בלוג

ערב טוב.
ערב טוב.
ברשות מורה ורבותיי.

יעקב חוזר מחרן לארץ ישראל, ובדרך, במעבר יבוק
"ויוותר יעקב לבדו, וייאבק איש עמו עד עלות השחר."

מי זה אותו איש?
מלאך. מלאך.
איך אנחנו יודעים? למה לא כתוב מלאך? כתוב איש.
איך אתם יודעים שזה מלאך?
תמיד כשהוא נהיה...
של יעקב, כל מי שנראה לו איש, זה בעצם מלאך.

טוב, כאן זה גם מפורש. זה כתוב מפורש בתורה.
קודם כל הוא אומר לו:
נאבקים כל הלילה, אז הוא אומר לו: "שלחני כי עלה השחר."
אז מה? מה הקשר?
מה הקשר? עלה השחר, תגיד קריאת שמע של שחרית.
מה זה קשור לזה שאני צריך לעזוב אותך? אם אתה נלחם, אני לא לא עוזב אותך, לא בלילה ולא בבוקר.

אז אמנם הדבר הזה לא מובן, חז"ל מסבירים
שהמלאך בבוקר חייב לעלות ולשבח ולהשתמש לפני הקדוש ברוך הוא.
"חדשים לבקרים רבה אמונתך."
אז המלאך חייב לעזוב, אז הוא אומר לו טוב, תשלח אותי, אני חייב ללכת לריבונו של עולם.
אבל זה עדיין לא מפורש בפסוק, זה קושיה שחז"ל מתרצים אותה באמצעות האמירה שזה מלאך.
אבל זה מפורש בפסוק. חז"ל לא...
כאן הם ביססו את דבריהם ממש על פסוקים.

שכן כתוב:
יעקב אומר לו: "לא אשלחך כי אם ברכתני."
אז הוא אומר לו: "מה שמך?" ויאמר: "יעקב." ויאמר: "לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל."
למה ישראל?
"כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל."
התמודדת גם עם אנשים, גם עם אלוהים.
מה הכוונה?
הכוונה היא למלאך.
התמודדת גם עם כוח אלוהי שהוא המלאך.

מי זה האנשים שהוא התמודד איתם?
לבן ועשיו, נכון.
כן.

וגם יעקב קורא למקום
פניאל. מדוע?
"כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותינצל נפשי." וואו, פני אל. ראיתי אל פנים אל פנים.
כלומר, התמודדתי פנים אל פנים מול מלאך.
זה לא מקום בארץ ישראל?
זה ממש על המעבר של הירדן.
זה בצד השני של ארץ ישראל?
לא יודע, זה על המעבר.

כשהוא עובר, הוא נאבק איתו. זה לפני, היה תוך כדי המעבר, לא יודע.
אתה צודק שיש בספר שופטים
שתי ערים, סוכות ופנואל שנמצאות באמת בעבר הירדן.
לא על הירדן, מעבר לירדן מזרחי.
כלומר, מחוץ לארץ.
שגדעון רודף אחרי שרי מדין, אז הוא בעצם מגיע לשם.
מבקש מהם עזרה, והם לא נותנים לו עזרה.

על כל פנים, מדובר באמת במלאך. כיוון ש
ברור מהפסוק שמדובר על מלאך, אז חז"ל אומרים לעצמם, אוקיי, איך זה יכול להיות מלאך נאבק עם יעקב אבינו? איך זה ייתכן?
הרי
כל פעם מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו, באים לשמור עליו.
"ויפגשו ויעקב הלך לדרכו ויפגשו בו מלאכי אלוהים."
הכוונה היא לא שהם פוגעים בו במובן השלילי, אלא הם פוגשים אותו.
"ויאמר יעקב כאשר ראה מחנה אלוהים זה."
"ויקרא שם המקום ההוא מחניים." הוא רואה את זה כדבר חיובי.
גם בתחילת הפרשה שלנו: "וישלח יעקב מלאכים לפניו לעשיו אחיו." ואומרים חז"ל: מלאכים ממש.
הוא שולח מלאכים. המלאכים הם תמיד יחד עם יעקב אבינו, משרתים אותו, מסייעים לו, שומרים עליו, משגיחים עליו.
איך פתאום מלאך שנאבק בו?
אמרו חז"ל: זהו שרו של עשיו.
לכל אומה ולשון יש מלאך שממונה עליה.
לעם ישראל, אז קודם כל מיכאל שר ישראל. אבל זה לא רק, אפילו לא רק מיכאל המלאך מיכאל.
אלא יעקב אבינו
מלא מלאכים. מלאכים בארץ ישראל, מלאכים בחוץ לארץ, מלאכים משמשים אותו ככה. מלאכים שמגנים עליו ככה. כל הזמן מלאכים.
גם אצל האבות, אצל אברהם ויצחק, גם ראינו מלאכים.
אפילו אצל הגר
שפחת שרה, ראינו שהמלאך מתגלה אליה, מדבר אליה חמש פעמים.

אבל
גם לאומות העולם יש מלאך ממונה עליהם.
כי עובדה שהקדוש ברוך הוא ברא אותם.
אם הקדוש ברוך הוא ברא את עשיו, סימן שגם לעשיו יש תפקיד אלוקי בעולם.
הוא לא נברא לחינם.
עשיו נברא ולא רק בשביל להציק לנו,
אלא בגלל שיש משהו שזה התפקיד של עשיו להביא לעולם.
ולכן יש מלאך שממונה גם על עשיו.
וכאשר המלאך הזה רואה שיעקב עומד להיכנס לארץ, תפקידו של המלאך הזה לבוא ולהתמודד עם יעקב.
ההתמודדות הזאת היא חלק מהבירור
שבסופו של דבר אנחנו, עם ישראל, גם יוצאים חזקים יותר, איתנים יותר, כאשר אנחנו מצליחים להתמודד ולהתגבר
גם על אומות שבאות להתמודד איתנו.
כן, דוד.
הוא שלח מלאכים, מלאכים מהשמיים לפניו, שיפגשו את עשיו.
למה הוא כל כך פחד ממנו?
מה המלאכים לא יגנו עליו?
זה נושא לשיעור אחר.
אבל רש"י אומר, על פי הגמרא, שהוא פחד שמא יגרום החטא.
כי יעקב יודע, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא."
ויכול להיות שיש בזה חטא שאני אפילו לא מודע אליו,
ואז החטא עלול לגרום שכן, אני עלול להיפגע מ ידו של עשיו.

הוא בכל זאת אחיו.
אחים אחים.
לא.
האחים הראשונים בעולם מה קרה להם? אחד רצח את השני.
אז יעקב עזב 20 שנה, לא כיבוד לאחים, לא כיבוד לעשיו, אבל הוא לא היה.
כן.
אז הוא שלח מלאכים להביא אותו.
לא רצה להרוג אותו.
הוא רצה, הוא ראה את הפרה.
לא רק רצה להרוג אותו.
בתחילת הפרשה, כאשר הוא שולח מלאכים לעשיו אחיו,
אז מה חוזרים המלאכים ואומרים לו?
וגם יוצא לקראתך ו-400 איש עמו.
זה לא משלחת קבלת פנים, זה לא טקס עם שטיח אדום, זה גדוד שבא להילחם בו ולהרוג אותו.
הוא לא כתוב שהוא בא להילחם, לא יודע מה.
400 איש, זה לא מספר מקרי.
400 איש, הוא יוצא לקראתך.
אז זה לקראתו.
קבלת פנים, מה?
לא, 400 איש זה לא מספר מקרי.
400 איש, אנחנו מכירים את המספר הזה מכמה וכמה מקומות בתנ"ך, למשל דוד המלך, יש לו גדוד של 400 איש.
גדוד לוחמים.
וזה מופיע בעוד כמה מקומות בתנ"ך, המספר הזה 400 איש.
זה הכוונה לגדוד לוחמים.
למה הוא שלח את נשפז להרוג אותו?
אז זה לא כתוב מפורש בתורה.
רבי שלמה שואל.
400 כסף כתוב הרבה דברים בתורה.
כן, זה משהו אחר.
הוא שלח את נשפז להרוג אותו?
אנחנו יודעים, כתוב מפורש בפסוק שעשיו רצה להרוג אותו.
"כי קרבו ימי אבל אבי והרגה את יעקב אחי."
זה היה מזמן, עברו 20 ומשהו שנים.
אז אתה אומר או שהשתנה, או שלא השתנה.
אבל עכשיו שהוא בא...
עשיו שמר לו פינה.
עכשיו שהוא בא ויוצא לקראתו עם 400 איש, 400 איש פירושו גדוד לוחמים.
ואדם לא יוצא לקראת מישהו עם גדוד לוחמים, אלא בשביל להילחם איתו.
ולכן ברגע שיעקב שומע את זה, אז כתוב: "וירא יעקב מאוד וייצר לו."
לא בתחילת הפרשה. בתחילת הפרשה אמר: "אני בא פניי לשלום."
"וישלח יעקב מלאכים לעשיו אחיו."
"אחרי חיה יעקב, אני אחיך."
"עם לבן גרתי, והרדתי."
"ואיש ושור וחמור, בצאן ועבד ושפחה, ואשלחה להגיד לאדוני." אני מתייחס אליך בתור אדוני.
"למצוא חן בעיניך."
והוא לא מת.
"וישובו המלאכים אל יעקב לאמור:
באנו אל אחיך אל עשיו."
דורשים חז"ל, למה כתוב אל אחיך אל עשיו? מספיק להגיד באנו אל אחיך. או באנו אל עשיו.
אומרים לו המלאכים: אתה מתייחס אליו כי אל אחיך.
אבל הוא מתייחס אליך כי אל עשיו.
באנו אל אחיך אל עשיו, וגם יוצא לקראתך ו-400 איש עמו. "וירא יעקב מאוד וייצר לו."
זה ברור מהפשט שהכוונה היא שעשיו רוצה להרוג אותו.
ולכן יעקב כל כך מפוחד.
ומה הוא אומר?
הוא חוצה את המשפחה ואת הצאן ואת הבקר ואת הכל לשני מחנות.
"אם יבוא עשיו אל המחנה אחת והיכהו, והיה המחנה נשאר לפלטה."
ברור לו שעשיו בא להכות. נכון, בסוף יעקב, עשיו לא יכה את יעקב.
מדוע? כי הוא שולח לו מנחה, והוא מתפלל.
והוא קורע ומשתחווה לפניו שבע פעמים, עד גישו עד אחיו.
הוא מאוד מאוד משפיל את עצמו ונכנע בפני עשיו.
וגם אבא שלו עוד היה חי, אבא שלו לא יהרוג אותו עד שהוא לא ירא.
הוא לא אמר "עד", הוא אמר "יקרבו ימי אבל אבי."
אבל בואו נחזור רגע לענייננו, אני רוצה לדבר שוב על המאבק
של יעקב עם שרו של עשיו. עם המלאך של עשיו.

מה קבלת פנים שהוא קיבל?
"ויר כי לא יכול לו"
"ויגע בכף ירכו."
"ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עמו."
יעקב נהיה צולע.
יש לו נקה בכף ירכו.
"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה."
לא תגיד שזה...
אז קודם כל יש באמת גיד, יש ב...
אבל זה כתוב מהתורה עכשיו.
כן.
אבל הם לא יודעים את זה.
לא מאותו רגע. הרמב"ם מסביר כך:
בגלל הסיפור הזה אמר הקדוש ברוך הוא למשה בסיני:
תכתוב בתורה שעל כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.
זאת אומרת, מי כתב את ספר בראשית?
הרי זה משה רבנו קיבל את ספר בראשית בהר סיני.
את כל הסיפורים ואת כל מה שהיה, קיבל משה רבנו.
אז מסביר הרמב"ם, המשפט הזה פה: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה." הכוונה היא
שמשה רבנו בהר סיני, הקדוש ברוך הוא אומר לו: בוא תכתוב שבגלל זה יש פה איסור לא תעשה.
זה לא ש...
זה לא שהקדוש ברוך הוא ציווה את יעקב: או,
יעקב,
עכשיו נלחמת עם המלאך, נגע לך בכף הנשיא. קדימה, מעכשיו לא אוכלים את גיד הנשה.
יכול להיות שזה היה מנהג שהם נהגו אותו. יכול להיות שגם בני יעקב, השבטים,
יכול להיות שגם הם נהגו מעצמם לא לאכול את גיד הנשה.
אבל הקדוש ברוך הוא ציווה על עם ישראל, במתן תורה, תמשיכו לא לאכול את גיד הנשה.

על כל פנים, הדבר הזה צריך הבנה, מה בעצם, למה זה חשוב?
מה חשוב שהמלאך נגע בו, גרם לו צליעה, בסוף כתוב שהוא התרפא מצליעתו.
מה בעצם העניין פה?

אומר הזוהר הקדוש כך, זה מופיע בזוהר הקדוש על פרשת השבוע, על פרשת וישלח,
בדף קע"א עמוד א'. אני מקריא את הדברים לפי התרגום.
זה הזוהר הקדוש כתוב בארמית, אני קורא את זה בתרגום לעברית. בואו נראה.
"כמה מרמה ועורמה התחכם באותו הלילה"
"אותו שרו של עשיו, הרוכב על הנחש."
הנחש זה כנגד הנחש הקדמוני שהוא כנגד יצר הרע.
אז שרו של עשיו נקרא פה הרוכב על הנחש.
"כמה מרמה ועורמה הוא התחכם באותו לילה."
"כי היה יודע שכתוב הכל קול יעקב והידיים ידי עשיו."
"שאם נפסק קולו של יעקב, אם חלילה הפסיק לימוד התורה אפילו רגע אחד,"
"מיד הידיים ידי עשיו שולטות."
הכל קול יעקב עוצר את הידיים ידי עשיו מ לשלוט על עם ישראל.
אבל ברגע שהתורה מפסיקה אפילו לרגע אחד, עשיו מנצח.
"משום זה הסתכל לכל הצדדים"
"להרע ליעקב ולהפסיק את קולו."
"ומצאו חזק בכל הבחינות."
הזרועות מצד זה ומצד זה חזקים.
הגוף מתחזק ביניהם.
כוח התורה שלו חזק בכול.
"וייר כי לא יכול לו."
זה לא סתם להגיד שיעקב היה בריון.
זה בא להגיד שמדובר פה על הזרועות ועל הגוף.
זה בעצם רומז למה שאנחנו אומרים בפתח אליהו,
שאומרים שטרן דרואין, שתי הזרועות כנגד חסד וגבורה.
והגוף כנגד תפארת.
חסד גבורה ותפארת זה בדיוק כנגד האבות אברהם יצחק ויעקב.
אברהם אבינו איש חסד, "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם."
יצחק הוא מידת הגבורה. יעקב כליל תפארת.
האמצע, התפארת זה בעצם האיזון בין החסד לגבורה.
השילוב.
ולכן, בעצם כאשר המלאך שרו של עשיו מנסה לפגוע ביעקב, מתאר הזוהר הקדוש, הוא מנסה כביכול לפגוע ביד ימין, לפגוע ביד שמאל, לפגוע בתפארת.
לא, זה אברהם, יצחק ויעקב. מי יכול לפגוע בזה?
זה עוצמות אדירות.
מה עשה? "ויגע בכף ירכו."
התחכם כנגדו ואמר:
"כיוון שישברו תומכי התורה, מיד לא תוכל התורה להתחזק עוד."
כלומר,
יש בעם ישראל אנשים שהם לומדי תורה.
והם בעצם כמו הלב של עם ישראל, כמו המוח של עם ישראל.
כמו הראש. אנשים שהם מובילים את עם ישראל מבחינה רוחנית בלימוד התורה.
יש אנשים שהם לא זוכים ללמוד תורה בכזה התמדה וכל כך הרבה שנים, כל כך הרבה עומק, כל כך רוחב יריעה וידיעה.
אבל הם תומכי התורה. מה פירוש תומכי התורה?
מחזיקי תלמידי חכמים.
תורמים כסף לאנשים אחרים שילמדו, כמו יששכר וזבולון.
יששכר לומד בתורה, זבולון תומך בו.
אומר שרו של עשיו: אני רואה שבלומדי התורה אני לא יכול לפגוע.
זכות התורה מגנה עליהם, מסייעתם, אין לי אפשרות לפגוע בהם.
מה אעשה?
התומכים.
אני אפגע בתומכי התורה.
ברגע, והם אין להם כל כך הרבה קדושה,
אין להם כל כך הרבה לימוד תורה.
אז אם הם אני אפגע בהם והם יפסיקו לתרום, אז אני אוכל לפגוע בהם.
ואם התורה אין מה שתומך אותה, אז התורה הופכת להיות הולכת על גחון.
התומכים זה כמו חצי חצי, מה?
כן.
אבל לפעמים היצר הרע והקשיים
לפעמים מצליחים לפגוע יותר בתומכי התורה מאשר בלומדי התורה.
כי לומדי התורה, הם מוקפים בקודש, הם כמו חיים באיזה בועה של קודש,
וקשה ליצר הרע לפגוע בהם.
תומכי התורה, גם יש להם זכויות מרובות, שווה ושווה.
אבל היצר הרע יותר חזק אצלם, כי הם נמצאים בעולם חומרי, עולם של כסף, עולם של התמודדויות.
הנפילה יותר מהירה.
בדיוק. ואז הנפילה, וכשהם נופלים, עלולים גם להפסיק לתמוך בתורה.
ואז אם הם מפסיקים לתמוך, אז גם הזכות של התורה אין להם.
ואז יכול עשיו לפגוע בהם.

אנחנו חוליה חלשה.
כן.

וזה גם העניין של גיד הנשה.
מה זה בעצם העניין של גיד הנשה? מה זה הגיד הזה? מה הוא עושה?
הגיד הזה בעצם מחבר
מעצם הזנב, מלמטה מעמוד השדרה באגן התחתון עד לרגליים.
כי עמוד השדרה הוא החיבור בעצם מהמוח אל כל האיברים.
הרי מגזע המוח יוצא עמוד השדרה וחוט השדרה בתוכו.
חס ושלום,
אדם נפגע בגזע המוח,
הוא משותק בכל הגוף.
כי המוח לא יכול להעביר פקודות לגוף.
אנחנו מכירים את זה, אדם חטף משהו בגב בעמוד השדרה, זהו.
הוא מוטל. הראש עובד, הוא מבין הכל, הוא מדבר וזה.
לא יכול להזיז אצבע. מדוע?
המוח לא מעביר פקודות לאיברים.
המוח לא עובד.
גיד הנשה זה החיבור
מהמוח דרך עמוד השדרה, ואז מגיע לגיד הנשה שמחבר את זה לרגל.
וזה בעצם החיבור. חייב להיות בעם ישראל.
זה חייב לחבר את כל הרגל.
חייב להיות חיבור עד כף הרגל, עד למטה.
חייב להיות חיבור בעם ישראל.
אז מי ששולט על כף הרגל.
נכון, אבל הם לא יודעים את זה.
מי לא יודע?
יש כאלה שלא רוצים לנקות, אף אחד לא יודע איך גיד הנשה.
בגלל זה מורידים הרבה גידים.
אה, יכול להיות שלא יודעים מה זה גיד הנשה, אז מורידים הרבה גידים.
את החלק האחורי לבד. זה בחוץ.
החלק האחורי. אז אני אומר, בגלל זה לא מביאים מהארץ את החלק האחורי, לא יודעים.
כן. מורידים גידים.
כן. לא מביאים. בעיה להביא את החלק האחורי, לא רוצים להתעסק עם זה.
זה כבדות.
כבר לא שווה. יותר זול, יותר משתלם למכור את זה לגויים.
על כל פנים, בחוץ לארץ בוודאי יתעסקו עם זה.
בחוץ לארץ, היה לבן אדם כבשה, זה לא היה משחטה ששוחט מאות, מאות בקר.
בכבשים, היו מתעסקים עם זה.
לא יודעים גיד הנשה.
כן.
על כל פנים, אם יהודי עובד בחוץ לארץ,
מה שהוא עושה בחוץ לארץ, הכל כבשים.
אין לו רק כבשים.
הפרות שלנו של לוף, כולן אדומות.
פרות אדומות בלופ.
כולן אדומות, אין לבן, אין שחור. פה אין יודע להתפלל, הוא מברך.
בחוץ לארץ.
הכל שחור.
הכל שחור.
לא מצאת אחד שלא עלי ל עול וזה.
שתי שעות. לא מצאת רב.
אפשר למצוא.
על כל פנים,
זה בעצם הנקודה של גיד הנשה שמחבר בין המוח לבין החלק הכי תחתון ברגל.
כי עם ישראל חייב להיות מאוחד. שנייה, עם ישראל חייב להיות מאוחד. חייב להיות
הבנה כזאת שגם לומדי התורה ואנשים שעוסקים בקודש חייבים להיות הכל מחובר אל האנשים שאפילו הכי רחוקים.
חייב להיות החיבור הזה. רק אם יש את החיבור, עם ישראל יכול לעמוד ולהתייצב בצורה מלאה כנגד עשיו הרשע.
והדבר הזה יש בו סגולה מיוחדת דווקא לארץ ישראל.
כתוב: "ויבוא יעקב שלם עיר שכם." בא לארץ ישראל, בא לשכם, נתרפא מצליעתו.
בארץ ישראל יש אפשרות לראות איך שגם הדברים החומריים הם גם מצווה.
אדם למשל, הולך לעבודה בבוקר. בשביל מה אתה הולך לעבודה?
אז מה זאת אומרת? להתפרנס, להביא אוכל הביתה.
רגע.
הדבר הזה שאתה הולך להתפרנס, זה גם מצווה. איזו מצווה יש בזה?
יישוב ארץ ישראל.
יישוב ארץ ישראל, זה לא רק לגור בארץ, לא רק לעבד את האדמה.
זה כל דבר שאדם עושה כדי לזכות אנשים שיוכלו לגור בארץ ישראל, זה יישוב ארץ ישראל.
אז הוא הולך סוכה.
כן. אבל הרבה יותר מזה. אם אב"י למשל מתקן מזגנים, עכשיו בחורף אין לו הרבה עבודה.
אבל בקיץ,
אם לא היו מזגנים בארץ ישראל, הרבה פחות אנשים היו מוכנים לגור פה.
אם למשל אחד אחר עונה אגמונית בארץ ישראל,
אז נהג גמונית מאפשר לאנשים
להגיע במהירות ממקום למקום.
בסופו של דבר, כל בן אדם שחי פה ועובד פה,
אז הוא משרת את האנשים ויוצר חברה מתוקנת.
זה חלק מהפאזל.
וזה חלק מהמצווה של יישוב ארץ ישראל.
אז זה היופי. בארץ ישראל גם הדברים החומריים יש בהם קדושה.
ולכן יעקב מתרפא מצליעתו. כי גם גיד הנשה, גם החלק הכי נמוך ברגל מתחבר פתאום לקדושה.
וזה בעצם כוחה של ארץ ישראל לתקן כנגד עשיו הרשע.
רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."
"יגדיל תורה ויאדיר."