בלוג

פרשת וארא. בפרשה שלנו יש שבע מכות מתוך 10 המכות. והחלוקה הזאת לשבע ושלוש בכלל אומרת דרשני, למה? אפשר להגיד סתם, פשוט זה גם ככה פרשה ארוכה וארא. זה אני הייתי בר מצווה בפרשת וארא. אז גם ככה קשה לקרוא את כל זה, אז מה אתה רוצה להוסיף את כל 10 המכות? זה כבר יכפיל את הפרשה. אז זה נקה על ידי הבר מצווה ו נעשה להם ג'סטה, נקצר קצת את הפרשה. טוב, אם אתה כבר מקצר, אתה יכול קצת לקצר יותר. אז כנראה זה לא רק משהו מקרי, כנראה יש כאן משהו מהותי בחלוקה של השבע ושלוש. ובאמת אנחנו רואים שבמכה השביעית, מכת הברד, אז לפני ש מתחילה מכת הברד, נאמר, הקדוש ברוך הוא אומר לפרעה, כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי אל ליבך ועבדיך ובעמך. בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. כלומר, הפעם אני נותן את כל מה שיש לי. זה דברי הקדוש ברוך הוא. והוא גם מפרט. כי אתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותיקח את מן הארץ. כלומר, רק לפני רגע הייתה מכת דבר. יכולתי לא רק להשמיד את הבהמות כמו שהקדוש ברוך הוא עשה, אלא הוא יכל גם להשמיד את האנשים. הוא גם לא השמיד את הבהמות, בסדר? אבל הוא פגע בדבר במקנה מצרים ו והוא לא השמיד וודאי לא פגע באנשים. הוא יכל. שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותיקח את מן הארץ. ואולם בעבור זאת העמדתיך, בעבור הרודך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ. ולכן הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאוד וכולי. יש פה בכל זאת שאלה. בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי אל ליבך ובעבדך ובעמך. האם מכת הברד היא המכה באמת הכי חזקה? הכי קשה? לא יודע. מה אתם אומרים? יש מכה יותר גרועה ממנה? מכת בכורות, מה? מכת בכורות ברור שהיא הכי קשה, לא? מה קרה במכת הברד? מה נפגע? היבול. היבול. נכון. בני אדם. חיות, בני אדם. בתים דווקא לא נפגעו. האבסורד הוא שהתורה אומרת, הירא את דבר השם מעבדי פרעה, הוא אומר, הקדוש ברוך הוא אומר, ואתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה. האדם והבהמה אשר יהיה בשדה ולא יאסף הביתה וירד עליהם הברד ומתו. כלומר, דווקא הבתים לא נפגעים. ולא רק הבתים, מי שבבית לא נפגע. זה המכה שהכי קל להינצל ממנה. הירא את דבר השם, הניס את עבדיו ואת מקניו אל הבתים. ואשר לא שם ליבו אל דבר השם, אז הוא השאיר את עבדיו ואת מקניו בשדה. שימו לב שהוא בעצמו לא יצא החוצה לשדה, אבל את עבדיו ואת מקניו הוא שלח ככה אה, להתבזבז. אבל אה, על עצמו הוא בכל זאת כנראה חשש מדי. אבל מה אנחנו כן רואים בדבר הזה, שמכת הברד היא כן ודאי פוגעת ביבול, היא פוגעת באדם ובבהמה רק מי שיוצא החוצה. בעצם מאוד קל להינצל מהברד מבחינת הפגיעה האנושה של מוות. אז למה זה, הפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי אל ליבך. אז רש"י אומר, למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות. מה זה הפלא הזה? זה נאמר פסוקים לפני מכת הברד, זו הקדמה למכת הברד. בפעם הזאת אני שולח, שולח את כל מגפותיי. אומר רש"י, מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות. איך אפשר להבין דבר כזה? יש לזה כל מיני הסברים. הסבר אחד שאני לא אוהב, ש שבעצם זה טעות ברש"י. רש"י כתב בראשי תיבות, למדנו מכאן ש מ"ב שקולה כנגד כל המכות. כמובן שרש"י התכוון מכת ברד כמובן. כי זה מה שכתוב בפסוקים. ו מי שבטעות הדפיס, אז בטעות כתב מכת בכורות, כי הוא חשב מ"ב, מה זה יכול להיות? כנראה מכת בכורות. תירוץ גרוע ממש. מתי כותבים מ"ב בראשי תיבות מכת ברד? מי עושה דבר כזה? כאילו, אולי זה מלכים ב'? כאילו לא יודע. ממש תירוץ חלש. נראה לי הרבה יותר פשוט להבין ש רש"י באמת היה קשה לו הדבר הזה. לפני מכת הברד אומרים לך שזה המכה הכי קשה? היא לא הכי קשה. עונה רש"י, בפעם הזאת אין הכוונה במכת ברד. הכוונה היא בסדרה הזאת של המכות. כי כידוע רבי יהודה נותן בהם סימנים, דצ"ח עד"ש באח"ב. נכון? למה צריך לתת סימנים במכות? אז זה כמו שאומרים, תשאל כל מרוקאי והוא יגיד לך שמכות שלא משאירות סימנים זה לא מכות. אז זה סליחה על הגזענות, אבל אה באמת למה למה צריך סימנים? למה רבי יהודה, מה החידוש של רבי יהודה? הוא מלמד אותנו לעשות ראשי תיבות? וודאי שזה לא כך. הוא מחלק את המכות לשלוש, שלוש וארבע. דצ"ח, עד"ש, באח"ב. או אפשר להגיד שלוש, שלוש, שלוש ואחד, אבל בעיקרון, זה קבוצות. ואפשר על זה, לא נרחיב על זה כי זה לא הנושא שרציתי לדבר עליו, אבל אפשר בעיקרון להרחיב על זה ולהסביר מה המהות של השלוש הראשונות, המהות של השלוש האמצעיות והמהות של הארבע האחרונות. לכל אחד, לכל קבוצה יש תפקיד אחר. ולפני מכת הברד שפותחת את באח"ב, שפותחת את הסדרה האחרונה, אז לפני הסדרה הזאת אומרים לך, בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי אל ליבך. אין הכוונה בפעם הזאת במכה הזאת. הכוונה היא בסדרה הזאת. ברד, הרבה, חושך, בכורות, אלה המכות הקשות ביותר. והשיא שלהם זה בכורות כמובן. ולכן רש"י אומר, למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות. בסדר? ברור עד כאן? אלה דברי רש"י. הרשב"ם אומר, את כל מגפותיי, הוא לא אומר שזה המכה הכי קשה. זה לא אומר שזה הפגיעה הכי קשה, או הדבר שהכי קשה לעמוד בו. אלא מה הכוונה בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי? מה פירוש המילה מגפה בתורה? לא מה שאנחנו חושבים היום. היום מגפה משמש לתאר מחלה איך קוראים לזה? פנדמית, נכון? פנדמיה אני חושב, ככה זו מילה שלמדנו מזמן הקורונה. אה, אז לא, לא זה הכוונה. אלא בלשון המקרא, מגפה זה מכה פיזית. בום. כמו למשל, כי יגוף שור איש את שור רעהו. יש גם כי יגח שור. לנגוח זה עם הקרניים. מה זה נגיפה? דחיפה. דחיפה. השור בא ועם הכתף נותן, זה גם לא נעים. לפעמים יותר לא נעים מאשר נגיחה. לא ממליץ על אף אחד מהם. אבל אה אבל אם כן, אומר הרשב"ם, זו הכוונה, את כל מגפותיי. יש מכות יותר חזקות, לא אמרתי שזה יותר קשה ממכת בכורות. אבל המכות פיזית, הבומים, אתה מקבל עכשיו את הכל. אתה מקבל עכשיו מיני חבלות והכאות. אש וברד ואבני אלגביש וגופרית ושלג וקיטור. את כל החבלות שאני יכול להוריד עליך, אני מוריד עליך עכשיו. מוות זה יותר גרוע, וזה מכת בכורות. אבל ה נגיפה זה עכשיו. באופן קצת שונה אומר אבן עזרא, הזכיר מגפותיי בעבור הקולות והברד והמטר והאש שיתחברו. כלומר, החידוש הוא לא שזה הכי קשה, אלא שיש פה איזשהו התלקדות של גם של הפכים, של מטר ואש. מים ואש הם מתלקדים יחד. אש מתלקחת בתוך הברד. אז זה באמת דבר שהוא מדהים לראות את השליטה של הקדוש ברוך הוא בכל גרמי הטבע, גם מה ההופכים זה מזה, לחבר אותם ביחד. אומר אבן עזרא, ולא ראינו שפחד פרעה בכל המכות העוברות כאשר פחד מזאת. כי במכה הזאת הוא אומר, חטאתי הפעם, השם הצדיק ואני ועמי הרשעים. עכשיו, באמת באמת זה פלא שדווקא במכה הזאת פרעה כל כך מפחד. כי כמו שאמרנו, זו המכה שהכי קל להינצל ממנה. אז אבן עזרא לוקח את זה לכיוון הזה של הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים. אם הוא מסוגל לעשות שלום בין האש למים ולהוריד את שניהם עלי יחד, אז הוא באמת שולט בכל העולם כולו. על כל פנים, כל זה פירושים והפשט בעניין הזה של בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי אל ליבך. אנחנו ננסה להוסיף עוד איזשהו כיוון בעניין הזה של של מכת הברד ומשמעותה. נתחיל רגע מכיוון אחר. מאוד בולט שברד זה לא הפעם היחידה ש יורד. איפה עוד ירדו ברד, ירד ברד, אבני ברד? נכון, אצל יהושע. אצל יהושע, נכון. מלחמת יהושע עם מלכי הדרום, מלך ירושלים, מלך חברון, מלך ירמות, מלך לכיש, מלך עגלון, זה ביהושע פרק י'. יהושע תוקף אותם. פתאום, כל הלילה עלה מן הגלגל, ויהומם השם לפני ישראל ויקם מכה גדולה וכולי. ויהי בנוסם מפני ישראל הם במורד בית חורון, ואדוני השליך עליהם אבנים גדולות מן השמיים עד עזקה וימותו. רבים אשר מתו באבני הברד מאשר אשר הרגו בני ישראל בחרב. אז ממש קוראים לזה פה אבני ברד. דרך אגב, זה לא הדבר היחיד שקרה באותה מלחמה. מיד אחר כך כי זה מעניין כי שם לא הדגש הוא לא על ה על השילוב. דווקא זה נכון, שם לא כתוב אש מדלקת כמו אבנים רגילות. אבנים גדולות מן השמיים. כן. נכון, לא כתוב אש מדלקת בתוך הברד. ובכל זאת, מופיעה המילה ברד, אז יש פה איזשהו הקשר. תכף נראה שחז"ל מעמיקים את ההקשר הזה. אבל בכל מקרה, יש עוד נס באותה מלחמה. יודעים? מיד אחר כך כתוב, אז ידבר יהושע לאדוני, ביום תת אדוני את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל, שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. וידום השמש והירח עמד עד יקום גוי אויביו, הלא כתובה על ספר הישר. בעצם הקדוש ברוך הוא שולח גם אה גם ארטילריה וגם תאורה. יא אללה, בטנקים איך אומרים את זה? יש לכם פגזי תאורה גם, נכון? כן. נפיץ. מרגמות ורגילים? למרגמות תאורה. כן, גם למרגמות יש תאורה ויש איך קוראים לרגיל, למה שסתם מפציץ? נפיץ. צריכים גם קוראים לזה נפיץ? בקיצור, אז יש פה אבני ברד שזה כאילו הנפיץ, ויש פה את התאורה. וידום השמש והירח עמד. אז זה מה הקשר? לכאורה אין קשר. ובכל זאת, התורה קוראת לזה רבים אשר מתו באבני הברד. אז זה לא באמת היה ברד. בפשטות זה היה אבנים גדולות שהקדוש ברוך הוא הוריד עליהם מן השמיים. אומרת הגמרא בברכות, דף נ"ד עמוד א'. תנו רבנן, הרואה מעברות הים ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שביקש לזרוק עוג מלך הבשן שהיה על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה. מה משותף לכל המקומות האלה? מי שרואה אותם, מה משותף? זה המקומות ש מקומות שנעשו ניסים לישראל, על כולן צריך שיתן הודעה ושבח לפני המקום. עכשיו, אחד מהם זה אבני אלגביש במורד בית חורון. שזה מה שמתואר אצלנו בישוע, אצלנו הכוונה ביהושע פרק י'. בנוסם מפני ישראל, הם במורד בית חורון, והשם ישליך עליהם אבנים גדולות מן השמיים. אז התלמוד, הגמרא קוראת לזה אבני אלגביש. ביהושע לא כתוב אבני אלגביש. שואלת הגמרא, מה אבני אלגביש? תנא, אבנים שעמדו על גבי איש וירדו על גבי איש. דכתיב, ואיש משה ענו מאוד. אז משה נקרא איש. וכתיב, ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה. משה רבנו, כאשר פרעה בא אליו ומתפלל, השם הצדיק, אני ועמי הרשעים. תתפלל להשם ויחדלו הברד והמטר והקולות. ומשה מתפלל ובאמת כך כתוב. ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה. דורשים חז"ל, מה הכוונה לא נתך ארצה? גם אותם שהיו בשמיים קפאו במקום. פריז. אבני הברד, משה עושה כזה פריז, דאק אבני הברד עוצרות בשמיים, עמדו, זה נקרא עמדו על גבי איש. כלומר, משה רבנו שנקרא איש, והאיש משה ענוו מאוד, אז הוא זה ש עוצר במקום את האבנים, מעמיד אותם שלא יפלו למטה. עד מתי הם מחכות שמה למעלה? עד יהושע. זה אותם אבנים לפי הגמרא. הם עמדו על גבי איש וירדו על גבי איש. ירדו על גבי איש זה יהושע. וכתיב, כך לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו. אז הוא גם כן נקרא איש. וכתיב, ויהי בנוסם מבני בני ישראל, הם במורד בית חורון והשם ישליך עליהם אבנים גדולות מן השמיים. כלומר, חז"ל בעצם אומרים לנו, ש זה אותם אבנים. האבנים ש ירדו על פרעה במצרים, משה מקפיא אותם במקומם, ואז כשיהושע מגיע, הוא משחרר והם נוחתות על זווית אחרת קצת במורד בית חורון. טוב, זה ודאי שזה לא הפשט. מה חז"ל רוצים להגיד לנו בדרש המוזר הזה שזה אותם אבנים? משה הקפיא אותם בשמיים, עכשיו הם יורדות. חז"ל בעצם מעמיקים את הקשר בין הברד בימי משה לברד בימי יהושע. אז מה עומק העניין? וגם איך זה קשור לשמש בגבעון דום וירח בעמק האילון. שאלה פשוטה, למה מכת הברד היא באמת כל כך קשה? הרי לכאורה אמרנו הכי קל להינצל ממנה, תיכנס הביתה. אז הוא אומר היבול מוכה, אבל גם לא כל היבול. הפשתה והשעורה נוכתה, כי הפשתה אבי והשעורה גיבול. והחיטה והכוסמת לא נוקו כי אפילות הנה. כלומר, הם יותר מאוחרות, אז הם יותר צעירות. מה שהיה כבר השעורה אבי והפשתה גיבול, אביה הכוונה היא בשל שהתבואה באבייה. אז היא עומדת זקופה. אז עכשיו בא באבן ברד שובר אותה. החיטה והכוסמת לא נוקו כי הן אפילות, הן מאוחרות, אז בינתיים הם רק ניצנים רכים, אז זה לא לא פגע בהם. אז גם הפגיעה בתבואה היא לא כזאת קריטית. והאנשים והבהמות הכי קל להינצל. אבל באמת באמת דווקא זה שהכי קל להינצל, זה באמת הכי שובר. למה? באיגרוף אתה יכול לנצח בשתי צורות. צורה אחת, אתה בא, נותן נוקאאוט מוחלט ליריב שלך, הוא קורס על הרצפה, לא מצליח לקום, ניצחת. היה רפאל אלפרין, שמעתם עליו? זה שהקים את אופטיקה אלפרין. אופטיקה אלפרין אתם מכירים, נכון? אה, אז אסף לא מכיר, כן. אז הבעלים והמקים של הרשת הזאת, אופטיקה אלפרין, אלפרין, זה הרב רפאל אלפרין, שיש לו סיפור חיים מדהים. הוא בצעירותו היה בחור ישיבה, היה לו מיגרנות, לא הצליח ללמוד משהו כזה, ואמרו לו שהוא צריך לעשות ספורט. כי הוא היה כזה בן אדם חלוש. אז אמרו לו שהוא צריך לעשות ספורט. היה בחור חרדי. הלך לחזון איש, החזון איש בירך אותו, שיאכל לעשות ספורט. הלך, התחיל לפתח את כל הנושא הזה של הספורט ו התחיל גם הקים רשת של מכוני כושר. אה, לא משנה, הוא היה איש עסקים כזה כנראה כבר מילדותו. אבל בין השאר הוא גם התפתח מאוד באיגרוף ו נהיה אלוף העולם באיגרוף. וכל המקומות הוא היה תמיד בא עם מכנסיים קצרות לבנות כאלה, עם סמל כחול של מגן דוד. כאילו, היה גם נתן תמיד בשם עם ישראל, בשם זה. בעיקרון המשיך כל הזמן להיות שומר תורה ומצוות. לא מדדתי אותו בדיוק עד כמה הוא הקפיד על כל קלה כבחמורה, אבל אבל בעיקרון הוא היה הולך ברגל, הוא כן היה מתחרה בשבת למשל. שבעיקרון אני לא חושב שיש רב שיתיר את זה. אבל הוא היה כאילו מתאגרף בשבת. אבל הוא היה הולך ברגל מהמלון אל ה אל הזירה. בסדר, לא משנה, אני לא עכשיו זה לא הנושא. אבל למה סיפרתי את זה? כי הוא היה אלוף העולם באיגרוף. כל הקרבות שלו היו מקסימום חצי דקה. לא היה לו קרב יותר מחצי דקה. כי כל הקרבות שלו מהר מאוד הסתיימו בנוקאאוט. שהוא הוא לא הפסיד קרב אחד בחיים. כאילו, לא סתם אלוף העולם. אלוף העולם ברצף של ניצחונות בלי שום נפילה. עכשיו, זה גם היה השיטה שלו, הוא לא משחק. הוא בא, בום. הרשתות תקשורת וטלוויזיה מאוד לא אהבו את זה. כי כל הכיף שלהם זה מהאקשן, מה מה, הוא כמעט ככה והוא מצליח, והוא כמעט ככה טוב, אז זה לא אהבו אותו, אבל הוא הצליח. על כל פנים, זו דרך אחת לנצח, שאתה שם נוקאאוט. דרך שנייה לנצח, זה כאשר אתה לופת את היריב באיזה תפיסה שיכול להיות שאפילו לא כואבת לו בכלל. אבל הוא יודע ואתה יודע שאם הוא חצי שנייה זז, אתה שובר לו את המפרקת. יש לו שתי ברירות, להיכנע או למות. ואז הוא בלית ברירה נכנע. דופק על הרצפה, נכנע. מה אני אומר בזה? המכות השונות שניתנו לפרעה, היו באמת מכות שחלקם כואבות יותר, חלקם כואבות פחות. דווקא מכת הברד שהכי קל להינצל ממנה, אז זה למעשה המכה שהכי שהוא נכנע. שפרעה נכנע. זה הפעם שהוא אומר, השם הצדיק ואני ועמי הרשעים. זה לא רק שהוא אומר, טוב, אני אשלח אתכם, אחר כך אני לא אשלח, זה זה חלק מ תורת המשחקים של איך אתה מנסה כרגע מישהו מאיים עליך במשהו, אז אתה אומר לו, בסדר, אחר כך אני אשקר, אחר כך אני אחזור בי. אבל פה שהוא אומר, השם הצדיק ואני ועמי הרשעים, זו כבר אמירה ערכית. מוסרית, אנחנו רשעים. זה לא סתם אמירה, טוב, טוב, טוב, אני אשלח. זו אמירה מהותית. ולמה פרעה נכנע? כי בעצם מכת הברד משאירה לו ברירה. אם אתה יוצא החוצה, אתה מת. אתה נכנס פנימה, בעצם המשמעות היא שאתה אומר שאתה נכנע. הדבר הזה בא לידי ביטוי גם בצורה שבה הברד מכה ביבול. את מה הברד מכה? את כל מי שעומד זקוף. הפשתה והשעורה נוכתה, כי הם זקופות, הן בשלות. אז הברד מכה ושם שובר אותם. לעומת זאת, החיטה והכוסמת לא נוקו כי אפילות הנה. אז הן רכות, הן כופפות את ראשם בפני הברד ולכן לא נשברות. אז זה גם ביטוי יש לו את העניין. ואיך כל זה קשור ליהושע? המלחמה הזאת של יהושע מול מלכי הדרום, זה הפעם הראשונה, זו לא המלחמה הראשונה שלו בארץ ישראל, אבל זו הפעם הראשונה שהוא כובש שטח בארץ ישראל. שטח ענק. לפני זה, יש לו מלחמה אחת על יריחו. מלחמה ראשונה על יריחו. כבש עיר. אבל עיר זה לא ארץ, כבש עיר. אחר כך הוא כובש את העי, זה עוד עיר. אחר כך הגבעונים באים ומשלימים איתו. אז זה עוד ארבע ערים. אבל עדיין אין לו מדינה בארץ ישראל. יש לו עיר, ועוד עיר, ועוד ארבע ערים. לעומת זאת, מיד אחרי שהגבעונים משלימים איתו שלום בפרק ט', אז מגיעה המלחמה הזאת בפרק י'. המלחמה הזאת זה בעצם מירושלים ועד עזה. הטקטיקה של יהושע, או האסטרטגיה של יהושע, הייתה שקודם כל הוא בא ממזרח למערב. אז קודם כל הוא חוצה את ארץ ישראל לשתיים. כדי להפריד בין מלכי הדרום לבין מלכי הצפון. ולכן הוא בעצם, הוא מתחיל, אם הוא בא מהירדן, אז הוא מתחיל קודם כל יריחו, העי, יחד עם העי הוא בעצם כובש גם את בית אל. ואחר כך גבעון, כפירה, בארות, קרית יערים, ערי ערי הגבעוני. למה הגבעונים דווקא באו לעשות איתו שלום? כי הם ידעו שהם הבאים בתור. כי בעצם הם המשך הכיוון הוא בעצם במגמה להגיע לכיוון הים. ובאמת זה עבד. זאת אומרת, הוא הצליח להפריד בין מלכי הדרום למלכי הצפון, ולכן פרק י' זו מלחמה רק של מלכי הדרום נגדו. ואחר כך בפרק י"א מלחמה רק של מלכי הצפון נגדו. אבל זה לא כולם נאספים יחד. במלחמה הזאת מול מלכי הדרום זו פעם ראשונה שהוא כובש, והוא כובש ממש את ארץ ישראל. עוד לא את כל ארץ ישראל. יהושע כל חייו לא כבש את כל ארץ ישראל. כי הוא לא, הארץ נשארה הרבה מאוד לרשתו. אבל הוא כן כובש נתח מאוד משמעותי, ופה לא עיר או שתיים, אלא יש לו כבר מדינה. וכאשר יהושע כובש, יש לו כבר ארץ, כן? מירושלים ודרומה, מיריחו, ירושלים, בקו הזה, ודרומה עד עזה, אז בעצם מלכות ישראל קמה לה. הגרעין המרכזי במלכות ישראל זה הבנה שמלכות מלכות ישראל היא מלכות השם. כאשר שלמה יושב על כיסא מלכותו, אז כתוב, וישב שלמה על כיסא השם למלך. או בלשונו של הרב קוק, שמדינת ישראל היא יסוד כיסא השם בעולם. זאת אומרת, המהות של מדינת ישראל זה לא סתם איזה מדינה, לא סתם איזה חברת אחריות גדולה, כמו שהרב כותב שמה באורות ישראל. כי זה לא רק שהמדינה באה בשביל להגן על היחיד. המדינה באה לקדש שם שמיים, להופיע את מלכות השם בעולם. בעצם חז"ל מדגישים את זה כביכול הברד שמכה במצרים, זה אותם אבנים. כאילו הברד קפא, ועכשיו אחרי 40 שנה, הנה הברד נוחת על על מלכי הדרום. מדוע? כי בעצם זה אותה מהות רוחנית. זה לא באמת בהכרח חייב להיות אותם אבנים. הדרשה של חז"ל זו דרשה. היא לא לא תמיד דרשות מבטאות את המציאות כמו שהיא הייתה, אבל הדרשות האלה מעבירות מסר, מעבירות רעיון. והרעיון הוא שזו אותה מהות רוחנית. כאשר משה, הקדוש ברוך הוא מביא אבני ברד על פרעה, אז המשמעות הרוחנית היא שהקדוש ברוך הוא הוא שולט בעולם. ואתה יכול להיכנע או למות. אבל אם אתה נכנע, אז המשמעות היא שאתה מקבל את זה שהקדוש ברוך הוא הוא מלך העולם. וגם כאן, לא במקרה אצל יהושע מופיעה, מופיעים שוב אבני הברד, כי רוצים להדגיש שהנקודה שיהושע זוכה לה פה זה מלכות השם שמופיעה בעולם. זה לא יהושע מנצח. בכוונה רבים אשר מתו מאבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב. יכלו בני ישראל להרוג. הם במשטח, הם מנצחים. אבל הקדוש ברוך הוא בכוונה עושה שהאבנים הן אלה שהורגות יותר. מדוע? כדי לבטל את זה שזו מלכות השם ולא מלכות ישראל. על מלך ישראל אומר הרמב"ם, אין על גבם אלא השם אלוקיו. אבל השם אלוקיו הוא מעליו. והדבר הזה קשור גם ל עמידת השמש. שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. מה פירוש דום? עצור. עצור, נכון? שנאמר עמוד דום. מה הקשר בין דום לבין עמוד? לעמוד לעצור, זה לעמוד. מה זה דום? מאיזה מילה זה בא? ממם. ממם. בעצם שמש בגבעון דום פירושו שתוק. זה הפשט. אז נכון, שמאז ויהי דום אהרון, נכון? וידום אהרון הוא שתק. מאז שיהושע אמר שמש בגבעון דום, אז נכנס לצבא הקטע הזה של עמוד דום. אבל בעיקרון, עמוד דום זה כאילו תעמוד בשקט. לא, זה אנחנו הצבא לא מתכוונים לזה. כן, מתכוונים גם שתשתוק, אבל גם שאתה עומד נוח, תשתוק. מתכוונים שאתה עומד דום, אז אתה את עצמך על הרגליים, תעמוד דום מתוח. אבל הפשט הוא, תשתוק. אז המדרש במדרש תנחומא על פרשת אחרי מות, שואל, שמש בגבעון דום וכולי. ביקש יהושע לשתק את החמה. כלומר, להשתיק. אמר לשמש בגבעון דום, לא אמר עמוד, אלא דום. למה אמר דום? שכל זמן שהוא מקלס יש בו כוח להלך. דמם, עמד. כלומר, השמש כביכול הולכת בשמיים. אנחנו יודעים שהשמש לא הולכת. היא מסתובבת, לא משנה. אבל בעיקרון, הכל יחסי, כן? בתורת היחסות של איינשטיין, אז אתה יכול להסתכל על זה תיאורטית גם נכון להגיד שהשמש נעה. למרות שהיא לא נעה באופן אובייקטיבי במרחב. אבל ביחס לכדור הארץ, היא נעה. על כל פנים, אה, מה נותן לה את הכוח לנוע? זה שהיא מקלסת לקדוש ברוך הוא, כלומר, משבחת את הקדוש ברוך הוא. מה היא משבחת? משבחת. כל הנבראים משבחים את הקדוש ברוך הוא. אז יהושע אומר, שמש בגבעון דום. כלומר, תשתוק. אם תשתוק, ממילא תעמוד. כי מה שנותן לך את הכוח להלך, זה השירה שאתה משבח לקדוש ברוך הוא. אמר לו השמש ליהושע, יהושע, וכי יש קטן אומר לגדול ממנו דום? אתה קטן ממני. למה יהושע קטן מהשמש? על פי הרמב"ם, על פי היסודות של ה בכלל, יסודות התורה. יסודות התורה, הרמב"ם מונה את כל הגלגלים, מהעליון ביותר, העולם שלנו הוא הכי מצומצם. זה אפשרות אחת להסתכל על זה. אפשרות שנייה, המדרש אומר, אמרה השמש, אמר השמש ליהושע, וכי יש קטן אומר לגדול ממנו דום? אני נבראתי ברביעי. ובני אדם נבראו בשישי. ואתה אומר לי דום? לכן, הוא אומר לו, שתוק צעיר. כן, כאילו, אתה יהושע, בני אדם נבראו רק ביום שישי, יומיים אחריי. אתה יודע מה המספר האישי שלי? שתי מחזורים אחורה. כן. אז יהושע אומר לו, בן חורין שהוא קטן ויש לו עבד זקן, הוא לא אומר לו שתוק? אנחנו בני חורין. אברהם אבינו הכניע לו הקדוש ברוך הוא שמיים וארץ. שנאמר, ברוך אברהם לאל עליון, קונה שמיים וארץ. ולא עוד, אלא שנשתחווה השמש לפני יוסף. כי הן השמש והירח ו-11 כוכבים משתחווים לי. הווה, שמש בגבעון דום. אמר לו השמש, אתה גוזר עליי שאדום? אמר לו, הן. אמר לו, אם אתה גוזר עליי שאדום, כיוון שאני שותק, מי יאמר קילוסו של הקדוש ברוך הוא? אני לא יכול לשתוק. אני לא יכול לעצור. אני צריך כל הזמן לשבח את הקדוש ברוך הוא. אמר לו יהושע, דום אתה ואני אומר שירה בעבורך. מה השירה שאומר יהושע? שנאמר, אז ידבר יהושע להשם. לא כתוב ישיר, אבל כתוב אז ידבר. אין אז אלא שירה. כמו שנאמר, אז ישיר משה. ופה כתוב, אז ידבר יהושע להשם וכולי. ויאמר לעיני ישראל, שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. וידום השמש והירח עמד עד יקום גוי אויביו. זו השירה של יהושע. זו השירה שהוא משבח להשם. טוב. זה שירה להשם? כן. אז ידבר יהושע להשם. וכתוב שהוא שר. נכון. אז הגמרא דורשת, אז אז, המדרש, דורש גזירה שווה, אז אז, אז ישיר, אז ידבר. זו שירה מדוברת. אורחים. כן. שירה מדוברת. אבל צריך להבין מה בעצם, מה השמש שרה? כאילו, יהושע אומר לשמש, את תשתוק, השמש תשתוק, אני אשיר במקומך. מה השמש שרה? כאילו כתוב פה שהשמש שרה על הקדוש ברוך הוא. אז יש ברייתא מפורסמת שנקראת פרק שירה. מכירים? שמעתם על זה? פרק שירה זה ברייתא שמתארת הרבה הרבה מהנבראים בעולם, שמש, הירח, השמיים, הארץ, העננים, הכלב, התרנגול, החיטה, הכוח, הזית, כל החי צומח, חי, צומח, דומם, הכל, כל דבר מה שירה שהוא שר לקדוש ברוך הוא. וכל בעל חיים או צומח או אחד מהנבראים בעולם, בעצם שר פסוק מסוים. אז מה הפסוק של השמש? פסוק בחבקוק ג', פסוק י"א. שמש ירח עמד זבולא לאור חצך ילהכו לנוגע ברק חניתך. כך אומרים חז"ל שהפסוק הזה בחבקוק זה השירה הקבועה של השמש. מה יוצא? מה שהשמש שרה באופן קבוע, מה פירוש הפסוק? שמש ירח עמד זבולא. כלומר, השמש והירח עומדים בזבול. זבול זה אחד הרקיעים, זה כאילו מקום משכנם של השמש והירח, והם עומדים שם. למה הם עומדים שם? לאור חציך יהלכו לנוגע ברק חניתך. עכשיו מה שמאיר זה החיצים והחניטות של הקדוש ברוך הוא. בעצם יוצא שכל מה שהשמש שרה כל הזמן זה רק על זה שיבוא יום והיא תעצור כאשר יהושע ילחם את המלחמה. כי המלחמה היא מלחמת השם. כאשר יהושע כובש את הארץ, הוא מכיל מלכות השם בארץ ישראל. ולכן, בעצם הרי השמש היא המושלת. את השמש ממשלת היום, את הירח והכוכבים לממשלות הלילה. אז השמש והירח הם מושלים. הקדוש ברוך הוא הוא מלך מלכי המלכים. השמש והירח בדרך כלל הם מלכי המלכים. כי הם מושלים גם במלכים. מלך רוצה עכשיו, אני דורש שיהיה אור, כי אני רוצה להילחם עכשיו. סורי, לא יהיה עכשיו אור. בסדר, אתה יכול לראות פגז תאורה, זה יחזיק מעמד, אולי דקה. זה לא מאיר את הלילה. הקדוש ברוך הוא יכול גם להאיר את הלילה. יכול גם לעצור את השמש. אבל הקדוש ברוך הוא, השמש והירח הם כאילו מלכי המלכים. הקדוש ברוך הוא הוא מלך מלכי המלכים. ולכן, השמש והירח הם המושלים מטעמו של הקדוש ברוך הוא. יהושע במקרה הזה, הוא מושל מטעמו של הקדוש ברוך הוא. זה גם המשך למכת הברד. שכמו שאמרנו, מכת הברד מראה שאף אחד לא יכול לעמוד בפני השם, או שאתה מת או שאתה נכנע. אז לפרעה אין ברירה אלא להיכנע ולקבל את מלכות השם בעולם. וגם עמידת השמש, זה אותו עניין. השמש בדרך כלל עניינה ממשלה והיא באה מכוח השם. אבל כאשר עם ישראל כובש את ארצו, זה עכשיו הגילוי הכי חזק במלכות השם בעולם, ולכן השמש עומדת, אתה תשיר במקומי. יהושע, גם אם הוא לא בדיוק שר, כן? אז ידבר יהושע להשם. אבל השירה שירה שהוא שר, זה המוזיקה של החיצים והחניטות. זה השירה. כי בעצם מה שהוא עושה כרגע, כובש את ארץ ישראל למלכות השם. ול ול להביא את מלכות השם לארץ, זה בעצם השירה הקבועה של השמש. ולכן, זה גם השירה שיהושע שר פה. אם כן לסיכום, פתחנו בשאלה על מכת הברד. מה בעצם המיוחד בה? מה ב בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי אל ליבך. אז הבאנו כמה תשובות מהמפרשים, אבל בעצם מה שרציתי לברר כאן כתוספת לדברי המפרשים, להתחבר לחלק מדבריהם, ש שמכת הברד היא הכי חזקה כי היא בעצם מבטאת את מלכות השם. ולכן פרעה נשבר לגמרי במכת הברד, והוא אומר השם הצדיק ואני ועמי הרשעים. וזה גם בא לידי ביטוי אצל יהושע, גם במכת הברד, וגם בעמידת השמש, ששם זה שוב הבאת מלכות השם לעולם, בכך שיהושע לראשונה כובש חלק בארץ ישראל. ובאמת בפרשת בוא ב תחילת הפרשה הבאה, אנחנו רואים ש שצריך עוד מכות. אבל למה בעצם צריך עוד מכות? הרי לכאורה מכת הברד אמרנו, זהו, בפעם הזאת פרעה נכנע לגמרי. טוב, אז הקדוש ברוך הוא מחביד את ליבו. אבל נשים לב שיש גם מטרה אחרת לגמרי. פרשת בוא פותחת, בוא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו. למה? למה הכבדת את ליבו ואת לב עבדיו? למען שיתי את אותותי אלה בקרבו. קודם כל, כדי שהוא יחטוף, מגיע לו לחטוף עוד. אבל זה לא רק זה. ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני השם. אם תשימו לב פרשת וארא חוזר על עצמו המון פעמים, פרעה אומר, לא ידעתי את השם וגם את ישראל לא אשלח. אומר משה, בזאת תדע כי אני השם. אתה אומר שאתה לא ידעת את השם? הנה, בזאת תדע. עדיין אתה לא יודע? למען תדע כי אין כהשם אלוקינו. למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ. זה חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים פרשת וארא. הדגש של המכות זה כדי שפרעה ידע. אתה אומר שאתה לא ידעת את השם? הנה, בבקשה תדע. אני אעשה לך שבוע הכירות. או שבוע, יותר משבוע. שבע מכות של הכירות. המכות, שלוש המכות האחרונות, יש להם כבר מטרה אחרת. שלוש המכות האחרונות, וידעתם כי אני השם. למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני השם. כאן עם ישראל צריך לדעת. אז מה מה, למה דווקא שלוש המכות האחרונות? מה הן ילמדו את עם ישראל? זה השבוע הבא. אבל אה, אבל בהחלט, מכת הברד זה המכה שמכניעה את פרעה כי היא מראה את מלכות השם בעולם, ולכן בעצם בזה נגמרה סדרת החינוך של פרעה. שבע המכות אלה בעיקרון מספיקות. הקדוש ברוך הוא המשיך להכביד את ליבו בשביל וידעתם כי אני השם. אבל זה כבר מדרגה בפני עצמה. שאלות. בעצם העניין של ה, להראות זה דווקא בגלל שזה כאילו פשוט, כאילו בגלל ש הם יכלו לנסות להכניס בפנים ולנסות מזה, אז זה, זה כל ההוכחה כאילו, מה מה ההוכחה בזה כל כך? אז אני אומר, זה מתחבר לדברים שהמפרשים אומרים. גם לדברי הרשב"ם, שזה כל מיני הכבדות והכאות. עוד יותר מדברי האבן עזרא, שזה מושל באש ובמים יחד. אש מתלקחת בתוך הברד. זה מתחבר לזה. אבל זה תוספת עניין, שאתה רואה שזה מי שרק מרים את הראש, בניין זה צמחים, מובן אם זה בני אדם וחיות, מי שמעיז, או כמו שהוא אומר, ואתה שלח העז את מקנך ואת אשר לך בשדה. מי שמעיז לצאת החוצה, חוטף. מי שנכנע ונשאר פנימה, מתקיים. אז בעצם המהות ש, זה לא רק בגלל שקל להינצל. קבל מרות כאילו, מה זאת אומרת? כן, זה זה, מכה שווה ואומרת, או שאתה מקבל מרות ונכנע, או שאתה מת. ולכן, זה בעצם המכה שבאמת שוברת את פרעה ומסיימת את הסדרת חינוך שמיועדת עבורו. חזק. ישכוחו.