בלוג

ערב טוב, ידידי מורי ורבותיי. בפרשה שלנו, הניסיונות של אברהם אבינו מגיעות, מגיעים עד לשיא של העקדה. והאלוהים ניסה את אברהם. הדבר הזה קודם כלערב טוב.
ברשות מוריי ורבותיי.
פרשת חיי שרה היא הפרשה של חברון.
אברהם אבינו קונה את מערת המכפלה.

ויש בפרשה תיאור ארוך ומפורט של בדיוק המשא ומתן שאברהם רוכש מערת המכפלה.
ואומרים לו: "קח בחינם, במטבח קברנו כבר במתך".
"לא, אני רוצה לקנות". כמה הוא ישלם? 400 שקל כסף.
הר המוריה זה לא בית קברות. כן. זה המקום של המקדש. הר הזיתים אדם אומר. כן. נכון.
אז אנחנו מבינים מבינים שיש כנראה קדושות שונות במקומות שונים.
כל ארץ ישראל קדושה.
ווודאי שיש ערך מיוחד לירושלים ולכן יש הרבה אנשים שבאים להיקבר בהר הזיתים.
יש כנראה ערך מיוחד לחברון. קדושה מיוחדת לחברון.
אז היום אני רוצה שנברר מה באמת הקדושה המיוחדת לחברון?
נפטרה שם.
לא בטוח.
למה?
לא יודע איפה היא נפטרה.
אומנם כתוב "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". משמע שהוא בא לחברון.
אז כנראה שם היא נפטרה. למרות שלא כתוב מפורש.
או שכן כתוב, אותם מוצאה רב קריית ארבע, חברון בארץ כנען. כן כתוב.
אתה צודק. כתוב שנפטרה שם. נכון.
אז אפשר להגיד משהו טכני, שם היא נפטרה, מה נתחיל להזיז אותה?
אני מזכיר לכם שבזמנם ללכת מחברון לירושלים
זה לא עניין של שעה נסיעה. יומיים.
זה עניין של וודאי יותר מיום אחד.
מה שונה?
כן.
פקקים לא היה, אבל היה, אבל גם לא היו מכוניות.
ולכן לקבור מת זה גם עניין, זה בסוף זה זה לא כבוד המת להשהות אותו יום יומיים, בלי קירור, זה זה לא נעים.

מציפת למשל, במאות שעברו נקברו בירושלים.
יוסף זה לא בעיה, את יוסף חנטו.
חנטו, אז הוא לא מסריח. תודה.
מי חנטה? המצרים חנטו. נכון. הרופאים המצרים.
אפשר לדון על זה בפרשת ויחי. עכשיו אנחנו בחי שרה. אנחנו בחי שרה.
אז אפשר להגיד משהו טכני, נקברה בחברון, מתה בחברון, נקברה בחברון. אפשר להגיד את זה כך.
אבל אם זה הדבר הזה כתוב בתורה, כותב על זה המלבים.
המלבים זה רבי מאיר לייבוש. שהוא היה רב ברומניה, רוסיה, אוקראינה, לפני 150 שנה.
הוא נדד ככה בכמה קהילות, כתב פירוש על כל התנ"ך. המלבים.
אז הוא שואל בפרשת השבוע, למה הריח בכל הסיפור הזה?
מה יושיענו סיפור זה? מה בשביל מה זה עוזר לנו? מה מה זה רשום? ההתמקחות כמו מיקוח בשוק.
הוא אומר לו ככה, הוא אומר לו ככה, לא אני כן רוצה, הוא כן רוצה. נתן לו בחינם, אמר לו בחינם.
לא, בסוף הוא לא נותן לו בחינם.
אברהם התעקש. אני רוצה לשלם.
אמר לו אם אתה רוצה לשלם, 400 שקל כסף בני ובנך מאי?
צריך להבין ש-400 שקל כסף בזמנם זה הרבה כסף.
זה היה משכורת של 30 שנה.
כמה לוקח היום? כמה משכורות צריך היום בשביל לקנות בית?
אומרים ש-20 שנה, אני לא יודע. לא לא חקרתי את זה. אם אתה עובד בהייטק בשנה אחת.
לא, משכורת ממוצעת. 200, 300.
זה גם הבדל, אתה צודק. עוד 10 15 שנים, תלוי איפה אתה קונה.
תלוי מה המשכורת שלך.
אבל שם זה היה 30 שנה בשביל לקנות קבר.
לא, לא קבר.
אחוזת קבר. נכון. חלקה.
נכון, אבל זה חלקה. כולל המערה שבתוכה.
המערה זה העיקר, כי בזמנם היו קוברים במערה.
כן.

כן.
מה אני שמעתי? שרה חכי.
הוא מופיע. הכל הכל רשום.
אתה צודק, יש בזה עניין, אבל אנחנו לא נסביר את זה עכשיו. אבל עכשיו אנחנו אמנם זה חרוז, אבל אנחנו נתמקד עכשיו בחברון ולא בעפרון.
אז אם כן,
חז"ל ראו את ראו את הסיפור הזה בתור עדות לקשר האמיתי והנצחי בין עם ישראל לארץ ישראל.
כך מופיע במדרש בראשית רבה פרשה ע"ט.
"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אוהלו במאה קסיטה".
זה לא מדובר על מערת המכפלה. על מה מדובר?
נכון. יעקב אבינו חונה בשכם.
"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אוהלו".
הוא קונה איפה שיעקב אבינו חונה, איפה שהוא נוטה את האוהלו, הוא קונה את המקום.
במאה קסיטה.
אמר רבי יהודה בר סימון,
"זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר: 'גזולים הם בידיכם'".
זאת אומרת, אף חלק מארץ ישראל הוא לא גזול בידינו.
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. רק מה?
יש מקומות שאומות העולם יכולים להונות. מה זה להונות?
לרמות.
אומות העולם יכולים לטעון טענות שקריות ולהגיד: "למה זה שלכם? זה לא שלכם, זה שלנו".
מה היום?
אבל זה הכל שקר.
אבל יש שלושה מקומות שהם לא יכולים אפילו לשקר. ואלו הם:
מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף.
נכון. מערת המכפלה, דכתיב: "וישמע אברהם אל עפרון, וישקול אברהם לעפרון 400 שקל כסף".
בית המקדש, דכתיב: "ויתן דוד לארנן, לערבנה, שקלי זהב משקל 600".
600 שקלי זהב הוא נותן לו.
ומקום קבורתו של יוסף: "ויקן את חלקת השדה".
יעקב קנה את שכם.
ממלך שכם?
כן.
במאה קסיטה. אנחנו לא יודעים בדיוק כמה זה קסיטה.
אבל זה קנה את זה בכסף.
כמה שהיה שווה אז?
לא, 100. 100 קסיטה.
כן.
למה דווקא 100?
המדרש אומר על שלושת המקומות האלה. המדרש
אני לא מכיר, לא מכיר אהה.
בטח יש. אבל לא חקרתי את זה, כמה זה 100 קסיטה.
כמו שאמר רבי שלמה, אבסורד הוא שדווקא על שלושת המקומות האלה - שכם, הר הבית וחברון -
זה שיא המאבק הבלתי פוסק בינינו לבין אויבנו.
הר הבית, אותו קנה דוד המלך, מוחזק בכנעות, בידי הוקף ירדני, שלא מאפשר ליהודים להתפלל שם.
לא מאשר ליהודים לכרוע בברך. כל דבר שיהודי עושה, ישר מלחמת עולם.
אתה צודק, הבעיה מתחילה מאיתנו. אתה צודק.
נכון.

אז לא היו מודעים אפילו המוסלמים שזה מקום קדוש מעולם. לא היה קדוש.
קבר יוסף וגם חברון, מערת המכפלה, כל הזמן נקודות חיכוך, נקודות של עימותים, פיגועים.
יש נקודות כלשהן במערת המכפלה.
יש שם.
כן, לא, יש יש קשר. קודם כל, אברהם אבינו הוא אב הם גם של המוסלמים. נכון, והם מכירים בזה. כן.
ובאמת במשך הרבה שנים במערת המכפלה ספציפית, קודם כל במשך יותר ממאות רבות של שנים שהארץ נשלטה בידי מוסלמים,
וגם בידי התורקים, וגם אחר כך בזמן הבריטים, לא נתנו ליהודים להיכנס לתוך את מערת המכפלה.
כל המבנה הזה היה מסגד. בעקרון את המבנה הזה בנה הורדוס.
את המבנה הגדול של מערת המכפלה בנה הורדוס.
יש בצדדים שני צריכים של מסגדים שהמוסלמים הוסיפו.
אבל המבנה עצמו זה מבנה של הורדוס.
מבנה יהודי.
אבל במשך מאות רבות של שנים, כל תקופת הגלות, לא נתנו ליהודים להיכנס לשם בכלל.
היה מבחוץ את המדרגות שהיום לא קיימות.
היה מדרגה השביעית הרשו ליהודים להיכנס.
לא, היום זה לא קיים. היום איך שאתה בא, יש את המדרגות הענקיות שעולות למעלה.
אז אהה.
אז הקיר הכי קרוב למדרגות, הקיר הכי כאילו דרומי,
אז שם בעצם היה מדרגות שהיום לא קיימות. אפשר לראות, פעם נעשה שם הטיול של בית הכנסת, אפשר לראות על הקיר
סימן כזה של שער שנסתם. היה שם שער.
סגרו אותו. הוא נכנס ישר לאולם נכון. עשינו? נכון. עשינו.
צריך לעשות שוב. זה היה כבר לפני כמה כמה שנים.
זה לא היה שנתיים, זה יותר.
לא, עשינו טיול, אבל לא לחברון לפני שנתיים.
משהו כזה.

לחברון? לחברון כן, היינו. לא יכולתי להגיע.
זה היה בסוכות, זה לא בפסח, זה היה בסוכות.
עשינו חברון, מערת המכפלה ועשינו גם כפר עציון.
אשריכם.
נכון, אני לא זוכר, אני זוכר שהיה אמור לבוא ושאני בסוף לא באתי.
זה לפני שלוש שנים ולא בפסח.
על כל פנים.
לא משנה.
דבר מעניין שדווקא שלושת המקומות האלה: הר הבית, שכם, וחברון,
הם יוצא דופן מבחינת השמות שלהם.
אתם יודעים שבהרבה מאוד מקומות הערבים שימרו את השמות היהודיים.
יש למשל בית לחם,
ביית לחם. הערבים קראו לזה כן, ביית לחם. מה זה?
זה בית לחם. לא משנה.
יש שם ערבים במקרה, אבל הנצרות שם.
בספציפית בבית לחם זה ערבים נוצרים. אבל גם בית שאן, הם קראו לזה בייסאן.
זה בית שאן, זה ברור.
וככה למשל כרמל, ויש תמרה, וסוסיה ודרום חברון.
ככה הם קוראים למקומות האלה. גם גבע, מכמס, כל מיני מוחמוס.
כן, כל מיני מקומות שמקומות ענכים גבע, ג'אבה.
גבעון, ג'יב. כל המקומות הם ממש שומרים.
חברון לא, גם שכם לא, וגם ירושלים לא.
נכון, אז תכף אני רוצה בדיוק לדבר על זה.
אבל זה מעניין. בדרך כלל השמות נשמרים.
מי שעמד על זה בצורה מאוד חזקה, אחד הראשונים שעמדו על הדבר הזה,
היה לפני 700 שנה, רבי אשתורי הפרחי.
אחד הראשונים, הוא לא כל כך מפורסם,
אבל הוא היה תלמיד חכם עצום, שעלה לארץ מצרפת. הוא היה גר בצרפת.
והיה גירוש של היהודים מצרפת לפני 700 שנה.
בשנת 1306, היה גירוש צרפת, גירוש יהודי צרפת.
ורבי אשתורי הפרחי נדד בכמה ארצות, בסוף הוא החליט שהוא עולה לארץ ישראל, הגיע לארץ ישראל, התיישב בבית שאן.
אבל הוא היה שילוב מיוחד במינו של תלמיד חכם ואיש הלכה, יחד עם מדען, חוקר וגיאוגרף.
מה זה גיאוגרף?
חוקר ארצות. חוקר ארצות. הוא היה משרטט מפות, היה ממש, הוא היה כזה
ברמה מדעית גבוהה של אותה תקופה. היה משרטט מפות, חוקר את המקומות.
אז הוא, הוא כתב ספר שנקרא כפתור ופרח. זה בעיקרון ספר
על המצוות התלויות בארץ. ספר הלכה על כל המצוות התלויות בארץ.
שמיטה, מעשרות, תל אביב.
נכון, חוב.
ו והוא גם בתוך הספר, הוא גם כותב, זה ספר הלכה,
אבל בתוך הספר הוא מביא גם המון המון דברים שקשורים לארץ ישראל, כי זה מצוות תלויות בארץ.
אז הוא מביא כל מיני דברים שהוא ראה בארץ ישראל.
אז הוא כותב שם: "כי הארץ לעולם עומדת ובשמותיה. והשינוי בשמות מועט הוא".
הוא אומר: "אני הולך בארץ ישראל ואני רואה מקומות שנקראים בשם המקומות התנ"כיים".
דרך אגב מעניין, הערבים, הנוצרים והמוסלמים, שימרו את השמות של המקומות.
מי עשה מאמץ גדול לשנות את השמות? הבריטים.
הבריטים כשהם היו בארץ, כל מקום שהיה אפשר למצוא איזה שם ערבי שלא יהיה בו זכר לארץ ישראל, רצו לשנות.
הכי בולט השם שהם קראו לארץ ישראל
פלסטינה.
למה פלסטינה? על שם הפלישתים.
מה קשור פלישתים? גם בימי התנ"ך הפלישתים היו פולשים.
הם באו לפה מ כפתור, מ איה יוון.
הם באו דרך הים, השתלטו על רצועת החוף.
נכון.
הבריטים נשמרו את זה עד היום הזה.
הבדיחה מספרת שיש באמת, זה לא בדיחה, זה סיפור אמיתי,
שיש במפות הבריטיות מלא מקומות שהם כתבו שזה מושרפה.
זאת אומרת, משרפת עצים. זה שם המקום, מושרפה.
אז הבדיחה מספרת שלמה הם קראו להם מלא מקומות מושרפה?
כי הם באו ושאלו את הכפריות המקומיות, הערביות, מה השם של המקום הזה?
אז היא אמרה לה, היא אמרה להם: "מושרפה". לא יודעת.
אה, מושרפה.
אז זה בשביל הבדיחה. אבל זה רק דוגמה לדבר, איך הם עשו מאמצים לשנות את השמות של המקום.
הבדיחה הזאת מספר אותה גיאוגרף מעוז עזריהו, פרופסור מעוז עזריהו.
הוא כותב את זה בספר שלו, שזה מבטא עד כמה הבריטים ניסו לעקור את השמות של ה של הארץ.
עכשיו, זה זה אולי מקרה ואולי לא מקרה, שבדיוק שלושת המקומות האלה, שכם, חברון וירושלים,
הערבים לא קוראים להם בשמות התנכיים.
איך הם קוראים לחברון? חליל. אל חליל.
השם המלא בערבית של חברון זה אל חליל אל רחמן, כלומר חבר האלוקים. אל רחמן זה הרחמן.
הכוונה על אברהם אבינו.
לחברו של הקדוש ברוך הוא. אל חליל אל רחמן.
ירושלים, איך קוראים לה? אלקודס. אלקודס.
שזה הקדושה. המקום הקדוש.
ושכם, איך קוראים לה? נבלוס. נבלוס.
למה נבלוס? נבלוס זה השם על שם השם הרומאי שהרומאים קראו לזה ניאפוליס.
ניאפוליס זה כאילו העיר החדשה. ניאה זה כמו ניאו, ופוליס זה עיר יוונית.
נכון, אז זה נבלוס, זה לא נפלוס, כן.
אז זה מעניין שהם אולי, אני לא יודע אם במודע או לא במודע, אבל הם ניסו לשכוח את השמות העבריים של המקומות האלה.
על כל פנים, לגבי חברון, השם שהם קוראים לזה אל חליל אל רחמן, כלומר חבר האלוקים,
זה בעצם גם פירוש השם חברון.
למה חברון נקראת חברון?
חבר.
השם חבר, חיבור.
והדבר הזה קודם כל, אומר המדרש, על הפסוק "וישלחהו מעמק חברון".
יעקב שולח את יוסף לראות מה שלומיך, והוא שולח אותו מעמק חברון.
אומר המדרש, מה זה עמק חברון? והרי חברון בהר.
אז מה זה עמק חברון?
אלא מאותה עצה עמוקה שנתן הקדוש ברוך הוא בינו ובין החבר הנאה שקבור בחברון.
מי זה החבר הנאה שקבור בחברון? אברהם אבינו, שנאמר: "ועבדו ועינו אותם".
כלומר, הקדוש ברוך הוא כבר אמר לאברהם אבינו: "ועבדו ועינו אותם 400 שנה".
בגלל זה עכשיו יעקב שולח את יוסף והוא הולך לשכם לראות מה שלומו, והם ימכרו אותו למצרים.
על ידי זה התגלגל שאבותינו ירדו למצרים.
הוא שלח אותו לשכם, משם הוא הלך למצרים.
אם כן, באמת חברון זה מלשון חבר, חבר נאה.
אבל היא קרית ארבע כתוב.
אז נכון, וודאי, זה קרית ארבע.
עכשיו זה נכון שחברון נקראה כך גם לפני אברהם אבינו.
לפני שאברהם אבינו הגיע לשם, קראו לזה חברון.
אז למה הכנענים הקדמונים קראו לזה חברון? אולי מילשון חברות, לא יודע.
אבל מאחר שאברהם אבינו נקבר שם, זה גם על שמו.
הרש"ר הירש כותב שעוד סיבה למה זה נקרא חברון, גם כן בלשון חברות.
לא רק בגלל שאברהם אבינו חברו כביכול של הקדוש ברוך הוא,
אלא שמערת המכפלה, למה קוראים לה מערת המכפלה? מה זה מכפלה?
כפולה. היא כפולה בזוגות. כלומר,
יש שם מקום להיקבר בזוגות.
אומר הרש"ר הירש, המקום היה עשוי מערות כפולות. זו על גבי זו.
שאין כמוהן יפות לקבורת זוגות.
"נאהבים בחייהם ובמותם לא נפרדו".
זאת אומרת, אנחנו מכירים את זה עד היום שזוג, הרבה פעמים, רוצים להיקבר זה לצד זה.
מה זה משנה? היום אפילו זה מעל זה.
נכון, לפעמים זה זה מעל זה.
ומעניין שהרש"ר הירש אומר שככה היה גם במערת המכפלה. כפול זה ככה, זה מעל זה.
כן.
אז אומר, אומר הרש"ר הירש, מה זה מלמד אותנו?
המקום הראשון שעם ישראל קונה בארץ ישראל, זה מקום שמבטא את הזוגיות, את הנצחיות של הזוגיות.
שגם בחייהם ובמותם לא נפרדו. גם במותם רוצים להיקבר זה בצד זה.
הערך הזה של הזוגיות, של קשרי המשפחה, של החיבור בין איש לאשתו, זה ערך שהוא
נצחי בעם ישראל והוא גם הקשר ל הוא גם מבטא את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל.
יצחק ורבקה? בדיוק, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.
אז יש כאן בעצם את העוצמה של החיבור. גם חיבור לארץ ישראל,
גם חיבור לקדוש ברוך הוא, אברהם אבינו מחובר לריבונו של עולם, וגם חיבור בין איש לאשתו.
ומתוך כל החיבורים הללו, אז לכן התורה מדגישה כל כך את מקום חברון ואת קניית העיר הזאת,
שזה בעצם הנכס הרוחני, לא רק נכס נדל"ן, נכס רוחני שעם ישראל קונה בארצו.
רבי חנניה בן עקשיה אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדוני חפץ בצע, יגדיל תורה ויאדיר".