בלוג

אחים ורבותיי, ברוכים הבאים.

אברהם אבינו מתמכח עם הקדוש ברוך הוא כדי להציל את סדום. הוא אומר לו אולי יש 50 צדיקים בתוך העיר? אולי 45? אולי 40? אולי 30? אולי 20? אולי 10? טוב, זה קצת נראה כמו איזה שוק. איזה התמקחות כזאת.

אז רש"י מסביר לנו שזה לא סתם המספרים האלה. אלא מכתחילה היה ברור לאברהם אבינו ש-10 צדיקים יכולים להציל עיר.
היו שם חמש ערים. סדום ועמורה, אדמה, צבועים, ובלע יצועה.

ואם כן, אברהם בהתחלה שואל: האם 50 צדיקים יצילו את כל חמש הערים? והקדוש ברוך הוא אומר לו: כן. 50 צדיקים, כל 10 צדיקים יצילו עיר. האם הוא התכוון ל-50 למקום אחד וכולם יחד או כל אחד בקרח? שאלה טובה. אם היו 50 רק בסדום, היה שאלה טובה. לא אני לא לא הייתי שם במשא ומתן בין אברהם לקדוש ברוך הוא, אני לא יודע בדיוק. רש"י אומר 10 לכל קרח. נכון, אבל הוא שואל אם יש 50 בעיר אחת, האם אפשר לחלק את זה 10 לכל קרח וקרח. 10 לכל קרח וקרח. מה רש"י? השאלה אם זה לכל קרח וקרח, או בכל קרח וקרח. זו שאלה.

על כל פנים, לאחר מכן, שהוא שואל על 45. למה 45? אז איך זה יוצא 45? תשעה לכל קרח וקרח ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם. הקדוש ברוך הוא אתה תצטרף עם כל התשעה ותשעה, וכך תציל את כל ה-50. לאחר מכן הוא שואל אוקיי, נגיד שאין 50, יש 40. אפשר להציל ארבע ערים בעבור 40, שלוש ערים בעבור 30, שתי ערים בעבור 20. עיר אחת בעבור 10 צדיקים. שימו לב הכוונה היא, רש"י אומר, שעל תשעה אם הצטרפות של הקדוש ברוך הוא כבר ביקש. זאת אומרת הוא לא צריך לבקש עוד פעם. עכשיו 30, יופי, אז גם 27 ואתה תצטרף, זה ברור. זה כבר ניתן לו שהקדוש ברוך הוא יכול להצטרף עם תשעה להציל עיר.

זאת אומרת, בשורה התחתונה, כמה מינימום צדיקים צריך בשביל להציל לפחות עיר אחת? עשרה. תשעה. תשעה. כן. כי הקדוש ברוך הוא צדיקו של עולם נצטרף עמהם. אבל עיר של רשעים, נגיד כמו עזה. צדיקים עוזרים להם? נגיד כמו עזה שהם רשעים וחטאים ומפלצות. כן. אז הוא מבקש עליהם רחמים? יש הבדל, קודם כל צריך לדעת שאנשי סדום לא היו עזה. היה להם חטאים חמורים, ועיקר במובן הזה שהם היו קמצנים. שהם לא הסכימו להכניס אורחים, לא הסכימו לתת צדקה לעניים. מה כתוב בפרקי אבות? שלי שלי ושלך שלך זו מידת סדום. אבל הם הרגו אנשים שהרגו אורחים? זה אומנם כתוב במדרש. אנחנו תכף נדבר על זה. אבל זה הכל התחיל מזה שהם רצו לשמור על הכסף שלהם לעצמם. לכן הם הגיעו עד כדי שפיכות דמים. אבל הם לא יצאו מתוך העיר שלהם להפיץ רשע במקומות אחרים. אז זה לא לא רק קמצנות. אמרתי, הקמצנות שלהם הגיעה עד שפיכות דמים. הם גם רצחו אנשים על זה שהם נתנו צדקה לעניים. אבל מה זה קשור? טוב, כי זה היה אורחים. בגלל שהם לא הסכימו, אני אני לא לא הכחשתי את זה. הם היו רשעים, כן? אני לא אני לא בא ללמד זכות עליהם, זה אברהם מלמד זכות על אנשי סדום. אני רק באתי להגיד, כן, אם באו אורחים, הם רצו להרוג אותם, להתעלל בהם, משכב זכור. הכל יעשו להם כי הם אורחים, לא מוכנים להכניס אורחים, אבל הכל מתחיל מהקמצנות.

עכשיו, יש כאן גם הבדל בין חשבונות שמיים לבין חשבונות של בשר ודם. הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם הגיע למסקנה שדינם להפך, אז הוא גם יודע אם יש 10 צדיקים או תשעה יחד איתו, אפשר להגן על העיר. חשבונות של בשר ודם זה לא ככה. אנחנו בני אדם, תקפו אותנו, אנחנו מחויבים עכשיו להילחם, דרך אגב, אנחנו גם לא הולכים עכשיו להשמיד, להרוג ולאבד את כל אנשי עזה. אין לנו מטרה כזאת. אלא יש לנו מטרה להשמיד את כל הכוח שיש להם, גם אם זה יבוא על ידי הרג של המונים שהם כביכול בלתי מעורבים. אני מזכיר לכם שאין באמת בעזה לא היה בעצם דבר כזה בלתי מעורבים, כמעט. אולי אולי יש כמה בלתי מעורבים, אבל ה כל האווירה שמה, החינוך, השטיפת מוח, לריצוח יהודים, השותפות. זה זה סיפור אחר, זה עולם אחר. ולכן אמן. שישרוף אותם כולם. על כל פנים, אני חוזר רגע לסדום ועמורה. ושם, כאמור, אם היה תשעה היו כבר מציאות את סדום.

כמה באמת היה? בוא נעשה רגע חשבון. כמה צדיקים כן היה בסדום? לוט היה צדיק, עובדה שהצילו אותו. מי עוד? אברהם לא היה בסדום. אשתו. אשתו, אשתו הייתה צדקת? לא. כן. גם לוט, גם לוט לא היה צדיק. לוט היה חטאים. אומרים שלא. היא הייתה כן. היא הלכה לבקש מלח, אומרים. תראו, בפשט שאברהם אומר לקדוש ברוך הוא: האף תספה צדיק עם רשע? מה, אתה תהרוג שם גם את הצדיקים יחד עם הרשעים? ובעצם בסופו של דבר המלאכים נשלחו להציל לא רק את לוט, את לוט ואת כל משפחתו. כי הם אומנם לא היו צדיקים גדולים, אבל הם לא היו רשעים עד כדי כך שהיו ראויים להיספות יחד עם העיר. אז כמה אנשים או תכף נגיע לזה. כמה אנשים נשלחו המלאכים להציל? הם היו אמורים להציל את לוט ואת אשתו ואת שתי בנותיו וגם שתי בנותיו הרווקות, אבל גם את שתי בנותיו הנשואות ואת שני חתניו. שמונה אנשים. שמונה אנשים היו אמורים להינצל מסדום. כנראה לא היה להם ילדים. מה המשמעות של הדבר? שאם היה עוד אחד שהיה ראוי להינצל, כל העיר הייתה ניצלת. אחד, על בן אדם אחד.

על הרקע הזה כתוב שלוט אמר אי אפשר לברר בין אלוקיו ואיך אפשר להגיד לוט צדיק? כשאני אומר צדיק, הכוונה היא שהוא הוצדק בדין, שלא היה ראוי להרג. יכול להציל אחרים, צריך זכות אחרת. אם הרב יגיד מנוח, אצל נוח יותר קל, נוח גם היו שמונה ואם הקדוש ברוך הוא תשאל לא יכלה להציל את העולם. אבל שלוט יציל אחרים, הוא צדיק למה שיש בשכונה. כמו שעל נוח נאמר צדיק בדורותיו, זה זה באופן יחסי. ובסוף הכניס אורחים, למרות שהוא ידע שזה סכנת מוות. אשתו שינה. בסדר. הינה חינמי.

עכשיו תראו, זה נכון שבסופו של דבר אשתו של לוט היא הביטה לאחוריה. להביט אחריה זה לא רק סקרנות. זה לא רק זה שהפכה למציב מלח, זה לא רק על סקרנות. זה בראש ובראשונה, למה היא מסתכלת אחורה? היא מרגישה געגועים, היא מרגישה וואי, חבל, המקום הזה היה לה בית. היא הרגישה מחוברת אליו, ולכן היא הפכה למציב מלח, ביקשה מלח מהשכנים כדי להלשין. הכל פה קשור, כי באמת היא הרגישה עוד קשר למקום הזה. גם חתניו, והיקם צחק בעיני חתניו, חתניו בסופו של דבר לא ניצלו. רק לוט ושתי בנותיו ניצלו בסופו של דבר מ מסדום. אבל מעיקרה שמונה אנשים היו אמורים להינצל. אני חושב שעל הרקע הזה צריך לראות שני מדרשים שאומרים חז"ל. חז"ל מביאים יש כמה מדרשים על עונשם של אנשי סדום: "ארדנה ואראה הכצעקתה באה אלי עשו חלה ואם לא אדעה". כך אומר הקדוש ברוך הוא. כלומר, שאני ארד, כביכול הקדוש ברוך הוא לא צריך לרדת בשביל לראות, אבל זה לשון ביטוי כדי ללמד אותנו, כך מסביר רש"י, ללמד אותנו שהדיין לא ישפוט עד שהוא לא נמצא ורואה את הדברים במציאות. אז ארדנה ואראה הכצעקתה באה אלי עשו קלה. מה הכוונה הכצעקתה? אז חז"ל דורשים, ואומרים, כך מופיע למשל בילקוט שמעוני, פרשת וירא. וגם מופיע סיפור דומה בפרקי דרבי אליעזר. רבי יהודה אומר: הכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ואביון, יישרף באש.

והייתה בסדום, פלוטית בתו של לוט. ללוט הייתה עוד בת אחת. כתוב במפורש בפסוקים שהיה לו ארבע בנות. שתיים שיצאו איתו, ושתיים נשואות, שהוא הלך וחתניו צחקו עליו ולא הסכימו לצאת. אז כתוב במפורש שהיה לו ארבע בנות. אומר המדרש, היה לו גם בת חמישית, שקראו לה פלוטית. פלוטית בתו של לוט הייתה נשואה לאחד מגדולי סדום. עוד בת אחת נשואה. ראתה עני אחד ברחוב העיר ועגמה עליה נפשה. מה הייתה עושה? בכל יום כשהייתה יוצאת לשאוב מים, הייתה נותנת בקד שלה מכל מה שבביתה ומאכילה לאותו עני. אי אפשר היה להוציא אוכל מהבית, כי זה היה ישר היו רואים אותך, היו הורגים אותך, יישרף באש מי שנותן פת לעני. אז היא הייתה אומרת לא, אני רק הולכת לשאוב מים. לוקחים את הקד או על הכתף, על שכמה, או על הראש, אף אחד לא רואה מה יש בתוך הקד. בתוך הקד היה אוכל. בדרך למעיין היא הייתה מחביאה את זה ונותנת ל לאני, והייתה הולכת לשאוב מים, חוזרת עם מים. אמרו, מאין חי העני הזה? אנשי סדום היו רגילים שאין דבר כזה עניים בעיר. עני מגיע, רואה שאף אחד לא נותן לו כלום, כי מי שנותן יישרף באש. אז הוא מחכה עוד יום, עוד יומיים, דופק על עוד דלת, כל דלת מגרשים אותו. בסוף, או שהוא מת ברעב, או שהוא הולך לעיר אחרת. אז אף אחד לא נשאר בעיר. פתאום העני הזה שורד פה שבוע, שבועיים. מה קורה? מישהו נותן לו אוכל. ולכן חקרו בדבר וגילו, תפסו אותה הרחומה. כשנודע הדבר, הוציאוה להישרף. אמרה: ריבון העולמים, עשה משפטי ודיני. היא יוצאת להישרף, והיא אומרת, מזכיר לנו קצת את תמר שיוצאת להישרף ואומרת ואומרת ה הכרנה. לאיש אשר ילו אנוכי הרה. ועלתה צעקתה לפני כיסא הכבוד. ועל זה נאמר: הכצעקתה באה אליי. כי למה כתוב הכצעקתה לשון יחיד, לשון אישה, לשון נקבה? היה צריך להיות הכצעקתם באה אליי עשו. לא, הכצעקתה של אותה נערה בתו של לוט. כך מופיע במדרש תנחומה. סיפור אחר אבל דומה מאוד. וזה לא ניצח אותה. שרפו אותה. אז איך הוא מבקש על הרשעים האלה עם בחור שמה וזכרה? רק שניה. רחמים. רק שניה.

סיפור נוסף מופיע בגמרא בסנהדרין דף ק"ט. הסיפור מופיע שם בארמית, אני אקרא אותו בעברית. הייתה נערה אחת שהייתה מוציאה פת לעני בקד. אותו עיקרון, רק בגמרא לא כתוב שזה פלוטית בתו של לוט, אלא ש ש אותו עיקרון, נערה שהייתה מוציאה פת לעני בקד. התגלה הדבר, ו מה עשו לה? הרגו אותה בעינויים, לא בשריפה, אלא מרחו דבש על גופה ושמו אותה על חומת העיר במקום שיש כוורת של דבורים. באו צרעות ודבורים ועקצו אותה עד מוות. זה הצרעות האלה, תאמיני לי. אותו דבר. וגם זה דורש המדרש על הכצעקתה באה אליי עשו קלה.

מה אנחנו לומדים מפה? שחז"ל רוצים להגיד, הייתה עוד צדיקה אחת בסדום. לפעמים יש השלכה עצומה על מעשה אחד. יכול להיות שעיר שלמה הם רשעים. אברהם אבינו, דרך אגב, גם הוא יש לו גבולות. אם אין תשעה צדיקים, הוא לא מבקש עליהם. על הצדיקים, זה היה בכל מקרה ברור. צריך להבין שבכל מקרה היה ברור לאברהם שהקדוש ברוך הוא לא יספה צדיק עם רשע. הקדוש ברוך הוא לא יהרוג את הצדיקים. אם יש עשרה, אם יש חמישה צדיקים, מה הקדוש ברוך הוא יעשה? יציל אותם נקודתית. זה ברור. אבל מצד העיר כולה, אם זה עיר שמגדלת שיכולה לגדל בתוכה 10 צדיקים, סימן שעוד יש משהו שאפשר להפוך בעיר לטובה. לא צריך להפוך אותה כמו הפיכת סדום ועמורה, אלא עדיין יש לה סיכוי חיובי. אבל עיר שאין בה אפילו 10 צדיקים, אז אין לה שום סיכוי. אין לה סיכוי לצמוח מחדש בצורה מתוקנת. ולכן, עכשיו תראו מה המשמעות של הדבר. מסתבר שהיה בסדום המשפחה של לוט, או אותה נערה, לפי הגמרא. היה פה תשעה אנשים שעוד איכשהו היה אולי איזה סיכוי. אבל הגמרא בעצם רוצה לרמוז לנו שעל דבר אחד קטן לפעמים מכריע את העולם כולו לכף זכות או לכף חובה. כי דברי הגמרא שאדם צריך לראות את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, ואת כל העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי. ועשה עבירה אחת הכריע את כל העולם כולו לכף חובה. עשה זכות אחת, הכריע את העולם כולו לכף זכות. וזה מאוד בולט בסיפורים האלה דווקא. למה חז"ל באו ואמרו לנו דווקא על איזה נערה שנתנה? בעצם רוצים להגיד היה עוד צדיק אחד. יש פסוק ב בקוהלת: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". לפעמים אדם אחד שעושה חטא, מאבד טובה הרבה. כבוד הרב, אז מה, אז זה שכרה למצווה? וזה שכרה? יש עשרות מצוות להגיע ליסורים? יש הרבה פעמים בעולם הזה צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. אבל אנחנו מאמינים שיש עולם עליון. הצדיקה הזאת, הנערה שמסרה את נפשה בשביל לתת צדקה לעני, אז היא הגיעה לעולם העליון וזכתה לגן עדן העליון. אז בעולם הזה, כן, לפעמים אנשים נהרגים, אנשים בייסורים קשים. זה אותה קושיה על הרבה מקרים.

כן. אבל אבל אבל שהיא אומרת עשה משפטי ודיני, היא לא התכוונה תציל אותי. תשימו לב לדבר הזה. אותה נערה לא אמרה: ריבון העולמים תציל אותי. מה היא ביקשה? עשה משפטי ודיני. כלומר, תנקום באנשים הרשעים האלה שכך עשו לי. ועל אותה שעה נחתם גזר דינם. וזה יש פה דו משמעות בדבר הזה. למה נחתם גזר דינם על אותה שעה? דבר ראשון, באמת מעשה מזעזע ונורא והיום. דבר שני, במעשה הזה הם כרתו את הענף שהם יושבים עליו. מה שחייה אותם זה שאיכשהו עוד היה להם תשעה אנשים שהיו זכאים. אבל ברגע שהם הרגו אחת, זהו. אין להם כבר יותר זכות קיום. אין שום דבר חיובי כבר לא יכול לצמוח במקום הזה. אז רגע, מה לומדים מאברהם אבינו? שצריך לבקש רחמים על רשעים יהודים. בכל מקרה. קודם כל, אברהם אבינו ביקש אפילו לא רק על לא רק על יהודים. גם על גויים. אז אחת כמה וכמה. אני רוצה לתת יש כאלה ששונאים את השמאל, צריך לבקש עליהם יהודים, זה לא יהודים. כן, זה לא היה יהודים. זה היו גויים. אז אחת כמה וכמה. אחת כמה וכמה. אני אחדד רגע את ה את המוסר השכל ש יעקב אומר. קודם כל אתה צודק. פה לא מדובר על בסדום לא מדובר על יהודים, אבל בוודאי, יהודי באשר הוא יהודי, לא משנה, בכלל לא משנה מה המעשים שלו ומה הדעות שלו, בוודאי צריך להתפלל עליו. בוודאי צריך להתאמץ כמה שיותר בשביל להציל, כל מציל נפש אחת מישראל, כאילו הוציא לו עולם מלא. לא כתוב מי שמציל צדיק, לא כתוב מי שמציל חסיד, מי שמציל תלמיד חכם. כתוב מי שמציל נפש אחת מישראל. גם אם זה אדם חוטא, גם אם זה אדם שהדעות שלו השם ישמור. זכות עצומה. בוודאי, צריך קודם כל צריך להתפלל עליו שיחזור בתשובה. אבל צריך לבקש עליו רחמים. בוודאי, צריך לבקש עליו רחמים שיחזור בתשובה ושינצל.

אבל אנחנו מדברים עכשיו על אברהם אבינו. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן. מוסר השכל מאברהם אבינו שביקש רחמים על גויים רשעים. על כל פנים, לו, אני חושב שיעקב צודק. שימו לב בגבולות. קודם כל אברהם אבינו בפרשה הקודמת, גם יצא למלחמה, מלחמת חורמה, ויצא והרג והשמיד. אבל מצד שני, אברהם אבינו, כן, אברהם הוא מידת החסד. "תיתן אמת ליעקב, חסד לאברהם". אז קודם כל צריך לדעת שהדבר הנכון הוא לאזן. יש מידת החסד. מידת החסד גם כלפי גויים, יש דבר כזה. מול מידת החסד, יש את מידת הגבורה. מידתו של יצחק. הגבורה זה יותר מידת הדין. התפארת זה האיזון ביניהם, זה מידתו של יעקב, לכן נאמר "תיתן אמת ליעקב". האמת זה האיזון בין החסד לבין הגבורה. אבל אני חושב שזה דבר נכון. הרבה פעמים אני יכול להגיד, אנחנו אנשים בימין מתעצבנים עם השמאלנים שהם יפי נפש ויותר מדי מוסריים. זה באמת עיוות. זה זה לא מאוזן. אבל המידה הזאת היא מידתו של אברהם. אברהם הוא מידת החסד חסד כמעט ללא גבולות. גם אברהם יש לו גבול. גם אברהם לא מבקש אם יש צדיק אחד תציל את כולם. 10 צדיקים, אמרנו, אם ריבונו של עולם, תשעה צדיקים, אז כן תציל את כולם. מעבר לזה לא. אבל צריך לדעת שגם האחים שלנו, שמאלנים, שהם מעוותים לגמרי את ה את העניין הזה, זה בגלל שהם יש בהם בחוסר איזון את מידתו של אברהם, של חסד עם כל אדם בעולם. עכשיו, זה לא מאוזן. הדבר המאוזן הוא לראות קודם כל בראש ובראשונה חסד כלפי האחים שלך. חסד כלפי עם ישראל. ולא לקרב את האויבים שבסופו של דבר זה משהו שראינו בעינינו שהוא פוגע בעם ישראל. הרב, הוא לא לכולם. זה גויים שמי שברור שזה כועסים עליהם, את האחים שלהם שונא. זה לא שהוא טוב עם כולם. זה מבחינת כל המרחם על אכזרי, יתאחזר לצדיקים. זה בוודאי נכון. בוודאי נכון. ואף על פי כן, זה נובע ממידת החסד. חסד, הנקודה של חסד, ההגדרה של מידת החסד, זה התפשטות ללא גבולות. מידת הגבורה, זה ההגדרה שלה זה גבולות. הצבת גבולות. ואצלנו באמת הרבה פעמים יש איזה תחושה של איזה התפשטות ללא גבולות. מה הכוונה ללא גבולות? גם אין אין אפילו את ה העדפה, בעיקרון עצם זה שאתה אמור שיהיה לך העדפה ברורה לאחים שלך, לעם ישראל, זה לא זה לא יהודי הוא בדיוק כמו עם אחר. אמור להיות לך העדפה ברורה לאחים שלך. אתה קודם כל קרוב, אדם קרוב אצל עצמו, קודם כל אני ארך קודם אני ירך אחרת. העם שלך, בוודאי, זה הדבר הנכון. אחר כך אתה יכול בהחלט לעשות צדקה עם כל אדם בעולם. ועם האויבים שלך בשום אופן אל תעשה צדקה. עכשיו, תפיסה התפיסה המעוותת שמובילה אותם הרבה פעמים, זה התפיסה שבעצם למה הערבים בעזה האויבים שלנו? כי המתנחלים מתאכזרים עליהם. אני בתור מי שגר בגוש קטיף במשך שנים, אז יצא לי, עשינו מפגשים בזמנו, אני יזמתי את הדבר הזה, באנו חבורה של מתיישבים בגוש קטיף, והיינו עשינו מפגשים בקיבוצים האלה, בכל הקיבוצים האלה: ראים, נרעוז, נירעם, ניר יצח, כיסופים, כל הקיבוצים האלה, הקיבוצים השמאלנים שצמודים לגוש קטיף, מה שנקרא היום עוטף עזה. אז היינו, כשגרנו בגוש קטיף יצאנו כל פעם להיפגש איתם, ומטרה של שיח, וקירוב לבבות, וקצת אחדות, וקצת להקשיב אחד לשני. אז היה מקומות שהיה שיח מאוד מאוד חיובי, והיה מקומות שפשוט לא הסכימו לשמוע. מבחינתם, זה זה היה קשה לשמוע את זה, אבל מבחינתם התפיסה שלהם הייתה, למה הערבים שונאים אותנו? בגלל שאתם תקועים להם כמו עצם בגרון. ואתם בעצם, בגללכם הצבא נמצא שם. בגלל הצבא הם סובלים. תצאו משם, ואז יהיה טוב לערבים. עכשיו, ברור, ברור, אנחנו היום, אני חושב שיותר ויותר ויותר ויותר אנשים מבינים עד כמה זה שטות, ועד כמה זה עיוות של הדברים. זה ברור, זה ברור. נכון, היו הוכחות גם לפני זה. אנשים עוצמים את העיניים בשביל לא לראות את זה. זה ברור, זה ברור. אבל אבל את זה, אנחנו נסיים בזה שזה הלימוד זכות גם על האחים שלנו שהם יש להם את מידת החסד בלי גבולות. זה לא דבר טוב, זה לא דבר אמיתי. "תיתן אמת ליעקב". הדבר האמיתי הוא לאזן בין מידת החסד ובין מידת הגבורה. אבל גם זה צריך לדעת שזה נקודה שבאה מתוך מידתו של אברהם אבינו, ו ש צריך לאזן אותה. אצל אברהם אבינו זה גם כן היה מעל או מעבר, אבל גם אצלו היה גבול. גם הוא לא אמר: ריבונו של עולם, בשום פנים ואופן אל תהפוך את סדום. אלא אם יש 10 צדיקים, תציל עיר אחת. 20, תציל שתי ערים. וכן הלאה. אז זה אולי לימוד חשוב, שני, אני אסכם, שני דברים מאוד משמעותיים. אחד, מה שאמרנו ב"חוטא אחד יאבד טובה הרבה". לפעמים מעשה אחד לטובה או לרעה יכול להטות את כף המאזניים. והדבר השני, ללמוד את המידה הזאת של החסד והאיזון שצריכה. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.