בלוג

שיעור ראשון
------------
ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי.

בפרשת השבוע אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא מוחה את העולם כולו על ידי המבול.
"אמח את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה."
דבר שבהחלט בוודאי לא היה לו תקדים.
מאדם עד בהמה, עד רמס ועד עוף השמיים.
כאשר הקדוש ברוך הוא מחליט למחות את כל היצורים בעולם.

מה היא הדרך לעשות את זה?
אנחנו יודעים מה בסוף הוא עשה. הוא הביא מבול.
אבל האם יש דרכים אחרות? השאלה היא למה בעצם הקדוש ברוך הוא בחר למחות את כל יצורי העולם דווקא על ידי מבול של מים?
איזה עוד דרכים יש לקדוש ברוך הוא להשמיד מקומות?
אש.
בדרך כלל כמו סדום.
במקראות רבים בתורה אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא דרכו להשמיד באש דווקא.
בעיקרון, זה שבסדום הוא השמיד אותם על ידי אש ולא על ידי מים, זה ברור למה, כי זה השמדה נקודתית.
אם הוא רק יעשה בריכה קטנה בסדום, אז אנשי סדום יזכו או יצופו בסירות ויצאו משם.
אז זה ברור שזה צריך להיות באש.
אבל זה לא כנראה, זה לא עניין מקרי, אלא נראה שבאופן גורף תמיד הקדוש ברוך הוא דרכו דווקא להעניש באש.
מדוע? למשל בישעיהו כתוב, ישעיהו פרק ס"ו: "כי באש אדוני נשפט ובחרבו את כל בשר, ורבו חללי אדוני."
הקדוש ברוך הוא נשפט באש.
שאנחנו לוקחים אש מול מים, אז זה ברור שאש זה דבר שורף, מחלה, שבעצם משמיד כל דבר שבא איתו במגע.
לעומת זאת מים זה נוזל החיים.
מים זה דבר מצמיח, מים זה דבר שנותן חיים. שאדם שותה והוא רווה.
אז נכון, גם באש אפשר להשתמש באש לצורך בישול וכדומה.
אבל אתה לא שורף את התבשיל. גם תבשיל, תשים אותו ישר על האש, או תשים אותו יותר מדי זמן על האש, הוא יישרף ויתקלקל.

אז אנחנו רואים שהאש במהות שלה היא מידת הדין.
ואילו מים במהות שלהם זה מידת הרחמים, זה מידת החסד.
אז כאן זה דבר והיפוכו.
מבול והשמדה על ידי מים.
ובאמת אנחנו רואים הרבה מקומות בתנ"ך, הבאתי פסוק אחד מישעיהו.
אבל יש עוד מקרים. הזכרתם את סדום, זה ודאי נכון, שהקדוש ברוך הוא ממטיר עליהם אש וגופרית מן השמיים.
שני הבנים של אהרון.
שני הבנים של אהרון, נדב ואביהו, "ותצא אש מלפני השם ותאכל אותם", נכון.
ויש עוד דוגמאות.
יש סיפור בתחילת ספר מלכים ב'.
מלך ישראל שולח, אחזיה, סליחה, אחזיה מלך יהודה, אני חושב זה היה.
שולח את הקצינים שלו לתפוס את אליהו הנביא.
אז הוא שולח בהתחלה קצין עם חמישים איש. מפקד, זה נקרא שר חמישים.
זה סוג של מפקד פלוגה כזה, עם חמישים חיילים.
אז אומר לו הקצין: "איש האלוהים, המלך דיבר רדה."
המלך דיבר זה קצת כמו הרצל אמר, וכאילו אתה חייב לעשות. המלך אמר, המלך דיבר.
אמר לו אליהו, אתה אומר דבר והיפוכו. אתה קורא לי איש האלוהים?
אתה חושב שאני נביא, שאני איש האלוהים?
אז מה זה הציווי הזה שאתה מצווה אותי?
אומר אליהו, אתם יודעים, לא היה כדאי להתעסק איתו. אליהו "קנו קנאתי להשם צבאות".
אז אליהו אומר: "אם איש האלוהים אני, תרד אש מן השמיים ותאכל אותך ואת חמישך."
תאכל אותך ואת החמישים איש האלה איתך. וכך היה.
ותרד אש מן השמיים ותאכל אותו ואת חמישיו. וכך קורה גם לקבוצה הבאה שבא אליו.
הקבוצה השלישית כבר פלוגה שלישית שנשלחת להביא אותו, שר החמישים קורא על ברכיו לפני אליהו ואומר לו: "איש האלוהים, תחוס עליי ועל החמישים עבדיך אלה."
כבר לא בא אליו ב'המלך ציווה'.
אז אליהו אומר אין בעיה, אני אני מפונה אבוא. אני לא, רק אני לא מוכן שיתייחסו לשליח אלוקים בתור איזה מישהו שהמלך מצווה עליו פקודות.
אז אנחנו רואים פה שגם כאשר הקדוש ברוך הוא מחלה הוא מחלה באש.
דוגמה נוספת.
כאשר מלך ארם בא ללכוד את אלישע הנביא, תלמידו של אליהו.
אליהו אמרנו היה קנאי בן קנאי. אבל אלישע הוא איש חסד.
אלישע גם בשמו רואים, מה פירוש המילה אלישע? "אלי יושיע".
ובאמת כל מה שהוא עשה מלא ניסים. זוכרים בוודאי את כל מיני ניסים שהוא עשה, רק עם מעט מזון הוא האכיל 100 איש.
מישהו נפל לו הגרזן לנהר, הוא הציף לו את הגרזן. כל מיני דברים מקטנים ועד גדולים, אלישע כל הזמן מחולל ניסים חיוביים.
אבל פתאום מלך ארם בא לתפוס אותו.
והוא שולח צבא רב אל העיר שבה נמצא אלישע.
והנערו של אלישע רועד מפחד והוא אומר לו: "אהה אדוני, מה נעשה?"
אומר אלישע: "השם, פקח נא את עיני הנער."
"ויפקח השם את עיני הנער ויר, והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע."
הקדוש ברוך הוא יש לו צבא של אש, סוסי אש ורכב אש. אנחנו זוכרים גם כמובן את ה את המרכבת אש שמעלה את אליהו השמיימה.
הקדוש ברוך הוא יש לו צבא שלם של אש. וכשהוא רוצה להביא את מידת הדין לעולם, בדרך כלל, כמו שפתחנו בפסוק בישעיהו, "כי באש אדוני נשפט ובחרבו את כל בשר, ורבו חללי אדוני".
הקדוש ברוך הוא בא באש.

והנה כאן הקדוש ברוך הוא בא במים.
ומשמיד ומוחה את האדם, את כל האנושות, דווקא על ידי מים. שמים זה בדרך כלל כאמור מידת החסד.
אז נביא שני הסברים לעניין הזה, למה הקדוש ברוך הוא מוחה את העולם דווקא על ידי מבול של מים.
הסבר אחד, אומר הרב שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון מחב"ד, ממונה האדמו"ר הזקן.
הרבי מילובביץ' שהיה בדור שלנו שנפטר לפני כ-30 שנה, אז הוא היה דור שביעי, שבע דורות אחריו.
אבל לפני כמעט 300 שנה היה חי האדמו"ר הראשון של חב"ד.
הרב שניאור זלמן מלאדי, שכתב את ספר התניא. הוא כתב גם ספר נוסף על פרשת שבוע, אני חושב שהספר התניא מאוד מפורסם, אבל ספר על פרשת שבוע אולי קצת פחות.
זה יש לו ספר שנקרא תורה אור.
ושם הוא אומר כך. קודם כל הוא שואל את השאלה.
לכאורה מבול זה עניינו, מים זה בדרך כלל עניין של חסד, והקדוש ברוך הוא פה מביא דין לעולם.
אבל הוא שואל שאלה נוספת: בשביל מה צריך לעשות כזה רעש גדול?
40 יום ו-40 לילה, ארובות השמיים נפתחו, המעיינות תהום רבה.
ושנה שלמה, 40 יום רק היה מבול שכל העולם הוצף ונשמד.
אבל שנה שלמה עד שהמים היו הלוך וחסור, עד שהתיבה נחה על הרי הררת.
בשביל מה צריך שנה שלמה של כזה רעש גדול?
לכאורה, אם הקדוש ברוך הוא רוצה, ברגע אחד, מלאך המוות הוא אין לו בעיה להרוג גם כמה אנשים בבת אחת. מלאך המוות עושה איזה ככה עם האצבע, ובאותה שנייה כל מי שצריך למות מת ורק נח ומשפחתו יישארו.
למה בעצם בכלל צריך את כל הרעש הגדול הזה?

עונה האדמו"ר הזקן, שהקדוש ברוך הוא לא סתם רוצה לטהר להשמיד את העולם, הוא רוצה לטהר אותו.
והוא כאילו מכניס את כל העולם לתוך מקווה.
איך אדם נכנס לתוך מקווה?
כל כולו נכנס לתוך המים.
אם אדם נכנס כל כולו לתוך המים, רק אצבע אחת השאיר בחוץ, לא עלתה לו טבילה.
אישה שהולכת למקווה, צריך תמיד שתהיה איתה בלנית שתשים לב, לאישה בדרך כלל יש שיער ארוך, שכל השערות נכנסו לתוך. אם שערה לא נכנסה לתוך המים, לא יצאה ידי חובת טבילה.
המהות של מקווה זה כניסה לתוך המים. למה מקווה מטהר?
המים במקווה הם גם כן מים טבעיים. מי גשמים או מי מעיין, או גם ים, זה מקווה כשר.
משום שזה מים שהקדוש ברוך הוא ברא. זה לא מים שהאדם יצר אותם.
מים שאובים אינם כשרים למקווה.
כי בעצם כאשר אדם טובל במקווה, לטבול זה מלשון גם להתבטל.
טבל זה אותיות בטל. אדם טובל במים, הוא כל כולו נכנס בתוך המים הטבעיים האלה שברא הקדוש ברוך הוא, בעצם מרה בזה שהוא מתבטל כלפי הקדוש ברוך הוא.
והוא נכנס כל כולו לתוך הבריאה האלוקית, לתוך המים הטבעיים האלה של הקדוש ברוך הוא.
כאן, הקדוש ברוך הוא לא סתם השמיד את בני האדם.
אפילו ההרים כוסו.
זה לא רק בשביל שלא יהיה אנשים שירוצו מהר מהר למעלה וינצלו שמה, אלא העולם כולו צריך להיכנס לתוך מקווה של מים, לטהר.
"ותישחת הארץ מלפני האלוהים".
חז"ל אומרים ש"במבול אפילו הקרקע כולה נשחתה".
כמו שבחטאים נאמר שהארץ והנה נשחתה, הארץ הושחתה, כל העולם כולו נהיה מושחת בחמס, בגזל וכדומה.
אז אומר, אומרים חז"ל שבמבול בעצם הארץ כולה, האדמה התמסמסה.
האדמה הפכה להיות ביצה כזאת, שגם אחרי שהמבול כבר הפסיק, אי אפשר היה עדיין לזרוע. אי אפשר היה עדיין זה לקח זמן.
עד שנח יוצא, בהתחלה הוא עד שהתיבה נחה, הוא שולח את העורב, שולח את היונה. לוקח עוד זמן.
אחר כך הוא מתחיל "ויחל נח איש האדמה ויתע כרם", הוא נוטע כרם.
אבל העיקרון הוא שהקדוש ברוך הוא רוצה בעצם להכניס את כל העולם למקווה.
לבטל את העולם הקיים, גם האוורסט כן. ולהתחיל עולם חדש כדי לטהר את העולם מכל טומאותיו וקלקוליו.

עכשיו, אומנם זה היה זה מקווה כזה שכל העולם מת בו.
חוץ מנח ומשפחתו, כל העולם מת.
אבל בכל זאת, העיקרון הוא שהעולם הוא עולם יותר טהור.
כאשר יש לנו כלל גדול בתורה, "וביעורתה הרע מקרבך".
כאשר מבערים את הרע מן העולם, העולם יותר טהור.
גם כאשר המצרים טבעו בים סוף, אז אומנם מלאכי השרת ביקשו לומר שירה והקדוש ברוך הוא אמר להם: "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? אל תגידו שירה."
אז המלאכים לא אמרו שירה.
אבל עם ישראל ועוד איך אמרו שירה.
לא רק שאמרו שירה, אמרו שירה שאנחנו חוזרים ואומרים אותה כל יום, את שירת הים.
ואנחנו גם בין השאר משוררים על כך שהאויב טבע בים.
אנחנו גם אומרים תביאנו ותתנו בהר נחלתך, מקדש השם כוננו ידיך.
אנחנו גם עם ישראל משבח את הקדוש ברוך הוא גם על הגאולה.
אבל גם על זה שהאויב שאמר ארדוף, אשיג, אחלק שלל, תמלאימו נפשי.
הנה האויב הזה, אז הוא מטלטל כאבן במים אדירים, והוא טובע בים.
וזה שהרשע נכחד מן העולם, זוהי ברכה, זוהי טהרה לעולם כולו.

כמובן, הדברים הם גם קשורים לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים היום, שעם ישראל עומד בפני מלחמה מורכבת, קשה.
אבל שהמטרה שלה מאוד ברורה.
המטרה שלה להילחם ברשע.
והרשע הזה שיכחד מן העולם, זה יהיה טהרה גדולה לעולם.
נכון, בעבוד רשעים רינה, כן, יובדו כל אויביך השם.
אז זה קודם כל ביטוי אחד, טהרה של העולם.
על ידי השמדת הרשע והרוע נוצרת טהרה.
ולכן זה חסד גדול לעולם. אומנם זה שואה.
מלא אנשים מתו. אבל אנשים רשעים מתו.
העולם כולו היה צריך פה איזה ריסטארט, איזה מיעור רציני, כי העולם הלך והידרדר עד תהום אפלה של רוע.
והיה חייב למחות את האדם מעל פני האדמה, וזה חלק מהחסד בשביל שהעולם יצמח מחדש, טהור יותר ושלם יותר.

אז זה כיוון אחד שאומר האדמו"ר הזקן.
כיוון נוסף אפשר לומר.
שאנחנו מתבוננים על עולם שמוקף כולו במים.
זה כמובן היה רק הזדמנות אחת בהיסטוריה בימי המבול.
אבל זה כן קרה לכל אחד ואחד מאיתנו, לא רק במקווה, יש עוד סיטואציה שהאדם מוקף כל כולו במים.
שהוא נכון, שהוא עובר ברחם אימו.
העובר ברחם אימו בעצם עטוף כולו במים.
רחם זה מלשון רחמים.
האם שהיא נושאת את בנה ברחמה, אין דבר יותר חזק מאשר רחמי האם על בנה.
אין דבר יותר חזק מזה.
והרחם הוא בעצם עוטף את העובר מכל הכיוונים.
והוא מגן עליו, והוא מחיה אותו.
העובר בעצם ניזון בלי שום קשר לעולם החיצוני. הוא ניזון דרך חבל הטבור מאימו.
ובעצם יש בו, בעובר את ה את ה בעצם את כל המטען הגנטי.
ברגע שנוצר התא הראשון, כן, הזרע והביצית נפגשים, נוצר מיד תא של 26 כרומוזומים, 46 כרומוזומים, שהם בעצם הם התא האנושי השלם.
ובעצם מכאן והלאה התא האחד הזה הולך ומשתכפל, והולך ומתצבר, צביר תאים, וממאיים מתמיינים תאים, וכולי.
והכל אבל כבר המטען הגנטי שממנו יתפתח אחר כך בן אדם שלם, הכל קיים כבר בעובר.

ובהקשר הזה, העובר הזה דומה לתיבת נח.
תיבת נח מוקפת מים מכל הכיוונים.
גם משמיים יורד גשם, ארובות השמיים נפתחו, מעיינות תהום רבה עולים.
וכמובן כל העולם הוצף מים.
תיבת נח זה מין עובר שמוקף במים מכל הכיוונים.
ובעובר הזה יש כבר את המטען הגנטי שממנו יתפתח העולם השלם.
יש שמה שניים, שניים מכל בהמה, שבעה, שבעה מהחיות הטהורות, מהבהמות הטהורות והעופות הטהורים.
ובעצם מה מה כמו התא הקטן הזה, התיבה שזה גם דבר סגור כזה.
הוא ניזון גם כן, כמו שהעובר לא ניזון מהעולם החיצוני, אז גם התיבה חייב שיהיה בה בתוך התיבה מזון לשנה שלמה, כי ניזונת מתוך עצמה.
זה כמו עובר ברחם אימו.
השליה שעוטפת אותו, נכון.
וה העובר הוא בעצם לידה חדשה.
במבול העולם נולד מחדש.
אז זה גם טהרה כמו במקווה. היה עולם מקולקל, אז העולם הזה צריך להישמד ולהיוולד מחדש, טהור יותר.
במובן מסוים, גם שאדם נטהר במקווה, הוא כאילו נולד מחדש.
היה בו טומאה רוחנית, וכעת טהרה. נשמתו נולדת מחדש.
וגם כאן התיבה כמו עובר שכל העולם כולו נולד מחדש.
ובאמת גם קריאת ים סוף שהזכרנו אותה קודם, שהמצרים מתים ועעם ישראל יוצאים מטוהרים. גם עם ישראל מטוהרים.
כי גם עם ישראל היו במצרים שקועים ב-מ"ט שערי טומאה.
עכשיו הם צריכים לצאת מי ים סוף, טהורים יותר, שהם מוכנים יותר לקבלת התורה.
אבל הם באמת גם נולדים מחדש. עד עכשיו עם ישראל היה עם של עבדים.

דווקא זה שהם רואים את מצרים מת על שפת הים, הם רואים את המשעבדים שלהם מתים על שפת הים, כי הים מקיא אותם, אז הם מתחילים להרגיש עם עצמאי.
הפסוק אומר שהקדוש ברוך הוא בא לבו לקחת לו גוי מקרב גוי.
עם מתוך עם. כי עם ישראל היה בתוך מצרים. עם ישראל יוצא ממצרים.
כאן דווקא בקריאת ים סוף עם ישראל נולד מחדש, כי פתאום הוא רואה את המשעבדים. עד עכשיו, גם במנטליות של עבדים, אז כל עוד הם יודעים שהאדון שלהם כאן באיזה מקום, ישר הוא מוריד את הראש, ישר הוא נלחץ.
עכשיו הם רואים אותם מתים על שפת הים, וזה בעצם מהווה לידה חדשה של עם ישראל.

ולכן הקדוש ברוך הוא דווקא מביא מים לעולם.
כדי לומר לנו, המבול הזה, למרות שהוא דבר קשה וכואב, שמשמיד את העולם, אבל בסופו של דבר יש בו תהליך חיובי.
ונגענו בזה בשני כיוונים. כיוון אחד, הכיוון של ה הטהרה כמו מקווה.
כיוון שני של לידה מחדש, כמו עובר שנולד מחדש.
שני הדברים גם משלימים זה את זה. שני הדברים רואים אותם שוב ביציאת מצרים וקריאת ים סוף.
והדברים הללו הם כאמור גם איזושהי קריאה ל לכוחות הביטחון ולצבא ההגנה לישראל שבהקשר הזה לא יורידו עליהם מים, אלא יורידו עליהם אש.
אש וגופרית מן השמיים, על כל אויבנו, כן יובדו כל אויביך השם.
ובעזרת השם נתפלל שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו לבער את הרעה מן העולם, להשמיד את כל הכוח של כל החמאס, את כל התנועה הרצחנית הזאת ואת כל כוחותיה ואת כל מסייעיה ואת כל הנלווים עליה.
נכון, בינתיים החיזבאללה, בינתיים בצפון, שהוא כידוע רק האח הגדול של חמאס, לא יותר טוב ממנו בכלום.
ומי שחושב שהערבים בחאוורה יותר טובים, אז יש לי פיצרייה בחאוורה למכור לו.
ו כולנו מבינים עכשיו יותר מי האויבים שמולם אנחנו מתמודדים, מה עוצמת הרוע והרשע ש שעומדים שמולם, ולכן בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יתן לנו כוח והזדמנות ויכולת ועוצמה לבער את הרע מן העולם.
ובעזרת השם מתוך זה יצמח עולם מתוקן יותר, לתקן עולם במלכות שדי.
נאמר קדיש על ישראל ולאחר מכן תפילת ערבית.
רבי חנניה מקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך יבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.


שיעור שני
-----------
כן, הקדוש ברוך הוא מחליט למחות את כל העולם.
מפיע בסוף פרשת בראשית, רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו, רק רע כל היום.
וכו' ויאמר השם אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד בהמה.
עד רמס ועד עוף השמיים, כי ניחמתי כי עשיתים.

אז הקדוש ברוך הוא מחליט השם ישמור להשמיד את כל העולם.
אוקיי.
מה?
כמה זמן לקחת?
לקח הרבה שנים. אני לא זוכר בדיוק, אבל בסביבות 1,000 שנה, יותר מ-1,000 שנה.
1,400 שנה.
אני חושב 1,400 שנה, אני לא זוכר בדיוק את המספר.

על כל פנים,
איך משמידים עולם?
אם אתה היית צריך להשמיד עולם, איך היית משמיד אותו?
קורונה. קורונה משמידה ברוך השם, לא משמידה הרבה אנשים כל כך.
נכון.
אז אפשר על ידי מחלות להשמיד את בני האדם, אבל לא תמיד אותה מחלה שמשמידה בני אדם, משמידה גם בעלי חיים.
לפעמים כן, לא תמיד.

אנחנו יודעים ש למשל,
מפורסם שהקדוש ברוך הוא נשבע שהוא לא ישמיד יותר את העולם, נכון, שהוא
נשבע שהוא לא יביא שוב מבול על הארץ.
נשאלת השאלה, שאלו איך הוא הביא איך הוא השמיד? בכל זאת הוא השמיד לא את כל העולם, אבל את מה הוא כן השמיד?
לא, לא השמיד חס וחלילה את עם היהודי.
אבל יש מקומות שהוא השמיד לגמרי.
החריב את בית המקדש, אבל זה לא השמדה של העם.
יש אנשים שהוא השמיד את המקום שלהם לגמרי.
סדום ועמורה. עמלק זה אנחנו הרגנו אותם.
אבל סדום ועמורה, זה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, הוא ממטיר עליהם אש וגופרית מן השמיים.
עכשיו תראו כמה שזה דומה.
זה מקומי, לכן כי הוא נשבע שהוא לא ישמיד את כל העולם, אז את כל העולם לא, אבל עיר אחת כן, או חמש ערים, או ארבע ערים.
אז יש דבר כזה שהקדוש ברוך הוא משמיד, אבל תשימו לב כמה זה דומה וכמה זה שונה.
בשני המקרים יש מטר. הקדוש ברוך הוא פותח את אורבות השמיים במבול ויורד מטר ארצה ומוחה את כל היקום.
אבל זה מטר של מים.
לעומת זאת בסדום,
השם ממטיר עליהם אש וגופרית. אז זה מטר של מים,
וזה מטר של אש.
הו, אז בברד יש באמת אש ומים ביחד.
עכשיו, בדרך כלל, אם הייתי צריך להשמיד משהו,
מה יותר הגיוני להשמיד אותו באמצעות מים או באמצעות אש?
אש במהות שלה היא שורפת ומחלה.
במהות שלה היא משמידה.
זה אחד הכוחות של האש. היא גם מחממת, היא גם מבשלת.
היא גם בראש ובראשונה שורפת ומשמידה.
איך האש מחממת? על ידי שהיא שורפת עצים,
אז היא פולטת אנרגיה וזה מחמם.
איך האש מבשלת? על ידי זה שזה שורף נניח גז ביתי, בגז בישול הביתי שלנו,
אז האש בוערת בעצם שורפת את הגז ועל ידי כך מבשלת את המאכלים.
כן, נכון. האש שורפת.
ערים שלמות היא משאירה בסוף אפר חרוך. המים
יכולים להרוג את כל היקום,
אבל הם בעצם לא משמידים הכל ללא זכר.
אחרי שהמים יורדים, אז אתה מוצא למטה את כל החורבות של כל מה שהיה.
מבנים לא יהרסו במים בדרך כלל.
באש לעומת זאת, תלוי איזה מבנים, אבל ודאי, אם זה מבנים של עץ, כמו שפעם היו בונים, אז ודאי שיהרסו.
נכון, גם מבנים מתפרקים הרבה פעמים בסופה.
בודאי, בודאי.
יש בישעיהו פרק אחרון בישעיהו,
פרק ס"ו.
זה פרק שאנחנו קוראים אותו בהפטרה של שבת וראש חודש.
אז כתוב שם, אחד הפסוקים, כי באש אדוני נשפט ובהרבו את כל בשר, ורבו חללי אדוני.
כלומר, כתוב לנו שהשם נשפט, שופט את הרשעים באש.
אז לכאורה הייתי שואל, למה במבול ירד מבול של מים
ולא של אש?
לכאורה, אם כאלה רשעים מגיע להם כליה, כמו שבסדום הוא הוריד אש וגופרית מן השמיים ושרף אותם,
כמו שישעיהו אומר שלעתיד לבוא כי באש השם נשפט,
למה במבול ירד מבול של מים ולא של אש?
באופן כללי הקדוש ברוך הוא מתגלה באש הרבה פעמים.
למשל, אליהו הנביא,
הוא אומר לו, הוא גם עולה באש השמימה.
אבל עוד הרבה לפני זה, הוא אומר לאנשי נביאי הבעל.
הוא אומר להם, בואו נעשה תחרות.
נעשה ניסיון. מי יוריד אש מן השמיים?
זה הניסיון. הניסיון הוא לא מי מוריד גשם, למרות שזה שלוש שנים אחרי בצורת.
בצורת שלוש שנים, לא היה טל ומטר.
אז הוא יכל להגיד, אוקיי, בוא נראה מי מוריד גשם.
עם ישראל היו מברכים אותו, מי מוריד גשם? לא, לא, לא, לא, לא.
אני לא מחפש פה להוריד גשם. אני רוצה להוריד לכם אש, שאתם תבינו שאתם חוטאים בעבודה זרה שלכם.
אז בוא נראה מי מוריד אש לאכול את הקורבן.
אז הקדוש ברוך הוא מוריד לו אש.
גם למשל,
בהמשך אחיה מלך יהוד אחזיה, סליחה.
אחזיה מלך יהודה שולח שליחים לתפוס את אליהו הנביא.
שולח 50 חיילים לתפוס את אליהו הנביא. מה קורה להם?
יורדת אש מן השמיים ואוכלת אותם.
ואז בא,
בא הקדוש ברוך הוא, אליהו הנביא אומר לו,
אם איש אלוהים אני, תרד אש מן השמיים ותוכל אותך ואת חמישיך.
תוכל אותך ואת ה-50 איש שלך.
ותרד אש מן השמיים ותוכל אותו ואת חמישיו.
כך קרה גם עם הקבוצה השניה.
הקבוצה השלישית כבר הקצין בא קרה בכך, אמר לו אדוני הנביא, אני מתחנן לפניך, תמחל עלי ועל נפש ה-50 האלה.

למשל, דור אחר כך,
כאשר מלך ארם רוצה לתפוס את אלישע, פה זה היה אחזיה מלך יהודה, רוצה לתפוס את אליהו.
אבל בדור שלאחר מכן, מלך ארם רוצה לתפוס את אלישע.
והנערו של אלישע אומר לאלישע, מה נעשה?
יש פה כאלה כל כך הרבה, סוס ורכב רב מאוד.
אומר לו אלישע לנערו, אל תירא,
כי רבים אשר אותנו מאשר אותם.
לנו יש צבא יותר גדול מאשר להם.
איזה צבא? זה אלישע והנער שלו.
ויאמר אלישע,
פקח השם את עיני הנער.
ויפקח השם את עיני הנער, ויר והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע.
זאת אומרת, הנה אנחנו רואים שגם אצל אלישע כשהוא
בעצם הוא אפילו בסוף לא היה צריך להתגונן מפני מלך ארם, אבל
צבא השם שנמצא מסביבו, זה רכב אש וסוסי אש, ממש כמו אותם רכב אש וסוסי אש שלקחו את אלישע, את אליהו לשמיים.

אז מה היחס בין הדברים האלה? למה בכל המקרים האלה השם השתמש באש, ודווקא במבול הוא משתמש במים?
שואל את הדבר רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.
יש לו ספר על פרשת שבוע שנקרא תורה אור.
והוא אומר עד שאני דע אני להרוג את העולם במים או באש,
לא צריך מים ולא צריך אש.
הקדוש ברוך הוא יכול להגיד
די.
וכל האנשים מתים במקום.
הוא צריך להביא מבול לעולם?
בשביל מה להביא מבול?
אז הוא יכול להגיד די וזה ישמיד גם את בעלי החיים.
לא בעיה. מה, הקדוש ברוך הוא יכול הכל.
למה דווקא על ידי מים?

אומר האדמו"ר הזקן,
רבי שניאור זלמן מלאדי.
הוא אומר הקדוש ברוך הוא לא רצה רק להעניש את העולם.
להעניש זה לא חוכמה, להעניש מה הבעיה להעניש? נותן עונש, בום, וגמרנו.
העניין הוא שצריך גם לתקן, לא רק להעניש.
איך לתקן? לטהר אותו.
איך אדם נטהר? אדם טמא איך הוא נטהר מטומאתו? במקווה.
כל גופו, כל כולו נכנס תוך המקווה.
אם כל הגוף בתוך המקווה, אבל רק אצבע אחת בחוץ,
לא עלתה לו טבילה.
צריך שכל כולו יהיה בתוך המים.
ודאי, אבל זה לא מחפשים פה לטהר את האנשים הספציפיים.
הגיע כבר שלב שאנשים הספציפיים האלה, אין להם תקנה.
האנשים האלה לא יכלו לטהר, לא יכלו לחזור בתשובה.
הם כבר מלאה הארץ חמאס.
הניני משחיתם את הארץ.
אבל העולם צריך לטהר.
אלה ימותו, אבל העולם כעולם יטהר.
איך יטהר? על ידי מבול שהוא כמו סוג של מקווה.
העולם מכוסה במקווה לא רק 40 יום ו-40 לילה ימי המבול.
כמעט שנה שלמה עד שיבשה הארץ.
מהרגע שהתחיל המבול ועד שיבשה הארץ לקח שנה שלמה.
וזה כל כל הזמן הזה בעצם
זה אי אפשר, כן.
עכשיו, כמובן הקדוש ברוך הוא
כן. ודאי, הקדוש ברוך הוא יכל גם להרוג את העולם באש.
אבל אש לא מטהרת.
אש הורגת, אש שורפת, אש מענישה כי באש השם נשפט.
אש זה מידת הדין.
לעומת זאת, מים זה מידת החסד.
בדרך כלל, שירד מבול, שירד גשם, לא מבול.
שירד גשם בדרך כלל זה ברכה.
אומרים שהשבוע בהמשך השבוע ירד פה גשם.
יש אמרו לי יום רביעי, אמרו לי יום שישי, לא יודע.
כן, היורה. השנה לא ירד גשם בסוכות, בדרך כלל הרבה פעמים יורד, השנה לא ירד.
אבל בוא נאמר שהשנה
אנחנו לא כל כך נשמח אם ירד עלינו גשם.
מצד אחד שמחים, זה ברכה.
מצד שני אנחנו במניין בחוץ.
לא יודע מה נעשה עד שבת. נראה מה מה יהיה ההנחיות, מה יגידו, מה צריך לעשות.
נמצא פתרון.
אבל אבל זה גשם, זה לא תמיד נוח.
אבל בגדול זה חסד, בגדול זה ברכה, זה מים, זה נוזל החיים.
האש היא ממיתה והורגת.
המים זה החיים.
המים גם מרווים את האדם.
המים גם מצמיחים את כל העצים והצמחים.
אז כמו שיהושע אמר, מבול זה לא גשם שלנו. מבול זה גשם ברמה כזאת שהיא כבר מוגזמת.
אבל זה בדיוק הנקודה.

זה בדיוק הנקודה שבעצם
האדם, העולם כולו
צריך לטהר.
העולם כולו מגיע למצב כזה
שכל אשר בחרבה מתו.
כל האנשים שבעולם אמנם מתים,
אבל מה שנשאר הוא עולם טהור יותר.
עולם מתוקן יותר, והקדוש ברוך הוא כורת ברית עם העולם.
הדבר הזה דומה קצת גם לקריעת ים סוף.
קריעת ים סוף,
עם ישראל עוברים בתוך הים ביבשה.
זה לא בדיוק מקווה כי הם לא המים לא כיסו אותם.
לא כיסו אותם.
אבל יש צד כזה, הקדוש ברוך הוא לא רצה להשמיד חלילה את עם ישראל.
אבל יש צד כזה שזה דומה הליכה, הולכים ככה בתוך הים ביבשה.
הם בעצם המים להם חומה מימינה ומשמאלה. מכל הצדדים שלהם מה הם רואים? ים, ים, ים, ים.
למעלה הם רואים קצת שמיים.
זהו.
הכל זה מים ושמיים, זה כל מה שהם רואים.
אז זה סוג של מקווה, כי הם צריכים לטהר מטומאות מצרים.

בכל התקופה הזאת של המבול,
התיבה, שוכני התיבה מנותקים למעשה מכל העולם החיצוני.
הרובות השמיים נפתחו וגם העינות תהום רבה.
והם מה הם אוכלים ושותים? רק מה שהם הביאו מראש.

ולכן יש כאן במובן מסוים זה גם קצת כמו רחם של אישה.
רחם של אישה העובר גם נמצא בתוך מים.
כל כולו בתוך מים, וזה גם כן משהו של טהרה.
כי בלידה אז בעצם התינוק הוא נשמה טהורה.
אלוהים עשה את האדם ישר, והם ביקשו חשבונות רבים.
זאת אומרת, האדם מצד עצמו, התינוק מצד עצמו, הוא טהור וקדוש, הוא נשמה טהורה.
אחר כך, ככל שהוא נהיה יותר גדל, אז הוא יותר לפעמים כמובן האדם עלול לחטוא, ואז
מתחיל להיות בו פגמים, אבל משורש בריאתו, נשמה טהורה.
ולכן גם הרחם שבעצם עוטף את התי את העובר,
רחם מלשון רחמים.
וגם במבול יש בו צד של רחמים.
אף על פי שהקדוש ברוך הוא מתעצב בליבו וניחם שעשה את האדם בארץ, והוא רוצה עכשיו לשנות את המצב
ולעשות מבול ולהשמיד, להשחית את העולם,
אף על פי כן הוא עושה את זה במידת הרחמים ולא במידת הדין.
במבול ולא באש, כדי שתצמח מכאן טהרה, שיצמח תיקון.
וזה בעצם סוד המבול.

מיד אחרי תפילת ערבית, אנחנו נאמר עכשיו ברכי נפשי בתפילת ערבית,
ומיד אחרי תפילת ערבית נקיים כאן גם שיעור הלכות שבת. שיעור קצר בהלכות שבת
לפי תוכנית צורבא מרבנן.
רבי חנניה בן הקש אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.