בלוג

שיעור ראשון:
-----------
ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי.
לעילוי נשמת אברהם בן יוסף ודינה שהיום יום פקודת שנתו.
ולעילוי נשמת כל חללי המלחמה ולרפואת כל הפצועים ולהשבת כל החטופים.

בפרשת השבוע יעקב פוגש את עשיו.
אבל זה מאוד צורם ששוב ושוב יעקב אבינו משפיל את עצמו כאשר הוא ניגש לפני עשיו.
כבר שהוא שולח את המלאכים, את השליחים לעשיו, אז הוא אומר לשליחים כה תאמרון לאדוני לעשיו.
כה אמר עבדך יעקב וכולי, ויש לך להגיד לאדוני.
הוא חוזר עוד פעם, אדוני, אדוני, עבדך.
ושוב הוא חוזר על זה. גם שהוא מדריך כל שליח ושליח בפני עצמו, אז הוא אומר להם, כי פגושך עשיו אחי, הוא שלך לאמור, למי אתה ואן אתה הולך הוא למי הלך לפניך? ואמרת לאדך ליעקב.
מנחה יושלוחה לאדוני לעשיו וכולי. ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו.
שוב ושוב ושוב הוא חוזר על הדבר הזה. אדוני ואני עבדך.
אבל זה לא נגמר בזה.
גם כאשר יעקב סוף סוף פוגש את עשיו, עד עכשיו זה רק שהוא שלח שליחים. עכשיו הוא פוגש את עשיו.
אז עשיו אומר לו מי אלה לך? ויאמר הילדים אשר חנן אלוהים את עבדך.
מי לך כל המחזה אשר המחנה הזה אשר פגשתי? ויאמר למצוא חן בעיני אדוני.
ולקחתי מנחת מידי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים. אתה אדוני, אתה כמו אלוהים.
אדוני יודע כי הילדים רכים וצאן ובקר עלות עליו. יבוא אדוני לפני עבדו. עד אשר אבוא אל אדוני שעירה.
ויאמר למה זה אמצא חן בעיני אדוני.
כל כך הרבה פעמים הוא חוזר על הדבר הזה.
חז"ל,
ובאמת, לא רק זה, הוא קורע ארצה שבע פעמים עד גישתו עד אחי.
אצל חז"ל אנחנו יכולים למצוא התייחסות אמביוולנטית, כלומר, שתי התייחסויות שונות. זה זה משהו שנוי במחלוקת, זה משהו שמתייחסים אליו ברגשות מעורבים.

מצד אחד, אומר המדרש רבה בפרשתנו, באותה שעה שקרא יעקב לעשיו אדוני? אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה השפלת את עצמך וקראת לעשיו אדוני שמונה פעמים.
דרך אגב, שמונה פעמים זה רק שהוא אומר אדוני, זה בלי לספור את הפעמים שהוא אומר עבדך.
אבל שמונה פעמים הוא קורא לעשיו אדוני? חייך, אני מבין מבניו שמונה מלכים קודם לבניך.
שנאמר, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל.
אז עשיו זוכה למלכות, שמונה מלכים, שמונה מלכים לפני עם ישראל, וזה המלכות של יעקב נדחית בעוון שהוא משפיל את עצמו.
בעצם הקדוש ברוך הוא טוען כלפי יעקב אבינו, אתה צריך להבין, זה לא מדובר פה על הכבוד האישי שלך.
זה כבוד לאומי.
כבוד של עם ישראל, זה עם הנבחר. אתה משפיל את עצמך, אתה משפיל את עם ישראל, אתה משפיל את הקדוש ברוך הוא, את כבוד השם בעולם.
עם ישראל מייצג את הקדוש ברוך הוא ואת התורה.
ברגע שאתה, יעקב נציג עם ישראל, משפיל את עצמך, זה לא משנה מה אתה מרוויח. בפועל
תכף נגיד מה יעקב הרוויח.
אבל בפועל אתה משפיל את הקדוש ברוך הוא, את עם ישראל, את סגולת ישראל, את הרוחניות שבעולם.
מה יעקב מרוויח מזה שהוא משפיל את עצמו?
בסוף הוא ניצל.
כן. בסופו של דבר, עם כל החנופה המוגזמת, עבדך, אתה אדוני, כרואה כמו לראות פני אלוהים. וואו, איזה זכות גדולה לראות פני עשיו הרשע, איזה זכות, לא זכות.
שנייה רגע, הוא אמר לא את בני אלוהים. עכשיו אני מה הקדוש ברוך הוא, לא אותך.
יעקב ודאי התכוון בליבו, אני עכשיו רואה את פני אלוהים, לא מסתכל עליך.
אבל מה עשיו מבין? מה פשט של הפסוק? הפשט הוא אומר, אני רואה את פניך, זה כמו לראות פני אלוהים.
וזה משפיל את עם ישראל.
זה משפיל את כבוד השם בעולם.
מצד שני, יעקב ומשפחתו ניצלים. עשיו באמת מרוב חנופה והתרפסות, עשיו לא עושה לו כלום.
נכון, בגלל זה.
נכון. ויום ראשון
דיברנו על זה, ואמרנו כיוון אחר.
אולי בעצם החנופה לא זה היא שהוציא, לא שהועילה, אלא זה שיעקב בא בידיעה ברורה שארץ ישראל שייכת לו. דווקא האמונה אולי עזרה. אז להתחכח אפשר.
בחלומו הוא אומר אני לא אעזוב אותך עד
נכון, זה ודאי שהקדוש ברוך הוא זה שמוביל את הדברים, זה אין שאלה.
מה היה אם יעקב לא היה מתרפס? לפי המדרש הזה שקראנו עכשיו, אז אם יעקב לא היה מתרפס, לא רק שלא היתה שהוא לא היה מת במלחמה, אלא שהוא היה מולך לפני עשיו.
למה לחכות? רק שמונה מלכים למלך אדום לפני שיש מלך לבני ישראל.
הייתה מלכות ישראל באה הרבה יותר מוקדם.
אז מה היה אילו? אנחנו לא יודעים, אבל זה מה שהמדרש אומר.
לעומת זאת, יש גמרא, גם מופיע במדרש, גם בפרשת שבוע, זה גם מופיע בגמרא, אבל גם פה במדרש פרשת שבוע.
רבנו, מי זה רבנו? לא רבי נחמן. רבי יהודה הנשיא, נכון.
יפה.
רבי יהודה הנשיא אמר לרבי אפס שהיה אחד מתלמידיו.
אני זה כתוב בארמית, אני אקרא את זה בעברית.
כתוב אגרת אחת בשמי למרן מלכה אנטונינוס.
מרן, אנחנו, למי אנחנו קוראים מרן? מרן הרב עובדיה, מרן רבי יוסף קארו.
מה פירוש המילה מרן? מורנו ורבנו.
אומר רבי יהודה הנשיא, תכתוב אגרת לאנטונינוס למרן מלכה אנטונינוס, למורנו המלך אנטונינוס.
קם רבי אפס וכתב,
הוא לא ימרה את פיו של רבי יהודה הנשיא. אבל הוא הקדים וכתב מיהודה הנשיא למרן מלכה אנטונינוס.
לקח רבנו האגרת וקראה.
אמר, כתוב מעבדך יהודה למרן מלכה אנטונינוס.
עוד יותר השפלה.
אמר לו רבי אפס, מפני מה אתה מבזה את כבודך? רבי אפס.
ככה קראו לו.
הוא לא היה אפס, קראו לו רבי אפס. כן.
אומר לו למה אתה מבזה את כבודך? זה כבוד תורה. אתה אתה נשיא ישראל. איך אתה מבזה את כבודך?
אמר לו, מה אני יותר טוב מסבי מסבא שלנו יעקב אבינו?
לא ככה אמר יעקב, כה אמר עבדך יעקב?
אז גם אני יכול לומר מעבדך יהודה למרן מלכה אנטונינוס.
אז אנחנו רואים שיש הנה, רבי יהודה הנשיא רואה את זה כדבר נצרך.
לפעמים עם ישראל צריכים לדעת גם להשפיל את עצמם.
וכך אומר גם רבי יונתן במדרש לקח טוב על תהילים. כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון, יניח פרשה זו לפניו וילמד ממנה תכסיסי פיוסים וריצויים.
כלומר, אתה יש לך איזה מלך, איזה שלטון, אתה רוצה לפייס אותו? הנה, תלמד מהפרשה שלנו איך לפייס מלכים עצבניים.
אז אני חושב שדניאל צודק, שההבדל בין המדרשים, יש פה מחלוקת, יש פה כמו שאמרנו רגשות מעורבים כלפי ההשפלה הזאת.
בעצם האמירה היא כזאת.
כאשר עם ישראל בגלות, רבי יהודה הנשיא, נשיא, הוא נקרא נשיא. אבל מי מושל בארץ? הרומאים, זה כבר אחרי החורבן.
אחרי מרד בר כוכבא.
המצב על הפנים בארץ ישראל.
שלטון רומא, שלטון מוחלט.
כאשר אתה בגלות ואתה רוצה לפייס איזה מלך או איזה שלטון, אין מה לעשות. תתרפס בפניו.
אבל מצד האמת, ודאי כאשר אתה רוצה להקים מלכות. הרי יעקב אבינו בא אל ארץ ישראל.
הוא חוזר אל ארצו.
ומה אומר המדרש? בגלל שהשפלת את עצמך, מלכות ישראל נדחתה שמונה דורות.
אתה רוצה להקים מלכות בישראל, אתה רוצה להקים עוצמה של גאולה? עכשיו הזמן הוא לא להתרפס. עכשיו הזמן הוא
להביא את הכבוד הלאומי של עם ישראל בצורה החזקה ביותר.
הוויכוח הזה שהמדרשים מתחכחים ביחס ליעקב אבינו, אנחנו יכולים לראות אותו בדיוק אותו דבר באותה כיוון לקראת סוף הפרשה.
בוויכוח בין שמעון ולוי ליעקב.
שמעון ולוי הורגים את כל אנשי שכם ומחלצים את דינה מבית שכם.
ממש אם הזכרנו את עסקת השבו השבויים, החטופים, אני לא אוהב לקרוא לזה החלפת שבויים. זה לא החלפת שבויים.
אנחנו לא זה לא שבויים שאנחנו מחליפים. אנחנו מצד אחד, אנחנו פודים שבויים, חטופים, אנשים שנחטפו מביתם בצורה מזעזעת ומרשעת.
תוך כדי טבח ואונס וזועות אחרות שנעשו בקרובים משפחתם ובסביבתם.
ומה אנחנו משחררים שבויים? אנחנו משחררים רוצחים.
אנחנו לא משחררים אנשים שרצחו יהודים, אבל אנחנו כן משחררים עשירים שניסו לרצוח יהודים.
והם אומרים שהם ינסו לעשות את זה עוד הפעם.
ומשחררים מישהי שבאה ורצ ניסתה לרצוח את השכנה שלה, שני בתים לידה, בירושלים.
דקרה אותה, פצעה אותה קשה. אל תגיד שרק ניסתה. והיא משתחררת, היא חוזרת לגור, שני בתים לידה.
כן, כל בוקר. היא תהיה שם כל בוקר.
אין אפשר לחיות כך.
אז זה ודאי מזעזע.
ומול זה, אז נראה גם בסיטואציה הזאת, היה את הפעולה המאוד נועזת של צה"ל, לפני עסקת השבויים הזאת, שחילצו את אורי מגידיש. גם שבואה מתוך שמחת תורה, חילצו אותה בפעולה צבאית.
כמו למשל, אנטבה.
זה בעצם מה שעושים שמעון ולוי.
שמעון ולוי, דינה שבואה בבית שכם, צריך לזכור את זה.
שמעון ולוי באים, הורגים את אנשי שכם, וייקחו את דינה מבית שכם ויצאו. משחררים אותה בפעולה צבאית.
אומנם, הם הורגים את כל אנשי שכם. האם היה צריך להרוג את כל אנשי שכם רק בשביל להוציא אותה?
לכאורה לא היה הכרח להרוג את כל אנשי שכם.
אבל הם הורגים את כולם. אומר להם יעקב אבינו, אחרתם אותי להבישן ויושב הארץ בקנומי ופריזי. ואני מטה מספר ונאספו עליי וקוני ונשמתי אני וביתי. מה אתם עושים? הרגתם את כל אנשי שכם, עכשיו כל עם הארץ מסביב יבואו וישמידו את כל המשפחה שלנו.
אומרים לו שמעון ולוי, החזונה יעשה את אחותנו?
שימו לב, את הטענה שלהם אפשר להבין בשתי צורות.
צורה אחת שהוא טוען כנגדם טענה ביטחונית. הוא אומר להם עכשיו כל עם הארץ שהמונים יבואו ויהרגו אותנו.
והם אומרים, אז מה? אז אז אנחנו נוותר מבחינה מוסרית, שכם אנס פה את אחותנו. החזונה יעשה את אחותנו?
לא מעניין אותנו, אנחנו לא דופקים חשבון לאף אחד. אנחנו לא מוכנים, מבחינה מוסרית אנחנו לא מוכנים להבליג על הדבר הזה.
אבל אפשר להסביר את הטענה של שמעון ולוי לא רק ברמה המוסרית, אלא גם ברמה הביטחונית.
הרי אם אנסו את הבת שלך ואתה לא תעשה כלום, מה יקרה בהמשך? ירגישו חופשי.
להתעלל בך ובמשפחה שלך בלי הפסקה. להיפך, אתה צריך להגיד לנו תודה.
למה ירו וירו? שאנחנו שומרים על הכבוד הלאומי של עם ישראל. אנחנו לא ניתן שדם יהודי יהיה הפקר.
ואם באו ואנסו את הבת שלך של יעקב אבינו, אז כן, אנחנו נהרוג פה עיר שלמה. למה? כי זה הדרך היחידה שיבינו מה קורה למי שמתעסק עם משפחת יעקב.
מי צדק בסופו של דבר? שמעון ולוי. איך אתם יודעים?
כתוב במפורש, נכון.
נכון, שהקדוש ברוך הוא, כתוב ותהי חיתת אלוהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב. כלומר, מבחינה ביטחונית, שמעון ולוי צדקו.
כן.
זה ברור שהם אמרו את זה במירמה.
ספציפית המילה חוכמה אין פירושה עורמה.
זה לא אותו פירוש. אבל כן. כן, אבל זה לא מירמה. פירוש המילה חוכמה זה לא מירמה. אבל במקרה הזה זה ברור שזה חוכמה של תחמנות. נכון, יש חוכמה גם של מירמה. זה גם צריך. נכון. זה גם דרך, גם זה בשביל להילחם ובשביל לרמות, גם בשביל זה צריך להיות חכם. אחד בא לרמות, אבל הוא עושה את זה בצורה טיפשית, אז הוא לא צריך לרמות.
אז הם דיברו בחוכמה, אבל חוכמה כזאת שהיא מירמה. זה סוג מסוים של תחמנות.
כן.
אז אם כך, קודם כל אנחנו רואים שוב, אני חוזר לנושא של הכבוד הלאומי.
שמעון ולוי אומרים, כבוד לאומי זה לא עניין של רגשות. נעלבתי, אני לא מוכן, אני לא מוותר. מה אתה ילד קטן, מה אתה נעלב? לא.
זה לא קשור לרגש של עלבון. זה קשור לביטחון עם ישראל.
מי שמוותר על הכבוד הלאומי, מזמין עוד פיגועים.
והדבר הזה הוא דבר שמלווה את עם ישראל כבר שנים על גבי שנים.
לא אחד ולא שניים סיפרו לי חיילים שנמצאים בכל מיני מקומות, ויש ביניהם מולם הפגנה של אזרחים, אף אחד לא אזרחים פלסטינים. אף אחד לא חמוש.
אז מקללים את החיילים, יורקים על החיילים,
הפלסטינאים יורקים.
תקשיב למה שאני אומר.
במשך שנים על שנים יש הפגנות והפלסטינאים יורקים על החיילים, נותנים להם סטירות, מקללים אותם, והחיילים אסור להם לעשות כלום. למה? אתה בסכנת חיים? אתה לא בסכנת חיים, אסור לך לעשות כלום.
עכשיו, זה נכון. באמת זה בעיה. יש לי חבר שהיה מגד בשריון וסגן אלוף, והוא באיזשהו שלב היה שמה איזה איזה פעיל שלום כזה, איזה מתנדב מהולנד, אני לא זוכר מאיפה באירופה, שהוא הגזים במשהו. אז הוא לקח את הנשק ועשה לו ככה.
אפילו לא חושב שהוא הרביץ לו, אבל הוא כזה הפחיד אותו ככה. עכשיו, צילמו את זה. צילמו את זה. ברגע שצילמו את זה, זה כבר לא משנה מה היה בית דין. הוא הוא הודח מהצבא.
שלום וייזנר, כן.
אז הבעיה היא שאנחנו, אנחנו מרוב, אני שמח וצוהל.
מרוב עודף מוסריות, אנחנו מאבדים את הכבוד הלאומי. והכבוד הלאומי נראה בעיניים מערביות, בעיניים של תרבות המערב, כבוד לאומי נראה משהו של ילדים. מה אתה נעלב? מה אתה עושה עניין? זה רגש, מה, תהיה בוגר.
כי ב ריב בין ילדים הוא קורא לי חמור, אז אתה נעלב. מה אתה נעלב? זה ילד קטן, אז הוא קורא לך חמור, אל תיקח ללב.
לא, אבל בין עמים זה שונה.
בכבוד של האומה זה משהו קריטי. זה בסופו של דבר חיים.
בסופו של דבר כשאתה מוותר על הכבוד שלך ואתה משפיל את האומה שלך עוד ועוד ועוד, אז כמו שפתחנו, זה קודם כל כבוד, לא כבוד שלך. זה כבוד של הקדוש ברוך הוא, זה כבוד של סגולת ישראל, זה כבוד של התורה.
ובנוסף, בסופו של דבר כשאתה משפיל את עצמך, אז זה התוצאות. ולכן,
אח שלו, זה בן של יצחק. צריך לחיות את כל הסיפור הזה מול עשיו.
אח שלו, זה אח שלו שבא להרוג אותו עם גדוד של 400 איש.
בסדר.
אבל עשיו זה לא חלק מהשבטים.
זה ברור, זה ברור שהמדרשים מלבישים על המפגש הזה בין יעקב לעשיו את כל המטען ההיסטורי. כי השבטים בסופו של דבר, יוסף והאחים, הם בסוף כולם עם ישראל. ועשיו, מי זה בסוף עשיו? עשיו זה אדום, עשיו זה רומי, זה כל האנשים שרצחו מיליוני מיליוני יהודים לאורך השנים.
ולכן חז"ל כבר אומרים, שמע, כבר אני לוקח את המפגש הראשון של יעקב ועשיו. אז נכון, אפשר להגיד, אפשר לראות את זה בתור מפגש שאני לא מאשים את יעקב אבינו. בסדר. מי אני שאני אשים את יעקב אבינו?
אבל אבל העיקרון שחז"ל לומדים מפה, שוב, וכמו שאמרנו, בזמן של גלות, אז אולי אין ברירה. בזמן של גלות אנחנו מקבלים את הדין, אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להוריד את הראש. אבל בזמן של גאולה, בזמן של מלכות, בזמן של ריבונות, חייבים לדאוג לנושא של הכבוד הלאומי. והנושא הזה הוא קשור באמת גם להיום, גם לעסקה של ה של פדיון השבויים, שאין ספק שכל אחד ואחד מאיתנו שמח על כל יהודי שניצל מהציפורניים הטמאות של המפלצות האלה. זה אין שאלה.
אבל כל אחד מאיתנו צריך גם לדאוג, לדאוג. כי ברגע שאתה עושה עסקאות עם השטן, אתה כבר נותן לו, אתה מכניס את עצמך למשחק שלו.
אני לא אומר שלא. אני לא אומר שלא. אבל כל אחד מאיתנו צריך עכשיו לדאוג למה יהיה בהמשך מהדבר הזה.
ולכן המשמעות היא של להתפלל, בעיקר מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו לא מקבלים החלטות, לא על המדיניות ולא על הצבא. אנחנו יכולים להתפלל. שניה, ואני רוצה להגיד, התפילה שלנו צריכה להיות, תן כבוד השם לעמך, שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו בחיזוק הכבוד הלאומי. וזה גם מה שאנחנו אומרים באבינו מלכנו. אבינו מלכנו, הרם קרן ישראל עמך. אבינו מלכנו והרם קרן משיחך. מה הכוונה? להרים קרן, קרן זה מלכות. קרן זה ריבונות, קרן זה כבוד של העם.
להרים את קרנינו. להרים את קרנינו למעלה. הרם קרן ישראל עמך, זו התפילה שאנחנו צריכים להתפלל. איך זה יקרה? למשל, שאחרי שנשחט מהם כל מה שכל השבויים שאפשר לסחוט, אז נחזור ללחימה בצורה הכי חזקה והכי תקפה ועל כל דבר קטן נגיב בעוצמה. למשל, מוכח להגיד, למשל, מה שקורה היום בימים האלה ביהודה ושומרון זה חרפה. כי מה שקורה ביהודה ושומרון זה שהערבים נכנסים למסוק זיתים בתוך היישובים של היהודים. והצבא מאפשר להם את זה, ולא נותן ליהודים להיזהר, הוא לא נותן ליהודים להתגונן. ואנחנו יודעים כבר, הרי מה קרה ביישובי עוטף עזה? זה התחיל ככה. מתחילים לעבוד שמה, מתחילים זה, ומתחילים בהפגנות. ולאט לאט המדרון הוא חלקלק ואנחנו יודעים כבר שהם רוצים.
זה הכל בגלל בג"ץ. מה?
אבל הם עם עם כל הדפקים שם. אני כבר לא סומך. מי שאומר אחרי שמחת תורה שהוא סומך על הצבא, אז הוא עיוור.
אנחנו לא צריכים לסמוך. אין לנו על מי להישען אלא לאבינו שבשמיים. מה שאני שוב, אני לא רמטכ"ל, ואני גם לא הפצ"ר, ואתה צודק שחלק מהבעיה זה המערכת המשפט. ולכן היה כל העניין של הרפורמה המשפטית, לא השמאל אומר שזה בשביל להציל את נתניהו. מי מעניין המשפט של נתניהו? לא מעניין. לא מעניין, אבל יש זרוע שופטת שהיא לא עובדת כמו שצריך. אבל בסופו של דבר, שוב, מה שאנחנו יכולים לעשות, זה להתפלל. להתפלל גם בברכת השופטים, להתפלל, אשיב שופטינו כבראשונה ויועצנו כתחילה והסר ממנו יגון ואנחה. וגם להתפלל באבינו מלכנו, הרם קרן ישראל עמך, להתפלל מצמיח קרן ישועה. כל התפילות הללו, בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יושיע אותנו ויצמיח קרן ישועה וישיב את הכבוד הלאומי ליתנו. רבי חננאל בן קשא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל, לפיכך רבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ מען צדקו, הגדיל תורה ויאדיר.

שיעור שני
----------
ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.

פרשת השבוע יעקב עומד להיפגש עם עשו, הוא חושש מאוד. עשו ניגש לקראתו עם 400 איש עמו. ברור שכוונתו של עשו היא לממש את מה שהוא כבר כיווה מראש, ברגע שיעקב גנב לו את הבכור, את הברכות, אמר עשו יקרבו ימי אבל אבי ואהרג את יעקב אחי.

והנה עכשיו, עשו יוצא לקראת יעקב 400 איש עמו, וברור ליעקב שזה מה שעשו רוצה לעשות, לפגוע בו ולהרוג אותו.

מה עושה יעקב? כידוע הוא נוקט בשלוש דרכים: מכין את עצמו לדורון, לתפילה ולמלחמה. מצד אחד דורון, מתנה. אולי נצליח לפייס את עשו, לתת לו מתנות, למרות שלא מגיע לו, למה צריך לתת לו מתנות? לא משנה. תשפיל את עצמך, תהיה גבר. וכך דווקא על ידי זה שאתה משפיל את עצמך ונותן מתנות, ומוותר, ומתרפס בפני עשו, אולי זה יעזור. מצד שני, יעקב מכין את עצמו למלחמה.

באיזה מובן מכין את עצמו למלחמה? שהוא חוצה את המחנה לשני מחנות. למה זה עוזר לו להתכונן למלחמה? אם יבוא עשו על המחנה אחת והיכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. יעקב מבין שבדרך הטבע אין לו סיכוי נגד עשו. אם זה בא מחנה כנגד מחנה, הלך עליי. אז לפחות שחצי יברחו. כלומר, מה שהוא מכין את עצמו למלחמה, הכוונה היא שהוא מכין את עצמו לברוח. לא שהוא יברח. שחצי מחנה לפחות יברח.

היה המחנה הנשאר לפליטה. פליטים משדה הקרב.

אלא הקדוש יעקב אבינו גם מתפלל. הוא התפלל קודם כל שהוא לא יגיע למלחמה, כי הוא מבין שבמלחמה אין לו סיכוי. מה הסיכוי? מה התקווה הכי גדולה שלו במלחמה? שחצי מהמשפחה יצטרכו לברוח. אבל חצי בוודאי יהרגו.

אז הוא מתפלל שהדורון יספיק.

יעקב אבינו לא רק שולח דורון. הוא גם משפיל את עצמו ממש, כאשר סוף סוף הוא פוגש את עשו, אחרי שהוא שלח לו את הדורון. כן. דורון זו מתנה.

אחרי שיעקב שולח לעשו את הדורון, את המתנה, את המנחה, עיזים 200, תיישים 20, רחלים 200, אילים 20. יש שמה המון המון בעלי חיים, גמלים מניקות וכולי. המון המון בעלי חיים שיעקב שולח לעשו. אז כבר שהוא שולח לו את המנחה, אז הוא אומר לשליחים: "כה תאמרון לאדוני לעשו". איך הוא קורא לו? אדוני. כה תאמרון לאדוני לעשו. "כה אמר עבדך יעקב". אם לבן גרתי ואחר עד עתה. "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה, וישלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך". פעמיים הוא חוזר על המילה אדוני, ועוד פעם על המילה עבדך. והמטרה שלי זה רק למצוא חן בעיניך. אני רוצה למצוא חן בעיניך. זו השפלה.

וזה לא נגמר בזה. כאשר בסופו של דבר יעקב באמת פוגש את עשו, אז הוא חוזר שוב ושוב ושוב על הלשון הזאת. עוד, עוד לפני סליחה, עוד לפני שהוא פוגש, אלא שהוא שולח את המלאכים, הוא מדריך כל שליח ואומר לו: עשו יפגוש אותך וישאל אותך למי אתה ולאן תלך? ואמרת, "לעבדך ליעקב", "מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו", "והנה גם הוא אחרינו", ואמרתם "גם הנה עבדך יעקב אחרינו". עוד פעם, פעמיים עבדך, פעם אחת אדוני. ושהוא באמת פוגש את עשו, אז הוא גם כן חוזר ואומר: הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך. למצוא חן בעיני אדוני. אדוני יודע כי הילדים רכים. "יבוא נא אדוני לפני עבדו". ואני אתנהל לאיטי. "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". אז בסוף למה? זה אמצא חן בעיני אדוני.

ועוד פעם אחת הוא אומר לו: "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוקים". לא סתם אדוני, עבדך, אתה, תודה רבה. אתה כמו אלוקים, לראות אותך זה כמו לראות אלוקים. אז שמונה פעמים, מעבר למה שאמר בהתחלה עם השליחים. שהוא פוגש אותו, שבע פעמים הוא אומר אדוני ועבדך ועוד פעם אחת אלוקים. אומרים חז"ל, "לא הגזים בסוף?" אומרים חז"ל, הגזמת חבל על הזמן. כך מופיע במדרש רבה, פרשה ע"ה. באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני, אפילו לפני שהוא קרא לו כראות פני אלוקים, מספיק שהוא קרא לו אדוני, אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב: "אתה השפלת את עצמך וקראת לעשו אדוני שמונה פעמים". שוב, זה לא כתוב בדיוק שמונה פעמים אדוני. אבל אדוני, עבדך, אלוקים, ביחד יוצא שמונה פעמים.

או הסבר אחר, ששמונה פעמים, לא בפעם הזאת, אלא בכל הפעמים ביחד יוצא שמונה פעמים אדוני בלי לספור את עבדך ואת אלוקים. אז הוא אומר הקדוש ברוך הוא ליעקב: "אתה השפלת את עצמך וקראת לעשו אדוני שמונה פעמים, חייך אני אעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך." שנאמר בסוף פרשת השבוע שלנו, בסוף פרשת וישלח כתוב: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל." ומסופר, מתואר שם בסוף הפרשה, שמונה מלכים. שמונה מלכים מלכו בארץ אדום, כלומר, במדינתו של עשו, שמונה מלכים לפני מלוך מלך לבני ישראל. אחד אחרי השני. כן. אחד, אחד מת, מלך מלך אחריו, המלך השני מת, מלך מלך שלישי. שמונה דורות של מלכים לפני המלך הראשון של עם ישראל. ואומר המדרש, זה עונש. בגלל שאתה משפיל את עצמך, אתה נותן לדרוך עליך? באמת ידרוכו עליך. מה אתה חושב? מה תהיה התוצאה?

עכשיו, נקודתית, מה יעקב רוצה להשיג? להשיג, למנוע מלחמה. כן. למה אנחנו נכנענו לפני לבנון? אה, כי הוא ראה שיש לו משהו אחר. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן. הוא קיבל 850 קילומטר. כמו שאתה מתאר לעצמך, אני לא סתם מביא את המדרש הזה. אני חושב שהמדרש הזה הוא מאוד אקטואלי. אנחנו רואים שהמדרש מעביר ביקורת חריפה ליעקב אבינו. אתה משפיל את עצמך, אתה מתרפס, אתה רק אומר אני אוותר, אני אוותר, אני אתן. עוד מתנות, ועוד מתנות, ועוד מתנות. אולי יעשו לי טובה, לא ילחמו בי, ישאירו אותי בחיים. זו הדרך להתמודד? אם הגיע לך לבוא לכאן, לקבל את ארץ ישראל, תבוא בקומה זקופה והולך אתכם קוממיות. והקדוש ברוך הוא ידאג. מה אתה דואג? שעשו יהרוג אותך? הקדוש ברוך הוא לא נשבע לך, הוא שמרתיך בכל אשר תלך. והשיבותיך אל האדמה הזאת. אז זאת שאלה. שמעתי הוא פחד מעשו שעשו היה לו כל כך מצוות כיבוד אב ואם. אז זה נכון, לעשו גם היה זכויות. היה לו מצוות כיבוד אב ואם. ויעקב כתוב בגמרא שיעקב חשש שמא יגרום החטא. אומנם הקדוש ברוך הוא הבטיח לי, אבל אולי חטאתי ואולי בגלל שחטאתי אני ירדתי מזכויותי ואולי עכשיו הקדוש ברוך הוא לא יקיים את ההבטחה, כי אני אשם. לא כי הקדוש ברוך הוא לא מקיים הבטחות.

מצד שני, יש מדרש נוסף. אולי לפני שנעבור למדרש הנוסף, חשוב להבין שהבעיה פה לא שיעקב אבינו משפיל את עצמו. הבעיה שכאשר יעקב משפיל את עצמו, זה לא הכבוד האישי שלך. זה כבוד של עם ישראל. אתה אומנם בינתיים עוד אין עם, יש רק יעקב ו-12, 11 בנים בינתיים, בנימין עוד לא נולד. יעקב ו-11 בנים. ועדיין, אתה מבין שהמשפחה שלך זה הניצנים של עם ישראל, זה השורש, זה הבסיס. אם אתה משפיל את עצמך ואת המשפחה שלך, אתה משפיל את כבוד העם שעתיד להיוולד ממך. אתה משפיל את כבוד הקדוש ברוך הוא, את כבוד התורה.

ולכן כבוד לאומי זה דבר בעל ערך. זה לא איזה דבר ש: "מה אכפת לך על הכבוד? העיקר נשארנו בחיים". זה לא עובד ככה. קודם כל כבוד, זה לא כבוד שלנו. זה כבוד של עם ישראל, של הקדוש ברוך הוא ושל התורה. דבר שני, אנחנו רואים הרבה פעמים שכשאנחנו מתכופפים ועוד מתכופפים ועוד מתכופפים, זה לא באמת חוסך בסוף חיים. זה רק מוריד הרתעה וגורם לאויבים שלנו עוד יותר להרים ראש ועוד יותר לאיים עלינו, והם מבינים באיומים הם מצליחים, אז הם עוד יותר מאיימים.

לומת זאת, חשוב לאזן את הדברים עם מדרש מופיע, מדרש נוסף שמופיע גם כן על פרשת השבוע, על אותו עניין של עבדך אדוני, עבדך אדוני. מספר המדרש כך: רבנו אמר לרב אפס. היה רב שקראו לו רב אפס. יש אומרים לא מנוקד במדרש. אז יש אומרים לקרוא לזה רב אפס. אני לא יודע בדיוק איך קראו לו. בסדר, הוא נפטר כבר לפני הרבה שנים. אבל רבנו אמר לרב אפס. מי זה רבנו? רבי נחמן, לא רבי נחמן. היום שאומרים רבנו, אז יש כאלה מתכוונים לרבי נחמן מברסלב. אבל פה רבי יהודה הנשיא, נכון.

רבנו אמר לרב אפס. אני אקרא את זה בארמית, הכל אני אקרא לכם את זה בעברית. "כתוב איגרת בשמי למרן המלך אנטונינוס". מה זה מרן? מורנו ורבנו. תכתוב איגרת בשמי למורנו ורבנו המלך אנטונינוס. מי זה המלך אנטונינוס? קיסר רומא. קם רב אפס וכתב: מיהודה הנשיא למרן מלכה אנטונינוס. לקח רבנו את האיגרת וקרא אותה. אמר לו: תכתוב "מעבדך יהודה למרן מלכה אנטונינוס". זאת אומרת, רב אפס גם כתב מרן מלכה אנטונינוס, אבל לפחות כתב מיהודה הנשיא, אפילו לא כתב רבי יהודה הנשיא. כי רבי זה תואר של רב של יהודים. של אנטונינוס זה לא משנה שהוא רב, אבל הוא נשיא. הוא נשיא עם ישראל. אז לפחות מינימום זה לכתוב מיהודה הנשיא למרן מלכה אנטונינוס. אומר רבי אומר לו רבי יהודה הנשיא, לא, אני קורא את האיגרת ואמר לו תכתוב מעבדך יהודה למרן מלכה אנטונינוס. אמר לו רב אפס: מפני מה אתה מבזה על כבודך? הרי זה לא כבוד שלך, כמו שאמרנו, זה כבוד התורה, זה כבוד עם ישראל. אמר לו רבי יהודה הנשיא: "וכי אני טוב מסבא שלי יעקב אבינו?" גם יעקב אמר: "כה אמר עבדך".

אז זה מעניין, שיעקב, יהודה, רבי יהודה הנשיא לומד מיעקב אבינו שגם הוא השפיל את עצמו. ולא יגיד יהודה הנשיא, או רבי יהודה הנשיא, יגיד עבדך יהודה. אז זה פלא. שמדרש אחד מעביר על זה ביקורת חריפה ואומר בתור עונש על זה התוצאה של זה, אתה יודע מה תהיה? עשו מולך שמונה מלכים לפניך. מדרש אחר אומר: הנה, גם רבי יהודה הנשיא לומד מזה, גם כן להשפיל את עצמו. אז מה התשובה? פחד מלכות, מה יעשה? בדיוק.

אז התשובה היא שזה מאוד מאוד תלוי בהתבוננות על המציאות. בזמן הגלות, רבי יהודה הנשיא חי בזמן גלות. הבית, בית המקדש כבר נחרב. אומנם רבי יהודה הנשיא גר בארץ, בבית שערים בצפון. אבל המקדש כבר נחרב, אין שלטון יהודי בארץ. מי ששולט בארץ ישראל זה הרומאים. רבי יהודה הנשיא בלית ברירה מכניע את עצמו. דווקא אנטונינוס היה חבר טוב של רבי יהודה הנשיא. היו ביחסים מאוד קרובים. ואף על פי כן, אתה פונה לקיסר, אז אתה אומר: עבדך יהודה, מרן מלכה אנטונינוס. לעומת זאת, כאשר עם ישראל שולט בארצו ולא זמן גלות, אלא זמן של גאולה, אז זה הזמן לזקוף קומה והולך אתכם קוממיות. זה הזמן לדאוג לכבוד הלאומי, לא רק לביטחון הלאומי, אלא לכבוד הלאומי. בסוף מתוך כבוד לאומי אתה זוכה גם לביטחון. כי בסוף כאשר עם ישראל מתרפס, אנחנו רואים היום, זה דבר מזעזע. אני לא יודע עד כמה אתם עוקבים, כי רוב הדברים לא מפורסמים בתקשורת. רוב הדברים אני למשל שומע מחברים שלי שגרים בשומרון, דברים שלא יאומנו. כל יום עשרות רבות של פיגועים. כשאני אומר פיגועים, אז הכי קל זה זריקת אבנים. וזריקת אבנים זה אבן כזאתי על רכב שנוסע במהירות 80 קמ"ש, זה בקלות ניסי ניסים שלא מתים עשרות כל יום.

אבל זה בקטנה. זריקת בקבוקי תבערה, יריות. כל יום עשרות מקרים. דבר שלא יאומן. ולפעמים, לפעמים הצבא והמשטרה תופסים את ה את הזורקים, זורקי אבנים, זורקי בקבוקי תבערה. כן. לא עובר 24 שעות, משחררים אותם. אז איפה הכבוד הלאומי? איפה ההרתעה? ממילא אם אין כבוד, אין גם ביטחון. וזה לצערינו הולך ומסלים. אני לא אאריך לפרט, זה כל מיני דברים שיכול להיות שאתם שומעים, ואם לא שומעים אז תחפשו ותשמעו, כי זה זה נורא ואיום לשמוע את זה, אבל צריך להכיר את המציאות שבה אנחנו חיים. אנחנו חיים במציאות שהערבים באים ומשפילים יהודי בארץ ישראל. אנשים, ערבים באים ופוגעים ביהודים בארץ ישראל. ואין מי שפוצה פה ומצפצף. והתוצאה היא, לצערי הרב, התוצאה היא שיש גם בשוליים של השוליים, בודדים בודדים של יהודים שמנסים לעשות משהו. וזה לא טוב. אני מדבר על ימנים קיצוניים. אני מדבר על ימנים קיצוניים שגרים בגבעות או בשומרון וכל מיני מקומות. והם מתוך הרגשה שהדם שלנו הפקר, שלא רק מושפלים, כל יום ויום הם מנסים להרוג אותנו, ומה המדינה עושה? כלום. מרגישים דבר כזה, אומרים טוב אם המדינה לא עושה כלום, אנחנו נעשה. עכשיו, זה לא דבר נכון לעשות. צריך לפעול ולהשפיע שהמדינה תעשה. ולא לקחת את החוק לידיים. אנחנו לא אנרכיה ולא מערב פרוע. אבל, בשומרון זה יותר המזרח הפרוע. אבל, אבל באמת מה שגורם למצב הזה זה הקלקול שאין כבוד לאומי ואין ביטחון לאומי. אז הדבר הזה, הדבר הזה אנחנו מבינים שיש פה הבדל בין מצב של גלות. כשאתה במצב של גלות, בסדר. אז אין ברירה, צריך להוריד את הראש. אתה מבין שהגלות זה חלק מהעונש שנתן לנו הקדוש ברוך הוא. אז אם הוא החריב את בית מקדשנו וביטל את המלכות שלנו ואנחנו תחת מלכות זרה, זה חלק מהעונש. זה לקבל את זה באהבה. אבל אם הקדוש ברוך הוא מחזיר אותנו לארץ ונותן לנו מדינה, ואנחנו את המדינה הזאת משפילים, אז הדבר הזה הוא חמור.

ולכן זה גם מה שהמדרש מעביר ביקורת דווקא על יעקב אבינו. כי יעקב נמצא בשלב שהוא חוזר אל ארץ ישראל. מילא בגלות, 20 שנה, לבן רימה אותך, ככה רימה אותך, מה אתה יכול להגיד? אתה בודד, יהודי בודד בתוך כל חרן שכולם החוקים של לבן. אתה לבד. אז מה שאתה יכול, אתה מסתדר בתוך המצב הלא נעים הזה. אבל עכשיו, אדוני, הגעת לארץ ישראל. תבין שאתה עכשיו זוקף ראש. אתה חייב לבוא בעוצמה. ומתוך העוצמה הזאת, בעזרת השם, בא הקדוש ברוך הוא וגם מגן ושומר על עם ישראל. וזה בעצם מה שהשילוב הזה של דורון תפילה ומלחמה. מצד אחד אנחנו לא נגד דיפלומטיה. לפעמים באמצעות של דורון, של מתנה, של מילים יפות, אפשר לפתור בעיות בדרך דיפלומטית. וזה דבר טוב כל עוד אתה לא מוריד את הראש, אתה לא משפיל את עצמך ולא את העם שלך, ולא יוצא הפראייר השכונתי במזרח התיכון, שבו מי שפראייר אז הוא לא לא לא מתחלף לו. כמו שאומרים פראיירים לא מתים, רק מתחלפים. אז במקרה הזה פראיירים לא מתחלפים, רק מתים. אז לכן השליחות שלנו דווקא בדור כזה, בדור של גאולה, לזקוף את הראש ויתקיים בנו בעזרת השם "והולך אתכם קוממיות". אמן. רבי חננא בן גשה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.