בלוג

פרשת השבוע פותחת
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, את יעקב איש ויתו באו."

במדרש יש איזה שישה שבעה מדרשים שמתייחסים לפסוק הזה, הפסוק הראשון בפרשה.
כל מדרש מדבר על משהו אחר, אבל בעצם נראה שכל המדרשים, שכל אחד כאילו לא קשור, כולם באים לענות על שאלה אחת:
למה בעצם מונים את עם ישראל שוב?
הפסוק הזה שנאמר בפרשה שלנו "ואלה שמות בני יעקב הבאים מצריימה", מופיע מילה במילה בבראשית פרק מ"ו. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה."
ההמשך הוא טיפה שונה. כן, זה אותם ילדים. אבל אצלנו כתוב רק את שמות השבטים. כתוב "אלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, את יעקב אישו ויתו באו, ראובן, שמעון, לוי ויהודה, יששכר, זבולון ובנימין, דן ונפתלי, גד ואשר."
12 שבטים. "ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב 70 נפש."

בספר בראשית פרק מ"ו, אז מתחיל אותו דבר. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה."
יעקב ובניו, בכורי יעקב ראובן, ובני ראובן כך וכך וכך, ובני שמעון כך וכך וכך. ואז מתואר בהרחבה את כל הבנים והנכדים.
"כל הנפש לבית יעקב הבאה מצריימה 70."

מחילה, אם אפשר בבקשה מישהו שליד הדלת שיבקש מאנשים בחוץ לא לעשן פה, אלא לצאת מחוץ לחצר כי זה מאוד מפריע.
לא, להגיד להם להתרחק, זה נכנס דרך, נכנס דרך החלונות העשן.

אם כן, טוב.

אז למה זה חוזר פעמיים?
המדרש לא אומר שזאת השאלה, אבל אם נעמיק במדרש, נראה שכל המדרשים בעצם עונים על השאלה הזאת.
המדרש הראשון הוא מדרש מאוד ארוך, אם נספיק אז נחזור אליו, אבל הוא מתחיל ואומר, הוא לוקח את הפסוק ממשלי: "חוסך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר."
אומר המדרש, בנוהג שבעולם, אם אומרים לבן אדם פלוני היקה את בנך, יורד עמו לחייו. אה? הוא היקה את הבן שלי? וואו, זה עכשיו מלחמת עולם.
אבל שלמה המלך בחוכמתו מלמד אותנו, "חוסך שבטו", אדם שאיננו מייסר, לאו דווקא במכות. אבל אדם שלא מייסר את בנו, שלא מציב לו גבולות, שלא יודע גם להעניש אותו לפעמים, "חוסך שבטו שונא בנו."
צריך לפעמים לדעת ליישר את הילדים.
והדש פה באריכות רבה מביא שאברהם לא ייסר את ישמעאל, והוא יצא לתרבות רעה. יצחק לא ייסר את עשיו, יצא לתרבות רעה. דוד לא ייסר את אבשלום, דוד לא ייסר את אדוניה. אחר כך הלכו ומרדו בו.
לעומת זאת, מסיים זה מדרש מאוד מאוד ארוך, בסוף הוא מסיים יעקב כן ייסר את בניו. ולימד אותם את דרכיו, שלא היה בהם פסולת.
שכן כתוב "ואלה שמות בני יעקב הבאים מצריימה", בני ישראל הבאים מצריימה, "את יעקב". מה הכוונה "את יעקב"?
"את", בקן בפסוק הזה פירושו "עם יעקב".
יש לפעמים ש"את" במשמעות של "עם".
כאן, שהם באים "את יעקב", הבאים מצריימה, "את יעקב".
איש וביתו באו, "את" זה "עם".
עכשיו, זה גם ביטוי חריג, שרה היה להגיד "עם יעקב".
לא צריך בכלל להגיד כלום, מספיק להגיד "אלה שמות בני יעקב הבאים מצריימה". ברור שגן יעקב בכלל כל הפסוק הזה מיותר, כזכור.
אז לפי המדרש הזה נראה שהוא בא לענות והוא אומר, למה הזכירו שוב את שמותם? כדי לומר שכולם "את יעקב", כולם "עם יעקב".
כולם בעצם ממש בלב ונפש דבוקים ביעקב, השבם כולם ליעקב, שכולם צדיקים כי יעקב.
את בא'.
כן.
בדרך כלל המילה "את", קודם כל צריך לדעת שבדרך כלל בתנ"ך לא מופיעה המילה "את".

טוב, בדרך כלל, כשכאשר מופיעה המילה "את", אז זה מה שנקרא מוש ישר. כלומר, למשל, "וייקן את חלקת השדה". יעקב קונה "את" זה. נכון.
אבל יש מקרים ש"את" במשמעות של "עם".

הדוגמה הכי בולטת זה כאן, אבל יש למשל בספר בראשית: "וגם לוט ההולך את אברהם", היה צאן ובקר ואוהלים.
מה זה "לוט ההולך את אברהם"? הולך עם אברהם.
בסדר, אז יש עוד דוגמאות כאלה.

אז כאן, לפי המדרש, המדרש בעצם רוצה לומר שכל הפסוק הזה, למה הוא נאמר? נאמר כדי לומר שכל בני יעקב צדיקים היו.
אל תחשוב אתה, הפעם היחידה שנפגשת איתם זה היה במכירת יוסף. אז אתה חושב בטח, אלה נוכלים, חבורת רשעים, מוכרים את אח שלהם, רוצים להרוג את אח שלהם, חס ושלום!
לא, תדע לך, כל אלה "את יעקב". כולם צדיקים כי יוצא בו.

זה פירוש ראשון. זה המדרש הראשון.
מדרש שני אומר:
"שקולים הם ישראל כצבא השמיים". עם ישראל הם כמו הכוכבים.
נאמר כאן "ואלה שמות בני ישראל", וגם בכוכבים נאמר שמות, שנאמר, "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא."
אף הקדוש ברוך הוא, כשירדו ישראל למצרים, מנה מספרם כמה היו. ולפי שהם משולים לכוכבים, קרא שמות לכולם. "אלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה."
אז גם כאן, זה זה דומה, זה שבחם של ישראל. אבל לא רק כדי להגיד שהשבטים, 12 השבטים היו צדיקים, אלא גם כדי לומר,
שהקדוש ברוך הוא מחבב את ישראל.
זה דבר מאוד בולט ברש"י על התורה, שבתחילת כל חומש רש"י מביא את חיבתם של ישראל.
לא נעבור עכשיו על כל החומשים, אבל בחומש שלנו רש"י מביא את המדרש הזה.
ואומר, למה מנה אותם? הרי כבר מנה אותם קודם? "ללמדך כמה גדולה חיבתם לפני המקום." שהוא מונע אותם כל שעה.
משל לאדם שיש לו נניח דינרי זהב שהוא מחבב אותם. אז הוא מונע אותם כל שעה. יש לו יהלומים שהוא מחבב אותם, הוא מונע אותם כל שעה.
בשביל הקדוש ברוך הוא, עם ישראל זה היהלומים שלו. עושה, הוא מונע כל שעה.
אז גם כאן, אף על פי שכבר מנה אותם בספר בראשית, חוזר ומונה אותם.

זה ההסבר השני. ההסבר הראשון לומר שהם צדיקים כמו יעקב. החידוש של הפסוק זה לומר שכל הבנים הם "את יעקב".
כי איש אחד בלב אחד יחד עם יעקב.
הפירוש השני בא לומר, זה לא רק שהם צדיקים כמו יעקב, אלא הקדוש ברוך הוא מחבב אותם ולכן הוא חוזר ומונה אותם בכל שעה.

כן.
אז הוא אמר מה שאין להם, זה לא, זה לא, זה.
אני אחדד רגע את השאלה שלך, אתה שואל, איך אני אומר שכולם צדיקים? עובדה שיעקב בפרשה הקודמת לא בירך את ראובן ולא בירך את שמעון ולוי.
תשובה.
לדעתי הוא כן בירך אותם.
מה הכוונה בירך אותם?
לברך, נשים לב שכל השבטים, בדרך כלל שאנחנו קוראים לברך מישהו, מה זה נקרא לברך אותו? שיהיה לך בעזרת השם ברכה והצלחה, פרנסה טובה, אושר וכבוד, בריאות, נחת, זוגיות טובה, שפע, זה. אתה מברך אותו, מאחל לו דברים.
זה לא מה שיעקב עושה.
יעקב כאשר הוא מברך את בניו הוא לא מאחל להם דברים, אלא הוא מאפיין מה האופי של כל אחד.
לאחד הוא אומר, אתה זאב יטרף, זה הכוח שלך. אחד הוא אומר, אתה גור אריה יהודה.
אתה יששכר חמור גרם.
חמור זה ברכה? יש אנשים יגידו חמור זה קללה.
אבל מה הוא סוחר? כן, אבל זה זה אתה, מה שיעקב רוצה להגיד לאדם, לבנים שלו, זה מה החוזקות שלכם, מה הכוח שלכם. וזה דבר עצום מאוד.
הרבה פעמים אם אדם רק היה יודע מה הכוח שבו, מה הדבר שבו הוא הכי טוב, זה היה דבר נפלא.

אני אספר סיפור אישי. בזמנו אני הרי עזבתי את ישיבת ההסדר בחולון, ואז הייתה שנה אחת שהייתי מנהל חינוכי בשתי עמותות. עבדתי בשתי עמותות במקביל. באחת מהם הייתי יותר מנהל חינוכי, יותר עסקתי בתחום החינוכי.
בעמותה השנייה זה היה המון, זה היה המון המון ניהול אה טכני של גם לארגן דברים טכניים וגם לגייס מתנדבים והמון המון המון אה הנעת עובדים וניהול, תפקידים ניהוליים.
ול בסוף השנה הזאת הגעתי למסקנה שזה לא מתאים לי.
אני יכול לעשות את זה, עשיתי את זה בהצלחה סבירה.
אבל לא נהניתי.
אדם יכול להגיד, מה, הנה תהיה מנהל, תהיה קודקוד, תהיה מפקד, תהיה מנכ"ל. לא בטוח שזה טובתך. לא בטוח.
אם זה לא היכולות שמתאימות לך, אם זה לא נקודות החוזקה שלך, אז זה קללה ולא ברכה.
אתה צריך למצוא מה הנקודות החזקות שבך, לא רק בעבודה, גם בדברים אחרים.
בין אדם לחברו, ברובד הבן אישי.
יש אחד שיש לו יכולות מאוד מאוד גבוהות בתחום הבן אישי, להבין את הזולת, להקשיב לו, לתת עצות לזולת, להתחבר על הזולת. אבל הוא לא יודע בכלל שיש לו את הכוחות האלה, אז הוא מתעסק בכלל בדברים אחרים והוא פחות משקיע בתחום הבן אישי, וממילא הוא מפספס, הוא מבזבז את הכוח שיש לו.
ולכן המתנה הכי גדולה שאומר יעקב לבנים זה מה נקודת האופי שלהם.
ולכן גם ראובן, שהוא אומר לו, תדע לך שאתה פזיז.
"פחז כמים."
זה ברכה, זה מתנה נפלאה שהוא אומר לו.
למה? כי ברגע שיעקב יודע, אני באופי שלי, בטבע שלי, אני פזיז.
אז אני צריך לעצור את עצמי בדבר הזה.
אדם אחר, יששכר למשל, שהוא חמור גרם, אז הוא כל הזמן הולך בתלם, עקשן, לא זז, לא משנה דעתו. תתגמש קצת.
ראובן הפוך, שהוא יותר מדי פזיז, צריך קצת יותר להתמתן, לעצור את עצמו.
כל אחד צריך לקבל את התוכחה שיותר מתאימה לו, וזאת הברכה הגדולה ביותר.
אדם צריך לדעת מה החוזקות שלו וגם מה הדברים שהוא עלול להיכשל בהם, ואז הוא ידע, ידע להיזהר.
כן, כן.
על כל פנים, ודאי שראובן חטא.
אומנם חז"ל אומרים, "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה." הכוונה היא שזה לא חטא כמו שכתוב מפורש בפסוק. בפסוק כתוב: "ויחל ראובן וישכב את בילה פילגש אביו."
אז זה לא הכוונה.
ההוכחה של חז"ל שזה לא הכוונה, שמיד אחרי זה כתוב "ויהיו בני ישראל 12."
אם באמת הוא היה שוכב עם אשת אביו, אז דינו מוות, ודאי הוא היה מוקה מן המשפחה.
וגם לברך יעקב, וגם לברך. נכון, לא יכול להיות שממשיכים להתייחס אליו כאילו כלום, אם באמת זה היה כך.
חז"ל אומרים, זה היה סיפור הרבה יותר מינורי. הוא כאשר רחל נפטרה, אז יעקב לקח את מיטת מיטתו של יעקב ושם אותה באוהל של בילה, שזה בעצם הייתה שפחת רחל.
וראובן התעצבן מזה. אמר, מילא רחל ולאה, אני מבין שאבא יעקב אהב יותר את רחל, אז מיטתו הייתה באוהל רחל. אבל עכשיו שרחל נפטרה, מה אתה מעביר את המיטה שלך לאוהל של השפחה? לפחות לאוהל של של לאה.
ולכן ראובן מתעצבן ומעביר בעצמו את המיטה. לא, הוא לא, חלילה שכב עם אשת אביו.
אבל המעשה הזה שהוא בוודאי חטא.
זה לא שראובן לא חטא, ראובן חטא. אבל המעשה הזה מתואר בצורה חריפה מאוד.

הרבה פעמים, גם היום, אנחנו אומרים משפטים מאוד חריפים, כשאנחנו רוצים להגיד שאנחנו רוצים להקצין, ולהגיד ש שזה הולך לכיוון הזה.
למשל, יש ביטוי שהרבה פעמים משתמשים בו כאשר בבית שני היה שלושה עשירים בירושלים. כאשר היה מצור על ירושלים, היו שלושה עשירים שהיה להם שפע בשביל לפרנס את העיר יותר מ-20 שנה.
אבל באו הקנאים ומה עשו? שרפו את האסמים, כדי שיהיה שהאנשים לא יהיה להם ברירה לשבת בנחת ולהתפרנס מהאסמים, אלא שיאלצו לצאת להילחם.
הם רצו, הקנאים רצו מלחמה, ולכן הם אמרו, אם אין אוכל, אז אין ברירה.
אם יש לנו מה לאכול, אז מנהלים מסע ומתן. האויבים, הרומאים, שיושבים ומסבים לחומה, הם לא רוצים לשבת פה 20 שנה.
אז הם נהלו מסע ומתן. אבל אם אין אוכל, הרומאים לא יחכו, לא ינהלו מסע ומתן. הם יודעים שאין לנו כלום, אז הם יעשו מצור קצר, יהרגו אותנו, או שאנחנו נלך להילחם, וזה יכריח את כולם להילחם. זה קצת מחשבה עקומה, אבל זו הייתה המחשבה שלהם.
עד היום משתמשים בביטוי הזה: "אתם שורפים את האסמים." שמעתם פעם את הביטוי הזה?
משתמשים בו לפעמים, כשאומרים על מישהו, אתה בגלל מה שאתה דעתך, אתה פוגע בכולנו, אז קוראים לזה אתם שורפים את האסמים. באמת שורפים את האסמים? יש היום אסמים שמישהו שורף אותם? לא.
זה כדרך משל, שאתה רוצה להקצין ואתה אומר, המעשה שלך הוא חמור כמו לשרוף אסמים בבית שני, אז זה בצורת ביטוי. אז כך בעצם רוצים להגיד על ראובן, המעשה שלך הוא חמור כמו זה.
גם שמעון ולוי כאשר מפרצים והורגים את שכם, את כל אנשי שכם, יש מחלוקת ב בין הפרשים, האם זה היה באופן מוצדק או לא מוצדק. אבל בוודאי שיעקב רואה בזה לפחות חלק מהמעשה הזה כמעשה שלילי.
והכעס, ובעיקר התכונה, הוא רואה אותה כבעייתית.
אבל זה לא סותר שכולם, כל ה-12 היו צדיקים.
וכיוון באמת, דווקא בגלל שבספר בראשית לא תיארו לנו את המידות הטובות שלהם, רק את הנפילות שלהם, אז כאן באים ואומרים, תדע לך, שכולם צדיקים. כולם הולכים בדרכיו של יעקב. כולם שומרים את דרך השם, לעשות צדקה ומשפט.

אז זה היה המדרש הראשון, המדרש השני מדבר על חיבתם.
המדרש השלישי אומר שבעצם "אלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה", מתי הם באו מצריימה? הם בעצם באו מצריימה רק אחרי מותו של יוסף. בסוף ספר בראשית כתוב "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא". או, עכשיו באתם מצריימה. מה הכוונה?
אנחנו כבר בפני ברגע שיחד עם יעקב, כן.
אבל עכשיו שקעתם במצרים.
המדרש השלישי אומר את זה בכיוון שלילי. בספר בראשית הם רק באו לגור בארץ. עכשיו שיוסף מת, הם הולכים ושוקעים בתוך מצרים. גם מבחינה שזה גלות, גם מבחינת השיעבוד, וגם מבחינת רוחנית. הם הולכים ונתמעים בתוך מצרים, מתחילים לשכוח מאיפה הם באו, מתחילים להתרחק מהמהות שלהם.

כן.
או באופן פרטי יעקב לכל האחים וכל השאר של משה לא בני ישראל.
נכון, עומרים עכשיו לדבר על העם.
כן.
וזה נקודה אחרונה שאני אגיד פה, המדרש הבא שאומר,
שלמה בעצם מנו שוב את השבטים.
כדי לומר לך, תשים לב לסדר שמונים.
בכל פעם מונים בסדר אחר.
אצלנו למשל, כתוב קודם כל ראובן, שמעון, לוי ויהודה, יששכר, זבולון ובנימין. אלה בני האימהות, רחל ולאה, קודם כל לאה, ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון. אחר כך בנימין, שהוא הבן של רחל. למה לא מוזכר יוסף?
עוד מעט מוזכר, ויוסף היה במצרים. כתוב "ויהי כל נפש יצר יעקב 70 נפש, יוסף היה במצרים." יחד עם יוסף זה 70.
אז אם כן, מונים קודם כל את בני האימהות ואז את בני השפחות, דן ונפתלי, גד ואשר.
אבל המדרש מדגיש שכאן זה כך, אבל אין שמותם של השבטים שווים בכל מקום. פעמים שזה מקדים לזה, וזה מקדים לזה. שלא יאמרו תמיד בני הגבירות תחילה ובני השפחות אחרונה. כאן במקרה זה כך. כאן במקרה קודם כל בני הגבירות ואחר כך בני השפחות. אבל בכוונה מזכירים כל פעם את השבטים וכל פעם בסדר אחר.
אתה יכול לראות למשל בספר במדבר, כאשר הם הולכים מקיפים את הארון והולכים בדרך, בכלל לא לפי הסדר של האימהות, לפי הסדר של השפחות, בכלל לא לפי הסדר הזה.
והרבה פעמים, גם בחשן, לא לפי הסדר הזה.
אז דווקא העירבוב של הסדר הוא בעצם מלמד אותנו שכולם מאוחדים, שכולם שווים, כולם כאיש אחד בלב אחד. וזה בעצם פירושים שונים בעניין הזה, למה חזרה התורה ואמרה שוב את שמות בני יעקב הבאים מצריימה.
רבי חנניה בן עקשה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ריבה להם תורה ומצוות שנאמר "אדוני חפץ צדקו הגדיל תורה ויאדיר."