בלוג

ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי.

בפרשת השבוע אומר משה רבנו לעם ישראל:
"כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום
לא נפלת ממך ולא רחוקה היא.
לא בשמיים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה".
זה לא בשמיים, זה לא איזה דבר לא מבקשים ממך איזה משהו בלתי אפשרי.
לעלות לשמיים? מי יכול לעלות לשמיים?
אלא
בזמן התורה ודאי זה היה נשמע דבר הזוי, מה איך לעלות לשמיים?
לא בשמיים היא, לא מבקשים ממך מי יעלה השמימה ויקחה לנו.
"ולא מעבר לים היא". מעבר לים יותר פשוט היה גם אז לעבור, אפשר להפליג בספינות.

בדיוק. זה יכול להיות תירוץ טוב. אם זה היה התורה בשמיים, היית אומר טוב, מה אתה רוצה ממני, אני לא יכול לעמוד בזה.
אבל אומרת לך התורה, זה לא בשמיים, זה לא מעבר לים היא. "לאמור מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה".
"אלא כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו".
לא מבקשים ממך דברים שהם בשמיים. מה מבקשים ממך? דברים שהם בפיך ובלבבך לעשותו.
כלומר, יש מצוות שהם בפה: תפילה, ברכה, דיבור נכון, לא לדבר לשון הרע, לא לדבר שקר, לא לנבל את הפה חלילה. דברים כאלה, זה בפה.
יש בלב. איזה מצוות יש בלב?
מה?
תפילין זה עוד מעשה, אתה מניח תפילין כנגד הלב.
אבל מצוות שהם ממש בלב? אהבת השם, יראת השם, אמונה, כל אלה זה מצוות, ייחוד השם, להאמין שהשם אחד.
כל אלה
לא, הילדים
כן, נכון. ואז זה אהבה כמוך, במיוחד זה מתחיל מהמשפחה, ודרך זה עכשיו זה ברור שגם אהבה
לא אהבה רק בלב. בסוף זה משפיע גם על מעשים שאתה עושה.
אבל זה מתחיל מהלב. מתחיל מהאמונות, מתחיל מהרגשות.

וה ובפיך ובלבבך לעשותו. כמובן רוב המצוות הם מצוות במעשה.
הנחת תפילין, אתה בידיים, אתה לוקח, שם על הראש, שם שם על היד, אתה עושה משהו בידיים.
נטילת ידיים, נטילת לולב, נטילת צדקה. רוב המצוות זה מצוות שבסוף אתה עושה אותם בידיים, מעשים, לעשותו.

וכמו שאמר רבי שלמה, אז זה היה יכול להיות תירוץ טוב אם התורה אומרים לך, התורה זה משהו בשמיים, זה מתאים לאנשים שהם מלאכים.
אז אתה תגיד מה אני אעשה, אני לא נבראתי מלאך.
אני לא יכול.
אז התורה אומרת לך, לא, זה מתאים לבני אדם.
אבל בכל זאת, דברי התורה נראים קצת טיפה מוגזמים. האם באמת התורה כל כך קל לקיים אותה?
זה נראה כאילו אומרים לך:
"לא ביקשו ממך משהו בשמיים." מה ביקשו ממך? "בפיך ובלבבך לעשותו", דברים פשוטים, אתה יכול לעשות.
כן, זה דברים שאתה יכול לעשות.
אבל לעמוד בזה יום אחר יום, שעה אחר שעה, לא לסתות מהדרך, תמיד לעשות את הדבר הנכון.
זה כבר דרישה למלאכים.
זה עול מצוות, ככה קוראים לזה.
וזה עול שהוא במובן מסוים בלתי אפשרי.
"אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא."
אין אף אחד שאיננו חוטא.
אז זה תלוי, זה איזה רמה של חטא. יכול להיות חטא חמור מאוד, יכול להיות חטא קל.
אבל עדיין אין אדם שאיננו חוטא בכלל.

אז רש"י בכל זאת מפרש את הפסוקים כפשוטם.
אומר רש"י, "כי קרוב אליך הדבר מאוד" - התורה ניתנה לכם בכתב ובעל פה.
אתם לא צריכים ללכת לשמיים או ללכת מעבר לים כדי לדעת מה לעשות. קיבלת את התורה אליך.
התורה ניתנה לכם בכתב ובעל פה.
גם בכתב קיבלתם תורה שבכתב, גם בעל פה קיבלתם פירושים, אתם יודעים מה לעשות.
עכשיו למה זה חשוב להגיד את זה? כי הרבה פעמים בן אדם באמת לא יודע מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו.
יש מקרים שזה ברור מאוד.
אם אני עכשיו בשרי, אז הקדוש ברוך הוא, אני כרגע באמת בשרי, אכלתי ארוחת צהריים בשרית,
אני יודע שהקדוש ברוך הוא לא רוצה כרגע שאני אוכל גלידה חלבית.
אני יודע, זה דבר פשוט לי לדעת מה הקדוש ברוך הוא רוצה.
אבל לפעמים קשה יותר לדעת מה בדיוק הקדוש ברוך הוא רוצה.
כי זה לא תמיד רק עניין של מצווה או עבירה.
לפעמים

לפעמים יש סיטואציות שהן מורכבות.
אדם אומר לך משהו. מה לענות לו? לענות לו ככה, לענות לו ככה? מה הדרך הנכונה? לא תמיד אתה יודע.
זה לא מצווה או עבירה, אבל אתה מתלבט.
שלא לדבר על דברים אחרים. איזה בית לקנות?
באיזה מקצוע לעבוד? עם מי להתחתן?
אתה בטוח שאתה יודע מראש מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך?
לא תמיד אתה יודע.
אז לכן רש"י אומר, "לא בשמיים היא". התורה ניתנה לכם בכתב ובעל פה.
קיבלתם, בסדר, נכון, לא הכל כתוב בתורה, לא כתוב שמה עם מי להתחתן ומה לעבוד.
אבל תרי"ג מצוות ועוד הרבה פירושים של בעל פה כתובים בתורה, וקיבלתם אותם.
אז אתה לפחות יודע מה הדרך.
אני לא אומר שזה קל, אבל אתה לפחות יודע מה הדבר הנכון לעשות.
ואם אתה לא יודע? תפתח ספר הלכה, תשאל את הרב.
היום יש היום
מאוד קל, יש מנגישים לך את ההלכה בפלאפון, באינטרנט,
ובשיעורים ובטלפון ובכל מקום
זה כל כך מונגש היום שאתה יכול בקלות לדעת.

אז זה קודם כל אמירה אחת שאומרת שהתורה היא קרובה אליך במובן הזה שהיא בידיים שלך, אתה לפחות יודע מה השם אלוהיך שואל מימך.

אומנם זה עדיין לא דבר קל.
אבל אתה יודע גם שהתורה היא מתאימה לך.
לא מבקשים ממך משהו שאיננו מתאים לך. זה בפיך ובלבבך לעשותו.
לא אמרתי קל, אבל זה לא דבר בלתי אפשרי. לא כמו שרבי זושא מניפולי, אחד מגדולי החסידות,
היה נוהג להגיד שכשאני אחרי ה-120 אני אעלה לשמיים, לא ישאלו אותי למה לא היית משה רבנו?
אבל מה כן ישאלו אותי? למה לא היית זושא?
כלומר, כל אחד לא דורשים ממנו להיות מישהו אחר.
מה מבקשים ממך? להיות אתה.
תעשה את הכי טוב שאתה יכול.
הכי טוב שמתאים לך.
אז אדם יכול להגיד, מה? אבל ראיתי בן אדם שהוא תרם כליה. איזה דבר זה. אני לא ככה.
בסדר, מי אמר שזה התפקיד שלך בחיים?
לא כל אחד חייב לעשות אותו דבר.
מה, וראיתי את ההוא שהוא מתנדב בלי סוף, שעות על גבי שעות, לטובת הציבור ולטובת נזקקים ולטובת זה, ואני לא עומד בזה.
אז מה, מי אמר שזה השליחות שלך?
וראיתי את ההוא, שהוא לומד תורה שעות רבות, ואני לא ככה.
מי אמר שזה השליחות שלך?
אתה צריך לעשות הכי טוב שאתה יכול.
התורה ניתנה לך בפיך ובלבבך לעשותו. אתה תהיה, תהיה זושא, אל תהיה זושא.
תהיה אתה.
כלומר, אל תנסה לחקות מישהו אחר.
תהיה אתה בצורה הכי טובה שאתה יכול.

אז זה יסוד אחד: לא לחפש רחוק, כי בסופו של דבר אתה צריך לחפש בתוך עצמך.
התורה ניתנה לך והיא מתאימה לך. מה שהאישיות שלך, זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שאתה תמצה ותבטא את האישיות שלך מהכוח אל הפועל.
על הדבר הזה יש סיפור מאוד מפורסם על
איזיק מקרקוב.
יש בית כנסת בקרקוב שנקרא איזיק שול. שול זה בית כנסת.
יש שם כמה בתי כנסת: טמפל שול וכל מיני.
אז יש שם איזיק שול. למה? זה בית הכנסת של איזיק, יהודי בשם איזיק הוא זה שבנה את הבית כנסת.
והסיפור הוא כזה, היה שמה, עשו שם שיפוץ אז אני לא יודע אם החזירו את הלוח הזה או לא, אבל היה שם לוח אבן גדול, שהיה כתוב בו:
"בית כנסת זה נתרם מכספי האוצר שמצא איזיק".
מאיפה הוא מצא את האוצר? הוא חלם חלום ש כמה פעמים נשנה החלום הזה, שיש אוצר תחת הגשר בוורשה.
עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם הוא חולם. בסוף הגיעה עוטף כבר אמר אני אלך.
הולך לגשר, הוא מגיע לגשר, הוא רואה יש שמה שוטרים קצינים שומרים על הגשר, לא נותנים לאף אחד להתקרב כי חששו מ אויבים או איים שיפוצצו את הגשר.
טוב, אמר אני אנסה לבוא בלילה.
בלילה הוא בא, מתחיל לחפור מתחת לגשר.
פתאום מזנק עליו איזה קצין: מה זה? מה אתה עושה פה? מחבל, אתה רוצה לפוצץ את הגשר.
אמר לו לא, אני תאמין לי, אני פשוט יהודי מקרקוב, חלמתי חלום שיש פה אוצר.
אמר לו תגיד, אתה עושה צחוק?
אתה יודע שאני כל לילה חולם חלום שיש איזה יהודי בקרקוב, קוראים לו איזיק, ואצלו בבית מתחת לתנור יש אוצר?
אז מה, אני אלך עכשיו לקרקוב?
מי אמר שבכלל באמת יש שם יהודי שקוראים לו איזיק? מי אמר שיש לו תנור? מי אמר שיש שם אוצר? תגיד אתה נורמלי?
הלך איזיק לביתו,
שבר את התנור, חיפש מתחת, מצא אוצר. באוצר הזה בנה את בית הכנסת.
ככה הסיפור.
אומנם יש מפקפקים בסיפור הזה אם הוא סיפור אמיתי או לא, אבל בית הכנסת קיים בכל מקרה.
על כל פנים,
למה זה דומה לעניין הזה?
כי אומר לנו רש"י, אומרת לנו הרש"י מפרש ככה את הפסוקים:
התורה היא לא בשמיים, אתה לא צריך ללכת לאיזה משהו אחר.
תהיה אתה. כמו שאומר רבי זושא מניפולי.
אל תהיה משה רבנו, אל תהיה את משה רבנו.
ישאלו אותך האם היית אתה. הקדוש ברוך הוא נתן לך
תכונות כאלה וכאלה, אישיות כזאת וכזאת, כישרונות ויכולות כאלה וכאלה. זה מה שאתה צריך לבטא בעולם.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.

הקדוש ברוך הוא לא נותן לאדם דבר שלא יכול.
נכון, הקדוש ברוך הוא לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד.
האוצר אצלך, נכון.

זה גם קשור לזה שהרבה פעמים אתה מוצא אנשים שהם הולכים לחפש את עצמם.
הולכים להודו, הולכים לתאילנד, הולכים לנפאל, מחפשים את עצמם. בסוף חוזרים הביתה, פתאום הם מגלים את היהדות, פתאום הם מגלים שהאוצר נמצא להם מתחת לאף.
כן. הלך חיפש בכל העולם.

עכשיו, זה על פי פירוש רש"י.
אבל הרמב"ן מפרש אחרת.
הרי איך לא כתוב שהתורה לא בשמיים היא? נדייק, אנחנו הרבה פעמים אומרים התורה לא בשמיים היא, אנחנו מפרשים על פי רש"י.
אבל הרמב"ן אומר תדייקו בפסוק, מה כתוב? "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא בשמיים היא".
איזה מצווה הם קיבלו בדיוק באותו יום?
מצוות התשובה.
"ושבת עד השם אלוהיך ושמעת בקולו". "ואתה תשוב". כתוב שם כמה וכמה פעמים מצוות התשובה וזה בדיוק תמיד, תמיד אנחנו קוראים את זה שבת לפני ראש השנה,
שזה בדיוק מתאים לפני עשרת ימי תשובה.
והנה הפסוקים האלה של מצוות התשובה עליהם נאמר התשובה, לחזור בתשובה, זה לא בשמיים.
לא בשמיים היא, כך אומר הרמב"ן.

הטעם לומר:
"כי גם אם יהיה נידחך בקצה השמיים, ואתה תהיה בגלות ביד עמים, תוכל לשוב אל השם".
חזרה בתשובה זה משהו שאפשר לעשות בכל מקום, בכל זמן, בכל סיטואציה. אין הדבר נפלא ורחוק ממך אלא הוא קרוב אליך בפיך ובלבבך לעשותו.
בשביל לחזור בתשובה, בשביל להרהר בתשובה, אדם לא צריך כסף, הוא לא צריך זמן,
הוא לא צריך מאמצים פיזיים, הוא רק צריך החלטה.
מחשבה של תשובה.
עכשיו, כמובן, השאלה מה זה נקרא לחזור בתשובה?
לחזור בתשובה, אם אדם היה חוטא ופושע ועכשיו הוא רוצה רוצה לשנות את כל אורח חייו מהקצה אל הקצה,
זה באמת דבר קשה מאוד.
צריך מאמצים אדירים בשביל הדבר הזה.
אבל הדבר הזה כנראה קשור לדברים שאומר הרב קוק זצ"ל.
הוא כתב ספר על על התשובה, נקרא אורות התשובה.
ובפתיחה של הרב קוק לאורות התשובה הוא כותב כך:
"התשובה היא מצוות השם" - מצווה לחזור בתשובה - "והמצווה הזו"
כוח הרצון. אבל אני רוצה רגע לחדד על פי דברי הרב קוק זה יותר מובן. שימו לב.
אומר הרב קוק: "התשובה היא מצוות השם, שהיא מצד אחד קלה שבקלות, ומצד שני קשה שבקשות".
למה?
"היא קלה שבקלות כי הרהור תשובה הוא כבר תשובה".
זה הדבר הכי קל שיעבור לאדם בלב הרהור תשובה.
אפילו אם אדם לא עשה כלום, הוא נשאר בדיוק באותה התנהגות שהיה קודם.
אבל היה לו בלב חרטה. היה לו בלב וואי, הלואי שהיה לי כוח לשנות משהו במעשים שלי.
רבותיי, ההרהור הזה הוא כבר תשובה.

והרהור הזה יש לו כוח לשנות המון דברים בעולם.
בהרהור תשובה לבד כבר האדם מתקן המון בעצמו, בעולם.
כי הוא כבר אומר לעצמו: "אני הייתי רוצה להיות אדם טוב".
וברגע שהוא אומר כך לעצמו,
כבר גזר דינו משתנה מהקצה אל הקצה.
כבר ההסתכלות שלו על עצמו, הוא לא אומר, הוא יכול להיות שהוא אומר נכון.
אני כרגע שקוע באיזה הרגלים כאלה ואחרים שאין לי כרגע כוח לשנות אותם.
אבל הייתי רוצה להיות משהו אחר.
יש שיר כזה ששרים אותו בכניסת שבת. "אילו היה לי כוח."
אילו היה לי כוח, הייתי יוצא לשוק, הייתי מכריז ואומר: שבת היום.
מה צריך כוח? כן, צריך כוח.
לצאת לשוק, להגיד: שבת היום. יסתכלו עליך כאילו אתה איזה משוגע.
זה צריך אומץ, צריך עזות לדבר הזה. אבל
אז מה זה השיר הזה "אילו היה לי כוח"?
הוא בא להגיד, באמת באמת קדושת השבת, צריך להתרגש מזה.
אני אמור לצאת עכשיו להגיד: "רבותיי, שבת, איזה זכות!"
אז אולי אני אתבייש, אולי אני לא באמת אעשה את זה.
אבל עצם זה שאדם אומר לעצמו, אם היה לי כוח, הייתי משנה משהו.
הייתי הולך שומר שבת, הייתי הולך ומקפיד יותר בתפילה במניין, הייתי הולך לשיעורי תורה, הייתי משנה ככה, הייתי משנה משהו אחר.
הייתי מתייחס יותר בכבוד לאנשים, הייתי יותר משקיע בקשר עם ההוא.
עצם המחשבה הזאת היא כבר פועלת המון, גם על האדם וגם על העולם כולו.
ולכן מצוות התשובה היא קלה שבקלות. אומנם מצד שני היא קשה שבקשות.
כי לחזור בתשובה שלמה, בתשובה גמורה. הרמב"ם אומר מה היא תשובה גמורה?
שאדם נכשל באיזה חטא, ומתי תדע שחזרת בתשובה גמורה?
שתשוב לאותה סיטואציה בדיוק ויש לך אותו יצר ואותה אותו כוח ואתה יכול לעשות את אותו חטא ואתה נמנע ולא חוטא.
זה נקרא תשובה גמורה.

אבל זה להגיע לתשובה במלואה בעולם ובחיים, זה דבר קשה, מצווה קשה שבקשות.
ממש לחזור בתשובה. אני לא שאפשר, אבל זה קשה.
אבל אומר הרמב"ן, לכן נאמר שהתשובה היא בפיך ובלבבך לעשותו.
לא לזלזל בהרהור תשובה.
במקום אחר בספר אורות התשובה אומר הרב קוק: "צריך להעמיק מאוד באמונת התשובה, ולדעת שבהרהור תשובה לבד מתקנים גם כן הרבה את עצמו ואת העולם".
כמה גדולה התשובה, כמה פועלת התשובה.
אפילו מחשבה של חרטה, מחשבה של רצון.
הדבר הזה עצמו צריך לחזק אותנו במיוחד בפרוס עלינו חודש אלול בכל שנה ושנה,
כשאנחנו, גם אם אנחנו לא מצליחים כל רגע להתגבר על היצר ולהתנער מה ממהכישלונות שלנו, מההרגלים שלנו.
אבל אנחנו אומרים מחדש, אנחנו רוצים להיות טובים.
והתשובה הזאת, המחשבה הזאת, היא בעצם בפיך ובלבבך לעשותו, והיא זו שמעלה את העולם מעלה מעלה.
אולי נגיד עוד משפט אחד, לחזק את הדבר הזה.
יש גמרא במסכת קידושין שהגמרא אומרת שאדם יכול לקדש אישה על תנאי.
אומרת לו למשל: "הרי את מקודשת לי בתנאי שאמא שלי תסכים".
ואז היא מקודשת רק אם אמא שלו תסכים. הוא נתן כבר את הטבעת, היו עדים.
או למשל: "הרי את מקודשת לי בתנאי שתתני לי 100 אלף שקל".
אז אם היא תיתן, הקידושין חלים. ואם היא לא נתנה, אז היא לא מקודשת.
אומרת הגמרא מה הדין אם אדם אמר: "הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, בתנאי שאני צדיק גמור".
מה? יכול להיות צדיק גמור? אומרת הגמרא מקודשת.
ספק מקודשת. למה? שמה הרהר בתשובה. אם הוא הרהר בתשובה באותו רגע,
הרהור תשובה מחשיב אותו כצדיק גמור. תראו מה הכוח של הרהור תשובה.
רבי חנן בן גש אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיכך ריבה להם תורה ומצוות שנאמר: "אדוני חפץ צדקו יגדיל תורה ויאדיר".