בלוג

ערב טוב. ברשות מוריי ורבותיי.

בפרשת ניצבים, בסוף פרשת ניצבים נאמר שמשה רבנו אומר לעם ישראל: "העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ. החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך."

עדות מיוחדת. משה רבנו מעיד בעם ישראל את השמיים ואת הארץ. כשם שהשמיים והארץ קיימים לעולם, כך העדות הזאת קיימת לעולם, לעולם. ניצבות לפניך שתי דרכים.

החיים והמוות, הברכה והקללה. "ובחרת בחיים".

והנה, בסוף פרשת וילך (זה היה בסוף פרשת ניצבים, אנחנו השנה זה שבת אחת עם שתי פרשות, ניצבים וילך). אז בסוף פרשת ניצבים זה מה שכתוב. בסוף פרשת וילך אומר משה רבנו לעם ישראל עוד פעם: "הקהילו אליי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם, ואדברה באוזניהם את כל הדברים האלה, והעידה בם את השמיים ואת הארץ".

אני כבר, בתחילת סוף פרשת ניצבים כבר כתוב: "העידותי בכם היום את השמיים", כבר היעדתי בכם את השמיים ואת הארץ. ומה עכשיו? עוד פעם. "והעידה בם את השמיים ואת הארץ".

וזה העדות, מה שמופיע בסוף פרשת וילך, זה מתייחס לעתידנו. הוא אומר: "אדברה באוזניהם את הדברים האלה", אני אגיד לכם דברים "והעיד בכם את השמיים ואת הארץ". ומה הם הדברים? "וידבר משה באוזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת". עד תומאה: "האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". נניח השמיים והארץ.

אז שירת האזינו זה העדות שמופיעה בסוף פרשת וילך. אבל יש פה בעצם פעמיים עדות של השמיים, למה פעמיים? פעם אחת בסוף פרשת ניצבים, פעם אחת בסוף פרשת וילך. אם נשים לב, זה עדות שונה. אדם לא צריך להעיד פעמיים את אותו דבר.

אם העידת שמישהו גנב כסף, זהו, העדות התקבלה, גמרנו. אם העידת עדות, נתת תעודת יושר למישהו, העידת על היושרה שלו, לא צריך להגיד את זה עוד פעם. אם אתה אומר את זה עוד פעם, זה מתחיל להכשיל. אם אתה חוזר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם על כמה הבן אדם הזה ישר, אז אולי זה אולי יש לך אינטרס בזה. אולי צריך, אם אתה כל כך צריך לשכנע למה הוא ישר, אולי זה לא נשמע כזה ישר.

אז העדות פה לא חוזרת על עצמה. תודה רבה. זה עדות שונה בתכלית.

העדות הראשונה קראנו אותה: "העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ". שמה? "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה". יש לך שתי דרכים, אחת מובילה לגן עדן, אחת מובילה לגיהינום. ואתה צריך לבחור בחיים.

ומהי העדות השנייה בסוף פרשת וילך? "והעידה בם את השמיים ואת הארץ, כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, וסרתם מן הדרך אשר ציוויתי אתכם, וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני אדוני להכעיסו במעשה ידיכם".

כן. אז בפעם הראשונה, העדות הראשונה אומר להם: "יש לכם שתי דרכים, תבחרו בחיים". מה הוא אומר להם פעם ראשונה? "עזבו, אתם אבודים!"

"ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, וסרתם מן הדרך, וקראת אתכם הרעה". נו, ריבונו של עולם, נעה.

קודם כל, למה משה רבנו אומר להם? זהו. ברור שאתם כבר תחתאו. איזה מין אמירה זאת?

למה? מאיפה הוא יודע את זה? "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון". איך הוא יודע? נכון, הוא כבר אמר להם "ממרי הייתם". ובכל זאת, אחרי שהוא אמר להם "ממרי הייתם", אף על פי כן הוא כל הזמן אמר להם: "החיים והמוות, הברכה והקללה, ברכות וקללות". כל פרשת כי תבוא הייתה מלאה בזה.

אבל הסיבה שהוא אומר להם את זה, זה כי הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו. ואומר לו נבואה בפרשת וילך, פרק ל"א פסוק י"ד. הקדוש ברוך הוא אומר למשה נבואה שסותרת את המסר המרכזי של ספר דברים.

ספר דברים, מיתחילתו ועד סופו, המסר שעובר לכל אורך הדרך, יש לכם ברכה וקללה, תבחרו בחיים.

למשל, "והיה אם שמע", אנחנו תכף נקרא את זה בתפילת ערבית. "אם שמוע תשמעו אל כל מצוותיי, לאהבה את השם אלוקיכם ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, אז ונתתי מטר ארצכם בעיתו." "ואם חלילה לא תשמעו", "וכרה אף השם בכם, וצר את השמיים ולא יהיה מטר".

זה למשל בתחילת ספר דברים. פרשת עקב: "עקב אשר תשמעו" אז יהיה טוב. ואם לא תשמעו אז יהיה רע. ראה "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו." "הרבה הר גרזין" פרשת כי תבוא, זה הכל חוזר לעצמו. משה רבנו, בעצם זה המסר, כל הנאום שלו.

יותר מחודש הוא מדבר עם עם ישראל וכל אורך הדרך הוא אומר להם: "תקשיבו, יש לכם שתי דרכים, תבחרו בדרך הטובה". והנה, בסוף ימיו, קורא לו הקדוש ברוך הוא ואומר לו: "ויאמר השם למשה: 'הן קרבו ימיך למות, קרא את יהושע והתייצבו באוהל מועד'."

כן, אבל עכשיו הקדוש ברוך הוא קורא לו, "תיכנסו אתה ויהושע לאוהל מועד".

"ויאמר אדוני אל משה, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ אשר הוא בשמה בקרבו. ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי". כלומר, הקדוש ברוך הוא אומר לו: "תשמע, נכון אתה כל הזמן אומר לעם ישראל יש לכם בחירה חופשית, אתם יכולים לבחור בטוב, יכולים לבחור ברע, אבל אני מספר לך שמה הם יבחרו?"

ברע. "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ." מה זה אלוהי נכר הארץ?

לא בנות הנוכריות, אלוהים הנוכרים. "אלוהי נכר הארץ", זה עבודה זרה. הפסלים. זאת אומרת, אומר השם למשה: "אתה תמות, ברגע שאתה תמות, הן שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה ועובד עבודה זרה".

אף על פי כן הוא לא אומר לו: "תצווה את יהושע שהם לא יעבדו עבודה זרה". הוא אומר לו: "תקשיב, אתה מת, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה". משל למה הדבר דומה? אתם יודעים, אני גם עובד כמורה. תארו לכם, המורה משאיר את הכיתה, נותן להם דף עבודה, תעבדו על הדף עבודה ואני יוצא רגע לדבר עם המנהל, אני חוזר עוד 10 דקות, אני מצפה שתסיימו את הדף עבודה. המורה יוצא מהכיתה. מה קורה ברגע שהמורה יוצא מהכיתה?

זה כבר תלוי. זה כבר תלוי באיזה כיתה. זה תלוי בתלמידים, אולי זה תלוי במורה. אולי זה תלוי במורה איך הוא חינך אותם. נכון. זה תלוי גם בתלמידים. נכון, זה תלוי מאוד. יש כאלה שישר מדרלמוסיה, יש כאלה שישר יעתיקו אחד מהשני את כל התשובות.

אבל הוא לא שיער שזה יהיה ככה.

לכן הוא אומר להם כל הזמן: "תקשיבו, יש לכם שתי דרכים, בבקשה מכם תבחרו בדרך הטובה". ואז אחרי כל ספר דברים, הקדוש ברוך הוא אומר לו: "תקשיב, הם יבחרו בדרך הרעה. ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אותו". ואז מה תהיה התוצאה? עם ישראל מפר את הברית, מה התוצאה?

עונש. "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות".

זאת אומרת, השם אמר, משה אמר לעם ישראל: "יש לכם שתי דרכים, תבחרו בדרך הטובה". אומר לו הקדוש ברוך הוא: "עזוב, אני מבשר לך בשורה רעה, שהם יבחרו בדרך הרעה והם יענשו ומצאו רעות רבות וצרות". זה מה שיקרה.

ולכן משה נאלץ, לא בשמחתו ולא בטובתו, הוא נאלץ לקרוא עוד פעם לעם ישראל: "הקהילו אליי", "תאספו אליי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באוזניהם את הדברים האלה והעידה בם את השמיים ואת הארץ". אני עוד פעם אעיד בהם, אבל הפעם עדות אחרת.

פעם שעברה היעדתי בהם "העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ, שנתתי לפניך את החיים והמוות, את הברכה והקללה ובחרת בחיים". ועכשיו מה אני מעיד? "העידותי בכם היום כי עבות תעבדון. ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון".

ולכן עכשיו העדות היא בפעם שנייה, אבל היא עדות אחרת.

למה הקדוש ברוך הוא אומר נבואה כזאת קשה למשה? האם זה חייב להיות ככה? שברגע, טוב, אתה יכול להגיד סתם, הקדוש ברוך הוא פשוט יודע, הקדוש ברוך הוא יודע את כל העתידות, אז הוא יודע שזה מה שיקרה. אבל בדיוק.

האם אין בחירה חופשית? בחירה חופשית זה אחד מיסודי יסודות של האמונה היהודית. הרי כל המושג של שכר ועונש הוא בנוי על בחירה חופשית. כי אם אתה חושב שאין בחירה חופשית, אז למה מגיע לי עונש? למה חטאתי? כי ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותי בלי בחירה חופשית שאני הייתי חייב לחטוא. או אם הוא עשה מצווה, למה הוא יקבל שכר? הרי הוא עשה את זה כי הקדוש ברוך הוא גרם לו לעשות. אין בחירה, חייב להבין שיש בחירה חופשית.

יותר מזה, הרמב"ם כשהוא מדבר על בחירה חופשית, הוא מדבר על זה בהלכות תשובה. כל המושג של חזרה בתשובה נובע מבחירה חופשית. כי עצם זה שאני, עצם זה שאני יכול לחזור בתשובה, שהלכתי בדרך אחת ועכשיו אני בוחר לשנות וללכת בדרך אחרת, זה בנוי, כל המושג של תשובה בנוי מבחירה חופשית.

אז למה אומר עכשיו השם למשה: "אבוד". "הם יחטאו, אתה תמות, הנך שוכב עם אבותיך והם יקומו אחרי אלוהי נכר הארץ, עבודה זרה ועזבני והפר את בריתי".

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. גם כשהוא היה חי זה קרה. עשו את העגל, לא עשו בפרים לא סופרים. אז מה, מה? גם כשהוא היה חי, הכל ענייני כאמור.

אני חושב שעומק של הדברים הוא כזה.

עם ישראל בשלב הזה, אני אגיד אולי שני דברים. דבר ראשון, עם ישראל בשלב הזה, הוא עם צעיר. בן כמה הוא עכשיו? בשלב הזה של יציאת מצרים, של כניסה לארץ? נגיד 40 שנה. יצאו ממצרים, לפני זה היו עבדים. עכשיו יצאנו מעבדות לחירות.

הוא בן 40, אבל זה לא כמו בן אדם בן 40. בן אדם היום בן 40 בשיא חייו. מה זה בן אדם בן 40? הוא בן אדם תודה, הוא בן אדם עם משפחה הרבה פעמים, הוא בן אדם עם עבודה הרבה פעמים, הוא בן אדם עם קהילה, הוא בן אדם שבשיא חייו.

ועם בן 40 זה עם תינוק, זה עם שבקושי התחיל. עושה את הצעדים הראשונים שלו. עכשיו, מתן תורה. ומתן תורה הם בעצם אפילו עוד לא צועדים את הצעדים הראשונים שלהם, כי כל ה-40 שנה האלה הם בעצם בחממה, הם עטופים בענני כבוד. עמוד ענן עמוד אש הולכים לפניהם, הם מקבלים מן מן השמיים. זה בדיוק כמו תינוק שההורים עוטפים אותו בבגדים, מחממים אותו, מלבישים אותו, מאכילים אותו, הוא לא צריך לדאוג לכלום, הוא לא עושה כלום. ככה עם ישראל במדבר לא עושה כלום. הוא עם תינוק שהקדוש ברוך הוא מטפל בו, משה ואהרון מטפלים בו, הוא לא דואג, לא צריך לדאוג לכלום, לא לפרנסה, לא למלחמות, לא לכלום. חי במדבר בתוך בועה שעוטפים אותו.

גם לא היה בארץ. נכון, בארץ, עכשיו הם עומדים להיכנס לארץ. בארץ יהיו התמודדויות. בארץ יהיו מלחמות, בארץ יש קשיי פרנסה, בארץ יש בעיות חברתיות. פתאום השבט ההוא לא מסתדר עם השכנים שלו מהשבט ההוא, בארץ יש מפגש עם עמים זרים שיש להם אלוהים אחרים. פתאום אתה מתמודד עם החיים.

עכשיו, כל ילד בכל שלב של התבגרות שהוא פתאום מתמודד עם החיים, פתאום יותר קשה. נניח, הילד מתחיל ללכת. הילד פתאום הוא לומד לעמוד, אז הוא נעמד, אבל הוא מחזיק עוד באיזה משהו. ואז פתאום הוא עוזב את הידיים, מצליח לעמוד לבד. מה עושים כל מי שמסביבו?

מוחאים כפיים, מה פתאום? היום לא מוחאים כפיים, רצים להביא את הטלפון לצלם. בסדר, לא משנה, או שהם מוחאים כפיים, או שהם מצלמים אותו. מתרגשים, איזה יופי הוא עמד, שלח תמונות לסבתא.

ומה עכשיו? הילד עוזב את הידיים. ועכשיו הוא עוד חושש, אבל מגיע הרגע שהוא עוזר עוז ואומץ עושה צעד. יאוו! עושה צעד שני בום, הוא נמרח על הרצפה.

האם יש תינוק שלומד ללכת בלי ליפול? אין דבר כזה. אין דבר כזה, אי אפשר שלא ליפול.

אז עכשיו, מה ההורים צריכים להגיד? "אוי ואבוי השם ישמור התינוק שלנו נופל. מעכשיו לעולם לא נרשה לו לעזוב את הידיים". היתכן? מה פתאום? הוא צריך להתבגר. מה, עד גיל 20 תחזיקו אותו על הידיים? עד גיל 120?

או הילד לומד לאכול. עד עכשיו האכלת אותו כל הזמן בכפית. עכשיו אתה שם לו על השולחן כמה חתיכות, הוא לוקח חתיכת תפוח אדמה, בום, זורק.

יש לתינוקות משחק כזה. זורקים על הרצפה. אתה מרים להם, זורקים עוד פעם. מרים, זה משחק.

מרים להם לא אוכל מהרצפה, מרים להם דברים אחרים. אבל בדיוק, בכל שלב, עכשיו פתאום ילד מגיע לכיתה י"א. פתאום יש לו בגרויות. אה, בגרות, פתאום זה קשה הרבה יותר. פתאום הוא מתעצבן מרוב לחץ, פתאום בכל גיל, אחר כך הוא פתאום מגיע לצבא, אחר כך זוגיות. בכל שלב בחיים, כל שלב של התקדמות בחיים, יש את הקשיים שתמיד נופלים בהם. אין התקדמות בלי נפילה.

ולכן אספר לכם עוד סיפור. אחד מהילדים שלי בועז, יש כאלה שמכירים אותו. היום הוא בן 25, ילד גדול. נשוי עם ילד. אבל כשהוא היה ילד ממש קטן, לימדתי אותו לנסוע באופניים.

אז בהתחלה כשאני מלמד אותו לנסוע באופניים, אני מחזיק אותו ממש, יד אחת מקדימה, יד אחת בסבל, ומסיע אותו ומלמד אותו לפדל עם הפדלים, לסובב את הפדלים. יפה. ואז לאט לאט אני עוזב אותו קצת, ושוב תופס אותו, עוזב תופס. ואז לאט לאט אני עוזב אותו והוא מתחיל לפדל ו אבל מראש בועז הוא ילד, היה ילד עקשן שכל דבר היה מפוצץ אותו.

אז מראש אמרתי לו, תקשיב, אתה הולך ליפול. אין דבר כזה לנסוע באופניים בלי ליפול. תדע שתיפול, ואין דבר כזה, אם אתה נופל סימן שאתה תצליח ללמוד לנסוע באופניים. בלי נפילות זה לא הולך. אז תדע, זה לא יהיה, לא ישבור אותך, לא יעצבן אותך.

ואז פעם אחת, באחד הפעמים הראשונות, אני מסיע אותו והוא מצליח ומפדל ומתחיל לתפוס מהירות, ואני כבר רחוק ממנו, אני רץ אחריו, כבר לא עומד בקצב, ופתאום הוא מאבד שיווי משקל ונמרח על האספלט.

ואני, אבא צעיר, הנשימה שלי נעתקת. ואני אומר לעצמי, אני רואה אותו כולו מלא דם. ידיים, רגליים, פרצוף. ואני אומר לעצמי, מה אמא שלו תעשה לי? סתם, אני אומר לעצמי, וואי מסכן, אני לא יכול לראות אותו ככה. ואני בטוח שעוד שנייה הוא כולו בוכה. אני רואה אותו מלא דם.

הוא נחלץ מתחת לאופניים, וצועק לי בשמחה: "יש! עכשיו אני יודע לנסוע באופניים". כי אמרתי לו ש אי אפשר, אי אפשר ללמוד בלי ליפול. אז הנה, עכשיו אני אדע. והאמת היא שזה נכון. זה בדיוק נכון.

כי אי אפשר ללמוד בלי נפילות. וזה מה שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו. עם ישראל נכנס עכשיו לארץ, הוא עומד להתמודד עם התמודדויות שלא היו לו בעבר. מה אתה חושב שזה יכול להיות בלי ליפול? ולכן זה כל כך חשוב להגיד להם. למה משה אומר להם: "ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון"? מה הוא בא לייאש אותם? מה הוא בא להגיד להם? "עזבו, אתם מקרה אבוד, אין לכם סיכוי". זה לא מה שהוא בא להגיד להם. להפך, ההפך הגמור. מה הוא בא להגיד להם?

גם אם תיפלו, אל תתייאשו. תדעו שהכנסתי אתכם לארץ וידעתי שהשחת תשחיתון. כי אם הוא היה אומר להם רק "שתי דרכים, החיים והמוות, הברכה והקללה", ואז פעם ראשונה היו חוטאים בעבודה זרה, מה הם היו מרגישים? "הלך עלינו, זהו, אין סיכוי".

עכשיו זה גלות, זה חורבן, זה אנשים, זה מוות. אומר להם משה רבנו: "רבותיי, ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון". זה הקדוש ברוך הוא אומר לו: "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה". כן, זה בשורה רעה, אבל המטרה שאני אומר לך את זה, זה לא כדי לייאש אותך, להפך, לחזק אתכם, כדי להגיד לכם שזאת הדרך. אם נפלת, סימן שאתה בדרך הנכונה. האם יכול להיות אדם שהוא ללא חטא?

אין אדם ללא חטא. אומר הפסוק: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין דבר כזה. אז אם אתה חוטא, כנראה שאתה צדיק? לא בהכרח. לא בהכרח. גם רשעים חוטאים. אבל אם אתה חוטא, זה לא אומר שאתה לא צדיק. "שבע יפול צדיק וקם".

האמירה פה זה לא רק שהצדיק תמיד קם אחרי הנפילות. הצדיק נופל ונופל עוד פעם ונופל עוד פעם, כי אין דרך אחרת. זה מה שהתורה באה להגיד לנו, היא לא באה להגיד לנו "בסדר, תיפלו, זה סבבה". היא באה להגיד לנו: "גם אם אתה נופל, אל תתייאש". האויב הכי גדול של האדם זה לא היצר הרע. האויב הכי גדול של האדם זה הייאוש. כי יצר הרע, בסדר, יש אויב, נלחמים. פעם אתה מנצח, פעם אתה נכשל, פעם אתה מנצח, פעם אתה נכשל. אבל אם אתה מתייאש, מה קורה?

אתה כבר בכלל לא במלחמה. אתה כבר נופל לגמרי. ולכן על זה אומר משה לעם ישראל את שירת האזינו. זה המטרה של שירת האזינו, להגיד לעם ישראל: "אני יודע שתחטאו ואף על פי כן השם אוהב אתכם". אף על פי כן יש לכם תקומה. ולכן אחרי שהוא העיד בהם את השמיים ואת הארץ, שיש חיים ומוות, ברכה וקללה, הוא מעיד בהם עוד פעם את השמיים ואת הארץ, להגיד לכם: "אני יודע שאתם תיפלו ותקומו".

אז זה הלימוד הגדול, שמתוך הנפילה קמים. וזה בעצם גם הלימוד הגדול לקראת ימי התשובה שאנחנו עומדים בפתחם.

עד כאן להיום. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.