בלוג

יצחק לפני מותו רוצה לברך את בנו עשיו.
אז מה הוא אומר לו? הוא אומר לו: הנה, נא זקנתי, לא ידעתי יום מותי. אני לא יודע מתי אני הולך למות.
ועתה, אני רוצה לברך אותך לפני שאני מת. ולכן עתה, שאה נא כליך, תליך וקשתך, וצא השדה וצודה לי ציד.
ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות. אני רוצה לברך אותך לפני שאמות, ולכן, צא לשדה, תצוד, בעלי חיים, תעשה לי מטעמים.
מה הקשר בין מטעמים שהוא עושה לו לבין הברכה? מה זה ברכה? אם אתה רוצה לברך אותו, זה בן שלך. אתה רוצה לברך אותו? תברך. מה זה קשור לזה שהוא מביא לך אוכל?
מה זה שכר מכר? כנראה שהוא אוהב לאכול. אוהב אותו מאוד, אז שיתן לו בחינם. מה, אתה מוכר את הברכה בעד צ'ונט? בעד שניצל? בעד מה? הוא נהנה מהשניצל. מצוין. אתה יכול להנות. אבל למה זה קשור לברכה?
שלוש תשובות בדבר. תשובה אחת אומר רבנו בחיי. רבנו בחיי היה חי בשרגוסה בספרד, לפני כ-700 שנה. והוא היה תלמידו של הרשב"א.
והוא כותב יש משהו מיוחד בתענוג הגוש, סליחה, שהכוונה לא הייתה בתענוג הגוף וחוש הטעם, תודה. אלא שתהיה נפשו שמחה ומתענגת. אנחנו מכירים את זה למשל ביום השבת. ביום השבת כל תענוג בשבת, תודה רבה. זה תענוג לנשמה. יש נשמה יתרה. ולכן, ודאי שבשבת מצווה לאדם לאכול ולשתות, מטעמים ותענוגים.
אבל זה לא בשביל הגוף, זה בשביל הנפש, בשביל הנשמה. אומר רבנו בחיי זו המטרה, שמתוך שמחת הנפש, תחול עליו רוח הקודש.
כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה. אז אם יצחק אבינו רוצה שתחול עליו רוח הקודש, צריך להבין שהברכה זה לא סתם אני אברך אותך, אלא שיצחק אבינו מברך זה רוח הקודש מדברת מתוך גרונו. זה הוא מברך, זה הקדוש ברוך הוא מברך. זה כמו שהכהנים מברכים את עם ישראל, אז הכהנים, מאיפה הם יכולים לברך את עם ישראל?
מה, מאיפה יש להם כוח לברך? מה כתוב בפסוק? ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם. אה, ואני אברכם. מי מברך באמת? ריבונו של עולם מברך. אלא מה? הכהנים הם כאילו הצינור. הם דרך המעבר. אז הכהנים זכו אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה. יש להם ברכה קבועה שהם מברכים.
יצחק אבינו רוצה שהברכה אלוקית תחול דרכו. ולכן הוא אומר אני צריך להרגיש שמחה. איך אני אשמח? בני היקר, תביא לי מטעמים, לך תשקיע, תצוד ציד, תעשה לי מטעמים. אני אוכל, אה, אני אהיה בלב טוב מתוך השמחה של הסעודה, ואז אני אברך אותך. אתה אומר לפני בטח שלפני. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.
אני אמשול משל, למה הדבר דומה. בשמחת תורה, עושים הקפות, ויש גם קידוש של החתנים. את הקידוש תמיד עושים לפני ההקפות.
בעיקרון, השנה עשינו בכלל את ההקפות בסוף תפילה אחרי מוסף. זה תכלס כמנהג הספרדים. ספרדים יותר עושים את ההקפות אחרי מוסף. לא כולם. ספרדים גם יש ויש. אשכנזים בדרך כלל עושים את זה ממש בבוקר. אבל השנה עשינו את זה בסוף, תמיד אבל, תמיד כל השנים עשינו אחרי הקידוש.
למה דווקא אחרי הקידוש? למה לא לפני הקידוש? שיהיה כוח. שיהיה כוח. עכשיו לא רק שיהיה כוח לקפוץ ולרקוד, זה לא רק זה. עשית קידוש. עכשיו אתה בא בלב טוב, ביישוב הדעת, בשמחה, אתה יכול להתלהב, אתה יכול לשמוח. שתית קצת וויסקי? קצת וודקה? מה זה קצת איזה משהו כזה נכנס גם? מה האלכוהול קצת ככה מרים את האווירה? יאללה, שמחה, ריקודים, שירה של מצווה.
אומר יצחק אבינו, אני רוצה לברך אותך בלב שמח. אדם חוזר מהעבודה, כולו רעב.
עכשיו הבת שלו הקטנה באה אליו, הנכדה שלו באה אליו. אבא, סבא, בוא תראה מה ציירתי בגן. חמודה. אין לי כוח אלייך עכשיו. תני לי קודם לאכול, לשתות משהו, להירגע. ואז מה זה באהבה ובשמחה אני רוצה להסתכל.
אז אפשר, אני יש לי מנהג, אני בא הביתה מהעבודה, דופק בדלת, קבוע הילדים נמצאים בבית, שואלים מי זה?
אז יש לי מנהג קבוע. שואלים מי זה? אני אומר? מישהו שאוהב אותכם. אני יכול להגיד זה אבא. אבל אני רוצה, ברגע שאני בא הביתה, לא תמיד יש לי כוח. לפעמים אני בא אחרי נסיעה ארוכה, לפעמים עייף, אחרי יום שלם, קמתי מוקדם בבוקר. אבל אני רוצה שהרגע הראשון שאני בא הביתה, יהיה רגע של אהבה. אני עוד לא יודע בכלל מי זה. מי זה? מישהו שאוהב אותכם. ישר הם פותחים, רצים לחבק אותי.
10 שניות אני מחבק אותם, אחר כך באמת תנו לי קצת לשתות משהו, תנו לי לנוח טיפה. לא.
אבל אומר יצחק אבינו אני רוצה לברך אותך בלב שלם. תן לי, תביא לי מטעמים. ואז לא סתם שאני אברך בלב שלם, אלא שאני אהיה בשמחה, תחול עליי רוח הקודש. זה מה שאומר רבנו בחיי. אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.
באופן דומה אבל שונה קצת, כותב המלבי"ם. המלבי"ם, רבי מאיר לייבוש, שהיה חי באוקראינה לפני 200 שנה בערך. נולד באוקראינה, אחר כך הוא נדד עוד בכל האזור שם.
אז הוא כותב שהעניין של המטעמים זה לא כדי ליצור קשר ביני לבין השכינה כמו שכתב רבנו בחיי, לא כדי שהשכינה תשרה עליי, אלא כדי ליצור קשר ביני לבינך. כדי לחזק את הקשר ביני לבינך. אתה בני, אני רוצה לברך אותך. ברור שאני ארגיש יותר שמח לברך אותך לא רק כשאני, מה שרבנו בחיי אומר, כשאני אהיה שמח, אז אני אהיה בלב שקט, אני אהיה ברוגע, ואז תחול עליי שכינה לברך.
מה שאומר המלבי"ם זה כאשר אני, לא סתם שאני אהיה שמח, אני אהיה מלא הכרת תודה לך. כי אתה נתת לי מטעמים לאכול. ואז מתוך אהבה מברכים הרבה יותר בלב שלם. כמו שהכהנים אומרים וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה. יש אפילו הלכה שלומדים, שאם יש לכהן אדם שהוא שונא אותו בקהל, אסור לו לעלות לברך.
כי הוא לא מברך באהבה. אדוני, אתה נצטוית לברך באהבה. קיבלת זכות לברך. קיבלת זכות להיות הצינור של הברכה. כי הוא מקור הברכה. שבת זה שבת זה אנחנו מקור ברכה. הקדוש ברוך הוא מקור ברכה. אתה לא מקור הברכה, אתה מעביר את הברכה, אתה הצינור. זה זכות גדולה להיות הצינור.
אבל הצינור חייב להיות צינור פתוח. אם הצינור סתום, אם אתה לא רוצה לברך מישהו, אז אנחנו בבעיה.
ולכן, אומר אומר המלבי"ם, יצחק רוצה לברך את עשיו מתוך אהבה. איך אני ארגיש יותר תאווה של אליך, שאתה בדיוק תיתן לי משהו. אז הרבה פעמים אנחנו יודעים, בן אדם, אנחנו מכירים למשל, גם היום הרבה אנשים הולכים לצדיק לקבל ברכה. מכירים שהולכים לפעמים צדיקים לקבל ברכה? הלכתם פעם למישהו? למי למשל הלכתם? רבי שמעון רבי שמעון, רבי מאיר בעל הנס. אלה צדיקים שנפטרו לפני הרבה שנים. אני מתכוון צדיקים שהם חיים.
כולם הולכים. הייתי אצל הרב יורם אברג'ל. הרב יורם אברג'ל זצ"ל צדיק לברכה. היה עוד אחד. אה, הבבא אלעזר שגם נפטר. נכון. רבי אלעזר אבוחצירא. הבבא אלעזר בבאר שבע. אני הייתי הרבה פעמים אצל אחיו, אצל רבי דוד בנארייה. כל מיני צדיקים.
עכשיו מאוד מקובל, שאתה בא לצדיק לבקש ברכה, נותנים גם תרומה. התרומה יש לה שתי מטרות. מטרה אחת כמו שאומר רבנו בחיי, אתה בכלל תורם לצדקה, אתה לא תורם לצדיק. הצדיק צריך את הכסף שלך? הצדיקים האלה הם לא צריכים את הכסף. הם משתמשים בכסף להמון המון מצוות אחרות שהם עושים. עוזרים למלא אנשים, מחזיקים ישיבה, תורמים לעניים. הם לא צריכים את זה בשביל עצמם. אז קודם כל זה זכות הצדקה. אתה מתקרב לשכינה. זה דומה יותר למה שאומר רבנו בחיי. שאתה פותח פה צינור לשכינה.
לעומת זאת, יש הסבר שני. למה אתה נותן כסף לצדיק? כדי להתחבר אליו. ברגע שאני נותן לו, הוא גם נותן לי. אתה פותח צינור לא בינו לבין הקדוש ברוך הוא, אלא בינך לבין הצדיק. כי גם זה צריך להיות צינור. כך כותב המלבי"ם שכש כאשר אדם אחד נותן מתנה לשני, נוצר ביניהם קשר. וכיוון שנוצר קשר של אהבה ושל חיבור, אז שעשיו נותן מטעמים ליצחק, אז הוא יוצר ביניהם קשר של אהבה ושל חיבור. ממילא גם יצחק מברך אותו בלב שלם. הוא לא ביקש סתם מטעמים, הוא ביקש מטעמים ספציפיים.
הוא כותב, צא השדה וצוד לי ציד, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי. אתה יודע מה אני אוהב. צריך לזכור שזה לא היה הפעם הראשונה שעשיו מביא ליצחק מאכלים. כבר בתחילת הפרשה כתוב ויהאב יצחק את עשיו כי ציד בפיו. ויש לזה הרבה פירושים, אבל הפירוש הפשוט עשיו היה קבוע, יוצא לצוד, מביא אוכל הביתה.
ובסך הכל זה כיף. יש ילד שהוא אדם שהוא הוא מעשי. הוא זה זה תמיד כיף שהילד מצליח ו עושה דברים שהם פרקטיים והם טובים לכל המשפחה, וואלה, אתה מתברך בו. אתה שמח, אתה אומר איזה יופי. הבן מצליח ברוך השם, עולה מעלה מעלה. אומנם עשיו לא עולה מעלה מעלה במעלות התורה והיראה. אבל הוא לפחות מתפרנס טוב, מצליח. זה גם דבר טוב והוא מביא אוכל הביתה. גם לאבא שלו.
דבר יפה. לפי זה, אפשר לפרש גם פירוש שלישי בדבר.
יצחק, זה כידוע השאלה הגדולה, מה פתאום הוא רוצה לברך את עשיו. יש לך שני בנים. אחד צדיק כמו יעקב, אחד לא עלינו רשע כמו עשיו. את מי הוא רוצה לברך? את עשיו? מה הוא עיוור? הוא לא רואה שעשיו רשע? אה, כן הוא עיוור. זה בנו, מה פתאום? הוא לא עיוור, הוא לא. זה בנו. כן. הוא בנו. למה לא לברך אותו? אז לא אי אפשר להגיד שהוא רצה לקרב אותו. בנו הוא. בנו הוא, הוא מצליח בציד. מה הוא צריך? זה בנו.
דבר ראשון חז"ל אומרים שעשיו היה באמת רשע. בן בן אבל כאשר הוא רשע, אז בעייתי קצת לברך אותו. אבל היה לו כיבוד אב של יצחק. אז היה לו היה לו גם זכויות. היה לו כיבוד אב זה נכון. לא אומר נכון, אני לא רוצה לדבר על זה כרגע, אבל אתה צודק, יש מקום פה לדון בפשט.
אבל בואו נחזור רגע לברכה שיצחק מברך אותו. הוא לא סתם מברך אותו בני היקר, שיהיה לך שפע ברכה והצלחה. זה לא מה שהוא אומר לו. מה הוא אומר בסוף הוא אומר ליעקב? הוא מתחיל ויתן לך אלוהים מטה לשמים משמני הארץ, רוב דגן ותירוש. זה אני מבין אם הוא היה מברך את עשיו בזה. כי בסך הכל עשיו אדם שהוא רוצה להתפרנס, ברוך השם, שיהיה לו פרנסה בשפע.
אומר אבל ממשיך יצחק ואומר, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים. הווה גביר לאחיך, וישתחוו לך בני אימך. מי זה אחיך ובני אימך? זה יעקב.
אז יש לך בן כזה צדיק כמו יעקב אבינו. ובן, שעל פי חז"ל הוא ממש רשע. נגיד שיעקב לא רואה אותו, יצחק לא רואה אותו ככזה רשע, רואה אותו סתם כאדם צייד.
אבל יש לך כזה בן צדיק כמו יעקב אבינו. איך אתה אומר שעשיו יהיה המלך ויעקב יצטרך להשתחוות לו? ישתחוו לך בני אימך. זה לא כל כך הגיוני.
התשובה היא נורא פשוטה. אנחנו היום יודעים שאת יצחק אבינו רק יעקב המשיך את דרכו של יצחק. אברהם היה לו מי יודע כמה בנים היה לאברהם? שמונה. לא מאיזה אולי גם בנות אולי. אבל מכולם מי ממשיך את דרכו? רק יצחק. יצחק יש לו שני בנים, יעקב ועשיו. עכשיו זה קצת שונה. כי אברהם משרה היה לו רק בן אחד. לאברהם ושרה בן אחד יצחק. אברהם והגר זה ישמעאל. אברהם וקטורה עוד שישה בנים. חז"ל אומרים שקטורה זו הגר.
אבל מ יצחק ושרה רק בן אחד. פה זה קצת שונה. יצחק ורבקה שני בנים. הקדוש ברוך הוא אמר לו יצחק יקרא לך, נכון. נכון, נכון. הקדוש ברוך הוא אמר לו מפורש, רק יצחק ממשיך אותך. פה, שנייה אחת. פה יש לנו שני בנים ליצחק ורבקה, גם יעקב וגם עשיו. אף אחד לא אמר ליצחק שרק יעקב ימשיך אותו. לרבקה אמרו, נכון. הוא לא, מליאום ייאמץ ורב יעבוד צעיר. אבל יצחק לא יודע את זה. יצחק חושב ששניהם ממשיכים. אם שניהם ממשיכים, אז בוא נחשוב רגע. יש לי שני בנים, אומר יצחק לעצמו. אחד צדיק, תלמיד חכם, יושב אוהלים, זה יעקב אבינו.
ואחד איש יודע ציד איש שדה. כלומר, הוא גם צייד וגם רואה צאן. מה זה איש? לא, רואה צאן, זה לא איש שדה. איש שדה זה חקלאי. אז עשיו גם חקלאי, גם צייד, זה עשיו. אדם מאוד מעשי, מאוד פרקטי. חקלאי, צייד. יעקב יותר רוחני. מצוין. אז אם אני רוצה עכשיו ששניהם ימשיכו את דרכי. מי מבין שניהם מתאים להיות המלך, המנהיג של העם שייצא מאיתנו? מובן שהאיש הפרקטי. האיש הפרקטי. ברור. תראו, גם היום במדינת ישראל יש לנו רבנים. זה לא בדיוק, הרב. זה לא בדיוק. כן. נכון, זה שהוא פרקטי זה לא אומר שהוא חכם. מי שחכם זה יעקב. החכם צריך להיות המנהל. הפרקטי צריך להיות הקל של מה שעשיו עושה. עשיו כנראה היה גם חכם. חז"ל בוודאי אומרים שציד בפיו הוא היה רמאי, היה מתוחכם.
על כל פנים, אם אנחנו לוקחים היום למשל, מי צריך להיות ראש הממשלה? הרב הכי גדול? הוא צריך להיות ראש הממשלה? לא. הרב הכי גדול צריך להיות אולי רב אחד, רב גדול אחד יהיה הרב הראשי, רב גדול אחר יהיה הרב העיר, רב הגדול אחר יהיה ראש בית הדין, אב בית דין. כל מיני תפקידים חשובים של רבנים. אחד יהיה ראש ישיבה, אחד יהיה ראש כולל. כל מיני רבנים יעשו תפקידים חשובים של רבנים.
ראש הממשלה צריך להיות לא תמיד זה ככה, אבל צריך להיות אדם ערכי. אדם שהוא לא רק חכם ולא רק פרקטי, אלא גם מנסה להוביל את המדינה לערכים טובים. אם היינו זוכים, עוד לא היה לנו בהיסטוריה של מדינת ישראל ראש ממשלה שהוא גם בן תורה אמיתי.
לא צריך להיות רב. אבל הוא צריך להיות בן תורה אמיתי. שהוא באמת חשוב לו תורה. וחשוב לו מצוות. חשוב לו זהות יהודית, וחשוב לו כבוד של עם ישראל, וחשוב לו כל הדברים האלה. מה? לא היה חשו עדיין לא היה. עדיין לא היה. היו אנשי מפלגות כאלה, אבל הם לא. לא ראש הממשלה. כן. לא זבו, לא נאמר, ולא לפניו גורו ה י י היה היה גם הרבה חברי כנסת למשל של ש"ס, גם בני תורה חשובים, שעשו תפקידים חשובים. אבל לא ראש הממשלה. זה עוד לא היה לנו.
אז היה שוב, בכמה מפלגות, אמרת המפד"ל, ש"ס, איך קוראים להם? יהדות התורה. גם במדינה הייתה בעיה, אי אפשר היה. עכשיו תראו.
מה שאומר יצחק אבינו, הוא חושב הנה יש לי פה בן אחד, יעקב אבינו, הוא יהיה נביא, הוא יהיה רב גדול, הוא יהיה תלמיד חכם, הוא יהיה מנהיג רוחני. עשיו יהיה האיש הפרקטי והוא יהיה המנהיג. זה דומה קצת ליששכר וזבולון. יששכר לומד תורה, זבולון מפרנס אותו.
אז חשב יעקב אבינו שככה יהיה. שעשיו יעבוד, יהיה צייד, יהיה חקלאי ויפרנס את יעקב שילמד תורה.
כמובן גם יוסף מן הפסוק נכון, זה דומה קצת ליחס בין יוסף לבין בני לאה. בני לאה יש שם את יששכר, יש שם את לוי, יש שם את יהודה, שאומנם יהודה בסוף הוא מלך אבל לא כיוון שהוא מברך אותו, נכון. נכון, בדיוק. אבל באמת בבנים של יעקב, כולם בסוף ממשיכים. אז אחד הוא מנהיג, בהתחלה יוסף מנהיג, אחר כך יהודה מנהיג. אצל החשמונאים אפילו לוי היה מנהיג. החשמונאים מבני לוי. אבל אצל עשיו, אז יצחק חושב שהוא יהיה המנהיג בגלל שהוא אדם מעשי. ולכן הוא אומר לו, אני רוצה לברך אותך, תעשה לי מטעמים. המטעמים שאתה עושה לי, זה לא בשביל שאני, זה לא שוחד. שמע, תן לי מטעמים, אני אברך אותך. זה לא הקשר הזה.
אלא זה אני פשוט רוצה להרגיש את הכוח שלך להניג את עם ישראל. את הכוח שלך להיות אדם שמביא פרנסה הביתה. את הכוח שלך, מה תפקיד של מלך? כלכלה, ביטחון, הכל. חוץ, זה בעיקר התפקידים של המלך.
אז אדם שהוא יודע גם להיות צייד, זה גם תפקיד שקשור לביטחון, קשור לגבורה גופנית. גם חקלאי, קשור לכלכלה. אז הנה, אדם כזה יכול להנהיג את עם ישראל. ולכן, יצחק רוצה לברך אותו. ולכן הוא אומר לו, תביא לי מטעמים. כאשר אני אראה את המטעמים, אז אני בעצם ארגיש שזה התפקיד שמתאים לך. ואז אני אברך אותך.
לא כל כך רבקה הסכימה. רבקה ודאי לא הסכימה איתו. ולכן קודם כל רבקה לא הסכימה כי קיבלה נבואה. רבקה כבר בהריון ותלך לדרוש את השם. ויאמר השם לה: שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו. כלומר, זה לא ששניהם ימשיכו להניג את עם ישראל. הם ייפרדו לשני עמים.
ולאום מלאום ייאמץ ורב יעבוד צעיר. אז היא יודעת גם שהם יהיו שני עמים, וגם שרב יעבוד צעיר. כלומר, שהגדול יעבוד את הצעיר. מי זה הצעיר? יעקב. אז יעקב הוא הממשיך. יצחק ידע את זאת מלפני שהם נולדו.
ולכן היא אומנם לא אומרת את זה ליעקב, ליצחק, אבל היא שולחת את יעקב. היא לא סתם שולחת את יעקב, בוא תבקש את הברכות. אלא היא רוצה להראות שיעקב גם הוא יודע להיות אדם פרקטי, אפילו אדם קצת תחמן. לפעמים המנהיג צריך גם לדעת להיות מתוחכם. יעקב? עכשיו ראינו. עכשיו ראינו. לפני זה לא ראינו. לפני הברכות, הדבר היחיד שראינו ליעקב שהוא איש תם יושב אוהלים. תם זה תמים. יושב אוהלים יושב אוהלים. הוא לא היה בהתחלה דרכו מתוחכם במיוחד. וגם לא היה אדם יותר מדי פרקטי. יושב אוהלים. אבל רבקה, הוא חזר מאדום, הוא מחר את הבכורה. נכון. יצחק לא ידע את זה.
אבל רבקה ידעה שזה התפקיד של יעקב, להיות גם מנהיג פרקטי וגם אדם רוחני. ולכן היא אמרה לו, אתה עכשיו מה שתעשה, תבוא ליצחק, תרמה, תתחפש לעשיו, תביא לו מטעמים אחרים. ואם תעשה את זה, זה יהיה מבחן שבאמת מגיע לך הברכות האלה. הברכות של ההנהגה מעשית. כי כדי להיות מנהיג מעשי, זה לא מספיק שאתה רב גדול. זה חשוב. כי אתה צריך להניג את עם ישראל גם בתחום הרוחני, אבל אתה צריך להניג את עם ישראל גם בתחום המעשי. ולכן בוא נראה אותך, קצת מתוחכם, קצת הולך מאחורי הגב, קצת מתחפש ומצליח להביא מטעמים ועל ידי זה, תקבל את הברכות. רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.