בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.

"וישלח יעקב מלאכים לפניו לעשו אחיו, ארצה שעיר שדה אדום."

אומר רש"י, וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ממש. מלאכי אלוקים, מלאכי עליון. אלו המלאכים שיעקב שולח.

על רש"י צריך לשאול שתי שאלות. שאלה אחת: מניין לך? מאיפה אתה ממציא שזה מלאכים ממש? טוב, רש"י לא המציא את זה, רש"י לקח את זה מהמדרש. אז השאלה היא על המדרש. מאיפה המדרש ממציא שזה מלאכים ממש? הרי מה פירוש המילה וישלח יעקב מלאכים? מה זה מלאכים? שליחים. אז למה לא להגיד בצורה פשוטה? יעקב שולח שליחים? הרבה פעמים אנחנו מוצאים ששליח נקרא מלאך. יש ששולחים מלאכים, שולחים שליחים, אבל מי אמר שזה צריך להיות מלאכי אלוקים, משמי שמיים העליונים? יכול להיות בני אדם שהוא שולח אותם בתור שליחים, למה לא?

הדבר הראשון, מאיפה רש"י למד את זה? מאיפה המדרש למד את זה? דבר שני, שאולי יותר מסובך וקשה להבנה, מה פתאום נגיד שיש לך מלאכים, מלאכי אלוקים. אז ככה אתה שולח אותם לשליחויות? אולי גם תשלח אותם לעשות קניות בסופר? תשלח אותם להביא את הכביסה מהמכבסה? מה זה? ממתי ככה משתמשים במלאכי אלוקים?

אז קודם כל נתחיל מהשאלה הראשונה, מאיפה באמת, דרך אגב, הנכד של רש"י, רשב"ם, שהוא תמיד מפרש לפי הפשט, אז הוא אומר, מדובר פה באנשים. לא מלאכי אלוקים, בני אדם. יעקב שולח שליחים אל עשו אחיו. ואומר הרשב"ם, והשלוחים לא ידעו דאגתו של יעקב. זה לא מלאכים שיודעים הכל. השליחים לא מבינים יותר מדי. הוא אומר להם, תראו, לכו, תגידו לעשו, עם לבן גרתי ואחר עד עתה, ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה. ואני בא, בוא למצוא חן בעיניך, זה הכל. משהו פשוט בין אח לאחיו. השליחים האלה, לפי רשב"ם, אפילו לא ידעו שיש פה איזה מתח, איזה יריבות. ולכן הם מופתעים באים חזרה ומופתעים, באנו אל אחיך אל עשו, והוא גם יוצא לקראתך ו-400 איש עמו.

על כל פנים, זה דברי הרשב"ם. מאיפה רש"י לקח את דבריו? אז קודם כל, במקרה הזה, רש"י מתבסס ממש על הפשט של הפסוקים. הפרשה ככה מתחילה, וישלח יעקב מלאכים לפניו ולעשו אחיו. אבל, אנחנו בגלל שכבר עבר שבוע מאז הפרשה הקודמת, שכחנו מה היה בסוף הפרשה הקודמת. איך נגמרה הפרשה הקודמת? לא, זה בהמשך הפרשה שלנו. אבל, בסוף הפרשה הקודמת, לבן רודף אחרי יעקב, יעקב קורת איתו ברית, ואז כתוב, "ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלוהים. ויאמר יעקב כאשר ראם, מחנה אלוהים זה. ויקרא שם המקום ההוא, מחניים". וישלח יעקב מלאכים לפניו ולעשו אחיו. אז זה מאוד מאוד מתבקש, זה פסוק אחרי פסוק. אחרי שאמרנו בפסוק הקודם שויפגעו בו מלאכי אלוהים, ויאמר יעקב מחנה אלוהים זה, אז הגיוני שאחרי זה שהוא שולח מלאכים, הכוונה היא מאותם מלאכי אלוהים שהוא פגש פסוק אחד קודם. אנחנו לא תמיד זוכרים את זה, אנחנו מתחילים פרשת וישלח כאילו פה התחלת התורה. לא, יש פסוק לפני, שאומנם קראנו אותו לפני שבוע, אבל הוא עדיין קיים, והוא עדיין פסוק אחד לפני.

אז יש בזה היגיון מאוד חזק בפשט, כי מה המלאכים האלה עשו? ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוהים. אוקיי, ומה? הוא אמר להם, היי, היי, מה נשמע? והלך הלאה? זה גם מוזר, אתה צודק, זה מוזר, מה הוא שולח אותם? אז זה השאלה השנייה שתכף נשאל, אבל כנראה זה קשור. דרך אגב, הכלי יקר כותב, "מחניים", ויקרא שם המקום הוא מחניים, מחניים זה ראשי תיבות: מאותו חיל נטל יעקב מלאכים. אז אומנם ראשי תיבות זה לא הוכחה לכלום. באותה מידה אפשר להגיד שמחניים זה ראשי תיבות של "מסיבת חנוכה נחגוג יחד מהרה". בסדר? זה גם הלוואי שזה יתגשם. אבל, אבל כן, אנחנו רואים ראשי תיבות אפשר להגיד, זה המצאתי הרגע תוך כדי דיבור את הראשי תיבות האלה. זה לא ראשי תיבות זה לא הוכחה. אבל זה זה כן מחובר לפשט בפסוק הקודם.

ועדיין, מה פתאום הוא שולח מלאכים? למה לשלוח מלאכים? כותב על זה המהר"ל: חס וחלילה, יעקב לא שולח מלאכים לשליחויות. הם לא נערי שליחויות שלו, הם לא הולכים לקנות לו קפה. בקופיקס או לא יודע איפה. אבל, כאשר יש דברים שהם לא צורך אישי שלו, זה צורך של עם ישראל. זה צורך, עכשיו זה צורך היסטורי. יעקב מבין שהרגע הזה שהוא עצמו מגיע לארץ ישראל, זה רגע של הכרעה היסטורית. זה רגע שהשאלה עכשיו: מי נשאר פה בארץ ישראל, יעקב או עשיו? האם עשיו בא להילחם עם יעקב, וחלילה פוגע ומשמיד יש 12 שבטים. אנחנו היום יודעים עד כמה זה גורלי, עד כמה כל אחד מהשבטים זה חלק, מה זה? שבטי י"ה? זה הם נמצאים על החושן, נמצאים על הכפת בני האפוד. יש כל ה-12 שבטים, כל מה שאנחנו רואים בכל אורך ההיסטוריה. האם יעלה על הדעת שאחד השבטים יהרגה על ידי עשיו? אולי חצי? יעקב חוצה, "והיה החצם אשר איתו לשני מחנות. אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והיכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה". זה אמירה מזעזעת. יעקב מכין את עצמו לאובדן של חצי מעם ישראל. מקסימום. מקסימום, נכון. בוודאי שכן. מאיפה חשב על עם ישראל? כבר לאברהם נאמר, "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת זרעו אחריו". אברהם אבינו, והוא אומר לו, אברהם אבינו מקבל כבר בברית בין הבתרים, "גר יהיה זרעך, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר עבדו דן אנוכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". יש פה תודעה היסטורית. אברהם, יצחק ויעקב חיים מתוך תחושה שאנחנו סוללים פה דרך, שאנחנו הוא אומר לו "כה יהיה זרעך כמו כוכבי השמיים". זה הכל פה בתודעה הזאת. שהולך לצאת מפה עם שילך בדרכו של השם, שילך בדרך האמונה.

ולכן, יעקב מבין, ובמיוחד כל הברכות שרבקה הכריחה את יעקב לגנוב אותם, ולקבל את הברכה כי מבינים שיש פה איזה משהו, איזה אמירה לדור דורות. ולכן, יעקב כשהוא חוזר לארץ, הוא מבין שזה רגע מכונן. הוא מבין שהמפגש הזה עם עשיו עלול להיגמר או במלחמה, עם שיש בה הרוגים חלילה. או עלול להיגמר בכך ש יש, אין מלחמה, אבל יש עדיין כסח, ועשיו נשאר בארץ, וכל הזמן, כל המגורים של יעקב בארץ, עשיו ממשיך להצר לו ולגרום לו צרות צרורות. בפועל, עשיו לקח את רגליו והלך לו. עשיו הולך להר שעיר בסופו של דבר, בסוף המפגש הזה.

אז יעקב מבין שיש פה איזה איזה רגע מאוד מאוד משמעותי, ולכן כן, הוא שולח מלאכים. המלאכים הם לא משרתים של יעקב באופן אישי, אבל המלאכים הם משרתים של מי? של הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו פועל למען עם ישראל. כאשר משה רבנו יושב על ראש הגבעה, מרים את ידיו, מוריד את ידיו. כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. מי עושה את הנס הזה? משה עושה את הנס הזה? זה הקדוש ברוך הוא עושה. בוודאי. אז הקדוש ברוך הוא בעצמו מתערב ומשפיע על המציאות, ומחולל ניסים למען עם ישראל. ודאי שהמלאכים, שהם שלוחי ה' של הקדוש ברוך הוא, ודאי שהם נרתמים לכל דבר שהוא למען עם ישראל, למען ההמשכיות ההיסטורית של עם ישראל. ולכן, יעקב כן שולח אותם גם למטרה הזאת.

רבנו בחיי מביא שיש יש, הוא מביא עוד הוכחה שמדובר על מלאכים. זה לא הוכחה מוחלטת, אבל הוא אומר, כתוב בהמשך, "וישלח יעקב מלאכים לפניו ולעשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום". אבל הם עוד לא הולכים, כי הוא עוד לא אמר להם מה לעשות. "ויצום לאמור, כה תאמרו לאדוני לעשו, כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי", וכולי וכולי. "וישלחה", להגיד לאדונים, "מצא חן בעיניך". "וישובו המלאכים אל יעקב לאמור". מתי הם הלכו? כתוב שהם הלכו? לא כתוב שהלכו. כתוב "וישלח". כתוב "וישלח". הוא עוד לא, הם עוד לא הלכו, כי הוא שולח אותם והוא מצווה אותם, מתחיל להגיד להם, תגידו ככה, תגידו ככה, תגידו ככה. היה צריך להיות כתוב, "וילכו המלאכים אל עשו, ויאמרו לו כאשר דיבר אליהם יעקב. וישיבו המלאכים ליעקב לאמור", וכולי וכולי. אז למה לא כתוב "וילכו"? אומר רבנו בחיי, כי זה מלאכים, הם לא צריכים ללכת. יעקב שולח אותם, פוף, הם כרגע עומדים אצל עשיו.

הכל בדרך נס. טוב, ומה עם כל הכבשים? הוא לוקח, טוב, זה עוד לא, רק בהמשך כתוב, "וירא יעקב מאוד ויצר לו". ורק אחר כך הוא שולח הוא מתפלל, ואז "ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו". זה עוד 15 פסוקים אחרי זה. אז אה, ושם הוא אומר, "עבדיו עברו לפניי". העבדים הם אלה שמביאים את הכבשים. המלאכים רק היו צריכים לבוא, להגיד שלום לעשיו, לראות איך פניו, והם חוזרים. עשיו לא פחד מהמלאכים? אם הם היו מביאים מלאכים, מה הסיפור? זה נגמר רגע. באמת, אור החיים הקדוש כותב שזאת הייתה מטרה. בדיוק. לכן בחר לשלוח מלאכים. כדי שעשיו יפחד. מתחנן אליו. הפשט הוא שגם אם זה היה מלאכים, עשיו לא יודע שזה מלאכים. זה הפשט. לא, מלאכים. אם הוא לא יודע, זה לא מפחיד אותו. איך נראים מלאכים? לפי, תכף נגיד עוד פירוש אחד, אבל בצורה פשוטה, בדיוק. כמו שבאו מלאכים לאברהם בדמות אנשים, כמו שבאו מלאכים ללוט בדמות אנשים. ככל הנראה, כך באו גם אל עשיו. עובדה, הרי זה ברור, שאם היו באים אליו, רכב אש וסוסי אש ומלאכים עם שש כנפיים לאחד, נראה לכם שהיה ממשיך לבוא לתקוף את יעקב? לא. אין סיכוי בעולם. בן אדם רואה מלאך אחד עומד לו מול הפנים, הוא כבר מתעלף. אז עשיו אולי לא מתעלף ממלאך אחד. אבל זה לא היה מלאך אחד, זה היה כמה וכמה מלאכים, "מחנה אלוהים זה". והמחנה הזה הולך אל עשיו ואומר לו "כה אמר עבדך יעקב". והוא בא עם 400 איש עמו? לא, לא דופק חשבון ולא מפחד.

אז כנראה שזה לא היה בדמות מלאכים, אלא בדמות אנשים. אז למה הוא שולח מלאכים? כנראה לא בדיוק בשביל להפחיד אותו. אז לכן, אומר אור החיים הקדוש עוד פירוש. פירוש שני, הוא אומר למה הוא שולח מלאכים? פשוט מאוד, כי הוא רוצה, בדיוק לפי הפירוש של אור החיים, של רבנו בחיי, שהם לא צריכים ללכת, בבת אחת, חצי שנייה, הם כבר אצל עשיו. אז הוא רוצה עכשיו לדעת מה המצב. תארו לכם שבכל מלחמה השלב אחד השלבים המוקדמים הכי חשובים זה מודיעין. לדעת מה קורה אצל האויב. עכשיו, תארו לכם, שהיה לנו מלאכים. לא צריך לשלוח צערת מתכ"ל. זה לא זה לא מסוכן, זה בבת אחת. אין בעיות של קשר. לוויינים. נכון, אבל גם בלוויינים יש דברים שהם לא קולטים, יש דברים שהם לא מאתרים. אז ככה, אתה שולח מלאך, מוסף לך את כל המידע המודיעיני, שם לך גם תולעת של סייבר אצל האויב, הכל טוב. אז זה זה אומר אור החיים הקדוש פירוש שני, שהוא שולח דווקא מלאכים כדי שיבואו מהר.

רבנו בחיי אומר שהוא שולח מלאכים פשוט כי אין לו בני אדם, אין לו יותר מדי את מי לשלוח, את מי הוא ישלח? אז אומנם יש לו עבדים, עובדה שהוא אחר כך שולח את עבדיו עם הכבשים והגמלים וכל המנחה שהוא שולח לעשיו. אז יש לו, יש לו עבדים. ומכל מקום, אף על פי שיש לו עבדים, זה לא מספק במובן הזה שהוא חושש גם לחייהם של העבדים. אז הוא לא רוצה לשלוח עבדים שעשיו יהרוג אותם. אז לכן הוא שולח קודם כל מלאכים, רואה שהמלאכים מצד אחד אומרים יוצא לקראתך עם 400 איש, ומצד שני הם חוזרים בחיים. למרות שעשיו עשיו לא ניסה לפגוע בהם, הוא בא רק לפגוע ביעקב. אז הוא כן מרשה לעצמו לשלוח את העבדים שלו עם המנחה. גם בוא נאמר שהמנחה זה משהו שמקדם בטיחות שעשיו לא יהרוג אותם, כי בכל זאת מביאים לו מנחה מכובדת מאוד.

אבל אני רוצה לסיים בפירוש מדהים שאומר רבנו בחיי. אומר רבנו בחיי, יש אומרים שזה מלאכים ממש, כמו שרש"י אומר. יש כאלה שאומרים שזה בני אדם, כמו שאמר רשב"ם. אומר רבנו בחיי, ואני אומר, שזה לא סותר. זה היה בני אדם שהם מלאכים ממש. מה הכוונה? איך בן אדם יכול להיות מלאך? אומר רבנו בחיי, הכוונה היא שמה זה מלאך? מלאך הרי זה שליח. דרך אגב, יש פסוק בספר חגיי, חגיי הנביא, אחד מתרי עשר, היה נביא בתחילת ימי בית שני. ושם כתוב, "ויהי דבר ה' אל חגיי מלאך ה' במלאכות ה'". שליחותו. האם חגיי היה מלאך? היה לו כנפיים? הוא היה יכול ברגע אחד להיעלם פה ולהופיע שם? לא. הוא בן אדם. אבל מה? הוא שליח. מלאך ה', הכוונה היא שליח ה'. במלאכות ה', הכוונה היא בשליחות ה'. אז גם כאן, אומר רבנו בחיי, המלאכים האלה זה בני אדם. וישלח יעקב מלאכים, כוונתו שולח בני אדם. אבל הבני אדם האלה נקראים מלאכים. למה נקראים מלאכים? כי הם באמת עשו את זה מתוך שליחות. מתוך זה שהיו שם אנשים שבאו ליעקב והכירו את יעקב. אנשים בארץ ישראל, אומנם הוא כבר 22 שנה לא פה, אבל כולם מכירים את יצחק. אברהם ויצחק ויעקב היו מפורסמים בארץ, כמו שאומרים אנשי חברון לאברהם, "נשיא אלוהים אתה בתוכנו". כל אחד רואה, מה זה? דמות כזאת, אברהם מתהלך בינינו. לא מזהים שזה אברהם אבינו? לא רואים את הצדקות? לא רואים את העוצמה? לא רואים את החסד? יצחק, גם יעקב. היה ברור, אנשים מסביב ראו, ראו את יעקב שהוא ישב בשבי אוהלים. ראו את עשיו, שאנחנו מתארים לעצמנו איך הוא התנהג. ואז יעקב נעלם לו לחרן, ל-22 שנה.

ואנשים אומרים לעצמם, רגע, 20 שנה בינתיים, בשלב הזה זה עדיין 20 שנה, עוד שנתיים עד שהוא מגיע ליצחק. אבל 20 שנה, אנשים אומרים, רגע, איפה יעקב? עכשיו יעקב חוזר לארץ. יוצאת משלכת לקראתו, משלחת של אנשים מארץ ישראל. אנשים שהם אנשים שאכפת להם. אנשים צדיקים, גויים, לא יהודים. אז מה? אנשים שמושפעים מאברהם, מיצחק, עכשיו מיעקב. הצדיק חוזר לעיר, באים לקבל את פניו. אומר להם יעקב, תעשו לי טובה. אני רוצה להיפגש עם עשיו, הוא יוצא לקראתי, אני רוצה לראות מה מצבו. לכו בבקשה אל עשיו, תגידו לו כך וכך. זה לא עבדים שהוא בא איתם מחרן, זה מחנה אלוהים שהוא פגש בפסוק הקודם. זה גם לא מלאכים עם כנפיים. באים אליו אנשים, ויעקב אומר, "מחנה אלוהים זה". זה חידוש. כי זה בני אדם באמת. אבל הוא אומר יעקב, אף על פי שזה בני אדם, זה מלאכי אלוהים, זה שליחים שהקדוש ברוך הוא שלח אליי. את אותם אנשים שהם בני אדם, אבל הם באו בשביל השליחות האלוקית, אותם שולח יעקב לעשיו.

למה אני כל כך מחבב את הפירוש הזה? קודם כל הוא מחבר גם את הפשט שזה כנראה אנשים, וגם את הפשט של הפסוק הקודם שזה קשור למחנה אלוהים שהוא פוגש. אבל יותר מזה, הפירוש הזה אומר לנו בעצם, בן אדם יכול להיות מלאך. כל אחד מאיתנו יכול להיות מלאך. לא בלי, לא צריך בשביל זה לא לאכול ולא לשתות ולצמיח כנפיים. בשביל זה צריך להיות דבר אחד פשוט. לרצות לעשות את השליחות האלוקית. כשבן אדם אומר לעצמו, אני רוצה לעשות את מה שהשם רוצה ממני לעשות, אז ממילא הוא הופך להיות מלאך ושליח השם. אז שנזכה לעשות שליחות אלוקית ולהיות כשליחי אלוקים.

רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.