בלוג

ערב טוב, ושלום מורה ורבותיי. נאמר דברי תורה לעילוי נשמת המנוחה גל גרציה בת לאה,
שהיום יום פקידת שנתה.

לפני שש שנים בערך, נפטר בארץ ישראל יהודי שלא היה שומר תורה ומצוות.
שמו היה פרופסור אדם זרטל.
היה פרופסור לארכיאולוגיה.
והוא כאשר הוא
נכון, הוא נולד בקיבוץ עין שמר.
קיבוץ חילוני של השומר הצעיר.
גדל שם בקיבוץ, התחנך באוניברסיטה, ולימדו אותו כחלק מהארכיאולוגיה, מה שלימדו אותו באוניברסיטת תל אביב, היה שהתנ"ך לא היה ולא נברא.
זה אוסף סיפורים.
סביר להניח שלא היה לא דוד המלך ולא שלמה המלך.
ועם ישראל לא יצא ממצרים.
אולי היה איזה ראש כפר קטן שקראו לו דוד והוא קרא לעצמו מלך. בטח לא היה מלך של כל עם ישראל.
לדעתם בכלל באותה תקופה לא היה בכלל עם שקראו לו עם ישראל. היה אוסף של כל מיני שבטים.
רק לדעתם בתקופה הרבה יותר מאוחרת, אז התחילו להתגבש השבטים האלה לעם, ואז הם המציאו לעצמם היסטוריה וכתבו אותם בתנ"ך.
באוניברסיטת תל אביב, במגמת ארכיאולוגיה.
אנחנו מדברים על שנת 73.
אדם זרטל היה, הוא לחם במלחמת ששת הימים.
הוא היה מילואימניק, קצין בהנדסה קרבית.
במילואים במלחמת יום הכיפורים,
ונפצע קשה במלחמת יום הכיפורים.
שקט בבקשה.
עבר שיקום מאוד ארוך.
עד סוף ימיו, הוא בהתחלה הוא היה בכיסא גלגלים, לא יכול ללכת. עד סוף ימיו הוא היה הולך עם קביים.
לא חזר לגמרי לבריאות מלאה.
אבל גם עוד על כיסא גלגלים הוא למד ארכיאולוגיה באוניברסיטה.
שזה מאוד מורכב, כי אתם ארכיאולוגיה, אתה לא יושב ליד המחשב ורק מתקתק במחשב.
ארכיאולוגיה, אתה צריך להיות בשטח.
אז היו עוזרים לו והביאו אותו לשטח, הזרו לו עם הכיסא גלגלים, ולפעמים זה גבעות ונקיקים ומקומות מורכבים.
אבל הוא הגיע ממקום למקום. טוב.
באיזשהו שלב, אחרי זה היה כבר אחרי מלחמת יום הכיפורים, הוא רצה
לעשות דוקטורט.
עכשיו בארכיאולוגיה יש שני סוגים של מחקרים.
סוג אחד זה מחקר שהוא מחקר עומק. כלומר, אתה לוקח אתר מסוים
ואתה חופר בו לעומק. אתה יכול לקחת בעיר דוד, אתה יכול לקחת במצדה, כל מיני מקומות.
אתה מתחיל לחפור לעומק, שכבה מתחת לשכבה, מתחת לשכבה. ככל שזה יותר עמוק בדרך כלל, אתה חוזר יותר אחורה בהיסטוריה.
סוג שני של חפירות זה נקרא חפירת סקר.
מה זה סקר? כמו שאתה עושה סקר, אתה שואל כמה, אתה לא מראיין עכשיו, אתה יכול לקחת בן אדם אחד ולראיין אותו שעות.
לא. אתה עושה סקר. כל בן אדם אתה שואל אותו שתי דקות משהו, אבל מה שחשוב לך זה לצבור כמה שיותר נתונים.
חפירת סקר, לא חופרים לעומק.
אבל לוקחים אזור גדול יחסית,
ומחפשים שמה מעל פני השטח, כמה שיותר דברים.

בדרך כלל זה עבודה מאוד משעממת, חפירת סקר.
כי אתה לא מוצא איזה ממצאים מאוד מרגשים. מה אתה יכול למצוא? שני חרסים?
איזה מטבע ישן?
אבל היתרון הוא שבמקום שמצאת לא שני חרסים אלא 20 חרסים,
אז אתה מסמן אותו ואומר לעצמך, פה צריך לעשות חפירת עומק.
כי אם פה היה הרבה יותר חרסים, כנראה פה היה גם איזשהו יישוב. אז פה כדאי לחפור.
אז זה נקרא חפירת סקר.
הוא החליט שהוא עושה חפירת סקר בהר המנשה,
זה צפון השומרון.
זה גם קרוב לבית שלו, לקיבוץ עין שמר.
מבחינתו המטרה הייתה
להוכיח שהתנ"ך לא היה ולא נברא.
אפשר להוכיח דבר כזה?
הוא יצא מתוך נקודת הנחה מאוד פשוטה.
אם עם ישראל יצאו ממצרים והגיעו לארץ ישראל, והגיעו לאזור שכם, ויעשו יש מעמד, בפרשה שלנו, יש מצווה, פרשת כי תבוא, בגלל זה אני מספר את זה היום.
פרשת כי תבוא יש מצווה לבנות מזבח ענק בהר עיבל, ולעשות מעמד ענק בין הר גריזים להר עיבל, שזה בשכם.
שזה כל זה זה אזור הר המנשה, ככה זה נקרא.
אבל זה לא רק זה.
לפי התנ"ך, עם ישראל התיישב שם, שבט מנשה.
אמר אדם זרטל,
אם התנ"ך באמת זה סיפור אמיתי,
אז אמורים להיות פה המון ממצאים ארכיאולוגיים.
אני אעשה חפירת סקר,
אני אראה שאין שום דבר
מהתקופה הזאת
בכל אזור הר המנשה.
וזה יוכיח שהתנ"ך לא היה ולא נברא.
כי לא יכול להיות
שכל התנ"ך
זה סיפורים אמיתיים
ולא נשאר מזה שום זכר ארכיאולוגי.
זו הייתה המגמה שלו.
ואז הוא התחיל לחפור, ולהפתעתו,
הוא מוצא בלי סוף ממצאים.
מתקופת יהושע בן נון.
אנחנו יודעים היום בממצאים מדעיים לתארך את הממצאים, לתארך עצמות
של בעלי חיים שנשחטו, יודעים מתי זה נשחטו.
לתארך מבנים, אבנים שנחתכו, מתי נחתכו. לתארך חרסים.
ממתי הם מתי הכלי הזה נוצר. אנחנו יודעים לתארך את זה.
הוא מוצא מלא ממצאים מתקופת יהושע בן נון.
אבל, כן, 3,300 שנה.

הדבר המדהים ביותר
שהוא מוצא מזבח ענק בהר עיבל.
בדיוק מה שכתוב בפרשה שלנו. אני אקריא לכם כמה פסוקים מתוך הפרשה.
כתוב לנו בפרשה:
"ויצב משה וזקני ישראל את העם לאמור:
ביום אשר תעברו את הירדן, אל הארץ אשר השם אלוקיך נותן לך,
והקמות לך אבנים גדולות, וסדת אותם בסיד". תצפה בסיד את האבנים.
"וכתבת עליהם את כל דברי התורה הזאת בעוברך".
"והיה ביומך את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנוכי מצווה אתכם היום בהר עיבל.
ובנית שם מזבח לשם אלוקיך. מזבח אבנים, לא תניף עליהם ברזל.
אבנים שלמות תבנה את מזבח השם אלוקיך, והעלית עליו עולות לשם אלוקיך.
וזבחת שלמים ואכלת שם.
ושמחת לפני השם אלוקיך."

עכשיו האמת היא שגם לפני אדם זרטל, הרבה אנשים חיפשו בהר עיבל
את המזבח.
כי זה לא בשביל חפירת סקר. זה חיפשו מקום מאוד מדויק, כי יש לנו נ"צ. יודעים מאיפה זה הר עיבל. אז בוא נחפש. היו ארכיאולוגים כבר לפניו שחיפשו.
רק מה?
באופן טבעי, יש לנו את הר גריזים והר עיבל.
המעמד של הברכות והקללות היה באמצע.
אלה חצי עם עומדים על הר גריזים, חצי עם עומדים על הר עיבל, הלוויים עומדים באמצע, וקוראים בקול רם את הברכות והקללות.
אז חיפשו כולם, אם זה בהר עיבל, בטח זה נגיד אם פה זה ה
גיא בין ההרים, מן הסתם זה ממש על המורדות פה.
חיפשו, חיפשו ולא מצאו כלום.
אף אחד לא הלה בדעתו לחפש במורדות המזרחיים של הר עיבל. בצד לא ממש מאחורה, אבל בצד ה-90 מעלות. לא חשבו לחפש שם.
אבל האמת היא שלא כתוב בתורה על איזה צד בהר עיבל לבנות את המזבח. כתוב
"תקימו את האבנים האלה בהר עיבל". לא כתוב איפה.
אדם זרטל בכלל לא חיפש.
הוא עשה סקר במטרה לא למצוא כלום.
ולהפתעתו, הוא מוצא מלא, לא רק את זה, הוא מצא מלא מלא דברים.
בין השאר הוא מצא בצד המזרחי של הר עיבל, לכיוון אלון מורה, לכיוון איפה שבאים, נחל תרצה, מה שבאים מכיוון יריחו.
הוא מוצא שמה מזבח ענק.
מבנה גדול למראה. עכשיו, זה לא סתם מזבח. יש הרבה מזבחות שנמצאו
בכל אזור ארץ ישראל. חלקם זה מזבחות של עבודה זרה.
אבל המזבח הזה שונה מכל המזבחות.

למשל,
יש לו כבש.
אנחנו יודעים שכתוב "לא תעלה במעלות על מזבחי". אסור לעלות במעלות, כלומר במדרגות.
חייב כבש.
המזבח בהר עיבל יש לו כבש.
כבש זה מין רמפה כזאת שעולה, כן, מישור משופע שעולה למעלה, כמו משהו שטוב בשביל הנגשה.
מה הסיבה לדבר?
למה לא מדרגות? כשאדם עולה מדרגות הוא מרים את הרגל ככה.
ואז כשהוא מרים את הרגל בצורה יותר חדה, פעם היו הולכים עם שמלות.
אז זה נחשב לא צנוע. כתוב "לא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו".
שאדם הולך רק עם שמלה והוא מרים את הרגל ככה, אז ערוותו כלפי המזבח, זה לא מכבד את המזבח.
אתה תלך בצעדים מדודים קטנים בשביל זה תבנה כבש.
אז עוד דוגמה אחת.
דוגמה נוספת:
בתוך המזבח, המזבח הוא כתוב
"מזבח אדמה תעשה לי". במצווה שמופיעה לנו בסוף פרשת יתרו, כיצד בונים מזבח.
"מזבח אדמה תעשה לי. ואם מזבח אבנים תעשה לי, לא תבנה את הן גזית".
כלומר, אסור לסתת את האבנים.
ובאמת
האבנים במזבח בהר עיבל לא מסותתות.
אבנים טבעיות, כמו שהן. הוא אפשר, שוב, בממצאים ארכיאולוגיים, אתה יכול
לבחון את הדברים. האם סיתתו את זה עם מתכת.
לא, אתה רואה שלא.
אתה רואה שהאבן,
האבנים לא הן לא כולן מרובעות כאלה יפות.
אבנים לפעמים עגולות, לפעמים כל מיני צורות. בנו אותם בצורה כזאת שזה מבנה מלבני מאוד מסודר.
אבל זה כזה קצת, אתם יודעים, החומה היא קצת, למה? כתוב "כי חרבך הנפת עליה ותחלליה". החרב שהיא עשויה מברזל היא מקצרת חיים.
המזבח תפקידו לכפר ולכן המזבח מאריך את חייו של האדם.
ולכן לא מניפים חרב על המזבח. לא מניפים שום ברזל על המזבח.
ובאמת המזבח בהר עיבל בנוי על פי כל חוקי ההלכה.
גם כבש.
גם אבנים לא מסותתות.
גם
בעצם האבנים זה מסגרת כזאת, בפנים יש מזבח אדמה. כמו שכתוב "מזבח אדמה תעשה לי".
בונים את המזבח, כלומר מעטפת קירות מאבן, בפנים אדמה.
ושם
כשהתחילו לחפור בתוך האדמה, מצאו המון המון המון
עצמות של בעלי חיים.
רק בעלי חיים כשרים.
כולם בעלי חיים צעירים.
כי בדרך כלל קורבן שלמים זה זכר תמים בן שנה.
אז לקחו, הם מוצאים שמה כבשים,
עגלים, כלומר פרים הצעירים.
גדיים צעירים של של עז.
רק בעלי חיים טהורים, צעירים. בערך בני שנה.
שזה מאוד מתאים ל לדיני הקורבנות שבתורה.

עכשיו אחד הדברים המדהימים, דרך אגב, במזבחות
הוא משווה את זה לכל מיני מזבחות אחרים שמוצאים בארץ ישראל, מזבחות של עבודה זרה.
שם אין כבש.
שם הרבה פעמים האבנים מסותתות.
שם אפשר למצוא בעלי חיים
לא כשרים.
ועוד דבר, בדרך כלל במזבח של עבודה זרה, אתה תמצא מסביב
מלא פסלים קטנים.
כי אדם בא לעבוד עבודה זרה, הוא בא עם הפסל הקטן שלו.
לעומת זאת, במזבח בהר עיבל, שום פסלים. אין אפילו פסל אחד.
לא צלמית, לא כלום.
אין דברים כאלה.

הדבר הכי מדהים:
יש מה שנקרא חרפושיות.
חרפושיות זה לא החיפושיות זבל הקטנות, אבל זה כן משהו דומה לזה.
זה מין חותמת של אבן שעשו אותה בשבלונה.
זאת אומרת, יש איזה בגודל של חיפושית בערך, משהו כזה. אליפסה כזאתי.
ובדרך כלל יש על זה כל מיני חותמות. מכינים את זה באמצעות שבלונה. כלומר, יצקו, זה לא מאבן.
היו עושים איזשהו תבליט כזה ואז היו יוצקים בתוכו מתכת כנראה,
וזה היה, היו עושים את זה באותה תבנית עשרות ומאות כאלה.
יש חרפושיות מצריות. בדרך כלל זה היה עושים את זה במצרים.
ויש אפשר לזהות, אפשר לראות את הכתב המצרי, ואפשר לראות כל מיני דברים מצריים בחרפושיות האלה.
הדבר המדהים הוא שיש סוג מסוים של חרפושיות שהכינו אותם בשבלונה, אז הן זהות לחלוטין אחת לשנייה.
מצאו 32 כאלה בעולם.
30 מצאו במצרים,
ועוד שתיים בהר עיבל.
איך אם זה הכינו את זה במצרים, הרי לא יכול להיות ששני חרשי מתכת
עבדו במקביל והכינו בדיוק את אותה חרפושית. זה לא עובד ככה.
זה גם חרפושית עם כתב מצרי,
עם סימנים מצריים.
זה דבר שהכינו במצרים.
איך הגיעו שתיים להר עיבל?
אם אתה קורא את התנ"ך אתה מבין את זה מיד.
כי הרי עם ישראל יצאו ממצרים, וביום אשר תעברו את הירדן,
כתוב, מיד שאתם עוברים, צריכים להגיע להר עיבל.
ובהר עיבל, הרי גם במצרים הם לקחו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב ושמלות.
אז הם לוקחים דברים מהמצרים. כנראה היה איזה יהודי שלקח חרפושיות מהמצרים והביא אותם להר עיבל ושם הם נפלו לו ליד המזבח, או שהוא השאיר אותם שם.

אז הדבר הזה הוא באמת מדהים לראות
לראות ממש את ההיסטוריה מול העיניים.
אני זכיתי להיות שם השנה עם תלמידים. טיילנו להר עיבל, זה בדרך כלל מקום
קצת בעייתי, כי זה צמוד לשכם.
היה שם גם פיגוע קשה שנרצח הרב בנימין הרלינג, השם יקום דמו. עשו שמה טיול,
טיול מודרך עם אישור של הצבא, עם ליווי של הצבא.
אבל אז תקפו אותם והם ניהלו קרב. הרב הרלינג בעצמו היה לו נשק, הוא היה מאנשי כיתת הכוננות שם.
והוא השיב אש ובחילופי אש אז הוא נפצע ונהרג.
זה מעל שכם.
מעל שכם.
זה לא נמצא בתוך העיר. אין אין בתים באזור שלך.
כן, אבל על כל פנים הייתי שם השנה עם תלמידים, גם בסיור מודרך, עם ליווי של גדוד שלם של צה"ל.
מדי פעם, לא כל יום אפשר, אבל מדי פעם הם מאפשרים גם להיכנס לקבר יוסף. גם לפעמים מאפשרים
לסייר בהר עיבל. והגענו לשם למזבח, זה ממש מרגש. אתה רואה היסטוריה שאתה רואה את יהושע בן נון עומד שמה
לפני 3,333 שנה, מדבר עם עם ישראל. אומר להם את הדברים, אומרים את הברכות והקללות,
כורטים ברית עם הקדוש ברוך הוא.
דברים מדהימים שאתה רואה ממש את ההיסטוריה מול העיניים שלך. האבנים מדברות.
אתה ממש רואה את ה
היסטוריה קמה לתחייה ואת התנ"ך קם לתחייה.
פרופסור אדם זרטל
בעקבות הממצאים שלו, שינה את גישתו לחלוטין.
הוא חלק על כל הפרופסורים שלו, שלא קיבלו את דבריו.

המרצים שלו באוניברסיטה עדיין טענו
שזה לא יכול להיות.
למה לא יכול להיות?
כי הרי התנ"ך הוא לא אמיתי.
לא היה בכלל עם ישראל באותה תקופה. אז איך יכול להיות שעשו מזבח?
אתם מבינים? יוצאים מנקודת הנחה שלא היה אז עם ישראל.
ואז מתוך הנקודת הנחה הזאת אומרים לך אז לא יכול להיות שזה מזבח של עם ישראל כי לא היה אז עם ישראל.
הלו.
כן, בדיוק. אז אז הנה, אולי
יש אנשים
באוניברסיטת תל אביב.
יש אנשים שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם.
העובדות באות, מתנגשות לך בפרצוף. לא לא. נעיף את העובדות הצידה,
נידבק בתיאוריה שלי. אז זה בעצמו דבר להיפך אני רוצה להגיד,
על פרופסור אדם זרטל שאני זכיתי לפגוש אותו,
הוא אמנם נשאר חילוני, נשאר שמאלני.
אבל אני פגשתי אותו בגוש קטיף.
הוא בא לגוש קטיף לתת הרצאה על הממצאים שלו.
ואני פגשתי אותו שם, הייתי בהרצאה שלו. אדם מרתק ואדם באמת מאוד אמיתי במובן הזה,
שאומר, אני ככה כל כל חיי גדלתי על זה שאין לא היה עם ישראל, לא היה התנ"ך.
גיליתי את הממצאים,
אני מודה על האמת.
הוא עדיין לא האמין שיש אלוהים ואלוהים נתן את התנ"ך.
אבל הוא האמין שזו היסטוריה אמיתית ושאם ישראל יצא ממצרים והגיע לארץ ישראל ועשו מזבחות,
והוא הבין שהתנ"ך הוא סיפור אמיתי שהיה וגם נברא.
ואני חושב שהדבר הזה הוא יש בו הרבה לימוד. גם קודם כל
דבר גדול. זה לא דבר פשוט שאדם מתחנך על משהו, וגדל על משהו. פתאום הוא משנה את כל תפיסת עולמו, משנה את כל מה שהוא מכיר.
חולק על כל הפרופסורים שלו באוניברסיטה.
בסופו של דבר, אם אני זוכר נכון, אז הוא הקים פקולטה חדשה של ארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה.
כי בתל אביב לא רצו לקבל אותו.
אז הוא הלך לאוניברסיטת חיפה, שם הוא הקים הוא היה ראש הפקולטה.
וחפר עוד הרבה מקומות בארץ ישראל, וגילה עוד הרבה מאוד תגליות.
אבל לענייננו הסיפור הזה של פרשת השבוע,
שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה, ומשה מצווה את יהושע, "ובנית שם מזבח לשם אלוקיך, מזבח אבנים,
לא תניף עליהם ברזל. אבנים שלמות תבנה את מזבח השם אלוקיך". וזה מופיע בפרשה שלנו, פרשת כי תבוא.
בספר יהושע
מסופר שוב, סוף פרק ח', "אז יבנה יהושע מזבח לשם אלוקי ישראל בהר עיבל.
אבנים שלמות בנה את מזבח השם. וככל אשר ציווה השם את משה,
כן ציווה משה את יהושע, וכן עשה יהושע".
השמירה של המסורת, השמירה של התורה מדור לדור מדור לדור, זה עוצמה שאתה יכול לראות אותה גם אחרי 3,300 שנה,
וזה חי מול העיניים שלך. ובעזרת השם, זה גם מה שנותן לנו את העוצמה ואת הכוח
להמשיך את המסורת הזאת עוד הלאה למשך אלפי שנים עד לגאולה שלמה בעזרת השם ובמהרה בימינו.
נא לומר קדיש על ישראל. רבי חנניה בן עקשיא אומר:
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות.
שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.