בלוג

ערב טוב.
פרשת בחוקי שרה
עוסקת הרבה, חלק גדול מן העוסק ב
מציאת כלה ליצחק.
כאשר אברהם שולח את אליעזר
אל חרן, למצוא אישה ממשפחתו.
ובאמת הוא הולך,
מנסה ניסיון מאוד מאוד מיוחד,
שאומר האישה אשר תגיד לי, הנערה אשר תגיד לי
שתה וגם גמליך אשקה,
אותה הוכחת לעבדך ליצחק.
אומרת הגמרא,
מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים,
מהשם אישה לאיש.
כלומר,
יש לנו עיקרון שאומר מהשם אישה לאיש. הקדוש ברוך הוא הוא זה שמזוג זיווגים, הוא זה שמחבר אישה לאיש.
והעיקרון הזה,
זה גמרא מסכת מועד קטן דף י"ח, הגמרא אומרת
מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים,
מהשם ישאל איש.
אפשר לראות זה גם בתורה,
גם בנביאים, גם בכתובים.
איפה רואים את זה בתורה?
בתורה
כתוב בפרשה שלנו,
אליעזר פונה למשפחתה של רבקה, לבן ובתואל.
והוא אומר להם, ככה וככה היה,
עכשיו שלחו איתי את הנערה.
כתוב כך:
ויען לבן ובתואל ויאמרו,
מהשם יצא הדבר.
לא נוכל לדבר אליך רע או טוב.
דבר מעניין.
שני גויים, אמנם קרובי משפחה של אברהם אבינו.
בתואל,
הוא בעצם
בן של נחור,
כלומר,
אחיין של אברהם.
אבל,
אותו בתואל ובנו לבן,
שלבן, אנחנו יודעים כבר איזה ערמומי, רמאי ורשעו.
ובכל זאת שניהם באים ואומרים, מהשם יצא הדבר. מול, באמת מול אירוע כזה,
זה באמת יוצא דופן.
בדיוק יצא לי, מה, הטימו להם.
שם אברהם, שם טוב, הטימו להם משפחה טובה.
לא רק שם טוב.
הייתי היום, פגשתי היום ידיד שלי,
שהוא במשך כמה שנים
היה מאלף גמלים.
עבד בזה.
היום הוא עובד בתחום החינוך, אבל הוא שנים
היה מאלף גמלים בחב"ת גמלים באילת.
לא, באילת.
הפוך, יש לו הרצאה שלמה על ההבדל איך בדווים מאלפים גמלים ואיך יהודים מאלפים גמלים. זה
שני עולמות שונים. על כל פנים,
אז קודם כל הוא, דיברנו קצת בפרשת שבוע,
אז הוא אמר לי קודם כל,
שאברהם שולח
עם אליעזר עשרה גמלים.
גמל
יכול לשאת חצי טון.
זה המשקל שהוא מסוגל לשאת. עשרה גמלים
זה חמש טון.
זה כמו היום יש לך משאית יכולה,
משאית חמש טון.
ומשאית זה, אתם תחשבו, זה לא משאית של דירה.
אין שמה חדר שינה ו
מקרר, מקרר.
מקרר, הכל שמה זה מתנות,
כסף, זהב, אוצרות, אני לא יודע בדיוק מה.
כל טוב אדוניו בידו.
אז זה, זה עסקה משתלמת, אין ספק בדבר.
ואף על פי כן,
הם לא באים ואומרים וואלה משתלם.
אתה יכול להגיד הם פשוט פוליטיקאים טובים, יודעים איזה מילים להוציא מהפה. אבל עובדה שהגמרא לומדת מהם, הנה תראה,
אפילו לבן ובתואל אומרים, מהשם יצא דבר.
טוב, מהשם יצא הדבר. אז כאן הוכחה מהתורה, הפסוק מן התורה,
שאומר שמהשם אישה לאיש.
אבל יש כאן פסוק בנביאים וגם בכתובים. איפה כתוב בנביאים?
בנביאים כתוב
על שמשון.
ואביו ואמו לא ידעו
כי מהשם היא.
פה זה ממש ממש בוטה.
שמשון הולך להתחתן עם מי?
עם גויה פלישתית.
כאן זה לא עם דלילה.
כאן זה עוד לפני דלילה.
האישה הראשונה שלוקח שמשון,
הוא הולך לתמנה
ולוקח אישה, רוצה לקחת אישה מבנות פלשתים,
ואומרים לו אביו ואמו,
אין אישה בכל עמי
כי אתה הולך לקחת לך אישה מהפלשתים הערלים?
אומר להם שמשון,
אותה אקח לי, כי היא ישרה בעיניי. היא מצאה חן בעיניי.
אומר הפסוק,
ואביו ואמו לא ידעו כי מהשם היא,
כי תואנה הוא מבקש
אני לא זוכר בדיוק את ההמשך הפסוק, תואנה הוא מבקש,
לנקום נקמת השם את הפלשתים, משהו כזה.
אני לא מדייק במילים, אבל זה הכיוון. זאת אומרת,
הקדוש ברוך הוא מלכתחילה
נגלגל את הדברים כדי
שיהיה סכסוך בין שמשון לבין הפלשתים וככה
יתגלגל הדבר ששמשון יתנקם בהם.
כפי שבאמת היה. הם שאלו אותו את החידה המפורסמת,
סליחה, הוא שאל אותם את החידה המפורסמת.
המאוז יצא מתוק.
לא, זה לא היה אצל דלילה.
כן, מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק. הם לא ידעו, בסוף הם
היימו על אשתו הטריאה שתגלה להם,
אחרת
ישרפו אותה ואת אביה באש.
והיא באמת מגלה להם.
קודם כל היא נזפה בו עד שהוא מגלה להם. אז היא מגלה להם,
ואז
הוא, לא משנה, מתחיל שם סכסוך.
אז זה הכל תואנה הוא מבקש.
אז הכל מהשם.
עכשיו, למה זה כל כך
בוטה?
ממילא תגיד מהשם אישה לאיש,
יהודי מתחתן עם יהודייה. אתה אומר בסדר, זה מהשם.
גם שיהודי כמו שמשון הולך ומתחתן עם פלשתית, גם זה מהשם.
עכשיו, זה לא אומר שכל יהודי עכשיו ילך להתחתן עם גויה ויגיד כן, זה מהשם. חס ושלום.
זה בדרך כלל, כמובן, זה איסור חמור להתחתן עם גויה.
אבל אצל שמשון, זה לא שזה היה מותר לו.
זה היה פה איזה מהלך אלוקי ש
על פניו, בוודאי ההורים שלו
הריגשו שזה הדבר הכי נורא שקורה להם.
אם הבן שלה מתחתן עם גויה,
זאת אומרת שלא יהיה להם נכדים יהודים.
כי אם הנכדים יהיו מה שמשון ומהגויה הזאת נולדים ילדים, הם לא יהודים.
זה בודאי דבר מזעזע, דבר קשה מאוד.
אבל גם מכאן לומדים, מהשם ישאל איש.
הפסוק השלישי מופיע במשלי.
הפסוק הזה אומר,
בית והון נחלת אבות,
ומהשם אישה משכלת.
מהשם אישה משכלת, מלשון שכל. אישה בעלת שכל, בעלת תבונה.
פי ה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה, מהשם אישה משכלת.
אז מהשם ישא לראש.
במשלי, פרק י"ט.
נשאלת השאלה,
למה צריך שלושה פסוקים להגיד את אותו דבר?
הרי אין מילה אחת מיותרת, אין עוד אחת מיותרת בתורה.
אז למה צריך שלושה פסוקים ללמד את הדבר הזה?
אז מבארים
שיש בעצם שלושה אנשים, שלושה צדדים,
שבטוחים שהם עשו את השידוך, שהם
עשו את החתונה הזאת.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
אמן.
קודם כל,
האדם הראשון שבטוח שהוא חתום על החתונה הזאת,
זה השדכן. מי שהפגיש בין החתן והכלה.
שדכן, אני לא מתכוון רק כמו שיש לפעמים בציבור החרדי שיש שדכן,
או שדכנית ש
עושים שידוכים.
זה יכול להיות גם, גם בציבור לא דתי בכלל,
אז מה, איך הוא פגש את הכלה?
מאוד הרבה פעמים, מאוד יכול להיות שחבר משותף הכיר ביניהם.
החבר הזה נקרא לו לצורך העניין שדכן. מה פירוש המילה שדכן?
זה שמחבר.
כמו שדכן של הניירות שמהדק אותם. נכון? הוא מחבר.
אז זה לא חייב להיות מישהו. בציבור החרדי הרבה פעמים יש מישהו שזה המקצוע שלו.
שהוא שומע מההורים שלה, הוא שומע מההורים שלו, מנסה לזוג זיווגים. לפעמים הולך לו יותר, לפעמים הולך לו פחות.
אבל הרבה פעמים, יש מקרים שבהם בן אדם פגש את אשתו במקרה.
קרה, לא יודע, עבדו ביחד, למדו ביחד באוניברסיטה.
אחותי וגיסי,
התחתנו כי הם למדו ביחד באוניברסיטה, למדו מחשבים ביחד.
אז ככה הכירו אחד את השני,
ו
התחתנו בסופו של דבר.
אז יש לפעמים שמכירים לבד, אבל הרבה פעמים
יש מישהו שהוא זה שהפגיש ביניהם.
אז הוא אומר מה זאת אומרת?
בלעדיי הם לא היו מכירים בכלל אחד את השני.
אני זה שעשיתי את החתונה.
בשביל זה, עכשיו,
הדוגמה הכי הכי קיצונית
בתנ"ך,
לשדכן כזה, שהוא זה שמפגיש בין החתן והכלה,
זה אליעזר בפרשת השבוע שלנו.
למה זה דוגמה כל כך קיצונית?
כי יצחק ורבקה לא נפגשו
לפני החתונה.
הוא הולך לארץ אחרת,
תחשבו מה זה.
בן אדם הולך לארץ אחרת,
להביא כלה.
מה שהוא מביא זה מה שיהיה ליצחק.
יצחק לא הולך לבחור בעצמו.
עכשיו, אם הוא מביא מישהי לא תמצא חן בעיניו,
זה מה יש.
מספרים סיפור
על
כפר
נידח בגלות,
שהיה בו
שתי בנות שהגיעו לפרקן,
והיו צריכות להתחתן.
מה לעשות? אין בחורים יהודים בגיל המתין בכלל בכפר.
שלחו שליחים לעיר הקרובה,
אין. בעיר הקרובה, אין בכלל, יש בחורים אבל לא פנויים.
כבר תפוסים.
טוב, אמרו מה נעשה? נשלח שליח לעיר הגדולה, רק שזה שבוע נסיעה.
ולא כל אחד הולך לשם. אז נשלח שליח שיביא שני חתנים.
שלחו שליח.
השליח חוזר אחרי חודש, שבוע הליכה,
עוד שבועיים עד שהוא מוצא שם שני חתנים,
עוד שבוע עד שהוא חוזר, חוזר אחרי חודש
עם חתן אחד.
אומרים, מה הבאת חתן אחד? יש לנו פה שתי בנות שהגיעו לפרקן.
אז הוא אומר, באמת חזרתי עם שניים, ואחד נפטר בדרך, לא עלינו.
טוב, מה נעשה?
מתחילות האימהות, שתי הבחורות שעומדות להתחתן, שרוצות להתחתן.
אז האימהות מתחילות לריב.
אחת אומרת זה החתן של הבת שלי! אחת אומרת זה החתן שלי!
טוב, באים לרב.
הרב אומר טוב.
נביא חרב ויחלקו. נעשה חצי חצי, כמו ששלמה המלך אמר.
אז אחת אומרת,
לא, עד כאן.
אל תהרגו אותו, לא צריך להגזים.
שהשניה תיקח.
והשניה אומרת, תהרגו אותו!
אמר הרב, זאת שאומרת תהרגו אותו,
זאת החותנת האמיתית.
זה בדיחה.
כמו שאמרנו, אליעזר הוא דוגמה קיצונית למקרה ששליח הולך למדינה אחרת
להביא כלה ליצחק.
רבקה, אין לה מושג מי זה יצחק.
כשהיא מגיעה,
והיא רואה אותו,
ויצא יצחק לסוח בשדה, היא רואה אותו מתפלל.
זה מראה מדהים.
יצחק אבינו מתפלל, וואו, היא רואה איש קדוש. מה מיד היא עושה?
ותיפול מעל הגמל.
ואז היא שואלת, רק אחרי שהיא נופלת, היא שואלת את אליעזר,
מי האיש הלזה הולך בשדה לקראתנו?
ויאמר אליעזר, ויאמר העבד, הוא אדוני.
הוא הבן אדם שאת עומדת להתחתן איתו.
היא לא ידע.
אין לו מושג עם מי היא מתחתנת.
מבחינתה בא אליעזר, רוצה לבוא,
אלך.
זה שאלה, צריך לדבר על זה בזדמנות אחרת. למה היא הולכת?
מה מושך אותה ללכת עם אליעזר? אבל היא הולכת בלי להכיר את יצחק.
יצחק ואברהם סומכים על אליעזר ב-100% שמי שהוא יביא,
אישה מתאימה.
אז כאן השדכן עושה הכל, מא' ועד ת'.
אומר הפסוק, מהשם יצא הדבר.
אל תחשוב שזה ממך.
השדכן הרבה פעמים, לא רק במקרה כזה קיצוני. בדרך כלל מי שהפגיש בין החתן והכלה,
בטוח שהוא זה שעשה את החתונה. אומרים לו ידידי, זה לא אתה.
זה הקדוש ברוך הוא.
יש עוד צד, עוד גורם שבטוח שהוא זה שעושה את החתונה, וזה החתן והכלה.
החתן והכלה אומרים תראה, עם כל הכבוד לזה שהפגיש בינינו,
אנחנו החלטנו.
אנחנו בחרנו.
פעם היו כותבים בהזמנות לחתונה,
יעקב עם בחירת ליבו
רחל.
מכירים? שהיו כותבים עם בחירת ליבו?
אחר כך נהיו יותר פמיניסטים, אז התחילו לכתוב אם בחירת ליבו, עם בחיר ליבה.
מכירים את זה?
משני הצדדים.
היום סתם כותבים יעקב ורחל.
לא משנה. או יעקב אנד רחל, לא משנה.
אבל מה רוצים להדגיש אם בחיר ליבה, אם בחירת ליבו?
אני בחרתי, הלב שלי בחר, זה אני. אני זה שבחרתי.
מי הכי קיצוני במקרה הזה שאומר אני בחרתי? זה שמשון.
כי שמשון אומר,
הוא אומר להורים שלו ששואלים אותו מה קרה? אין יהודיות יותר בעולם, אתה הולך לקחת מבנות פלישתים הערלים?
אומר להם שמשון, אותה אקח לי, כי היא ישרה בעיניי. היא מצאה חן בעיניי.
אומר הפסוק, תחשוב שזה בגלל שהיא מצאה חן בעיניך?
והם לא ידעו כי מהשם היא. אביו ואמו לא ידעו כי מהשם היא.
יכול להיות שגם שמשון לא ידע שזה מהשם.
אבל באמת אתה בטוח שאתה זה שבחרת.
חבוב, לא אתה זה שבחרת.
הקדוש ברוך הוא ינחה אותך בדרך נכונה.
הגורם השלישי שבטוח שהוא זה שעושה את החתונה,
זה ההורים.
ההורים אומרים לעצמם, סליחה,
מי ממן את כל העסק הזה?
אנחנו חותמים בסוף על הצ'ק, לא?
אנחנו עושים את החתונה. בלעדנו היו יכולים להתחתן?
נראה אותכם מתחתנים בלעדנו.
אומר על זה הפסוק במשלי, הפסוק השלישי,
בית והון נחלת אבות.
ההורים יכולים לתת בית,
היום זה קשה לתת בית. יכולים לעזור,
יכולים לתת הון, יכולים לתת כסף.
ומהשם אישה משכלת.
אם יש לאדם הרבה כסף, ירש מההורים, הרוויח בעצמו, לא משנה.
אבל יש לו רק אשת מדנים וריב,
אז אין ברכה בכסף הזה.
הכסף הזה מהר מאוד נעלם.
מהשם אישה משכלת.
אז אם כן, יש שלושה צדדים שבטוחים שהם אלה שעשו את החתונה.
זה השדכן,
זה החתן והכלה וזה ההורים.
ולכן צריך שלושה פסוקים.
כנגד השדכן, אז אומרת התורה על אליעזר, מהשם יצא הדבר.
כנגד החתן, אומרת התורה על שמשון,
מהשם היא.
וכנגד ההורים, אומר הפסוק במשלי, בית והון נחלת אבות,
ומהשם אישה משכלת.
רבי חנניה בן קשע אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך קבע להם תורה למצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.