בלוג

ערב טוב, רשות מורי ורבותיי.
הזכרנו כבר השבוע את המצווה המיוחדת של מעמד הברכות והקללות.
שמשה רבנו מצווה את יהושע, את עם ישראל, תודה רבה. שכאשר עם ישראל יגיע אל ארץ ישראל,
יעברו את הירדן, אז יגיעו אל
הר גריזים והר עיבל ושם יעשו מעמד גדול של ברכות וקללות.
ובעצם הם צריכים להגיד "ארור האיש". כאן שישה שבטים עומדים על הר עיבל, שישה שבטים עומדים על הר גריזים. ו
באמצע הלויים עונים ואומרים בקול רם. תודה רבה.
עונים ואומרים "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה."
רגע, "ואמר כל העם אמן."
"ארור האיש ארור מקרה הוא בסתר." "ואמר כל העם אמן." ככה עוד ועוד ועוד דברים, אבל גם זה ארור. אומרים גם ברוך.
"ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה."
וככה על כל ארור אומרים גם ברוך והעם עונים אמן.

אז נקודה אחת היא
למה דווקא עשו את זה באתר הזה, בין הר גריזים להר עיבל?
על זה בעזרת השם נדבר בשבת.
אבל היום אני רוצה לגעת בנקודה אחרת, מתי עשו את המעמד הזה?
בעיקרון בפרשת השבוע כתוב, "והיה ביום אשר תעברו את הירדן,"
"בו ביום תעשו את המעמד."
האם כך זה באמת קרה?
לא היה באותו יום? איך אתה יודע?
היגיון, הצרות. ההיגיון הצרור. איך הם הגיעו, מה ההיגיון הצרור שזה לא קרה ביום שעברו את הירדן?
היו צריכים שהם הלכו דרך קצת, לא?
עם מי? אמן.
אחרי שתיכבשו את יריחו. רגע, מי אמר שזה אחרי שתיכבשו את יריחו? עוברים את הירדן
יכולים ישר ללכת להר גריזים והר עיבל.
זה אפשר, אין בעיה.
עוברים את הירדן מול יריחו. יריחו סוגרת ומסוגרת. הם מתחבים בתוך החומה מפחד.
הם לא רוצים לפתוח את הדלת. בינתיים, עם ישראל יכולים ללכת דרך ההרים
להגיע לשכם, זה לא קרוב כל כך.
אה, זה לא קרוב כל כך. כמה זה רחוק?
לדעתי משהו כמו 40 קילומטר. אתה צודק.
זה לפחות 40 קילומטר מיריחו לשכם.
אם עושים 4 קילומטר בשעה, אז זה 10 שעות.
אז זה לא הגיוני. ואנחנו גם יודעים איפה הם ישנו באותו לילה.
בגלגל. כתוב מפורש, שהם לקחו אבנים מהירדן. בספר יהושע זה מופיע. לקחו אבנים מהירדן.
והקדוש ברוך הוא אומר להם, שימו אותם במלון אשר תלינו בו הלילה. כשאומרים מלון, אין הכוונה פה לפלאג'ה.
הכוונה היא למקום שבו אתם לנים.
זה לא בית מלון.
אפילו לא מלון דרכים. איפה שהם היו?
זה עם, זה לא עשרה אנשים. איפה שהם ישנו?
במחנה, במחנה איפה שהם לנים. זה נקרא המלון.
כל השבטים היו שם?
כל 12 השבטים. לא כולם.
בטח שכן, למה לא? אנשים והילדים של
בסדר, אנשים והילדים של שבט שני וחצי השבטים, נשארו בעבר הירדן, נכון.
נכון.
לעשות מין אנדרטה למעבר הירדן.
זה מסופר בספר יהושע.
איפה שהיו לנים, היה חוסר אבנים?
לא, לקחו אבנים גדולות, ענקיות מתוך הירדן. נציג של כל שבט לקח אבן אחת,
סלע.
ועשו מזה מין פירמידה כזאת, אנדרטה כזאת
בגלגל,
כדי
כך כתוב בספר יהושע: "כי ישאלך בנך מחר לאמור מה האבנים האלה,
ואמרת אליו בייבשה עבר ישראל את הירדן הזה." זה זכר וסימן
למעבר הירדן, שהקדוש ברוך הוא קרע לפנינו את הירדן.
נכון, אבל בכל זאת
זה בכל זאת נס. אני לא יכול לקרוע גם ירדן.
ים יותר קשה, אבל גם ירדן זה די אפשרי.
על כל פנים,
הצדיקים היו עוברים את הירדן, אפשר לעבור בשדה.
כן.
דבר המעניין, שוב, שאנחנו יודעים שהם ישנו באותו לילה בגלגל. זאת אומרת, זה לא רק שזה 10 שעות הלוך,
זה גם 10 שעות חזור.
כי הם צריכים להגיע, הם עברו מול יריחו.
אם הם צריכים ביום אשר תעברו את הירדן,
אז הם צריכים להגיע לשכם וגם לחזור, כי הם לנים בגלגל.
הגלגל זה צמוד ליריחו.
אז איך הולכים 50 שעות הלוך, 50 קילומטר הלוך, 50 קילומטר חזור?
באותו יום. עם שלם, זקנים, נשים וילדים. אולי זקנים לא היה כל כך הרבה,
כי הדור המדבר מתו במדבר. אז נשארו המבוגרים ביותר היו בני 60
על פי הפשט.
כי אלה שהיו בני 20 בחטא המרגלים לא מתו.
אז אוקיי.
אבל עברו 40 שנה מאז, אז הם בני 60. אדם בן 60,
לא קל לו ללכת 50 קילומטר הלוך, 50 קילומטר חזור ביום אחד. ביום אחד.
כיוון אחד זה עלייה.
מכיוון אחד זה עלייה, בשני הכיוונים יש עליות וירידות, עליות וירידות. לא פשוט.
עכשיו לא רק זה,
היום יש למשל טיול שהוא נחשב טיול מפרך
שבני נוער עושים אותו, שנקרא טיול מחוף לחוף.
מחוף הים התיכון
עד חוף הכנרת.
זה בערך קצת פחות מ-70 קילומטר.
60 ומשהו. כן, 60 ומשהו.
כמה ימים זה לוקח?
שלושה ימים.
לבני נוער מלאי מרץ ומוטיבציה.
כי הם באים מתחילים ביום הראשון, הולכים את נחל כזיב מים תיכון, את נחל כזיב עד מעלות.
וביום השני, ממעלות, דרך דרך נחל נריה, הר מירון, עד מירון.
וביום השלישי דרך נחל עמוד עד הכנרת.
אני עשיתי את זה עם הילדים שלי.
זה כל יום בין 20 ל-25 קילומטר.
זה הליכה מפרכת.
וזה רק 20, 25 קילומטר. אתה גומר את היום גמור.
זה לא, אנחנו מדברים פה על 40, 50 קילומטר כל כיוון. זה לא הגיוני.
אז קודם כל שאלה אחת, האם זה באמת קרה? האם באמת עשו את זה ביום שעברו את הירדן?
אין סיכוי. אין סיכוי בדרך הטבע אין סיכוי. אבל יש דעה בחז"ל,
שעל ידי קפיצת הדרך. מה הבעיה? הקדוש ברוך הוא עושה בום.
הוא לא מוחא כפיים, הוא לא צריך להגיד. הוא רק צריך להגיד.
יאללה, עברו ליריחו בום. פתאום הם מוצאים את עצמם בשכם, בין הר גריזים להר עיבל.
טוב, הולכים לישון, בום, פתאום הם מוצאים את עצמם חזרה בגלגל.
זה יכול להיות. אבל בשביל מה הנס הזה? למה לעשות את זה ביום הראשון?
דבר שני,
הקושי השני בעניין הזה, זה שאנחנו מוצאים בספר יהושע,
כתוב בספר יהושע, מסופר שעברו את הירדן, לקחו את האבנים, ישנו בגלגל.
אחר כך מסופר שנלחמו עם יריחו וניצחו את יריחו. אחר כך נלחמו בעיי,
ו
הפסידו.
ואז הרגו את עכן שמעל בחרם.
ואז נלחמו פעם שנייה בערב. ו
ניצחו עוד פעם.
ואז כתוב בסוף פרק שמיני של יהושע, כתוב:
"אז יבנה יהושע מזבח להשם אלוקי ישראל בהר עיבל."
"אבנים גדולות, הברכות והקללות, ככל אשר ציווה השם את משה, כן ציווה משה את יהושע, וכן עשה יהושע."
אבל מה כתוב אצלנו בפרשה? "ביום אשר תעברו."
מה יהושע עשה?
לכאורה אחרי הרבה זמן.
רק בפרק שמיני, אחרי שהוא נלחם עם יריחו, אחרי שהוא נלחם עם העי.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו, אמן.
שתי תשובות בדבר.
תשובה אחת,
אנחנו לא נספיק להגיד הכל, אבל
נגיד תשובה אחת שאומר המלבי"ם,
פרשן שפרש את כל התורה, את כל התנ"ך כולו.
והוא מפרש, הוא מעיין בפרשה שלנו היטב
ואומר שבפרשה שלנו עצמה
יש בעצם
דיוק בפסוקים שאפשר ללמוד מהם את אותו דבר.
הוא אומר קודם כל שהמצווה הזאת בתורה שמופיעה בפרשת שבוע, היא מופיעה כפול. כל דבר כתוב פעמיים.
כתוב כך:
"והיה ביום אשר תעברו את הירדן,
והקמות לך אבנים גדולות וסדת אותם בסיד."
זה כתוב בפסוק ב', פרק כ"ז, פסוק ב'.
שמים לב, "ביום אשר תעברו את הירדן,"
"והקמות לך אבנים גדולות וסדת אותם בסיד." זה פסוק ב'.
רגע, עכשיו אני מקריא לכם
את פסוק ד'.
"והיה בעוברכם את הירדן,
תקימו את האבנים האלה, אשר אנוכי מצווה אתכם היום בהר עיבל וסדת אותם בסיד."
זה כתוב, כבר אמרנו קודם, לא? לקחו אבנים גדולות, סדת אותם בסיד, אחר כך כתוב עוד פעם.
עכשיו לא רק זה, בפעם הראשונה כתוב בפסוק ג', "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך."
שלושה פסוקים אחרי זה כתוב, "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב."
אז כל דבר פה מופיע פעמיים. למה?
אומר המלבי"ם, זה שני מעמדים שונים.
שימו לב, בפסוק ב' כתוב "והיה ביום אשר תעברו את הירדן."
בפסוק ד' לא כתוב "ביום אשר תעברו." מה כתוב? "והיה בעוברכם את הירדן."
לא ביום עצמו.
אחרי שתעברו. מתי שזה נוח.
אז אם זה שני מעמדים, אז מה ההבדל ביניהם?
המעמד הראשון הוא "ביום אשר תעברו את הירדן." לא כתוב איפה. כתוב "והקמות לך אבנים גדולות ותדבת אותם בסיד, וכתבת עליהם את כל דברי התורה הזאת בעוברך."
לא כתוב איפה לשים את האבנים.
אבל כתוב מתי. מתי? "ביום אשר תעברו."
המעמד השני לא כתוב מתי. כתוב, "בעוברכם את הירדן."
אחרי שתעברו. מתי? לא יודע. כמה ימים, שבועות, חודשים, מתי שנוח. תעשו את זה.
אבל מה תעשו? כן כתוב מקום. כתוב,
"והיה בעוברכם את הירדן," בפרק ד',
"תקימו את האבנים האלה אשר אנוכי מצווה אתכם היום בהר עיבל ותסדתם אותם בסיד."
זאת אומרת, המעמד הראשון לא כתוב איפה לעשות, רק כתוב מתי. מתי? "ביום אשר תעברו את הירדן."
המעמד השני לא כתוב מתי. כתוב איפה. איפה? בהר עיבל.
אז למה, קודם כל באמת, שני מעמדים קרו בספר יהושע.
מיד שעוברים את הירדן, כתוב שהקדוש ברוך הוא אומר להם, "קחו לכם אבנים גדולות."
ואיפה תניחו אותם? "במלון אשר תלינו בו הלילה." זאת אומרת, הם עושים את זה באותו יום. מניחים אבנים גדולות.
זה המעמד הראשון. מתי הוא צריך להיות? "ביום אשר תעברו את הירדן."
אבל איפה? לא כתוב איפה. הם שמים אותו במלון, בגלגל.
המעמד השני כתוב,
"בעוברכם את הירדן." בפרק ח'.
כבר כמה וכמה שבועות אחרי שעם ישראל נכנס לארץ,
אז הם הולכים להר גריזים והר עיבל ועושים שם מעמד גדול.
וזה בעצם המעמד השני.
אז מה ההבדל? למה שני מעמדים?
נחפש את ההבדל.
במעמד הראשון כתוב, הראשון כתוב,
"וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך." כתוב את כל דברי התורה.
במעמד השני כתוב, "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת באר היטב."
יש פה הבדל.
המעמד הראשון, אתה רק כותב דברי התורה. המעמד השני אתה כותב "באר היטב." מה זה "באר היטב"?
מה, מה הכוונה לבאר? לפרש, לפרש.
נכון, לבאר זה להסביר, לפרש. אבל רש"י וחז"ל אומרים כך.
רש"י אומרים "באר היטב" ב-70 לשון.
אם זה הסבר, אז זה מה שזה, להסביר.
ל-70 לשון. "באר היטב."
יש פירוש, אני יכול להגיד, אני יכול לפרש בעברית.
את כל אומות העולם. בדיוק.
לתרגם, בדיוק. לפרש,
אני יכול להסביר דברים בשתי דרכים.
אני יכול להסביר למשל ש"באר היטב"
זה להסביר בצורה מצוינת.
בסדר? זה פירוש למילים.
אבל זה כשמישהו רק לא מבין את המילה "באר", הוא לא מבין מה הקשר של המילה הזאת.
אבל אם מישהו לא דובר עברית,
אז אם אני רוצה להסביר לו "באר היטב,"
איך אני אגיד את זה באנגלית למשל?
קלתי אותכם.
איך אומרים להסביר באנגלית? מישהו יודע?
יש כמה מילים. Explain, למשל. הכי פשוט.
הכי פשוט זה "explain." "Explain" זה להסביר,
ו"היטב" "well."
נכון, "explain well."
אז אני, תלוי לאיזה, איזה מטרה אתה מסביר. אם אתה מסביר לבן אדם שלא הבין מה אמרת, אז אתה אומר את אותו דבר בעברית בשפה, במילים אחרות. אבל אם אתה מסביר
לאדם שסובר שפה זרה, אתה פשוט מתרגם לו.
זה נקרא לבאר, זה גם מבאר לו.
כי הוא לא מבין מה אתה אומר.
אתה מתרגם לו, זה מבאר.
כמה שפות היו בארץ אז?
בארץ לא היו אז 70 לשון. אבל היו שבע אומות כנען שדיברו בכמה שפות.
שבע אומות כנען כבר לא היו.
איך לא היו? כל השבעה? לא.
לפחות שישה מתוכם, אני לא רוצה להיכנס, אבל לפחות שישה מתוכם היו.
מה אתה אומר דניאל?
אה. מי שלט ב-70 לשונות? בסנהדרין חייב להיות
לפחות שניים שמדברים 70 לשון.
כדי שכל בן אדם בעולם שיבוא להעיד,
הם יודעים לדבר איתו ולהבין אותו בלי עזרת מתורגמן. מתורגמן עלול לגרום לכך שלא הבנת טוב את הבן אדם.
אז לכן לפחות שני אנשים בסנהדרין חייבים להיות דוברי 70 לשון.
זה קצת לא ברור למה הוא מדבר.
הסנהדרין היה קודם, דבר ראשון.
במצרים, זה לא כל כך קשה. מצרים הייתה אז המעצמה הגדולה ביותר בעולם.
ובמצרים זה היה מרכז העולם. מכל העולם הגיעו למצרים.
עם ישראל היה במצרים, 210 שנה.
וידעו לא רק מצרית. במצרים למדו הרבה שפות.
כמו שבן אדם שחי בארצות הברית היום,
אז הוא ילמד, יכול ללמוד שם מלא שפות.
כי יש שם, אתה יכול שכונה שלמה מדברים רק איטלקית.
שכונה שלמה רק סינית.
בתוך אותה עיר בארצות הברית.
פרעה ידע את זה, לא?
אז לא, פרעה ידע 70 לשון, ויוסף היה היחיד שידע גם 70 לשון וגם עברית. כן.
בדור של פרעה. על כל פנים,
המטרה היא להגיד,
אנחנו עם ישראל, אנחנו לא רק משהו פנימי שלנו. יש לנו שליחות כלפי העולם כולו.
הרבי מליובאוויטש, היה לו כל מיני מבצעים, אתם יודעים, למשל מבצע של הנחת תפילין, מבצע של חלוקת נרות שבת. כל מיני. היה לו גם מבצע,
שהוא קרא לו "7 to 70."
זה גם ככה איזה משחק מילים, כי הבית המפורסם של בית רבנו,
הבית של הרבי מליובאוויטש בארצות הברית,
זה ב-770.
וזה איך אומרים בברוקלין, איך אומרים את זה באנגלית, 770, איך הם קוראים לזה?
770. נכון.
כי זה 7, 70, 770.
אז הוא לקח מבצע ואמר "7 to 70." כלומר 7
ל-70. איזה, מה זה 7 ל-70?
7 מצוות בני נח ל-70 אומות העולם.
חסידי חב"ד השקיעו הרבה כסף. תרגמו
את 7 מצוות בני נח למלא שפות,
והפיצו את זה בכל העולם. בזמנו כשאני גרתי בגוש קטיף ונווה דקלים,
אז גרתי ממש בקצה של היישוב, סמוך לחניונית.
יום אחד מגיע מסוק מעל חניונית,
מפזר מלא פליירים.
עכשיו חלק מהפליירים מהרוח עפו אלינו לחצר.
אני מסתכל, פלייר בערבית.
מי מפזר מעל חניונית פליירים בערבית?
חבדניקים שמלמדים אותם 7 מצוות בני נח.
לא, לא שזה עזר.
לא יודע, אולי היה שם איזה ערבי שחזר בתשובה. יכול להיות.
כן.
למוסלמים זה לא בדיוק, למה אתה אומר?
7 מצוות בני נח הם חייבים.
נכון, המוסלמים יש להם יותר מזה.
המבצע הזה פחות מפורסם, זה נכון. על כל פנים נסיים בכך,
שאמנם,
לא כל העולם שמע בכלל על התורה.
לא כל העולם שמע על 7 מצוות בני נח, אבל אנחנו צריכים לזכור,
שכשאנחנו באים לארץ ישראל, אנחנו לא באים רק בשביל עצמנו. אנחנו באים לתקן עולם
במלכות שדיי. אנחנו באים להחזיר את כל העולם כולו בתשובה. באים להפיץ את התורה
לכל העולם כולו. אז המינימום שאנחנו יכולים לעשות כשאנחנו נכנסים, לא חייב להיות ביום הראשון,
אבל בעוברכם את הירדן, אז הולכים לערבה. אמרנו בשבת בעזרת השם נסביר למה דווקא שם.
ושם עושים איזה שהוא מעמד שכותבים את התורה על האבנים באר היטב, ב-70 לשון,
כדי להגיד התורה היא לכל העולם כולו.
כן, לגמרי, לגמרי. רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."