השאלה הקשה
יוסף הוא אח מעצבן. זו העובדה הפשוטה. הוא מספר את דיבת אחיו רעה אל אביהם – ומי אוהב אח שמלכלך על כולם אצל ההורים? מעבר לכך, הוא נהנה מיחס מועדף גלוי מצד האב, שנותן לו כתונת פסים ומלמד אותו את כל תורתו. והחוצפה הגדולה ביותר – הוא בא עם חלומות של גדולה: "המלוך תמלוך עלינו, אם משול תמשול בנו". התורה מעידה: "ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו".
אבל למרות כל זה, איך ייתכן שעשרת האחים – בני יעקב אבינו, אבות השבטים, אנשים קדושים שהם אבותיהם של כל עם ישראל – מגיעים למצב שהם רוצים להרוג את אחיהם? שהם משליכים אותו לבור מלא עקרבים ונחשים? שבסופו של דבר הם מוכרים אותו למצרים, כשהם יודעים היטב שעבד במצרים זה כמו גזר דין מוות?
השפל שבשפלים במשפחה רגילה לא מתנהג כך. אפילו כשיש קנאה בין אחים, אפילו כשהורים טועים ונותנים תחושה של העדפה – שום אדם תקין לא הולך ורוצח את אחיו בגלל זה. אז איך זה קורה לאבותינו הקדושים? ברור שיש כאן משהו עמוק הרבה יותר מסתם קנאה אחים.
הדפוס ההיסטורי: הבחירה בדורות
כדי להבין את עומק המשבר, עלינו לחזור כמה דורות אחורה. בואו נשאל שאלה פשוטה: כמה ילדים היו לאברהם אבינו? רובנו נזכור מיד שניים – יצחק וישמעאל. אבל למעשה היו לאברהם שמונה בנים: יצחק, ישמעאל, וששת בני קטורה – זמרן, יוקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח.
והנה הנקודה המכרעת: מתוך כל שמונת הבנים, רק אחד נבחר. רק על יצחק נאמר "כי ביצחק יקרא לך זרע". כל השאר – בנים ביולוגיים של אברהם, אבל לא "זרעו". הם לא ממשיכים את שליחותו, הם לא הולכים בדרכו. התורה מספרת שאברהם שלח אותם כולם מזרחה, לארץ קדם, והם נעלמו מהסיפור של עם ישראל.
אבל אולי נגיד: יצחק היה הבן היחיד מאמו שרה, כך שהגיוני שדווקא הוא ימשיך. אך מה נאמר על הדור הבא? יעקב ועשיו – שניהם תאומים, שניהם בנים של יצחק ורבקה, שניהם הרו ונוצרו יחד באותו רחם. ובכל זאת – רק אחד מהם נבחר. עשיו נדחה, ורק יעקב נבחר להיות האב של עם ישראל.
המשבר הקיומי: מי יהיה עם ישראל?
בני יעקב חיו את הדפוס הזה. הם ראו לאורך שני דורות כיצד מתוך כל הבנים נבחר אחד בלבד, ואילו השאר נדחים ונעשים לגויים. היום, אנחנו יודעים שכל שנים עשר שבטי יה הם עם ישראל, אבל הם לא ידעו את זה. הם לא היו נביאים שיראו את העתיד. הם ראו רק את ההיסטוריה: אצל אברהם – אחד מתוך שמונה, אצל יצחק – אחד מתוך שניים.
ואז בא יוסף עם החלומות שלו. "הנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, והנה קמה אלומתי וגם ניצבה, והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחווין לאלומתי". מה שומעים האחים במסר הזה? לא רק "אני אהיה המלך". הם שומעים: "אני לבדי אהיה עם ישראל. אתם תהיו כמו ישמעאל וכמו עשיו. אתם תהיו כמו מדן, מדין, ישבק ושוח – מי בכלל זוכר אותם?"
הפגיעה הנוראה: "אתם לא יהודים"
אחת הפגיעות הקשות ביותר שאפשר לומר לאדם היא: "אתה לא יהודי". בואו נחשוב על כמה דוגמאות מהעת החדשה:
כשבנימין נתניהו לחש לרב כדורי "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים" – פרץ סערה. אנשים כעסו בצדק: מה פירוש הדבר, אנחנו לא יהודים?
כשהרב פרץ אמר שכמחצית מהעולים מרוסיה אינם יהודים על פי הלכה – יצאו עליו בזעם. למרות שמבחינה הלכתית יש בעיה ממשית עם "סעיף הנכד" בחוק השבות, האמירה עצמה נתפסה כפוגענית נורא.
או הסיפור הידוע עם הרב שך שאמר על חילונים "בוני נידות, אוכלי שפנים וחזירים". כשאישה אחת בקיבוץ מזרע קמה בכעס ואמרה "איזה חוצפה לומר עלינו כך", חברה ענה לה: "אבל זה בדיוק מה שאנחנו עושים, לא?" היא התעצבנה בצדק – כי היא שמעה לא ביקורת על מעשים, אלא פסלות על זהותה: "את לא יהודיה".
או הסיפור של עולי אתיופיה שפוטרו מעבודה ביקב – כביכול משום שאינם נחשבים יהודים. איזה רעש פרץ, ובצדק מוחלט. עם שעלה במסירות נפש, ששמר על יהדותו אלפי שנים באתיופיה בתנאים קשים ביותר – ואומרים להם "אתם לא יהודים"? זו פגיעה עמוקה בנפש.
המאבק על ההשתייכות
וזה בדיוק מה שהאחים שמעו בחלומות יוסף. לא סתם "אתה תשלוט עלינו" – אלא "רק אני אהיה עם ישראל, ואתם תהיו גויים". זו לא הייתה מריבה על פרס או על כבוד, זה היה מאבק קיומי על הזכות להיות חלק מעם ישראל. על הזכות להיות ממשיכי דרכם של אברהם, יצחק ויעקב.
הם הרגישו שזכותם הקיומית להיות יהודים מאוימת. והם נאבקו על זה בכל כוחם – אמנם בדרך נוראית, אמנם בצורה שהייתה חטא חמור, אבל מתוך תחושה שמדובר בהישרדות זהותם הרוחנית.
החומרה והתיקון
חשוב להדגיש: ההסבר הזה אינו מצדיק. מכירת יוסף הייתה חטא איום. חז"ל רואים בה את מקור הסבל של עשרת הרוגי מלכות – עשרה תנאים קדושים שנהרגו על ידי הרומאים כתשלום על מעשה עשרת האחים שמכרו את יוסף. עמוס הנביא קורא לזה "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים" – חטא שהקב"ה לא סולח עליו בקלות.
אבל כשאנחנו מבינים את המוטיבציה העמוקה מאחורי החטא, אנחנו יכולים גם להבין את עומק התיקון. התיקון הוא שכל עם ישראל – שנים עשר השבטים – כולם אהובים, כולם ברורים, כולם קדושים, כולם חלק בלתי נפרד מעם ישראל לנצח נצחים.
הקלקול היה עמוק כי הוא נבע מתחושה שחלק מהאחים יידחה כמו ישמעאל ועשיו. התיקון הוא עמוק כי הוא קובע לדורות שכל בני יעקב, כל השבטים, כל חלקי עם ישראל – שייכים באותה מידה. אין מי שיותר או פחות עם ישראל. כולנו יורשים את אותה ברית, ממשיכים את אותה שליחות.
לקח לדורות
הסיפור הזה מלמד אותנו עד כמה הזהות היהודית היא דבר עמוק ורגש. זו לא סתם תעודת זהות או רישום במשרד הפנים. זו תחושת השייכות הכי בסיסית של האדם – השייכות לעם, לברית, למטרה קדושה.
וכשם שהאחים נלחמו (ולו בטעות נוראה) על הזכות שלהם להשתייך, כך עלינו לזכור תמיד שכל יהודי – מכל עדה, מכל רקע, מכל זרם – הוא חלק שווה ערך מעם ישראל. "יהודי אף על פי שחטא ישראל הוא" – זו לא רק הלכה, זו הצהרת זהות יסודית.
המסר של פרשת וישב הוא שלמרות הסערות, למרות הפירוד, למרות החטא – בסוף כולנו חלק מאותו עם, מאותה משפחה. שנים עשר שבטי יה, לא אחד פחות, לא אחד יותר. כולנו ביחד.
תמלול השיעור
בוקר טוב, רשות מורי ורבותיי.
אין ספק שיוסף הוא אח מעצבן. מציק.
קודם כל הוא מספר את דיבת אחיו רעה אל אביהם.
זה אף פעם לא נעים שיש אח אחד שמלכלך על כולם ומספר לאבא את רעתם.
זה לא רק שהוא מספר דברים רעים לאבא שלהם,
אלא מה עוד? הוא גם מתגאה. הוא יש לו, האבא נותן לו יחס מועדף. יש כאן קנאה. האבא נותן לו כתונת פסים.
חז"ל אומרים שלמד בו את כל תורתו. אז האבא מראה לו יחס מיוחד, גם בדברים חיצוניים, כן, וגם בדברים הרי שהוא כאילו הבן הוא המועדף.
ולא רק זה, אלא שהוא בא עם חלומות. החצוף הזה, במרכאות חס וחלילה, בא עם חלומות. המלוך תמלוך עלינו, אם השול תמשול בנו. ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דברו.
ואף על פי כן, מוריי ורבותיי,
למרות שאין ספק שזה תחושה לא נעימה שיש להם אח כזה מציק, לא יעלה על הדעת שדבר כזה אבותינו הקדושים, 12 שבטי י"א, מדובר על בני יעקב, על אנשים שהם אבות של כולנו.
אז הם כאלה אנשים שפלים שלוקחים את אחיהם ורוצים לרצוח אותו בגלל שהוא סיפר עליהם לשון הרע לאבא? לא צריך להגזים.
זה הרי לא יעלה על הדעת להבין את הדברים כפשוטם. זה לא ייתכן. השפל שבשפלים לא מתנהג ככה.
אני יכול להבין שבן אדם במשפחה רגילה, יש קנאה בין אחים.
במיוחד אם ההורים אולי נותנים למישהו איזה תחושה שהוא בן מועדף. לפעמים לא נותנים, זה רק נדמה ככה לאחד, אז הוא מקנא בשני. אבל בלי קשר, לפעמים גם קורה שלפעמים באמת ההורים
לילד אחד מתייחסים, טוב, נו, אתה לא יוצלח, אתה מה שתעשה לא יהיה טוב, והשני רואים אותו כאילו איזה ילד מובחר. יכול לקרות, זו לא התנהגות רצויה. הגמרא אומרת, אל ישנה אדם בנו בין הבנים. זה לא דבר טוב ונכון לעשות כהורים. אבל נניח שקרה.
אפילו השפל שבשפלים לא הולך ורוצח את אחיו, דבר כזה.
אז בני יעקב, אלה שאנחנו כולנו צאצאים שלהם, עושים דברים כאלה? זה בלתי נתפס.
חייבים להבין שיש פה בסיפור הזה הרבה מעבר למה שרואים במבט ראשון. מתחת לפני השטח יש פה כוחות אדירים שפועלים.
וחשוב כמובן לציין. גם אחרי אנחנו ננסה היום קצת להסביר את הסיבה למעשה הנורא של האחים, שהם באים, לכו ונהרגו, ונשליכה הוא באחד הבורות, זה מה שהם חושבים מתחילה לעשות. להרוג את אחיהם. בסוף הם לא הורגים אותו, הם כן משליכים אותו באחד הבורות שימות שם.
שימות שם ברעב. זו הייתה הכוונה.
ולבסוף הם מוכרים אותו למצרים שימות שם. זה הברור שעבד במצרים לא שורד הרבה שנים. במצרים היו מתייחסים לעבד כמו לרכוש.
יש לך תפוח, האם אתה מצטער על זה שאתה נוגס בו? לא. זו המטרה.
יש לאדם, כך במצרים היה, היה לו שור לחרוש בו, אז הוא רודה בו בפרך עד שהוא מת. מת השור, תקנה שור חדש. לא מרגיש איזה סנטימנטים אל השור.
ולכן, כאשר מוכרים את יוסף למצרים, המשמעות הייתה שסביר להניח שהוא ימות שם תוך זמן קצר, מספר שנים. זו הייתה תוחלת החיים של עבד במצרים, שנתיים, שלוש, חמש?
מקסימום כמו חיי כלב, גם במובן הפשוט שהיו חיים של כלב, וגם במובן שלאורך החיים.
למה הלכו לחפש אותו?
הלכו לקוות שאולי הוא בחיים. חז"ל אומרים שראו שיעקב מאן להתנחם. ואמרו גזירה על המת שישתכח מן הלב. אם יעקב לא מתנחם, כנראה נעשה לו נס והוא עדיין חי.
על כל פנים,
מה גורם להם? אז קודם כל חשוב לומר, אנחנו ננסה להסביר מה גרם להם לעשות את הדבר הנורא הזה. אבל אף על פי שאנחנו ננסה להסביר מה גרם להם, זה חלילה לא מצדיק. המעשה של מכירת יוסף הוא בוודאי אחד החטאים החמורים. אנחנו רואים שחז"ל הרבה שנים אחר כך אומרים שגם עשרת הרוגי מלכות, עשרת התנאים הקדושים שנהרגו על ידי הרומאים נהרגו כתשלום ועונש על מכירת יוסף שעשרת אחיו מכרוהו. הרי זה שוב, זה לא 12, עשרה אחים מכרו את יוסף, בנימין לא היה בסיפור, ויוסף כמובן היה השעיר לעזאזל שנמכר, ולכן עשרת האחים הם בעצם החוטאים בעניין הזה. כך גם רומז לדבר עמוס. עמוס הנביא מעביר ביקורת על עם ישראל. ואומר כה אמר השם, על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. מה הוא העוון שעליו אני לא אשיב, אני לא סולח? על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים. עכשיו, עמוס כמובן לא מדבר עכשיו רק על חטא מכירת יוסף, הוא רומז לדבר שקורה בדורו. והוא אומר אתם ממשיכים את אותו חטא. אתם מתייחסים לעניים, מוכרים אותם בעד כסף. אתה יכול להרוויח זוג נעליים, אז אתה מוכר את אח שלך. איך אתה מתנהג? אבל בעצם כמובן הוא רומז לנו למכירת יוסף הצדיק, על מכרם בכסף צדיק.
אז ודאי שזה חטא חמור. ואף על פי כן, צריך להבין, זה לא סתם איזה כעס רגיל בין אחים. איך זה מגיע לכזה חוסר שליטה עד כדי לבוא ולהרוג או לרצות להרוג את אחיהם?
אז כדי להבין את זה לעומק, אנחנו צריכים לראות מה קרה בדורות שלפניהם. נתחיל מאברהם אבינו. כמה ילדים היו לאברהם?
עוד ניחוש? יותר משניים.
היה לו שמונה ילדים. לאברהם שמונה ילדים. אמרתם שניים, כי יצחק וישמעאל ישר קופצים לנו לראש. אבל היה בני קטורה, זמרן, יוקשן, מדן, מדין, ישבק ושוה. שישה בנים שנולדו לאברהם מקטורה. מי זה בכלל? שמענו עליהם? על מדין שמענו בהמשך. מדין יצא ממנו עם. חז"ל אומרים שקטורה זו הגר. כן.
על כל פנים, כתוב את בני הפילגשים אשר לו, שילח אברהם מעל פניו ועודנו חי קד מהארץ קדם. הוא שלח אותם אל ארץ קדם, קדם זה במזרח. הלכו למזרח. יש אומרים שחלק מהתורות של המזרח, אז יש בהם כל מיני כל מיני הדים של דברים שאברהם אבינו לימד את בניו. על כל פנים,
היו לו שמונה ילדים. מתוך כל השמונה נבחר אחד בלבד. רק יצחק. כי ביצחק יקרא לך זרע. כל האחרים לא נקראים זרע אברהם. למרות שהם כמובן צאצאים של אברהם, אבל הם לא זרעו. למה? כי זרעו של אברהם זה לא רק המשך גנטי, הורים ביולוגים, לא על זה מדובר. זרעו של אברהם זה מי שהולך בדרכו, מי שממשיך את שליחותו. ומתוך כל הבנים שהיו לאברהם, רק יצחק המשיך את דרכו.
תגיד, יצחק הוא היה הבן היחיד, את יחידך אשר אהבת מבנה של שרה. כל השאר, בנים של נשים אחרות, הגר קטורה, בין אם נגיד כחז"ל שזה אותה אישה, בין אם נגיד שזה אישה אחרת, על כל פנים, זה לא משרה, זה מאברהם ושרה יש רק בן אחד, אז הוא רק ממשיך. אבל מה נגיד בדור הבא? יעקב ועשיו, שניהם בנים של יצחק ושל רבקה. שניהם תאומים באותו רחם, יחד הרו ויחד נוצרו. מה נגיד? והנה בכל זאת אחד מהם בלבד ממשיך. עשיו נדחה. ורק בן אחד נבחר להיות ממשיך.
היום יודעים שבני יעקב, כל 12 בני יעקב, כולם שבטי י"א. כולם ממשיכים דרכו של י"א. אבל הם לא ידעו את זה. לא היה להם סיבה לדעת, הם לא היו נביאים שידעו שכבר מנוי וגמור שכל 12 הבנים, כולם ממשיכים דרכו של עם ישראל. כשיוסף אומר להם אני עומד וכולכם משתחווים לי, מה הם מפרשים את זה? הם לא מפרשים את זה רק אני הבן המועדף. הם מפרשים את זה רק אני אהיה המלך של עם ישראל. אלא הם מפרשים אני לבדי עם ישראל. אני לבדי זרעם של אברהם ויצחק. אתם גויים כמו ישמעאל וכמו עשיו.
ואחד הדברים הכי פוגעניים להגיד לבן אדם, זה להגיד לו אתם גויים. אתם לא יהודים.
אני אביא כמה דוגמאות. אם אתם זוכרים, היה פעם שבנימין נתניהו, ראש הממשלה המיועד, בהתחלת החיים הפוליטיים שלו, נפגש עם הרב יצחק כדורי זכר צדיק לברכה, לחש לו באוזנו, השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים. זוכרים את זה? עכשיו, המיקרופון קלט את הלחישה הזאת, ואיזה רעש, איזה מהומה.
עכשיו אני לא דן עכשיו, זה חכם להגיד, לא חכם להגיד.
אבל בצדק אנשים נזעקו. מה אנחנו לא יהודים? הרב פרץ ישאל, זוכר? שמה? הרב של רעננה? כן. אמר כל העליה הרוסית, אומד 50% לא יהודים. אחת הדרך. גם יצאו עליו, איך הוא אומר, לא יהודים. היה רעש גדול. כן, לא זוכר בדיוק את הסיפור, אבל אתה אומר הוא היה להם תמורה 20%.
עכשיו ברור שבאמת, למשל, העולים מרוסיה, ברור שחלקם הם לא יהודים על פי הלכה. הרי יש בחוק השבות, בחוק במדינת ישראל, יש מה שנקרא סעיף הנכד, שעכשיו אחד הדברים שרוצים לבטל אותו. שמה זה אומר? שמי שסבא שלו יהודי, הוא גם זכאי לעלות לארץ, למרות שהוא בוודאי לא יהודי על פי הלכה. סבא שלו יהודי, אבל הסבתא לא. ולכן אבא ואמא שלו לא יהודים. לא אבא ולא אמא. ולא סבתא. סבא אחד יהודי. אז ברור שעל פי הלכה לא נחשבים יהודים. עכשיו, מצד שני, זה ברור דרך אגב, בלי קשר עכשיו לחוק השבות. לחוק השבות במובן הזה שעם לתת להם סל קליטה ולתת להם אזרחות ו זה, כמו שאמרת, יש עוד מאות אלפים ברוסיה שיכולים לבוא. אבל אור ירוק לבוא לישראל. בדיוק. אם בן אדם בא, כי בן אדם הזה, נניח, הוא באמת סבא שלו יהודי והוא רוצה להיות יהודי, והוא רוצה להתגייר, אז מקבלים אותו הרבה יותר בקלות מאשר גר אחר. יבוא סתם אדם לא קשור משום מקום, גוי שרוצה להתגייר, קצת יותר יקשו עליו. אם הוא זרע ישראל, שסבא שלו, הוא לא יהודי, אבל סבא שלו יהודי, מקילים עליו יותר. כן, לא, לא שדורשים ממנו פחות, אלא שמבחינת לקרב אותו ו להאיב עליו את הגיור, לא, לא מנסים לדחות אותו. זו הכוונה. גר רגיל, כתוב שצריך להגיד לו, מפחידים אותו. בשביל מה לך הצררה הזאת? אתה תתגייר, יהיה לך תרי"ג מצוות, תהיה חייב, לא תעמוד לא תעמוד בהם, תלך לגיהינום. מאיימים על הגרים. אבל מי שהוא זרע ישראל ורוצה להתגייר, לא מאיימים עליו. זה לא אומר שמקילים עליו במובן של הדרישות. יש דרישות, עליו לעמוד בהן. אבל מבחינת הגישה, ההתייחסות, ההתייחסות היא אחרת. על כל פנים,
אז זה דוגמה נוספת. אני זוכר בזמנו סמוך לתקופה של רצח רבין, אז הרב שך זכר צדיק לברכה, נשא איזה נאום מפורסם, והוא אמר החילונים האלה, בוני נידות, אוכלי שפנים וחזירים. וממש סמוך אחר כך היה איזה היה שבת של רבנים בקיבוץ מזרע. קיבוץ מזרע זה קיבוץ שמגדלים דבר אחר, כן, מגדלים שם חזירים. אז אז היה שמה, הם הזמינו קבוצה של רבנים לבוא ולשוחח כדי ליצור איזה קרבה. התחושה הייתה אחרי רצח רבין, התחושה הייתה של פילוג ושסוע של העם. אז אז היה שמה אישה אחת שקמה ואומרת מה זה הדבר הזה? איזה חוצפה של הרב הזה שלכם, אומר שאנחנו אוכלי חזירים ושפנים. אומר לה חבר שלה מהקיבוץ לא הבנתי מה את מתעצבנת. זה מה שאנחנו עושים, לא? אז למה היא התעצבנה? בצדק היא התעצבנה. כי מבחינתה, כשהוא אומר את אוכלת שפנים, מה היא שומעת? את לא יהודיה. עכשיו, זה לא מה שהוא אמר חלילה. ודאי שהם יהודים. יהודי אף על פי שחטא ישראל הוא.
אבל התחושה שאומרים לבן אדם אתה לא יהודי, זה נורא ואיום. אני אתן רק עוד דוגמה אחת אחרונה. היה לא מזמן, לפני כמה שנים, היה סיפור באיזה יקב. ביקבים תמיד מקפידים מאוד, חייבים להקפיד על פי הלכה, חייבים להקפיד שכל העובדים ביקב הם יהודים, ואפילו שומרי תורה ומצוות. כי בעיקרון יהודי שלא שומר שבת ונגע ביין, אז יש נוהגים שלא לשתות ממנו. גוי שנגע ביין, ודאי אסור לשתות ממנו. לגבי יהודי שלא שומר שבת, מחלל שבת בפרהסיה, יש על זה דיונים. להקל או להחמיר, אבל המחמירים לא שותים. וכיוון שהיקב רוצה למכור גם ליהודים שמחמירים על ההלכה הזאת, אז הם אז הם דורשים תנאי בסיסי. אתה רוצה להתקבל לעבודה ביקב, אתה צריך להיות יהודי שומר תורה ומצוות. ואז, כן, ודאי שמדובר על יין מבושל, לא מבושל. יין מבושל לא שייך. אבל היה שם, באותו באותו זמן היה איזה סיפור של כמה יהודים עולי אתיופיה שפיטרו אותם מהיקב. הטענה הייתה, אני לא נכנס עכשיו מה אמיתי, מה לא אמיתי, לא חקרתי את הנושא. אבל הטענה הייתה שלמה פטרו אותם? כי הם לא נחשבים יהודים בעינינו. איזה רעש, איזה כעס, ובצדק. אם מישהו מתייחס לעולי אתיופיה שעלו לפה במסירות נפש, שמרו על יהדותם במשך אלפי שנים באתיופיה במסירות נפש. עלו לפה במסירות נפש. ו להתייחס אליהם שהם לא יהודים, זה עוול נוראי. אבל זה לא סתם עוול. ברגע שאתה מתייחס לבן אדם כלא יהודי, זה טעון, זה אמוציונלי, נגעת לו בדברים הכי עמוקים בנפש. וזה בעצם מה שהאחים שומעים מיוסף. כשהוא אומר להם אני עומד ואתם משתחווים, מה שהם שומעים שהוא בעצם אומר להם אני יהודי, אתם לא יהודים, אתם תהיו כמו מדן, מדין, ישבק ושוה. מי שמע עליהם? מי זוכר אותם בכלל? אתם תהיו כמו ישמעאל ועשיו. אנחנו מכירים היום את ישמעאל ועשיו. ואף על פי כן, זה אויבים של עם ישראל, זה לא עם ישראל. זה מה שהם שומעים שהוא אומר להם.
ולכן זה נוגע בעצב חשוף בליבם. עכשיו זה לא מצדיק חלילה, לא רצח ולא למכור אותו לעבד למצרים. אבל זה כן נותן לנו קצת יותר הבנה שאבות שלנו, 12 השבטים הקדושים, הם לא איזה אוסף של ברברים שבגלל מריבה בין אחים הולכים ורוצחים את אחיהם, אלא הם הרגישו איזו שהיא זכות קיומית להיאבק על הזכות שלהם להיות חלק מעם ישראל. אמנם זה הביא אותם למעשה חמור, אבל כשאנחנו מבינים את זה, אנחנו יכולים להבין גם את עומק הקלקול, גם את עומק התיקון. התיקון הוא שכל עם ישראל, 12 שבטי י"א, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם חלק מעם ישראל לנצח נצחים. רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר צדקו יגדיל תורה ויאדיר.