בלוג

ברשות מורי ורבותיי.
דברי התורה היו לעילוי נשמת אליהו בן חנה הכהן.

רפואתו של גל רפואת גל ירש.
בן רחל.
בן רחל.

לעילוי נשמת הקדוש שנרצח יהודה בן מרדכי.
אברהם בן חיה.
לעילוי נשמת אברהם בן חיה.
אברהם בן חיה.

וגם שלום וצביה.
וגם שלום וצביה.

אנחנו סיימנו בשבת האחרונה, קראנו בפרשת ויחי, שזה הפרשה שחותמת את ספר בראשית.
ואנחנו מתחילים השבוע את חומש שמות, חומש חדש.
יש לשים לב שבכל תחילת חומש, בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים, כל פעם בתחילת החומש,
רש"י מדבר על חיבתם של ישראל.
כמה עם ישראל חביבים.

חביבים ישראל שנקראים בנים למקום.
חיבה יתרה נודעה להם שנקראו בנים למקום, כך מופיע בפרקי אבות.
רש"י לא אומר את המשפט הזה, אבל כל פעם רש"י מזכיר בתחילת חומש חיבתם של ישראל. בוא נראה מה הוא אומר אצלנו.
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה."
"את יעקב איש וביתו באו."
"ראובן, שמעון,"

ראובן, שמעון, לוי ויהודה, יששכר, זבולון ובנימין, דן ונפתלי, גד ואשר.
"ויהי כל נפש יוצא ירך יעקב 70 נפש ויוסף היה במצרים."
אלה חמשת הפסוקים הראשונים של חומש שמות, והפסוקים האלה קשים ביותר.
למרות שהם נראים פשוטים. אלה השמות של בני ישראל, מזכירים פה את 12 השבטים.
הכל נראה פשוט, ובכל זאת זה פסוקים תמוהים ביותר.
מה כל כך תמוה בפסוקים האלו?

מי שיש לו רעיון?
למה זה מוזר בכלל הפסוקים האלה?

כי הפסוקים האלה מיותרים. למה הם מיותרים? לכאורה מיותרים.
מה? בפרשה הקודמת.
למדנו את זה אפילו הרבה יותר בפירוט.
בפרשת ויגש, בסוף ספר, בסוף ספר בראשית.
מופיע בדיוק מניין של כל בני ישראל הבאים מצרימה.
"את יעקב איש וביתו באו." "כל יוצא ירך יעקב, 70 נפש", הכל כתוב שמה.
עכשיו פה זה עוד תקציר.
מונים פה רק את 12 הבנים. ראובן, שמעון, לוי ויהודה, יששכר, זבולון ובנימין, דן ונפתלי, גד ואשר.

ויוסף היה במצרים. מה פיפספתי? ראובן, שמעון, לוי ויהודה, יששכר, זבולון ובנימין, דן ונפתלי. לא פיפספתי, גד ואשר ויוסף.
בסדר, אז 12. אבל בפרשת ויגש אפילו כל אחד הזכירו גם מי אמא שלו, יש הרי ארבע נשים, שתי שתי האמהות, רחל ולאה, אבל גם בלהה וזלפה. אז ארבעה נשים, מהאמהות. וגם הזכירו וגם הזכירו את כל הבנים שלהם, את הנכדים של יעקב. בקיצור, מנו את זה בצורה הרבה הרבה יותר רחבה.
ולמה צריך למנות את זה שוב? אנחנו כבר יודעים מי בא מצרימה. אנחנו יודעים שהם היו 70 נפש. כל זה כבר נאמר.
ובתורה אין אות אחת מיותרת.
אז למה מונים את זה שוב?
אומר רש"י, אף על פי שמנאן בחייהם בשמותם,
מה הכוונה מנאן? ספר אותם, מלשון למנות. הוא מנה אותם.
מנה אותם בשמותם בחייהם, חזר ומנעם במיתתם.
עכשיו כשהם נפטרים, הוא חוזר וסופר אותם. למה? להודיע חיבתם, שנמשלו לכוכבים,
שמוציאם ומכניסם במספר ובשמותם.
כלומר, גם הכוכבים, כאשר הקדוש ברוך הוא מכניס ומוציא את הכוכבים,
אז הוא גם סופר אותם וגם מזכיר אותם בשמותם.
אומר הקדוש ברוך הוא, כוכב מאדים.
מכובד בעלייה, לא בעלייה לתורה, בעלייה לשמיים.
כוכב צדק, מכובד לעלות לשמיים. וכן הלאה. מזכיר את שמותיהם.

שנאמר, "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא."
כלומר, הקדוש ברוך הוא מוציא את הכוכבים במספר, סופר אותם וגם לכולם בשם יקרא, קורא להם בשמות.

כך מביא רש"י בשם מדרש רבה.

אבל הדברים האלה צריכים הבנה. קודם כל, אוקיי, אתה מחבב אותם, אז למה אתה צריך לספור אותם שוב?
אתה כבר יודע כמה הם.
לא, כמו הכוכבים. אז מה אם זה כמו הכוכבים? מה מועיל לי הדימוי לכוכבים?
למה את הכוכבים צריך לספור כל יום מחדש?
נכון, ככה כתוב. "המוציא במספר צבאם", כלומר הקדוש ברוך הוא כל יום, כל לילה, שהוא מוציא את הכוכבים, סופר אותם מחדש.
למה הוא חושב ועושה ספירת מלאי שמישהו לא גנב לו איזה כמה כוכבים?
אף אחד לא יכול לגנוב לו כוכבים, ואם מישהו, אם היתה אפשרות שמישהו יגנוב כוכבים, הקדוש ברוך הוא יודע הכל.
הוא לא צריך לספור כדי לראות כמה נשארו לו.
ומה העניין שהוא קורא להם בשמות?
אז הבאתי קודם דוגמה של מאדים וצדק. יש עוד כמה כוכבים, שבתאי וחמה, יש כמה כוכבים. כל כוכבי הלכת יש להם שמות בעברית.
אבל יש כוכבים שהם כל כך רחוקים,
שאף פעם לא המציאו להם שם, וגם אם תשאלו בנאס"א,
הם יגידו לכוכב הזה קוראים בי 132.
אין לו שם. סתם, קטלגו אותו, כי צריך לקטלג. זה כמו מספר קטלוגי כזה. אז אז קראו לו באיזה שם לצורך, אין לו שם.
נכון.
כן.
מיליונים ומיליארדים.
אי אפשר גם לספור את הכוכבים.
כל מה שאפשר, אי אפשר לספור, אבל זה זה לא לא הכל עין של בן אדם יכולה לראות, אפילו באמצעות טלסקופ אי אפשר אי אפשר לראות כל דבר.
אבל למשל, שביל החלב זה בעצם ערפילית של מלא מלא כוכבים.
אבל מה שאפשר לראות בעין של של בן אדם עם טלסקופ,
נתנו לו איזה שם. שוב, זה לא שם, לא כמו שלאחד קוראים מוטי ולאחד קוראים משה.
אלא זה שם קטלוגי. זה כמו שיש לך ברקוד במוצר בסופר.
זה לא שם של המוצר.
מעניין מה הוא בספר.
כן. כמובן זה לא מופיע בספר, זה באינטרנט, במחשב זה נמצא.

אז מה המשמעות של העניין הזה שהקדוש ברוך הוא מוציא את הכוכבים במספר? למה הוא סופר שוב את עם ישראל? למה זה חיבתם?
אמרנו, רש"י כל פעם מדגיש את חיבתם של ישראל. אבל מה החיבה פה? לא ברור למה זה חיבה.
וגם אם נשווה את זה לכוכבים, למה זה עוזר שמשווים את זה לכוכבים? אז מה אם זה כמו כוכבים? למה את הכוכבים הוא צריך לספור ולמה להם הוא קורא בשמות?

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.

אני חושב שקודם כל, כשקוראים למשהו בשם,
זה אומר שיש לדבר הזה תפקיד.
חז"ל מלמדים אותנו שגם האדם, השם של האדם, זה מבטא את המהות שלו. לא במקרה,
מתי קוראים שם לילד לבן שנולד?
בברית המילה.
למה בברית המילה? ככה יש טקס, זה כל עדות ישראל, אשכנזים, ספרדים, תימנים, לא משנה.
שעושים את הברית, מברכים על כוס יין ואומרים, זה נקרא ישמו בישראל, אומרים את השם שלו.
למה? הוא כבר שמונה ימים חי, למה לא לקרוא לו בשם לפני זה?
אפשר להגיד לתת זמן להורים לחשוב, שיהיה להם זמן להתבשל, להתלבט איך לקרוא לילד.
בסדר, היה להם תשעה חודשים.

אף על פי שקוראים לו לפני כן, אבל רשמית, על פי ההלכה השם חל על הילד רק בברית המילה.
למה? כי אז הוא נכנס להיות חלק מעם ישראל.
וכשהוא הופך להיות חלק מעם ישראל, אז יש לו את המהות שלו כיהודי, הוא נכנס בבריתו של אברהם אבינו.
הוא הופך להיות חלק מהקשר הנצחי של עם ישראל, מהאבות לבנים.
עכשיו הוא מקבל שם. השם קשור לתפקיד של הדבר.

ככה הרבה פעמים,
וכמובן השם מבטא ממילא מהות.
זאת אומרת,
אני גדלתי בתור ילד במושב חקלאי.
והיה למשל, היו לא מעט שכנים,
שהיה להם רפת.
אתם חושבים שהיה להם שמות לפרות? לא.
לא.
כל בן אדם יש לו איזה רפת ענקית 600 ראש.
אתם חושבים שהוא קורא להם בשמות? לא מכיר אותם בכלל.
מכיר. מכיר כי כשיש איזה, שוב, איך הוא מזהה אותם? אתם יודעים? יש להם סימן כזה באוזן.
יש להם מטביעים להם מספר באוזן.
אז למשל הוא צריך לדעת שאם פרה 581 יש לה איזה מחלה, אז הוא יזכור להגיד לווטרינר איזה פרה הוא צריך לבדוק.
אבל הוא לא קורא לה בשמות, זה לא שם, זה סתם מספר.
עכשיו מבחינתו,
אין תפקיד ספציפי לפרה הזאת. תמות הפרה הזאת, תבוא פרה אחרת.
מבחינתו, התפקיד של כל הפרות ביחד להביא חלב.
אבל כשיש למשהו תפקיד בעל משמעות אישית, משמעותית, מיוחדת,
אז יש לו שם.
וכאשר הקדוש ברוך הוא סופר, גם המספר הוא מבטא תפקיד.
למשל, מאוד בולט, אצלנו בסך הכל סופרים את 12 בניו של יעקב, ומזכירים שכל המשפחה היו 70 נפש.
אבל בעיקר בספר במדבר, יש שתי פעמים, פעם אחת בתחילת הספר, פעם שנייה בפרשת פנחס, לקראת סוף הספר.
סופרים את כל עם ישראל.
600,000,
קצת אפילו יותר. 600,000 ואלף, ועוד גם הכהנה וכהנה.
יש, סופרים פעמיים.
למה הספירה? הספירה בעצם מבטאת את התפקיד שלהם לקראת הכניסה לארץ ישראל.
עם ישראל עומד להיכנס לארץ ישראל.
וכאשר, ולכן סופרים אותם פעמיים, כי בפעם הראשונה היו אמורים להיכנס מיד.
יצאו ממצרים, קיבלו תורה, אמורים להיכנס.
אבל אז פתאום חטאו המרגלים, והתעכבו עם ישראל במדבר עוד 40 שנה.
כיוון שהתעכבו 40 שנה, אז רק הדור הבא נכנס לארץ ישראל. סופרים מחדש.
כי כשעומדים להיכנס לארץ ישראל, עכשיו כל אחד יש לו תפקיד מיוחד. כל אחד יקבל חלק בארץ ישראל.
כל אחד תפקידו להפריח וליישב את המקום הזה בארץ ישראל שבו אותו מקבל.

ולכן כשסופרים יש פה תפקיד מיוחד.
נכון, כבר ספרנו אותם בפרשת ויגש. אנחנו יודעים מי הם 12 בניו של יעקב. אנחנו יודעים שהם 70 נפש.
אבל הפעם זה משהו אחר.
בפרשת ויגש ספרנו אותם בתור משפחה.
משפחה.
יעקב נפש, יעקב אבינו ב-70 נפש.
שנאמר "ב-70 נפש ירדו אבותיך מצרימה" "ואתה שמחה השם אלוקיך" "ככוכבי השמיים לרוב". זה העניין של הכוכבים.
הם ירדו בתור משפחה. משפחה של 70 נפש, משפחה קטנה או גדולה?
גדולה, ברוך השם, 70 נפש. מה זה? טוב, כי יש לו 12 בנים.
כבר 12 בנים, רק לבנימין לבד יש 10 ילדים.
אז ברוך השם, 70 נפש, כהנה וכהנה.

עם של 70 נפש זה גדול או קטן?
לא עם בכלל.
מה זה? זה רק זרע של עם, זה עוד לא עם.
זה בדיוק נקודת המעבר.
הקדוש ברוך הוא סופר אותם בחייהם כאשר הם משפחה.
אבל עכשיו יש לעם ישראל בספר שמות תפקיד חדש.
בספר שמות, ספר בראשית היה ספר של יחידים.
היה בהתחלה אדם הראשון, נח, אברהם, יצחק, יעקב, 12 בנים של יעקב. זה למשפחה, משפחה זה עוד יחידים.
זה קבוצה, אבל זה קבוצה של יחידים.
בספר שמות עם ישראל הופך לעם.
עכשיו עם ישראל מקבל תפקיד חדש.
התפקיד הזה, מקבלים תפקיד חדש, סופרים מחדש.
ולכן זה חיבתם של ישראל. החיבה היא שיש להם תפקיד.
שהם הופכים עכשיו לעם. אה, אתם הולכים להיות עמו של הקדוש ברוך הוא, אשריכם.
לכן סופרים אותכם מחדש, קוראים לכם בשמות. הפעם, כשאומרים פה ראובן, שמעון, לוי ויהודה, לא מתכוונים פה לבנים של יעקב.
כן, זה הבנים של יעקב, אבל לא מתכוונים אליהם בתור אדם פרטי ראובן בן אדם.
אלא מה זה פה ראובן?
זה שבט.
זה כבר שבט בתוך העם. הוא מקבל תפקיד חדש. אתה היום ראובן, היית בן אדם.
היה לך גם משפחה, ילדים, אישה, ברוך השם. אבל מעכשיו, כשבונים עם, אז אתה הופך להיות שבט בעם הזה.
שמעון, עוד שבט בעם. לוי, שבט בעם. וכן הלאה.
ולכן מונה אותם מחדש, ולכן הדגש של רש"י,
שהוא קורא להם שנמשלו לכוכבים.
גם הכוכבים, הקדוש ברוך הוא לא סתם סופר אותם ולא סתם קורא להם בשמות כי יש להם תפקיד.
יש, כן, אינסוף כוכבים, מיליארדים על מיליארדים של כוכבים. אנחנו לא מסוגלים בכלל לראות אותם, אבל הקדוש ברוך הוא בוודאי יש סיבה למה הוא ברא כל כוכב וכוכב.
גם כוכבים שאנחנו בכלל לא רואים אותם.
אה, אז הוא סתם ברא אותם כי היה לו משעמם? מה פתאום?
יש לכל דבר סיבה. "כל פעל השם למענהו." "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו." יש סיבה למה הקדוש ברוך הוא ברא כל דבר, גם אם אנחנו לא מסוגלים להבין.
ולכן זה בעצם עם ישראל נמשל פה לכוכבים. "ואתה שמחה השם אלוקיך ככוכבי השמיים לרוב." עכשיו עם ישראל הופכים לעם, הופכים להיות ככוכבי השמיים, ולכן כאן
מופיעה הספירה החוזרת. המניין השני שמונים את עם ישראל "ויהי כל נפש יוצא ירך יעקב 70 נפש",
ומזה מתחיל העניין שבני ישראל "פרו וישרצו וירבו ויעצמו מאוד מאוד ותימלא הארץ אותם." כאן עם ישראל הופך להיות ממשפחה לעם.
נאמר קדיש על ישראל, ואחר כך תפילת ערבית. רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, "השם חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר."