בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
השיעור מוקדש לרפואת רוטרינו בת רחל בתוך כל שאר חולי ישראל.
ביחד עם כל פצועי מלחמה בעזרת השם לרפואה שלמה.

"ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה."
מה מצב רוח של יעקב באותם ימים, באותם רגעים?

בשמיים או על הפנים?
מה מצב רוח שלו לדעתכם?
עוזב את הבית, זה על הפנים.

בשמיים, מצב רוח בשמיים. למה?
בוטח בהשם, הוא רגוע, הוא בוטח בהשם.
תראו, מצד אחד, הוא לא סתם עוזב את הבית. למה הוא עוזב את הבית באמת?
אחיו רוצה לרצוח אותו.
"עשיו אחיך מתנחם לך להרגך."

פחד.
אז יש פה חשש, פה מצוקה, יש פה סכנה, ומרוב סכנה הוא נאלץ לברוח מהבית, אפילו לא סתם לברוח מהבית.
לעזוב את ארץ ישראל.
אבא שלו יצחק מעולם לא עזב את ארץ ישראל.

גם שהיה רעב, אז הוא עבר לארץ פלישתים שזה עזה.
אזור עזה.
אבל לא יצא, זה לא חוץ לארץ.
עזה זה חלק מארץ ישראל. הלך לעזה, חזר.

אבל אבא שלו מעולם לא יצא מהארץ. יעקב נאלץ לצאת מהארץ.
גם מוותר על הבית.
הוא גם מוותר בזה שהוא עוזב את הבית, הוא לא רק עוזב את הסביבה הנוחה, הוא גם נאלץ לעזוב את מצוות כיבוד אב ואם, בהחלט.

אז בוודאי זה לא דבר קשה. מצד שני, אפשר להגיד בטח בהשם.
שני הדברים הם נכונים ושניהם באים לידי ביטוי במדרש על פרשת השבוע.
המדרש הראשון בפרשה אומר, שיעקב אבינו היה רגוע לחלוטין.
איפה רואים בפרשה שהוא היה רגוע, למרות שאחיו רודף אחריו לרצוח אותו?
הוא רגוע. איך רואים שהוא רגוע?

מה הוא עושה בפרשה?
תחילת הפרשה?
"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש."
בא השמש. כלומר שקעה השמש. מה הוא עושה?
הולך לישון.
תגידו, בן אדם שעשיו הרשע רודף אחריו לרצוח אותו, מסוגל ללכת לישון?
נגיד הוא הולך לישון, הוא מסוגל להירדם?
אם הוא הולך לישון ועוד נרדם, סימן ש שהוא רגוע.
רגוע, יעקב רגוע.

ולמה הוא רגוע? לא בגלל שעשיו לא יודע איפה הוא נמצא.
הוא רגוע כי הקדוש ברוך הוא שומר עליו. כך אומר המדרש.

רבי פנחס דורש על יעקב אבינו את הפסוקים, פסוקים מספר משלי.
"אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תיגוף.
אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך."
יעקב הולך בדרכו, "אז תלך לבטח דרכך", זה יעקב.
"אם תשכב לא תפחד" מעשיו ומלבן, "ושכבת וערבה שנתך", וישכב במקום ההוא.
אז המדרש הזה מתאר את יעקב במצב של שקט ושלווה, רגוע.
בהקשר הזה לא נראה שהוא בורח לחרן. צריך לזכור, הוא גם בורח מפני עשיו אחיו, אבל גם יש לו שליחות.
למה הוא הולך לחרן? בשביל מה הוא הולך?
יש לו גם מטרה, למצוא בת זוג, נכון?
יעקב, יצחק, סליחה. יצחק אבינו אמר לו,
"ויקרא יצחק אל יעקב" בסוף הפרשה הקודמת, "ויברך אותו, ויצוהו." מה זה ויצוהו?
הוא נותן לו פקודה. נותן לו שליחות. "ויצוהו ויאמר לו, לא תיקח אישה מבנות כנען. קום לך, פדנה ארם, ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אישה מבנות לבן אחי אמך."

אז יעקב נשלח לחרן.
יש פה את שני הדברים. הוא גם בורח מעשיו, אבל הוא גם נשלח לשם.

יכול לברוח למקום אחר. בריחה אפשר לברוח לכל מיני מקומות, אבל פה יש לו שליחות.
אז אם כן, המדרש אומר לנו שבאמת יעקב בוטח בהשם.
הוא מרגיש שהוא בשליחות, הוא שליח מצווה, ולכן הוא הולך לחרן, למצוא את זיווגו, והולך ונח בדרך הוא עוצר והולך לישון.
וכיוון שהוא בוטח בהשם, דווקא בגלל הרגיעה והשלווה הזאת, אז השינה שלו הופכת להיות הרבה יותר מאשר צבירת כוחות פיזיים.
כל אדם שישן, אז הוא קם יותר מאושש.
אלא אם כן, חלומות בלהה מעוררים את שנתו.

אבל יעקב אבינו להפך.
הוא ישן ובשנתו הוא רואה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע שמימה, והקדוש ברוך הוא אומר לו:
"הנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבותיך אל האדמה הזאת."
אז בשינה הוא קיבל לא רק אנרגיות פיזיות, אלא הרבה יותר מזה, אנרגיות רוחניות.
הוא קיבל ברכה אלוקית בשנתו.

איך יעקב מצליח להגיע לכזאת שלווה?

הדבר הזה גם כן רמוז באותם פסוקים במשלי שהמדרש דורש אותם. המדרש אמר:
"אז תלך לבטח דרכך" וכולי "ושכבת וערבה שנתך." איך אתה מגיע ללכת לבטח, ללכת במידת הביטחון?
הפסוקים לפני כן אומרים כך:
זה במשלי פרק ג'.
"אדוני בחכמה יסד ארץ, כונן שמיים בתבונה.
בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל."
זה מתחיל מזה שצריך לזכור, הקדוש ברוך הוא הוא זה שברא את העולם.
"השם בחכמה יסד ארץ." הקדוש ברוך הוא בחכמתו יש פה, בחכמה יסד ארץ, כונן שמיים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו.
חכמה, תבונה ודעת.
אלה שלוש מדרגות עליונות של גילוי אלוקי.
והקדוש ברוך הוא ברא את העולם בחכמה, בתבונה ובדעת.
ולכן הפסוק ממשיך ואומר: "בני, אל ילוזו מעיניך."
הדברים האלה, הזיכרון הזה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, והוא מנהיג אותו בכל רגע ורגע.
אם אתה זוכר את הזיכרון הזה בצורה ברורה וחזקה, אז "תלך לבטח דרכך" וכולי.
כלומר, ברגע שאתה זוכר שהקדוש ברוך הוא איתנו, לא עוזב אותנו לרגע, גם בשמחת תורה הקדוש ברוך הוא היה איתנו.

לא עזב אותנו.
היו גם ניסים. היו גם אנשים שניצלו בנס.
כאשר 3,000 מחבלים ימח שמם, נכנסים לארץ ישראל, ותוקפים אותנו בצורה כזאת, אז היו, חס ושלום, היו עלולים להיות הרבה יותר הרוגים.
ודאבוננו כל יהודי זה עולם מלא, וכל אדם שנרצח זה זה קורע את הלב, והחטופים קורע את הלב.

אבל עדיין יש פה גם ניסים. וגם כאשר אין ניסים.
גם כאשר יש דברים נוראים ואיומים.
גם כאשר עם ישראל חוטף מכות בזו אחר זו, גם אז הקדוש ברוך הוא לא עזב אותנו. גם המכות זה מעת השם.
אנחנו אומרים בתהילים: "שבטך ומשענתך, הם ינחמוני."
"משענתך" זו המשענת. לפעמים אנחנו נשענים על הקדוש ברוך הוא.
מה זה "שבטך"? זה בט', לא מלשון לשבת, אלא מלשון שוט.
לפעמים הקדוש ברוך הוא מצליף עלינו בשוט, וגם זה מעת השם.
אנחנו מאמינים שגם כאשר הקדוש ברוך הוא מביא עלינו רעות, זה בשביל להצמיח אותנו.
בשביל לבנות אותנו.
בשביל להוליד בנו כוחות חדשים.
דיברנו על זה כבר בתחילת המלחמה, שבעברית המילה משבר פירושה המקום שעליו יושבת האישה היולדת.
היושבת על המשבר זו היולדת. אישה שיולדת היא במשבר.
אבל המשבר הזה מוביל ללידה.

וכך, למה זה נקרא כך בעברית? כי כל משבר אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא לא עוזב אותנו.
"לא יטוש השם עמו ונחלתו לא יעזוב."
גם אם הוא מכה אותנו, זה כדי להוליד משהו חדש.

וכבר נולדו הרבה דברים חדשים במלחמה, הרבה דברים טובים.
הרבה כוחות חדשים.
רוח גבורה שהתעוררה.
אני רוצה לספר רגע שני סיפורים, לעצור רגע את העיסוק במדרש ולספר שני סיפורים.
סיפור אחד, יכול להיות שראיתם את הסרטון הזה. היה מישהו שבא לחיילים, איזה 100 חיילים מסביבו, והוא אומר להם:
בישראל אוהבים סלוגנים. תנו לצה"ל לנצח, או כל מיני משפטים קצרים כאלה, שהם ככה נותנים כוח.
"אני רוצה עכשיו, אני אספור אחד, שתיים, שלוש, כל אחד יצעק את המשפט שהכי נותן לו כוח."

ואז הוא שואל אותם, רגע, אתם תיאמתם משהו? לא, לא תיאמנו. לא מכיר אחד את השני בכלל, החיילים.
אוקיי, מוכנים? אני סופר עד שלוש, כל אחד צועק את הסלוגן שהכי נותן לו כוח.
אחד, שתיים, שלוש! כולם צועקים: "עם ישראל חי!"
כולם. איזה 100 חיילים כולם צועקים את אותו דבר.
זה כוח. הכוח הזה של עם ישראל התעורר בצורה מאוד חזקה במלחמה הזאת.
כוח הגבורה, הכוח הלאומי, הכוח של הזהות היהודית, מתעורר בצורה מאוד חזקה.
דבר שני, אתמול בערב לא הייתי פה במנחה וערבית, כי הייתי צריך, נסענו עם תלמידים לכיכר החטופים בתל אביב.
אתם יודעים שיש שמה כיכר ליד בית אריאלה, יש שמה כיכר גדולה, שיש שמה כל מיני, גם מיצגים וגם כל מיני שלטים.
הרבה פעמים בני משפחות נמצאים שם.

אז זהו, יש שמה, לא כל המשפחות, לא כל המשפחות זה שמאל קיצוני.
נכון, הייתה לנו התלבטות גדולה, היה ממש מריבה, ויכוח, בין הצוות אצלנו בישיבה התיכונית, האם ללכת לשם או לא ללכת לשם?
יש כאלה שהתנגדו והחרימו ואמרו, תלכו, אנחנו לא באים.
אירוע עם התלמידים, לא מעניין, אנחנו לא באים.
למה? אנחנו לא הולכים למקום כזה. זה המקום של כוח קפלן, זה מקום שהשתלטו עליו השמאל הקיצוני, לא הולכים לשם.

ראש הישיבה התיכונית אמר, אני הולך לשם, אני הולך לשם עם התלמידים ומי שרוצה שיבוא, לדעתי זה חשוב.
אני הסכמתי איתו מאוד.
אני חושב שזה חשוב, כי קודם כל לא כל המשפחות זה שמאל קיצוני, שרק רוצים להפיל את נתניהו.
רוב המשפחות זה אנשים שהיקרים להם ביותר חטופים בשבי החמאס.
שלא נדע, שלא נדמיין בכלל, אף אחד לא מסוגל לדמיין מה מרגיש בן משפחה כזאת.
ואנחנו באים קודם כל לחבק אותם. אנחנו לא באים בעד העסקת שבויים ולא נגד עסקת שבויים.
אנחנו לא באים לא נגד נתניהו ולא בעד נתניהו. אנחנו באים לחבק אחים שלנו, יהודים שהיקרים להם מכל נמצאים בשבי החמאס.
זה המסר.

אז המתנגדים אמרו: "מה, אבל אתה בא לשם, כבר כל האירוע שם צבוע בצבע אחד."
באנו לשם 50 תלמידים ועוד כמה אנשי צוות.
אז קודם כל באנו, התפללנו שם מנחה. באנו לכיכר, התפללנו מנחה.
בסוף התפילה, תפילת מנחה, אז התחלנו לשיר. אמרנו פרקי תהילים, אמרנו תפילה לשלום חיילי צה"ל, תפילה להשבת השבויים.
והתחלנו לשיר.
שרנו
"וישמחו דאבותינו ולנו", "לא אחד בלבד עמד דאבותינו לחלותינו".
שרנו "עם ישראל חי". שרנו "אחינו כל בית ישראל, הנתונים בצרה ובשבייה. המקום ירחם עליהם ויוציא מצר לרווחה, ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה."
יש שירים כאלה, שירים של תפילה.

היו שם, כבאנו לכיכר, ראינו שם קבוצות של בני נוער חילונים שישבו שמה במעגל שיח, שוחחו ככה אחד עם השני, זה היה אחר כך הבנו שזה היה מכינה קדם צבאית חילונית.
אבל כשאנחנו התחלנו לרקוד, שוב לא ריקודים שמחים. חיבוקים כאלה.
כולם מחובקים במעגל ושרים.

אז הם התקרבו. ניגשנו אליהם. אמרנו להם: "בואו תצטרפו."
הצטרפו.
אחרי כמה דקות, פתאום הגיעו איזה כמה חרדים חסידים.
אחר כך דיברנו איתם, מסתבר אחד מצפת, כמה מירושלים.
ההוא מצפת הביא גיטרה ורמקול. התחיל לשיר ולנגן גיטרה חשמלית.
התחיל לשיר ולנגן יחד איתנו.

והיה שמה עוצמה של קדושה, של קידוש השם שמיים. ממש. איזה כולם.
ניגש אליי אחר כך אחד החילונים, קודם כל, כל החילונים ניגשו אלינו אחר כך ואמרו לנו תודה רבה, זיקיתם אותנו. לא רק זה, שכחתי לספר.
באמצע עצרנו את ה את השירה.
ואמרנו תפילה מיוחדת. אמרנו שבט יהודה בתוך הקוצר, את הסליחות.
ואמרנו י"ג מידות. ועשינו קבלת עול מלכות שמיים.
הירשנו את הכיכר בתפילה בדבקות.
ניגש אליי בסוף בסוף ה כשסיימנו, וסיימנו בשירת התקווה, גם החרדים, חילונים, דתיים, עומדים שרים התקווה כולם ביחד.
סיימנו את המעגל. ניגש אליי אחד החילונים, בחור צעיר בן 18.
אמר לי: "אמא, אם היית אומר לי לפני חודשיים שחרדים וחילונים ודתיים ישיר ויד יתפללו מחובקים פה בכיכר בתל אביב, הייתי אומר לך או שהמשיח הגיע או שאתה עושה.
לא יכול להיות.

אז זה עוד דבר שהתעורר.
סיפרתי את כל זה בהקשר לכך שגם כאשר יש משברים קשים ומכות קשות, אנחנו מאמינים שכל משבר צריך להוליד ממנו כוחות.
אז גם הכוח של עם ישראל חי, גם הכוח של האחדות ועוד הרבה כוחות שמתעוררים בעניין הזה.
דרך אגב, מה עניתי לו? עניתי לו: "אוי ואבוי לנו שהיינו צריכים לחטוף כזאת סטירת לחי נוראית בשביל להגיע לאחדות הזאת."
היה צריך גם את התגובה בעזה.
נכון, נכון.

אז אם כן, זה קודם כל האמירה הראשונה שאומר המדרש, שיעקב אבינו מרגיש בטוח.
הוא בוטח בהשם והוא יודע שגם זה שעכשיו הוא נאלץ לברוח, "ויברח יעקב שדה ארם." הוא בורח.
אבל הוא לא מרגיש שהוא בורח, הוא מרגיש בשליחות. הוא מרגיש "הקדוש ברוך הוא שלח אותי לפה. הקדוש ברוך הוא יודע מה הדבר הכי טוב בשבילי, הוא גלגל את הדברים, כאן אני נמצא את זיווגי, כאן הכל יהיה לטובה."
וכך הוא מתמלא בביטחון בהשם, הוא יודע שהקדוש ברוך הוא תמיד איתנו.
שוב, הפסוקים במשלי אומרים לנו, מי שזוכר ש"השם בחכמה יסד ארץ, כונן שמיים ובתבונה, בדעתו תהומות נבקעו."
הוא זוכר שהכל הוא מעת השם בחכמה, בתבונה ובדעת, אז הוא לא מפחד.
מי שמאמין לא מפחד כי הוא יודע שכל מה שקורה הוא מעת השם, והכל בהשגחה, והכל בסופו של דבר יתהפך לטובה.
רבי נחמן מברסלב יש לו משפט מפורסם שאומר: "יש עניין שהכל יתהפך לטובה."

אומנם, נגיד בממש בדקה, יש גם מדרש שני.
המדרש השני אומר, שיעקב אבינו באותם רגעים שהוא נמצא בבית אל והולך לישון, הוא מתפלל.
מה הוא מתפלל? "שיר למעלות, אשא עיני להרים מאין יבוא עזרי."
מי מתפלל דבר כזה? מי שנמצא במצוקה. מי שדואג.
"מאין יבוא"? חזר ואמר: "עזרי מאת השם."
עכשיו יש פה גם כפל משמעות, כי "עזר כנגדו". למה רומז "עזר כנגדו"?

לאישה. נכון?
האישה נקראת עזר כנגדו.
יעקב כרגע הולך לחפש עזר כנגדו. הוא הולך לחרן כי יצחק שלח אותו להביא משם אישה.
אז הוא גם אומר "מאין יבוא עזרי"? כלומר, גם מי יעזור לי וגם מאיפה יבוא העזר כנגדי.
חזר ואמר: "עזרי מאת השם."
אז הוא הבין, למרות ששוב חז"ל אומרים או שהוא לא שלח, שהוא לא קיבל כלום, אליעזר שלח להביא את רבקה, הלך עם עשרה גמלים.
יעקב בא כלום.
ריק מכל.
אז יש שתי דרשות בחז"ל, או שבאמת הוא הלך בלי כלום, או שאליפז גזל ממנו הכל בדרך.
על כל פנים, חזר יעקב ואמר:
אני לא לא מאבד תקבותי מבוראי. המדרש אומר את זה בארמית. "מה אנא מובד סברי מן בוראי?"
מה אני מאבד תקווה מבוראי חס ושלום?
אני לא מאבד תקווה מבוראי, אלא "עזרי מאת השם, אל יתן למוט רגלך, אל ינום שומרך, הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, השם ישמורך מכל רע."
מעשיו ומלבן. "ישמור את נפשך" ממלאך המוות. "השם ישמור צאתך ובואך."
"ויצא יעקב, והשבותיך אל המקום הזה."
אז יש פה שני מדרשים, ששניהם משלימים זה את זה.
אין ספק שיעקב גם נמצא במצוקה, אבל הוא מחזק את עצמו במה? בביטחון בהשם.
והדבר הזה כאמור הוא בעצם ההבנה העמוקה שגם שאנחנו צריכים היום להרגיש.
אנחנו נמצאים בוודאי כולנו בחששות.
חששות על חיילי צה"ל שנמצאים בעזה.
ביניהם קרובי משפחה של חלק מהאנשים כאן.
אבל כל אחד מעם ישראל הוא אח שלנו, וכל חייל שנהרג שמה זה כואב לנו.
חששות על החטופים. חששות מהעסקה הזאת שאנחנו לא יודעים, אנחנו יודעים בוודאות שהחמאס זה לא סימן שאלה האם הוא יקיים את העסקה במלואה.
זה רק שאלה מתי הוא יפר את הפסקת האש ואיך ו ומתפללים לקדוש ברוך הוא שלא יהיה לזה מחירים.

אבל אחרי כל החששות והתפילות, אנחנו בוטחים בהשם.
ואנחנו מאמינים באמונה שלמה שכל מה שעושה השם, הכל יתהפך לטובה.
ובעזרת השם אנחנו מתפללים לריבונו של עולם, שכל הפסוקים הללו שיעקב נאמר פה שהוא אומר אותם, אנחנו אומרים אותם כל יום בתפילת ערבית.
"שיר למעלות, אשא עיני להרים" וכולי. כל הפסוקים הללו יתקיימו בכל חיילי צה"ל ובכל עם ישראל.
"השם ישמור צאתך ובואך, מעתה ועד עולם."
רבי חנניה בן עקשיה אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."