בלוג

שיעור ראשון
-----------
ערב טוב, כבוד מוריי ורבותיי. אנחנו נפתח בתפילת השכבה למרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, שהיום היה יום השנה לפקידת שנתו.
אשרי האיש ירא את אדוני במצוותיו חפץ מאוד. המרחם על כל בריותיו, רחום וחנון מירחם על נפש, רוח ונשמה של מורנו ורבנו הרב עובדיה יוסף בן ג'ורג'יה. רוח השם תניחנו בגן עדן. ובכל בני ישראל ושוכבים ומכל החיים והסליחות, וכן יהי רצון ונאמר אמן.

זכותו תגן עלינו. הוא היה אחד מגדולי הרבנים בדור שלנו, שהיה שמסר את נפשו, כפשוטו כמשמעו, על לימוד התורה מתוך עוני, מתוך קושי, גם בזמן של מחלות, התמסרות מוחלטת ללימוד התורה, מסירות נפש כזאת, אין אותה כבר הרבה בדורנו. פעם בדורות קודמים, זה היה דבר מצוי, שגדולי ישראל היו מוסרים את נפשם בכזאת צורה, והיום אין הרבה כאלה. אז זה חבל על דאבדין.

וזכותו תגן עלינו, זכות תורתו, זכות המסירות שלו למען הציבור, וכן הלאה.

אנחנו עומדים בפרשת נח. אז הרבה פעמים אנשים חושבים שנח קוראים לו בגלל שזה נח. אבל האמת היא שבתיבת נח לא היה נח.
אמנם זה היה וילה של שלוש קומות, וילה די גדולה. 150 150 אמה אורך התיבה. זאת אומרת בערך 75 מטרים אורך. זה יפה מאוד. מה זה 75 מטר? לצורך העניין זה יותר מכל הגינה הציבורית הזאת. זה וילה מאוד גדולה.
אבל הוא לא גר שמה לבד עם אשתו והילדים. הוא גר שמה שלוש קומות. אבל בקומה העליונה נח ומשפחתו, ומזון לשנה שלמה לעצמו ולכל בעלי החיים. תחשבו כמה מזון צריך להכניס שמה. זה לגור בתוך מחסן מזון. זה כמו שאתה גר בתוך, לא יודע מה, בתוך סופרמרקט גדול. אבל זה לא סופרמרקט. כן, זה לא שיש שמה רק טיטולים ואוכל ומוצרי מזון ודברים כאלה. יש שמה חציר, יש שמה מלא דברים, אוכל לבהמות ולחיות לשנה שלמה. וזה רק הקומה שלו. אוי ואבוי על השכנים מלמטה. אתם מכירים את זה שלפעמים השכנים מלמעלה עושים רעש, גוררים רעיטים. אצלו השכנים מלמטה, השם ישמור. כל בעלי החיים. השכנים מלמטה היו כל בעלי החיים.
זה בעצמו נס, אנחנו נדבר על זה אולי מחר אם נספיק או בשבת. אבל זה לגור בתוך גן חיות. כל עכשיו, זה לא רק שלו, זה קומה תחתונה היה הזבל. כי אי אפשר היה לזרוק זבל החוצה על הים. שמרו את כל הזבל של שנה שלמה בקומה התחתונה. בקיצור, לא היה שמה הכי נעים. אבל לא רק לא נעים, גם לא היה נח. לא היה נח בתיבת נח. אתם יודעים איך נח עבד קשה? הוא היה צריך כל הזמן לטפל בכל בעלי החיים.
צריך לזכור גם שיש בעלי חיים שאוכלים ביום, יש בעלי חיים שאוכלים בלילה. יש כאלה שאוכלים מספר פעמים ביממה. כתוב בתורה בפרשת השבוע "וישאר אך נח ואשר איתו בתיבה". זאת אומרת כולם מתו, אך נח נשאר. אך במשמעות של רק. אך נח. כמו "והיית אך שמח", תהיה רק שמח, אז גם כאן אך נח נשאר. רק נח. אבל חז"ל אומרים למה כתוב אך? "וישאר אך נח"? כמו בן אדם שנהנח ואומר "אח" מרוב כאבים, מרוב קושי. כי נח חז"ל אומרים שהיה גונח, גונח זה נהנח. גונח וקוהה דם. הוא היה משתעל דם. מטורח הבהמות והחיות.
זה פירוש אחד. מרוב עבודה קשה הוא היה פשוט כל היום נאנח, משתעל עם דם, היה כולו שבר כלי מרוב עבודה קשה. לא היה נח בתיבת נח.
ויש אומרים, אומרים חז"ל, ויש אומרים כאשר איחר מזונות לארי ויכהו. בעלי חיים לא אמרו לך וואי, תודה רבה לך. איזה פינוק אתה מפנק אותנו, כמה אתה טורח, כמה אנחנו מעריכים אותך. מה אמרו בדרך כלל בעלי החיים? לא אמרו כלום. נהמו, גירגרו, המור, כל בעלי כל בעל חיים עשה מה שרצה, אבל לא התעסק ב להגיד תודה לנח. פעם אחת נח מאחר את המזונות של האריה, אז הוא גם מכה אותו.
אז נשאל את השאלה, למה באמת נח נקרא נח? אם זה לא היה לו חיים כל כך נוחים ושלווים, אז למה קוראים לו נח? התשובה נמצאת בסוף פרשה הקודמת. למך מוליד את נח ויקרא את שמו נח לאמור: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה אדוני".
נכון. עכשיו קודם כל צריך שאלה אחת שאנחנו נענה עליה בהמשך זה למה קוראים לו נח? אם הפסוק אומר "זה ינחמנו" איך היינו צריכים לקרוא לו? מנחם. מנחם או נחום. משהו כזה מלשון נחמה. למה נח? אז ודאי רש"י מציין שזה ודאי גם מלשון נחמה אבל גם מלשון מנוחה. יש פה גם מנוחה. אבל למה הוא קורא לו "זה ינחמנו"?
אומר רש"י בשם חז"ל עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה והוא הכין להם. נח המציא את המחרשה. עד נח היתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים גם כשזורעים חיטים מכללתו של אדם הראשון. הרי אדם הראשון נאמר לו: "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה". היו זורעים חיטים. מה היה צומח? קוצים ודרדרים. מדוע? בצורה קודם כל כי זה יש קללה. אבל בראש ובראשונה בצורה טבעית לא היה להם מחרשות. מכיוון שלא היה להם מחרשות אז כשאתה זורע חיטים גרעיני החיטה עפים. הם לא נטמעים בקרקע. רק כאשר אתה חורש את האדמה ומהפך אותה יחד עם הגרעינים אז הם נקלטים בתוך האדמה. ואז הם גם צומחים חיטים.
אז נח היה הראשון שהמציא מחרשה. עכשיו זה לא שנח היה סטארטפיסט. זה לא שהוא היה רק ממציא מדען שממציא דברים. לא ולא. הוא מתקן את הקללה של אדם הראשון. אנחנו מבינים שהקללה לא באה מתוך שאדם הראשון היה טמבל, טיפש, אלא מתוך שאדם הראשון חטא בקללה. אז התיקון של נח מתוך שנח איש צדיק לא בזכות שהוא גאון שיודע להמציא מחרשות. בזכות הצדקות שלו. תכף נראה איך זה קשור. למה דווקא צדיק יכל להמציא מחרשה? אבל קודם כל צריך לזכור בהקשר הזה שבאותם הדורות הייתה נבואה לאנשים. למך אבא של נח היה נביא. איך אני יודע שהיה נביא? תינוק רק נולד. הרגע נולד. כבר מה הוא אומר? "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר ארר השם". הוא יודע שהקדוש ברוך הוא הוא זה שארר את האדמה. והוא יודע שנח הוא זה שירפא אותה.
הייתה לו נבואה. דרך אגב זה לא הדוגמה היחידה. פלג למה נקרא שמו פלג? כי בימיו נפלגה הארץ. אבא שלו יודע שבימיו יהיה דור הפלגה. יתפלגו לעמים שונים ולכן הוא קורא לבן שלו פלג על שם העתיד. אז באותם דורות, אותם דורות, היו כאלה הורים עם נבואה שקראו לבנים שלהם על שם העתיד. לכן למך קורא לבנו נח על שם העתיד "זה ינחמנו".
אבל כאמור הדבר הזה צריך הבנה. מכיוון שמעבר לזה שהמחרשה משפרת את חייהם של האדם ובמקום קוצים ודרדרים, עם הצמיחה לנו חיטים וכמובן זה מגדיל בהרבה את כמות החיטים שצומחים מן האדמה. אבל מה גרם שדווקא כעת נרפאה האדמה מקללתה? הרי אנחנו מבינים שהאדמה אשר ארר אדוני. הקדוש ברוך הוא קילל את האדמה. אז איך פתאום בזכות מחרשה פותרים את זה? מה זה כזה פשוט? אם הקללה זה קללה אלוקית, צריך משהו אלוקי שירפא אותה, לא סתם איזה תחכום.
אז למה דווקא נח? חז"ל אומרים שנח נולד מהול, נולד נימול. ולכן אבא שלו ידע שהוא זה שירפא את העולם מהקללה של אדם הראשון. אבל רש"י מציין, על פי חז"ל, דווקא את המחרשה. אז איך איך זה יכול להיות שקללה אלוקית מתרפאת על ידי המצאה טכנולוגית? לצורך העניין, ניתן דוגמה.
השבוע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמר, אתם יודעים למה בא הקורונה? כי הרגזנו את הבוס, הרגזנו את אלוהים. ומה ירפא את הקורונה? כשאנחנו נחזור בתשובה. הוא לא אמר את זה בעברית, והוא לא אמר את זה בדיוק במילים האלה, אבל זה מה שהוא אמר. הוא אמר, אנשים יגידו, איך הוא מעיז להגיד את זה? כן, אני מעיז להגיד את זה. ככה הוא אמר. זה זכות מנהיג כזה. אני לא מסכים עם כל מה שהוא אומר, בטח גם לא כל מה שהוא עושה, עוד יותר אם לא כל מה שהוא אומר. אבל אבל יש לו גם זכות לבוא בתור מנהיג המדינה החזקה בעולם החופשי ולהגיד, רבותיי, יש אלוהים. ואם באה צרה לעולם, זה בגלל שלא שמרנו בכל השם.
דבר מדהים. איזה אמירה. מתי נזכה שראש הממשלה בישראל יגיד דבר כזה? אבל אם אנחנו מבינים שהקורונה זה מעת השם, אז מה הפתרון לקורונה? חזרה בתשובה. עכשיו, זה לא סותר את זה שצריך גם למצוא חיסון וצריך גם למצוא תרופה. אבל אתם יודעים שלמשל למחלת האיידס אין חיסון. זה מחלה שקיימת כבר עשרות אלפי שנות שנים. אין לה חיסון. לכל מחלה יש חיסון? לא.
אז מה יגרום לזה שמוציאים חיסון או לא מוציאים חיסון? התשובה. יגרום השאלה האם הקדוש ברוך הוא יחליט שמוצתה כוס התרעלה, שסבלנו מספיק, ויאמר לצרותינו די. זה הכל בידי שמיים. אם הקדוש ברוך הוא יחליט שנגמר המגפה הזאת, אז הוא יסייע בידינו גם להמציא את החיסון.
אבל פה אני חושב שיש פה דבר עמוק מאוד בעניין הזה של המצאת המחרשה. המצאת המחרשה זה לא סתם המצאה טכנולוגית, זה לא המצאת חיסון לאדמה. מה בעצם מיוחד במחרשה? צריך לזכור שעוד לפני נח, הראשון שהיה חורש נחושת וברזל, מה היה שמו? מי זוכר? תובל קין, נכון מאוד. תובל קין, אחד מצאצאי קין. נח הוא מצאצאי שת. נכון? לאדם הראשון היה את קין והבל. קין רצח את הבל. ואז נולד לאדם בן אחר ושמו שת. מקין יצא שושלת וגם משת יצא שושלת.
תובל קין הוא הצאצא של קין. קין הוא עובד אדמה, אבל הצאצא שלו תובל קין היה "אבי כל חורש נחושת וברזל". ואילו נח הוא צאצא של שת. ונח ממציא את המחרשה. למרות שהוא לא הראשון שחורש נחושת וברזל. אבל תובל קין שהתעסק ראשון עם לחרוש נחושת וברזל, לא בנה מחרשה, לא היה לו את הרעיון הזה. מה הוא כן עשה עם נחושת וברזל?
סביר להניח שכלי מלחמה. זה מתאים לקין, קין הוא הרוצח הראשון. הצאצא שלו, הנין של הנכד שלו הוא חורש נחושת וברזל. עכשיו אתם יודעים שעם כל בית חרושת אתה יכול לעשות מסילות לרכבות ואתה יכול לעשות פצצות אטום. אתה יכול לעשות טילים ראשי טילים וכן הלאה.
אז תובל קין לקח את זה לכיוון שלילי. נח נח גם הוא עוסק בנחושת וברזל. אבל במקום לעשות בדברים האלה כלי נשק, נח עוסק בדברים האלה מחרשה. מה מיוחד במחרשה? המחרשה היא בעצם דבר שרותם את העולם כולו לשימוש האדם.
גם לפני כן היה בעולם אדם, היה בעלי חיים, היה צומחים, היה דומם. דומם צומח, חי מדבר היה כל הזמן מרגע שנברא העולם. אבל מי בראש? הקדוש ברוך הוא מצווה את האדם "וירדו ויתגאה את הים ורוף שמיים וכל חי רומס על הארץ". אתה האדם, אתה צריך להיות שולט, אתה צריך להוביל את העולם, אתה נזר הבריאה. האם זה מה שקרה? השם ישמור, "מלאה הארץ חמס מפניהם". "השחית כל בשר את דרכו". בני אדם חוטאים, בעקבותיהם, אומרים חז"ל, אפילו בשר, אפילו בהמה, חיה ועוף, נזקקים לשנה מהם.
תרים ורבים עם בעלי חיים אחרים. הכל נשחת. האדם מתקלקל והוא מקלקל את כל העולם. אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון: "תת דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". ומה עושה אדם? מחריב את העולם.
נח עושה תיקון גדול. נח לוקח את המחרשה, המחרשה עשויה מברזל, זה דומם. מי מושך את המחרשה? בעלי החיים. ולצורך מה? לחרוש את האדמה, להוציא ממנה את החיטה, להוציא ממנה את הצומח. נח רותם את הדומם, החי והצומח לשימוש האדם. ובכך הוא מתקן אותם. זהו תיקון העולם. נח הוא צדיק לא רק בצדקותו, ביושר לבבו. גם המחרשה היא ביטוי לצדקתו. גם המחרשה היא מעשה לא רק של המצאה טכנולוגית, היא אמירה ערכית רוחנית. רבותיי, יש מנהיג לעולם. מעבר לקדוש ברוך הוא שהוא מנהיג של כלל העולם. אבל הקדוש ברוך הוא נתן פה לאדם. "ותחסרהו מעט מאלוהים וכבוד והדר תעטרהו. ותמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו". את הכל נתן תחת רגליו, את הכל נתת ביד האדם.
הקדוש ברוך הוא נתן את האדם להיות המושל בעולם. לפני נח כל אנשי העולם פשוט אני בן אדם, אז אני אשכב לי רגל על רגל, יהנה, יגנוב, יעשה מה שבא לי בלי שום גבולות, בלי שום ערכים. נח עושה סדר רוחני. במקום התוהו ובוהו שהיה לפני כן, נח יוצר סדר בעולם. יש דומם חי צומח, דומם צומח חי, אבל בראשם עומד המדבר והוא מנהיג את כל העולם לכיוון חיובי, ליישובו של עולם, להצמיח מן העולם חיים. ולכן בכך הוא מתקן את חטא אדם הראשון. כי אדם הראשון, מה הייתה המצווה שלו? "ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה".
זה היה תפקידו של אדם בגן עדן. אבל הוא במקום לעובדה ולשומרה, הלך ואכל דווקא מעץ הדעת שאסור היה לו לאכול. גורש מגן עדן. נח מתקן את חטאו. במקום ללכת אחרי יצרו, הוא מתקן את העולם. ותיקון העולם הזה לעובדה ולשומרה הוא בעצם התיקון של חטא אדם הראשון.
הדבר הזה הוא קודם כל מנוחה, לכן נח נקרא נח ולא מנחם או נחום. מכיוון שהדבר הזה כמובן נתן לעולם מנוחה. במקום עולם של עבודת פרך שהיו עובדים עבודת פרך ובקושי מצליחים להוציא משהו מן האדמה, אז עכשיו אתה רותם את הכוח רב תבואות בכוח שור. השור, איזה כמה תבואות הוא יכול להוציא בכוח שלו. הוא מושך את המחרשה. מה זה כוח של שור, איזה בן אדם יכול למשוך מחרשה או לחפור בידיים בצורה כזאת? בלתי אפשרי. אתה רותם את בעלי החיים עם הכוח, את הברזל, הקשיח, הבלתי מתקפל. אתה רותם את כל זה להוציא חיים לעולם.
אז זה קודם כל מנוחה. אבל זה גם נחמה. מה היא נחמה? פתחנו היום בהזכרה לרב עובדיה יוסף. איך אפשר להתנחם על אובדן של צדיק, של תלמיד חכם? איך אפשר להתנחם? איך בכלל אפשר להתנחם על אדם שנפטר? איך אפשר להתנחם על בית המקדש שחרב?
מלמדת אותנו התורה שנחמה אמיתית היא תיקון. זה לא רק להתנחם בזה שטוב, עכשיו הוא בגן עדן לפחות. זה דבר יפה. אבל זה לא מספיק. נחמה אמיתית היא תיקון. למשל, נפטר גדול תורה, אז כל אחד מאיתנו יקבל על עצמו להוסיף תורה. נפטר אדם צדיק שעושה חסד, כל אחד מאיתנו יקבל על עצמו להוסיף חסד. נפטר אדם שמכבד אב ואם, כל אחד מאיתנו יקבל על עצמו להתחזק בכיבוד אב ואם. נפטר אדם שהיה מאהיב שלום, הרבה שלום בן אדם לחברו, כל אחד מאיתנו יעשה מאמץ להרבות שלום, להביא שלום בן אדם לחברו. זהו תיקון.
חרב בית המקדש? כל אחד מאיתנו ינסה לחשוב מה הוא יכול לעשות על מנת לקרב את ביאת המשיח ובניין המקדש במהרה בימינו. זהו התיקון. לכן הנחמה של למך אומר על נח "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו". הנחמה זה לא רק שהוא יהיה כל כך חמוד עד שאנחנו נתנחם, אלא הוא יעשה תיקון. ולכן גם המנוחה היא לא מנוחה של סטלבט. היא לא מנוחה של סתם לשבת ולא לעשות כלום. כמו שאנחנו אומרים בתפילת מנחה של שבת, בשבת אנחנו נחים מנוחת שלום ושלווה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת השקט ובטח, מנוחה שאתה רוצה בה. "יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם, ועל מנוחתם יקדישו את שמך". זוהי מנוחה שלמה, זוהי מנוחה אמיתית.
מנוחה שהיא לא בטלה. היא לא מנוחה של חוסר מעשה. להפך. היא מנוחה שאתה שובט מענייני העולם הזה על מנת להתחבר לענייני העולם הבא. ענייני רוחניות, ענייני דבר אלוקים. זוהי מנוחה שהיא מנוחה של תיקון, מנוחה של התעלות, וממילא יש בה גם נחמה. רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".


שיעור שני
--------
ערב טוב לכולם, ברוכים מורי ורבותיי. דברי התורה מוקדשים לעילוי נשמת משה בן סאל חב חיים שהיום יום פקודת שנתו.
וגם יהושע בן לאה שגם היום יום פקודת שנתו.
ולרפואת כל חולי עמו ישראל, כל הפצועים, נכללם נריה הורי בן אביגיל.
להשבת החטופים, להצלחת חיילי צה"ל בכל מקום שהם.
אמן.
פרשת השבוע שלנו עוסקת בנח.
ואתם יודעים,
שלא קראו לו נוח בגלל שהיה לו נוח. לא היה לו כל כך נוח בתיבה.
לא בגלל שהיה גם היה צפוף, אבל זה לא רק שהיה צפוף, אלא היה לו המון המון עבודה.
הוא היה צריך להאכיל את כל החיות, היה צריך אומנם התיבה הייתה גדולה, אבל...
להכין.
150 מטר, זה גדול בתור אה
בתור בית פרטי. אבל בתור גן חיות זה לא גדול בכלל. זה קטן מאוד.
והוא צריך גם הוא לבדו, הוא עם אשתו ושלושת בניו ונשותיהם. לא, שלושה מפלסים היה לו.
בסדר, אבל הוא צריך גם לטפל בכל ה...
שלושה מפלסים.
חז"ל אומרים 15 מטר? נכון.
נכון.
היה שלושה מפלסים.
אבל מפלס אחד היה כולו לבעלי החיים. מפלס אחד אוכל
לנוח ומשפחתו, ואוכל לשנה תמימה לכל בעלי החיים, ולו ולמשפחתו.
זה הופך את זה למאוד צפוף.
ועוד מפלס לפסולת.
אז כל יום אתה צריך לקחת אוכל מהקומה העליונה, להאכיל את בעלי החיים בקומה האמצעית ולהוריד את כל הפסולת לקומה התחתונה. אתם יודעים מה זה פסולת של כל כך הרבה בעלי חיים?
למה הוא לא זרק את זה ל...
אקולוגיה. לא, לא יכול לפתוח, זה הכל מים, איך יפתח?
בעיה. הוא לא מגיע לשם.
מעלה את זה למעלה וזורקים.
על כל פנים, יש מחלוקת. אני אומר בסוגריים, כן, זה אמרתי מקודם, בגלל האקולוגיה. אבל אני אומר בסוגריים, יש סיבה אחרת. יש מחלוקת בדיוק מה הוא הצוהר, צוהר תעשה לתיבה. האם
הצוהר הוא חלון או אבן טובה?
אבן טובה.
יש שתי דעות בחז"ל. כלומר, מרגלית. כמו היה לו כמו מנורה, איזה יהלום נוצץ שעשה הפיק אור.
אבל הוא שלח את היונה מאיפה הוא שלח אותה? אז נכון, הוא פתח.
הוא פתח את החלון. נכון.
פתח חלון, אבל השאלה אם החלון הזה היה פתוח כל הזמן, או שהיה... בעיקרון כאשר יורד גשם, אתה סוגר חלונות, אין חלון.
זה גשם.
מבול. היה חלון, צף? צף.
מה?
התיבה צפה, הוא לא שחה בה. ודאי צפה.
כן, אבל בתפעל יש דברים מנועים יותר.
אם כן,
אז השאלה שפתחנו,
זה למה נוח נקרא נוח?
הרי לא היה לו נוח.
אז למה בעצם קוראים לו נוח? התשובה מופיעה כבר בסוף פרשת בראשית שקראנו.
נח מצא חן בעיני השם. כן, נח מצא חן בעיני השם. אבל למה קוראים לו נוח?
אבא שלו, לאבא שלו דרך אגב קראו למך. זה לא למך המפורסם, כי איש הרגתי לפצי וילד לחבורתי. זה למך שהוא צאצא של קין.
אבל היה למך, היה שני למך.
הלמך אבא של נח קרא לו נח שנאמר לאמור
זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה אדוני.
כלומר, קודם כל נח זה לא מלשון נוחות, אלא מלשון נחמה.
זה ינחמנו.
מן האדמה אשר אררה השם. וקללה.
כבר כבר בחטא אדם הראשון אומר הקדוש ברוך הוא לאדם, ארורה האדמה בעבורך. לשים לב, הוא לא אומר לאדם ארור אתה.
הוא כן אומר לנחש, תודה רבה, ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיית השדה.
אבל האדם הקדוש ברוך הוא לא אומר את זה.
הוא אומר לאדם, ארורה האדמה בעבורך. בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך.
בקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה.
אומר ארורה האדמה, זה לכולם?
ודאי. ארורה האדמה זה עבור כל זרע האנושות.
וכאן למך
אומר אבא של נח, אומר במין סוג של נבואה הוא מרגיש שהבן הזה שנולד לו עכשיו, זה
ינחמנו. זה ייתן לנו נחמה.
אומר רש"י,
עד שלא בא נח, לא היה להם כלי מחרשה.
והוא הכין להם.
והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורים חיטים.
מקללתו של אדם הראשון. ובמי נח נחה.
נשים לב לשתי נקודות ברש"י. קודם כל שהוא מסיים ואומר במי נח נחה האדמה.
אנחנו מבינים שרש"י בעצם אומר לנו זה כן קשור למושג של נוחות. לא שנוח היה לו נוח.
אלא האדמה עד עכשיו הייתה כל הזמן כאילו במלחמה עם האדם. ועכשיו האדמה נחה. ביימי נוח נחה.
אז לכן, לא סתם, אפשר היה לקרוא לו נחמן או מנחם או נחום אם אתה רוצה מלשון נחמה.
אבל יש פה באמת כפל משמעויות. נח מנחם את העולם בכך
שהוא מביא מנוחה
לאדמה.
הדבר קשור בוודאי למנוחה של השבת.
הרי
כמו שחז"ל אומרים,
הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם כולו בשישה ימים. מה היה העולם חסר? מנוחה. באה השבת, באה המנוחה.
אז עצם השבת, מנוחה. אז כשאנחנו למשל אומרים בתפילת מנחה של שבת,
שזה מנוחת אמת ואמונה.
מנוחת שלום ושלווה, והשקט ובתח.
מנוחה שלמה שאתה רוצה בה. זה לא סתם מנוחה לשבת סטלבט לא לעשות כלום,
אלא זה מנוחה של שלוה.
וגם כאן נח לא אומר לא לעשות כלום. להפך, אם הוא בונה מחרשה,
אז הוא בעצם מסייע
אדרבה, אז בואו נעבוד. עכשיו עשיתי כלי עבודה, לא כלי מנוחה. הוא לא ברא מזרן של
לא יודע, מינר כדי שתנוח עליו. לא, הוא ברא לך כלי עבודה.
אבל זה המנוחה.
המנוחה השלמה זה כאשר אדם עמל, מתייגע, אבל בצורה טובה. לא עובד לריק, לא מתייגע לשווא.
והדבר הזה הוא קודם כל היה הזכות של נח, שהוא המציא להם את המחרשה. לפני כן
הם היו זורים חיטים. אבל מה פירוש זורים חיטים?
אם אין לך מחרשה,
סתם זורק? אתה זורק את החיטה על פני האדמה.
כמה מזה יקלט? מעט מאוד.
רוב החיטים שאתה זורע, גרגרי חיטה,
אפים, מתפזרים, גם אם הם אפילו נשארים, הם מתייבשים בחלל האוויר
ולא נקליטים באדמה.
ממה הם חיו? ממה הם חנו? אם אתה אומר לא היה להם חיטה, לא היה להם
מה אומר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון? בקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. היו אוכלים עשבים.
בזיעת אפיך תאכל לחם. אתה צריך לזרוע המון. לא שאין לחם.
אבל אתה צריך לזרוע המון ולעבוד מאוד קשה על מנת להגיע ללחם. עכשיו, תראו,
אדם הראשון כנראה קלט די מהר שמה שמה שנקלט זה מה שאתה זורע בתוך האדמה.
הוא בשר? אבל כאשר אין לך מחרשה,
אז הם היו צריכים לחפור? אז באצבעות הוא חופר, בציפורניים.
זה קשה מנסו.
כמה אתה יכול? כמה בן אדם יכול בציפורניים לחפור ולזרוע כל גרגר חיטה?
מותר לאכול? כתוב
לאדם הראשון היה אסור לאכול בשר. רק לאחר המבול הותר להם לאכול בשר.
לא היה בשר.
רב, זה לא המצב אדיעה עם הבשר.
כן, לא נדבר על זה עכשיו. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה מדברו. אמן.
כי הדרה כמעט נגמרה עכשיו.
גם על זה לא נדבר עכשיו.
אם כן,
אבל אתה צודק.
אם כן, לכן, כיוון שהיה מאוד קשה לזרוע,
אז מי שהיה מחפש, סתם זורק את החיטים על פני הקרקע, הרוב לא נקלט.
מי שמשקיע, שוקע. זאת אומרת, מי שמשקיע, צריך ממש לשקוע בתוך האדמה, לחפור בציפורניים, בשביל להטמין גרגרי חיטה.
זה כתוב בתיבה? כתוב
שאדם הראשון, הקדוש ברוך הוא אומר לו, ואכלת את עשב השדה.
לומת זאת,
לנח נאמר מצד אחד, כירק עשב נתתי לכם את כל. כלומר, כמו שעד עכשיו התרתי לכם לאכול ירק עשב, עכשיו מותר לכם לאכול הכל.
אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו.
אבל אסור לכם לאכול אבר מן החי.
אם אפשר לסגור את הדלת פשוט. שקט, שוברים אתמול. תשמע, תסגור פשוט את הדלת.
זה יותר יעיל.
אם כן,
אהה אז זה המקור לכך שרק לאחר מבול הותר להם לאכול בשר. על כל פנים,
לא שמעתי. הוא הקריב קורבנות נוח כשהוא יצא מהתיבה.
כן. אחרי המבול הותר להם.
תראה, גם קין והבל יקריבו.
גם הבל הקריב מבכורות צאן ומחלבהן.
אבל לא אכל. לא אכל, זה הכוונה. מה?
על כל פנים, אני חוזר רגע לענייננו. מסביר רש"י שגדולתו של נח הייתה שהוא המציא את המחרשה.
ובזה הוא ניחם, הייתה קללה. ארורה האדמה בעבורך. הקללה הזאת מעיבה על כל הדורות. עשרה דורות שמיי אדם הראשון עד נח, כולם תחת השפעת הקללה. והקללה הזאת
זה לא רק שזה קשה, וזיעת אפיך תאכל לחם.
העולם כולו, האנושות כולה מרגישה שהם חיים בקללה.
גורשנו מגן עדן, אנחנו עכשיו נמצאים באיזה סוג של גלות, ואנחנו, רגע, ואנחנו עמלים כל כך קשה,
הקדוש ברוך הוא כועס עלינו, אנחנו נזופים. כך כולם הרגישו. בא נח
ולמך כבר הרגיש. ברגע שנח נולד, הוא הרגיש וואו.
זה בן אדם מיוחד. התינוק הזה, אנחנו לא יודעים בדיוק איך הוא הרגיש, יכול להיות בנבואה, יכול להיות על משה רבנו למשל נאמר, ותרא אותו כי טוב הוא. אומרים חז"ל שנתמלא הבית כולו אורה.
אז יכול להיות גם כאן, הרגישו איזה משהו, איזה אור רוחני שממלא את הבית, ולכן
אמר למך, זה ינחמנו ממעשנו.
ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה השם.
קשר בין משה לנח? יש, יש ודאי הבדלים גדולים. שנייה, שנייה, אני רוצה רגע להתקדם.
עכשיו תראו,
האם באמת מה מה בעצם החידוש של נח?
נח היה ממציא גדול. היה לו סטארטאפ של מחרשה.
הוא היה כנראה איזה מהנדס מכונות. בסדר.
אבל מה, זה החידוש? האמת היא שלנח לא היה הראשון שהתעסק בעיצוב מתכת וברזל.
טובל קין. מי שהיה הראשון בזה, זה טובל קין.
טובל קין. על פי חז"ל נח היה הגיס שלו.
כתוב ואחות טובל קין נעמה. חז"ל אומרים שנעמה הייתה אשתו של נח. ואיך קוראים לה?
שמן עמה ומה שנעמה. למה תעסק עם ברזל אבל הוא פנה משהו.
נכון. מה הוא כן התעסק? הוא היה אבי כל חורש נחושת וברזל.
וחז"ל אומרים שמה שהוא עשה, זה חרבות וסכינים ורמחים.
כלי מלחמה.
נח לוקח את אותו דבר
שגיסו המציא לצורך מלחמה או ציד,
והוא
משתמש באותה יכולת של להיות חורש נחושת וברזל, הוא משתמש בזה להצמיח מן האדמה.
אבל יש פה דבר נוסף. זה לא רק איזה אה...
הברקה.
הוא לא היה רק ממציא פטנטים.
אלא החידוש של נח היה שהוא לוקח את החי, את הצומח ואת הדומם
ורותם אותם לטובת האדם.
איך זה בא לידי ביטוי חי צומח ודומם?
כשאתה חורש, במה אתה משתמש?
אתה חורש קודם, מי מושך את המחרשה? השור.
המחרשה עצמה ממה היא עשויה?
ממתכת, מדומם.
מעץ, אפשר גם מעץ ומתכת.
אבל בעצם אתה לוקח את החי שהוא מושך את הדומם על מנת להצמיח את הצומח מן האדמה.
אז נוח, החידוש שלו היה,
זה להסתכל בעיניים אחרות על כל המציאות.
זה אנחנו לא סתם נמצאים פה בעולם וצריכים לשרוד איכשהו. לפני זה,
העולם היה במוד של הישרדות.
בואו נשרוד איכשהו.
איך נשרוד? טוב, אז נפזר חיטים. טוב, אז נחפור בציפורניים לזרוע חיטים. רגע,
יש חיות טרף. אולי נתגונן מפניהם בעזרת חרבות ורמחים.
רגע, אומר נח.
המטרה שלנו בעולם זה לא הישרדות.
יש לנו פה שליחות.
אנחנו לא סתם נמצאים פה.
ואם יש פה חי צומח ודומם,
האדם הראשון נצטווה ורדו בדגת הים ובעוף השמים וכל חיה רומשת על הארץ. מה פירוש ורדו?
מה זה לירדות?
לשלוט.
להוביל.
להנהיג.
אתה האדם תפקידך להנהיג את העולם.
הרבה פעמים בחיים שלנו,
אז יש לנו לפעמים סיטואציות שבהם אנחנו רק מנסים לשרוד איכשהו. רגע, אז איך אני מתמודד?
עם הקושי הנפשי, עם הקושי הכלכלי, עם הקושי ה...
הביטחוני.
מלא קשיים שאנחנו נתונים בהם.
רגע, אז איך אני אתמודד? איך אני שורד? איך אני מתגבר?
רגע,
אומר לנו נח,
תשנה את הפוקוס.
תשנה את ההתבוננות.
תשאל את עצמך לא איך אני מתמודד, אלא
איך אני מנהיג.
מה השם אלוקיך שואל ממך? הקדוש ברוך הוא שם אותי במציאות כזאת, כנראה הוא רוצה ממני משהו.
בהתבוננות הזאת,
נח משעבד ורותם את כל העולם, את החי, צומח והדומם, לשימושו של האדם.
בעצם אפשר להגיד שבמשך כל השנים עד נח,
שנים רבות מאוד, הרי כל אדם שם חי מאות שנים,
וכל השנים הללו העולם כולו עדיין נמצא במעין תו ובהו.
מה הכוונה תו ובהו?
זה לא תו ובהו. יש בעולם חי, צומח, דומם, בני אדם.
אבל לא ברור מי ממעל מי. מי משמש את מי? חיות הטרף מנסות לטרוף את הבן אדם. האדם מנסה
לשרוד איכשהו בעולם. אבל כל בעל חיים מנסה לשרוד איכשהו בעולם. אז במה מותר האדם מן הבהמה?
או, מגיע נח.
נח בעצם מראה
את מותר האדם מן הבהמה. הוא מראה את השליחות, הוא מראה את יד השם. לכן, זה לא סתם,
או,
יש איזה המצאה שמקילה עלינו את החיים. יש הרבה המצאות שמקלות את החיים. גם ה-Waze
מקל עלינו את החיים בפקקים.
שאו לאח אותנו בדרך חלופית.
החיים לא צריכים לשמוע בכולם. אבל,
אבל החידוש של נח לא היה רק
למצוא איזה טריק, איזה פטנט.
החידוש שלו היה שינוי צורת ההסתכלות. אנחנו בני האדם, יש לנו תפקיד, יש לנו שליחות בעולם לרתום את העולם כולו לשימושנו.
וזה בעצם המשמעות של הנחמה. זה ינחמנו.
מה פירוש נחמה? אנחנו היום כבר מאז שבת שעברה, כבר תשעה ימים נמצאים במציאות שאנחנו מחפשים נחמה.
שבר כל כך גדול, מכה כל כך קשה. מחפשים נחמה.
איך אפשר לנחם? אי אפשר לנחם על דבר כזה. משפחות שאבדו
בן משפחה, בוודאי משפחות שיש כמה וכמה שמשפחות שנרצחו. גם פה בחולון.
הבן נרצח והאישה נרצחה, איך אפשר לנחם אותם? הבן נרצח והאישה נחטפה.
היא נהדרת, אין פה צמוד ליהושע. נכון, פה צמוד אלינו, צמוד לבית הכנסת.
פגשתי ב, אתם יודעים שביום אה בשבת אני הולך ברגל מפלו לביתה.
ואני גר, גר יחסית רחוק,
אהה אז בדרך אני עובר מול העירייה, ליד העירייה.
איך שאני מתחת לעירייה, פתאום בא מולי מוטי ששון ראש העיר.
אומר לי בוא בוא אני צריך אותך לכמה דקות.
אמרתי לו תשמע בדיוק אהה, הרי חתני נפצע והבת שלי הייתה איתו, ואשתי גם הייתה איתם בשבת, כדי לעזור לבת שלי. הבת שלי בחודש תשיעי בלי עין הרע, סוף הריון, צריכה עזרה, אז אשתי הייתה איתה.
הבנות שלי, שלוש בנות היו לבד בבית. עכשיו גם אזעקות וזה,
לא לא רציתי להתעכב יותר מדי. אמרתי לו תשמע, אני לא יכול להתעכב. לא, אני צריך אותך חמש דקות. מה העניין?
אומר לי תשמע, פה בעירייה יש חמל של העיר. משהו כמו 30, 40 אנשים, חיילים ואזרחים, הרוב אזרחים, שהם מטפלים את כל המטה הביטחוני. אזעקות, מצוקות,
כל הבעיות הדחופות, והם עובדים כמובן גם בשבת, על פי ההלכה מותר להם לעבוד בשבת. והם עושים שם סעודת שבת. והוא אומר אני באתי לעשות להם קידוש, אני רוצה שתיכנס איתי להגיד להם כמה מילים.
אז נכנסתי, דיברתי איתם על כמה עניינים. בין השאר אמרתי להם,
אני חושב שלא היה בחיים שלי שבוע שכל כך הרבה פעמים עלו לי דמעות בעיניים.
כן.
חלק מהפעמים, בגלל הזוועות שאתה נחשף אליהם,
וחלק מהפעמים,
דמעות של התרגשות.
דמעות של התרגשות מהנתינה,
מהמסירות, עד כדי מסירות נפש ממש, של אדם למען זולתו.
דמעות של התרגשות אתה קורא דברים שלא יאמנו, מההתגייסות וההחלצות של עם ישראל בתפארתו, באמת דברים מופלאים.
וזה, כשאנחנו מדברים על נחמה, אז ברמה הפרטית, אדם שאיבד
בן משפחה, היקר לו מכל, זה אי אפשר באמת לנחם. אפשר להשתתף וחשוב, חשוב לבוא, חשוב לבוא
להביע, אין מה אין הרבה מה להגיד. אבל עצם זה שאתה אומר אנחנו איתכם,
אתם חשובים לנו, אנחנו אוהבים אתכם, חזקים אתכם. זה, התחושה שהאסון הוא באמת
של כולנו, זה קצת נותן כוח.
המקום ינחם אתכם. נכון, המקום ינחם אתכם.
אבל מה זה באמת נחמה? דווקא מנח אנחנו יכולים ללמוד מהי נחמה.
נחמה
היא לא רק להגיד לא נורא. לא נורא? נורא ואיום!
אז יש מי שאומר, מה אפשר לעשות?
מה אפשר לעשות זה גם לא משפ... שנייה, שנייה. מה אפשר לעשות זה גם לא משפט של נחמה.
כי מה זה המשפט הזה? וואי, מה אפשר לעשות? זה כאילו משפט של ייאוש, אין מה לעשות.
לא, רבותיי.
נחמה אמיתית היא נחמה על ידי תיקון.
נח
הוא לא הולך מאדם לאדם ואומר להם,
אל תצטערו, לא נורא, האדמה מקוללת.
אלא הוא הולך ומתקן.
הוא הולך וממציא את המחרשה, רותם את כל העולם לשימושו של האדם.
התיקון הוא הנחמה האמיתית.
עכשיו, זה לא קל להגיע לתיקון.
אבל יש הרבה דברים שהם תיקון.
כמו שלא סתם סיפרתי את הסיפור הזה של הדמעות על הזוועות ודמעות על ההתרגשות. זה שעם ישראל מתגייס, זה שעם ישראל מתאחד, זה תיקון.
זה קודם כל ברמה של הסולידריות והאחדות.
זה שעם ישראל ימחק את החמאס, זה גם תיקון. עד כמה נזכה לתיקון הזה ובאיזה רמות,
זה כמה שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו כוח וחוסן לאומי.
אבל זה תיקון.
למחות את בערת הרע מקרבך, זה גם תיקון.
מה עלי? חלק מהתיקון, ברמה הפרטית,
אנשים מוציאים המון נחמה
במפעלים חיוביים לזכרו של הנפטר.
סתם, ניתן דוגמה, לא קשור דווקא למלחמה עכשיו. בניה רובל
אהה חלל צה"ל שנהרג פה בחולון. לא יודע אם שמעתם את השם.
בניה רובל.
חלל צה"ל, בן חולון, בן העיר שלנו, נהרג ב...
נהרג בצוק איתן אני חושב, והמשפחה שלו הקימה
עמותת חסד שמחלקת בעיקר מזון לנזקקים
לעלוי נשמת הבן שלהם. וזה נותן להם המון כוח.
כי זה משהו של תיקון. נחמה אמיתית זה דבר של תיקון.
יש משפט כזה שאומרים, בבניין ירושלים ננוחם. הנחמה האמיתית היא בבניין. שיבנה, ירושלים ברוך השם כבר בנויה, אבל היא עוד לא נחשבת בנויה עד שלא יבנה המקדש. שיבנה המקדש, זה יהיה נחמה אמיתית על על הכל. הכל ייתוקן, הכל בעצם יעלה.
וזה בעצם מחזיר אותנו גם למשמעות של המנוחה. מהי מנוחה אמיתית? מנוחה אמיתית היא לא
סטלבט. אלא מנוחה אמיתית זה כאשר אדם העלה את העולם למדרגה טובה יותר,
אז עכשיו יש נחת, יש מנוחה נפשית. וזאת השבת. מנוחת שלום ושלווה, מנוחת אמת ואמונה,
מנוחה שלמה שאתה רוצה בה. יכירו בניך וידעו כי מיתך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך.
רבי חנן בן גש אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך רבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.


שיעור שלישי
----------
ערב טוב, ידידיי ורבותיי.
אנחנו עומדים בפתיחת פרשת נח, תודה רבה.
אנשים לפעמים חושבים שנוח שבתיבת נח היה נוח.
מתברר שבתיבת נח לא היה נוח בכלל.
לא היה נוח.
מה? לא היה מרופד.
אפשר היה להכניס מזרונים.
זה לא הבעיה.
אפשר גם מזרוני עמינח בפיצים להכניס.
הבעיה לא הייתה המזרונים.
הבעיה הייתה קודם כל נתחיל מהצפיפות.
התיבה בנויה שלוש קומות. תחתון, שניים ושלישיים.
אבל זה לא וילה שלוש קומות, איזה יופי, איזה תענוג.
זה לא ככה. אלא הקומה העליונה, מי גר בקומה העליונה?
נוח, משפחתו וכל בעלי החיים שבעולם.
באותה קומה.
לא, הכל באותה קומה.
זה בקומה העליונה.
בקומה האמצעית, סליחה, סליחה, סליחה, סליחה, טעות שלי.
אתה צודק. אתה צודק.
בקומה העליונה, אבל נוח היה גר שם, אבל גם לא לבד.
נוח היה גר שם, לא רק עם המשפחה.
עם המחסן מזון לכל בעלי החיים.
זאת אומרת, באותה קומה שנוח מתגורר, הוא צריך להכניס גם תחשבו על
כמות של תבואה, פירות אי אפשר, פירות זה לא יחזיק מעמד למשך שנה.
זה שנה שלמה של המבול.
המבול נמשך שנה שלמה פחות פחות 11 יום.
אז אם כן, פירות אפשר אולי להתחלה.
ירקות קצת להתחלה.
אחר כך תבואה, אסבין, ואולי בשר משומר למי שלחיות שאוכלות בשר, דברים כאלה.
כן, אבל עד שהתיבה נחה ועד שיצאו כן, אתה צודק.
אבל עד שיצאו, לקח כמעט שנה, פחות 11 יום.
זאת שאלה גדולה.
בפשטות, רש"י אומר שהשמש לא שלא היה לילה ויום.
מה בדיוק היה? כנראה היה כמו עובך, ערפל נוראי, חשוך כל היום וכל הלילה.
כנראה, כי לא כתוב בדיוק מה היה, אבל כן כתוב שאחרי המבול הקדוש ברוך הוא אומר שמעכשיו
אז מעכשיו, אה, איך זה הולך? קור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבוטו.
זאת אומרת, מעכשיו לא יהיה יותר מצב של הפסקה של הקיץ והחורף והיום והלילה.
אתה מבין שבמבול היה הפסקה של היום והלילה, לא הרגישו מיום מלילה.
אז בקומה העליונה מתגוררים נוח ומשפחתו עם מחסן מזון לשנה שלמה. זה כבר צפוף.
זה גם לא נעים כל כך. יש כאלה שמפריעים להם השכנים מלמטה.
יש כאלה מפריע להם הרעש של השכנים מבחוץ.
אבל יש כאלה הרעש של השכנים מלמטה.
עכשיו תחשבו איך אתה צריך להרגיש כשהשכנים שלך מלמטה זה כל בעלי החיים בעולם.
שנמצאים בקומה האמצעית. בקומה התחתונה זה זבל.
יש פה מישהו שפעם ניסה לגור בתוך גן חיות?
מתרגלים לכל דבר מתרגלים. אבל נוח זה לא.
מנסתם מתרגלים. אבל לגור בתוך גן חיות זה גם מסריח.
זה גם צפוף.
זה זה גם תחשבו.
מה הגודל של גן חיות רגיל?
מה הגודל של גן חיות?
כמה דונמים. נכון, אני לא מדבר על הספארי שזה כאילו כבר נותנים להם גם לבעלי חיים להסתובב חופשי אז בכלל, אבל גם גן חיות רגיל עם כלובים
זה צפוף. עכשיו תחשבו שכל בעלי החיים בעולם.
כל בעלי החיים צריכים להיכנס בתוך תיבה שהיא בערך 150 מטר על 25 מטר רוחב.
כי זה 300 אמה אורך התיבה, 50 אמה רוחבה.
אז זה יוצא בערך 150 מטר על 25 מטר.
אפילו פחות, כן.
כן, וזה זה כמובן גם צפוף.
אבל לא צפיפות, עזבו את הצפיפות והסירחון, זה תעזבו.
תחשבו על העבודה.
נוח ומשפחתו, בסך הכל, לא צוות גדול.
שצריכים לטפל ולהאכיל בכל בעלי החיים.
לא במקרה חז"ל אומרים שכתוב "וישאר אך נוח ואשר איתו בתיבה."
אומרים חז"ל, למה כתוב אך נוח?
שפעם אחת האריה היה הוא אחר להביא את המזונות לאריה, והאריה נתן לו כפה.
אבל כפה של אריה זה לא נעים. אז נוח היה גונח, "אך".
אך נוח מלשון כאב, אך.
וישאר אך נוח. זה פירוש אחד. פירוש שני שגם אם האריה לא יכה אותו, הוא היה גונח מטורח הבהמות והחיות, זה טורח גדול.
תחשבו, להביא להם כל כך הרבה מזון ולטפל בהם וזה חתיכת עבודה.
זה היה פה הרבה היה נס, אבל הרבה גם היה עבודה, מה שהיה צריך לעבוד, היה עבודה.
זה שהמזון בכלל הספיק לבעלי החיים, זה בעצמו נס.
להכניס לשנה מזון לכל בעלי החיים, זה בעצמו נס.
ובכלל להכניס בתוך כלוב כזה את כל בעלי החיים בעולם, ושלא יטרפו אחד את השני,
זה בעצמו נס. ועדיין, הייתה גם הרבה עבודה.
אז נוח לא קראו לו נוח בגלל שהיה לו לא נוח, זה בטוח.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.
למה כן קראו לנוח בשם הזה נוח?
לא בגלל שהיה נוח לבריות.
התשובה כתובה במפורש בסוף פרשת בראשית.
ויקרא את שמו נוח לאמור, "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה אדוני."
כלומר, הקדוש ברוך הוא ארר את האדמה וקילל אותה, בעוון חטא אדם הראשון,
שכתוב "ארורה האדמה בעבורך."
יש לשים לב שהאדם לא התקלל, האדם נענש.
אבל הנחש כתוב "ארור אתה מן הבהמה ומכל חיות השדה."
לאדם לא כתוב ארור אתה, כתוב ארורה האדמה בעבורך.
האד הקדוש ברוך הוא לא מקלל את האדם, אבל הוא מקלל את האדמה בעוון האדם.
מה הקללה? ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה.
כלומר הקללה היא שהאדמה מצמיחה קוצים ועשבים ודרדרים.
מה יעשה האדם?
התשובה היא בזיעת אפיך תאכל לחם.
מה היה לפני חטא אדם הראשון? מה אדם אכל?
נכון, מכל עץ הגן אכול תאכל.
מפרי עץ הגן הוא אמור לאכול.
לאחר החטא, האדם קיבל עונש, האדמה התקללה.
היא לא מוציאה כבר עצים עם פירות טובים מוכנים, אתה רק צריך לקטוף ולאכול.
אלא היא מצמיחה קוצים ודרדרים בזיעת אפיך תאכל לחם. אתה צריך להתאמץ מאוד כדי לגדל שם חיטים. גם את הזורע חיטים
תמיד יצמח לך רק חיטים?
בטח.
בוודאי גם קוצים ודרדרים. היום אז מרססים, יש כל מיני הדברת מזיקים, כל מיני דרכים, טכנולוגיות, אבל בעיקרון סתם ככה אתה זורע חיטים,
אבל יש גם צמחים ועשבים שוטים שצומחים.
אז מה הייתה הנחמה? צריך לדעת שבזמנם היו נביאים.
ולכן למך, זה לא למך שהרג את את בנו על פי חז"ל, זה לא למך שהרג
את קין. אלא זה למך אחר.
למך, זוכרים שהיה למך שהרג את קין, נכון? בפרשת בראשית.
הלמך הזה שהרג את קין, הוא דור שביעי לקין.
כלומר, בן של נכד של נכד של קין.
לעומת זאת, למך שהוליד את נוח, הוא דור שמיני לשט.
לאדם הראשון היו הרבה בנים ובנות. שלושה שאנחנו יודעים את שמותיהם.
קין והבל ושט.
קין הרג את הבל.
לאחר מכן למך שהוא צאצא של קין, הרג אותו אחרי שבעה דורות.
הבל, סליחה, שת, אחרי שקין הרג את הבל, אז חווה ילדה בן נוסף
וקרא לו שט, "שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין."
אותו שת מוליד בנים, אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד וכולי.
עד שמגיעים ל מתושלח, למך, נוח.
זה למך אחר.
ולמך הזה היה נביא.
הוא קורא לבן שלו שנולד לו, קורא לו נוח, "זה ינחמנו". איך אתה יודע? הוא נביא.
הוא יודע מה יקרה עם הילד הזה שעכשיו נולד.
ולכן הוא אומר, "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה אדוני."
אז מה בעצם נוח מנחם, נוח זה מלשון נחמה.
מה הוא מנחם את העולם בעקבות הקללה?
אומר רש"י: עד שלא בא נוח, לא הייתה להם מחרשה והוא הכינה.
פירוש ראשון אומר רש"י,
מאדם עד נוח עשרה דורות, זה המון שנים.
זה יותר מאלף שנה.
מאדם עד נוח.
מה שהיה, בזיעת אפיך תאכל לחם. איך היו אוכלים לחם?
היו חורשים עם הציפורניים באדמה.
לא היה להם מחרשה. הם לא חשבו בכלל על הדבר הזה.
בא נוח ובדור של נוח באופן כללי תכף נראה התחילו לחשוב על שימוש בכלי מתכת,
ונוח הבריק לו הרעיון לעשות מחרשה.
מתכות שבעצם ככה אתה גורר אותם עם השור ו אתה רותם את השור למחרשה, השור הולך והמחרשה הולכת בשדה וחורשת את האדמה.
זה הסבר ראשון שאומר רש"י.
אומר רש"י, "והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים מקללתו של אדם הראשון, וביימי נוח נחה."
כלומר, היה פה שני דברים שקרו. גם נוח היה לו איזה הברקה.
המצאה טכנולוגית. הוא בטח עשה מיליארדים.
לא, לא נראה לי שהיה אז משרד הפטנטים. אבל נוח היה לו, רשם הפטנטים, כן.
היה לו כנראה איזה הברקה. המציא את הרעיון של המחרשה. נפלא.
אבל אה זה לא רק שנוח הייתה לו הברקה, אלא גם האדמה נחה.
והפסיקה להתקלל, הפסיקה להוציא כל הזמן את ה את הקוצים.
צריך לזכור שנוח לא היה הראשון שפיתח כלים ממתכת.
הראשון שעשה את זה היה תובל קין.
תובל קין כתוב עליו שהוא "אבי כל חורש נחושת וברזל."
דרך אגב, ואחות תובל קין נעמה.
אומרים חז"ל, מי זאת נעמה זו?
לא מסופר עליה כלום.
אחות תובל קין נעמה.
מה כן אומרים חז"ל? זוהי אשתו של נוח.
שהיו מעשיה נעימים.
אז זה מעניין. תובל קין, "אבי כל חורש נחושת וברזל", לפי חז"ל היה גיס של נוח.
כי נעמה אחותו של תובל קין התחתנה עם נוח.
עכשיו, הייחודיות בנוח, הוא לא סתם היה חורש נחושת וברזל.
בפעם הראשונה שאנשים עיבדו כלים ממתכת. בשביל מה זה היה? לצורך מה?
מה עשו עם הכלים האלה?
מסמרים. זה לא היה השימוש הראשון.
כן. מה היה השימוש הראשון בכלי מתכת?
חרבות.
אנשים היו ציידים, צדו בעלי חיים. לא זה לא דווקא ישאר להילחם אחד עם השני.
קודם כל לצוד בעלי חיים.
אז חניטות, חרבות, ראשי חץ, כל מיני דברים כאלה.
אז זה תובל קין היה "אבי כל חורש נחושת וברזל".
נוח חשב על אותם דברים אבל בכיוון אחר לגמרי.
נוח אמר לעצמו, במקום להשתמש בזה רק להרג, בואו נשתמש בזה כדי לרתום גם את בעלי החיים.
וגם את הדומם להוציא צמחים לשרותו של האדם.
תשימו לב איך נוח בהמצאה אחת, מחרשה, רותם את הדומם, הצומח והחי לטובת המדבר.
יש לנו ארבעה מדרגות באדם, בעולם.
דומם, צומח, חי, מדבר. מעל זה מדרגת היהודים, מדרגה שהתפתחה יותר מאוחר, לא בימי נוח.
אבל נוח לוקח את הברזל הדומם,
קושר אותו אל השור החי כדי לחרוש את השדה ולהוציא צומח.
בעצם נוח מלמד את כל בני האדם תיקון מאוד גדול.
לא רק המחרשה, אלא יש כאן איזה הבנה עמוקה, שכל העולם נועד כדי לשרת את האדם, האדם הוא נזר הבריאה.
אנחנו לא עוד קוף רק פחות מוכשר לקפוץ על עצים.
אנחנו לא כמו כלב רק פחות יודעים לרוץ מהר או להריח דברים.
מה פתאום?
"יש מותר האדם מן הבהמה." זה היה החידוש של נוח.
אנשים הרי הרגישו באותו דור כאילו באמת לא התנהגו קצת כמו בהמות.
על עברו על גזל, דור המבול. גזל,
גילוי עריות, השחית כל בשר את דרכו על הארץ.
הרבה דברים בעייתיים מאוד שהיו בדור הזה של נוח.
והכל מתחיל מתוך חוסר ההבנה שהאדם הוא נזר הבריאה, שלאדם יש תפקיד ושליחות מיוחדת.
נוח בעצם אומר רגע, לנו יש שכל, אנחנו יכולים לרתום את כל העולם כדי להביא חיים לעולם.
וזאת הנחמה.
זה לא רק איזה שהוא אה, שהיה לנו קשה, מאז אדם הראשון, קשה להוציא לחם.
הא! עכשיו אנחנו יכולים לנוח.
שוב, נוח זה לא מלשון מנוחה, זה מלשון נחמה.
"זה ינחמנו", זה גם יותר נוח.
כי במקום לחרוש עם הציפורניים, אני לוקח מחרשה, רותם אותה לשור, ואני רק מנהיג את השור. זה הרבה יותר נוח.
אבל זה לא רק זה.
זה משהו הרבה יותר עמוק, זה תיקון.
הנחמה באה מתוך תיקון.
כי זה לא הבעיה רק שעבדנו קשה. הבעיה הייתה שהיה לנו קללה.
הקדוש ברוך הוא העניש אותנו.
וכיוון שהקללה הזאת היא באה בתור עונש, אז הנחמה היא תיקון.
וזה אנחנו לומדים לעומק מה זה בעצם נחמה.
אם אנחנו למשל בתשעה באב מתאבלים על חורבן ירושלים.
מה ינחם אותנו? שיהיה לנו יותר נוח?
שיהיה לנו יותר משכורת בבנק?
שיהיה לנו יותר אה, לא יודע מה,
בקלות החיים? לא.
מה מנחם על חורבן המקדש? בניין המקדש. התיקון הוא שמנחם.
או למשל, אדם שנפטר לו קרוב משפחה.
זה יותר מורכב. נחרב המקדש, בעזרת השם, נזכה לבנות אותו.
נפטר קרוב משפחה, מה יכול לנחם?
אז קודם כל, וודאי, תחיית המתים.
תחיית המתים, בצרעת זה תיקון שלם.
בסדר, אנחנו עוד לא בשלב הזה של תחיית המתים.
אבל מה כן? הרבה פעמים אנחנו יכולים, למשל, לתת משמעות לזה שאדם נפטר.
להמשיך את דרכו, לעשות דברים להנצחתו, לעשות דברים לעילוי נשמתו.
אנחנו פועלים לתקן את המציאות לזכותו וזה חלק מהנחמה.
עכשיו זה לא תמיד דבר שקל.
אבל הדבר הדרך היחידה שתיתן לאדם נחמה זה פעולה של תיקון.
מזה אנחנו לומדים גם מה זה בעצם מנוחה.
אומנם נוח נקרא נוח.
אם זה מלשון נחמה, אז למה לא קוראים לו מנחם?
או נחום? או נחמן?
למה נוח? כי זה באמת גם מנוחה.
כמו שאנחנו אומרים בתפילת מנחה של שבת,
מנוחה שלמה שאתה רוצה בה.
יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך.
כאשר אנחנו נחים בשבת, לא תמיד כל כך הרבה נחים.
אפשר, יש יותר זמן לישון בשבת.
אבל יש כאלה שיותר לומדים תורה בשבת.
יש כאלה שעובדים הרבה בשבת בלארח הרבה אנשים.
יש לי חבר שהוא בלי עין הרע, סבא לככה וככה נכדים.
אז הוא אומר, בשבת כתוב מנוחה ושמחה. מכירים את השיר הזה, מנוחה ושמחה, אור ליהודים?
שהשבת היא מנוחה ושמחה.
אז הוא אומר, אצלי או מנוחה או שמחה.
זאת אומרת, אם הנכדים באים, זה שמחה, אבל מנוחה אין לי.
אם אני ואשתי לבד, אז אנחנו נחים, אבל זה לא אותה שמחה.
אז זה או מנוחה או שמחה.
אבל האמת היא שגם כאשר אנחנו עובדים מאוד קשה,
לארח את המשפחה והחברים ולא משנה מי.
זו מנוחה.
כי מנוחה אין הכוונה לשבת בסטלבט ולא לעשות כלום.
מנוחה הכוונה היא שהאדם נח בנפש.
זוהי מנוחת הנפש.
מנוחה שהיא המשך של התיקון בעולם רוחני. לא חלילה בטלה.
להתבטל זה לא מנוחה. אדם שהוא יכול להעביר יום שלם בלי לעשות כלום, בסוף היום הוא מרגיש עייף.
לעומת זאת, כמו ששלמה המלך אומר בחכמתו, "מתוקה שנת העובד. אם מעט ואם הרבה ישן. והסבע לעשיר איננו מניח לו לישון."
כי בסופו של דבר, מה שגורם לאדם את המנוחה, זו התחושה של תיקון.
ה התחושה של שיפור, של הוספה, של עוד רובד.
אז גם בפועל ברור שזה היה יותר נוח.
אבל העיקר בחייו של נוח ובישיבותו לא היה המנוחה והסטלבט, אלא העיקר היה לעלות עוד רמה, להבין מה מותר האדם מן הבהמה,
להבין כיצד האדם יכול וצריך לרתום את כל עולם הדומם, הצומח והחי לצורכו ועל ידי זה לתקן את חטאו של אדם הראשון.
כי אדם הראשון נגרר אחרי הנחש, הוא נגרר לאכול מהפרי.
הוא נגרר אחרי החי, אחרי הצומח.
ולכן הקללה שלו "ארורה האדמה בעבורך."
נוח מצליח לתקן את החטא הזה וממילא יוצא התחלת התיקון, כן?
יש עוד הרבה מה לתקן את חטא אדם הראשון, אבל זה התחלת התיקון ולכן זו התחלה של התיקון של בזיעת אפיך תאכל לחם וקוץ ודרדר תצמיח לך.
רבי חנניה בן הקש אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך קבע להם תורה ומצוות שנאמר "אדוני חפץ מען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."


שיעור רביעי
------------
ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי, אנחנו עומדים בפרשת נח.
וקודם כל שאלה גדולה, למה קוראים לנח נח?
לא כי הוא היה נוח ולא כי היה לו נוח, בכלל לא היה נוח בתיבת נח. זה היה אחד המקומות הכי לא נעימים.
גם לפני זה לא היה לו כל כך נוח. צדיק אחד בתוך דור של אנשים שלא זרמו איתו באווירה הרוחנית שהוא רצה. לא נוח בכלל.

יש סיבה שקראו לו נח, זה קראנו את זה בסוף פרשת בראשית.
כשאבא שלו כשהוא נולד, אז אבא שלו קרא לו נח לאמור:
"זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה אדוני."
אז קודם כל שאלה אחת גדולה, זה למה בעצם קראו לו נח? כי אם המטרה היא "זה ינחמנו" אז איך היו צריכים לקרוא לו?
מנחם, נחום, נוחמן, אני מכיר מישהו שקוראים לו נוחם. נחמן, נכון. אבל למה נח? נחמיה, הרבה שמות אפשר על שם הנחמה.
אבל משום מה, הורידו פה את המם והשאירו רק נח. אז כבר שאלה.

אבא של נח מסביר למה הוא קורא לו נח. לא סתם תבוא נחמה, אלא "זה ינחמנו ממה?" ממה? ממה הוא צריך להתנחם?
נכון.
"ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר ארר אדוני."
הקדוש ברוך הוא ארר את האדמה מתי?
בחטא האדם, "חטא האדם". "ארורה האדמה בעבורך", "בעצבון תאכלנה כל ימי חייך", "בזיעת אפיך תאכל לחם". זה בדיוק מה שהוא אומר. הוא ינחם אותנו ממעשנו ומעצבון ידינו, שהקדוש ברוך הוא אמר לנו: "בעצבון תאכלנה".
היתה קללה, שהאדם יתקלל, שהאדמה תוציא קוץ ודרדר את השדה, לא יצליח לו, ובזיעת אפיך תאכל לחם.
עברו עשר דורות.
אומר אומר רש"י:
ש עד שלא בא נח, לא היה להם כלי מחרשה והוא הכין להם.
נח המציא את המחרשה הראשונה בעולם.
עכשיו תחשבו, לפני זה, הרי בשביל לזרוע חיטים ולהצמיח חיטים ולעשות מהם לחם, אתה חייב לחרוש את האדמה. אז אם לא היה מחרשה איך חרשו?
בציפורניים, "מעצבון ידינו". אנחנו עובדים כל כך קשה, עכשיו תשימו לב דבר מדהים.
אבא של נח היה סוג של נביא.
עוד לפני שנח נולד, הוא רק נולד, הוא עוד לא המציא מחרשה.
אומר אבא של נח: אני מרגיש שהתינוק הזה יביא נחמה לעולם.
הוא יעשה איזה משהו, ינחם אותנו ממה? מהאדמה המקוללת שיש לנו. יש לנו אדמה מקוללת, הקדוש ברוך הוא ארר אותה, הוא קילל אותה וצריך עכשיו שמישהו שנח ינחם אותנו וישלים לנו את המצב, ויתקן את הקללה הזאת של האדם הראשון.

רש"י ממשיך ואומר: עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה, הוא הכין להם.
זאת היתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזרעו חיטים, כי הם לא יכלו לחפור ממש באדמה. אז היו מפזרים זרעים על פני האדמה. כאשר אתה מפזר את החיטים על האדמה, מה קורה?
א', הזרעים מתים. ב', הם עפים ברוח. אחוזים בודדים נתפסים.
אבל קוצים ודרדרים צומחים חופשי, משתלטים על כל השטח, גם אם היה איזה חיטה שנקלטה אז הקוץ והדרדר משתלטים עליה.
לכן כאן אומר רש"י:
היתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזרעו חיטים, מקללתו של אדם הראשון.
ובימי נח נחה. האדמה נחה. נח לא נח, נח עבד קשה, המציא מחרשה. האדמה נחה.

אבל זה בעצמו דבר מוזר. מה? נחמה גדולה, נח. נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו. מה הצדקות שלו? המציא מחרשה. להמציא המצאה טכנולוגית זה לא אומר שהוא צדיק. אני מכיר כל מיני אנשים שהמציאו חברות סטארט אפ והמציאו המצאות טכנולוגיות. זה לא אומר בהכרח שהם צדיקים.
עושה מעשים טובים?
איפה אנחנו? לא כתוב שום דבר חוץ מזה שרש"י אומר שהוא המציא מחרשה. טוב, כתוב שכל העולם השחית את דרכו, כל הארץ חמס. נח לא היה רשע.
אבל מה היתה הצדקות שלו? איך זה קשור לזה שהוא המציא את המחרשה? אין לי ספק שזה קשור.
מכיוון,
קודם כל הוכחה שהמצאת המחרשה זה מעשה רוחני.
לא סתם המצאה טכנולוגית, זה מעשה רוחני, איך אני יודע?
כי הקללה היתה בעקבות חטא.
אדם הראשון חטא ולכן באה קללה לעולם.
אז איך נח מצליח לבטל חלק גדול מהקללה שהשם קילל את האדם הראשון?
אם הוא מצליח לתקן ולבטל חלק מהקללה,
זה אומר שיש לו מעלה רוחנית מאוד גבוהה.

אני אחתת את זה יותר.
נח לא היה הראשון שעיבד מתכות. זה כתוב לנו גם כן בתורה, שתובל קין, אחד הצאצאים של קין, קראו לו תובל קין, והוא היה אבי כל חורש נחושת וברזל.
כלומר, הוא היה הראשון שעיבד מתכות והמציא את הדרך להשתמש בהם.
אבל הוא לא המציא מחרשה. אז מה הוא עשה עם כלי נחושת וברזל? מה עוד אפשר לעשות?
כלי עבודה. איזה כלי עבודה?
מצבעות כסף, פטיש אפשר לעשות, סכין.
אש, סכין זה חייב בשביל לצוד.
אפשר, זה גם סוג של כלי נשק. סכין משמש לציד.
כידון, רומח. יכול להיות שתובל קין היה
מייצר נשקים לציידים.
נח המציא את המחרשה.
וההבדל הוא מאוד מאוד גדול.
עד שבא נח כל העולם עדיין נחשב כאילו תו ובוהו.
למה?
כי בואו נחשוב רגע על המחרשה. המחרשה, מה עושה נח?
הוא לוקח מתכות
ורותם את המתכת של המחרשה, רותם את זה ל בעלי חיים.
שברים, חמורים, לא משנה מי סוחב את המחרשה. בעל חיים סוחב את המחרשה הדוממת. ומה בעל חיים עושה שהוא סוחב את המחרשה?
בשביל מה זה?
לחרוש את האדמה ולהצמיח ממנה צמחים.
תראו איך המחרשה, המצאה אחת, שמאחדת בתוך בתוכה:
חי, צומח ודומם.
בעל החיים החי סוחב את המחרשה הדוממת על מנת להצמיח את הצומח מן האדמה.
לכן אני אומר שעד שלא בא נח,
היה העולם כולו מבחינת תו ובוהו. מה הכוונה?
בעלי חיים לעצמם.
מה היה השימוש בבעלי חיים? מה יכל אדם לעשות עם בעלי חיים? יכל לאכול אותם.
לרכוב על סוס, לרכוב עליהם.
אבל הוא לא יכל לרתום אותם לפרנסתו.
לעומת זאת, וגם המתכות. אז אדם יכל להשתמש בנשק רק ככלי ציד, ככלי נשק. כלי של אלימות.
בא נח ואומר אני רוצה לרתום את הכל להוציא חיים לעולם.
אני רוצה להביא אוכל אפילו לא על חשבון, אפילו לא לצוד בעלי חיים.
לא צריך על חשבון חיים של בעל חיים, אני רוצה רק להוסיף חיים בעולם. להוסיף טוב בעולם.
המציא את המחרשה.
המצאה הזאת זה לא סתם המצאה טכנולוגית, זה המצאה שבאה ממקום רוחני.
נח מבין שהתפקיד של האדם
זה לרתום את כל מה שיש בעולם
לטובת שיפור ותיקון העולם.
כבר כשהאדם נברא, אדם הראשון נברא, אומר לו הקדוש ברוך הוא: "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים", וכל חיה רומסת על הארץ. התפקיד שלך האדם הוא לשלוט בעולם, לפתח את העולם.
אז כמובן בראש ובראשונה התפתחות רוחנית.
אבל זה בא לידי ביטוי גם בהתפתחות מעשית.

נח מבין שכל דבר שנברא בעולם, הקדוש ברוך הוא ברא אותו למטרה מסוימת.
ולכן אם יש דומם, צומח, חי, זה נועד למטרה. וכך הוא מצליח בעצם לתקן את החטא של האדם הראשון.
עד עכשיו האדם היה רק לוקח מן האדמה. עכשיו האדם הופך להיות מעבד את האדמה.
הדבר הזה מלמד אותנו דבר גדול גם על נחמה וגם על מנוחה. התחלנו בשאלה למה בעצם נח נקרא נח ולא מנחם או נחום או נחמן או נחמיה, שזה הכל שמות של נחמה שנאמר "זה ינחמנו".
מה זה בעצם נחמה? נחמה זה תיקון.
שאדם נפטר לו מישהו,
אז מה הנחמה? איך הוא יתנחם?
תגיד לו לא נורא, זו דרכו של עולם. זה לא מנחם.

נחמה זה תיקון.
למשל:
למשל כאשר אדם עושה דברים להנצחת הנפטר, עושה גמילות חסדים, עושה תורה לעילוי נשמתו, עושה דברים, מכניס ספר תורה לעילוי נשמתו. אז הוא מרגיש שעשיתי דבר גדול. נתתי לזה משמעות, עשיתי תיקון מתוך העובדן הזה.
ודאי גם נחמה על חורבן המקדש. איך מתנחמים על חורבן המקדש?
בונים אותו מחדש.
צמים זה רק בשביל להתאבל. זה לא נחמה.
הנחמה זה בניין מחדש, זה תיקון.
זו הכוונה של תיקון.
עכשיו, עוד לא בנית, אתה עדיין יכול
לקדם את זה, לחנך לזה, ללמוד על זה, להתעלות ברמה רוחנית לקראת זה. כל דבר שאתה עושה לקראת התיקון, זה בעצם הנחמה.
וזה גם המנוחה.

מנוחה הנקודה היא לא סתם סאלבט.
מנוחה זה לא לשבת רגל על רגל ולא לעשות כלום. זה שיעמום והגמרא אומרת שהשיעמום מביא לידי חטא.
המשנה, המשנה בפרקי אבות.
אז מה זה מנוחה? מנוחה כמו שאומרים בשבת, שבת מנוחה, מנוחה שאתה רוצה בה.
מנוחה שלמה, מנוחה שהיא סוג של שלמות. כשדבר נמצא במקום הנכון לו הוא מרגיש מנוחה.
אם בן אדם אפילו יושב כל היום, שוכב כל היום במיטה ולא עושה כלום, הוא לא מרגיש מנוחה. הוא לא מרגיש נחת.
הוא מרגיש חוסר שקט. הוא מרגיש ריקנות. הוא מרגיש הוא מרגיש רע.
חוסר מעש. חוסר מעש הוא לא דבר טוב. הוא לא מנוחה.
מנוחה זה כשאדם מרגיש שהוא במצב הנכון, הוא במקום הטוב לו. וזה מה שעושה נח.
נח רותם, לא רק את בעל חיים, הוא רותם את העולם כולו לשימושו של האדם, לתקן את העולם, לקדם אותו. ולכן זהו תיקון העולם שבא לידי ביטוי במחרשה אבל הוא בעצם רק התחלה של מנוחה, מנוחה נכונה, מנוחה שלמה שהיא מנוחה שהקדוש ברוך הוא רוצה בה. מנוחה שכל דבר מגיע לתפקידו ולשלמותו, וככה העולם כולו מתקדם בעבודת השם וממילא מתקן את חטאו ואת קללתו של האדם הראשון.
רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".