בלוג

ערב טוב. אתמול דיברנו על הנבואה הקשה שמקבל משה רבנו ואומר לעם ישראל ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיטון. אני יודע שלמרות שכל ספר דברים אמרתי לכם אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, חיים ומוות תבחר בחיים. אף על פי כן, משה רבנו מקבל נבואה שעם ישראל ברגע שהוא יחטא, ברגע שהוא ימות, ברגע שמשה רבנו ימות, ינך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ.

אז אתמול הסברנו למה זה ככה. אמרנו שזה דומה לילד שלומד ללכת, תמיד הוא גם נופל בדרך. עם ישראל מתחיל לצעדיו הראשונים בהתמודדות בעולם, זה ברור שהוא גם יכשל. זה ברור שהוא גם יפול, וזה חלק מהדרך. חלק מהדרך של העלייה היא גם הנפילות.

ואף על פי כן, רש"י כבר עומד על הדבר הזה. ואומר לנו רש"י כאשר משה אומר להם ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיטון, אומר רש"י והרי כל ימות יהושע לא השחיתו. שנאמר ויעבוד ישראל את השם כל ימי יהושע. וכל ימי הזקנים אשר יריכו ימים אחרי יהושע. כלומר, אתה רואה שאף על פי שהייתה נבואה שאומרת משה מת, בום, אתם חוטאים. בפועל מה קרה? זה לא קרה. בפועל כאשר משה נפטר, עדיין כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר יריכו ימים אחרי יהושע, לא חתו. מתי התחילו לחטוא? בספר שופטים. ספר שופטים כולו נפילות בלתי פוסקות, אחת אחרי השנייה. אבל בימי יהושע לא היו מנהיגים. נכון. עכשיו, לכאורה, נכון. 300 שנה. לכאורה מה שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו זה לא, זה לא רק יקרה בימי השופטים. זה ברגע שאתה מת, ינך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ.

אז זאת שאלה אחת שיש מקום לשאול פה. ורש"י עונה: מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו. כל זמן שיהושע חי, היה נראה למשה כאילו הוא חי. כלומר, אומנם כתוב שברגע שמשה ימות עם ישראל חוטאים. ובאמת זה קרה. ברגע שמשה מת, עם ישראל התחילו לחטוא. אבל מתי משה מת? לא בגיל 120. נכון, כשיהושע מת. כל זמן שתלמידו של אדם קיים, כל זמן שיהושע קיים, היה נדמה למשה כאילו הוא עצמו קיים. עד כדי כך. שימו לב לעוצמה של הדרך של יהושע. יהושע לא היה איזה מטאור כמו משה רבנו, איזה אחד עם עוצמה כזאת. כן. משה קראו לו פניו. היה לו קרני אור מפניו. אי אפשר היה להביט בו, לא יכלו להביט בו. הוא שם על פניו מסווה, מסכה. לא כזאת מסכה, אלא מסכה שאי אפשר יהיה לראות את זה היה מסכה פיזית להסתיר את האור הרוחני העצום שבקע ממנו ואי אפשר היה להביט בו, זה היה חז"ל אומרים פני משה כפני חמה.

מה זה חמה? שמש. האם אתה יכול להתבונן בשמש? ככה אתה לא יכול להתבונן בפניו של משה רבנו.

חז"ל אומרים שכאשר משה ממנה את יהושע, אז פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה. גם יהושע היה לו איזה הדרת פנים, מאור פנים. אבל זה כמו ירח, כמו לבנה. לבנה אתה יכול להסתכל עליה. היא לא מפיצה כזה אור, היא כן קצת. קצת מאירה. יש הבדל בין לילה ללא ירח, ללילה עם ירח מלא, יש יותר אור, אבל זה קצת, זה עדיין לילה. וזה בעצם מדרגתו של יהושע, לעומת מדרגתו של משה.

אז לכן, הטבע הוא שאם משה איננו, כבר יש משבר מנהיגות גדול, וכבר עם ישראל אמורים לחטוא. מה עשה יהושע? יהושע לא ניסה להיות בעצמו איזה מישהו שמתחרה במשה. אני לא מתחרה במשה. אני רוצה להיות תלמידו של משה. משרת משה. מישהו שממשיך את משה. מלא פעמים בספר יהושע כתוב כאשר ציווה משה, כן עשה יהושע. כל הזמן. כאשר ציווה השם את משה, כאשר ציווה השם את משה, כל הזמן זה חוזר לעצמו. יהושע, זה הייתה הדרך שלו, הנאמנות לדרכו של משה. כי הוא הבין מה שנאמר פה, הוא נמצא פה בנבואה. כתוב שהקדוש ברוך הוא קורא קרא את יהושע והתייצבו באוהל מועד ועצבנו. שניהם באים ביחד לאוהל מועד, וילך משה ויהושע ויתייצבו באוהל מועד, ואז הם שומעים את הנבואה הזאת, ינך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ. ולכן מבין יהושע שהדרך היחידה, הוא לא יכול לבטל את הגזירה הזאת. עם ישראל יחטא. כי כמו שאמרנו, אין, אי אפשר ללכת ללמוד, אי אפשר ללמוד ללכת בלי ליפול בדרך. עם ישראל צריך ללמוד להתמודד עם המציאות, בדרך יש גם נפילות. אבל אומר יהושע, הסיכוי היחיד שלי לדחות את זה, שלפחות יהיה איזה תקופה ראשונית שעם ישראל הולך בדרך השם ולא עובד עבודה זרה בכלל. הדרך היחידה היא להידבק בדרכו של משה. ולתת כל הזמן את התחושה כאילו משה חי. אני, אני רק שליח של משה, אני לא בן אדם בפני עצמי. עכשיו תראו כמה זה קשה למנהיג. קשה. בדרך כלל מנהיג אוהב להגיד אני עשיתי, אני הבאתי, אני פעלתי, אני יצרתי, אני קידמתי הסכמי שלום, אני קידמתי אני ניצחתי במלחמות, אני קידמתי את הכלכלה, אני פיתחתי את החברה, אני פיתחתי את הטכנולוגיה, פיתחתי את הצבא, פיתחתי את התעשייה. רוצה להרגיש שהוא, שהוא עשה. יהושע, הפוך. יהושע כל הזמן אומר אני כלום. אני כמו לבנה. לבנה היא לא רק מאירה פחות מהשמש. מאיפה בא האור של הלבנה? מהשמש. זה מה שאומר יהושע. זה מה שאני מנסה, אני מנסה להיות פני לבנה. אני מנסה להיות תלמיד של משה רבנו, להביא את האור של משה רבנו, להביא אותו גם אל הדור הזה, אל הדור הבא.

אנחנו לא יודעים בוודאות, אנחנו יודעים בערך. כתוב לנו שיהושע נפטר בן 110 שנים. עכשיו, אנחנו לא יודעים בן כמה הוא היה כשהוא הגיע לארץ ישראל. אנחנו יודעים שהוא לפחות היה בן 40. יותר נכון, לפחות בן 60 כשהוא הגיע לארץ. איך אנחנו יודעים? כי בשנה הראשונה, שנייה, שעם ישראל יצאו ממצרים, יהושע כבר היה מהמרגלים. נכון? אז סביר להניח שהוא לפחות בן 20. אנחנו לא יודעים, אולי הוא כבר היה בן 40. אבל סביר להניח לפחות בן 20, הוא כבר נשיא שבט. לפחות בן 20. ועוד 40 שנה הלכו במדבר. אז הגיע לארץ לפחות בן 60. אולי יותר. למשל, כלב גם היה מאותם מרגלים. וזה כתוב במפורש בספר יהושע שאומר כלב בן 80 שנה אנוכי היום. זאת אומרת, שכלב, בזמן שהוא היה מרגל, היה בן 40. אז עברו עוד 40 שנה. זה סביר להניח. סביר להניח, זה לא כתוב במפורש, לכן אני אומר לפחות, לפחות, לפחות 20. סביר יותר להניח בן 40. בן אדם בן 20 בדרך כלל לא מתמנה להיות ראש שבט. אליהו צודק. בדיוק, זה גם מתאים, כלב, יהושע. אז כלב אנחנו יודעים שהיה בן 80. אז נניח, אם הוא היה בן 80 ונפטר בן 110, אז זה 30 שנה בסך הכל. עכשיו, יהושע הצליח לא רק בעצמו לשמור על עם ישראל, אלא גם כל ימי הזקנים אשר יריכו ימים אחרי יהושע. כל הסנהדרין, הזקנים שהיו בזמן יהושע, יהושע הנחה אותם להנהיג את עם ישראל בדרך הזאת. אתם לא מנסים עכשיו משהו חדש. מנסים לשמר את הכוח של משה כמה שיותר. משל למה הדבר דומה? אדם נוסע ופתאום נוסע באוטו והוא רואה שהדלק הולך להיגמר. הוא נוסע, בארץ ישראל אין כמעט מקומות כאלה, אבל בחוץ לארץ יש מקומות שאתה נוסע לפעמים מאות קילומטרים ואין תחנת דלק. כבישים ארוכים, ריקים, אין תחנת דלק. עברת את התחנה הקודמת. עכשיו אתה רואה זה הולך נגמר, נגמר, נגמר, נגמר, נגמר. ופתאום המנוע משתעל שיעול אחרון ונכבה המנוע. אם אתה רוצה להתקדם כמה שיותר, פשוט תעביר לניוטרל, ותן לזה עם התנופה, יש תנופה, נכון? כמה אתה צריך להתקדם? עוד 200 מטר, תלוי אם אתה בירידה, אה, עוד קצת. לא צריך הרבה להתקדם. אבל כמה אבל כמה אתה יכול להתקדם יותר עם התנופה, אתה מתקדם עם התנופה. זה מה שאומר יהושע. אנחנו תראו, ברגע שכתוב, ינך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה. ברגע שמשה מת, עם ישראל ישחיטו את דרכם ויחטאו. אז מה הפתרון שלנו? להמשיך את התנופה. יש את התנופה עם משה רבנו, אנחנו לא עכשיו מנסים לשלב ראשון, לא מנסים עכשיו לעשות משהו חדש. אנחנו יודעים אין לנו דלק. אנחנו צריכים רק לקחת את האור של משה, את הכוח של משה, להמשיך עם התנופה שלו. זה לא דבר נכון בכל מצב. בדרך כלל אדם לא יכול רק להמשיך עם מה שהדור הקודם הביא לו. אדם צריך אדם צריך, קודם כל, ודאי, בטבע העולם, כמה תתקדם עם התנופה? עוד קצת. ומה יהיה אחר כך? אתה צריך לדאוג שיהיה לך דלק. ולכן באמת, כל דור צריך להנהיג, להוביל, לעשות צעדים חדשים. אבל יהושע נושא את הברכה, הוא לא קבע תפילות הרבה ערים. על זה נדבר בהזדמנות אחרת. אבל מה שיהושע הצליח לעשות זה להמשיך את התנופה של משה רבנו. וגם בשם השם חסדי ודאי. אבל לא עד כדי כך, זה לא עבודה זרה. העם שחטו בעגל, זה לא עבודה זרה. לא. זה מסו פפל וכל תמונה. אבל הם עשו את זה לשם שמיים. עשו את הפסל כדי לעבוד את השם. עשו את העגל ואמרו אלה אלוהיך ישראל אשר יעלוך מארץ מצרים. התכוונו שזה לשם.

על כל פנים, הדבר הזה, ההסבר הזה, מבאר לנו עוד נקודה, מדרש מוזר מאוד של חז"ל שעל פי העניין הזה אפשר לבאר אותו.

באו המינים. מי זה המינים? מה זה המינים והמלשינים? מה זה מין? דניאל אומר, נוצרים. באופן עקרוני, מינים זה שם כללי לכופרים. מין זה אדם שהוא כופר. זה יכול להיות שהוא כופר בתורה מן השמיים, יכול להיות שהוא כופר בקדוש ברוך הוא, יכול להיות שהוא כופר בזה שיש אל אחד, והוא חושב שיש יותר מאל אחד. וכן הלאה. הזכרתם את הנוצרים. הנוצרים הרי היו יהודים. ימח שמו וזכרו מיסד הנצרות. היה יהודי. השליחים שלו, התלמידים שלו, היו יהודים. אבל הם באמת נקראים מינים. כי הם היו יהודים שכפרו.

באו המינים אל רבן גמליאל ושאלו אותו, מניין לתחיית המתים מן התורה? הרי אתם היהודים מאמינים בתחיית המתים. איפה זה כתוב? תראה לי איפה זה כתוב. כתוב בתורה תחיית המתים? לא כתוב בשום מקום במפורש. מה? בנביאים. בנביאים יש כמה וכמה מקומות שזה רמוז. למשל והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. אז משמע שיש נפש שנשארת בצרור החיים. אם כי לפסוק הזה יש גם פירושים אחרים.

ביחזקאל מתואר שהעצמות היבשות קמות לתחייה. אבל האם זה יהיה בעתיד שכל האנשים יקומו לתחייה? זה לא כתוב בתנ"ך בשום מקום בצורה כזאת מפורשת. אבל זה מסורת. ככה זה עבר בתורה שבעל פה ואנחנו מאמינים בזה באמונה שלמה. באו המינים לרבן גמליאל ושאלו אותו, מניין לתחיית המתים מן התורה? אמר להם הנה, כתוב בפרשת שבוע.

מה כתוב בפרשת שבוע? ויאמר השם אל משה ינך שוכב עם אבותיך וקם. אתה תמות ותקום. ינך שוכב עם אבותיך וקם. אתה גם תקום לתחייה. עכשיו זה מדרש מוזר מאוד. למה זה כל כך מוזר? כי זה לא ככה כתוב, לא כתוב ינך שוכב עם אבותיך וקם. כתוב ינך שוכב עם אבותיך, פסיק, וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ.

דבר מאוד מוזר. אם אנחנו ככה חותכים פסוקים באמצע, זה אפשר להגיע ל לדברים מאוד חמורים. כן, למשל, אתם יודעים שבפרשה שקראנו בשבוע שעבר, היה מצווה שתי מילים. והיית משוגע. מה זה מצווה? לא, אם אתה לוקח רק שתי המילים האלה, היית משוגע. נכון, זה קללות, והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה. נו מה, אז עכשיו אפשר לחתוך פסוק ולקחת אותו ככה?

זה דבר מאוד מוזר. יש שוב, בדרך הבדיחה, הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, שכתב את הספר מסילת ישרים, אז הוא מתחיל את החיבור שלו ואומר ככה: אמר המחבר, נקודותיים, החיבור הזה לא חיברתיו ללמד את בני האדם דבר שאינו ידוע להם. אלא להזכיר להם את הדברים הידועים להם כבר, ומפורסמים אצלם פרסום גדול. זאת אומרת, הוא אומר, אני לא באתי לחדש חידושים פה בספר הזה. זה ספר מוסר. באתי לעורר את האנשים, באתי להגיד לכם דברים שהם כבר יודעים. כך הוא אומר, לא באתי לחדש חידושים. מה, מישהו לא יודע שצריך להתעורר למצוות? מישהו לא יודע שצריך להיות נקי מעבירות? מישהו לא חושב שזריזות זה מידה טובה? מישהו לא חושב שחסידות זה מידה טובה? כל אחד מבין את זה.

מסילת ישרים בא לעורר את האנשים למה שהם כבר יודעים. אבל תשימו לב למילים שהוא אומר. אמר המחבר, החיבור הזה לא חיברתיו ללמד בני אדם את מה שהם לא יודעים, אלא את מה שהם כן יודעים. עכשיו, עליתנים אמרו, בוא נחתוך את המשפט הזה באמצע, ומה יוצא? אמר המחבר, החיבור הזה לא חיברתיו. היתכן? איך זה שהמחבר אומר החיבור הזה לא חיברתיו? טוב, כי אתה חותך את הפסוק באמצע, אז אתה תגיע ל, ברור, אתה תגיע לדברים לא הגיוניים. נכון. אז מה, רבן גמליאל, רבן גמליאל מתנהג כמו התקשורת? חותך פסוקים באמצע? אז ממילא, רבן גמליאל למי הוא אמר את זה? למינים. באו כופרים, מה יגיד להם תורה שבעל פה, מה יגיד להם ככה קיבלנו הלכה מסיני? לא מאמינים בזה. אז נזף בהם. אבל זה לא רק זה. מיד אחר כך מסופר ששאלו, שאלו תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי, שאלו את רבי שמעון בר יוחאי, תלמידיו, לא אמינים. שאלו אותו מניין תחיית המתים מהתורה. אמר להם מאותו מקום. והגמרא ביבמות אומרת שזה אחד מהפסוקים שאין להם הכרע. זאת אומרת, זה פסוק שאי אפשר להכריע איך לקרוא אותו. לא יודעים איך לקרוא אותו. האם לקרוא ינך שוכב עם אבותיך וקם? או וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ. מה זה לא יודעים איך לקרוא אותו? אם אתה אומר ינך שוכב עם אבותיך וקם, אז איך אתה ממשיך את הפסוק? העם הזה וזנה, איך זה קשור, זה לא קשור. זה לא יכול להיות. אז זה, זה אחרי וזנה יש פסק. וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ, שם יש פסק. וקם זה מרחק קטנה. זה דווקא טעם מחבר, לא טעם מפסיק. פסיקה קטנה, סליחה, פסיקה קטנה. אם כן, מה פשר הדבר? אני חושב שלפי מה שפתחנו, הדבר יהיה מאוד מבואר.

ברור שתחיית המתים, בעיקרון מה זה תחיית המתים? שלעתיד לבוא יקיצו וירננו שוכני עפר. לעתיד לבוא, כל המתים יקומו לתחייה. יש מהפרשנים שאומרים שרק הצדיקים יקומו לתחייה. יש על זה שיעורים שלמים על מה בדיוק יהיה בתחיית המתים ואיך יהיה. אבל יהיה, יהיה תחיית המתים.

אבל יש נכון, מחיי מתים. אבל יש זה ברור שהקדוש ברוך הוא כל הזמן מחיי מתים ברחמים רבים. כל הזמן הוא מחיה אותנו. מה נותן לנו את הכוח? מה הופך אותנו לאנשים חיים ולא למתים? הנשמה שבנו. הרי ברגע שהנשמה פורחת מהאדם, מוטל כאבן שאין לה הופכין, ואינו יכול לזוז ואינו יכול לעשות כלום. אז הנשמה היא זו שמשחייה אותנו. אז הקדוש ברוך הוא הוא זה שהוא מחייה מתים כל הזמן, כל רגע ורגע. בדיוק. המחזיר נשמות לפגרים מתים. אנחנו בלילה, הנשמה עולה למעלה, ואנחנו פגרים מתים. הקדוש ברוך הוא מחיה אותנו כל הזמן. אבל לעתיד לבוא יהיה גם ממש נס של תחיית המתים פשוטו כמשמעו. אני מדגיש את זה עוד עוד מעט אני אספר לכם למה. יש על זה דיונים שונים. אני עוד מעט אספר לכם למה אני מדגיש את זה. אבל ברור שאנחנו מאמינים באמונה שלמה שיבוא משיח, תהיה תחיית המתים, אין בזה שאלה. אלא מה?

יש עוד משמעות של תחיית המתים. תחיית המתים זה לא רק הנס שיהיה לעתיד לבוא. אלא למשל, צדיקים במיתתם קרויים חיים. וכאשר אנחנו לומדים בעולם הזה את דבריו של חכם, שפתותיו דובבות בקבר. הוא כאילו עכשיו אומר את זה בקבר. מכיוון שכאשר יש המשכיות לאדם בעולם הזה, הוא כאילו חי. כמו שאומרת הגמרא, דוד מלך ישראל חי וקיים, יעקב אבינו לא מת. הגמרא מסכת תענית אומרת יעקב אבינו לא מת. אומרת הגמרא, היתכן? הרי קברו אותו, הספידו אותו, חנטו אותו. שחונטים גופה אז מוציאים ממנה את כל האיברים הפנימיים. אי אפשר להישאר בחיים. חנטו את יעקב אבינו, איך הוא נשאר חי? אז הגמרא אומרת, מקיש הוא לזרעו. כתוב הנה מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שביים. מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. אז אין הכוונה שיעקב אבינו פתאום תפגוש אותו בסופר עושה קניות. כי הוא חי. לא, הוא לא חי במובן הזה. הוא חי במובן שצדיקים במיתתם קרויים חיים, ויעקב אבינו אפילו במובן מסוים יותר משאר האבות. למה יותר משאר האבות? כי אברהם אבינו ההמשכיות שלו זה דרך יצחק, אבל לא דרך ישמעאל. יצחק זה דרך יעקב, אבל לא דרך עשיו. יעקב כל זרעו זה עם ישראל, וכולנו קרויים עם ישראל על שם יעקב, שהוא שמו ישראל. אז כל עם ישראל, זה החיים של יעקב אבינו. הנה יעקב אבינו חי בעצם זה שאנחנו פה. שאנחנו אומרים משה אמת ותורתו אמת, ומשה הוא מידת הנצח. בעצם זה שאנחנו עוסקים בתורת משה בלי הפסקה, זה בעצמו משה רבנו חי ונוכח בתוכנו.

בגמרא בכמה מקומות, כאשר אחד האחד מהאמוראים אומר לו משהו, אז אומרים לו משה, שפיר קא אמר. למה קוראים לו משה, זה לא השם שלו. אבל אומרים לו, אתה אתה כאילו משה רבנו מבחינתנו. כי הנשמה של משה רבנו מופיעה כל דור ודור אצל לומדי התורה. אז בעצם משה רבנו, כל עוד אנחנו ממשיכים לנצח ללמוד תורתו ולהמשיך את דרכו, הוא נחשב חי. וכך גם בעצם מה שרש"י אמר על יהושע, שדומה כל זמן שיהושע היה חי, היה דומה למשה כאילו הוא חי. הקדוש ברוך הוא אומר לו ינך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה. ברגע שמשה ימות, עם ישראל יחטא. וראינו שזה לא קרה. רש"י כבר שואל את זה. והרי כל ימות יהושע לא חתו. והתשובה היא שהם כן חתו ברגע שמשה מת, אבל מתי משה מת? כשיהושע מת. כי כל זמן שיהושע חי, כאילו משה חי. כי אומנם כל אחד מאיתנו עוסק בתורתו של משה רבנו, ואנחנו ממשיכים את משה רבנו, אבל האם אנחנו יכולים להגיד שאנחנו ממש ממש המשכיות? כל אחד, זה מישהו פה הוא ממש מרגיש שהוא המשך של משה רבנו? אני לא חושב. כולנו יחד, איך שהוא כן. אבל אדם אחד אין לנו היום בדור שלנו. יהושע היה אדם אחד שהתבטל לחלוטין למשה רבנו, כמו שאמרנו, כמו לבנה לחמה, שכל האור של הלבנה בא מהשמש. ולכן יהושע בעצם ממש מחייה את משה, למרות שמשה כבר נפטר ונקבר ולא יודע יש מקום קבורתו. וכתוב וימת שם משה. אבל הוא כאילו חי. ולכן בעצם, כאשר שואלים את את רבן גמליאל, מניין לתחיית המתים מן התורה? אז הוא אומר הנה, זה גם תחיית המתים. נכון, יהיה גם נס לעתיד לבוא שהמתים יחיו. אבל אל תזלזל גם בדבר הזה, שברגע שיהושע חי, כאילו משה חי. תחיית המתים זה לא רק לעתיד לבוא. זה גם היום. כשאנחנו הולכים בדרכם של אבותינו, הם כאילו חיים.

נסיים בעוד מדרש אחד ששאל אדריאנוס הקיסר הרומאי. שאל את רבי יהושע בן חנניה ואמר לו, לפי התורה שלכם, אני יותר טוב ממשה רבכם. הוא לא אומר משה רבנו, כי הוא לא רב שלו. הוא אומר משה רבכם. אני יותר טוב ממשה רבכם, ויש לי הוכחה מהתורה. איפה הוא חכם מהתורה? שאדריאנוס קיסר יותר טוב ממשה רבנו, איך זה לא להיות? אמר לו כן. כתוב בספר קהלת: לכלב החי הוא טוב מן הארי המת. אז אפילו אם אני כלב, ומשה רבנו אריה, אבל אני חי והוא מת. אז אני יותר טוב ממנו. כתוב לכלב החי הוא טוב מן הארי המת.

אמר לו רבי יהושע בן חנניה, אם אתה כזה חזק, יש לי בקשה. בוא תגזור גזירה שאף אחד ברומא לא ידליק אש שלושה ימים. מה הבעיה? אני הקיסר. גוזר ומקיים. גזר הקיסר שלא להדליק אש שלושה ימים. ולמוחרת בערב הם עולים לגג הארמון. פתאום הם רואים איזה עשן עולה באיזה זווית, בבית. מישהו הדליק אש. שואל אותו מה זה? תרנגול. מה, לא יודע, צריך לבדוק. אולי איזה דוקס היה חולה וחיממו לו מים. אומר לו רבי שמעון חנניה, רגע, זה לגבי האש הזאתי, מה לגבי האש שמה? אני רואה גם שם עשן. זה לא היה אמצע הקיץ כמו עכשיו, זה היה שיא החורף. אז אנשים הדליקו אש להתחמם. ופתאום גם שם עשן, וגם שם עשן, וגם שם עשן. אמר לו מה זה? הקיסר נבוך. לא קיימו את גזרתו.

אמר לו רבי יהושע בן חנניה, אתה רואה, זו הוכחה שמשה רבנו יותר טוב ממך. תראה איך יהודים לא מדליקים אש בשבת, גם אלפי שנים אחרי שמשה רבנו נפטר. ממשיכים לשמור את גזרותיו ואת המצוות שציווה אותנו בשם השם. ואתה לא מקיים את גזרותיך אפילו יום אחד אחרי.

אוקיי, אז הוא הראה לו שאת המצוות של משה שומרים, את המצוות שלו לא. אבל הקושיה הייתה מהפסוק בקהלת. נכון? הרי אז תרצת והוכחת שמשה רבנו יותר חזק. אבל עדיין יש קושיה על הפסוק בקהלת. לכלב החי הוא טוב מן הארי המת.

והתשובה היא, זה לא מראה רק שמשה רבנו יותר חזק. זה מראה שמשה רבנו הוא יותר חי. חי לא מודדים עם זה, האם יש לו דופק. האם הוא הולך ומדבר. מה זה נקרא בן אדם חי? צדיקים במיתתם קרויים חיים. משה רבנו חי וקיים. למה? כי אנחנו לומדים את תורתו ושומרים את המצוות שציווה אותנו בשם השם. בדיוק. עם ישראל גם בפועל חי וקיים ברוך השם. אבל עם ישראל חי מכוח ההמשכיות שלו. גם האבות הקדושים חיים, כל הצדיקים במיתתם קרויים חיים. ולכן, נכון, לכלב החי הוא טוב מן הארי המת. אבל אתה, כלב כמוך, אדריאנוס קיסר, אתה גם כאשר אתה חי, אתה מת. רשעים בחייהם קרויים מתים. ואילו משה רבנו הוא זה שחי. ולכן דווקא מהפסוק הזה, למרות שברור שלא זה הפשט. הפשט הוא ינך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ. אבל באו חז"ל ודרשו ינך שוכב עם אבותיך וקם. כי אף על פי שמשה רבנו ימות, הוא קם. לא רק לעתיד לבוא. הוא כבר קם מיד. כי מיד ברגע שהוא מת, ממשיכים את דרכו, הולכים בתורתו. משה רבנו קם. ולכן בפסוק הזה דרשו חז"ל על דרך הרמז להגיד ינך שוכב עם אבותיך וקם.

רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר: יגדל תורה ויאדיר.