השאלה המרכזית
בפתיחת פרשת וירא מתוארת העקדה במילים "והאלוקים ניסה את אברהם". ביטוי זה מעורר קושיה יסודית: מה משמעותו של ניסיון כאשר מדובר בהקדוש ברוך הוא? הרי הוא יודע את כל אשר יהיה עוד לפני שיהיה. אין כאן "רמקול" שצריך לבדוק אם הוא עובד כראוי. הקדוש ברוך הוא יודע מראש מה יעשה אברהם, אז מדוע בכלל צריך לנסות אותו?
שלושה משלים על משמעות הניסיון
המדרש מביא את הפסוק "ה' צדיק יבחן, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" (תהילים יא, ה), ומעמיד אותנו מול אי־סימטריה מעניינת: את הצדיק הוא בוחן, ואת הרשע הוא שונא. היינו מצפים שאם את הרשע הוא שונא, אז את הצדיק הוא אוהב; ואם את הצדיק הוא בוחן, אז את הרשע הוא לא בוחן. למה דווקא הצדיקים זוכים לניסיונות?
על כך מביא המדרש שלושה משלים, וכל אחד מהם מגלה לנו פן אחר של המשמעות העמוקה שבניסיון:
המשל הראשון: הפשתן שמשתבח בכתישה
"הפשתן כל זמן שאתה כותש עליו הוא משתבח." בימים עברו היו מייצרים בגדים מפשתן – צמח שהפקעות שלו נקטפו, אך היו סבוכות, מלוכלכות וקשורות זו לזו. כדי להפוך אותן לחוטים ראויים לטוויה, היה צריך לכתוש ולהכות עליהן שוב ושוב. וככל שכותשים יותר על הפשתן האיכותי, כך הוא הופך להיות יפה יותר, נקי יותר, ראוי יותר.
כך הניסיון בחיי הצדיק. כאשר הקדוש ברוך הוא מעמיד את אברהם בניסיון של "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", זה לא רק בדיקה האם הוא יעמוד בכך – אלא זה תהליך בנייה. הצורך לעזוב את הבית, להגיע למקום שאיש לא מכיר אותו שם, להתמודד עם אתגרים חדשים – כל אלו מצמיחים בתוכו תכונות וכוחות שלא היו בו קודם. הניסיון הוא כלי לבניית הצדיק, להעלאתו מדרגה אחר דרגה.
אבל המשל מזכיר גם שיש פשתן באיכות גרועה – כזה שנפגם על ידי מזיקים, מחסור בגשם או עודף ברד. פשתן כזה, כאשר כותשים אותו, פשוט מתפרק ומתפורר. לכן "ה' צדיק יבחן" – דווקא את הצדיק הוא מנסה כי הצדיק יצא מזה מרומם, בעוד שהרשע רק יישבר.
המשל השני: הקנקן החזק של היוצר
"היוצר מקיש על כלי וקנקן, אבל איננו מקיש על הקנקן הרעוע שלא ישבר." יוצר כלי חרס, לאחר שמעצב את הכלי על הגלגל המסתובב ואופה אותו בתנור, רוצה להראות ללקוחותיו את איכות המלאכה. הוא מכה על הכלים, מקיש עליהם בפני הקהל. אבל הוא לא עושה זאת על כל כלי – רק על הכלים החזקים, היפים, הראויים לפרסום.
סיפור אישי ממחיש זאת: חייל צעיר נכנס לחנות לקנות שעון עמיד למסע הצבאי. המוכר מנסה למכור לו שעון חלופי, ובהתלהבותו זורק את השעון על הרצפה כדי להוכיח את חוזקו – והשעון מתנפץ. סוחר נבון יודע שלא מקישים על הכלי שיכול להישבר, אלא רק על הכלי שיוצא מזה שלם.
כך הניסיון משמש לפרסום גדולת הצדיק. לו היה אברהם נשאר בחרן, מי היה שומע עליו? אבל כיוון שנאלץ לעבור ניסיונות – לנדוד למקומות זרים, לרדת למצרים בזמן רעב, להיפגש עם מלכים ושליטים – פתאום שמו והגדולתו מתפרסמים. הניסיונות הופכים את הצדיק לא רק לגדול, אלא לידוע.
המשל השלישי: הפרה שעליה מוטלת המחרשה
"משל לבעל הבית שיש לו שתי פרות – אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע. על מי מטיל את העול? על זו שכוחה יפה." כאשר צריך לחרוש את השדה, האכר נותן את העבודה הקשה לפרה החזקה, כי היא זו שמסוגלת.
כאן מתגלה משמעות שלישית של הניסיון – לא רק בנייה ולא רק פרסום, אלא משימה. יש כאן תפקיד שצריך להיעשות, ורק מי שמסוגל יכול לקבל אותו. עיקרון יסוד: הקדוש ברוך הוא לא מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו. אם קיבלת ניסיון – זה סימן שהקדוש ברוך הוא יודע שאתה מסוגל, סומך עליך.
כמו בצבא, שם בוחרים מי יישא את הנגב הכבד, מי יהיה הצלף, מי יסחוב את המאג – כל אחד לפי כוחותיו ויכולתיו. כך גם הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד את הניסיונות שמתאימים לו, את המשימות שרק הוא יכול לבצע.
שלושה סוגי ניסיונות בחיים
לא כל ניסיון הוא מאותו סוג. העקדה, למשל, היא בעיקר ניסיון של השבחה ופרסום – אברהם לא הרג את בנו בסוף, אבל הניסיון בנה אותו וגילה את גדולתו. לעומת זאת, ניסיונו של נח היה בעיקר משימה: הקדוש ברוך הוא החליט למחות את העולם, ומישהו צריך להמשיך הלאה. נח קיבל את התפקיד הזה לא רק כדי להתפרסם (לא נשארו אנשים להתפרסם בפניהם) ולא רק כדי להצמיח בו תכונות חדשות, אלא כי "אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" – הוא המתאים לעול הזה.
בחיי כל אדם יש ניסיונות מסוגים שונים, ולפעמים הם משלבים כמה מטרות יחד. תקופת הקורונה, למשל, שברה לרבים את מקורות הפרנסה המוכרים. הניסיון הזה הצמיח ביכולות חדשות – מי שפתח עסק שליחויות, מי שעבר לעבודה דיגיטלית דרך זום. הניסיון הוציא אנשים מאזור הנוחות, ומי שעמד בו יצא ממנו חזק יותר. אבל מי שלא הצליח להתמודד – יכול היה להישחק, להישבר, להיחלש.
ברכת השחר: "אל תביאנו לידי ניסיון"
לכן אנחנו מבקשים בכל בוקר: "אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון." איננו מבקשים בכלל לא לקבל ניסיונות – אלא מבקשים שלא נגיע לניסיון שבו נתבזה, שבו נישבר. אנחנו מבקשים ניסיונות לטובה – ניסיונות שיצמיחו אותנו, יבנו אותנו, יוציאו את הכוחות הטמונים בנו מהכוח אל הפועל.
כי כשם שהפשתן האיכותי משתבח בכתישה, כשם שהקנקן החזק מתפרסם בהקשה, וכשם שהפרה החזקה מקבלת את העול – כך גם אנחנו, כשאנו עומדים בניסיונות החיים, אנו נבנים, מתרוממים ומגשימים את השליחות שלשמה באנו לעולם.
תמלול השיעור
ערב טוב, ידידי מורי ורבותיי. בפרשה שלנו, הניסיונות של אברהם אבינו מגיעות, מגיעים עד לשיא של העקדה. והאלוהים ניסה את אברהם. הדבר הזה קודם כל צריך הבנה. מה זה הדבר הזה? ניסיון. הקדוש ברוך הוא לא יודע מראש מה יהיה? זה לא רמקול שאתה אומר היי, היי, 1 2 3 ניסיון. רמקול אתה צריך לבדוק, אתה באלנס, אתה, אתה צריך לבדוק שזה שומעים טוב, שאין הד, אין אקו. מה הקדוש ברוך הוא לא יודע? הוא יודע מראש מה יהיה. הוא יודע מה יהיה עם אברהם. למה הוא צריך לנסות? הדברים מתפרשים על פי המדרש. המדרש, יש מדרש לוקח פסוק שאומר: אדוני צדיק יבחן. ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. כלומר, זה פסוק מתהילים, שהפסוק אומר: את הצדיק הקדוש ברוך הוא בוחן. את הרשע הוא שונא. אבל נשים לב שזה לא, זה לא סימטרי. אם את הרשע הוא שונא, אז הייתי אומר את הצדיק הוא אוהב. אם את הצדיק הוא בוחן, אז מה הייתי אומר הפוך על הרשע? לא בוחן? לא בוחן, או מהרשע הוא מתייאש מראש, או משהו שהוא הפוך לעניין הזה של הבוחן. אז זה לא, כבר אנחנו רואים שהפסוק שהוא לא סימטרי, מגלה שצריך להעמיק פה בדבר. המדרש אומר שלושה משלים. משל למה הדבר דומה? למה הקדוש ברוך הוא בוחן דווקא את הצדיקים? דווקא את הצדיקים הוא מנסה. אומר על זה המדרש שלושה משלים. למה צריך שלושה משלים? כי כל משל אנחנו נראה שכל משל מחדד לנו משמעות אחרת בניסיון. משל ראשון, אומר אמר רבי יונה: הפשתן כל זמן שאתה כותש עליו הוא משתבח. פשתן, פעם היו עושים בגדים לא מחומרים סינתטיים, אלא או מצמר או מפשתן. זה בדרך כלל היה דבר הכי מצוי. צמר זה מהכבשה. פשתן היה עץ, עץ פשתים, שהיה לו מין פקעות כמו כותנה כזה, גם כותנה זה בעצם דומה לזה, מהצומח. אז היו לוקחים מעץ פשתן, קוטפים את הפקעות האלה, ומזה מכינים. אבל הפקעות האלה של חוטי הפשתן שהיית קוטף אותם מהעץ, הם היו גם סבוכות, וגם מלא לכלוכים, וגם החוטים קשורים אחד בשני, וגם כל מיני, אתה חייב לדפוק על זה הרבה. אומר המדרש, כל זמן שהפשתני שעוסק בפשתן, כותש את הפשתן, הוא משתבח. זאת אומרת, כאשר הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיק, זה לא כדי לראות מה יקרה. הוא יודע מה יקרה, הצדיק יעמוד בניסיון. אבל זה לא הדבר היחיד שיקרה. מה עוד יקרה? הצדיק ישתבח. הצדיק יתעלה מזה עוד ועוד. אברהם אבינו, כמובן, הניסיונות שלו היו כל ניסיון כזה רומם אותו עוד. שהוא צריך לעזוב את ביתו, הניסיון הראשון. לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. צריך לעזוב הכל, להגיע למקום שלא מכירים אותו. זה מוליד בו תכונות חדשות. הוא נאלץ להתמודד מול אתגרים שלא היו לו קודם. אז זה מצמיח בתוכו, זה בונה אותו, מצמיח בתוכו יכולות שהוא לא היה לו לפני כן. אז זה משל ראשון, על הפשתן שכמה שאתה יותר כותש אותו, הוא יותר משתבח. אבל, אומר המדרש, יש גם פשתן באיכות גרועה. לפעמים החוטים, זה עניין של, יכול להיות המזיקים שהזיקו לעץ, יכול להיות לא היה מספיק גשם, יכול להיות היה יותר מדי ברד, כל מיני אירועים חקלאיים, שגרמו שהפשתן יהיה באיכות גרועה, אתה דופק עליו, כותש אותו, מה קורה לו? מתפרק, מתפורר, כל החוטים נקראים. לכן, השם צדיק יבחן. דווקא את הצדיק הוא מעמיד אותו בניסיון כדי שהוא יתרומם מהדבר הזה. ואת הרשע הוא לא בוחן, כי אין טעם, זה רק ישבור אותו ויפורר אותו. פירוש שני, אומר המדרש, אמר רבי יהודה בר שלום, היוצר, יוצר הכוונה היא אדם שהיה יוצר כלי חרס. היה פעם מקצוע כזה, כל הקדים, קערות, כוסות, הכל היה עשוי מחרס. ואיך היו עושים את זה? עד היום דרך אגב יש כאלה ש בכל מיני מקומות, אומנים כאלה שמשחזרים אומנויות קדומות כאלה. בדיוק. אז זה, אז היום זה חשמלי. יש לך בעצם בסיס חשמלי שמסתובב במהירות, ועל זה אתה שם את החומר עלח ועם תנועות עדינות של היד, כיוון שזה מסתובב כל הזמן, אז ברגע שאתה עושה ככה, אז החומר שמסתובב לך בין האצבעות משנה את הצורה. פעם לא היה חשמל כמובן, אבל היו גם כן מסובבים את זה עם רגליים, היה פדלים כאלה שהיו מסובבים את הבסיס וככה עם הקדר, היוצר כלי חרס היה מייצר את הקדרות. אומר רבי יהודה בר שלום, היוצר הזה מקיש על כלי וקנקן. אבל איננו מקיש על הקנקן הרעוע שלא ישבר. על היפה הוא מקיש. זאת אומרת, אחרי שהוא מכין את הצורה של הקד, אז הוא מכניס אותו לתנור, עופה אותו. עכשיו החרס מתקשה, הופך להיות קשיח. עכשיו דופקים. בשביל מה דופקים? לא סתם לראות. זה לא סתם לראות, זה כדי להראות. זה כדי לפרסם. הוא רוצה עכשיו למכור. אומר ללקוחות, חברים, אני אומן רציני, אצלי הכלים, כל כלי חבל על הזמן. הנה, אני דופק לכם על הכלים, תראו איזה כלים מעולים. עכשיו, הקדר הזה יודע בעצמו שיש לו כלים יותר טובים ופחות טובים. אז את מה הוא מוציא לפרסם? את הכלי הטוב. פעם אחת הייתי, עוד שהייתי נער, אמרו לי להתגייס לצבא, התגייסתי בסוף לצנחנים. אז אמרו לי, צריך להביא שעון ג'ישוק. מכירים ג'ישוק? שעון כזה, זה שעון עם פלסטיק, עם מגנים כאלה, מאוד חזק, לא נשבר בשום צורה. הלכתי לחנות, לא היה להם ג'ישוק. אז המוכר מנסה לשכנע אותי, במקום החברה הזאת, תקנה חברה אחרת, אותו דבר, זה שעון חזק, שעון יותר טוב מג'ישוק, יותר זול ויותר טוב, ומה אתה רוצה לשלם על המותג? הנה. אמרתי לו, אליי אמרו שחייב, אני הולך לצבא. יותר מסובך שמה, אתה מקבל מכות וזה. אני רוצה את האוריגינל. אומר לי, תראה, קח שעון. אני זורק אותו על הרצפה, תראה מה לא קורה לו כלום. זורק אותו על הרצפה, טרח, מה זה מתפרק? מתנפץ, כל הקרב נתן למלא גלגלי שיניים. אז סוחר שמוחו בראשו, אז הוא לא זורק על הרצפה את השעון שיתפרק כלו בידיים. הוא מקיש על הקנקנים החזקים. אוקיי, אז לכן הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים ולא את הרשעים. מה הכוונה? כאן אנחנו רואים מטרה אחרת של הניסיון. במשל הראשון אמרנו מה המטרה? ככל שאתה דופק על הפשתן, הוא יותר משתבח. ככל שאתה מנסה את הצדיק, הוא יותר נבנה מזה, הוא יותר מתרומם מזה. פה המטרה זה לא לשבח את הצדיק. פה המטרה זה לפרסם אותו. אברהם אבינו, מי היה שומע עליו? היה בן אדם, נגיד היה נשאר בחרן ולא היה זז ממקום למקום. מי היה שומע עליו? לא שומעים עליו. אבל כיוון שיש לו ניסיון, לך לארץ שלא מכירים אותך. פתאום מגיע אדם חדש. מי אתה? מאיפה באת? אה, אלוקים, אלוקים אמר לך לבוא לפה? מה, אתה מדמיין דברים? לא, לא, אלוקים אמר לי, התנבא אליי. מה, אתה מאמין בדבר כזה? מה זה מאמין? התנבא, דיבר אליי, אני יודע. לא, מתחיל, פתאום מתחיל לפרסם, להתפרסם. אחר כך זה לא נגמר בזה, פתאום יש ניסיון של רעב. אברהם אבינו נאלץ לרדת למצרים. פתאום שם פרעה מגלה אותו. כל הניסיונות האלה מפרסמים את גדולתו של אברהם. אז זה המשל השני. משל השלישי ואחרון, אומר המדרש: אמר רבי אלעזר, משל לבעל הבית שיש לו שתי פרות. אחת כוחה יפה, ואחת כוחה רע. כלומר, אחת יש לה כוח חזק מאוד, אחת חלשה. על מי בעל הבית מטיל את העול? לא על אותה של כוחה יפה? לכן השם צדיק יבחן. כלומר, בעל הבית אם יש לו שתי פרות שצריכות לחרוש בשדה, אז הוא נותן לפרה החזקה יותר, לן הוא נותן לחרוש. איך זה קשור לעניין הניסיון? כאן הניסיון, נשים לב שזה שלושה פירושים שונים למטרה של הניסיון. לפי הפירוש הראשון, המטרה היא להשביח את הצדיק, לרומם אותו, לגדל אותו, לתת לו כוחות שלא היו בו קודם. לפי ההסבר השני, המשל השני, המטרה היא לפרסם את הצדיק. לפי ההסבר השלישי, יש פה משימה. זה לא סתם ניסיון במובן של בוא נראה. אלא זו משימה, יש פה איזה עול שצריך להיות על מישהו. מי, על מי נטיל את זה? על מי שמסוגל. ידוע שהקדוש ברוך הוא לא מעמיד את האדם בניסיון שהוא לא מסוגל לעמוד בו. אם אדם קיבל ניסיון, סימן שהוא מסוגל. סימן שהקדוש ברוך הוא סומך עליך ויודע שאתה מסוגל לעמוד בניסיון הזה. אם נביא עוד משל מהתחום הצבאי, אז נניח בחטיבה צחיר קרבית, אז באים טירונים. כולם בהתחלה אותו דבר. אבל תוך כדי הטירונות, אחד אתה צריך שהוא יהיה הקשר. אחד אתה צריך שהוא יהיה הנגביסט. אחד אתה צריך שהוא יהיה הצלף. איך אתה בוחר למי מקבל את הפק"לים, את התפקידים האלה? מי שמתאים. מי שיש לו מבנה גוף גדול, והוא עם הרבה מוטיבציה, עם הרבה יכולות, אז הוא יסחוב את הנגב שזה גם כלי יותר כבד, גם עם תחמושת יותר כבדה, גם הוא צריך להסתער ראשון. יש אחד שאולי הוא גם גדול, יכול לסחוב הרבה, אבל הוא לא בשביל להסתער. אז אתה תתן לו את המאג. המאג הרבה יותר גדול וכבד מאשר הנגב. פעם גם היו מסתערים עם המאג. היום כבר לא מסתערים איתו, זה בשביל הרתק. הוא עולה לאיזה גבעה קטנה, מחפה על כולם. עכשיו צריך את זה וצריך את זה, וצריך את ההוא, וצריך את ההוא, כל אחד יש לו תפקיד. ולפי מה נותנים את התפקידים? כל אחד לפי החוזקות שיש לו. כל אחד לפי הכוחות והיכולות שיש לו. אז זה המדרש השלישי. המשל הזה שאומר לנו שה התפקיד, הניסיון הוא בעצם משימה. הוא בעצם תפקיד. וכנראה בכל ניסיון שיש לאדם בחיים, זה לפעמים בחינות אחרות מתוך שלושת הפירושים האלה. למשל, ניסיון העקדה של אברהם. זה לא משימה. הוא בסוף הוא הרי לא הרג את בנו. הקדוש ברוך הוא אמר לא, אל תשלח את ידך אל הנער. אז זה, זה בוודאי בונה באברהם תכונות אחרות. זה גם מפרסם אותו, אבל זה לא משימה. לעומת זאת, הניסיון של נח למשל. נח, הקדוש ברוך הוא אומר לו תיכנס לתיבה. עם כל הזה, אתה צריך עכשיו, אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, זה גם ניסיון. ניסיון להיות שנה שלמה עם כל בעלי החיים בתיבה. חתיכת עול, חתיכת משימה קשה. עכשיו פה זה לא רק בשביל לפרסם את נח. לפרסם למי? לא נשארו אנשים בעולם שצריך לפרסם להם. זה גם לא רק בשביל לבנות אצל נח עוד תכונות. אלא זה בעיקר בעיקר כי הקדוש ברוך הוא ראה לנכון למחוק את כל העולם, ומישהו צריך להמשיך הלאה. אז המישהו הזה יהיה נח. למה? כי הוא מתאים. אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. זה כמו השור שעליו נותנים את העול של המחרשה, כי הוא מסוגל. אז לכן, כל ניסיון של אדם בחיים, אדם צריך לבחון האם זה בא בשביל לפרסם אותי? האם זה בא בשביל להצמיח בי יכולות חדשות? או האם זה בא כי יש פה איזה משימה גדולה שרק אני צריך לעשות אותה? והרבה פעמים זה לא חייב להיות רק או זה או זה או זה, לפעמים זה שלושת הדברים. אני זוכר בתקופה, כל התקופה של הקורונה, אז הרבה אנשים נשבר מטה לחמם. מה שהם היו רגילים לעבוד בתחום מסוים, זהו, אין יותר. ועכשיו פתאום הניסיון הזה, זה גם ניסיון. הניסיון הזה פתאום מצמיח בהם יכולות אחרות. פתאום הוא מקים עסק של שליחויות, פתאום הוא משנה פאזה, פתאום הוא לומד לעשות בדרך המחשב, דרך הזום. כל אחד פתאום צריך לזוז מהמקום מאזור הנוחות שלו, וזה גם ניסיון שבסוף מצמיח את האדם. אז אם האדם לא מסוגל, האדם לא מצליח לעמוד בניסיון, זה יכול גם לשחוק אותו, יכול גם לשבור אותו, יכול גם להחליש אותו. אבל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא נותן לנו ניסיון כי הניסיון הזה יכול להצמיח אותנו. כי אנחנו מסוגלים לעמוד בניסיון הזה. ולכן אנחנו אומרים בברכות השחר, אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. אל תביא אותנו לניסיון כזה שאנחנו נתבזה בו. תן לנו ניסיונות, ניסיונות לטובה, ניסיונות שרק יצמיחו אותנו, רק יבנו אותנו, יוציאו את הכוחות שבנו מהכוח אל הפועל. נאמר קדיש על ישראל, ולאחר מכן תפילת ערבית. רבי חנניה בן קשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות. שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.