בלוג

בוקר טובים, רשות מורי ורבותיי. אנחנו בשיעור חסידות על הפרשה, פרשת לך לך. ואנחנו עוסקים היום בפרשייה אחת שהיא גם בפשט תמוהה מאוד וממש מצווה גדולה לבאר אותה. אנחנו נראה היום ביאורים שונים, גם בדרך הפשט קודם כל וגם קצת אחר כך בדרך החסידות. המון המון כתבו על זה, גם בדרך החסידות המון המון הוגים חסידיים ואדמורים חסידים מסכרו בפרשייה הזאת. היום אנחנו נראה ממש רק מעט מזה.
אבל אומרים הפסוקים כך: בראשית פרק י"ב פסוק י'. "ויהי רעב בארץ. וירד אברהם מצרימה לגור שם, כי כבד הרעב בארץ. ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה, ויאמר אל שרה אשתו, הנה ידעתי כי אישה יפת מראה את. והיה כיראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו. אמרינה אחותי את, למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך."

מי שרוצה לשאול שאלות בפשט על הפסוקים האלה?
מה זה אתה ידעתי? כן, הכלל אצלנו בשיעור שכל מי ששואל שאלה אומר את השם שלו, אלד.
זה עדיין תקף? עדיין תקף. אה, אוקיי. אז יש לי 300 תלמידים בישיבה שאני צריך להכיר וזה לא קורה בחודש, כן.
אלעד. ומה זה אתה ידעתי? מה שמע ש הוא רק עכשיו גילה את זה? כן, הרב הוא היה היא הייתה אשתו כבר כן, עשרות שנים. מכירים את התשובה לזה שרש"י אומר? כמה שתי תשובות, לא? נכון. שלוש תשובות. תשובה אחת אומר רש"י על דרך המדרש, מדרש הגדה, שבאמת רק עכשיו הוא ידע. אברהם אבינו, כזה צדיק וקדוש, לא הסתכל על אשתו. עכשיו זה נהיה רלוונטי לתת רגע, אני צריך לדעת אם אשתי יפה או לא, כדי לדעת אם יש לי סכנה במצרים, אז הוא מסתכל עליה. טוב. פירוש שני אומר רש"י ש ידעתי מזמן, אבל עכשיו זה נהיה רלוונטי. הנה ידעתי, כלומר עכשיו הידיעה הזאת הפכה להיות רלוונטית. רלוונטית. פירוש שלישי ש שבאמת ידעתי, אבל מה שיהודה אמר, יהודה או יהודה? יהודה. מה שיהודה אמר זה שמפני טורח הדרך, בדרך כלל גם אישה שהיא מאוד מאוד יפה בבית, אה אחרי שהיא הולכת יוצאת משולחן האיפור ומתגלגלת בדרכים במשך שבועות על הגמל ועניינים באוהל עד מצרים, אז היא כבר לא נראית כמו שהיא יצאה מהבית. והנה ידעתי, עכשיו אני מגלה שכל טורח הדרך לא פגע ביופייך ולכן באמת זה בעיה. אם רש"י מביא שלושה פירושים, מה זה מלמד אותנו? כנראה שהשאלה יותר טובה, לא? כנראה שהשאלה יותר טובה מהתשובות, כן. אבל אנחנו לא כל כך נעסוק חלק מהפרשנים עוסקו גם בשאלה הזאת. אנחנו פחות נעסוק בזה היום. כן, עוד שאלות. כן, יואב, נכון? אחיה. אחיה. כן, אני מתבלבל בינך לבין מישהו אחר. כן, אחיה. אחיה מלול, נכון? כן. איך הוא מכניס את עצמו למצב הזה? וכאילו אם אתה אומר ל אם אתה אומר להם שהיא אחותך, אז מה אתה מצפה שפרעה יעשה? כאילו ברור ש כאילו איך פרעה אשם וזה כשאומרים לו דברים לא נכונים ואז הוא אוקיי, אתה אומר הוא פשוט מכשיל אותם. לפני עיוור לא תתן מכשול. אתה אומר להם שהיא אחותך, אז הם לוקחים אותם. מה חשבת שיקרה? למה אתה נכנס לסיטואציה הזאת ולמה אתה מכניס מה זה למה אתה נכנס לסיטואציה? אתה יודע, אז מה אתה רוצה שהוא יעשה? אתה יודע, כאילו או שימצא פתרון או ש אוקיי, תמצא פתרון אחר, ככה אתה סתם מכשיל אותם. אוקיי, כן, עוד שאלות. כן.
אביעד, אה מה הטובה של צילום?
"וחייתה נפשי בגללך". בסדר, אבל מה "ייטב לי"?
נכון, המילים האלה "למען ייטב לי בעבורך" הם קצת נראים מיותרות. "למען וחייתה נפשי בגללך", הרי כל החשש הוא "ויהרגו אותי ואותך יחיו". רש"י אומר על זה, במקור הבא, "למען ייטב לי בעבורך" - יתנו לי מתנות. זה מה שמעניין את אברהם? אז זה באמת שאלה הרבה יותר קשה, השם ישמור. וזה מה שמעניין את אברהם? עושה מסחרה באשתו כדי שיתנו לו מתנות. זה נשמע דבר מזעזע. כן, עוד שאלות? כי זה גם כתוב ש אברהם היה כאילו הוא היה עשיר ומשוכלל. כן, לכאורה הוא היה עשיר גם. אומנם זה כתוב אחר כך, אבל כן. טוב, בעיקרון אולי עוד שאלה שהיא כאילו למה למה אברהם יוצא מנקודת הנחה? אה "וראו אותך ואמרו אשתו זאת". למה הוא יוצא מנקודת הנחה ישר יחשבו שזה אשתו? גבר ואישה הולכים הולכים ביחד אשתו. כן, סביר להניח שאיש ואישה שבאים ביחד סביר להניח שזו אשתו, אלא אם כן הוא אומר שהיא אחותו. השאלה אולי שעומדת מאחורי הדברים שחלק מכם נגעתם בשאלה הזאת, אבל לא אמרתם אותה במפורש, איך אברהם מפקיד את אשתו לפרעה? כאילו עם כל הגלדים, ומי זה פיקוח נפש. רגע, גילוי עריות זה יהרג ואל יעבור. יש לו איש. איך אתה נותן שפרעה יקח אותה? כאילו זה סבבה. הרגו אותי ואותך יחיו, אז אמרינה אחותי את ולכן אז הם יקחו אותך ולא יהרגו אותי. אה, הכל בא על מקומו בשלום. אומנם? דבר מזעזע. עכשיו, אני חוזר רגע לרש"י. הבאתי לכם מחילה מחילה מ מבעל השפתי חכמים. אבל הבאתי דבריו רק בשביל להראות עד כמה התירוצים שלו דחוקים. הוא הוא שואל את השאלה על רש"י. למה רש"י אומר, "למען ייטב לי בעבורך", שיתנו לי מתנות. אז הוא מביא, דקשה לרש"י, אין שייך כאן הטבה, רק שלא יהרגו, זו הצלה ולא הטבה. הוא לא שאל את השאלה של אביעד שזה מילים מיותרות. אלא הוא שואל, למה מאיפה רש"י למד שיתנו לו מתנות? אז הוא מסביר שהוא לומד את זה, זה לא רק הצלה, אלא גם ייטב לי. מה ייטב לי? זה שאני אחיה זה עוד לא טובה, אז כנראה שיתנו לי מתנות. לפני שנמשיך, אני רגע רוצה להתייחס לנקודה הזאת, מאיפה רש"י למד שמדובר על יתנו לי מתנות? האמת שזה פשט הפסוקים בהמשך. בהמשך נקרא רגע מה שקרה בפועל: "ויהי כבוא אברהם מצרימה, ויראו המצרים את האישה כי יפה היא מאוד. ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה, ותוקח האישה בית פרעה. ולאברהם היטיב בעבורה. ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים." אז מה זה "ייטב לי בעבורך"? "ולאברהם היטיב בעבורה", נתנו לו מתנות. כן, זה אחד ועוד אחד. "למען ייטב לי בעבורך", והנה זה מתגשם, "לאברהם היטיב בעבורה", נתנו לו המון מתנות. אז לכן, זה הפשט שרש"י אומר, יתנו לי מתנות. אבל, והפר לזה ש מאיפה רש"י לקח את זה שזה הכוונה למתנות? השאלה יותר קשה, זה מה זה שייך? אז השפתי חכמים שואל את זה כך, ואם תאמר, דמשמע שאברהם רצה במתנות? והרי לקהמן גבי מלך סדום אמר "מחוט ועד שרוך נעל", "לביל כל אשר לך". אף על אף על פי שמנהדין היה שלו, שהרי נטלו מן המלכים. נטלו מן המלכים. את כל העושר הזה, ארבעת המלכים כבשו כבר את חמשת המלכים ואברהם בא ופדם מהם את כל השלל. אז מלך סדום אומר לו "קח הרכוש קח לך". ואברהם אומר, לא, אני לא מוכן. למרות שזה מגיע לו. לא רוצה מתנות. כל שכן מתנות חינם, שהוא לא רוצה. שם זה הגיע לו. פה יתנו לו מתנות חינם? שונא מתנות תחי. אז איך יכול להיות שאברהם אומר לשרה, שמעי, מה זה בא לי כמה מתנות? אולי נגיד שאת אחותי ואז נרוויח כמה מתנות. איך יכול להיות? אז הוא עונה גם כן כמה תשובות, כל אחת יותר גרועה מהשניה מחילה. ונראה לי דמתנה מועטת רצה. על דרך כל הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, דהיינו אכילה ושתיה ופונדק. הוא רצה שיתנו לו קצת יכול להיות רעב בארץ. אז הוא רצה שיתנו לו קצת אכילה ושתיה ופונדק כלומר מקום לישון. בסוף נתנו לו כהנה וכהנה. וקשה קצת להגיד. ש שזה מה שהוא רוצה עכשיו. הוא רוצה את המתנות המועטות. ועוד יש לומר, דאנשים חומדות ממון. כל מי שפה נשוי כבר יודע את זה, ומי שעוד לא נשוי, אז הוא בטח ידע. נשים הן חומדות ממון. ולכך אמר לה, "אמרינה אחותי את", וגומר, כדי לפייסה. שמעי, זה מה זה משתלם. העסקה הזאת, נרוויח מלא מתנות. וככה שרה תשתכנע. השם ישמור. אבל לא היה בדעתו ליקח ממנו. אברהם בכלל לא התכוון לקחת כלום. הוא רק אמר לשרה כדי לפתות אותה להסכים לעסקה המפוקפקת הזאת, תשמעי, נקבל מזה גם מתנות. ושרה היא כידוע אישה קלת דעת ש הולכת שבי אחרי כל דבר של מתנות ובכלל אברהם התכוון לעבוד עליה, כי הוא לא התכוון לקחת ממנו כלום מפרעה. אה, בסוף הוא לקח. לא מתנות מועטות, המון מתנות. הוא לא שם לב שהביאו לו. כאילו זה באמת, סליחה, אבל התירוצים שלו לא מתחילים. תירוץ שלישי, ועוד יש לומר, דעכשיו לא היה לו עושר, לכך היה נותן מתנות, אבל גבי מלך סדום הוא כבר היה לו עושר ולכן הוא לא לקח. בקיצור, אה נראה לי אתם מרגישים לבד בלי שאני אגחהר על זה, שזה מאוד קשה. ובאמת את השאלה הקשה שואל האברבנאל שהזכרתי את זה כבר קודם, איך אברהם מפקיד את אשתו בדבר הזה? אומר האברבנאל, "אמרינה אחותי את למען ייטב לי בעבורך". ומי יש מעלה שיבחר בחיים עם קלון נמרץ כזה? ויבקש תועלת והטבה בהיות אשתו מזנה עם אחרים? ויותר ראוי היה שיבחר במוות לבלתי עשות נבלה. אז האברבנאל עונה מה שעונה, אנחנו לא נעסוק היום בתשובת האברבנאל, אבל אה אבל השאלה, הוא מנסח אותה בצורה מאוד בוטה וחריפה. סוגריים. זה לא קורה רק פעם אחת. זה קורה כמה פעמים? כל עוד פעם עם אבימלך. ו וקורה עוד פעם ליצחק עם אבימלך. יצחק בא עם רבקה והוא גם אומר "אחותי". מה זה? אתם יודעים, פעם אחת מקרה, שני פעמים צירוף מקרים, שלוש פעמים זה כבר שיטה. מה זה הדבר הזה? מה פתאום האבות הקדושים עושים מעשים כאלה מוזרים ותמוהים? שיטה. אז יש אה כאמור הרבה תירוצים שונים ומשונים על העניין הזה. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן. אבל אנחנו נעסוק היום בעיקר, הנושא שלנו זה לימוד פרשת השבוע על פי החסידות, לאור החסידות. אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ואנחנו לא נסתפק רק בחסידות אלא כן נביא לפחות שתי גישות יסודיות שמופיעות במפרשני הפשט. קודם כל, חובה להכיר, אני מניח שרבים מכם מכירים, אבל חובה להכיר דברי הרמב"ן. אומר הרמב"ן, "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון. מפני פחדו פן יהרגו". הוא פחד שיהרגו אותו, זה פיקוח נפש, אבל הוא מביא, הוא לא הביא את אשתו לעוון, חלילה, הוא לא התכוון שהיא תזנה עם פרעה והיא גם לא זנתה עם פרעה. פרעה רצה לפגוע בה, אבל לא קראנו את כל הפסוקים, כן, אבל אה אני חוזר רגע לפסוקים המקור הראשון, פסוק י"ז, "וינגע אדוני את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו, על דבר שרה אשת אברהם." ואז הוא קורא לאברהם, מה זאת עשית לי? למה לא הגדת לי כי אשתך היא? זה קשור לשאלה שאחיה שאל, נכון? איך הוא מכשיל אותו? פרעה, זו הטענה של פרעה, איך הכשלת אותי בדבר כזה? למה לא הגדת לי כי אשתך היא? למה אמרת "אחותי" וייקח אותה לי לאישה? ואתה הנה אשתך, קח ולך. רש"י מסביר, מה באמת התשובה? תשובת אברהם לא מופיעה בכתובים. כי כשמלך בא אליך בטענות, לא תמיד אתה, יש לך מה לענות ולא תמיד אתה עונה לו, מסיבות מובנות. מה, עדיף שהראש ישאר מחובר לכתפיים. אבל התשובה היא פשוטה. רש"י אומר, כן, אה זה מופיע, התשובה הזאת מופיעה בהמשך אצל אצל אבימלך, שדווקא עם אנשים קצת יותר ראויים ממצרים, אז אברהם מעז להגיד להם את התשובה. כי "אמרתי אין יראת אלוהים במקום הזה ויהרגוני על דבר אשתי." או כמו שרש"י אומר שם, "אין יראת אלוהים במקום הזה". אדם בא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו או על עסקי אשתך שואלים אותו? בא אדם לעיר, שאלו אותו יש לך מה לאכול? אתה בא מארץ שיש בה רעב. אולי אתה צריך לאכול משהו? ואז הם שואלים אותו ישר על עסקי אשתו, רגע זה אשתך, אחותך, אפשר לקחת? זה כבר אתה רואה שאין יראת אלוהים במקום הזה. אז זה התשובה הטבעית שבעצם גרמה לאברהם לעשות את זה. ועדיין, אומר הרמב"ן, זה חטא גדול בשגגה. אומנם זה פיקוח נפש, הוא לא בהכרח חשב שבטוח יקחו אותה, אבל הוא כן ידע שעלולים לקחת אותה, הרי זה מה היה החשש שלו, "ויהרגו אותי ואותך יחיו". אז הוא ידע שעלולים לקחת אותה. אבל זה חטא. למה? למה זה חטא? והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש בבעל אלוהים כוח לעזור ולהציל. כמו שאמרנו, גם גילוי עריות זה יהרג ואל יעבור. אז יש רעב. אז אל תלך למצרים. או אתה הולך למצרים, אז תגיד אשתי, שלא יקחו אותה. אתה חושב שיהרגו אותך? תבטח בשם. או מי שאולי יהרגו אז יהרגו, מה זה שייך? מה לא בגלל זה אנחנו נאפשר זנות או גילוי עריות וכדומה. כן, יהודה. אברהם אומר שזה חטא שאברהם עשה בשגגה. פעם ראשונה במצרים, פעם שניה שהוא גם אצל אצל אבימלך, פעם שלישית שרה גם באותה שגגה, זה קצת כן, קשה קצת להגיד, אתה עוד יותר מקטרג עליהם. אוסף של חוטים. לא, הפוך. אתה אומר, כנראה צריך להבין את זה אחרת. נכון. כן. על כל פנים, זה הגישה של הרמב"ן, והוא ממשיך ואומר, "גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה", לא הכוונה שהוא נצטווה לצאת מהארץ. הוא נצטווה ללכת לארץ. "לך לך" וכולי, מארצך מולדתך מבית אביך, "אל הארץ אשר אראך". כלומר, איפה הקדוש ברוך הוא רוצה שתהיה? בארץ ישראל. ואברהם אבינו יוצא מהארץ שנצטווה עליה בתחילה. גם זה מפני הרעב כמובן הוא יוצא, אבל גם זה עוון אשר חטא. הרמב"ן לא חוסך שבטו מאברהם אבינו, אומר, "גם זה שהוא מפקיד", במרכאות, "את שרה אשתו זה חטא וגם עצם זה שהוא יוצא מהארץ זה חטא." כי האלוהים ברעב, דהיינו ממוות. "ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים וביד פרעה, במקום המשפט, שמה הרשע והחטא." עד כדי כך אומר הרמב"ן, על החטא הזה נגזרה גלות מצרים. גלות מצרים זה שאלה ידועה. על מה באה גלות מצרים? אתם יודעים, בית ראשון חרב על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בית שני חרב על שנאת חינם. גלות מצרים. עבודת פרך. הרג של המון ילדים. מה? בגלל מה זה? על איזה חטא זה? אז יש מי שאומר על מכירת יוסף, יש מי שאומר על חוסר אמונה של אברהם אבינו במה ידע כי ירשנה. הרמב"ן אומר, זה על החטא הזה שהוא יורד יורד למצרים ומפקיד שם את אשתו. "במקום המשפט שמה הרשע", זה פסוק, והרמב"ן מסביר אותו, הרבה פעמים מסבירים את הפסוק הזה שבבתי המשפט, במקום שיהיה שמה צדק וצדקה, אז יש שם רשע. כן, לא לא התכוונתי לרמוז לשום דבר בימינו. אבל זה פסוק שמתאר שלפעמים זה המציאות. ו והרמב"ן מפרש את זה אחרת לגמרי את הפסוק הזה. "במקום המשפט שמה הרשע", בעצם הכוונה היא במקום שבו היה הרשע, שם יהיה המשפט והעונש. כלומר, במצרים, שם אברהם חטא, שם נענשים זרעו. אז הרבה קושיות אפשר להקשות על הרמב"ן. יהודה שאל, אם זה כזה חטא בשגגה, איך הוא חוזר על זה עוד פעם עם אבימלך ויצחק חוזר על זה עוד פעם? ושנית, איך עם ישראל כולו, כל זרעו, צריך ל אבות תוכל בוסר ושני ונים תיקנה, ועד כדי כך זה זה קושי גדול להגיד את הדברים. אה נציין שרוב הפרשנים לא רואים בזה חטא אלא מנסים להסביר את זה בכל מיני צורות ואנחנו נראה היום כמה אופנים. ונזכיר גם שעצם הירידה מהארץ, רש"י על המקום, רואה את זה לא כחטא, כמו הרמב"ן, אלא כעמידה בניסיון. הקדוש ברוך הוא העביר רעב לארץ, "ויהי רעב בארץ". לפי הרמב"ן זה ניסיון. מה הניסיון? אל תצא. אל תצא. זה הניסיון. רש"י אומר, שהוא בוחן את אברהם, הקדוש ברוך הוא בוחן את אברהם, האם הוא יהרהר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. כלומר, זה שאתה יוצא מהארץ, זה ברור. יש רעב בארץ, מותר לצאת מהארץ, הכל בסדר. אבל הניסיון הוא האם אברהם יהרהר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא? שיגעת לי את השכל, הבאת אותי מחרן והרעב נהרה אל ארץ ישראל. עכשיו אתה מכריח אותי לצאת. מה אתה, מה הפחפחות הזאת שלך, ריבונו של עולם. ואברהם אבינו לא הרהר, אלא קיבל באהבה את מה שהקדוש ברוך הוא. לך לך אל ארץ אשר אראך, עכשיו תלך לארץ אחרת. באהבה. אז רש"י כן רואה את זה כ שבח של אברהם. אבל עדיין רש"י לא מתייחס לשאלות העיקריות ששאלנו פה על עצם ה הטריק הזה של "אחותי היא". המלבי"ם, לא נקרא אותו בפנים כי הוא ארוך, אבל המלבי"ם וקר לא כזה ארוך, אבל אין לנו הרבה זמן. וגם הספורנו הולך באותו כיוון, והם מסבירים על דרך הפשט שאברהם אבינו היה לו שיטה. והשיטה הזאת הייתה אמורה לעבוד. כלומר, הוא לא רצה שכמובן לא שיהרגו אותו ולא שיקחו את שרה. והפתרון האולטימטיבי זה להגיד "אחותי". למה זה פתרון? כי בזמנם, כאשר אדם רוצה להתחתן עם מישהי, הוא צריך לשלם. למי בדרך כלל היו משלמים? לאבא. בדרך כלל לאבא. אבל אם האבא לא נמצא, אז למשפחה, לאח. אז תגידי שאני אחיך. ואז יבינו שאת רווקה, ברור שירצו להתחתן איתך. אברהם לא חשב לרגע ש, אה, היא אחותו, סבבה, אז לא ננסה לאף אחד מהם כלום. ירצו, אבל הוא לא חשב שיקחו אותה בכוח. הנקודה היא כזאת, אם רואים אשת איש, אז אין לנו דרך לקחת אותה בדרך מותרת. אז מה נעשה? נהרוג אותו, "ויהרגו אותי ואותך יחיו". אבל אם היא בעצם רווקה, היא אחותו, אז יש לנו אפשרות לקחת אותה, רק צריך לשלם כסף. אז מי יזכה בייפייה הזאת? מי שישלם יותר כסף. טוב, זה מה שאברהם רוצה, לתת אותה למי שישלם? לא. הוא רוצה למשוך זמן. הוא בסך הכל לא בא להשתקע במצרים אלא לגור שם, כי כבד הרעב בארץ. זה פסוק במקום אחר. אבל הוא בא רק אה, כן, עד שהוא יוכל לחזור לארץ ישראל. ולכן, הוא מנסה למשוך זמן. אני ארוויח זמן. אני אגיד סכום אסטרונומי שאני מבקש ממי שרוצה להתחתן איתה. ואז אף אחד לא יוכל לעמוד בזה, ו ימשך זמן עד שאני, אתה יודע, כבר נחזור. איזה סכום יגיד לפרעה שהוא לא יכול לעמוד בזה? אה, הוא לא חשב על זה, זה השגגה. הוא לא חשב על זה שפרעה גם יהיה במשא ומתן. וזה הייתה הטעות שלו. כן, תראו ב זה בסוף העמוד הראשון נדמה לי, נכון? זה בשורה האחרונה אצלכם? שתי שורות אחרונות. "וזה התחכם אברהם להימלט, כי מי שירצה אותה למי שירצה אותה לאישה יבקש באדם מחיר גדול שאין בכוח איש לתת לו. כי לא עלה על ליבו שיבקש אותה המלך. ובזה ימלט את נפשו ואת נפשה." אז זה באמת פירוש מקורי. שוב גם המלבי"ם אומר אותו, גם אה גם הספורנו. החיסרון בפירוש הזה שזה שזה קורה שלוש פעמים. כן, עוד פעם מי עם אבימלך. אז פעם אחת לא עלה בדעתך שהמלך בכבודו ובעצמו ירצה את אשתך. ופעם השניה? ופעם השלישית עם יצחק? זה אולי גם פעם הבאה הוא חשב לתת סכום יותר גדול שאפילו המלך לא יוכל לעמוד בזה. כן, בסדר. הוא חשב שאבימלך גם יקח בכוח? זה פירוש יפה בפשט ואפשר להסתפק בו. אבל אה אבל כאמור פרשני החסידות, האדמורי החסידות לא הסתפקו בו והלכו למגוון רחב מאוד של כיוונים שונים. אנחנו נראה היום, אני מקווה שנספיק, שני כיוונים. הכיוון הראשון, אולי נספיק להגיד בעל פה עוד כמה דברים. אבל הכיוון הראשון זה התולדות יעקב יוסף. תולדות יעקב יוסף זה הרב יעקב יוסף מפולנה שהיה תלמידו הישיר של הבעל שם טוב, הדור הראשון של החסידות. והוא היה גם ההוגה הגדול של החסידות, כתב אני חושב כבר הזכרנו אותו באחד השיעורים. אה כתב את הספרים המרכזיים בדור הראשון כי היה אחרי הבעל שם טוב שהוא חולל את המהפכה, אז אחריו המנהיג של החסידות אחריו היה המגיד ממזריץ', רבי דוב בר ממזריץ'. אבל הוא לא כתב, הוא היה אדמור. הוא הניג את החסידים. הרב יעקב יוסף מפולנה הוא כתב. כתב כמה וכמה ספרים, וביניהם הספר המרכזי תולדות יעקב יוסף. שמו זה יעקב יוסף, ות אלה תולדות יעקב יוסף, כידוע כך פותחת פרשת וישב. אז משם הוא לקח את הדברים, דרך אגב, ה יארצייט שלו, של הרב יעקב יוסף מפולנה היה בשבת לפני שבוע וחצי, יומיים אחרי שמחת תורה. החסידים מספרים ש כ"ד בתשרי. החסידים מספרים ש עוד בימי הבעל שם טוב, אז הוא שאל, הרב יעקב יוסף שאל את הבעל שם טוב, איך אני אגיד, איך אני אדע מתי יגיע זמן פטירתי? אז הוא אמר לו, כאשר יהודי פשוט ינצח אותך בוויכוח, דע שהגיע זמן פטירתך. וכך היה, ב שמחת תורה בשנת תקמ"ב, כלומר, לפני כמה זמן? הרבה. זו תשובה נכונה. הרבה זה תשובה יחסית. 40 שנה. כן, כן. 240 שנה, 243, כבר אנחנו בתשפ"ה. אז לפני 243 שנה הוא נפטר. בשמחת תורה של אותה שנה אז אה היה שם יהודי פשוט אחד שלקח את ספר התורה, והשתולל איתו, ולא נתן לאף אחד אחר ו ושמח ורקד. אז הוא אמר לו תשמע, כמה כבר למדת תורה שאתה כזה שמח וכזה רוקד בספר תורה? תן קצת לאחרים. אז היהודי אמר לו, נכון שאני לא לומד תורה. אבל אה, כל ישראל אחים, ואז אתה אח שלי ואתה לומד תורה. בחתונה של אח שלי אני לא אשמח וארקוד? ניסתמו טענותיו של הרב יעקב יוסף, וידע ש וידע ש יום מותו קרה. ואחרי יומיים, חלה ונפטר. על כל פנים, אה זה מעניין. עצם ה הסיפור הזה הוא הוא קצת אה מעורר מחשבה, כי באמת הרי אחד החידושים הגדולים של הבעל שם טוב היה לקרב כל יהודי, והנשים לראות את הנשמה של יהודי, ו לא, כאילו האמירה, אני אומר שהאמירה הזאת של הרב יעקב יוסף לאותו יהודי, עצם הטענה שלו היא קצת מוזרה ביחס לזה שהוא תלמידו הגדול של הבעל שם טוב. אבל אה, כן, גם בתקופת גם בתוך תנועת החסידות היה איזה שהו תהליכים עד שדברים נצמעו בתוך הדברים. על כל פנים, בואו נראה את דבריו של הרב יעקב יוסף. והספקות רבו. א', בתחילה אמר, "וירד אברהם מצרימה", שכבר ירד למצרים. ואחר כך אמר, "כאשר הקריב לבוא מצרימה", מה שמו שעדיין לא בא למצרים. טוב, זה שאלה אולי קצת שולית, אבל כבר ירד למצרים והקריב. אחר כך הוא כאילו רק מתקרב. טוב. ב', "הנה ידעתי" וגומר, משמע, שעכשיו במצרים ידע שהיא יפת תואר ולא מקודם. ודרשת חז"ל ידועה. כלומר, הוא מזכיר את דרשת חז"ל שהזכרנו מרש"י שרק עכשיו הוא גילה, אברהם לא הסתכל על אשתו, ו הוא אומר, בסדר, יש דרשת חז"ל, אבל כנראה גם הוא מבין שצריך אולי לתת תשובה אחרת. אני רוצה רגע ו אני אתן לכם ספוילר. הוא לא יתן לאף אחד מהשאלות שלו תשובה טובה בפשט. הוא לא פרשן פשט. סיימנו כבר עם פרשני הפשט. כאילו יש עוד פרשנויות פשט על זה, אבל נגענו קצת בכמה כיוונים. אנחנו הולכים עכשיו לכיוון החסידות. זה יהיה כיוון אחר לגמרי. בסדר, זה ש שלא תתלהבו מהשאלות שלו וזה תפרו לתשובה, כי אתם תתבאסו אחר כך. סתם, יש לו תשובות, רק לא ברובד הפשט. ויהרגו אותי ואותך יחיו. ג'. עיקר המורה "ויהרגו אותי". אם כן, למה לי "ואותך יחיו"? מילים מיותרות. זה מה שאתה חושש? שיהרגו אותך ואותה יחיו? אתה חושש שיהרגו אותך. זה שחיו אותה, זה לא החשש. ד', "למען ייטב לי בעבורך", היתכן שיהיה חומד אברהם מתנות עבור אשתו? הוא לא אמר למלך סדום, "ואל תאמר אני השארתי את אברהם"? דיברנו על זה. ה', שימו לב לשאלה ה', שהיא מאפיינת מאוד בחסידות. איך שייך פרשה זו בכל אדם ובכל זמן? כי מה דהא והא? כלומר, מה אכפת לי ממנו? חלק מהותי מהגישה של החסידות זה מה זה אומר לי? איפה זה פוגש אותך? איך זה משמעותי לי לחיים? לכן החסידות זה גם דבר שתופס הרבה אנשים, כי הרבה פעמים, לא תמיד, גם בחסידות לא קל תמיד להבין מה זה אומר לי לחיים, אבל אבל זה הייתה הגישה. הגישה הייתה ש גישה שוודאי אנחנו בגדול מצדדים בה. ש חז"ל אומרים, שכל נבואה שנצרכה לדורות נכתבה, לא נצרכה לדורות לא נכתבה. ודאי שכל אות מן התורה היא קשורה אלינו לחיים. היא רלוונטית, היא משמעותית. לא רק ללמוד מזה איזה הלכה, אלא זה נוגע להדרכה, ל לחיים, להבנת התורה, להבנת השקפת עולם, להתייחסות לעבודת השם, להמון המון תחומים. יש גם קצת צד הפוך. הזכרנו את זה באחד השיעורים בזמן אלול שאמרנו שמצד שני צריך לדעת, צריך צריך גם להיזהר. התורה היא לא רק משרת שלנו. זה לא רק אה בשבילי, איפה אני לוקח, זה קצת יש ב היום, אני אגיד את זה ככה, היום בקרב אנשים שנוהים אחרי החסידות, יש כאלה שמקצינים את זה לכיוון של כל מה שאכפת לי זה רק אני. רק אני המרכז, וכל התורה היא רק בשביל איך אני אתגבר על הייאוש ואיך אני אתגבר על הקשיים ואיך אני אתגבר על היצר ואיך אני אגיע לשמחה ואיך אני אתפלל ו זה שחשוב מאוד כל הדברים האלה, אבל אל תשים את עצמך במרכז, בסדר? התורה נועדה לכוון אותך ולהדריך אותך וכולי. אבל אל תשתמש בה בתור איזה משהו שהוא רק למענך. זה סגור סוגריים. אבל זו נקודה משמעותית בשאלה החמישית שהוא שואל. ואז הוא אומר כך, ונראה לי, וכתבתי במקום אחר, ביאור מצוות אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. מה המצווה הזאת? מה המצווה פה בפסוק הזה? אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים? מצוות האמונה. נכון, המצווה הראשונה שמונה הרמב"ם בספר המצוות שלו. מצווה להאמין בקדוש ברוך הוא. איפה כתוב פה בפסוק להאמין? כן, זה לא בדיוק כתוב בלשון ציווי. כתוב, אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך. נעים מאוד ואנחנו עם ישראל. זה נשמע כמו הכרות כזאת, זה לא נשמע כמו ציווי, אבל אבל אנחנו מבינים שזו המצווה. אז למה כתוב פה אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים? למה זה כל כך משמעותי ההדגש הזה? שאלה ששואל גם ספר הכוזרי והוא עונה לה תשובה אחרת. אבל הרב יעקב הרב יעקב יוסף כותב כך, כי תכלית בריאת אדם בחומר וצורה, להשתעבד החומר אל הצורה. המושגים חומר וצורה זה מושגים שהשתמשו בהם גם הראשונים והאחרונים, והמשמעות היא שכל דבר יש לו חומר ויש לו צורה. וזה לא פשטני כמו שאנחנו משתמשים היום במילים האלה. נניח השולחן הזה עשוי מחומר של עץ ומתכת. והצורה, אז בצורה פשטנית אנחנו אומרים, ה העץ בצורת ריבוע, אה ככה ככה סנטימטר על כך וכך, והמתכת בצורת רגליים של שולחן. לא תיארתי את זה, אבל הבנתם. אה לא זו הכוונה. צורה זה המהות הרוחנית של הדבר. לדוגמה, זו כוס שעשויה מקרטון כזה, מנייר. אם אני אקח נייר ממש ואכין ממנו בקיפולי אוריגמי ממש צורה כזאת של כוס. האם זה יהיה כוס? לא. זה לא יהיה כוס, כי אפשר להשתמש בזה בתור כוס ו אף אחד לא יקרא לזה כוס, יקראו לזה נייר בצורת כוס, אוריגמי בצורת כוס, אבל זה לא יהיה כוס. אז זה נקרא שאין לזה צורה, למרות שזה בלשוננו היינו אומרים, זה באותה צורה בדיוק. לא, זה זה הראשונים לא קראו לזה צורה. צורה זה המהות של הדבר. או אם אני מכין אה רובוט אנדרואיד שהוא בדיוק בדמות אדם. נראה בול בן אדם. האם יש לו צורה של בן אדם? בלשוננו היינו אומרים, זה בצורת בן אדם. אבל לא, הראשונים אומרים, אין לזה צורה. צורה זה המהות הרוחנית של הדבר. יש בגמרא מחמאה שאומרים על אה שני תנאים, "אנשים של צורה הם". אנשים של צורה, זה לא הכוונה שהם היו יפי תואר, אלא הכוונה היא שהם אנשים של מהות הפנימית. אז האדם נברא בחומר וצורה. חומר זה הגוף שלנו וצורה זה בעצם הנשמה. תכלית בריאת אדם בחומר וצורה - להשתעבד החומר אל הצורה. המשימה שלנו בחיים זה ש הגוף יהיה משועבד לנשמה. לצערנו, יש הרבה מקרים שבחיים זה הפוך. הנשמה משועבדת לגוף. הנשמה בעל כורחה נמצאת בתוך הגוף. היא אסירה בתוך הכבלים של הגוף. והרבה פעמים יכול לקרות מצב שאדם, זה קורה לכולם, כן? שאדם חוטא. הנשמה מרגישה ייסורים אדירים ברגע שהגוף חוטא. הגוף הולך אחרי תאוותיו והוא גורר את הנשמה בעל כורחה להיות היא נותנת חיות לגוף בעל כורחה, כשהגוף חוטא. היא בעצם משועבדת לגוף. זה צריך להיות הפוך. הגוף צריך להיות משועבד לנשמה. אז זה גם כלפי חס, גם באופן כללי. הרבה פעמים אדם את כל החיים שלו משעבד לכל מיני תאוות, לכסף, לכל מיני עניינים של ענייני העולם הזה, ענייני הגוף. אז בעצם הצורה משועבדת לחומר. וכמובן, מה שצריך להיות זה ההפך. צריך להיות להשתעבד החומר אל הצורה. מה שאין כן בימי הגלות נהפך הדבר, כי הצורה נשתעבדה אל החומר וזה הוא גלות מצרים. גלות מצרים, זה מצרים באופן כללי הייתה איזה שהיא אימפריה של חומר, גם הפירמידות וה כולם שם היו עבדים לפרעה ו דגש מאוד מאוד מרכזי על חומרניות. אבל מעבר לזה, זה לא סתם, הוא אומר, זה לא סתם גלות מצרים, כי העסק עולם הזה נקרא מצרים, שיש לו מצר וגבול. מצרים זה מלשון גבולות, מצר זה גבול. אז כל העולם הזה נקרא מצרים. אז גלות מצרים זה גלות הנשמה בעולם הזה המוגבל. מה שאין כן הנצחיות, הרוחניות נצחית. הוא מסביר שלפי זה כתוב בהגדה של פסח, "עבדים היינו לפרעה במצרים. ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, היינו אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים." דבר קצת מוזר להגיד המשפט הזה של ההגדה, כי באמת אם לא היינו יוצאים ממצרים, אז עד עכשיו היינו משועבדים לפרעה במצרים? פרעה כבר מזמן לא קיים. התחלף שמה השלטון כמה פעמים מאז. וגם לא בטח אנחנו ובנינו ובני בנינו היינו משועבדים לפרעה. לא יודע, אולי בכלל לא היינו שורדים. מה מה הנקודה להגיד את הדבר הזה? אז אני אומר בסוגריים, האלשיך הקדוש, רבי משה אלשיך, אומר ש שכן. אם לא הייתה יציאת מצרים, העולם היה כפוי על שמריו ולא היה משתנה. עד היום היה פרעה במצרים, לא היה שום שינוי. דומה קצת למה שהרב קוק זצ"ל אומר, שיציאת מצרים תשאר לעד האביב של כל העולם כולו. כלומר, יציאת מצרים יצרה התחדשות, אביב בעולם כולו. פתאום נוצר אפשרות לשינוי. לפני זה העולם היה כולו כפוי על שמריו. סגור סוגריים. זה כיוון של האלשיך ושל הרב זצ"ל. אבל התולדות יעקב יוסף כותב במקום אחר, מפרש את זה שהכוונה היא אילו לא היינו יוצאים ממצרים, היינו אדם משועבדים למצרים, לגבולות, לחומריות. היינו שקועים שם, מ"ט שערי טומאה. ויציאת מצרים הוציאה אותנו וקראה לנו את הקריאה הגדולה, אל תהיה משועבד לגוף. תשעבד את החומר אל הצורה. טוב, זה עד כאן רק הקדמה. עכשיו איך זה קשור לענייננו? והנה כמו שיש בפרטות אדם אחד חומר וצורה, כך יש בכללות העולם אנשי החומר ואנשי צורה. יש אנשים שהם יותר אנשי חומר, מתעסקים יותר בענייני העולם, ויש אנשים שהם אנשי צורה. והנה החיות רצוב ושוב. אי אפשר שיעמוד אדם במדרגה אחת. רק עולה ויורד. אדם יש לו כל הזמן דינמיות, הוא כל הזמן עולה ויורד, זה דבר טבעי. ועל פי זה הוא מסביר, ובזה יובן "ויהי רעב בארץ". הכוונה לא רעב ללחם הגשמי, כי אם הרוחני. וכן זה כתוב בזוהר. ואז "וירד אברהם מצרימה", לא מדובר פה בכלל על אברהם ושרה. אתם שמעתם פעם על אברהם אבינו ושרה אמנו? זה לא סיפור עליהם. זה סיפור על נשמה וחומר. סליחה על השוביניזם, אבל אברהם הוא הנשמה ושרה היא החומר. ו וכך הוא מסביר את התולדות יעקב יוסף. וזה לא קשור בכלל אל הפשט. אלא מה מדובר פה? לפעמים, אברהם, "וירד אברהם מצרימה". לפעמים, גם אדם שהוא אדם של צורה, אדם ששואף לרוחניות, אדם שמשתדל שהנשמה שלו תשלוט על הגוף. לפעמים הוא יורד מצרימה. יש, כמו שהוא אמר, "חיות רצוב ושוב", אי אפשר להיות כל הזמן במדרגה אחת, אלא אדם כל הזמן עולה ויורד. אז כל אדם יודע שיהיו לו גם נפילות. עכשיו אנחנו רק בתחילת זמן חורף, כולם באים במרץ, כולם באים באנרגיות, איזה שמחה לחזור לישיבה. אנחנו יודעים שיהיו לנו נפילות במשך הזמן. זמן חורף הוא זמן ארוך אה ויש בו גם נפילות, יש בו ירידות. אוקיי. אז יש מציאות כזאת של "וירד אברהם מצרימה". הנשמה יורדת אל המצרים, אל החומריות. כשנהפך הסדר שנשתעבד הנשמה לגוף שנקרא מצרים. אומנם החכם הרואה את הנולד יודע כי חיות רצוב ושוב, אי אפשר שיעמוד במדרגה אחת. אז עכשיו שימו לב. אני מחזיר אתכם לשאלה החמישית שלו. איך זה שייך לכל אדם ובכל זמן? תשובה, זה מדבר אליך. עכשיו, על תחילת זמן חורף. אתה, החכם רואה את הנולד, יודע שיהיו לך גם נפילות בהמשך. אז איך מתכוננים לנפילות האלה? כאשר הקריב לבוא מצרימה. אברהם רק מתקרב. כן, זה נכון גם בזמן חורף, זה נכון בזוגיות, גם בזוגיות יש רגע ירידות, זה נכון בעבודה, זה נכון בעבודת השם, בכל דבר זה נכון. אדם נמצא כרגע במצב חזק, איתן, שהוא אברהם, הוא בנשמה, הוא איש של צורה. אבל הוא רואה את הנולד, הוא יודע שהוא יפול. מה יעשה? הוא מקשר את עצמו תחילה בו יתברך. כדי שאם ירד שיוכל לחזור ולעלות למדרגתו. ולכך כאשר הקריב לבוא מצרימה, ויאמר אל שרה אשתו, הוא החומר. "אתה ידעתי כי אישה יפת מראה את". אני טיפה מדלג. אני טיפה אסביר את זה ואחר כך נקרא את זה בפנים. בגדול, התשובה היא, אני כן אדלג רגע. אני בפסקה הבאה, בשורה השלישית, בסוף השורה. "לכך אמרינה אחותי את". רואים את זה? "לכך אמרינה אחותי את", כמו שכתוב בזוהר פרשת וירא דף קי"ב, ק"י"ב, "כי לשון אחותי הוא לשון חיבור". המילה אח זה מלשון לאחות. כש יש איזה קרע ואתה מאחה אותו. נכון? אז אחווה זה מלשון איחוי, חיבור. אז גם תומרי "אחותי את", שניהיה מחוברים. כלומר, אברהם הוא מדרגת הנשמה. והוא רואה שהוא הולך ליפול למצרימה, למצרים. אז הוא אומר לשרה, אומר לחומר, כלומר, במרכאות, הנשמה אומרת לגוף, "אמרינה אחותי את". אני יודע שעוד מעט אני הולך ליפול, אבל אני רוצה שגם הירידה לחומר תהיה מחוברת אל הקדוש ברוך הוא. אני רוצה לקשר עצמי בו יתברך. זה בעצם הטיפ, במרכאות, שנותן לנו התולדות יעקב יוסף, טיפ לעבודת השם, הדרכה לחיים. לא רק בזמן חורף. יש הרבה פעמים שאדם יודע, זמן חורף כולו אתה בישיבה. אומנם הוא ממש מדבר פה על זמן חורף, כי הוא מדבר פה על שהוא, כי אני לא קראתי את הכל כי חבל על הזמן ואני רוצה להספיק עוד משהו, אבל אה הוא ממש אומר פה שהמצב העליון זה לימוד תורה לשמה. ומה היא הנפילה שאדם ממש ירד אל החומר? זה לימוד תורה שלא לשמה. כאילו, אין מצב שאדם לא לומד תורה. לא מכירים מציאות כאלה. אבל יש מצב שהוא לומד תורה לשמה והירידה זה ללמוד תורה שלא לשמה. אז זה בסדר. אז אה אז גם את זה תגיד "אחותי את". כלומר, תחבר את זה באופן כזה ש מתוך שלא לשמה יבוא לשמה בחזרה. אבל אני רוצה רגע, הוא זה זה כלל שהוא אומר טוב לכל תחומי החיים. אדם נמצא בישיבה ואחר כך הוא מתגייס לצבא. הוא יודע ואם הוא לא יודע אז הוא צריך לדעת כי זה ברור שככה זה יקרה ש בצבא אתה לא יכול להמשיך באותה רמה רוחנית כמו בישיבה. התפילות הם לא אותו דבר, לא כל היום שלך עטוף בתורה ולא כל החברה שאתה נמצא בה היא מלאה באנשים שזה כרגע העיסוק שלהם בעולם, זה לעבוד את השם וללמוד את תורתו הקדושה. אז אתה יודע שאתה הולך לצבא, אתה הולך למצרים, למציאות של החומר ו זה התמודדות, התמודדות שהיא לא פשוטה. אז מה הדרך? "אמרינה אחותי את". כלומר, כשאתה יורד אל החומר, תבין שגם החומר הזה הוא מחובר אל הקדוש ברוך הוא. זה לא דבר נפרד, זה לא דבר מנותק. זה לא, וואי, הייתי בכזאת שלמות, עכשיו אני אהיה כזה מצב גרוע, ירוד, שפל. לא. רצון הקדוש ברוך הוא הוא שתהיה גם במציאות הזאת של המצרים. ואתה צריך לחבר את זה. זה מה שהוא אומר במשפט האחרון, ואז יתחברו שניהם לעלות לרצון לפני השם. הוא לא מסביר בדיוק איך הוא עונה על כל השאלות, אבל קודם כל, "כאשר הקריב לבוא מצרימה". עוד לפני שהוא יורד הוא צריך להגיד לעצמו "אמרינה אחותי את". ולכן רק עכשיו הוא אומר, עכשיו למה רק עכשיו הוא מגלה שהיא יפת תואר, הוא מחבר את זה לאותו משל, אברהם כאילו כבר מרגיש שהוא מתחיל לרדת ממדרגתו. כמו רש"י שאמר שבעצם רק עכשיו הוא מגלה שהיא יפה, כי פעם אברהם היה בכזאת מדרגה עליונה. עכשיו פתאום הוא מתחיל לרדת ממדרגתו, מקריב לבוא מצרימה, אז פתאום הוא מגלה שאשתו יפה. עד עכשיו הוא לא ראה דברים כאלה. ו גם המתנות, אז שוב, הוא לא מסביר איך הוא עונה על זה, אבל זה אפשר להגיד או שהוא יורד ממדרגתו ואז הוא רוצה מתנות. או יותר טוב להגיד שכמו שאומר בסוף, שיעלו שניהם לרצון לפני השם, אז גם את העולם החומרי הוא רוצה להעלות ולרומם, וזה בעצם המתנות שהוא רוצה, לא חלילה בשביל שוב, זה לא תשובה בכלל לרובד הפשט. רובד הפשט דיברנו, אבל זה איזה שהו כיוון שזה מאפיין מאוד את עולם החסידות ש הרבה פעמים לוקחים איזה שהו עניין, קודם כל, דרך אגב, צריך לדעת גם בזוהר הקדוש. הוא ציטט פה איזה משהו, לא ציטט אבל הזכיר שהזוהר הקדוש אומר משהו דומה. בזוהר הקדוש, על פרשת "לך לך", וגם בכלל באופן כללי, על אברהם ושרה, אז אה אז יש שני רבדים של דרשות. יש, אתם יודעים שהזוהר מורכב מכמה חלקים, יש את הזוהר, יש את רעייא מהימנא, יש מדרש הנעלם, זה כל מיני חלקים שונים, קונטרסים שונים שיצאו בספר הזוהר. אז אה אז הזוהר בדרך כלל דורש את הדברים ב בהקשר לפשט, בהקשר לאברהם, בהקשר לשרה, למצב הרוחני שהם היו בו, למדרגות הרוחניות, הכל כמובן בספירות עליונות, אבל אבל עדיין מחבר את זה למציאות. לעומת זאת, מדרש הנעלם, זה מדרש. במדרש הנעלם באמת באופן קבוע, אברהם זה הנשמה ושרה היא זה החומר. וזה מאוד מתאים למה שאומר פה התולדות יעקב יוסף. אבל מעבר לזה שהוא עוקר את הדברים מפשוטם, הדבר העיקרי מבחינתו זה מה אנחנו לומדים מזה לחיים? איך אנחנו לומדים מזה לעבודת השם? איך מה אנחנו יכולים לקחת מזה? שוב, והמסר העיקרי הוא "אמרינה אחותי את". כאשר אתה יוצא מבית המדרש או כאשר אתה עומד בפני איזה מציאות של ירידה, שאתה רוצה בין הזמנים, אתה רוצה לצבא, אתה רוצה לאוניברסיטה, אתה רוצה להתחתן, אתה רוצה לזמן חורף. תדע שיש נפילות, ואיך תתמודד איתם? מתוך הבנה שזה מחובר, זה חלק מהדרך. "אמרינה אחותי את". אז עד כאן דברי הרב יעקב יוסף. יש עוד הרבה דברים להגיד, אבל אנחנו נעבור לדגל מחנה אפרים. זה המקור האחרון בבדף המקורות. דגל מחנה אפרים זה בעצם ה הנכד של הבעל שם טוב. זה דור אחד אחר כך. אם הרב יעקב יוסף היה תלמידו הישיר, אז דגל מחנה אפרים, זה רבי משה חיים אפרים מסדליקוב. הנכד של הבעל שם טוב, הוא הבן של אדל. אדל זה בטח שם שאתם מכירים, הרבה ברסלבים קוראים לה לבנות שלהם אדל. אה כאילו אדל זה או ברסלבים או או חב"דניקים? או בכלל כאלה שלא קשורים ל לקודש. כי לא משנה. אבל אה הנכד הזה של הבעל שם טוב נפטר בשנת 1800 למניינם, זאת אומרת לפני 2000 224 שנה. הוא נולד במז'יבוז' איפה שחי סבא שלו, והוא נפטר בסדליקוב, הוא היה רב שם, לא רחוק משם. הדגל מחנה אפרים אה מתייחס לזה גם כאן בפרשת "לך לך" וגם ב בפעם הבאה שזה מתואר לגבי אבימלך. כאן הבאתי דווקא את מה שהוא אומר לגבי אבימלך, ושרה אמר בפרשת "וירא". ושרה אמר, "הנה נתתי 1000 כסף לאחיך, הנה הוא לך כסות עיניים." אני אגיד ב טוב, אני בואו נלמד קודם כל את זה. בגדול נאמר, שהכיוון שלו הוא שאברהם מבין שהוא יורד למצרים, הוא נאלץ לרדת למצרים, כמו שרש"י אומר שזה לא היה חטא של אברהם שהוא יורד, אלא הקדוש ברוך הוא מגלגל אותו לרדת למצרים. אם הוא נאלץ לרדת למצרים, בוודאי יש לו שם תיקונים לעשות. בוודאי הוא צריך להעלות משם ניצוצות. וזה דבר שחוזר על עצמו המון בחסידות, גם בתורות וגם בסיפורים. אה למשל, סיפור על איזה חסיד שתכנן לבוא לרבי ב לראש השנה ובדרך התעכב ונתקע, עשה את ראש השנה לבד באיזה שדה ו בכה מעומק ליבו, איך אני פה לבד בלי מניין, בלי שופר, בלי כלום ו אחרי ראש השנה הגיע אל הרבי והרבי כבר ידע ברוח הקודש איפה הוא היה ומה עשה ואמר לו, אתה לא מבין איזה תיקונים קדושים עשית באותו שדה, היו נשמות שהתגלגלו וככה וככה וככה ובתפילותיך וב בקדושת יום טוב שקידשת שם, זיכית אותם בהעלת נשמה. טוב, אז זה קצת דברים מיסטיים, אבל אה העלאת ניצוצות זה גם בהבנה שיש אה זה גם דברים פחות מיסטיים, אלא בהבנה שאם נגיד יש פה את מצרים, אז ה באמת כמו שאמרנו, גם בפשט זה מקום שמלא חומרניות ומלא אה תאוות גשמיות ודגש מאוד מאוד גדול על הצד הגופני נטו. אז הנה חינמי. עכשיו אתה נמצא שם, הקדוש ברוך הוא שלח אותך לפה בשביל לרומם את המקום. לפעמים בדרך של חינוך ולפעמים גם בדרכים שאתה לא רואה אותם כרגע, אבל מעשה אבות סימן לבנים. ובהקשר הזה לא כמו שומר הרמב"ן שבגלל זה בניו ישתעבדו במצרים, אלא שבזכות העלאת ניצוצות של אברהם, גם בניו זוכים להעלות ניצוצות. ובהקשר הזה, למשל, כמו שאברהם יוצא עם מתנות. חשוב לו לקבל מתנות ממצרים, לא מסדום. סדום אין מה להעלות ניצוצות בסדום. אבל אצל אצל מצרים יש מה להעלות ניצוצות. ולכן, בהקשר הזה, אברהם כן פועל על מנת סדום עתידים להיכחד. אין להם בעצם קיום בעולם. ולכן, אה אם כן, אז במצרים יש מה להעלות ניצוצות. וגם עם ישראל מעלה ניצוצות. איך זה בא לידי ביטוי? אם אצל אברהם זה בא לידי ביטוי ברכוש גדול, אז גם אצל בניו יוצאים ממצרים ברכוש גדול. אבל כאן, בקטע שהבאתי לפניכם, אה אומר הדגל מחנה אפרים מדבר על אבימלך דווקא. ושרה אמר, זה ציטוט ממה שאבימלך אומר לשרה אחרי שהוא גם מחזיר אותה ל וכאן אפשר, על פי זה אפשר להבין גם על מה שאמרנו, שאלנו בדרך הפשט, אז למה שלוש פעמים? למה גם אצל פרעה ואחר כך אצל אבימלך ויצחק עוד פעם אצל אבימלך? כי זה תהליך של בירורים, של העלאת ניצוצות, של תיקונים שהאבות הקדושים עושים במקומות הללו. ושרה אמר "הנה נתתי 1000 כסף לאחיך, הנה הוא לך כסות עיניים." יש לומר, על דרך דאיתא בזוהר הקדוש, "ואת הנפש אשר עשו בחרן", זו נשמות קדושות. ואיתא ברש"י על פסוק "הנה נתתי כי אישה יפת מראה את". עד עכשיו לא הכיר בה. זה כן הוא מדבר על הפרשה שלנו. על ירידה לפרעה, ירידה למצרים. "הנה נתתי כי אישה יפת מראה את". עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות ששבניהם. ולא היה להם תאוות גשמיות כלל, על כן לא היו מולידים בגשמיות, רק ברוחניות, נשמות קדושות. "את הנפש אשר עשו בחרן", נשמות קדושות. מה זה "הנפש אשר עשו בחרן"? שלושה פירושים. רש"י מביא שני פירושים על דרך הפשט. פירוש אחד שמביא רש"י, איך הבנתם את זה? "את הנפש אשר עשו בחרן". מה? גרים. נכון, זה פירוש מפורסם שרש"י אומר. אברהם היה מגייר את האנשים, שרה מגיירת את הנשים. והנה, הנפש אשר עשו בחרן, לוקחים אותם אל גיירו אותם, לקחו אותם אל ארץ ישראל. פירוש אחר אומר רש"י, עבדים ושפחות. הנפש אשר עשו, עשו זה, כן, כמו את כל הכבוד אשר עשה. זאת אומרת, הרכוש שהוא קנה. הנפש אשר עשו, קנו אנשים. כן, עבדים ושפחות שעבדו אצלהם. כל רכושו ושלל. כן. כל רכושו ושלל, ו"את הנפש אשר עשו בחרן", זה הקבלה. פירוש שלישי, אומר לנו הדגל מחנה אפרים, וזה לא הוא המציא, כן, זה מופיע בזוהר הקדוש, חלק א', עמוד קל. שזה נשמות קדושות. כלומר, אברהם ושרה, אומנם לא נולד להם ילדים בחרן. אבל הם היו נשואים וקיימו יחסי אישות, ומכל זיווג של איש ואישה, נולדת נשמה. גם אם היא לא נולדת בגוף של תינוק. נולדת נשמה. זה כוח נשמתי שנוצר בעולם. אברהם ושרה, עכשיו החידוש של הדגל מחנה אפרים, שאומר למה לא היו להם ילדים בחרן? כי הם היו כל כך עליונים, כל כך מופשטים, שלא היה להם את ה היכולת הזאת להוריד את הנשמה לגוף. לפעמים, כן, הקדוש ברוך הוא, אמרתי קודם ש הקדוש ברוך הוא רוצה שתלך לצבא, רוצה שתלך לאוניברסיטה, רוצה שתתמודד, רוצה שתקים משפחה, רוצה זה התמודדויות, תלך לעבוד. זה תמיד התמודדויות, שתמיד הם מורידות אותך במובן מסוים מה מה המגדל שנה הקדוש של ישיבה ותורה וכולי. אבל זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שתעשה. ולכן אברהם ושרה, בעצם זה שהם יורדים למצרים, אז הם נופלים קצת ממדרגתם וזה מעולה. בזכות זה הם זוכים להביא ילדים לעולם. כי עד עכשיו לא היו מולידים בגשמיות, רק ברוחניות, נשמות קדושות. אך כשלוקחה שרה לאבימלך, נתעורר להם קצת תאוות גשמיות. אני מדלג קצת. הוא אומר את הפסוק, והנה נתן הנה נתתי 1000 כסף לאחיך, לשון תאווה, כמו "נכסוף נכספת". ו-1000 אותיות פלא, דהיינו תאוות נעלמות, שהיו נעלמים ממך עד עכשיו. אז אפשר להגיד 1000 כסף, כן, זה כיסופים, זה פתאום, פתאום שרה השתוקקה לאברהם. עד עכשיו לא היה להם השתוקקות גשמית, רק השתוקקות רוחנית. ופתאום נפגשו עם המציאות החומרית. כן, כמו שאומר ב משפט האחרון, שורה אחת לפני אחרונה, אבל עכשיו נתתי לך 1000 כסף, היינו תאוות גשמיות נעלמות הנ"ל, ומזה יומשך את כל ונוכחת. כן, כתוב, "והנה הוא לך כסות עיניים ואת כל ונוכחת". עד עכשיו הוא היה כסות עיניים, לא היה מסתכל לך בכלל. עכשיו, "ואת כל ונוכחת", דהיינו שיהיה הולדה ממש בנוכח. אז יש הרבה מה להרחיב את הנושא הזה, אבל בעצם הוא אומר, והוא מדבר רק על ה הוא מחבר קצת את הפעם הראשונה והשניה, אצל פרעה ואצל אבימלך. צריך יותר להאריך בזה ולראות מה, שפה שלוש פעמים, פעמיים אצל אברהם ועוד פעם אחת אצל יצחק ואבימלך. צריך לראות מה כל מדרגה מבררת, מה כל מדרגה יוצרת איזה שהוא תיקון, גם בעולם וגם אצל אברהם ושרה. אבל זה איזה שהו כיוון רוחני, שעוד כיוון שהחסידות הולכת בו בפירוש העניין הזה. כמו שהוא מסיים, והבן. כי יש פה עוד מה להבין, יתן לחכם ויתחכם עוד. עד כאן להיום. חיזקו וימצאו.