בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
ספר דברים מורכב בעצם משלושה חלקים.
חלק ראשון, דברי מוסר. משה רבנו מספר לעם ישראל את ההיסטוריה שלהם, מספר להם על חטא המרגלים, מספר להם על חטא העגל. מספר להם על עשרת הדיברות. אומר להם את "שמע ישראל". אומר להם דברי מוסר ואמונה יסודיים וחזקים שהם אמורים להוביל אותם בכל השנים הבאות, כאשר הם נכנסים לארץ ישראל.
הם דור חדש שנולד במדבר והם צריכים לשמוע את הדברים ממשה רבנו לפני שהם נכנסים לארץ ישראל.
החלק האחרון של ספר דברים יש ברכות וקללות וקריאה גדולה, כלומר אמירה שאם עם ישראל ישמע בקול השם אז יהיה ברכות. ברוך אתה בעיר, ברוך אתה בשדה, ברוך פרי בטנך ופרי בהמתך, ברוך פרי וכיוצא בזה הכל יתברך.
וחלילה אם עם ישראל לא עושה רצון השם, אז חלילה יבואו הקללות ויש תיאורים מאוד קשים של הקללות, ובסוף מסיים משה רבנו ואומר: "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה. ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך." זה החלק האחרון של הנאום של משה רבנו.
אז יש חלק ראשון, דברי מוסר. חלק אחרון זה בעצם גם דברי מוסר. מה יש באמצע ספר דברים? מלא מצוות. זה נקרא נאום המצוות.
אבל החלק הזה לא שמעתי. נכון, נכון. זה ארבע פרשות. לפחות ארבע. ראה, שופטים, כן, ראה, שופטים, כי תצא, כי תבוא. ארבע מצוות ארבע פרשות שיש בהם הרבה מצוות, המון. פרשות שיש בהם אולי הכי הרבה מצוות כמעט בתורה כולה.
אבל המבנה פה לא לגמרי ברור. כאילו רגע, שנייה, נזכרתי במשהו, לפני שמשה רבנו נפטר, שנייה, אני אשפוך עליכם עוד איזה 200 מצוות שלא הספקתי להגיד. מה זה סתם אוסף מצוות? או שיש פה איזה סדר מובנה? יש משמעות למה דווקא המצוות האלה מופיעות בספר דברים?
כן, אז למה לא אמרו, למה למה משה רבנו נזכר בחודש האחרון לחייו להגיד רק עכשיו את המצוות האלה?
שני פירושים בדבר, ושניהם נכונים ומשלימים זה את זה. דבר ראשון, מאוד ברור שחלק גדול מאוד מהמצוות האלה זה מצוות שהם הכנה לקראת הכניסה לארץ.
כלומר, הרבה פעמים בן אדם מתכונן לקראת משהו. אני במשך הרבה שנים לימדתי בישיבות הסדר. ישיבות שחבר'ה באים ללמוד תורה וגם משרתים בצבא.
אז במשך כל השנים בישיבה, לומדים הרבה דברים. לומדים הלכות שבת, לומדים גמרא, לומדים הלכות כשרות, לומדים הלכות ברכות. לומדים תנ"ך, לומדים אמונה, לומדים פרשת שבוע, לומדים את כל התורה כולה.
אבל בכמה חודשים לפני הגיוס לצבא, מקדישים זמן אינטנסיבי להכנה לצבא. קודם כל, הלכות שרגילים שהרבה פעמים זה שגרתי שנפגשים איתם בצבא.
אבל לא רק הלכות, אלא גם התמודדויות עם כל מיני דילמות. רוחניות, אמוניות, אה, מה כל מיני משברים שקורים לחבר'ה דתיים בצבא. הרבה פעמים בן אדם מגיע לצבא, פתאום כל האנשים סביבו לא מתפללים. והוא כן דתי, והוא כן רוצה להתפלל, אבל זה הרבה יותר קשה כשאתה לבד. הרבה יותר קשה אין לך מניין, נכון.
בקיצור, בקיצור, כן, לפעמים גם מפקדים לא נותנים לך מה שאתה אמור לקבל זמן לתפילה וכדומה.
אז לכן, אני אומר, כמו שבישיבה לקראת הגיוס לצבא משקיעים זמן אינטנסיבי בהכנות לקראת הצבא.
וכמו שבן אדם לפני שהוא מתחתן, אז יש דבר כזה שנקרא הדרכת חתנים והדרכת כלות. יש גם גם הלכות שנוגעות לחיי משפחה.
בדרך כלל כלות יותר עושות את זה. דווקא בעולם הישיבות עושים גם הדרכה לחתנים. כן, כי יש יש גם הלכות שחתנים וכלות צריכים לדעת לקראת בניית משפחה.
ולא רק הלכות, סליחה, אלא גם כל מיני הכנות, הדרכות לזוגיות וכדומה. דברים שאדם צריך לדעת לפני שהוא בונה משפחה.
אז כך, משה רבנו עומד לקראת הכניסה לארץ ישראל. הוא צריך להכין את עם ישראל לקראת הכניסה. ולכן אפשר לראות, לעבור על כל ספר דברים, אנחנו לא נעשה את זה כרגע, אבל אפשר לראות איך כל ספר דברים כולו הוא בעצם מצוות שהם מהוות הכנה לקראת הכניסה לארץ. עוד מעט משה רבנו כבר לא יהיה איתם.
אוקיי, אז למי יבואו? יש מצווה שיהיה סנהדרין. רגע, מי ינהיג אותם? יש מצווה למנות מלך.
כן? אז משה רבנו שמר, זה לא שהוא שכח את המצוות האלה ורגע לפני הסוף אומר: "שניה, שניה, נזכרתי בכמה מצוות, אני אגיד לכם מהר מהר מהר." לא זה העניין. אלו ידעו את המצוות האלה גם קודם לכן. הוא שמר אותם לקראת הכניסה לארץ כי זה הזמן הנכון להכין אותם לקראת הכניסה לארץ.
ויחד עם זה, את כל המצוות האלה, משה רבנו בעצם בונה לפי הסדר של עשרת הדיברות. עשרת הדיברות שניתנו בסיני, ושגם משה רבנו בעצמו בספר דברים חוזר עליהם, משה רבנו מסדר את כל ספר דברים בתור הרחבה לעשרת הדיברות.
איך אנחנו רואים שזו הרחבה? מה המצווה הראשונה בעשרת הדיברות? "אנוכי השם אלוקיך." מצווה להאמין בהשם. מה המצווה השנייה? "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי." מי שרוצה, יש פה רמז בלוחות הברית שמעל ארון הקודש. כן? אז נוח לנו ככה עם ה הכנתי במיוחד לקראת השיעור הזה.
אז אנוכי השם אלוקיך, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. ובאמת, נאום המצוות של משה רבנו פותח "אלה החוקים והמצוות אשר תשמרו לעשות בארץ אשר נתן השם אלוקיכם." מכין אותך לקראת הכניסה לארץ. ומה המצווה הראשונה שמופיעה? לאבד את עבודה זרה. "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים." אנחנו עומדים להיכנס לארץ, אנחנו נתקל. היינו עכשיו 40 שנה במדבר, לא פגשנו אף אחד. ניכנס לארץ, נתקל בעמי כנען שאנחנו גם נילחם בהם.
אבל גם נתחכך איתם. בסוף, מה?
לא פגשו אף עם במדבר. חוץ מעמלק, שנלחמו איתו וזה היה מאוד חד פעמי.
וניכנס לארץ ישראל, פתאום נפגוש עמים אחרים, נפגוש מלא עבודה זרה. גם אם נילחם בהם נהרוג אותם, אוקיי, אבל יש כאן כרגע מלא מלא מזבחות, מלא מלא מקדשים של עבודה זרה, מלא פסלים. מה עושים איתם?
אז לכן קודם כל נאמר "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם גויים אשר אתם יורשים אותם ואת אלוהים." "ושיברתם את מצבותם אשר תשרפון באש" וכולי וכולי.
ולעומת זה, כנגד "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי". אבל כנגד "אנוכי השם אלוקיך" כתוב:
"כי אל המקום אשר יבחר השם אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם, לשכנותי תדרשו ובאת שמה." אלוהים אחרים תשמיד, אבל הקדוש ברוך הוא תבנה לו בית. לשכנותי תדרשו ובאת שמה. ושם תקריבו את כל קורבנותיכם, את כל מעשרותיכם, את כל תרומת ידכם.
אם כן, אז אלו שתי הדיברות הראשונות, התורה מרחיבה אותם. המקור, כל כל כל מצווה בעשרת הדיברות זה בין פסוק לארבעה פסוקים. פה יש לנו לפעמים פרק שלם על מה צריך לעשות עם כל העבודה זרה שאתה מוצא בארץ ישראל, על מה צריך לעשות במקום אשר יבחר השם. אבל זה כנגד שתי הדיברות הראשונות.
אחר כך, יש לנו הרבה מצוות שקשורות לנביא. הנביא אשר ידבר בשם השם, לעומת הנביא אשר ידבר בשם אלוהים אחרים. הנביא, זה לא רק שאני אאמין בהשם, אלא שיש פה מישהו שמדבר בשם השם, וזה כנגד הדיבר השלישי בעשרת הדיברות, "לא תשא את שם השם אלוקיך לשווא."
הפירוש הפשוט של המצווה הזאת, מה זה לא תשא את שם השם אלוקיך לשווא? אל תישבע בשם השם לשווא. אל תגיד אני נשבע באלוהים שככה וככה ואתה נשבע לשווא. זה איסור לא תשא. באה התורה ומרחיבה את זה ואומרת, שמע, כמו שהבן אדם הפרטי אסור לו להישבע בשם השם לשווא, אז הנביא שהוא מדבר בשם השם לשווא שהוא נביא שקר, אז זה לקחת את האיסור הזה של "לא תשא את שם השם אלוקיך לשווא" ולהפוך אותו להרבה הרבה יותר חמור.
מכיוון שאם אדם פרטי נשבע בשם השם זה עבירה פרטית, אבל אם הנביא מתנבא נבואת שקר, הדבר הזה בסוף פוגע בכולם. הדבר הזה בסופו של דבר הוא מוביל ומוליך אחריו אנשים רבים אל השקר הזה. ולכן זוהי הרחבה של המצווה השלישית של "לא תשא את שם השם אלוקיך לשווא."
המצווה הרביעית? זכור מה? זכור את יום השבת לקדשו. ובאמת, אנחנו כבר נמצאים בא אנחנו כל זה כל מה שדיברנו עכשיו זה עדיין בפרשת ראה. בפרשת ראה מופיעה הרחבה רבה, זה בפרק ט"ו, פרק ט"ז בספר דברים.
מופיע קודם כל מצוות השמיטה. השמיטה שאנחנו בדיוק נכנסים אליה בראש השנה הקרוב, זה מתחילה שנת שמיטה. אנחנו לא נדבר על זה עכשיו. לא נדבר עכשיו על כל הלכות השמיטה.
אבל, אבל תשימו לב שהשמיטה זה בעצם הרחבה של השבת. יש כל שבוע יום שבת, אבל פעם בשבע שנים יש שנה שלמה שאיך היא נקראת? "והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה." כלומר, כמו שהאדם ביום השביעי לא עובד, כך הארץ יש לה שבת. בשנה השביעית היא לא עובדת.
אז יש לנו כאן הרחבה. עכשיו זה לא רק השמיטה מופיעה, השמיטה מופיעה יובל. מופיעים כל החגים. כל החגים כולם הם בעצם הרחבה של השבת. קודם כל אנחנו רואים לראות שגם פסח וגם סוכות זה שבעה ימים. סוכות יש גם שמני עצרת.
אבל זה שבעה ימים סוכות, בסוכות ישבו שבעה ימים ועוד יום אחד. אז יש לנו גם את המספר שבע שחוזר על עצמו, אבל זה לא רק שהמספר שבע חוזר על עצמו, אלא בעצם מטרת השבת זה להגיד לבן אדם תעצור רגע את כל החיים שלך, את כל המירוץ של החיים, את כל הפרנסה, את כל העשייה. תעצור, תתמקד בחלק הרוחני שלך, תתמקד בנשמה, זו המטרה של השבת.
גם החגים קשורים לזה. רק כל חג יש לו עניין אחר. בסוכות יושבים בסוכות כדי להיזכר, להתמקד בהשגחה הרוחנית שהקדוש ברוך הוא פורס עלינו את סוכת שלומו. בפסח, יציאה לחירות. בשבועות, מתן תורה. כל חג יש לו את המשמעות שלו, אבל הוא דומה לשבת במובן הזה שעוצרים לרגע את מירוץ החיים ומתמקדים במשהו רוחני, כל פעם בגוון אחר, אבל מתמקדים במשהו רוחני. ולכן בעצם יש לנו כאן הרחבה של המצווה הרביעית.
אחרי פרשת ראה, יש לנו את פרשת שופטים, שהיא באה להרחיב את שתי המצוות האמצעיות, מצווה מספר חמש ושש. מה זה מצווה חמש? "כבד את אביך ואת אמך." ו"לא תרצח."
פרשת שופטים, יש לנו קודם כל, לא כתוב כבד את אביך ואת אמך בפרשת שופטים. אבל כן כתוב הרבה מאוד מצוות שקשורות להנהגה של עם ישראל. אבא ואמא הם המנהיגים הפרטיים של האדם. שאתה צריך לכבד אותם כי הם הביאו אותך לעולם, הם גידלו אותך, הם חינכו אותך, הם נתנו לך. זה בעצם המצווה של האדם הפרטי.
אבל יש גם ברמה של עם ישראל. מי אבא ואמא של עם ישראל? מי המנהיגים הרוחניים והמציאותיים של עם ישראל? יש לנו ארבעה.
המלך, השופטים, הכהנים והנביאים. וכל אלה מוזכרים בפרשת שופטים כיצד המצווה לשמוע בקולם, כיצד המצווה לכבד אותם, כיצד מה הזכויות שלהם, מה החובות שלהם. כל זה בעצם הרחבה של כבד את אביך ואת אמך.
ובהמשך, פרשת שופטים עוסקת בדיני מלחמה. מי יוצא למלחמה, מי פטור ממלחמה, איך יוצאים למלחמה, מה הכהן משיח מלחמה אומר לעם. כל זה הרחבה של לא תרצח. כלומר, אסור לרצוח. אבל יש מקרים שבהם מצווה גם לצאת למלחמה וגם להיות מוכן להרוג.
פרשת השבוע שלנו זו פרשת כי תצא.
בפרשת כי תצא מה?
פרשת השבוע שלנו זה בעצם הרחבה של "לא תנאף". "לא תנאף" זה לא רק שאדם לא יבגוד באשתו, אלא זה קשור לכל השמירה על שלמות המשפחה.
ולכן, אתה צודק, שלמשל בן סורר ומורה היית מצפה שזה יהיה יותר אולי ב"כבד את אביך ואת אמך." אבל זה בא לא בתור החובה של הבן לכבד את האבא והאמא, אלא זה בא פה כחלק משמירה על המשפחה, איך האבא והאמא מחנכים ביחד את הבנים.
ותפסו אותו אביו ואמו ויסרו אותו. יש כמה וכמה, שוב, בן סורר ומורה זה דבר שלא היה ולא עתיד להיות, דבר נדיר.
אבל העיקרון זה איך אבא ואמא ביחד מחנכים את הילדים. זאת אומרת, זה קשור ל"לא תנאף" לא במובן השלילי, שאדם לא יבגוד באשתו, אלא איך כן בונים משפחה. ויש בפרשה המון המון מצוות שקשורות למשפחה.
גם מצוות בעייתיות, כלומר, מקרים בעייתיים שקורים, כמו למשל, אדם שלוקח אשת יפת תואר, אדם שיש לו שתי נשים, אחת אהובה ואחת שנואה, אדם שאונס אישה, מה הדין שלו?
אדם שמפתה נערה שהיא מאורסה למישהו אחר. גם עם מי מותר להתחתן ועם מי אסור להתחתן. יש עמים שלמים שאסור להתחתן איתם, כמו עמקי, עמוני.
מה? כהנים? כהנים אסור להם להתחתן עם גרושה ועם כן, נכון? זה דווקא לא בפרשה שלנו, זה מופיע כבר בספר ויקרא. היום אין מואבים. היום זה לא רלוונטי. מה?
כן. ברגע שהעמים האלה התבוללו בעמים אחרים, האיסור התבטל.
אז כל אלה מצוות שקשורות לתחום המשפחתי, שזה קשור, זה הרחבה של "לא תנאף". אחרי "לא תנאף" יש לנו את "לא תגנוב". ובאמת, בסוף הפרשה של כי תצא, יש לנו הרבה מאוד מצוות שקשורות ל"לא תגנוב". ממש כתוב מפורש שאם יימצא איש גונב נפש מאחיו בני ישראל ומכרו, ומת הגנב ההוא. אדם, זה חטיפה, כן? זה הרחבה של "לא תגנוב", לא רק לא לגנוב, לא לגנוב נפש. לא לגנוב בן אדם.
אבל גם גניבת ממון מופיעה, גם האיסור לקחת ריבית, שזה נחשב סוג של גניבה. גם אם נדרת נדר אתה חייב לשלם אותו, כי אם נדרת נדר לקדוש ברוך הוא ואתה לא משלם אותו אתה בעצם גונב ממנו. גם למשל, החובה השוחד זה היה קשור לפרשת שופטים, זה הרחבה של "כבד את אביך ואת אמך". כמו שיש אבא ואמא, שנייה.
בוודאי ששוחד זה גניבה. אבל בתורה שב בספר דברים איסור שוחד מוזכר דווקא בהקשר של השופטים, נכון? זה לא מצווה לכל בן אדם. זה קשור לשופטים. השופטים זה חלק מהמנהיגות של עם ישראל. ולכן זה מוזכר, כי כי דיברנו על אבא ואמא שזה המנהיגות הפרטית של המשפחה, אז יש הרחבנו את זה למנהיגות הכללית של עם ישראל. אז שם הכניסו גם את המצווה של שוחד.
מופיע פה גם למשל החובה לשלם לאדם כאשר הוא סיים את העבודה. אם אתה משלם לו שוטף פלוס 60, זה סוג של גזל. אלא אם כן, זה סוכם מראש. אם זה סוכם מראש, לגיטימי. אבל אם זה לא סוכם מראש ואתה משהה את התשלום, כתוב בתורה: "ביומו תתן שכרו." לפחות ביום שהתחייבת. אם התחייבת ביום של העבודה, תן ביום של העבודה. אם התחייבת פלוס 30, תן בפלוס 30. אתה מאחר יום אחד, זה סוג של גניבה.
אז כל אלה יותר טוב מלו לשלם בכלל.
אז כל זה זה האיסור של זה הרחבה של לא תגנוב. ויש לנו בפרשה גם את ההרחבה של לא תענה ברעך עד שקר, שאסור להעיד עדות שקר. ומופיע בפרשה מה דינו של מי שמעיד עדות שקר? כן, מופיע עד כל הדין של עדים זוממים, שעידו עדות שקר, מופיע והפילו השופט והכהו לפניו, שבעצם מי שמעיד עדות שקר דינו 40 מלקות. זה כל ההרחבה של לא תענה ברעך עד שקר.
והמצווה האחרונה, לא תחמוד, לא כתוב עליה עוד מצוות.
אבל כתוב את כל הברכות והקללות. אם אדם זה וזה מסיים את ספר דברים. כאשר אדם יודע שאם הוא חוטא הדבר הזה מביא לו קללה, אז כבר אין לו חמדה לחטוא. הוא לא מתאווה לזה בכלל. מכיוון שהוא יודע, זה למשל למה הדבר דומה? אדם שהוא אלרגי לבוטנים.
והוא יודע שכל פעם שהוא אוכל בוטנים, הלשון שלו מתנפחת, הוא לא יכול לנשום, הוא עוד שנייה מת. צריכים להזריק לו, איך קוראים לזה? אפיפן. כן. אז מתחשק לו בכלל בוטנים? לא מתחשק לו בכלל. אז כיוון שכך, משה רבנו נותן את כל הברכות והקללות, וזה הרחבה של מצוות לא תחמוד. אתה בכלל לא חומד, אתה לא מתאווה לעבירה, כאשר אתה יודע שחלילה זה יביא את הקללה. כן.
שיהיה לרפואתו בעזרת השם בתוך כל שאר חולי ישראל. ובזה נסיים שבעצם ראינו איך כל ספר דברים משה רבנו נתן פה הרבה מאוד מצוות שהם קשורות להכנה לקראת ארץ ישראל. אבל הוא בנה את כל הסדר לפי סדר של עשרת הדיברות, וכל מצווה ומצווה מתוך ספר דברים הוא הולך ומרחיב אותה, ומראה לעם ישראל איך עשרת הדיברות בעצם זה זה ה, האורים ותומים, אם מילה יפה להגיד את זה, שהם ינחו אתכם בכניסה שלכם אל ארץ ישראל.
נאמר קדיש על ישראל ונעמוד לתפילת ערבית. רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.