בלוג

ערב טוב, ברשות מור ורבותיי. אנחנו נכנסים לשבוע של פרשת כי תצא. בחודש אלול בכל פרשה שאנחנו עוברים אותה, יש מקום להתבונן כיצד הפרשה הזאת מכינה אותנו לקראת הימים הנוראים. אנחנו בחודש אלול, חודש של רחמים וסליחות, עומדים לקראת הכניסה לימים ימים נוראים, לימי הדין, ראש השנה ויום הכיפורים. ולכן אנחנו קוראים גם את פרשת השבוע בעיניים האלה, במבט הזה. איך זה מכין אותנו ליום הכיפורים ולראש השנה ובאופן כללי לתהליך התשובה שאנחנו אמורים לעבור עכשיו. אז פרשת כי תצא היא פותחת במלחמה ומסיימת במלחמה. היא פותחת ב כי תצא מלחמה על אויביך. אה וראית בשביה אשת יפה תואר. כלומר, מדובר פה מצוות אשת יפה תואר. אדם שהולך יוצא למלחמה, פתאום פוגש אשת יפה תואר מהאויבים. גויה. הוא חושק בה, הוא לוקח אותה, ויש תהליך מאוד מפורט. באיזה תנאים מותר לו לקחת אותה. כי המטרה היא לא סתם בן אדם יוצא למלחמה, יאללה, מצא איזה אישה יפה, ייקח אותה. אלא המטרה היא שבאמת רק בתנאי, מתי מתירים התורה מתירה לקחת את זה בתנאים מאוד מסוימים, הוא עובר תהליך, תכף נדבר על זה. אז זה פתיחה בעניין מלחמה. מסיימים את הפרשה גם בעניין של מלחמה. פרשת עמלק. מה שאנחנו קוראים גם בפרשת זכור, בשבת זכור, אנחנו קוראים את סוף פרשת כי תצא. זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך, ויזנב בך על כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוהים. ולכן, והיה בהניח השם אלוהיך לך על כל אויבך מסביב, בארץ אשר השם אלוהיך נותן לך לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים, לא תשכח. כלומר, מצווה למחות את זכר עמלק. אז זה מלחמת מצווה שהיא מלחמת עמלק. יש לנו התורה הפרשה פותחת במלחמה של אשת יפת תואר, מסיימת ב מלחמת מצווה של מחיקת עמלק. ולמרות שהפרשה פותחת במלחמה ומסיימת במלחמה, לא זה הנושא של הפרשה. כן, בוודאי שהיום אסור לקחת אשת יפת תואר. אין על זה בכלל שאלה. בעיקרון, כיוון שהיום זה נחשב לא מוסרי, פעם זה היה סטנדרט. זה היה ברור שלוקחים שבויים, תודה רבה. היה ברור שלוקחים שבויים, וזה היה נחשב כדבר לגיטימי ומוסרי לקחת שבויים בזמן התנ"ך. היום נחשב כדבר לא מוסרי, בוודאי לא לקחת שבויים בחברה אזרחית. בדרך כלל בכל מלחמה יש שבויים, שבויי מלחמה ובסוף המלחמה מגיעים לאיזה הסכם החלפת שבויים. ולכן, כיוון שבימינו זה לא מקובל, אז אם אנחנו נחליט שאנחנו עושים את זה, יש בזה חילול השם. ולכן זה ודאי שזה דבר שהוא אסור. אז מה הנפקא מינה של זה לימינו? תכף אני רוצה לחדד בדיוק את הנקודה הזאת. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן. אמן. נכון. גם פרשת זכור לא רלוונטית להיום. למה? כי אין עמלקים. האמת היא שאת רוב העמלקים השמידו שאול ודוד. שאול הרג, לא את כולם, אבל הרג הרבה עמלקים. אחריו דוד הורג עוד גדוד עמלקים, מופיע בשמואל א פרק ל. והיו עוד עמלקים שנשארו, מי הוא? והם נכון, המן הרשע למשל היה מזרע עמלק. נכון. נכון, כן. רבי מאיר. רבי מאיר בעל הנס. הזוי, אה? איך תדע אם האיראנים שלנו זה לא גם עמלקים? אבל זהו, שאי אפשר לדעת. כיוון שהם התבוללו. העמלקים שהיו התבוללו, וכיוון שהם התערבבו בין האומות, על פי ההלכה, אין היום את המצווה למחות את זרע עמלק. יש לנו על פי ההלכה, אחרי רבים להטות, לומדים מזה דין רוב, שאם מיעוט עמלקים התערבבו בתוך הרבה מאוד עמים אחרים, אז כל גוי שבא אלינו כרגע, אנחנו לא יודעים. הולכים על הרוב. רוב הסיכויים שהגוי הזה הוא לא עמלקי, נכון? יש כמה לא יודע, שלושה מיליארד אנשים בעולם. משהו כזה. כמה מתוכם הם זרע של עמלק? נגיד נגזים אולי מיליון. מה זה מיליון מתוך שלושה מיליארד? זה כלום. אז כל גוי שבא אלינו, מבחינתנו אין מצווה להרוג אותו, כי רוב ענק ישל הסיכויים שהוא לא מזרע עמלק. ולכן, בעצם גם מצוות אשת יפת תואר וגם מצוות מחיאת עמלק אנחנו לא, זה לא מצוות שאנחנו נתקלים איתם ביום יום או באופן כללי בדור שלנו. חשוב לשים לב, שאף על פי שהפרשת כי תצא פותחת בעניין מלחמה ומסיימת בעניין מלחמה, בעצם זה לא הנושא של הפרשה. דיני המלחמה מופיעים בכלל בפרשה הקודמת, פרשת שופטים. פרשת שופטים היה לנו גם את עצם המצווה לצאת למלחמת מצווה. היה את הדין של משוח מלחמה שמחזקת את העם. היה את הדין של החוזרים מעורכי המלחמה. מי שהרס אישה ולא לקחה, נטע כרם ולא חיללו, בנה בית ולא חנכו. גם הדין של אה כי תצא עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום, מצווה לפתוח בשלום. גם זה מופיע בפרשת שופטים, בפרשה הקודמת. גם המצווה אה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, כאשר אתה עושה מצור על העיר, אל תשחית עצי מאכל. גם זה מופיע בפרשה הקודמת. גם החובה להחריט את כל שבט עממים, כל דיני המלחמה מופיעים בפרשה הקודמת. אז מה בעצם יש בפרשה שלנו? הפרשה שלנו עוסקת בעניין הרוחני של המלחמה. כלומר, קודם כל, אשת יפת תואר, אז כ חז"ל אמרו דיברה תורה כנגד יצר הרע. הרי מעיקר הדין, מה שאריח זה אישה גויה. נכון, מותר בעיקרון לגייר אותה. אבל פה לא מדובר על גיור רגיל, מדובר על זה שאתה לוקח אותה בשבי, והוא בא עליה אפילו באמצע המלחמה, ואחר כך לוקח אותה הביתה, ויש איזה שהוא תהליך לא טבעי, לא הגיוני. אומרים חז"ל דיברה תורה כנגד יצר הרע. כלומר, ירדה תורה לסוף דעתו של אדם. הוא נמצא במלחמה, במצב כזה שהוא מרגיש שאין לו סיכוי בעצם אה לעמוד ביצר. ואם נאסור עליו ונגיד לו אסור בשום פנים ואופן לקחת את הגויה הזאת, אז הוא בכל זאת ייכנע ליצרו. לכן אמרה התורה, טוב, אז בוא נתיר לו בתנאים מאוד מסוימים. שזה בעצמו דבר מאוד מוזר. וכי כשקשה אז התורה מקלה עלינו? אם התורה רואה שאדם לא יעמוד בבמצווה, אז התורה תוותר. למה? אם אדם לא ישמור שבת, אז נגיד לו טוב, אז נתיר לך לחלל שבת, חס ושלום. זה לא עובד ככה. לכן מסביר אור החיים הקדוש, שיש פה קשר לעולם הנשמות. כלומר, זה דבר הרי לא הגיוני, לא טבעי, שבאמצע מלחמה אדם פתאום מתאווה לאיזה אישה גויה. זה לא דבר טבעי. למה זה לא טבעי? קודם כל תזכור שמי יצא למלחמה? יצאו למלחמה צדיקים מעם ישראל. אנשים שהם לא יראים מעבירות שבידם. אנשים שהם שהם שלמים בתורה ובמצוות, הם אלה שיצאו למלחמה. זה לא היה שהחילונים יוצאים למלחמה והדתיים נשארים ללמוד בישיבות. הפוך. בחורי הישיבה, לומדי התורה, הם היו יוצאים ראשונים למלחמה. מתוך הבנה שבזכות העוצמה הרוחנית ננצח במלחמה. הרי הפרשה מסיימת במלחמת עמלק. מה היה במלחמת עמלק? מה יכריע את הכף? היה מאוד חד וברור. כאשר ירים משה ידיו וגבר ישראל. כאשר יניח ידיו, וגבר עמלק. בדיוק, זאת אומרת, אז המשנה בראש השנה אומרת, וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך, בשעה שישראל מסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים, היו מתגברים. כלומר, הכל תלוי במצב הרוחני של עם ישראל. לגמרי. בדיוק, זאת אומרת, אז המשנה בראש השנה אומרת, וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך, בשעה שישראל מסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים, היו מתגברים. כלומר, הכל תלוי במצב הרוחני של עם ישראל. נכון. אז עניין אחד, עניין אחד זה הרוח של הגבורה. כן. נכון. אז עניין אחד זה רוח הגבורה. נכון. עופר וינטר היה ב, נכון. אה, עופר וינטר, תת אלוף, כשהוא הוציא פקודה לחיילים, אז הוא דיבר עליהם, השם אלוהיכם הולך איתכם להילחם לכם. ישר קם רעש. כן, מה זה, איך זה לא מתאים? יש גם חיילים לא יהודים בצבא. מה זה קשור? נכון, יש דרוזים בצבא, לוחמים איתנו שכם אל שכם. אז מה? הם יודעים שאנחנו מאמינים שאנחנו עם יהודי ומכבדים את זה. הפוך. אם אנחנו לא נכבד את האמונה שלנו, אז הם לא יכבדו אותנו. אז יש את רוח הגבורה. זה עוד היה גם בפרשה הקודמת, את העניין של המשוח מלחמה, הולך ומחזק את העם. אבל עכשיו זה לא רוח גבורה, זה רוח של תורה, רוח של אמונה, רוח של תפילה, משעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים. ולכן, אומר אור החיים הקדוש, שגם הנושא של אשת יפת תואר קשור לעולם הנשמות. שאם הצדיקים שהיו יוצאים למלחמה, פתאום מתאווים להם לאיזה אשת יפת תואר, מה גורם לזה? מה שגורם לזה זה כנראה שיש פה איזה נשמה קדושה בגויה הזאת. זה לא סתם שאיזה צדיק פתאום חושק באיזה אשת יפת תואר גויה. אני מאמין שזה יכול להיות. בוא נגיד ככה, זה אשת יפת תואר, זה היה באמת דבר נדיר. זה כמו בן סורר ומורה, שגם מופיע בפרשה שלנו, שחז"ל אומרים לא היה ולא עתיד להיות. כן. אבל בדרך כלל אבל בדרך כלל אדם היה מתגבר. בדרך כלל במלחמה, תחשוב רגע במלחמה. מה במלחמה, אתה עסוק עכשיו בנשים? אתה בסכנת מוות. אז חז"ל דוד המלך, אתה יודע מה זה בדיוק דוגמה טובה. וכי אנחנו חושבים שדוד המלך, אותו דוד המלך שכותב את ספר תהילים, כולנו היום, אם יש למישהו איזה חולה בתוך ביתו, אז הוא קורא תהילים, נכון? אתה באמת חושב שדוד המלך שכתב את ספר תהילים, אתה רואה שם את הדבקות העליונה שלו בריבונו של עולם, אתה באמת חושב שמה שעבר לו בראש בזמן מלחמה זה תאווה לנשים יפות? ברור שלא. אם הוא לקח אשת יפה תואר, זה בדיוק מה שאמרתי, הזכרתי את אור החיים הקדוש. אם הוא לקח אשת יפה תואר, זה בגלל ההבנה שיש פה משהו רוחני. שחז"ל, אור החיים הקדוש מסביר שיש פה בעצם מה שנקרא העלאת ניצוצות. שבעצם יש נשמות יהודיות, נשמות קדושות שהגיעו בין הגויים וצריך לרומם אותם. אז אחד כמו דוד המלך, כן, יכול אדם קדוש וצדיק, יכול כן, הייתה יהודייה. היו לדוד המלך היו 18 נשים יהודיות. לא לא קשור ל כן. אני יודע שלא כולם יהודיות, אבל חלק מ-18 נשים זה היה גם אשת יפת תואר. למשל, אמא של אבשלום ותמר, שהיו הבנים של דוד, הילדים של דוד, אז גם כן היא הייתה אשת יפת תואר, ככה חז"ל אומרים. על דרך הרמז אומרים אומרים חז"ל על אשת יפת תואר, שוב, הפשט הוא כמו שאמרנו, הסברנו על פי אור החיים הקדוש, שמדובר פה בעולם הנשמות. על דרך הרמז, חז"ל אומרים כי תצא למלחמה על אויביך, במלחמת היצר הרע כתוב מדבר. אדם יוצא למלחמה עם היצר הרע. כמובן, אדם יוצא גם למלחמה עם אויבים. אבל על דרך הרמז הוא יוצא גם למלחמה עם יצר הרע. כי תצא מחנה אויבך ונתנו השם אלוהיך בידך. צריך לדעת שהאדם סתם מול יצר הרע, קשה מאוד להתגבר. צריך עזרה אלוקית, צריך תפילה. אם אדם סתם יגיד טוב, אני אתגבר. זה לא עובד ככה. אתה צריך סיוע אלוקי. נכון. אבל חלק מהדרך שלך להתמודד עם הניסיון זה תפילה. להתפלל לקדוש ברוך הוא שיזכה אותך לעמוד בניסיון. זה חלק מהתפילה. ונתנו השם אלוהיך בידך ושבית שביו. אומר אור החיים הקדוש, כאשר אתה מתמודד עם יצר הרע, גם מהיצר הרע אתה צריך לקחת שבויים. מה הכוונה? חז"ל אומרים ואהבת את השם אלוהיך בכל לבבך. לא כתוב בכל לבך, אלא בכל לבבך. מה מלמד את הכפילות? בשני יצריך. תעבוד את השם גם ביצר הרע. איך עובדים את השם ביצר הרע? אתן דוגמה. אדם נניח יש לו יצר לכבוד. אחד היצרים. קנאה, תאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. אבל זה שבן אדם רוצה כבוד, יכול להשתמש בזה גם לדברים טובים. למשל, מה? איך תורה? הנה, הוא ילמד הרבה תורה, יכבדו אותו. או למשל, ייתן הרבה צדקה, יעלה לתורה בשבת, יתרום ביד רחבה, יכבדו אותו. עכשיו אני לא אומר זה לא הסיבה ללמוד תורה וזה לא הסיבה לתרום צדקה. לא הסיבה. אבל אבל אפשר. בכל אחד יש לו גם יצרים רעים. של של קנאה, של תאווה, של כבוד, של ממון, של ענוות גופניות. כל אחד יש לו יצרים רעים. בדיוק, אז קנאת סופרים, תרבה חוכמה. אפשר להשתמש ביצר הרע לעבודת השם. זה נקרא ושבית שביו, אתה כאילו לוקח אותו שבוי ומשתמש בו לטובתך. אבל בזה זה עוד לא נגמר. וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת אותה לך לאישה. והבאת אותה לתוך ביתך וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה. אומר אור החיים הקדוש, זה בעצם רומז לזה שאחרי שאדם חוטא, היית במלחמה עם היצר. היית במלחמה עם היצר, במלחמה אתה גם לפעמים נכשל. אולי נכשלת בעירוב, אולי נכשלת בדיבור, אולי נכשלת במעשה. אדם גם נכשל. אז מה התיקון שהוא צריך לעשות אחר כך? והסירה את שמלת שביה מעליה וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה. זה כל כל התיאורים האלה, הם תיאורים של חלק מהטהרה והמרוק והניקיון שאדם צריך לעבור אחרי החטא, כדי לנקות את עצמו לקראת הימים הנוראים. וכמה זמן? ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. אומר אור החיים הקדוש, זה חודש אלול. ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, זה חודש אלול. כלומר, חודש אלול הוא בדיוק הזמן המתאים קודם כל לקרוא את הפרשה הזאת. ו לחזור בתשובה. להבין שהיינו במלחמה עם יצר הרע כל השנה, אז במלחמה הזאת גם לפעמים נכשלנו. ולכן עכשיו הזמן לקחת, לטהר את הנשמה, למרק את החטאים, גם קצת לבכות על העבר. ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. ועל ידי זה, בעצם לזכות גם לטהרה ולגבורה ולהתרומם. זה הדבר הזה הוא קשור לעוד לכל העניינים של הפרשה, לא לא ניגש עכשיו בכולם, אבל רק עוד דבר אחד שקשור בפרשה, שכתוב בפרשה שלנו על המלחמה. כי תצא מחנה אויבך ונשמרת מכל דבר רע. כלומר, במיוחד במלחמה אתה צריך לשמור מבחינה רוחנית. לא לנבל את הפה, לא לדבר לא לדבר דיבורים מקולקלים, לא לעשות מעשים מקולקלים. אפילו ברמה של הנקיות, אומרת התורה, כאשר אדם הוא לא טהור, הוא מקרה לילה, יצא מחוץ למחנה, ואז הוא יטהר, יפנה ידיך במים. וגם כאשר אדם הולך לעשות צרכיו, יתד תהיה לך על הזנך. ויהיה בשפתך החוץ, וחפרת בה ושבת וכיסית את צאתך. אדם עושה צריך לעשות את הצואה. שוב, החל מנקיות גופנית ועד נקיות נפשית. למה? כי השם אלוהיך מתהלך בקרב מחניך. להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחניך קדוש. אז במיוחד במלחמה אנחנו צריכים להגיע למצב של והיה מחניך קדוש. לא רק עוצמה של גבורה, אלא גם עוצמה של קדושה ורק מתוך כך נזכה שהקדוש ברוך הוא יקיים בנו להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחניך קדוש. רבי חנניה בן קשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך רבה להם תורה ומצוות שנאמר הצדיקו יגדיל תורה ויאדיר.