בלוג

בעזרת השם.

אז אנחנו בפרשת נח. ואנחנו תמיד אנחנו נוגעים במשהו אחד מתוך הפרשה ומנסים לראות אותו לאור החסידות, כלומר לראות איפה זה פוגש אותנו בנפש. מה זה אומר לנו על החיים? ואני רוצה קודם כל להתמקד בשם של האיש הזה. נח. איזה מין שם מוזר זה?
למה קוראים לו נח?
כי היה משנה ארץ.
כי?
לא, כי הוא למה קוראים לו?
זה נכון שאבא שלו היה למך.
לא, אבל למך זה גם שם כאילו זה הלמה?
צריך לקרוא לו מנחם או נחמן.
שאלה מצוינת, למה אתה אומר את זה?
כי הוא אמור לנחם או משהו כזה.
נכון. בעיקרון, הסיבה למה קוראים לו נח, מופיעה בסוף הפרשה הקודמת. אם תדפדפו עמוד אחד אחורה, בסוף פרשת בראשית, תמצאו שכתוב ויקרא וזה פרק ה' פסוק כ"ט.
פרק ה' כאן רואים ה' כאילו?
לא, למעלה ה', פה זה כ"ט צריך להיות. פה כ"ט. ויקרא את שמו. זה צריכה להיות קצת יותר עמודים כי זה פה בפרשנים.
איך אתה אומר שזה פרק ה'?
למעלה פה כתוב כבר ו' בגלל שזה מתחלף פה לפרק ו'.
אוקיי.
אבל פה זה אתה רואה ו' נח.
ו' א'.
וינחמנו ויקרא את שמו נח לאמור: זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו, מן האדמה אשר אררה אדוני.
כלומר, אבא של נח היה נביא. למך היה נביא. והוא אומר הילד הזה ינחם אותנו ממעשינו, מעצבון ידינו. אנחנו כל הזמן יש לנו עצבות, למה? מן האדמה אשר אררה השם. הקדוש ברוך הוא ארר וקילל את האדמה. איפה הקדוש ברוך הוא קילל את האדמה?
חטא אדם הראשון.
חטא אדם הראשון. ארורה האדמה בעבורך. דרך אגב, צריך לשים לב, הוא לא מקלל חלילה את האדם. מקלל את האדמה. על הנחש הוא אומר, ארור אתה מכל חיית השדה. לאדם הוא לא אומר ארור אתה. הוא אומר ארורה האדמה בעבורך. עשית פה חטא גדול, בגלל זה האדמה התקללה. אומר למך, נח ינחם אותנו מהקללה הזאת.
אבל מה האדמה השמה? היא לא עושה כלום, למה היא צריכה את זה?
קודם כל האדמה היא לא יצור חי, אז למה היא לא השמה, אבל האדם, תפקידו של האדם, זה לתקן עולם במלכות שדי. לתקן את כל העולם. אז כשאדם מתקלקל, כן, גם האדמה מתקלקלת וגם בעלי החיים מתקלקלים. בדור המבול, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, אומרים חז"ל, שאפילו בעלי החיים היו מקלקלים את מעשיהם, מזדווגים עם בעל חיים אחר, שהוא לא מאמין שלהם.
זאת אומרת שזה משהו שהוא בכלל לא טבעי.
בעלי חיים יש להם אינסטינקטים טבעיים שהקדוש ברוך הוא ברא להם, אבל כשאדם מקלקל את מעשיו, כל העולם כולו מקולקל. אבל פה למך מנבא שנח עתיד לנחם. זה ינחמנו. אוקיי, אז אם ככה איך היינו קוראים לו? נחמן.
נחמן.
נחמן. או מנחם. או אתם רוצים נחום. יש כל מיני שמות יפים שאפשר לקרוא. אבל הוא משום מה בוחר לקרוא לו נח. אז אנחנו תכף נראה את המשמעות של הדברים, אבל קודם כל זה חשוב להדגיש שזה בוודאי בוודאי לא במשמעות הרגילה שאנחנו היום אומרים את המילה נח. האם לנח היה נח בחיים?
לא.
למה לא?
הוא לא הקשיבו לו בהתחלה. הוא לא הקשיבו לו.
זה אף פעם לא נוח להיות לבד מול כל העולם.
נכון, צודק.
אתה צודק. זה יותר טוב להיות צודק מאשר טועה, אבל להיות צודק מול כל העולם אבל הוא היה צריך לחזק את השם תשובה, שהוא עשה דברים בצורה נחה, הוא לא הלך והתאמץ איתם.
אז זה נכון. חז"ל אומרים נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. אומרים חז"ל, יש מרבותינו דורשים את זה למה בדורותיו? יש רבותינו דורשים את זה לשבח. אפילו בדור כזה רשע הוא הצליח להיות צדיק. זה לא קל להתמודד מול לחץ חברתי. דור שכולם רשעים, נח לו, הוא עומד על שלו. זה זה דבר גדול. אנחנו יודעים כמה זה קשה הלחץ החברתי, אפילו לא לחץ שלוחצים עליך. מה אתה? עצם זה שכולם עושים משהו זה נורא קשה להיות שונה.
נכון.
בטח שאנחנו נמצאים פה בישיבה קדושה של חוזרים בתשובה, לעשות שינוי בעצמי מול חברה. הרבה פעמים החברה שאדם בא ממנה היא לא כזאת. משפחה, בעבודה, סיפר לי פה מישהו, לא ממבקשי פניך, מישהו שחזר בתשובה כבר לפני יותר מ-20 שנה. והוא סיפר סיפר לי על הרגע, הוא היה עובד בהייטק, והרגע שהוא התחיל לבוא עם כיפה לעבודה. וואו, זה היה, באמת.
כן, זה לא, זה היה קשה.
זה היה קשה. זה היה משבר, כאילו. קודם כל אתה יודע, אתה לא שמת את הכיפה בבוקר, אתה יודע שכולם או ישאלו אותך, מה? מה זה? מה, נהיית דוס? מה קרה לך? מה? או ישאלו אותך, או יצחקו עליך, או ידברו עליך מאחורי הגב. עכשיו בפועל הוא בא לעבודה, הוא ראה שכולם מסתכלים עליו במבטים מוזרים, אף אחד לא אמר כלום.
באמת?
ואז, רגע. ואז בהפסקה מישהו ניגש אליו, שם עליו ככה יד על הגב, ואמר לו, משהו קרה? אתה צריך עזרה? כאילו, כי כנראה, לא יודע, אולי השתבשה דעתך, אתה באיזה מצוקה. לא יכול להיות שסתם השתכנעת שזה דרך אמיתית ואתה, זה זה מאוד קשה. עכשיו, כולם אף אחד לא אמר כלום, כי כולם פחדו לדבר איתו כי כולם חשבו, וואי, בטח קרה לו משהו. אולי מישהו נפטר, אולי לא מבינים שזה.
כן, השתגע, הוא הולך לקרב או כאילו.
זה זה ברור, כן.
זה ודאי היתחזקות מגיעה בעקבות מקרה טראומטי, כן.
זה נכון, זה נכון. זה גם נכון שלפעמים בעקבות משהו שקורה לאדם, אז הוא מתעורר, אבל לא בגלל שעכשיו אני לא מדבר, ניקח רגע בדוגמה קיצונית. קבוע, כל הפושעים באים לבית המשפט עם כיפה. למה? בגלל שפתאום הם חזרו בתשובה? לא.
הם רוצים עכשיו, רוצים עכשיו להיות הכי חזק. זה נראה טוב.
אז קודם כל, כן, הם אומרים זה רוצים, הם חושבים שאולי זה יראה להם קצת יותר טוב בעיני השופטים.
הם יקבלו כל מיני הטבות במעצר.
כן. אז קיצור, זה לא באמת איזה משהו עמוק ואמיתי בהכרח. יכול להיות, כאילו עכשיו אם הוא היה כזה אדם שירא אלוקים, כנראה הוא גם לא היה פושע. כן, זה לא עכשיו אני לא אומר, יש פושעים שהם אנשים שהם מאמינים. מאמינים בקדוש ברוך הוא והם מתפללים אליו גם שיעזור לו בפשעים שלהם, אבל יש בזה איזה עיוות.
אז נח מצד אחד, כידוע חז"ל אומרים בדורותיו לשבח, שאפילו בדור כזה עם כל הלחץ החברתי ועם כל הקשיים להיות עומד על ושל להיות שונה מכולם זה לא דבר פשוט. זה שבח גדול. מצד שני, חז"ל אומרים שיש דורשים אותו לגנאי. אם הוא היה בדורו של אברהם לא היה נחשב צדיק בכלל.
לא היה נחשב לדורותיו.
לא היה נחשב. נחשב עוד מישהו.
למה?
כי למה צדיק לדור לדורותיו?
צדיק בדורותיו. בדור שלו הוא היה נחשב צדיק, כי באופן יחסי. אם יש חבורה של פושעים, דור המבול, חמאס, גזל, זימה, פריצות, הכל.
בסדר, אתה כבר צדיק.
בדיוק, ברגע שאתה לא עושה את כל הזוועות האלה, אתה כבר צדיק.
כן, כן, כן.
אז אז זה עכשיו. הרבי מקוצק, היה אחד מהחסידים, גדולי החסידות, שהוא, סיפרתי לכם עליו פעם, הוא לא כתב ספרים. הוא היה יושב בחדר שלו, והיה לו תלמידים, חבורה שהריצה אותו ודבקה בו בצורה מאוד מאוד עמוקה. והוא מידי פעם היה, החדר שלו היה צמוד לבית מדרש, ומידי פעם הוא היה פורץ לבית מדרש, דופק על הבמה ואומר איזה משפט. משפט קצר. אבל המשפטים שלו, משפטי מחץ כאלה, היו קולעים ונחרטים בזיכרון של ה של התלמידים. אז פעם מספרים שפעם אחת הוא יצא מהחדר, דפק על הבימה ואמר אל תהיו צדיק עם פלטז. תהיו צדיק עם תנור. מה הכוונה? פלטז ביידיש זה פרווה. באירופה כשקפור, אז היו מתכסים בפרווה, העשירים מיוחד, היו מתכסים באיזה פרווה יקרה כזאתי שמחממת ממש. אז הוא אומר אל תהיו צדיק עם פרווה. זאת אומרת שקר, מה הפתרון?
לשים תנור.
אתה יכול להתעטף באיזה בגד חם ואז אתה טוב לך, אתה בתוך הפוך, בתוך הפרווה. איזה נעים. אבל למי עזרת? רק לעצמך. אתה יכול להדליק תנור. הדלקת תנור בחדר, אתה כבר לא צריך את הפרווה, וחיממת את כולם. אז האמירה של הרבי מקוצק הייתה, אל תהיו צדיק עם פרווה. תהיו צדיק עם תנור. תדליקו תנור לאנשים. השפת אמת בא וקישר את הדברים להבדל בין נח לבין אברהם אבינו. נח, יש עליו ביקורת. במובן הזה אתה אומר הוא הלך בדרך הנוחה. כן. שהוא מה הביקורת עליו? כמה זמן לוקח לבנות תיבה? מה אתם חושבים?
שלוש ארבע שנים.
שלוש ארבע שנים, יאללה, קח 10 שנים.
10 שנים. זה תיבה ענקית?
כן.
כן, זה כמו בית ענק. 300 אמה, ו-150 מטר. אתה בונה מעץ. נגיד 10 שנים. כמה זמן הקדוש ברוך הוא נתן לנח לבנות את התיבה?
120 שנה.
120 שנה. איפה זה כתוב? זה גם בסוף פרשת בראשית. בוא נראה את הדברים. שכתוב שמה בהמשך בפרק ו' פסוק ג'. ויאמר השם: לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, והיו ימיו 120 שנה. מסבירים חז"ל, הקדוש ברוך הוא רואה את כל מעשיו הרעים של דור המבול. והוא אומר טוב, ניתן להם ארכה. דד ליין. יחזור בתשובה 120 שנה. ואז הוא אומר לנח, קץ כל בשר בא לפני. ותבנה את התיבה. התיבה לא מיועדת בשביל להציל את נח ובעלי החיים. בשביל זה לא צריך 120 שנה מראש להגיד את זה. בשביל זה מספיק שלוש שנים. הקדוש ברוך הוא יכול גם לברוא לו תיבה, הוא לא צריך אפילו לעשות. למה הקדוש ברוך הוא אומר לו 120 שנה מראש, תבנה תיבה? למה?
שאנשים קודם כל יראו אותו או מכין את התיבה ואז ישאלו אותו והוא יסביר להם וש יחזור בתשובה, שהוא הלך אליהם ושינסה גם להחזיר אותם.
בדיוק, המטרה היא להחזיר את האדם, את כל העולם בתשובה. אז זה איזשהו מעשה מתודי, לבנות תיבה.
הוא אומר מה, אתה רואה אנשים בונים בונקרים ובונים זה, אתה לא מתייחס אליהם בכלל. זה לא מעניין.
לא, בטח.
אז זה נכון, זה נכון שהמשימה שהייתה אמורה להיות לנח, משימה קשה מאוד. ללכת לדור שכולם שקועים בכל התועבות. ללכת ולהגיד להם כמו שיונה אומר לאנשי נינווה. עוד 40 יום ונינווה נהפכת. הזו 40 יום, עוד 120 שנה. עוד 119, עוד 100, עוד 90, אבל אבל זה, והנה הקדוש ברוך הוא אמר לי לבנות תיבה כי יבוא מבול. אבל מי היה מקשיב לו? זה זה מייאש. זה ברור שזה מייאש. אבל מה אתם חושבים? שהרב נועם מקים פה ישיבת מבקשי פניך, אתם חושבים שזה לא מייאש בהתחלה?
לא, מה פתאום.
בגלל שהרב נועם הוא פצצת אנרגיה לא נגמרת, אז הוא לא מתייאש. אבל אבל בהתחלה, עוד שבת ועוד שבת ועוד ועד שיש אנשים שמתעניינים ורוצים באמת לבוא ול זה זה באמת דבר כל דבר שמתחילים אותו מאפס. אז פה הוא מראש פונה, הרב נועם פונה לאנשים שמתעניינים. אה נח, המשימה שלו באמת מורכבת. הוא פונה לאנשים שהם באנטי הכי גדול. אבל גם בדור הזה, בדור המבול. מה, לא היה אנשים שהיה איזה צדק? לא, צדיק, אבל צדק. כולם היו שיא הטומאה והרוע? תמיד גם בטומאה והרוע יש מדרג. אפילו החטופים שחזרו מעזה, סיפרו על ה מחבלים רשעים. יצא בתשעה באב, אני באופן אישי, היה קשה לי לקרוא את הדברים האלה. כל דבר שהחטופים מספרים ו זה זוועות כאלה ש קשה לקרוא את זה. אשתי קנתה ספר של אלי שרעבי, אחד מהחטופים שחזרו ב העסקה הקודמת. ו ספר שנקרא חטוף. וישב איתנו בבית איזה חודשיים ולא הייתי מסוגל לקרוא אותו. בסוף תשעה באב אמרתי טוב, זה יום שממילא אסור ללמוד תורה בתשעה באב כי התורה משמחת. אז לא לומדים תורה בתשעה באב. אפשר ללמוד דברים אחרים שבתורה, ספר איוב, איכה וכל מיני דברים. אבל אמרתי טוב, זה גם הזדמנות. קראתי והעיניים שלי דמעות כל תשעה באב. אבל בתוך הדברים הוא מספר שמהמחבלים שטיפלו בהם, ש החזיקו טיפלו, כן? ששבו אותם, אז היה את אלה היותר אכזרים, שיותר מרביצים, ואין מה לבקש מהם שום דבר כי הם לא יתנו לך שום דבר. והיה את אלה שהם הם גם מחבלים. ו אבל אבל אם אתה רוצה לבקש עוד איזה פלח תפוז או איזה רבע תפוח, אז ממנו יש איזה סיכוי בשעת רצון, לא בטוח, כנראה סיכויים שלו אבל לפעמים כן. עכשיו, הוא כותב שם בספר, גם הוא אם היה לי את ההזדמנות להרוג אותו ו לצאת לחופשי, לא הייתי מהסס לשנייה. הוא גם מחבל, הוא גם רוצח, הוא גם מחזיק אותי פה רחוק מהמשפחה וממה שלי. אין על זה שאלה. זה גם רשע. אבל גם בשיא הרשע של המחבלים של החמאס, גם יש לזה מדרג. אז בדור של המבול גם תפנה לאנשים שהם איכשהו אתה רואה שהם גם שקועים אבל מכורים לחטא, אבל תמיד יש כאילו אבל משהו אולי מפריע להם. משהו אולי אתה יכול לפנות אליהם, לעורר רצון מזה משהו, לעורר מחשבה. אז במובן הזה חז"ל אומרים ש שנח הלך בדרך הקלה. עדיין זה לא בדיוק שהיה לו נוח בחיים. קודם כל, כמו שאמרתם בעצמכם, להיות שונה מכולם זה תמיד לא נוח. מעבר לזה, גם בתיבה בתיבת נח לא היה לו נוח בתיבה.
למה?
למה לא היה נוח?
צפוף.
התיבה מצד אחד ענקית. זה וילה ענקית. תחתונים, שניים ושלישיים תעשה. זה אנחנו כבר בפרשת נח. ש-300 איך זה?
300 אמה רוחב.
300 אמה.
בטח.
וזה אשר תעשה את התיבה. 300 אמה אורך התיבה. אז זה 150 מטר.
150 מטר.
כן.
איך?
זה יוצא 150 מטר.
אורך התיבה 50 אמה, 50 אמה רוחבה ו-30 אמה קומתה. זאת אומרת, 15 מטר גובה. בפשטות זה 5 מטר כל קומה. כי זה תחתונים, שניים ושלישים תעשה. אז זה למעשה זה מפלצת, זה משהו ובעולם הקדום, זה לא היה עולם של גורדי שחקים. גובה 15 מטר, אורך 150 מטר. יפה מאוד. אבל קודם כל זה לא וילה נוחה, זה לא מקום מרווח. כי הקומה העליונה, על פי חז"ל, משמשת למגורים של נח ומשפחתו יחד עם מחסני המזון לשנה שלמה, גם לנח ומשפחתו וגם לכל בעלי החיים. אז זה כבר צפוף. אוכל לשנה שלמה לכל בעלי החיים וגם לך. עכשיו, זה בקומה שלך. הבעיה היא גם כשאתה קונה דירה, תחשוב גם על השכנים. שכנים למעלה, שכנים למטה. מי השכנים למטה?
החיות.
כל בעלי החיים בקומה האמצעית. איזה רעש, איזה צפיפות, איזה בלאגן.
איזה ריח.
איזה ריח. הקומה למטה זה לזבל, לפסולת. עכשיו, זה לא רק הצפיפות. כמה עבודה הייתה שם. נח היה צריך כל יום להאכיל את כל בעלי החיים. ולפנות את הפסולת. הפסולת זה כל הצואה.
אני חייב לשאול משהו. מה העניין של לקחת שני ושמה תיבה ולקחת את זה למחסן זבל?
הרי בסופו של דבר, אם זה זה לא כמו שהיום זה בשר שאנחנו מכירים היום, שזה צריך מחזר, זה פלסטיק וזה. בסופו של דבר זה זבל אורגני, אתה יכול לזרוק את זה למים. מה מה יקרה כאילו? זה לא ילכלך את העולם, זה ישקע. המבול יעבור, זה יהיה בסדר.
קודם כל, לא היה חלונות נוחים לזה. היה צוהר שדרכו הוא שולח את היונה ואת העורב. הצוהר, יש כאלה שאומרים ברש"י, מביא שני פירושים, אם זה אבן טובה שהאירה או חלון. אבל גם אם זה חלון, זה היה חלון צר וקטן שיונה יכולה לצאת ממנו. אבל להתחיל להעביר אליו את כל הזבל, זה חתיכת בעיה. ולעשות הרבה חלונות זה בעיה, כי אתה במבול. כי יש גשם וסערות ואימה בחוץ. אז זה לא בדיוק פתרון. אני חושב שאולי יש בזה גם דבר נוסף. בסוף, לזרוק את בעיגון שאתה אני פעם התאבדות חטא, אני מזכיר היום. פעם אכלתי תפוח באיזה טיול וזרקתי אותו.
מה הבעיה?
זבל אורגני.
נו, מה הבעיה?
אז מה הבעיה? אשתי התעצבנה עליי.
אוקיי.
ואני חושב שזה יש דבר יפה במה שהיא אומרת. בסדר, זה זבל אורגני. נכון. בעוד איקס זמן, זה יהפוך להיות דשן טוב לאדמה.
דשן טוב לאדמה. זרקת את זה באמצע השביל או בפינה?
אז לא באמצע השביל, זרקתי את זה לקוצים בצד. אבל היא אומרת לי, אנחנו במסלול שאנשים מטיילים בו. זה לא עכשיו, לא זרקתי את זה למרחק של 15 מטר, לא יודע, שאף אחד לא עובר שמה לזה סבך.
לא לראות את זה.
אלא אפשר לראות. אז היא אמרה זה לא בסדר, זבל אורגני, אבל זה לא נעים. עכשיו, אני אומר, מעבר ל אם יראו את זה או לא יראו את זה, שאלה גם במצב נפשי שלך. האם התחושה נפשית שלך, אני חי, ומשליך את הזבל שלי לעולם. כי הרי זה כרגע לא דשן לאדמה, יש כרגע מבול שנה, עד שהמים דעכו. עד שנח יוצא מהתיבה, זה אחרי שנה. אז עכשיו אתה נוסע בתיבה, מפליג בתיבה, שמסביבך זבל צף על המים. ככה אתה רוצה לחיות? עזוב, זה לא בעיה.
כן.
אבל במצב הנפשי שלך, זה כאילו מה שאתה עושה? אני זורק החוצה את זה. כאילו המצב הנפשי צריך להיות, אנחנו הולכים עכשיו לתיקון של העולם.
אני מבין, אני רואה את התירוץ הראשון.
סבבה.
התירוץ הראשון, אני תראה את השם.
בשביל זה יש שניים. יכול להיות שיש עוד, אבל זה מה שרשמתי עכשיו בעקבות השאלה שלך. על כל פנים, נח עובד מאוד קשה בתיבה. זה עבודה מפרכת, עבודה ממש מטורפת. קודם כל יש אנשים, המדרש מדבר על זה. יש חיות שאוכלות בלילה, יש חיות שאוכלות ביום. יש חיות שאוכלות כמה פעמים ביממה. המדרש כתוב ב בפרשה שלנו, אחרי שירד הגשם וכל האנשים ובעלי חיים מתים, כתוב: וישאר אך נח ואשר איתו בתיבה. מה פירוש וישאר אך נח?
זה נשאר רק.
רק.
אז למה כתוב אך?
זה כאילו נכון.
אומר המדרש, אך זה לשון אדם שנפצע וצועק אך. כואב לו.
כואב לו.
נכון. מה? ש היה גונח ובוהה ו ובוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאחר מזונותיו של הארי ויכהו. כלומר, או, אפילו בלי שהוא נפצע, אפילו מרוב עמל ועבודה, הוא מרגיש שהוא בעבודה אינסופית. הוא לא נוח לו בכלל. ואו שהוא אחר את המזון. אז לא היה נוח בתיבת נח. אבל כפי שכבר אמרתם קודם, הסיבה שקוראים לו נח, זה על שם הנחמה. אבל אם זה ינחמנו, אז למה לא קוראים לו מנחם או נחום? ובכלל מה הנחמה? איזה נחמה יש?
עולם חדש.
נחמה? זה מנחם? זה כל העולם מת.
עולם חדש.
עולם חדש, אבל איך זה מנחם?
כאילו איך למך קרא לו.
למה למך קרא לו נח? שאלה נוספת בעניין הזה, הרי מה הנחמה? הנחמה זה לא הנח הטאים של דור המבול. למך אומר בסוף הפרשה הקודמת, ממה הוא צריך לנחם אותנו? מן האדמה אשר אררה השם. נכון. אז רש"י מסביר את זה. בסוף פרשת בראשית, שאתם יכולים לחזור לשם. כשאנחנו מדברים על זה ינחמנו ממעשינו, מעצבון ידינו, בפסוק כ"ט. יש לך את רש"י? זה ינחמנו.
יש לי יותר מרש"י.
כן, אבל רש"י לצורך העניין.
יש לי את רש"י.
אתה יש לך את רש"י. התכוונתי אם אתה רואה אותו, אם מצאת אותו. רש"י על פרק ה' פסוק כ"ט.
פרק ה', פסוק כ"ט, ויקרא שמו נח.
זה ינחמנו. אז רש"י אומר, זה ינחמנו, יניח ממנו את עצבון ידינו.
שנייה. עד שלא בא נח, לא היה להם כלי מחרשה. והוא הכין להם. והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים מכיללתו של אדם הראשון. ובמ נח נחה.
אשכרה?
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר לאדם הראשון, בזעת הפח תאכל לחם. והוא אומר לו גם, וקוץ ודרדר תצמיח לך. אתה תזרו חיטים והוא יצמיח לך קוצים ודרדרים. עכשיו, זה מאוד טבעי. כי אם אין לך מחרשה, אז מה אתה איך אתה זורע חיטים בלי מחרשה?
הוא שם אותם באדמה, ויוצא רק אגנים, אבל מסביב לא.
אפילו זה לא בטוח יוצא. כי איך אתה זורע את החיטה באדמה? צריך לחפור גומה. עכשיו, לחפור עם הידיים, איזה זוועה זה? לחפור לכל גרעין חיטה, לחפור עם הידיים? מה אנשים היו עושים מידם ועד נח?
עם הידיים, עם מקל.
היו פשוט מפזרים.
עוי, יותר גרוע.
עכשיו, למה זה גרוע? ברור שקוץ ודרדר תצמיח לך. כי רק חלק קטן מגרעיני החיטה בכלל נכנסים פנימה לאדמה. ו וחלק נקלטים.
חיות אוכלות את זה.
וחלק חיות אוכלות, חלק הרוח נוסעת. ברור שקוץ ודרדר זה מצמיח. אז בעצם נח יש פה מתוך רש"י אנחנו לומדים שני דברים. א', נח המציא את המחרשה. הרבה לפני המבול. נח המציא מחרשה. המצאה, המצאה טכנולוגית.
לגמרי.
אבל זה כן, זה כמו להמציא את הגלגל, כן? זה משהו מדהים כזה. שאפשר ל שור שגורר אחריו איזשהו משהו ממתכת והופך את האדמה.
אפילו מעץ אפשר לעשות.
יכול להיות. והופך את האדמה. ואז אתה זורע. והרבה פעמים גם חורשים עוד פעם כדי להפוך את האדמה על הזרעים. ואז, למעשה, זה הרבה יותר נקלט. אז זה דבר ראשון, זה מגדיל בהמון את כמות היבול שאתה יכול להפיק מקרקע נתונה בזמן נתון. אבל יש פה גם רובד נוסף. רש"י לא רק אומר שהיה מחרשה, הוא גם אומר במילים האחרונות שלו שהאדמה הייתה מוציאה קוצים ודרדרים, ובמ נח נחה. האדמה נחה. גם ה הרי זה לא סתם. לכאורה, אם הקדוש ברוך הוא נתן קללה, מי נתן לך רשות להמציא מחרשה? מה, אתה נאבק בקללה של הקדוש ברוך הוא?
לא נאבק.
קודם כל ברור. מה, הקדוש ברוך הוא גם אמר מעפר באת ואל עפר תשוב. אז אולי אסור לרפא אנשים?
לא, מה פתאום.
כי הקדוש ברוך הוא גזר עליו קללת מוות. אז זה לא עובד ככה. ורפא ירפא נאמר בתורה. מותר לרפא.
מובנו להחזיר אותו.
אותו דבר, מותר כמובן להמציא אמצעים טכנולוגיים. כתוב גם בזעת אפיך תאכל לחם. אולי אסור מזגן? צריך להזיע. אז זה לא עובד ככה. ברור, יש קללות. אבל אם הצלחנו להמציא המצאה טכנולוגית, אז זה לא שאנחנו נגד הקדוש ברוך הוא. מי נתן לנו את הכוח ואת החכמה להמציא את ההמצאות הטכנולוגיות? זה כמובן הקדוש ברוך הוא. אז לכן, אם הקדוש ברוך הוא חיכה הרבה שנים, יותר מ-1000 שנה עברו. אנחנו לא בדיוק 1400, לא זוכר בדיוק כמה שנים עברו מבריאת העולם עד המבול. אבל משהו כזה. ואז נולד נח. ואז הוא ממציא את המחרשה. אז הנה, כי זה אומר שהגיע הזמן. כמו ש לפני 200 שנה, 150 שנה, התחילה הציונות, אנשים התחילו פתאום לעלות לארץ. אנשים לא עשו את זה בגלל שהתגלה אליהם הקדוש ברוך הוא ואמר להם, הגיע זמן גאולתכם, תעלו לארץ. עשו את זה כי נמאס להם מהגלות, כי היה פוגרומים, אבל גם זה הקדוש ברוך הוא עורר אותם לזה. אנחנו מבינים שאם הקדוש ברוך הוא פתאום עורר, העלייה הראשונה, מה שנקרא, התחילה באותה שנה, 1882, תרמ"ב, התחילה מרוסיה ומתימן, במקביל. שני מקומות לא קשורים. לא ידעו אחד על השני. הרוסים, למה עלו? היהודים מרוסיה? כי היה סופות בנגב, היה פרעות קישינב, פרעות נוראות ואיומות שהיה איזה גל של עלייה.
גם שם לא היה חסר.
בתימן גם לא היה חסר, אבל במקרה הזה זה לא היה קשור. בתימן דרשו פסוק בתהילים. כתוב אמרתי אעלה בתמר, או חזב סנסניו. אעלה בתמר. בתמר זה ראשי תיבות, זה זה אותיות של תרמ"ב.
ת ר מ ב.
אמרו הנה, אעלה בתמר, שנת תרמ"ב הגיע הזמן לעלות לארץ.
אשכרה?
אשכרה. קמו המון תימנים, עלו לארץ. הקימו את שכונת התימנים שזה במזרח ירושלים, שמה ליד מה שנקרא סילואן. ליד עיר דוד.
אבל מי אמר את זה בתיבה?
מה?
1882.
1882, בדיוק. תרמ"ב.
2.
היה פה גם עוד קצת עליות. היה גם עליה ממרוקו, אני יודע, לתל אביב.
נכון. מרוקו היה עוד לפני.
כן.
נכון. אבל בגלל זה היה עוד כמה עליות כאילו קטנות.
אז כן אמרתי 150, 200, זה אבל זה היה מוזר, כי זה 2 נקודות מאוד מאוד שונות.
לגמרי. מרוקו במערב, תימן בדרום, רוסיה בצפון. והנה אנשים פתאום מגיע דור אחד מכל מיני מקומות, מתחילים לעלות לארץ. אמרתי תימן ו ורוסיה כי זה היה באותה שנה ממש. מרוקו היה לפני כן. על כל פנים, אז אנחנו מבינים שהגיע זמן הגאולה. עכשיו, אצל נח הגיע זמן התיקון. הקדוש ברוך הוא קילל את האדמה, אבל הגיע זמן המנוחה, הגיע זמן התיקון. במנוח נחה. אז קודם כל אנחנו מבינים שזה כנראה קשור. ההמצאה של נח, נח לא היה רק איזה סטארטאפיסט. יאללה, למה לא ניקח את השור, ונקשור אליו ברזל ונחרוש. נח, דרך אגב, גם לא היה הראשון שהמציא כלי מתכת. אתה אומר נכון שאפשר גם עדות עץ. עכשיו, הוא לא היה הראשון, אבל הוא היה מאוד קרוב לראשון.
הייתי בטוח שכל ה כאילו מתכת, לא יודע.
גם זה כתוב. זה כתוב גם בספר בראשית, בפרשת בראשית.
שזה מעניין.
בוא נראה את זה בפנים.
מה בעולה שהיו בונים כלי?
ספר בראשית פרק ד' נתחיל מפסוק י"ט. ויקח לו למך. י"ט, י"ט, הנה.
נכון.
כן.
הנה, למך מתחתן עם שתי נשים, שם האחת עדה ושם השניה צילה.
כן, עדה יובל רק שנייה, למך מתחתן עם שתי נשים, עדה וצילה. ותלד עדה את יבל. הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה. זה למך, זה לא למך אבא של נח. זה למך אחר. יש שתי שושלות בעיקרון שמוזכרות בתורה בפירוט. לאדם הראשון היה את קין והבל, אבל קין הרג את הבל. אבל נולד מי? שת. שת הוא הבן שממנו יצא נח, שממנו יצא אברהם אבינו, שממנו אנחנו. הבל מת.
ושל.
אבל לא, שת זה מלשון לשים. שת השם לי זרע אחר תחת הבל.
אז אח של הוא, כאילו שת זה סם.
שת זה שם. אח שלו. לא. הוא לא, זה לא למך הזה. למך הזה הוא צאצא של קין.
אוקיי, אוקיי, אוקיי, אוקיי.
בסדר? אז אבל אבל תכף אנחנו נראה שזה באותו דור.
מאיזה דורות הם כאלה?
הם יותר מבני דודים.
למך, למך זה אומר שזה כאילו הדור השמיני.
נכון. וזה לא סתם התחילו למזר, יש המון הקבלה. למשל, יש מתושלח המפורסם בשושלת שלנו, אצל קין היה מתושל. פה יש, אצלנו יש מהללאל, ואצלו מחויאל.
גם הבל ויבל.
נכון, נכון. אז זה הרבה דברים קשורים. אבל למך ולמך יש אצל שניהם. אז למך התחתן עם שתי נשים, עדה וצילה. ואחד הבנים שלו זה יבל. הוא אבי יושב אוהל ומקנה. כלומר, הוא הראשון שהמציא את הדבר הזה של ללכת עם אוהלים ומקנה. גם לפני כן היה רועי צאן. אבל ההמצאה של להיות נודדים ממקום למקום עם הצאן, עם אוהלים, לגור באוהלים. ככה כתוב שזה יבל, הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה. ושם אחיו יובל. הוא היה אבי כל תופס כינור ועוגב. כלומר, יובל מה המציא?
את הכינור ואת העוגב.
כן, מוזיקה, נגנים. עכשיו תראו איזה משפחה יצירתית. אחד המציא את הרעיונות של לנדוד עם הצאן. אחד המציא את המוזיקה. וצילה גם היא ילדה את תובל קין. לוטש כל חורש נחושת וברזל.
וואו.
הוא המציא את עיבוד כלי המתכות. ואחות תובל קין, נעמה. הייתה להם לשלושת הבנים המוכשרים האלה, היה להם גם אחות שנקראת נעמה. חז"ל אומרים, נעמה הזאת, היא אשתו של נח.
אה, וואלה.
זאת אומרת, נח הוא הגיס שלהם.
וואו.
הגיס שלו המציא להיות חורש נחושת וברזל. נח אומר רגע, עצור. ה הכלי חד הזה שאתה הורג בו אנשים, אפשר להשתמש בו למשהו אחר לגמרי. אפשר לרתום אותו לשור ולהפוך אותו לכלי, לחרוש את האדמה. אז נח לא רק היה סטארטאפיסט. בוא לומר שהגיסים שלו אולי יותר יצירתיים ממנו בהמצאות. אבל הראש שלו עבד, איך אני לוקח את כל הדברים לתיקון.
יזם.
אבל לא סתם יזם. יזם יכול להיות לרעה, יכול להיות לטובה. נח אומר, איך אני לוקח את כל הדברים בעולם להשתמש בהם לטובה? עכשיו, תראו, זה לא רק את המתכת. זה את השור, שזה עולם החי. המתכת שזה עולם הדומם.
וגם הזרעים.
והזרעים שזה עולם הצומח. את כולם אני רותם לטובת האדם. באמת זה תפקידו של האדם בעולם. וירדו בדגת הים ובעוף השמיים, וכל חיה רומסת על הארץ. זה מה שאומר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון. תפקידך להוביל את כל העולם. נח, אחרי ש דור דור המבול, דורו של נח, משתמשים בכל העולם רק לרעה, רק להרס, רק לחורבן. רק כל אחד, מה אני יכול לקחת ולקבל, מה אני יכול רק להשתמש. השתמש וזרוק. אז נח אומר, אני בא לתקן. אני רוצה להצמיח. אני רוצה לרתום, לא רק פיזית לרתום את השור למחרשה, אלא לרתום את כל העולם לתיקון.
הוא גם ראה את העניין הזה ש, כמו שאתה אומר, להינחם בקללה במרכאות, כי סוג של כאילו זה תיקון. הוא רואה גם כל הטכנולוגיה שלנו היום אולי קצת באה לעבוד איזה סוג של תיקון לדברים כאלה.
חד משמעית, חד משמעית. יש לנו כאן לימוד גדול על כל המוסד של איך אנחנו מתייחסים גם טכנולוגיה. גם דברים שהם הכי שליליים בעולם. אתה יכול להגיד רגע, איך אני משתמש בהם לתיקון? הקדוש ברוך הוא לא ברא שום דבר ושום רעיון לרעה. עכשיו, זה ברור. היום, אז אנחנו רואים, בטח שוב, בשנתיים האחרונות שאנחנו רואים את כל ההתעוררות הרוחנית, ועכשיו החטופים חוזרים, כל אחד מהחטופים מספר דברים מדהימים מבחינת אמונה.
כן.
מה גרם לו לשרוד כאילו?
ממש. מה שמחזיק אותם זה האמונה, זה המצוות. ההוא, בר קופרשטיין? לא בר. רון ברסלבסקי, נדמה לי, סיפר שהוא הניח תפילין שמה.
הוא איך זה?
מה זאת אומרת, אתה מניח תפילין? לא היה לו תפילין.
לא, כן, עשיתי בכאילו ככה. כאילו אני מניח תפילין, כי זה הרגיש שאני קושר את עצמי לקדוש ברוך הוא. אי אפשר לתפוס דברים כאלה.
כאילו התחלה של כאילו של אדם מחפש משמעות, שדיברנו על זה בפעם קודמת, ש
כן. לגמרי. מה נותן משמעות?
כן, לאדם.
האמונה, ההבנה שיש שיש משהו מעבר, שיש את הנצח. אדם נמצא בשיא של הזוועה, בשיא של הרשע, בשיא של הקללה.
אחד יתאסלם, יתן לך אוכל, יתן לך יותר דברים.
אותו אחד, רון ברסלבסקי. אמרו לו, אם אתה תתאסלם, ניתן לך אוכל. לא, אני יהודי חזק. עינו אותו, וירביצו לו, ולא נשבר. עכשיו, זה זה באמת הגבורה עכשיו, בזכות מה אנחנו יודעים על כל הדברים האלה?
גם בזכות מה שהם שרדו.
לא רק בזכות זה.
שמעתי.
בזכות הטכנולוגיה של הוואטסאפ, והיוטיוב, והטיקטוק, והאינסטגרם.
אתה רואה אותם כל היום.
ויכול להיות אני אין לי, לא טיקטוק ולא אינסטגרם ולא זה. אבל אבל ה הטיקטוק ככלי, מביא יותר רוע לעולם או יותר טוב לעולם?
גם וגם.
מביא גם וגם. נראה לי שהוא מביא יותר זבל לעולם.
גם וגם.
אבל הוא מביא גם וגם. זה כלי שבלעדיו לא היינו נחשפים גם לעוצמה הזאת של אמונה.
טוב, אבל אפשר להכניס טוב. אבל אומרים, אפשר היה לקבל את זה ממקום אחר.
אפשר היה. יכול להיות, אבל ה בסוף, הכלי של הטיקטוק והאינסטגרם זה מדיה. זה כלי שגורם לאנשים לשתף סרטונים. לפני זה, אני זוכר, לפני הרבה שנים, ישבתי עם חבר בחתונה, והוא זה היה ממש בראשית ה היה כבר טלפונים, אבל בלי מסך. היה רק מספרים. אתה מחייג, כאילו טלפון כמו שהיה פעם פעם, אבל פשוט נייד.
נוקיה.
נוקיה היום זה יש לך מסך, אתה רואה, אתה לוחץ מספר, אתה רואה, יש לך צג. לא היה צג. אז והוא עבד במחשבים באותו זמן. אמרתי לו, מה, ספר לי מה אתה עושה במחשבים? הוא אומר, אנחנו עובדים על זה תוכנה שאפשר לשלוח הודעות כתובות בטלפון. עכשיו, זה נשמע לא נתפס. איך הודעות כתובות? א', זה לא מחשב, אין לך מסך. איך תקרא את ההודעה? וב', איך תכתוב? יש לך רק 10 10 ספרות, כאילו מה מה? אז הוא ניסה להסביר לי, יהיה לחצנים. עכשיו, כאילו מה, את כל המקלדת תשים בכזה קטן? איך תשים? איך זה? זה זה לא נתפס. זה זה היה דמיוני. וזה רק תחשבו על לשלוח טקסט. ואז היה מסך, אפשר לשלוח טקסט. עכשיו, אחר כך תמונות, אחר כך סרטונים. הטיקטוק זה רק מדיה שבעצם שולחת סרטונים. עכשיו, זה משהו עמוק. בעיקרון, התורה לא במקרה אומרת לא תעשה לך פסל וכל תמונה. התורה זה משהו מופשט. לא כל דבר אתה יכול, ברגע שאתה הופך אותו למו לחשי, ל לוויזואלי, זה לפעמים בעיה, לפעמים זה איזה ירידה. בטח, ככל דברים יותר מופשטים, אז אסור לך, כן? את הקדוש ברוך הוא, אסור לך להגשים, אסור לך לעשות פסל ו וכדומה. אבל גם מעבר לזה, אה יש דברים ש שזה לא נכון כל דבר לצייר, כל דבר להראות.
נכון, דיברנו, זה קצת בזבוז זמן גם.
גם, ודאי בזבוז זמן.
גם, אז אנחנו שם הרבה דברים גם כאילו.
ודאי פריצות ודברים כאלה. זה אין שאלה. אבל אפילו אפילו המוחצנות, אפילו זה שאדם נותן נשיקה לאשתו. זה טוב או לא טוב?
זה טוב אם עוד פעם, מתי, איפה ולמה.
כן, שהוא נותן נשיקה לאשתו בבית, זה דבר נהדר. אבל אם הוא מסריט את זה ו שולח את זה בטיקטוק, הכצנת את ה את הדבר העמוק הפנימי שלך ושל אשתך.
נכון, כן, נגיד של אדם.
כן, יש פה איזה אובדן של אינטימיות. אז יש ודאי נזקים וקלקולים בזה. אבל בסוף, לכן אני אומר שהכלי ככלי הוא בעייתי. לא, אני לא אומר שזה עצם ה סרטונים זה דבר פסול. אבל אבל זה כן מדיה שיש בה הרבה סכנות ובעיות.
והיא גורמת גם להרבה סכנות, זה כמו כן, אבל.
זה כאילו זה זה בעצם הנטוורק שומע 121 בסופו של דבר. מה זה השי? זה נטוורק. פעם זה היה השוק. פעם אנשים הולכים לשוק ומתעדכנים, וכאילו זה
אבל מה, ממי היית מתעדכן בשוק? על מה שקורה בכפר. אם היה מגיע מישהו מכפר אחר, מהעיר הגדולה, אז היית שומע חודשיים אחרי שקרה משהו, היית שומע שקרה. וגם הרי חילוף דעות הייתה עוברת, אז כבר היית מקבל 1000 שינויים בדרך.
כן.
אז אז היום, יש לך, שוב, זה כלי טכנולוגי שאתה יכול, אתה יכול להשתמש בו לרעה, אתה יכול להשתמש בו לטובה. הכוח של נח זה בעצם הכוח להשתמש בו לטובה. עכשיו זה אנחנו צריכים לסיים. זה העניין קודם כל שקוראים לו נח. זה מנוחה, האדמה נחה. נח מתקן, אז העולם נהיה יותר נוח. גם פיזית, יותר נוח. אתה לא צריך לחפור עם האצבעות ולשרוט את הציפורניים בגומות לחיטים. כי יש לך, אז זה יותר נוח. אתה רק יושב על השור ומכוון אותו, והשור הולך וגורר בכוח רב תבואות, בכוח שור. אתה עם כוח הכוח של השור, אתה מצמיח תבואה.
הוא לדעתי הוא עשה את זה. היה לו גם אופן למה הוא היה עושה את זה?
אבל לא יודע, לא זכיתי איתו. לא זכיתי. אבל אה זה לא רק שנהיה לנו יותר נוח. האדמה נחה. הקללה והקללה תוקנה. זה בעצם הביטוי של נח. שאנחנו מדברים על אה בשבת למשל, מנוחה שלמה שאתה רוצה בה. יכירו בניך וידעו, כי ממך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך. זה לא סתם שבת, זה יום מנוחה לנח רגל על רגל. לא, מנוחה זה תיקון של הקללה, תיקון של הקלקול. זה בעצם המושג של מנוחה. ולכן זה נותן זה גם הנחמה. זה ינחמנו. מה הנחמה? התיקון של הקלקול, התיקון של הרוע, התיקון של הקללה. וזה בעצם כל התפקיד של האדם בעולם. לכוון את כל הדברים שיש בעולם, לכוון אותם לתיקון. לכוון אותם ל למנוחה שאתה רוצה בה. ה לנוח ה הרב קוק אומר משפט, מקום מנוחתנו הוא רק באלוקים. כשאדם מגיע באמת אל הקדוש ברוך הוא, זה נותן לו מנוחה. כי זה התיקון לנשמה שלו. אז זה ככה קצת על השם של נח, על הדור הזה, על התפקיד ומה שאנחנו יכולים לקחת מזה. יש עוד הרבה מה להאריך בזה, אבל נגמר לנו הזמן.
איזה פסוק הגענו?
לא כל כך למדנו הרבה פסוקים מתוך פרשת נח. עוד חזרנו לפרשת בראשית ולמדנו משם פסוקים. פה בפרשת נח דיברנו רק קצת על המבנה של התיבה. אבל חזרנו בעצם בסוף פרשת בראשית מופיע השם של נח, ולמה קראו לו ככה. וזה בעיקר מה שהתמקדנו, כן. חזקו וברוכים תהיו.