב כונס.
אבל זה טעות. למה זה טעות?
כי מלכתחילה, הם לא היו אמורים להגיע לשם.
הדרך ממצרים אל ארץ ישראל לא עוברת דרך ים סוף.
יש היום את תעלת סואץ, אבל גם תעלת סואץ לא הייתה קיימת.
היה שמה פשוט שטח ענק יבשתי שאפשר היה להמשיך ישר. כל מי שמסתכל במפה רואה את זה. אין שום סיבה להביא את עצמכם לסיטואציה שהים עומד לפניכם ואין לכם מקום לברוח.
תלכו ישר לארץ ישראל.
עכשיו, לכאורה התשובה הפשוטה כתובה בתחילת הפרשה. ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא.
דווקא ארץ פלישתים, זה לאורך החוף, הרי ממצרים, דרך רפיח, דרך איפה שהיה גוש קטיף, הדרך הכי מהירה אל ארץ ישראל.
אבל שם ישבו הפלשתים.
ושם הקדוש ברוך הוא לא רצה להנחות את עם ישראל, ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא, כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. זאת אומרת, אם ברגע שהם יוצאים מארץ מצרים, הם נתקלים במחסום של הפלשתים וצריכים ישר להילחם,
אין להם עדיין את העוז ואת האומץ ישר לצאת ממצרים בתור עם של עבדים ישר להילחם.

אז אני מבין למה הוא לא לוקח אותם ישר לאורך החוף.
אבל זה עדיין לא מסביר למה ללכת לים סוף. זה ממש ייקוף.
יש גם בין הפלשתים לבין ים סוף, שטח ענק שאפשר לעבור בו ביבשה.
והדבר הזה הוא חלק מהתכנית המפורשת של הקדוש ברוך הוא.
שהוא אומר לעם ישראל:
וישובו, אחרי שהם כבר הלכו לכיוון ארץ ישראל.
דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדל ובין הים.
זה ציווי מפורש, הם כבר היו בדרך לארץ ישראל. לא, לא, לא, תחזרו, תחנו על שפת הים,
אתם בעצם מכניסים את עצמכם למצב של מלכודת. בכוונה!
בכוונה הקדוש ברוך הוא אומר להם:
וכיבדתי את לב פרעה ורדף אחריכם.
הכל מתוכנן.
הכל מתוכנן כך שאתם תחנו על שפת הים, פרעה ירדוף אחריכם ואז בעצם נכניס אתכם למצב שבאמת שאין ברירה, שהים לפניכם והמצרים מאחוריכם.

אז בשביל מה כל זה? למה לא ללכת ישירות לארץ ישראל וזהו?
אז יש לזה כמה רבדים של תשובה. הרובד הראשון,
כתוב: ונכבדתי בפרעה, וייכבד בפרעה ובכל חילו, ובכל פרשיו. זאת אומרת,
פרעה שיעבד את עם ישראל במשך שנים רבות מאוד במצרים, רצח את הילדים.
גם עבודת הפרך, אני חושב באמת שהדבר, האירוע ההיסטורי הכי דומה שאפשר לדמות את גלות מצרים, זה השואה.
זה לא אותו דבר,
כי בשואה הייתה השמדה שיטתית, ניסו להשמיד כל יהודי באשר הוא בעולם. פרעה לא ניסה להשמיד את כולם אלא רק
רק את הזכרים.
עדיין,
גם להשמיד רק את הזכרים זה דבר נורא ואיום.
אבל כל מי שקורא קצת על השואה יודע שחלק גדול מהאימה והקושי הבלתי אנושי בשואה לא היה רק בהשמדה, גם במחנות העבודה.
הרי אושוויץ
המפורסם
היה, אני כבר לא זוכר, נדמה לי 42 מחנות של אושוויץ.
אחד, אושוויץ בירקנאו היה מחנה השמדה. עוד 40 ומשהו מחנות היו מחנות עבודה.
רבבות, אלפים, הרבה יותר מרבבות, מאות אלפים או יותר מתו בעבודת הפרך. כי כשאתה נותן לבן אדם לעבוד עבודת פרך כמעט בלי לאכול ולשתות, בתנאים לא אנושיים,
אז המונים מתים.
וזה מה שקורה במצרים.
מצרים זה אומנם, שוב, היה פחות השמדה המונית כמו בשואה, מצד שני זה הרבה יותר שנים. כמה שנים הייתה השואה?
שש שנים.
1939 עד 1945. כן.
בסך הכל זה יוצא שש שנים.
אבל ב במצרים, בסך הכל היינו 210 שנה. לא כל הזמן היה שיעבוד. בהתחלה כל עוד יוסף היה חי וכל הדור ההוא,
לא התחיל השיעבוד, אבל היה בסביבות 100 שנה של שיעבוד.
אז עם ישראל יוצא ממצרים.
דבר ראשון,
לפרעה ולמצרים מגיע עונש.
אנחנו לא באים אה לשאוף לנקמה מצד ה עשיתם לנו, נחזיר לכם.
אבל כן, התורה מצווה
לתת איזושהי מערכת צודקת של משפט צדק, של שכר ועונש. וביארת הרע מקרבך. אדם שפושט צריך לקבל את עונשו, לא בתור נקמה אישית, אלא בתור צדק בעולם.
ולכן גם המצרים שהתעללו בעם ישראל עד כדי כך, מגיע להם עונש.
שוב, אם אני משווה את זה לשואה, היו אנשים, גם מדינת ישראל דרך אגב, כמה משאבים השקיעה בלהביא לפה את אייכמן, ללכוד אותו, לזהות אותו, להביא אותו, לשפוט אותו,
להוציא אותו להורג.
מה אכפת לכם? די, נגמרה המלחמה, הוא כבר לא רודף אתכם, תניחו לו. מה פתאום?
יש עניין של דין צדק, משפט צדק. ורמז זה דוגמה אחת, היה הרבה משאבים השקיעו
בלשפוט ולהביא לדין את הנאצים ועוזריהם.

אז זה קודם כל מטרה אחת, הקדוש ברוך הוא בכוונה מביא את עם ישראל לסיטואציה קשה של מול הים, שפרעה יגיד מה, מה נסגר איתם?
הולכים, חוזרים, נבוכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר. ואז הוא יקום וירדוף אחריהם וימות בים. אז מטרה אחת,
זה להעניש את פרעה והמצרים.

אבל יש עוד מטרה.
ברגע שעם ישראל רואים את מצרים מת על שפת הים,
כך כתוב, ובני ישראל רואים את מצרים מת על שפת הים. למה צריכים לראות? למה על שפת הים?
איפה המצרים מתו?
בתוך הים. למה כתוב על שפת הים?
אז חז"ל אומרים שהים פלט אותם, מכיוון שעם ישראל לא היו מסוגלים לקלוט שהמצרים מתו.
אותו משעבד אכזרי שהתעלל בהם שנים כל כך רבות,
עם של עבדים קשה לו להשתחרר מהעבדות.
יש משפט מפורסם שאומרים שיותר קל להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים.
כי לפעמים, אוקיי, עם ישראל יצא מהגלות, אבל עדיין בלב, בנפש, עדיין עם של עבדים, עדיין עם שמפחדים ממה יגיד הנוגש המצרי.
וזה מטרה שניה.
כי כדי לשחרר את עם ישראל לגמרי, אם הם רק היו יוצאים ממצרים והולכים לארץ ישראל,
בנפש שלהם, הם עדיין כל הזמן היו חושבים
על המצרים, היו עדיין מרגישים עבדים של המצרים. אבל כשהם רואים מול העיניים שלהם את המצרים מתים,
אז זה גם משחרר אותם שחרור הרבה יותר עמוק.

אבל יש פה רובד נוסף. לא במקרה הנס הזה מתרחש דווקא בדרך של קריעה.
קריעת ים סוף.
מה המשמעות של קריעה? איפה אנחנו מוצאים
ביהדות?
באבלות. באבלות.
האבל קורע. למה? מה המשמעות של קריעה?
למה דווקא קריעת הבגד היא ביטוי לאבלות?
כי כשקוראים משהו, אנחנו מפרידים את שני החלקים שלו.
בעצם האמירה של קריעה זה איזושהי פרידה.
ולכן
באבלות אנחנו קוראים את הבגד.
אבל לא רק באבלות. הנה כאן, הים נקרא.
כדי להגיד, אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עד עולם. השם ילחם לכם ואתם תחרישון. אתם צריכים להיקרע לגמרי ממה שהיה קודם. אתם מתחילים עכשיו דף חדש לחלוטין.
כל מי שמתעסק בגמילה מכל סוג, אם זה מסמים ואם זה מסיגריות ואם זה מ מכל מיני התמכרויות אחרות על כל המון המון המון סוגים של התמכרויות,
יודע ש
לעשות את הניתוק הזה זה דבר קשה ביותר.
היום
הרבה אנשים שכבר נגמלו
אומרים
לא אומרים אני נגמלתי,
אומרים אני מכור נקי.
שמעתם פעם את הביטוי הזה?
מכור נקי. זאת אומרת, אני יודע שאני מכור.
אחד מכור להימורים, אחד מכור ל, כל מה ש, כל אחד מה שהוא מכור.
הוא יודע אני מכור.
אבל אני נקי כבר 15 שנה וחודשיים ושלושה ימים.
האמירה הזאת היא אמירה כי אדם יודע שבנפש זה עדיין יושב אצלו. בקלות,
בקלות, ברגע שבן אדם מועד,
הוא עלול לחזור לשחרו של המעגל שהוא היה בו לפני כן.
ולכן כל כך חשוב לו
להתמיד. ואדרבא, זה יישאר נקי ולהישאר כל הזמן להתרחק מזה, כי אני יודע שאני עלול לחזור לשם.
וזה המשמעות של קריעה. שבן אדם רוצה להתנתק עם משהו, הוא צריך להיקרע ממנו. יש שני מקרים בתנ"ך
שקרעו את המעיל.
היה פעם אחת ששאול המלך היה צריך להרוג את עמלק.
והוא הלך והרג נלחם בעמלקים,
אבל לא הרג את הגג מלך עמלק. דווקא את המלך של העמלקים הוא לא הרג.
עכשיו זה לא שרק את המלך, היו עוד עמלקים שנשארו בחיים. ולמה הוא לא הרג את המלך? איזה היגיון יש בזה?
למה להשאיר את ראש הנחש חי?
הרעיון היה להשאיר אותו
זה נכון, אבל הגג לא, לא כישף את עצמו, לא הפך לבהמה.
אז מה ההיגיון? ההיגיון הוא ששאול יודע שהוא לא הרג את כל העמלקים.
אז הוא רוצה שהמלך שלהם, אדרבה, להשאיר אותו, לעשות איתו הסכם.
הוא רוצה, אוקיי, יישאר אגג,
הוא לא צריך להרוג אותו.
זה נכון, אבל זה אתה מסביר למה להרוג את הבהמות, אני שאלתי על המלך.
זה שאלה אחרת.
בדיוק, הוא הרג אותם. למה הוא לא הורג אותו?
כי הוא רוצה לעשות איתו הסכם.
זה להבדיל, להבדיל כמו שהביאו את ערפאת שישלוט על הפלסטינאים ויעשה איתנו שלום.
אז זה לא בדיוק דומה אחד לאחד, אבל העיקרון, העיקרון הפוליטי חוזר על עצמו הרבה פעמים.
אחאב למשל, לא הרג את בן הדד מלך ארם.
הוא ניצח אותו, השאיר את המלך בחיים. למה?
כי הוא רוצה לעשות איתו הסכמי שלום. הוא לא מתכוון עכשיו לכבוש את כל הארם ולשלוט על המדינה שלהם.
הוא איתנו במלחמה, ניצחנו. שלום.
הכי נוח לו זה את המלך שהוא מכיר
להשאיר אותו חי ולעשות איתו הסכם. הנביא מאוד כועס עליו, לא משנה, זה כבר סיפור אחר. לא תמיד זה לגיטימי. אם זה מלך שהוא רשע מרושע, כמו הגג מלך עמלק,
כמו בן הדד מלך ארם וכדומה, אז אסור להשאיר אותו חי.
שאול השאיר חי את הגג מלך עמלק.
שמואל הנביא בא אליו
ואומר לו, בגלל שמעלת בתפקידך, זוהי המשימה שלך, להשמיד את עמלק.
ואמרתי לך קיבלת קיבלת מהתחלה, אתה צריך להרוג את כולם אפילו את הבהמות. לגמרי, כמו שאמרת, אפילו את הבהמות. נכון.
הוא מעל בתפקידו.
ולכן, ולכן אומר לו שמואל, מאס השם אותך מלהיות מלך על ישראל. היית מלך?
נגמר הסיפור.
אתה עוד נשאר מלך, אני לא מדיח אותך.
אבל, המלכות לא תמשיך ממך, לא הבנים שלך יהיו מלכים אחריך, מישהו אחר.
שאול מתחנן, מתווכח, לא עוזר.
זה כבר היה נגזרה גזירה.
כבר הקדוש ברוך הוא ידע את זה לשמואל.
טוב, ויסוב שמואל ללכת
ויחזק בכנף מעילו וייקרא.
מי מחזיק בכנף מילו? של מי?
שמואל שמואל
שאול. שאול
שמואל בא ללכת. שמואל הנביא, גמרנו. אמרתי מה שאמרתי, אני הולך.
הוא בא ללכת, שאול המלך תופס לו את המיל, אל תלך.
והמעיל נקרא.
ויאמר שאול, ויאמר שמואל,
קרא השם את ממלכות ישראל מעליך היום.
ונתנה לרעך טוב ממך. זאת אומרת, הקריעה גם כאן מבטאת את ההפרדה. אתה היית מלך על ישראל, אבל זה לא ימשיך. זהו. המלכות נקרעה ממך.
ניתוק מוחלט.
אז זה המשמעות של קריעה. קריעה זה ניתוק.
כמו שאמרתם נכון באבלות, ככה אצל שמואל, יש עוד סיפור אצל ירבעם בן נבט, לא נספר את כל הסיפור, אבל יש עוד סיפור בתנ"ך שגם כן קוראים את הממלכה, ושמה זה הקריעה של מלכות ישראל ויהודה. אתם יודעים שהממלכה נקרעה לשתי ממלכות, עשרת השבטים ויהודה ובנימין. גם שם יש סיפור עם שמלה שהנביא קורע אותה ל-12 חלקים.
אז הקריעה מבטאת את הניתוק.
ובעצם מה ש הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל, הוא בכוונה מביא אותם לים, בכוונה מפתה את פרעה לרדוף אחריהם.
קודם כל, אמרנו בשביל שפרעה יענש, מגיע לו עונש.
דבר שני, כדי שעם ישראל יראו את מצרים מת על שפת הים,
וישתחררו מהעבדות הנפשית.
והדבר השלישי,
דווקא בנס הזה של קריעת הים,
כדי לסמל לעם ישראל, אתם צריכים להתנתק לחלוטין ממצרים.
לא עכשיו, טוב, באנו משמה אז נמשיך את המסורת משמה, נמשיך את מה שראינו שם, נמשיך את צורת המשטר משם, נמשיך את המוסר שראינו שם,
נמשיך להיות עבדים כמו שהיינו שם.
לא. אתם צריכים לפתוח דף חדש, להתנתק לחלוטין ממה שהיה בעבר,
וככה אתם יכולים להתחיל את הדרך החדשה.

נאמר קדיש על ישראל ולאחר מכן ניכנס לתפילת ערבית.
רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך רבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

שיעור 2
----------
דברי התורה יהיו לעילוי נשמת ג'ולייט בת נעימה, שהיום יום תקית 11 חודש לפטירתה.

פרשת בשלח מספרת לנו על נס יציאת מצרים, על נס קריעת ים סוף. יציאת מצרים כבר בפרשת בוא, עכשיו נקרא הים לפניהם. כידוע, יוצאים ממצרים ב ליל ט"ו בניסן, ליל פסח, וקריאת ים סוף, חז"ל אומרים, הייתה בשביעי של פסח, שבוע לאחר מכן.

אבל קריעת ים סוף בעצם זה אחד הניסים הכי מיותרים שיש בתנ"ך.
למה מיותרים? מיותרים, זה לא כזה מיותר. כן, זה בעצם מיותר.
למה מיותר? שתי סיבות.
דבר ראשון, פרעה כבר גרש את עם ישראל. גרש אותם, כשלחו כלה, גרש, יגרש אתכם מזה.
והוא בא ואומר למשה ואהרון, קומו, צאו מתוך עמי, גם אתם, גם בני ישראל. לא רוצה יותר לראות אתכם.

ובעצם, שולח אותם. זהו, הולכים לארץ ישראל. לא צריכים בכלל לקרוע את הים, והמצרים לא אומרים לרדוף אחריהם.
למה הם רודפים? ובעצם גם הם לא היו אמורים לעבור אצל ים סוף.
נתחיל אולי מזה. הדרך ממצרים לארץ ישראל לא עוברת דרך ים סוף.
זה מפורש בפרשת השבוע. שהקדוש ברוך הוא אומר למשה, דבר אל בני ישראל, וישובו ויחנו לפני פי החירוף בין מגדל ובין הים. מה זה וישובו?
יחזרו. הם כבר עברו. אתם יודעים איפה זה ים סוף? ים סוף הוא לא חוצה גם תעלת סואץ לא הייתה, צריך לזכור.
היה מפרץ סואץ, וזהו. יש מלא דרך במדבר לעבור בלי לעבור דרך ים סוף.
ממצרים לארץ ישראל לא צריך לעבור דרך ים. אתה יכול ללכת ביבשה ואתה מגיע.
איך כל המסתננים באים? הם חוצים את ים סוף? אתם יודעים כל המסתננים שבאים מסודן ואריתריאה וכל המקומות האלה, עוברים דרך מצרים ומגיעים לארץ ישראל. מה הם גם שוחים בים? הם קורעים את הים? נעשה להם נס? לא. עוברים ביבשה.
אין אין ים בדרך.
זה צריך לעשות ממש סיבוב כדי להגיע דרך הים. וישובו ויחנו לפני פי החירוף בין מגדל ובין הים.
לפני בעל צפון, יחנו על הים. אז הקדוש ברוך הוא בכוונה שולח את עם ישראל להיות לחנות על הים בצורה כזאת שהם בעצם נמצאים במבוי סתום. הם נמצאים במקום שהם במלכודת.
שאם עכשיו המצרים יבואו. עכשיו לא רק זה, למה המצרים באים בכלל?
המצרים לא אמורים לבוא. פרעה גרש אותם, גמרנו. אלא מה?
פרעה רואה שהם חוזרים, ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ. סגר עליהם המדבר. כלומר,
אם היו הולכים ישר לארץ ישראל, פרעה היה אומר ברוך שפטרנו. לא רוצה יותר לראות אותם. שילכו, יגיעו להם בארץ ישראל. העיקר אני אלי מספיק מכות.
לא צריך יותר סיפור עם עם ישראל, גמרנו.
אבל מכיוון שהם עושים סיבובים, מתחילים להסתבך ועושים סיבובים במדבר.
אומר פרעה, נבוכים הם בארץ. סגרה עליהם המדבר. רגע, אז אז מה, אז בסוף עוד יחזרו אליי.
ואז פרעה מאמץ את ליבו והולך ורודף אחרי בני ישראל.
אבל בעצם זה היה מיותר. אפשר היה ללכת ישר לארץ ישראל, בלי בכלל לעבור דרך הים. ופרעה לא היה רודף אחריהם.

אז למה עשה הקדוש ברוך הוא את הנס הזה? למה הוא שולח את עם ישראל דווקא לחזור לחנות על פי על פי על שפת הים, כדי שהמצרים יבואו וירדפו אחריהם.

אז יש לדבר הזה שתי סיבות. הסיבה הראשונה, ויש עוד סיבות. יש בטח יותר, אבל שלוש סיבות שאנחנו נגיד עכשיו.
סיבה ראשונה, כדי להינקה מהמצרים.
המצרים הרשעים ששיעבדו את עם ישראל במשך שנים רבות, ורצחו את ילדיהם, והתעללו בהם, מגיע להם עונש. הקדוש ברוך הוא עושה דין צדק בעולם.
לפעמים דין צדק לא מופיע בעולם הזה, לפעמים הוא מופיע רק בעולם העליון.
הרי פרעה הראשון ששעבד את עם ישראל במצרים על פי הפשט מת. ויהי בימים הרבים ההם, ויאמות מלך מצרים. אז אומנם חז"ל אומרים שיש דעה שאומרת שהם לא הוא לא מת, הוא רק הצטרע ומצורע חשוב כמת. והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם כדי להתרפא מצרעתו.
אבל זה על דרך הדרש. על דרך הפשט, ויש גם מפרשים וחז"ל שמדברים בכיוון הזה, שבאמת הוא מת.
ואז גם פרעה אחר, הבן שלו.
הרבה שנים עם ישראל היה משועבדים במצרים.
כל הזמן היה רק מלך אחד? חלף.
המלך הראשון ששיעבד את עם ישראל, מת.
וכיוון שמת, אז הוא לא נענש בעולם הזה.
הפרעה האחר, הבן שלו שהמשיך לשעבד את עם ישראל, הוא זה שנענש בעולם הזה.
הוא זה שקיבל את כל המכות. כל המכות הוא קיבל. כן.
והפרעה אבא נפטר לפני זה.

אז לא תמיד הרשעים מקבלים את עונשם בעולם הזה.
ואף על פי כן, באירוע כזה של יציאת מצרים, אירוע כזה ניסי, שהקדוש ברוך הוא מתגלה ביד חזקה ובזרוע נטויה, באותו תו מופתים, אז במקרה הזה בוודאי הקדוש ברוך הוא רוצה גם לגלות את המידת הדין של להעניש את הרשעים.
כן, שהמצרים יטבעו בים.

אז אומנם ידוע שהמלאכים ביקשו לומר שירה, והקדוש ברוך הוא גער בהם ואמר להם, מעשה ידיי טובים בים ואתם אומרים שירה?
לא מתאים. לא מתאים לומר שירה. אבל זה לא מתאים למלאכים להגיד שירה.
לנו זה מתאים מאוד. שירת הים. אז ישיר משה ובני ישראל.
אז מותר לשיר ומותר לשמוח, וזה בהחלט דבר מבורך, שהרשעים נכחדים מן העולם.
באבוד רשעים רינה, אומר הפסוק.
אז זו המטרה הראשונה של הנס הזה. הקדוש ברוך הוא בכוונה מחזיר את עם ישראל כדי שהמצרים ירדפו אחריהם, כדי להטביע את המצרים בים.
זה מטרה ראשונה.
מטרה שניה, התועלת נוספת שקוראת מאותו עניין עצמו שהמצרים טובעים בים, זה משפיע על עם ישראל. זה לא רק להעניש את המצרים, זה משפיע עלינו.
משפיע עלינו קודם כל ברמה פשוטה, שעם ישראל היו עם של עבדים.
בראש המנטליות הייתה כזאת, עם של עבדים. עם שכל הזמן רק מוריד את הראש, רק מלקין אותו, רק הוא אמר פעם אדם חכם שיותר קל להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים.
יהודים מגיעים לארץ והם עדיין שבועים בתוך העניין של גלותיות.
שהם רק חוששים מה יאמרו הגויים, מה יהיה עם זה, מה במקום לדאוג,
זה אמר בן גוריון, שלא צריך לחשוב, במקום לחשוב מה יאמרו הגויים, צריך לחשוב מה יעשו היהודים.
וזה לפעמים יש תחושה כזאת שעם ישראל מרוב שהתרגלנו להיות 2000 שנה בגלות, נרדפים ונרמסים, אז לא תמיד יש לנו את הזקיפות קומה.
איך אומר הפסוק בברכות, והולך אתכם קוממיות, בקומה זקופה.
וזה ברכה גדולה. לדעת ללכת בקומה זקופה. וזה מטרה נוספת שהקדוש ברוך הוא הורג את המצרים לעיני בני ישראל.
שהעם רואים רואים את מצרים מת על שפת הים, זה בעצמו בשורה גדולה. זה בעצמו נותן להם, הם רואים את המשעבדים שלהם מתים על שפת הים? וואו.
זה מה שעכשיו הם מרגישים שהם יוצאים לחרות.
והדבר השלישי, שזה לא סתם נעשה בדרך כזאת של קריעה. יכל הקדוש ברוך הוא אה, יש לו עמוד אש.
עמוד האש יכל ללכת, לשרוף את כל המצרים, גמרנו. עם ישראל רואה את המתים, לא צריך דווקא שיטבעו בים.
אבל דווקא הקדוש ברוך הוא קורע את הים, עם ישראל עוברים בתוך הים ביבשה ואז הוא סוגר את הים.
הקריעה הזאת של הים, קריעת ים סוף, יש בה הרבה משמעויות, ניגע עכשיו באחת מהם.
מתי אנחנו עושים קריעה? קריעה להבדיל, עושים כשאדם נפטר.
אדם נפטר אז קרובי משפחה קורעים ואומרים ברוך דיין האמת. קורעים את הבגד.
הקריעה מבטאת ניתוק.
הנפטר למנוחות ואנחנו להנחות.
כך אומרת הגמרא במסכת מועד קטן.
אדם שנפטר הולך מן העולם, הולך מאיתנו. אני אני הולך אליו, אבל הוא לא ישוב אליי.
ולכן הקריעה מנתקת פה את הניתוק המוחלט.
בדומה לזה, כאשר אנחנו מוצאים בתנ"ך, כאשר שאול לא הורג את העמלקים, אז שמואל הנביא אומר לו מאס השם בך ולא תמלוך על ישראל.
שאול מתחנן לפניו, אז בוא איתי, לא, בכל זאת שמואל מסרב.
ואז כתוב ויסוב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרא.
ויאמר שמואל, קרא השם את ממלכות ישראל ממלך היום ונתנה לרעך טוב ממך.
הקריעה הזאת, זה קרה במקרה שהמעיל שלו נקרא.
אבל זה כנראה לא מקרה, זה מאת השם הייתה זאת, ושמואל אומר לו בנבואה
זה ודאי לא מכובד.
זה נכון, גם דוד קורט את הכנף של שאול. ויש לזה עוד דוגמה. קודם כל אבל זה שהוא קורע, מעיל נקרא, הוא אומר לו אתה רואה? זה ביטוי לניתוק. קרא השם ממלכות ישראל, אתה לא תהיה מלך יותר.
ובדומה לזה גם אחרי הרבה שנים, כאשר הבן של שלמה רחבעם, אז הייתה התפלגות הממלכה. ירבעם בן נבט מורד ברחבעם ומקים ממלכה נפרדת. אבל הוא עושה את זה על פי דברי הנביא. הנביא אחיה השילוני קורא לו והם נמצאים לבדם בשדה.
והוא לבוש שלמה חדשה. ויחזק אחיה הוא מחזיק בשלמה החדשה אשר עליו, ויקראעה ל-12 קרעים.
עשרה קרעים הוא נותן לירבעם ואומר לו אתה תקבל עשרה ורחבעם ישלוט רק על יהודה ובנימין.
אז אם כן, הקריעה מבטאת ניתוק.
קריעה, גם קריעת הממלכה, זה ניתוק לשתי ממלכות. זה לא ממלכה אחת, זה לא ממלכה אחרת. זה פירוד בעם ישראל, פירוד נורא, שלעתיד לבוא, ברוך השם, הולך ומתרפא.
אבל הקריעה יש לו איזה ניתוק. גם קריעת ים סוף בא בעצם להגיד לעם ישראל, אתם עכשיו נקראים, מתנתקים לחלוטין מכל טומאות מצרים.
ידוע שעם ישראל היו שקועים במצרים ב-מ"ט שערי טומאה. צריך להתנתק. צריך לקרוע.
זהו, לא לאט לאט יוצאים מזה. צריך בבת אחת. לכן גם פסח מצרים בחיפזון.
בחיפזון תאכלו אותו. למה? כי מהטומאה צריך לצאת בחיפזון. לא להגיד טוב, לאט לאט, היום נראה כי יצא קצת.
כאשר אדם שקוע בטומאה, אז זה לא הדרגתי.
צריך בבת אחת. זהו, להפסיק עם זה וגמרנו.
לעזוב את כל הטומאה.
והקריעה הזאת, הניתוק הזה מכל טומאת מצרים, זה עוד ביטוי של קריעת ים סוף.

אז מתוך מתוך הקריעה הזאת, עם ישראל עובר למדבר, וקורע שוב, הקדוש ברוך הוא קורע לפניהם את הירדן. כי גם מן המדבר צריך להתנתק.
המדבר זה גם איזה שלב שהוא שלב התחלתי. שלב חשוב.
שלב שהקדוש ברוך הוא עוטף אותנו, שלב שהוא מגן עלינו, מאכיל אותנו מן מן השמיים, סלב מן השמיים, תורה מן השמיים.
הכל שמיים, הכל אלוקי. אבל עכשיו נכנסים לארץ, גם מזה צריך להתנתק.
צריך לקפוץ למים ולהתחיל להתמודד. וזה בעצם הביטוי של הקריעה שמאפשר לנו לעזוב את השלב הקודם ולפרוץ קדימה.
רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, הגדיל תורה ויאדיר.