בלוג

ערב טוב, רשות מוריי ורבותיי.
אנחנו בפרשת חיי שרה.
חלק מרכזי מאוד מהפרשה שלנו עוסק בסיפור של עבד אברהם שהולך למצוא כלה ליצחק.
איך קוראים לאותו עבד אברהם?
אליעזר.
זה לא כתוב בפרשה אפילו פעם אחת.
לא כתוב שזה אליעזר. כתוב "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושב בכל אשר לו".
לא כתוב השם שלו. וכל הזמן לא כתוב בשום מקום "וייקח אליעזר", "ויאמר אליעזר", רק "וייקח העבד עשרה גמלים", "וייקח העבד את רבקה", "ויאמר העבד". הכל זה העבד. לא כתוב איך קוראים לו.
עכשיו, זה א', רש"י אומר שזה אליעזר. חז"ל אומרים שזה אליעזר.
זה גם הפשט, כי לפני זה בפרשה שעברה, הקדוש ברוך הוא, פרשת לך לך עוד, והקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם שבעתיד יהיה לו כל טוב, ואומר אברהם לקדוש ברוך הוא, "השם אלוקים, מה תיתן לי ואנוכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר". כלומר, אברהם אומר במפורש, בן משק ביתי, האדם הכי מרכזי שבמשק הבית זה עבדי אליעזר. הוא דמשק אליעזר.
ולכן כשיצאנו בפרשה כתוב שהוא קורא לעבדו זקן ביתו המושב בכל אשר לו, מי זה יכול להיות? זה 1+1=2, זה ברור שזה אליעזר.

מה זה דמשק אליעזר?
הפשט הוא שאליעזר מקורו בדמשק.
אליעזר הדמשקאי.
הוא היה שמי.
כן.
אבל חז"ל דורשים דמשק זה לא סתם. למה הוא מזכיר פה דווקא מוצאו מדמשק? למה זה צריך להגיד?
או, מספיק להגיד "ובן משק ביתי הוא אליעזר מדמשק". למה דמשק אליעזר?
אומרים חז"ל, המילה דמשק נדרשת פה דולה ומשקה מתורת רבו. זאת אומרת, אליעזר לא היה רק עבד. הוא היה אדם בעל ערכים. אדם שלמד הרבה תורה מאברהם, והיה דולה ומשקה. כמו, זה בדיוק קשור לפרשה שלנו, שרבקה דולה מן הבאר ומשקה לגמלים, אז בדיוק אליעזר דולה ומשקה. כלומר, הוא לוקח כמו שאברהם היה כמו איזה באר של תורה, ואליעזר דולה מהבאר הזאת ומשקה לאחרים. זאת אומרת, הוא לא היה רק עבד, הוא היה גם אדם מיוחד ומינו, שהולך בדרכו של אברהם, ממשיך דרכו, פורץ דרך, מפיץ את תורתו של אברהם לכל האנשים.

אז כאשר יצחק עוד לא נולד, אז אומר אברהם, אני הולך ערירי, יש לי רק את אליעזר.
לא נשאר לי שום דבר. אפילו לוט שהיה בן אחיו, אז הוא פרש ממנו. אז נשאר רק עם עבדו אליעזר. לכן כאן, כאשר מתואר לנו בפרשה שאליעזר עבדו זקן ביתו המושב בכל אשר לו, ברור שזה אליעזר.

אבל דווקא בגלל שזה באמת ברור שזה אליעזר, למרות שהוא לא מוזכר פה באף מילה שמו, זה מעורר את השאלה, אז למה לא אומרים לנו איך קוראים לו?
למה כל הזמן כתוב "ויקרא עבדו" או "אל עבדו זקן ביתו"? תגיד "ויקרא אברהם לאליעזר". כבר שמענו עליו. וילך אליעזר, וייקח אליעזר, ויאמר אליעזר.
למה לא להגיד את השם שלו? למה רק לקרוא לו העבד?
העבד זה לשון גנאי או לשון שבח?
לכאורה, אומר אברהם, זה לשון גנאי.
אבל השאלה היא של מי אתה עבד?
אנחנו עבדיו של השם.
אנחנו עבדיו של הקדוש ברוך הוא, זה גנאי? חס ושלום. ובריך שמי, כשאנחנו מוציאים ספר תורה, אנחנו אומרים, "אנו עבדה דקודשא בריך הוא". אנחנו גאים בזה. גאים להיות עבדיו של הקדוש ברוך הוא, זכינו.
נכון, הוא, מי שזכה שהקדוש ברוך הוא יגיד עליו "עבדי", אין הרבה כאלה. משה עבדי, יהושע עבדי גם נקרא, דוד עבדי. אין הרבה כאלה.
אין הרבה. איוב נקרא, "לא דיברתם אליי נכונה כעבדי כי איוב".
אין, יש, תספרו על כף יד אחת כמה אנשים נקראים עבד השם. וואו, איזה זכות זה להיקרא עבד השם, הלואי שנזכה.
אז להיות עבד של השם זה לא רע בכלל.

גם להיות עבד של אברהם זו מעלה.
אליעזר נהיה עבד של אברהם לא בגלל שהוא היה לא היה לו כסף ואז הוא הלך ומכר את עצמו ומי שבמקרה קנה אותו זה אברהם.
אליעזר בחר להיות עבד של אברהם. הוא אמר אני מעדיף להיות עבד שלך ולא אדם עצמאי שיח לאצמי, אני רוצה להידבק בך. אתה איש האמת בדור הזה. אתה מייסד האמונה. אני רואה את הטוב שבך, את החסד שבך, את האמת שבך, את התורה שבך. אני רוצה להידבק בך.
זה לא עבד במובן שעכשיו מישהו מצליף בו ואומר לו מה לעשות והוא ראש קטן כזה. לא זה הציור שאנחנו צריכים לצייר. אליעזר הוא המושב בכל אשר לו, הוא מנהל משק הבית, הוא מנהל העסק.
עבדו הכוונה היא שהוא עובד אצלו.
הוא לא סתם עובד אצלו, הוא מנהל כל עסקיו.

אז אם כך, להגיד שזה העבד, זה אפילו לשון של שבח.
אנחנו רואים שאברהם מטיל על אליעזר שליחות לא פשוטה בכלל.
לא פשוטה בכלל. גם שבן אדם מוצא אישה לעצמו, זה גם לא פשוט. כמה אנשים מתייסרים אם למצוא אישה לעצמם?
בן אדם יכול לפעמים שנים עד שהוא מוצא ומתלבט, כן נכון, לא נכון. התלבטות גדולה.
אז למצוא אישה למישהו אחר זה לפעמים יותר מסובך. טוב, יש כאלה שיגידו זה יותר קל. כי מה אכפת לך? בסדר, הוא התחתן איתה, אני לא צריך לשבור את הראש.
מספרים על אדם אחד, איזה בחור ישיבה שפעם בא אליו שדכן ואמר לו יש לי מישהי להציע לך בחורה מקסימה, תורנית, יראת שמיים. יש לה חיסרון אחד. מה החיסרון?
הוא אומר לה, היא צולעת.
אומר הבחור, לא אכפת לי.
וואי, באמת לא אכפת לך שהיא צולעת? כל הכבוד וזה. יש רק עוד משהו אחד רציתי לספר לך שהיא גם עיוורת בעין אחת.
אומר הבחור, לא אכפת לי.
אומר השדכן, אז אם כבר באמת לא אכפת לך, אני אספר לך עוד דבר, שגם לא יודע, יש לה גיבנת.
אומר הבחור, לא אכפת לי.
אומר לו השדכן, איך יכול להיות ששום דבר לא אכפת לך?
אומר, למה שאכפת לי? שיכפת למי שיתחתן איתה.
זאת אומרת שהוא אומר לא אכפת לי, הוא אומר לא אכפת לי, הוא לא מתכוון להתחתן איתה.
אז אם כך, אליעזר, אתה יכול להגיד, טוב, מה הבעיה? אין לו בעיה להביא אישה ליצחק. מה אכפת? אתה מוצא את הראשונה שאתה לוקח, יאללה. קח ליצחק, זה לא בשבילי, זה בשביל מישהו אחר, שישבור את הראש שלו. אבל זה לא באמת ככה. אנחנו רואים אצל אליעזר איזה מאמצים הוא עושה, איזה מסירות נפש, עד כמה אכפת לו ועד כמה הוא משקיע את נשמתו בכך שתהיה אישה הכי מתאימה ליצחק.
עכשיו, זה באמת קשה, הוא אין לו עם מי להתייעץ. הוא הולך לארץ אחרת, זה מבחינתם אז היה כאילו עולם אחר. אין לך וואטסאפ, אין לך טלפון, אין לך.
פעם אמר לי רב, אמר לי אתה יודע מה, הוא רב שפוסק הרבה הלכות, הרבה באים אליו לשאול כל מיני שאלות הלכתיות.
והוא אמר, אתה יודע מה הכלי הכי משמעותי בשבילי לפסוק הלכה?
שאלתי, מה, מה הכי משמעותי?
הוא אמר לי, זה. הטלפון. זה הכי משמעותי בשבילי לפסוק הלכה. למה?
אומר, בסדר, אני פוסק הרבה הלכות, אז מה, אני יודע הכל? אני עוד מתלבט בדברים. אז יש לי טלפון, אני מתקשר. מתקשר לגדול הדור ההוא, מתקשר לרב ההוא, מתקשר לפוסק ההוא, מתקשר לדיין ההוא, מתקשר לאנשים.
שואל אותם. אני לבד צריך לדעת הכל?
בשביל זה יש גדולי תורה אחרים שאני מתייעץ איתם.
אליעזר אין לו עם מי להתייעץ. הוא לבד. יש לו עשרה אנשים. אבל עשרה אנשים רק באים לשרת אותו, הוא לא בשביל להתייעץ איתם. זה לא הם לא פקטור בהחלטה.
אז אליעזר חייב להיות מכוון לגמרי לרצונו של אברהם.
אברהם אומר לו, תיקח אישה לבני, תיקח ממשפחתי ומבית אבי, שמתאימה לבני.
ואליעזר בעצם מבטל את עצמו לגמרי. הוא עכשיו אומר אני לא האיש, הוא אני לא העניין. אני עכשיו עבד של אברהם.
אני רוצה להיות שליח נאמן. לכן התורה בעצם קוראת לו כל הזמן העבד, כי רוצים להדגיש שהוא מבטל את אישיותו. הוא בכלל עכשיו הוא לא עצמו, זה לא אליעזר הבן אדם, זה עבד אברהם.
גם כשהוא בא אל נחור ובתואל, מה הוא אומר להם, בתואל ולבן, מה הוא אומר להם? "עבד אברהם אנוכי". תדעו אני שליח של אברהם. אני באתי לכאן להיות שליח, זה לא מעניין מה אני חושב, לא מעניין מה אני מרגיש, לא מעניין מה דעתי. אני עבד אברהם, אני עכשיו שליח של אברהם אבינו.
חז"ל אומרים, שלוחו של אדם כמותו.
השליח הוא כאילו ידא אריכתא של המשלח, הוא כאילו יד ארוכה שלו. אני לא יכול להגיע לשם. אז אם אני שולח אותך לשם שתעשה בשבילי משהו שם, זה כאילו אני הלכתי. כי אני פה, היד שלי לא מגיעה. אז היד שלך תגיע.
ולכן השליח הוא ממש המשך של האדם השולח. כאשר אליעזר מבטל את עצמו לחלוטין הוא נקרא עבד אברהם. וזה הכינוי המשובח ביותר שיכול להיות לו בסיטואציה.
אף על פי כן, בתוך הסיפור של אליעזר יש בדיוק שבע פעמים שהוא לא נקרא אליעזר ולא נקרא העבד, אלא הוא נקרא האיש.
כתוב מיד כאשר רבקה שואבת לכל גמליו, "והאיש משתאה לה". מחריש לדעת הצליח השם דרכו אם לא.
"ויהי כאשר כילו הגמלים לשתות, וייקח האיש", פעם שנייה. "וייקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידי עשרה זהב משקלם" וכולי.
"ויקוד האיש וישתחוו להשם".
"ויאמר ברוך אלוה אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ומתוק מאדוני" וכולי.
"ויארץ לבן אל האיש החוצה אל העין".
וכשהוא דברי רבקה אחותו לאמור, "כדברי לי האיש", "ויבוא אל האיש", והנה עומד אל הגמלים על העין. "ויאמר בוא ברוך השם, למה תעמוד בחוץ?" "ויבוא האיש הביתה ויפתח הגמלים". שבע פעמים קוראים לו האיש. ואחר כך הוא אומר לבתואל ולבן, "עבד אברהם אנוכי". ושם שוב מתחילים לקרוא לו העבד.
"כאשר שמע עבד אברהם, ויצא העבד כלי כסף וכלי זהב".
אז כל הזמן קוראים לו העבד. פתאום שבע פעמים קוראים לו האיש. ואז עוד כמה פעמים קוראים לו העבד.
אז מה הפשר השינויים האלה? אחרי שהסברנו שהמילה העבד היא כל כך לשבח, כי הוא מבטל את עצמו לחלוטין, הוא אומר "זה לא אני, אני רק שליח של אברהם". אז פתאום קוראים לו האיש.
האם זה לגנאי או לשבח?
מתוך ההקשר נראה שזה לשבח.
מכיוון שמתי זה מתחיל? מתי קוראים לו האיש?
כאשר הניסיון שלו, דבר אחד הוא עשה פה מעצמו שאברהם לא אמר לו. הוא המציא את הרעיון הזה שאני אלך אל הנערות שיוצאות לשאוב, והנערה שאני אשאל אותה, אבקש ממנה לשאוב לי ותשאב לי וגם לכל גמליי, אותה הוכחת לעבדך ליצחק.
זה המצאה של אליעזר. עד כדי כך שחז"ל אמרו שאליעזר שאל שלא כהוגן. זה לא היגיון נכון לשאול את השאלה הזאת, להגיד ככה, לבקש את הבקשה הזאת. כי אם פתאום תבוא מישהי שהיא לא באמת מתאימה ורק הנקודה הזאת באמת שואבת לגמלים, אבל חוץ מזה היא לא מתאימה, זה בעיה. זה גם הרי אליעזר יודע שאברהם אמר לו, השביע אותו, ממשפחתי ומבית אבי תיקח. לא ממישהי אחרת.
עכשיו, אם פתאום מישהי אחרת תשאב לו ולכל גמליו, אז מה הוא יעשה? הוא תקוע.
אבל אליעזר מגלה פה את אמונתו בריבונו של עולם.
הוא אומר, נכון, אני רק שליח של אברהם.
אבל אני יודע גם שהקדוש ברוך הוא עושה רצונו של אברהם. לא רק אני שליח של אברהם, כביכול גם הקדוש ברוך הוא שליח של אברהם.
כמובן שהקדוש ברוך הוא לא שליח של אברהם. אברהם ענסה להיות שליח של הקדוש ברוך הוא.
אבל הקדוש ברוך הוא רוצה את רצונו של אברהם. מה שאברהם רוצה בשביל יצחק, זה גם מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.
לכן אומר אליעזר, אני יודע בידיעה ברורה ושקטה ורגועה, שמה שהקדוש ברוך הוא יזמן לי, זה הדבר הנכון.
וכאשר הוא רואה את הנס הגדול הזה, שבאמת יש פה נערה, שרק אמר לה תשקן נמת מים קדך, ותאמר ותשאב, ותשאב לכל גמליו.
"והאיש משתאה לה". הוא משתאה, הוא משתומם לגודל הנס.
"וייקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידי עשרה זהב משקלם". הוא ישר נותן לה תכשיטי זהב מפוארים ויקרים ביותר.
ואחר כך הוא שואל אותה:
"בת מי את"?
איזה פלא. היית צריך קודם כל לבדוק מי היא.
לא, זה לא פלא.
זה בגלל שאליעזר יודע, הוא רגוע לגמרי. ברגע שהוא רואה שהנס התקיים והתגשם, שהמשאלה שלו התגשמה, מיד הוא מבין שבוודאות, אני לא צריך אפילו לשאול, זה ברור שזאת בת בתואל.
אין ספק.
כי אני ביקשתי נס מהקדוש ברוך הוא. באותו רגע הופיע נס.
אז אני כבר לא צריך לשאול שאלות.
אני יכול בלב שקט ושלם לתת לה את התכשיטים. ואז זה בכל זאת מילות נימוס: "בת מי את? ה יש בית אביך מקום לנו ללין?"
אתה אומר, בת בתואל אנוכי, בן מלכה אשר ילדה לנחור.
לכן, תראו איזה דיוק יש בתורה בכל מילה.
לא סתם לא קוראים לו אליעזר, קוראים לו העבד, לבטא את ההתבטלות שלו לאברהם אבינו.
אבל יש רגע אחד שבו הוא מתרומם והוא כבר לא שליח של אברהם אבינו, הוא שליח של הקדוש ברוך הוא.
אדם שזוכה להיות שליח של הקדוש ברוך הוא, שאומר "אני מבטל את עצמי כלפי הקדוש ברוך הוא. עשה רצונך כרצונו".
אדם אומר אני עכשיו שליח. אני עכשיו מתבטל אל הקדוש ברוך הוא. הרי אמרנו ששלוחו של אדם כמתו.
אם אליעזר הוא שליח של אברהם, אז זה כמו ידה אריכתה של אברהם. ואם הוא שליח של ריבונו של עולם, אז הקדוש ברוך הוא פועל דרך גופו. הקדוש ברוך הוא מדבר דרך גרונו.
אז כבר לא קוראים לו העבד. הוא כבר לא רק עבד אברהם, הוא האיש.
רש"י אומר במקום אחר "כל אנשים שבתורה לשון גדולה".
איש זה אדם נשוא פנים. זה אדם בעל ערך, בעל חשיבות, בעל מעמד. וגם אם הוא עבד של אברהם, אבל כרגע הוא מתגלה בתור איש. בתור אדם שיוצא מעצמו, מתבטל כלפי ריבונו של עולם.
אז יש פה גדולה מיוחדת. חז"ל אומרים, יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים, שבתורתן של בנים, בהמשך התורה יש לפעמים קוצו של י', שלומדים ממנו הלכות שלמות. כל הלכות שבת, כהרים התלויים בשערה, רק מאיזה סמיכות פרשיות של מלאכת מחשבת, לומדים המון המון דברים בהלכות שבת.
ופֹה התורה מאריכה מאוד. "יפה שיחתן של עבדי אבות".
ואנחנו רואים שוב, לפחות בדיוק הזה, למה איך קוראים לו? בהתחלה עבד, אחר כך איש, אחר כך שוב עבד. כל הזמן רואים איך בכל מילה התורה מלמדת אותנו כאן מוסר עמוק ודרכי חיים שמביאים את האדם לחיי העולם הבא.
רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".