בלוג

צהריים טובים.
לפני כמה שנים יצא שבדיוק בשבוע של פרשת נח יצא לי לנסוע באיזה נסיעה ארוכה וכדי להיות ערני הדלקתי רדיו. ושמעתי איזה תוכנית ברדיו, שהשדרן, אני לא זוכר מי זה היה, באיזה תוכנית, אין לי שום מושג, אבל זה היה אחרי שנת בצורת, וזה תחילת החורף, ופרשת השבוע מבול ושדרן חילוני שהתלהב מזה שהוא יודע מה פרשת השבוע, והוא פשוט אמר: אנחנו מתפללים למבול. והוא אמר: בוא מבול בוא. ממש קרא ל זה זה החרד אותי, כאילו, זה מזעזע. יפה שאתה יודע מה פרשת השבוע, אבל אה, יש איזה קונטקסט לדברים, כאילו מבול. איך אתה יכול להתאבות למבול? זה זה היה כזה קריטי במובן מסוים.

אבל האירוע הזה בעצם מחדד לנו את הנקודה, שמבול זה לא הדרך הקלאסית למחות את כל בני האדם. זה לא כאילו, מבול בעיקר גשם זה דבר חיובי. מבול זה פשוט הרבה גשם. אז זה לא פלא שאנשים מתבלבלים ואומרים, וואו, אנחנו רוצים גשם, רוצים הרבה גשם, אי אפשר להגיד רוצים מבול. אבל זה זה ממש זה ממש היה מחרד, כי אני מאמין בכוח של מילים. והוא ממש עשה מין טקס כזה, בוא מבול בוא, אנחנו קוראים לך, אתה בוא, כאילו זה זה אי אפשר היה לשמוע את זה. באמת קיביתי את הרדיו בסוף שלב, כי לא יכולתי יותר לשאת את זה.

וזה מעורר שאלות. אין חינמי, באמת למה הקדוש ברוך הוא מוחה את העולם דווקא באמצעות מבול? החלטת שאתה רוצה למחות, אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד בהמה, עד רמס ועד עוף השמיים, כי נחמתי כי עשיתים. אז מה הדרך למחות את כל יצור חי מעל פני האדמה? בוא ניקח רגע דוגמאות אחרות. האם אתם זוכרים איזה שהם אירועים אחרים שבהם הקדוש ברוך הוא משמיד בני אדם? וכיצד?

מה למשל? קורח. מה? קורח ועדתו. קורח ועדתו. אז הארץ בולעת אותם. כן? עוד דוגמאות? קריעת ים סוף. קריעת ים סוף. קריעת ים סוף זה באמת דומה במובן מסוים למבול. אין לו גשם יורד מהשמיים, אבל המים הם טובים במים. יש פה דימיון, זה נכון. עוד דוגמאות? יש דוגמא קלאסית שחשבתי שתגידו ראשונה, שהקדוש ברוך הוא ממש משמיד מקום. סדום. סדום כמובן. בעזרת מה הוא משמיד את סדום? גופרית ואש. עכשיו באופן כללי, אש זה נשק הרבה יותר מתאים להשמיד בני אדם. לא בגלל שזה יותר יעיל, זה גם נראה לי באמת יותר יעיל במובן הזה שזה מידי, כאילו אש, בוערת, מחלה. מים אפשר עוד לצוף, אפשר להיאחז בשברים צפים. אנשים שרדו הרבה זמן במים.

היה לוחם שייטת, ש איזשהי לא משנה, איזה שהוא אירוע שהוא בגלל תאונה, אז הוא יצא שהוא היה צריך לשרוד ולהגיע לחוף לחופי ישראל, לקח לו 72 שעות. בלי אוכל, בלי מים, יש לו רק מי ים. בלי אוכל, בלי מים, בלי קרש לצוף עליו. הוא היה צריך להיות ער 72 שעות. הוא לא יכול לישון. אז אני לא יודע אם זה ממש 72, אבל קרוב לזה, משהו כזה. והוא שרד. שרד בשביל לספר. אז בסדר, המבול היה שנה שלמה, עד שהמים יבשו מעל הארץ. אי אפשר לשרוד באופן כזה. אבל וגם טוב, חז"ל מוסיפים ואומרים שה שמעיינות תהום רבה שנפתחו, זה היה מים רותחים, נידונו ברותחין. אבל באופן, מעבר לשאלה מה יותר יעיל, המים במהות שלהם, זה חסד. ואש במהות שלה זה דין. ולכן למשל, אומר ישעיהו, כאשר הוא מתאר את המשפט שעתיד השם לשפוט את כל העולם באחרית הימים, אומר ישעיהו, פרק ס"ו, בפרק האחרון בישעיהו, כי באש אדוני נשפט ובחרבו את כל בשר, ורבו חללי אדוני. אז יש פה אש שאוכלת, באש השם נשפט. זה גם אמירה כללית, זה לא רק לעתיד לבוא עתיד לצאת אש, אלא זה אש וזה חרב. גם חרב זו אופציה. עכשיו, הקדוש ברוך הוא לא צריך לא צריך חרב ולא צריך אש ולא צריך מים. הוא יכול להגיד אמחה את האדם ויהי כן. כמו שהוא אומר, יהי אור, יהי רקיע. הוא יכול גם להגיד, לא יהי יקום. לא יהי אדם, לא יהי יצורים חיים בארץ. ואז בבת אחת במאמר השם שמיים נעשו, במאמר השם גם יכולים להפסיק להתקיים. האש באמת זה אולי היותר קלאסי. גם אמרנו ישעיהו אומר באש השם נשפט, ולא זו בלבד, אלא למשל במלכים ב' פרק א', יש לנו תיאור מדהים שאחזיה מלך יהודה שולח לתפוס את אליהו הנביא. והוא שולח אליו קצין צבא עם 50 חיילים, ואומר אליהו הנביא לאותו קצין, אם איש האלוהים אני תרד אש מן השמיים ותאכל אותך ואת חמישיך. את כל 50 החיילים שלך. והאכן ותרד אש מן השמיים ותאכל אותו ואת חמישיו. אז זה עכשיו, אליהו הנביא הוא באמת קנא, קנאי, והוא לכן איש אמת, אז הוא מוריד אש, הוא גם מוריד אש שתאכל את הקורבן בהר הכרמל. גם מוריד אש שאוכלת את הקצין את הקצין הצבא הזה עם 50 החיילים שלו, וגם את הקבוצה השנייה של 50 החיילים שבאו וכולי. אז אם כן, יש ובדרך כלל ואמרנו במהות, אש זה בעצם מידת הדין. אז יש מקום להבין מדוע הקדוש ברוך הוא משתמש כאן במים ולא באש, בהחלט יש מקום לעיין בדבר הזה, גם בקריעת ים סוף שהזכרתם. נכון, גם בקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא משמיד את המצרים במים. השאלה הזאת בעצם מופיעה במקור הראשון שלפנינו, בדברי רבי שנור זלמן מילדי, האדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד, בעל התניא, בספרו תורה אור. בפסקה הרביעית בערך, היא מודגשת בתחילתה, כי הנה לכאורה אינו. אנחנו תכף נתחיל לחזור להתחלה. אבל נתחיל רגע מהפאנצ' שקשור לפרשת השבוע. כי הנה לכאורה אינו מובן עניין המבול. שאם היה רק להעביר ולשחת את האנשים החוטאים, למהו צרך לבחינת רעש גדול כזה? הלו ברגע אחד היה ביכולת השם להעבירם אף בלא מבול. שימו לב, הוא לא שואל את השאלה כמו שאני תיארתי אותה, למה דווקא מים ולא אש, מים זה חסד, אש זה דין. אלא הוא שואל כמו ששאלנו גם כן, הזכרנו את זה בחלק מהשאלה. לא צריך לא את זה ולא את זה. הקדוש ברוך הוא ברגע אחד יכול להעבירם. אך באמת, אומר האדמו"ר הזקן, אך באמת היה מבול בא לטהר את הארץ, שנאמר, כי מלאה הארץ חמס, ונתקלקלה מאוד והיה נצרך לטהרה. זה לא סתם השמדה. הקדוש ברוך הוא לא בא להשמיד, הוא בא לטהר, הוא בא לתקן. ולזאת בא המבול דווקא שהוא בבחינת מים, בכדי לטהר את הטמאים, שהוא כדוגמת המקווה, 40 סאה, שהיא מטהרת את הטמא. כמו כן היה מבול בא בכדי לטהר את כל הארץ. כמו שכתוב: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. אז אם כן, בפסקה הקצרה הזאת, שכמו שאתם רואים, זה חלק ממאמר ארוך של האדמו"ר הזקן. אבל בפסקה הקצרה הזאת, אומר האדמו"ר הזקן משהו מאוד עמוק ונוקב. המבול הוא לא קלקול, הוא לא השמדה, הוא לא מידת הדין. הוא מידת החסד. הוא בא לטהר. מידת החסד למי? זה לא חסד לרשעים ש קלו במי המבול. זה מידת חסד לעולם. הקדוש ברוך הוא אינו חפץ בהשחתת עולם. יש מציאות שבה הקדוש ברוך הוא רואה רוע כל כך גדול, כמו סדום, כמו דור המבול וכן הלאה, והוא מחליט להשחית או להשמיד אותם. דור הפלגה למשל, הוא לא משמיד אותם. מפיץ אותם על פני כל הארץ, אבל הוא לא הורג אותם. דור המבול זה רוע כל כך מוחלט, שהקדוש ברוך הוא בוחר להשמיד אותו. אבל גם זה בעצם חסד לעולם כולו. כי אפשר היה להשחית את העולם, וזה לא מה שקורה. אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה. הקדוש ברוך הוא לא משחית, לא משמיד את העולם כולו, אלא משמיד את כל בני האדם בעולם, ועושה איזה מין סוג של ריסטרט. אתם מכירים את זה שברגע הכי לא מתאים, פתאום המחשב מתחיל רגע, אני צריך עכשיו לכבות את עצמי ולהתעדכן. כן, הנה מישהו ככה כרגע באמצע השיעור. זה בדרך כלל קורה ברגעים הלא מתאימים. האמת היא שבווינדוס החדשים יותר, אני זוכר שלא הייתה את האופציה הזאת, אבל היום אתם כולכם מכירים את זה כמובן, הוא כותב לך, אה אתה רוצה לכבות אותי עכשיו או לבחור זמן בהמשך או לדחות. אלא מה, כולנו דחיינים, ואנחנו אומרים לא לא לא עכשיו. עד שהוא אומר טוב חלאס, נמאס לי, ומכבה את עצמו. עכשיו תמיד, זה מוחק לך פתאום מסמכים, זה פתאום ישבש לך ככה את החיים. אבל מעבר ל הקשיים הקטנים שלנו, זה ברור שהמחשב מכבה את עצמו כי זה באמת נצרך, כי אם לא, אז אני לא יודע, לא מספיק מבין בזה. אבל מן הסתם אם זה לא הוא לא יעשה את זה עכשיו, אז או שהעדכונים יהיו גדולים מדי וכבדים מדי וכבר הוא לא יוכל לעשות אותם, או ש יהיה איזה התקפה של איזה וירוס או משהו, לא יודע, לא יודע בדיוק מה. או שזה סתם התעללות של היצרנים מתעללים בנו, זה גם אופציה. אבל אצל הקדוש ברוך הוא זה לא התעללות. הקדוש ברוך הוא עושה את הדברים למעננו, למען העולם. אז הוא משמיד את כל העולם, אבל הוא לוקח שניים מכל מין ושם בתיבה. הוא לוקח את נח ומשפחתו ושם בתיבה ו ועושה ריסטרט לעולם ומתחיל את העולם מחדש. ולכן זה בעצם טהרה, זה כמו מקווה. העולם כולו, אחי, מה קורה במקווה? טבל אותיות בטל. האדם טובל במקווה, הוא בטל אל המים. והמים לא סתם מים, לא במקרה המקווה צריך להיות דווקא מים שלא ידי אדם נגע בהם, לא מים שאובים, אלא מי גשמים, שזה מים שבאו ישירות מהקדוש ברוך הוא. אז אמנם היום, זה לא בדיוק שאנחנו טובלים במי גשמים, אבל זה נחשב ככה, כי יש את הבור, מכירים איך עובד מקווה. יש בור בחוץ, שבו באמת יש 40 סאה מי גשמים, ויש השקה, יש בעצם איזשהו חיבור בין המים האלה לבין המקווה שבו אתה טובל. בעיקרון במקווה זה מי ברז, אבל מי הברז האלה הם בעצם כמה כמה בטיל. כל זרם, כל כמות מים שאתה מוסיף שמה, היא בטלה אל אותם 40 סאה הראשונים שבבור, ולכן למעשה זה הכל נחשב, הכל בטל אל מי הגשמים, ואתה בפועל טובל במים נקיים, אבל הם נחשבים כמי גשמים. בסדר, זה איזשהו פלפול כזה הלכתי שמאפשר לנו לעשות את הדברים בצורה יותר נעימה. אבל יותר זמינה, כי מי גשמים בעולם המודרני, תתחיל לאסוף אותם וזה כאילו יותר מורכב. על כל פנים, במהות, זה מים שהם הטבע של הבריאה האלוקית. זה לא משהו שיד אדם חל בו, אלא שהקדוש ברוך הוא יצר אותו. השיא, המים שהם לא רק ל לטבילה, אלא למי חטאת של אפר פרה אדומה וטהרת מצורע וכולי, זה דווקא מים חיים, כלומר מי מעיין. מי מעיין גם כן, הם בעצם נובעים, וזה אפילו לא רק מי גשמים שירדו משמיים, אלא זה מים שהם נובעים מתוך מעבי האדמה. וגם אלו וגם אלו, הם מים טבעיים. וכאשר אדם טובל במקווה, הוא בעצם מתבטל אל הבריאה האלוקית. ולכן זה מה שקורה פה, כך מסביר האדמו"ר הזקן. יש פה טהרה. בא מבול שהוא בחינת מים, לטהר את הטמאים, שהוא כדוגמת המקווה 40 סאה. ויכוסו כל ההרים הגבוהים. הרי כשאדם טובל במקווה, אם אצבע אחת או שערה אחת נשארה מחוץ למים, אז לא עלתה לו טבילה. ובטבילה שהיא דאורייתא, אז מקפידים שמי שיש לו שיער ארוך, מקפידים שמישהו אחר יראה ויוודא שכל השיער נכנס לתוך המים. כי אחרת לא עלתה לו טבילה. ולכן המים צריכים לכסות את כל המציאות, את כל ראשי ההרים הגבוהים. וזה בעצם המקווה של העולם. העולם כולו טובל במים. אז כאמור, הביאור הזה מסביר לנו את ה את הנקודה הזאת של הטהרה וההתחדשות. דרך אגב, בדומה לזה, כמו שהארתם נכון, אפשר להגיד גם על קריעת ים סוף. אמנם עם ישראל לא טבל במים, הוא עבר בתוך הים ביבשה, אבל למעשה עם ישראל היה שקוע במ"ט שערי טומאה, והוא צריך להיטהר מטומאות מצרים. אז זה לא בדיוק אותו דבר, כי עם ישראל עובר ביבשה, ואחר כך המצרים טובים בים. אבל יש פה, שוב, גם אצל נח, נח לא טבל במים. יש את החלק הטהור שהוא נשאר. שנח הוא בתיבה ואיננו בתוך המים. כך גם עם ישראל, להבדיל, עובר ביבשה, והמצרים טובים בים. אז גם את זה אפשר להגיד שזה סוג של טהרה מ מטומאות מצרים. אפשר להוסיף לזה דברי חז"ל במדרש שגם עם ישראל לא סתם עבר ביבשה. אלא חז"ל אומרים את זה על הפסוק בתהילים: הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש. מה הכוונה באו מים עד נפש? שעם ישראל הקדוש ברוך הוא אומר להם: דבר אל בני ישראל ויסעו. יש ים לפנינו. לא, ויסעו. אז נחשון קופץ ראשון למים. זה מה שנאמר, נכון? ולא רק נחשון, אלא שבט יהודה, ואנשים פשוט מתחילים להיכנס לתוך הים. חז"ל אומרים שעם ישראל באו עד צווארם במים, עד שבאו מים עד נפש, עד שכבר אי אפשר לנשום יותר, אם ניכנס עוד צעד אחד, כבר לא נוכל לנשום. ורק אז קרה לפניהם השם את הים. אז זה עוד חיזוק, זה אמנם לא כל כולם. באו מים עד נפש. טוב, גם במקווה לא צריך לטבוע. אבל אה בסדר, עד כאן וזהו. לא לא נכנסו כל כולם במים כמו מקווה, אבל זה בכל זאת מחזק את הדימוי הזה של המקווה. כן. למה צריך להגיד שהטהרה זה דווקא לעם ישראל ולא לנח? יכול להיות ש למה המבול זה היה לעולם עצמו, למציאות עצמה, שהקלקלו אותה, ונח הוא לא בהחלט, אבל נח הוא גם חלק מהמציאות, הוא גם חלק מהעולם. הוא גם בתוך תיבה. זה גם גם גם המידות של אולי חצץ מטהר, אני לא יודע. כן, אין חינמי. אני לא לא חושב שזה פוסל את הדימוי הזה של מקווה, אבל אני מציין שזה לא בדיוק אותו דבר. וגם לעם ישראל. כי במקווה אדם רוצה להיטהר הוא כל כולו נכנס תוך המים. אנחנו לא משאירים שום דבר. אנחנו לא אומרים טוב, יש בי חלק טהור שלא ייכנס למים. אין מציאות כזאת. כן, בגלל זה אני שואל, מה ה מטרת הטהרה של הקדוש ברוך הוא זה לא היה דווקא לנח, אלא כן, אתה אומר נח הוא בעצם טהור, הוא לא צריך להיכנס למים. מה שמה שטמא זה העולם, שאר העולם. אז שאר העולם כולו נכנס לתוך המים. בהחלט, אפשר להגיד גם בקריעת ים סוף. עם ישראל הוא טהור, רק המצרים. אבל אמרנו שגם עם ישראל נטמא במ"ט שערי טומאה. זה לא נאמר אבל שהטהרה שלהם הגיעה גם מהר סיני שפסק אזובי מתים? יש בזה משהו, שבהר סיני פסק אזובי מתים, ושמה זה דווקא היה באש. מעניין. שמה זה שמה זה תורה, תורה. אבל חלילה, כן, התורה, התורה היא גם אש דת למו, אבל חלילה לא שורפת אלא מחממת ומחיה. מתוך הדברים האלה בואו נראה רגע את ההקשר. אני עוד מעט ארצה בהמשך להגיד ביאור אחר, לא על פי האדמו"ר הזקן, ביאור אחר על העניין הזה של המבול, למה הקדוש ברוך הוא מחלה ומשמיד את העולם דווקא במים. אבל מכיוון שאנחנו ככה, מטרתנו בשיעור הזה זה לראות את פרשת השבוע באור החסידות ולראות את ההגות של גדולי החסידות, אז נוכל לראות מההקשר שבו מביא, זה תורה אור על פרשת נח, כן, זה על פרשת השבוע. אבל הוא פותח במשהו אחר והוא מאריך מאוד. הקטע הקצר הזה שקראנו, זה כמעט הדבר היחיד שהוא מדבר על נח והמבול. כל השאר זה נושאים אחרים, אבל זה מאוד אופייני לתנועת החסידות שלוקחים איזה רעיון ואומרים עכשיו איפה זה פוגש אותי בחיים, מה זה אומר לי לעבודת השם שלי, כפי שמיד נראה. אז נתחיל מהתחלה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. הנה מים רבים, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. מה זה המים? מה זה אהבה? איזה אהבה מדובר פה? מה יכול להיות, איזה אהבה יכולה להיות מדובר בשיר השירים? אהבת השם. אהבת הקדוש ברוך הוא ואם ישראל. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אומר האדמו"ר הזקן, מים רבים הם כל טרדות הפרנסה והמחשבות בענייני העולם הזה. ועם כל זה, לא יוכלו לכבות את האהבה, שהוא בחינת אהבה נסתרת, שיש בכל נפש מישראל בטבע, מבחינת נפש האלוקית שתאבה לעלות ולהיכלל תמיד למעלה, כשלבת העולם מעליה וכולי וכולי. כלומר, מה אומר האדמו"ר הזקן? האהבה זה כאן לא אהבה של הקדוש ברוך הוא אלינו, אלא אהבה שלנו אליו. אהבת כל אחד מעם ישראל אל הקדוש ברוך הוא. כל אחד מעם ישראל יש בו נפש אלוקית. מאיפה הביטוי הזה נפש אלוקית? מה? כמובן, זה אדמו"ר הזקן, זה אותו אחד, כן, תחילת בעל התניא, תחילת ספר התניא, מופיע שם שבנפש יש שני חלקים, נפש האלוקית ולעומת זאת מה החלק השני? הנפש הבהמית, נכון? אז הנפש האלוקית שבכל אדם, יש בה כל הזמן אהבה מסותרת לקדוש ברוך הוא. ומים רבים, זה כל הטרדות, סערות, כל העולם הזה גועש וסוער, והאדם נתון מדבר לדבר, וגם טרדות פרנסה, וגם בכלל כל המחשבות שבענייני העולם הזה. אבל כל המים הרבים לא מכבים את האהבה. האהבה הזאת תמיד קיימת וכולי. ובמשפט האחרון בפסקה הזאת, הוא אומר ואדרבה, על ידי התלבשותה במים רבים הנ"ל, יכולה להגיע למדרגה יותר גבוהה מקודם שירדה לעולם הזה כאשר יתבאר. כלומר, הטענה שלו כפי שהוא יבאר, זה שדווקא בגלל כל הטרדות והקשיים של ענייני העולם הזה וענייני הפרנסה, דווקא בגלל זה האהבה מתחזקת. והנה בחינת מים רבים הנ"ל נקרא מי נח. וכמו שכתוב אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצוף עלייך ומגער בך. זה בישעיהו נ"ד, שכמו שהקדוש ברוך הוא נשבע שלא יהיה עוד מבול על הארץ, אז ככה הוא נשבע לא לעזוב את עם ישראל. כי הנה נח הוא נחה דרוחה. שהוא בחינת שביתה כי אדם השובת ממלאכתו, כמו שכתוב וישבות ביום השביעי, תרגומו נח ביום השביעי. כן, אז שבת זה בחינה של נח, מנוחה שלמה שאתה רוצה בה וכולי. את העניין הזה של מי נח ונחה דרוחה הוא יבאר בהמשך. עכשיו, הגענו סוף סוף לפסקה שבה עסקנו של למה מבול? כי זה טהרה. ואז הוא אומר ככה: והנה שיעבוד הפרנסה נקרא גם כן מי נח. וכמו אמר חז"ל, שבחר לו אברהם אבינו שיעבוד נגד גיהינום. כלומר, נגד הכוונה היא פה במקום, בתמורה. כלומר, במקום שהאדם יהיה יצטרך לסבול גיהינום, אז בחר אברהם אבינו את השיעבוד, השיעבוד הזה של הפרנסה. שכמו שאי אפשר לנשמה לבוא בגן עדן, ליהנות מזיו השכינה, עד שתרד קודם לכן בגיהינום. כמו שאמרו לגבי אחר, מופיע בגמרא שאחר, אלוהו אלישע בן אבויה, אז אז אמרו שלא נתנו לו להיכנס לגן עדן ולא לגיהינום. לא לגן עדן בגלל כל העבירות שעבר, ולא לגיהינום כי הוא למד הרבה תורה. אז אמר רבי מאיר, כשאני אבוא למעלה, אז אכניסו להיכנס לגיהינום. למה זה זכות להיכנס לגיהינום? כי אחרי שיענישו אותו בגיהינום 12 חודש, אז עונשם של רשעים שבגיהינום 12 חודש, זהו. אז אחרי זה יביאו אותו לגיהינום, בלי שהוא יכנס לגיהינום. לא יוכל להיכנס לגיהינום. אחרי זה יביאו אותו לגן עדן. בלי שיכנס לגיהינום, לא יוכל להיכנס לגן עדן. ובאמת אומרים, שכאשר מת רבי מאיר, עלה עשן מקברו של אחר. והמשיך לעלות עשן. אמר רבי יוחנן, גבורה למקלה רבי. מה זה גבורה? לשרוף את רבך? אמר רבי יוחנן, אגבי, זה רבי, סליחה, רבי אומר. רבי אמר, כשאני אמות, אני אכניסו לגן עדן. ואכן כך היה, שמת רבי, פסק העשן מקברו של אחר. על כל פנים, לעניינינו, אנחנו לומדים כאן, שמה לעשות? כל האדם הוא לא שלם, הוא לא מושלם, ולכן הוא צריך להתייסר בעוונותיו, כדי להגיע לזכותו לגן עדן. אז לכן, על כמו כן, על ידי שיעבוד יכולים לעלות למעלה למעלה מעלה למדרגה יותר גבוהה. כלומר, שיעבוד, שיעבוד של הפרנסה, הטורח של הפרנסה, כל הקשיים של הפרנסה, וענייני העולם הזה, אז זה למעשה מאפשר לנו להיזדכך מעוונותינו ולהגיע לגן עדן. ולכן, זה המים הרבים, זה הסערות של העולם הזה, וזה מי נח, זה המבול, שהוא בחינת נחה דרוחה. הוא בסופו של דבר מביא לנו מנוחה של ה של הרוח, כי על ידי זה זוכים, כמו שהוא אומר בסיום הפסקה הזאת, בתחילת שורה אצלכם, והוא בחינת מים רבים הנ"ל, שנקרא מי נח, שהוא בחינת נחה דרוחה, לפי שעל ידי בחינת מים רבים הנ"ל, מתעלה הנשמה למדרגה יותר גבוהה מקודם התלבשותה. שהייתה רק נהנית מזיו השכינה. זיו השכינה זה קטן. מה זה זיו השכינה? זה רק זיו. לפני שהנשמה ירדה לעולם הזה, נהנתה מזיו השכינה. עכשיו היא סובלת בכל הטרדות של העולם הזה. אבל בזכות הסבל הזה, היא תגיע למדרגה עוד יותר גבוהה. כממר חז"ל, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא. לפי שהוא בחינת יתרון האור מתוך החושך דווקא. שהוא בחינת התכפייה סתרא אחרא ויתפך חשוכא לנהורא. כלומר, יש פסוק שאומר כיתרון האור מן החושך. טובה חכמה מן הסכלות, כך אומר קהלת. כיתרון האור מן החושך. מסביר האדמו"ר הזקן על פי חז"ל, שיתרון האור מן החושך זה מה זה זה צריך חידוש, וזה צריך את שלמה המלך, החכם מכל אדם, שילמד אותי שהאור יותר טוב מהחושך? זה לא ממה היתרון, לא יתרון האור מן החושך במובן שהאור יותר טוב מהחושך, אלא יתרון האור מן החושך, מתוך החושך. זה ממ מן המתוך. מתוך שאדם נמצא בחושך, הוא מבין את מעלת האור. ולכן בגלל שאדם נמצא בעולם הזה בייסורים, בקשיים, בטרדות, ב בלבולים של ענייני העולם הזה והפרנסה, מתוך זה הוא מזהה את האור. שכשיעשה כל היום בעניינים גשמיים, בטרדות הפרנסה, שמה נקראים חושך, ומתבונן אחר כך בתפילה, איך שאין לך חסד מלמטה, שאין לו מזל מלמטה, וכולי, שמה המזלות, שמופיעים חיות כל העולם הזה, וכולי וכולי. אז כשהוא רואה את כל הדברים האלה, והוא רק בחינת זיו השכינה בלבד, שכן, הוא רואה, הוא מדבר פה על המזלות, שמקבלים מ-70 שרים, והשרים מהאופנים, והאופנים המלאכים. והם כולם מקבלים ממלכותו יתברך, וכל מלכותו יתברך, זה רק זיו השכינה. וזה רק זיו והערה בעלמא, לעומת מהותו ועצמותו יתברך. כל מה שאנחנו קולטים בעולם הזה זה כאינו חפץ לעומת כל המדרגות העליונות שהמקסימום שהנשמה בעולם העליון יכולה להגיע זה הזיו, שזה השכינה, אבל הקדוש ברוך הוא עצמו, עין לא ראתה אלוהים זולתך. עכשיו דווקא מתוך טרדות הפרנסה אדם מבין את הדברים האלה. אני יודע שאני יושב פה כרגע מול חבורה של בחורי ישיבה, יש פה גם אברך אחד, ש לכאורה, לא, אני לא מכיר כל אחד ואת המצב הכלכלי שלו. אבל לכאורה, אין לכם כרגע יותר מדי טרדות פרנסה. סמוכים על שולחן ההורים, ובסך הכל מסתדרים פחות או יותר. כל אחד בצורה, אולי טיפה שונה, עד כמה ההורים מממנים את הבן בגיל כזה או לא. אבל בסך הכל אוכל יש מהישיבה, מגורים בישיבה. אין פה איזה טרדות פרנסה יותר מדי. יש פה כאלה שכבר רוצים לדייטים, אז זה גם לפעמים עולה כסף. אז צריך לחשוב כסף מנהלן. לא במקרה זה במסכת קידושין כסף מנהלן. בקיצור, אבל הגמרא אומרת במסכת קידושין, שאדם חייב קודם כל ללמוד תורה ואחר כך לשאת אישה. שכן, רחיים בצווארו ויעסוק בתורה. אדם מתחתן, נהיה רחיים בצווארו. זה דבר לא פשוט. זה שוב, האדמו"ר הזקן אומר פה דברים ששומעין לכאורה, זה היה להם דברים שהם הייסורים הגדולים. בדרך כלל מה שמטריד בחורים צעירים זה דברים אחרים. מטריד התמודדות עם היצר. מטריד מה יהיה עליי? מה אני אהיה כשאני אהיה גדול? איזה מקצוע אני אעבוד? עם מי אני אתחתן? אלה דברים שבדרך כלל מטרידים בגילאים של בחורים צעירים. איך אני מה איך אני הסתדר בצבא? לא יודע, כל אחד בשלב שלו. איך אני אלמד תורה? מה אני, מה השאיפות שלי בלימוד תורה? האם אני אצליח אותם? אבל בעולם האמיתי, כמו שאומרים, יש יש באמת קשיים שהם לפעמים מטלטלים את האדם טלטלה רבתי. מים רבים. וכשאדם נמצא, אנחנו מכירים שאנשים היו בקשיים כלכליים קשים, אז הם ממש עשו מעשים קיצוניים, נוראים ואיומים. זה לא דבר קל. זה ניסיון מורכב לאדם. להיות במצב של קושי כלכלי. אבל אומר האדמו"ר הזקן, אדם שצולח את הקושי הזה, הוא מתבונן בתפילה והוא אומר הכל משמיים. פרנסה זה משמיים. בזמנו הייתי רב קהילה בחולון, והיה יהודי פשוט, שיפוצניק. פשוט שבפשוטים, אם אם פעם היה יהודי פשוט זה הוא. ו הוא היה קשה יום ובקושי ככה מדבר לדבר, מתפרנס ככה שיפוצניק, אבל לא איזה אה לא יודע. יותר הנדמן כזה, ועושה כל מיני דברים קטנים ולא היה הרבה לקוחות וגם יהודי מבוגר, לא יודע. בפועל הוא ניגש אליי, זה זה ממש כמו איזה סיפור חסידי כזה. זה סיפור חסידי אמיתי, אבל מהחיים. הוא ניגש אליי יום לפני ערב ראש השנה. זאת אומרת, אה נגיד ניגש אליי עכשיו, אז מחר בערב זה ליל ראש השנה. אומר לי תשמע, אני פונה אליך כי אתה הרב שלי, אתה הרב בבית הכנסת. אה, אני לא נעים לי לגשת לאף אחד אחר. אין לי מה לאכול בראש השנה. לי ולמשפחה, אין לי, אני כבר באוברדרפט בבנק, עד המקסימום שאני מסוגל. לא יתנו לי שום דבר, כבר לקחתי הלוואות. ו וזהו. אין לי איך לקנות אוכל לראש השנה. מה אני אעשה? וואו, זה הייתי אז רב צעיר ו זה זה פתאום אתה נפגש ככה באיזה שאלה כזאת ומה אתה אמור לעשות ככה טוב, אז קודם כל אני אפשר לשאול, כאילו יש לי איזה, גם הייתי דלפון, כאילו רבנים בדרך כלל זה לא איזה מקצוע שמרוויחים יותר מדי כסף. אז זה לא הגעתי למצב הזה שלו, אבל לא שאני יכול עכשיו אה ללוות לו, לתת לו מתנה, איזה סכום משמעותי. אז אמרתי לו תשמע, אה קודם כל צריך להתפלל על זה ובעזרת השם יברך אותך וזה וגם תגש אליי היום בערב ואני אשתדל לעזור. כאילו, פנה אליי כי לא היה לו נעים לפנות לאחרים. אמרתי אני אפנה לכמה אנשים שנגייס ביחד איזה שהוא סכום שיכול לעזור לו לא רק לראש השנה, לעזור לו ככה לשרוד עד שהוא יסתדר. טוב, זה היה באמצע היום. בתפילת ערבית הוא ניגש אליי, פנים מאירות והוא אומר לי, עזוב, אני לא רוצה כלום. אמרתי לו, מה זאת אומרת? אני כבר באמצע לארגן, אנחנו בעזרת השם יהיה בסדר. אומר, לא, אני החלטתי שאני בוטח בקדוש ברוך הוא. פרנסה זה משמיים ואני לא רוצה מתנת בשר ודם. אני רוצה רק את השם. אמרתי לו, תשמע, זה גם שפנית אליי זה גם מהשם, אני גם שליח של הקדוש ברוך הוא, משתדל להיות. ואם פנית אליי אז הקדוש ברוך הוא שאל אותי, להקשיב לך ולתת. לא, אני רוצה רק מהשם. טוב, מה אני אגיד? אני אמרתי מחר אני אתקש איתו. למחרת בתפילת שחרית, הוא בא אליי, פנים מאוד יותר בהירות. אומר לך, אמרתי לך שאני רוצה רק מהשם? קיבלתי מהשם. אמרתי לו, מה, ירד לך אוצר מן השמיים? מה, איך זה קרה? אומר, לא, אתמול בערב בא אליי מישהו, אומר לי, תשמע, אני רוצה שיפוצים, ככה וככה וככה. אני רוצה אצלי בבית איזה שהוא שיפוץ, ואותך, ראיתי צדיק לפניי בדור הזה, אותך אני רוצה שתעשה לי את השיפוץ הזה, ואני אתן לך מקדמה 10,000 שקל. ככה זה היה ערב ראש השנה. אז ממש לראות את ה מידת הביטחון המוחלט רק בקדוש ברוך הוא, לא רוצה מתנת בשר ודם, והנה זה מתקשם לו, ככה מדהים. אז אדם, אפילו נגיד, אדם שהוא שכיר, הוא לא מרגיש עד כדי כך את התלות בריבונו של עולם. אדם שהוא עצמאי, הרבה יותר חזק. כי יהיה לו כוח, לא יהיה לו כוח. אז לא חייבים להגיע למצב כזה של אה של איזה העדר וחוסר ועוני ולא יודעים מה לאכול מחר. אבל אה אבל אה לפעמים דווקא אנשים שהולכים ועובדים והם עצמאיים וכולי, מרגישים הכי חזק את העניין הזה שהפרנסה היא משמיים. ולכן אומר האדמו"ר הזקן בסוף העמוד הראשון, ואחרי התבוננות כל הנ"ל באומק הדעת, יתעורר נפשו בבחינת אהבה ותשוקה נפלאה כרשפש, לצאת מתוך החושך בעולם הגשמי הזה ורק לדווקא בו. כמו שכתוב, מיליב שמיים ומיכה לא חפצתי בארץ. שלא יחפץ כלל לא בגן עדן התחתון ולא בגן עדן העליון והם רק בחינת זיו והערה. הוא רוצה להיכלל בבחינת מהותו ועצמותו יתברך, להשתאה בגוף דמלכה וכולי וכולי. טוב, זה ככה אני אדלג קצת ל תראו בהמשך העמוד, יש כמה קטעים שהדגשתי. ולזאת נקראו מים רבים הנ"ל מי נח, לפי שנעשה על ידי נחה דרוחה, שנעשה מהם תיבת נח, שהוא בחינת תיבות התפילה. תיבה, זה בעברית גם מילה. מילים. אז תיבת נח זה המילים של המנוחה. אחרי כל המים הסוערים, ואחרי כל הקשיים והתחממות בקשיי הפרנסה או הקשיים אחרים של העולם הזה, אז באה תיבה, תיבת נח, בא באות המילים של התפילה, וואו, כשאדם מרגיש שהוא פונה לקדוש ברוך הוא, הוא מתפלל. עכשיו, תראו, כשאדם שברור שככל שאדם חווה את הדברים בעולם, התפילה שלו היא אחרת. כולנו, מקווה, אני מאמין, שכולנו בעקבות המלחמה שפרצה לפני כה שנתיים, כולנו מתפללים אחרת. מרגישים אחרת בתפילה. יש הרבה יותר על מה להתפלל. אתה אז יש פצועים להתפלל עליהם. ברוך השם, החטופים החיים כולם חזרו, אבל ודאי שגם עליהם התפללנו הרבה. אה וזה זה משנה את התפילה שלך. אם באמת אכפת לך מדברים, אה יש לך חברים טובים. לי יש ילדים שנמצאים בעזה. זה עוד יותר חזק, הדאגה של אבא לילדים. אבל גם יש לך חברים טובים בעזה. סתם חיילי צה"ל נמצאים במקומות מסוכנים. זה מעורר את האדם להתפלל, כשיש צרות, כשיש קושי בהתמודדויות בעולם הזה, אז התפילה היא אחרת. זה תיבת נח. זה המילים, התיבות, תיבות התפילה שהם נחה דרוחה. וזהו ויגברו המים מאוד על הארץ, 15 אמה מלמעלה גברו המים, שהוא תגבורת הנפש הבהמית על בחינת הנפש האלוקית בעסק הפרנסה ועניינים הגשמיים. המים גברו על ההרים, זה בעצם הפרנסה והכל עניינים הגשמיים שמתגברים. אבל על ידי זה נעשה אחר כך יתרון האור מן החושך, שדווקא בגלל ההתמודדות ותעלך התיבה על פני המים. ותרום התיבה, התיבה מתרוממת. התפילה מתרוממת מדווקא מתוך הקשיים שעליהם האדם מתפלל. וזה המשפט האחרון שציטטתי לפניכם, זה עוד ממשיך המאמר. וזהו טעות בעלי העסקים, שבדעתם שאין יכולתם להתפלל כל כך כמו היושבי אוהלים. אנשים חושבים, תשאל בעל עסק, איזה אדם שהוא עובד, טרוד וזה, טוב, בחורי ישיבה יכולים להרים תפילה, לכוון כוונות. אנחנו אין לנו זמן, אנחנו ענייני העולם הזה, אנחנו טרודים בעסקים. אדרבה, אומר האדמו"ר הזקן, אופכו. שהם יכולים להתפלל יותר, כי יתרון האור הוא מתוך החושך דווקא. אז כאמור, עד כאן המשל של האדמו"ר הזקן. שהוא בעצם לוקח את המבול כטהרה שהמים זה כל ה קשיי העולם הזה הסוערים, וכשאתה מתגבר עליהם אז בעצם יש איזה שהיא מעלה של נח, של נחה דרוחה, של איזה התעלות רוחנית. הבאתי לפניכם, אני לא נראה את זה בהרחבה, כי אין לנו הרבה זמן. אבל הבאתי לפניכם גם דברים שאומר הרב זצ"ל, הרב קוק זצ"ל במוסר אביך פרק ב' אות א'. ו אני אגיד את זה, אני לא אקרא את זה בפנים, אתם מוזמנים לקרוא את זה בפנים, אבל אני אגיד את זה ממש בקצרה. זה יסוד מפורסם שאומר הרב קוק בהקשר הזה. הוא מביא בסוף דבריו, הוא מביא שזה קשור לתיבת נח. זה שתי הפסקאות האחרונות בדבריו. שבעצם הוא אומר שזה לומדים מהמבול איזושהי דרך כללית למצב לתיקון המידות של האדם. האדם הרבה פעמים כבר קשה לו לשנות את ההרגלים שלו. הוא כבר שבוי באיזה הרגל. ולכן מה שאתה מנסה עוד פעם עוד פעם אתה נופל לאותה נפילה. עוד פעם אתה חוזר לאותה התנהגות פסולה שאתה רוצה להשתחרר ממנה ואתה לא מצליח. אז מה התיקון? רוחו ונשמתו אליו יאסוף. תאסוף אליך את כל הכוחות. אל תעשה כלום. כל מה שתנסה לעשות אתה בעצם תיפול. אז תתכנס בתוך עצמך. יש זמנים שבהם אדם צריך להתכנס. לא לפעול, לא לנסות, לא לעשות. להתכנס פנימה. ואז כשאדם מתכנס פנימה ולא עושה כלום, זה צריך זה אמירה שצריך הרבה ביאור. מה זה אומר בפועל? אנחנו לא נספיק לדבר על זה. אבל שאתה מתכנס פנימה אתה חוזר לשורש נשמתך שהוא טוב. התרגלת כבר לפעול בדרכים שגויות. אבל כשאתה חוזר ומתכנס לתוך נשמתך, הנשמה היא טובה. ולכן אחר כך כשכבר אתה מרגיש שאתה יציב ונכון ו וחזרת לנשמה, עכשיו אתה יכול לאט לאט לנסות לפעול קצת בעולם בתקווה שזה יהיה טובה, שזה יהיה לטובה. אז הרב קוק משווה את זה, הוא מביא את זה בשם הרמח"ל בפירושו לאדרא רבה באדיר במרום, שהרמח"ל מדמה את זה לתיבת נח. המצב בעולם היה כל כך נורא, כל העולם נשחת. אי אפשר, כבר צריך לכנס הכל פנימה כאילו לנקודת הנשמה, אל נקודת התיבה, תיבת נח. ואחר כך כשואולי, אולי כבר הכל טוב, אז שולחים את היונה ואת העורב, זה סוג של ניסיון, האם כבר יכלו המים על פני האדמה? האם כבר אפשר לצאת ולפעול בעולם? אחר כך כשסוף סוף אפשר, אז הקדוש ברוך הוא אומר לנח: צא מן התיבה. כן, אתה יכול אתה יכול כבר לצאת ולא תחזור לאותן דרכים מקולקלות שהעולם היה רגיל אליהן. בהקשר הזה אני חוזר לשאלה הראשונה שבה פתחנו. שוב, זה המשל שאומר פה הרב קוק וזה משל שצריך הרבה להאריך בו איפה זה פוגש אותנו בחיים, מה זה אומר להתכנס לתוך עצמנו וכולי. אבל אני חושב שאם אני חוזר לשאלה הראשונה, שהיא מה בעצם למה בעצם הקדוש ברוך הוא דן את העולם דווקא במבול, דווקא במים? אז במקום לדמות את המבול למקווה, אפשר לדמות אותו גם לסוג של הריון. העובר נמצא בתוך מים. הוא מוקף ומוצף במים. הוא ניזון בלי קשר לעולם החיצוני. ויש בו, כבר מרגע ההפריה, מרגע יצירת התא הראשון, יש בו כבר את המטען הגנטי שיתפתח בעתיד לאדם שלם. זה מאוד דומה למבול. המבול תיבת נח מוקפת במים מכל הכיוונים, לא רק מלמטה, גם מלמעלה ארובות השמיים נפתחו. היא ממש מוקפת ומוצפת במים. שוכני התיבה ניזונים במשך שנה בלי שום קשר אל העולם החיצון. וכבר מהרגע הראשון, יש בתוך התיבה את ה-DNA שממנו יתפתח אחר כך העולם השלם. אולי זה קשור גם לקריאת ים סוף, שכמו שהזכרתם נכון, גם היא דומה במובן הזה שזה השמדה בתוך מים. עם ישראל לא נמצא הרבה זמן בתוך המים, אבל יש כאן לידה חדשה. עם ישראל נולד מחדש כעם עצמאי. איך אומר הפסוק: לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. זה בדיוק לידה. כמו שאדם נולד מרחם אמו, עם ישראל נולד מתוך הרחם של מצרים. גם רחם זה מלשון רחמים. והמים במהות שלהם זה מים של חיים, מים של חסד. הם מרבים, הם מצמיחים. הם משקים את העולם. ולכן, בין אם אנחנו לוקחים את המשל שאמר האדמו"ר הזקן של מקווה, ובין אם אנחנו לוקחים למשל של רחם שעוטף את העובר במים, בכל מקרה, יש פה מידת החסד שבא על העולם. מבול זה התגברות החסד עד כדי כך שהעולם לא יכול לעמוד בו. אנחנו רגילים לדעת ולזכור שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שהוא לא יכול לעמוד במידת הדין, שיתף מידת הרחמים. אבל באמת גם במידת הרחמים לבד העולם לא יכול לעמוד. זה שפע של גם מידת הדין היא צריכה, נותנת גבולות לדברים. אז זה איזשהו עומק בהקשר של המבול ומתוך הדברים אז למדנו גם את החידוש הגדול של האדמו"ר הזקן, מעבר לפירוש לו על המבול, חשבים שכל המהלך הוא גם איזשהי הבנה עמוקה ביחס לתפילה, ביחס ליחס שלנו אל מידת הביטחון ולהתמודדות עם כל הקשיים המורכבים של העולם הזה, ואיך להפך חשוכה לנהורא. להפוך את כל החושך בהתמודדויות, דווקא לדרכים שיקרבו את האהבה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה. עד כאן להיום. חזק ונתחזק.