בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
פרשת שופטים כשמה עוסקת בעניין השופטים.

זה עניינה של הפרשה, אבל לא רק בשופטים, אלא בהרחבה אפשר לראות שהפרשה עוסקת בכל מערכת המנהיגות בעם ישראל. איזה עוד סוגי מנהיגים יש לנו בעם ישראל מלבד השופטים?

מה עוד מוזכר בפרשה?
נביאים, נכון. בפרשה מובא
שכיצד אתה בודק את הנביא? כתוב חובה לשמוע אליו וכן הלאה. אז זה בוודאי סוג אחד של מנהיגות, הנביא. מה עוד? מלך. שום תשים עליך מלך, אשר יבחר השם אלוקיך בו.
ויש לנו עוד סוג אחד של מנהיגות, וזה הכהנים.
קל לזכור את זה, זה ראשי תיבות משכן.
מלך, שופט, כהן ונביא.
אין לזה משמעות דווקא לראשי התיבות האלה, אבל זה בשביל כדי לסמן ולזכור.
כן.
היה נותן בהם סימנים.
שזה בעצם ארבעה סוגי מנהיגות שיש בעם ישראל.

נשים לב ששני סוגים הם יותר רוחניים נטו, ושני סוגים הם יותר הרבה יותר קשורים לצד המעשי.
כלומר,
הנביא אומנם אומר מה לעשות, אבל הוא רוחני. זאת אומרת, אם לא שומעים בקולו, מה כוח שיש לנביא להפעיל את סמכותו? זה סמכות רוחנית.
יש לו זכות רוחנית, אל ברכה וקללה באופן כללי, זה הקדוש ברוך הוא כך מפעיל את סמכותו הרוחנית. אבל הנביא אין לו במילים שלנו היום, אין לו שיניים.
קמת ועדה, הוועדה אין לה כוח ליישם את המסקנות שלה. היא מביאה את המסקנות בפני הממשלה, תרצה תקיים, לא תרצה תמסמס.
כן, בדרך כלל המסקנות מונחים המסקנות מונחות במגירה.
כן, על כל פנים,
אז הנביא הוא מנהיג רוחני, אין לו כלים מעשיים להוביל את המערכה.

גם הכהן הכהנים, שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה ילמדו מפיו, כי מלאך השם צבעות.
הלוויים והכהנים תפקידם להורות תורה לעם ישראל. בעבר הם לא היו עובדים, אז היה להם יותר זמן ללמוד תורה וללמד תורה.
תומיך ואורך לאיש חסידיך וכולי.
יאורו משפתיך ליעקב ותורתך לישראל.
וגם ישימו קטורה בפיך ובכל עלים מזבחך, וגם שליחים שלנו בבית המקדש, וגם שליחים ללמד תורה.
אבל הכהנים גם כן אין להם איזה סמכות. מי שלא שומע בכל ההלכה, אין להם איזה סנקציות שהם אמורים להפעיל. זה יותר שתי מנהיגויות רוחניות.

לעומת זאת, יש שתי מנהיגויות שהם יותר מעשיות וזה המלך והשופט. המלך, מלך במשפט יעמיד ארץ, המלך בכוחו לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה, בכוחו להחרים רכוש, בכוחו לצוות לצאת למלחמה, יש לו כוח אדיר בידיים.

הוא שלטון יחיד, זה לא איזה דמוקרטיה נבחרת.
המלך כי הוא הבן של אבא שלו, ועכשיו זהו, לכל החיים.

וגם השופטים יש להם את השוטרים.
כלומר, השופטים פוסקים פסיקה מעשית ויש להם מוצא לפועל.
זה לא סתם שופטים, שופטים ושוטרים, תיתן לך בכל שעריך. השוטרים, הם המוציאים לפועל את דברי השופטים.
זאת אומרת, השופטים זה לא ממש דומה למה שיש לנו היום במדינה, תכף נגיד כמה מילים על מה שקורה היום במדינת ישראל.
אבל בתורה השופטים הם הרשות המחוקקת וגם השופטת.

בישראל בעיקרון ברציונל של המשטרה במדינת ישראל, זה שיש שלוש רשויות עם הפרדת רשויות ביניהם.
יש רשות מחוקקת, זו הכנסת. הכנסת תפקידה לחוקק חוקים.
הממשלה היא הרשות המבצעת. אסור לממשלה לעבור על החוקים.
היא גם לא יכולה לחוקק חוקים. הרבה פעמים הממשלה, הרי ממשלה היא נתמכת על ידי הכנסת.
אם אין לה רוב בכנסת, הממשלה תיפול.
ולכן הממשלה יש קשר בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. אבל זה לא בדיוק אותו דבר.
כי בתוך, נגיד אפילו היום הקואליציה היום היא מאוד הומוגנית, 64 מנדטים, כולם ימניים, כולם דתיים, מסורתיים, ועדיין יש יש מנעד רחב.
זה לא שכל דבר שכל אחד יגיד, כולם יסכימו. גם מבחינת ימין, אז זה יש מי בן גביר ועד לא יודע מי הכי מתון במרכאות, הכי מרכז. אולי גלנט, לא משנה, אבל יש מנעד רחב ביניהם. גם מבחינה דתית, בין הכי חרדים לבין הכי ליברלים בליכוד. ניקח לדוגמה את אמיר אוחנה שבחייו הוא מבטא משהו הכי לא חרדי, למרות שיש קשרים טובים בינו לבין החרדים.
אבל אבל יש בכנסת יש תמיד מנעד רחב.
זה לא איזשהו יחידה אחת.
ולכן זה באמת מורכב.

אז יש את הרשות המחוקקת, זה הכנסת, הממשלה היא הרשות המבצעת,
ובית המשפט הוא אמור להיות הרשות השופטת. כלומר, הרשות שאין על גביה, אלא מורה החוק.
רגע, איזה מורה החוק? מי קבע את החוק?
הכנסת. הכנסת.
על זה, על זה אתה צודק, על זה כל הכאוס, נכון. כי עצם הטענה של בית המשפט שהם יכולים לבטל חוקים. מי הסמיך אתכם לבטל חוקים?
נכון. ו
ארצות הברית זה שונה לחלוטין. בית המשפט שלהם העליון. שנייה, בית המשפט העליון שלהם נבחר נטו על ידי הנשיא. על ידי פוליטיקאי. לא אפילו בלי ועדה. תאר לך שראש הממשלה לבד היה בוחר את כל השופטים בבית המשפט העליון. זה ודאי רחוק מאוד ממה שקיים בימינו, אצלנו.
זה לא רק תליך בחירה שונה. זה בית משפט פוליטי.
אני לא אומר לטובה או לרע. אני נכון, זה שונה.
להם יש חוקה. ועכשיו, הטענה הטענה של בית המשפט בימינו, על סמך מה הם מבטלים חוקים? על סמך חוקי יסוד. הטענה היא שחוקי היסוד שהתקבלו הם כעין חוקה, ולכן יש מכוח חוקי היסוד הם יכולים לפסול חוקים אחרים, כי הם לא מתיישרים עם חוקי היסוד.
אז קודם כל זו המצאה כידוע של בית המשפט. הכנסת לא קבעה את זה שחוקי היסוד הם כעין חוקה שעל פיה אפשר לפסול חוקים אחרים. אבל נניח אפילו שקיבלנו את זה.
היום בית המשפט מתכנס לדון בחוקי יסוד.
שבזה בוודאי אין שום הסבר הגיוני, שכלי.
לא עכשיו בבקשה.
זה מפריע.
דבר, זה מפריע.
מחילה.
לא, הם לא אומרים שהם מפרשים את החוק. הם דנים עכשיו האם חוק יסוד הוא לגיטימי או לא לגיטימי. וזה כבר לא פעם ראשונה שהם דנים בזה. ועצם הדיון הזה הוא בעייתי.
כי עצם הדיון הזה הוא בעצם אומר שיש שהם מעל החוק. במקום שיהיה מעליהם את מורה החוק, אז הם יהיו מעל הרשות המחוקקת. ועל זה באמת כמו שאמרת, על זה הכאוס במדינה.
הכאוס הוא לא רק על זה.
והנושאים הם מאוד רחבים, אבל זה בהחלט הנקודה שבוודאי מפריעה לצד הימני של המפה. לצד השמאלי מפריעים דברים אחרים ולא נתעסק בהם כרגע.
אבל מפריעים להם גם דברים אמיתיים וש יש בהם גם צדק מסוים ברמה מסוימת, לא ניכנס לזה כרגע.

על כל פנים,
זה במדינת ישראל שלוש רשויות, מחוקקת, מבצעת, שופטת.
בתורה אנחנו רואים שחלוקת הרשויות היא שונה.
יש לנו את השופטים, היא גם רשות מחוקקת וגם רשות שופטת. מה הכוונה רשות מחוקקת?
השופטים לא באמת מחוקקים חוק. מה הם החוקים שלנו?
התורה. הקדוש ברוך הוא, הוא הרשות המחוקקת. הוא נתן לנו חוקים ומשפטים צדיקים.
אלא מה?
החוקים האלה אכן ניתנים לפרשנות ואפילו להרחבה על ידי השופטים. כי השופטים זה דין, בית הדין. בית הדין הגדול, הסנהדרין הגדולה.
אם יש דיון, כמו שאומרת התורה בפרשה שלנו, כי יפלא ממך דבר למשפט. בין דם לדם, בין דין לדין, ובין נגע לנגע, דברי רבות מישריך, וגמת ועלית, אל הכהנים הלויים ולשופט אשר יהיה בהם ממהם, ודרשת ויגידו לך את דבר המשפט. אם יש נושא שאתה לא יודע איך לשפוט בו.
החוק בתורה הוא לא לגמרי ברור.
כמה מחלוקות יש בדיני התורה? אין ספור.
אי אפשר למנות אותם. כי רבות אינה.
ולכן באמת בהמון המון מקרים, היו באים לסנהדרין והסנהדרין היו פוסקים.
אז הם גם רשות מחוקקת.
כי זה לא רק רשות שופטת. רשות שופטת זה לבוא לשפוט על פי חוק. בא אליך טוען אחד, הוא טוען כנגד חברו, הוא אומר הוא עשה לי ככה, הוא אומר לא נכון. תביא הוכחות, תביא זה, השופטים דנים ומחליטים אם פלוני כן עשה, לא עשה, הוא כן הרוצח, הוא לא הרוצח, מגיע לו עונש כזה, מגיע לו עונש אחר.
על פי החוקים.
אבל כאן אומרת התורה דבר אחר, אם החוק לא ברור.
אז גם הולכים לשופטים, והשופטים יגידו לך את דבר המשפט. הם יגידו לך מה הוא החוק.
כלומר, הם גם רשות מחוקקת.
תכף נגיע לזה, עוד שנייה.

אז הם בוודאי, השופטים בסנהדרין היו גם מחוקקים וגם שופטים.
והיה להם גם שוטרים. כלומר, הם היו גם מוציאים לפועל.
אם הם פסקו שראובן חייב לשמעון 1,000 זוז, אז או שהוא משלם, או שהם שולחים את השוטרים להוציא ממנו את ה-1,000 זוז האלה. ואם הם פוסקים שראובן חייב מלכות או מיתה, אז שליחי בית דין, שהם השוטרים, מוציאים את זר הדין לפועל. כלומר, לשופטים היה גם כן כוח אדיר.

הם גם מחוקקים, גם שופטים וגם מבצעים.

ומצד שני גם המלך אמרנו שהיה לו כוח אדיר.
אין על גביו, אלא השם אלוקיו.
אין מי יאמר לו מה תעשה.
מלך לא דן ולא דנים אותו.
הוא לא יכול להגיד לסנהדרין מה לעשות.
אתה צודק.
אמרתי באמת שיש פה דבר מורכב. גם הסנהדרין יש להם כוח אדיר, גם המלך יש לו כוח אדיר.
במובן הזה, ותכף אני אחדד את זה עוד, אין בתורה הפרדת רשויות.
כי גם המלך, וזה מה ששאל ניסן קודם, רגע, מה היה במ דוד המלך?
הרי דוד המלך
מחילה, אם אפשר לא עכשיו, זה מפריע.

דוד המלך גם הוא היה שופט.
ויי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו.
והדוגמה הכי מפורסמת, שלמה המלך, משפט שלמה.
שהוא מר גזורו, לא משנה, הוא בחוכמתו עשה כדי למצוא מי האמא האמיתית. אבל היה משפט. למה הם לא הלכו לסנהדרין? אותן שתי נשים שהתחכו של מי הבן?
התשובה היא נורא פשוטה.
הן הלכו לסנהדרין.
הסנהדרין לא יודעים לפתור דבר כזה.
לא לכל דבר יש פתרון במשפט התורה.

בא ראובן ואומר, שמעון גזל ממני את הארנק שלי. הוא גזל ממני את זה ביומיים עד עכשיו.
שמעון אומר מה פתאום, אני לא יודע על מה אתה מדבר.
אומרים לראובן יש לך עדים?
אומר אין לי עדים, זה היה בסמטה חשוכה.
אומרים לו הסנהדרין אנחנו לא יכולים לעזור לך.
אין לנו מה לעשות.
על פי שני עדים יקום דבר.
זה חוקי התורה.
אם תביא ראיה, בבקשה, תלך להביא ראיה, תמצא איזושהי ראיה, מצוין. אבל אם אין ראיה, אנחנו לא יכולים לעזור.
אתם יודעים מה? יותר מזה. ראובן אומר, יש לי שני עדים, לא סתם שני עדים, משה רבנו ואהרון הכהן ראו את הדבר הזה. שני עדים. כל אחד מהם צדיק עולם. האם הם עדים כשרים?
למה לא?
הם שני אחים.
אה, הם שני אחים פסולים לעדות. מה, אתה לא מאמין למשה רבנו ואהרון הכהן?
אני מאמין, אבל הדין גבולות.
אני בתור סנהדרין לא יכול לעשות כלום.
זה לא בדיוק ניגוד עניינים.
גזרה, זה לא שאנחנו לא מאמינים להם, משה רבנו ואהרון הכהן, מה אנחנו לא מאמינים? גזרה התורה שעדים קרובים פסולים לעדות. זה נושא לשיעור אחר.
בדרגה ראשונה.
מדרבנן גם דרגה שנייה.

אבל אבל התורה גזרה שדרגה ראשונה פסולים לעדו. על כל פנים,
במקרה כזה אם יש לו עדים, רק שהם אחים,
יבוא ראובן למלך ויגיד לו אדוני המלך, הושיעה אדוני המלך.
הלכתי לסנהדרין, אמרו שהם לא יכולים לקבל את העדים שלי כי משה רבנו ואהרון הכהן הם אחים.
בעיה טכנית.
אומר המלך אני אחקור את הדבר. אם בשכלי נראה לי שההיגיון אומר שאכן הצדק איתך, אני בכוחיי לשפוט ולהוציא ממנו את הארנק שלך.
כי אני מאמין למשה רבנו ואהרון הכהן. הסנהדרין חייבים לפעול לפי חוקי התורה. המלך יש לו סמכות לפעול יותר חופשי.
אבל עדיין, המלך לא יכול לבטל דברי הסנהדרין. הסנהדרין אומר אומר למשל, אסור לאכול כזית חלב. התורה לא כתוב כזית, כתוב לא לאכול חלב. המכוקקים הכוונה התורה היא לא לאכול כזית חלב. בא המלך ואומר, סליחה, מה פתאום? הכוונה היא רק לא יודע מה, כור, כמות גדולה של חלב אסור לך. מה פתאום? המלך אין לו שום סמכות בענייני הלכה. יש לו סמכות בדיני ממונות, בדיני נפשות וכדומה.
אבל גם בזה, הוא לא יכול לבוא ולומר
טוב, זה מורכב, לא ניכנס כרגע לכל המורכבות של המלך.
אבל אני רוצה לומר שבתורה
במובן מסוים זה יותר דומה לארצות הברית. אני לא אכנס כרגע לכל הסבר המשטרה בארצות הברית.
אבל בישראל העיקרון בנוי על הפרדת רשויות, שלכל רשות יש את התחום שלה. בארצות הברית זה לא בנוי על הפרדת רשויות, אלא על איזונים ובלמים.
כלומר,
הרשויות לא לגמרי נפרדות, זה לא שכל אחת עוסקת רק בתחום ההוא. אל תתערב לי. לא, כן מתערבים אחד לשני, אבל דווקא על ידי ההתערבות נוצר איזשהו איזון.

יש יש גישה כזאת.
שוב, אני לא אכנס כרגע איך זה בא לידי ביטוי בארצות הברית, זה מאוד מורכב. אבל יש איזונים ומבלמים.
ו במובן הזה גם בתורה יש איזונים ומבלמים. כלומר, יש למשל המלך רוצה לצאת למלחמה.
אומרת המשנה, אין מוציאים למלחמת הרשות, אלא על פי בית דין של 71.
אפילו מלחמה.
היום בישראל, המלך רוצה לצאת למלחמה, הוא צריך לכנס את הקבינט.
אה, לא, לא מלך, ראש הממשלה. סליחה. סליחה, סליחה. אני לא התרגלתי.
ראש הממשלה רוצה לצאת למלחמה, צריך להכנס את הקבינט. דרך אגב, כבר היו דברים מעולם שלא כינס את הקבינט. ואז תלוי אם היועץ המשפטי לממשלה בעדחה או נגדך. שזה בכלל בדיחה בדיחה אחרת. הנושא של היועץ המשפטי לממשלה.
כן.
אבל אבל
בחוקי התורה, המלך איננו יכול לצאת למלחמה ללא הסכמת הסנהדרין. מה זה איננו יכול? האם לא קרה שיצא? יכול המלך לתת פקודה לצבא. עכשיו יוצאים. אז מה אם הסנהדרין אמרה?
אז יש משבר חוקתי. אז זה קורה. יכול להיות שהמלך, לא תמיד המלך היה צדיק, לא תמיד הוא שאל את הסנהדרין.
אבל עקרונית מה שאמור לקרות זה איזונים ובלמים. המלך רוצה לצאת למלחמה, אישור הסנהדרין. הסנהדרין רוצים לשפוט משהו, אבל אין לאל ידם. המלך ישפוט כפי רצונו, כפי הבנתו. יש פה איזונים שמייזנים זה את זה.
ודאי שהיה סנהדרין.
היה סנהדרין בישראל.
האם הוא שמע להם? ברוב הדברים כנראה שלא.
אבל גם מלכי ישראל שגם אפילו עבדו את עגלי הזהב בבת אל ובדן. קודם כל זה לא היה לעבודה זרה, עבדו פסלים לעבודת השם.
אבל מעבר לזה, אה היה היה אנחנו רואים עד כמה אחאב שמע לנביאים, הסיפור של אחאב.
הוא שומע אל הנביא. אלישע כל הזמן מלך ישראל, כל הזמן שואל את אלישע ועושה כמעט כל מה שהוא אומר לו.
כי כי הכוח של הנביא היה כוח אדיר. אז האם תמיד המלך שמע בכל הנביא? דיברנו עד עכשיו על המלך והשופטים. אבל גם הנביא. הנביא הרבה פעמים אומר למלך מה לעשות, ולא תמיד המלך אמור, לא תמיד המלך שמע בקולו, אבל הוא אמור לשמוע בקולו.
מצד שני, יש לנו גם את הכהנים. הכהנים מעורבים בתוך המשפט. נושאים מורכבים, יש עוד מה להרחיב בהם, אבל כבר גלשנו במסגרת הזמן, אז נעצור כאן להיום. רבי חננ בן גמשי אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל, לפי כך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ מצדקו, יגדיל תורה ויאדיר.

שיעור ב
-----------
ערב טוב,
ברשות מוריי ורבותיי.

אתמול, קודם כל השיעור יהיה לעילוי נשמת פרווין בת שוקה,
וגם יונה בת סעדיה.
וגם אריה ברדי בן מריאל.
אריה ברדי בן מרים.
ברדי בן מרים.
אליהו בן פנחס וסטלנה.
אליהו בן פנחס וסטלנה. זל.
אליהו בן פנחס וסטלנה.
אלן רוח אחד. אין מי שיגיד.
שנרוח השם תניחם בגן עדן. וגם
מג'רה בת מרדכי.
טהיד בת אברהם.

תן נשמתם צרורה בצרור החיים. דברי התורה לעילוי נשמתם הטהורה.

אתמול דיברנו קצת על הרשויות השונות שיש בתורה, רשויות ההנהגה.
הפרשה שלנו, פרשת שופטים מזכירה את מלך, שופט, כהן ונביא.
ארבעה סוגים שונים של מנהיגות שיש בעם ישראל.

אז הזכרנו אתמול שיש גם עירוב רשויות. לא כמו שאמור להיות במדינת ישראל הפרדת רשויות, אלא בתורה, התורה דווקא תומכת בעירוב רשויות.
אז נתנו אתמול דוגמאות בעניין של המלך והשופט.
וניתן היום דוגמאות נוספות.
נתחיל רגע מדיוק בלשון הפסוק.
כתוב בתורה, כי יפלא ממך דבר למשפט, בפרשת השבוע שלנו.
כי יפלא ממך דבר למשפט. יש איזה דין שאתה לא יודע מה הדין. יפלא ממך דבר למשפט.
בין דם לדם, בין דין לדין, ובין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך.
אז כאשר אתה לא יודע מה לעשות בתחומים הללו, וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר השם אלוקיך בו, ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם,
ודרשת והגידו לך את דבר המשפט.

אז אתה הולך אל בית המקדש, אל המקום אשר יבחר השם אלוקיך בו,
ו אתה בא, אל מי אתה בא?
אל הכהנים הלויים ואל השופט.
עכשיו לשופט זה ברור. באים לסנהדרין. דיברנו אתמול על כך, שהסנהדרין הם גם רשות שופטת, והם גם היו סוג של רשות מחוקקת. למה אני אומר סוג של?
בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא הוא המחוקק שלנו. הוא נתן לנו את התורה, חוקים ומשפטים צדיקים. אבל, הוא נתן כוח ביד החכמים, ועשית ככל אשר ירוך, על פי הדבר אשר יאמרו לך תעשה.
אז אם כן,
הסנהדרין הם גם מפרשים את החוק. זוהי גם סמכות מאוד חזקה לפרש את חוקי התורה.

אז אתה צריך לבוא אל השופט שיגיד לך דבר המשפט. אבל יש פה דבר מאוד מוזר.
כתוב, ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם.
מה קשור פה כהנים?
כלומר, קודם כל כהנים.
מה אתה הולך לכהנים? למשל, אתה לא יודע איזה דין בעניין, הרמב"ם מתאר את הדברים בהלכות בספר בספר שופטים
בהלכות משפטים. מביא הרמב"ם
תיאור מאוד מאוד מפורט של מערך בתי הדין שהיה בישראל. למשל, נניח, בן אדם, אתה טוען ראובן טוען ששמעון חייב לו כך וכך, שמעון טוען שהוא לא חייב. למה? בגלל איזה סיפור עסקי שהיה ביניהם.
אז קודם כל הם באים לבית הדין שבאותה עיר, שנאמר בפרשת השבוע שלנו, שופטים ושוטרים תתן לך
בכל שעריך, כלומר, בכל עיר ועיר צריך להיות בית דין.
אז הם הולכים לבית הדין שבאותה עיר. אם בית הדין לא יודע, אז הם הולכים לסנהדרין הקטנה של אותו שבט. כלומר, בכל שבט יש בית דין. בית דין זה שלושה.
סנהדרין קטנה זה 23. הם יכולים לדון דיני נפשות. ואם הבית דין לא יודע מה לעשות, הולכים לסנהדרין הקטנה המחוזית של אותה שבט.
ואם הסנהדרין הקטנה של אותו שבט לא יודעים מה לעשות, אז הולכים לסנהדרין הקטנה שיושבת בהר הבית, בפתח הר הבית.
שמה יש עוד סנהדרין קטנה של 23,
אבל היא כבר ארצית.
זה כבר אה, זה לא בדיוק היררכיה, אין היררכיות בתורה.
אבל, אם לא יודעים,
אם בית הדין לא יודע, אז הוא הולך לבית דין שמעליו. כמו שאמר משה, הדבר הקל ישפטו והם הדבר הקשה יביאו אל משה.
אז אין משה, אבל באים לסנהדרין הקטנה שעל שער הר הבית.
אם גם הם לא יודעים, הולכים אל הסנהדרין הגדולה בלשכת הגזית.
בלשכת הגזית זה בתוך בית המקדש, לשכה זה מין חדר כזה, אולם, שיושבים בו 71 הסנהדרין, שחציו בתוך שטח הר הבית, חציו בחו"ל, ושם יושבים הסנהדרין, הם בעצם הקו המעביר בין הקודש לבין החול, הם צריכים לקחת את התורה האלוקית ולהביא אותה לעולם.
ועל כן,
בעצם ה
סנהדרין יושבים שם, אליהם מגיעים.
אבל מה קשור לכהנים?
כתוב בפסוק ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה. לשופט אני מבין, אבל מה קשור הכהנים?

אתה באמת לא הולך לכהנים. אתה הולך לשופט.
אז כדי להסביר את הדבר,
נעיין רגע שוב בפסוק ונראה באיזה תחומים מדובר. האמת היא שיש תחום אחד בלבד בתורה,
שרק כהנים יכולים לשפוט בו.
מישהו יודע?
איזה תחום בתורה שהרב הכי גדול בעולם, גדול הדור, לא יכול לפסוק הלכה, רק כהן?
כן, עזר רפואות, לא סתם רפואות,
נכון, רפואה של נגע הצרת.
מי שאמר רפואות גם צודק במובן הזה שזה רפואת נגע הצרת.
נגע הצרת, רק הכהנים יכולים לדון בו. טמא, טהור, פסח נגע באור, לא פסח, רק הכהן.
יכול לבוא הפרופסור הכי גדול לעור, וליידו,
הרב הפוסק הגדול ביותר בדור, ושניהם לא יכולים להכריע.
רק הכהן.
כך פסקה התורה. כי זה לא מחלת אור רגילה. זוהי מחלת אור ניסית שבאה בתור עונש על חטא. זה קשור לנפש, כן, זה משהו הרבה יותר
זה לא
יש הרבה מחלות עור דרך אגב שהם פסיכוסומטיות. זאת אומרת, שהם גם כן קשורות לנפש. אדם פתאום בלחץ, פתאום יש לו פטריות ברגליים.
מה הקשר? קשור. הכל קשור. הגוף והנפש קשורים.
אבל צרעת זה רמה אחת מעל.
צרעת זה משהו כבר יותר רוחני.
וכאן רק הכהן יכול לפסוק.
אז הנה, יש מקרה. עכשיו, בואו נחזור רגע למקרים שמופיעים בתורה.
כי יפלא ממך דבר למשפט,
בין דם לדם. מה הכוונה בין דם לדם?
איך אפשר להבין את הדבר הזה?

המשפט הבא, בין דין לדין.
דין אנחנו יודעים מה זה. דין בדרך כלל זה דיני ממונות.
אחד טוען אתה חייב לי כך וכך, הוא טוען אני לא חייב, אני חייב לך רק חלק.
זה בין דין לדין.
ובן נגע לנגע. מה זה נגע?
נגע זה נגע הצרעת.
דברי ריבות בשעריך. ריבות זה לא רק על כסף. יכול להיות ריבות על שטח, יכול להיות ריבות שמישהו חבל בחברו, יכול להיות ריבות שמישהו
אה זומם להרוג את חברו, כל מיני ריבות.
נחזור רגע לדם לדם. נשים לב שיש פה אמרנו ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט.
זה גם שתי רשויות. אמרנו שיש ארבע רשויות של מנהיגות: מלך, שופט, כהן ונביא. כהן הוא גם רשות. זה לא בדיוק רשות שלטונית. הוא לא בדיוק מחוקק חוקים והוא לא רשות מבצעת, אבל הוא רשות רוחנית.
הכהן, גם תפקידו לעבוד את השם בבית המקדש, וגם ללמד תורה לעם ישראל.

ואם כן,
הכהן הוא גם כן סוג של מנהיגות.
והתורה בכוונה מביאה, אתה יש דברים שאתה בא אל הכהן, יש דברים שאתה בא אל השופט.
למשל,
בין נגע לנגע, זה ברור שאתה בא אל הכהן. דברי ריבות בשעריך, אתה בא אל השופט.
ובאותו אופן אפשר גם להבין, בין דם לדם, אתה בא אל הכהן, ובין דין לדין, אתה בא אל השופט. מה הכוונה בין דם לדם?
דם, אין הכוונה פה לרצח.
רצח זה לא בין דם לדם.
אין פה שני סוגים, אין דם כחול למישהו.
אם זה חס ושלום רצח, אז זה קשור לדברי ריבות. מריבה יכולה להגיע אפילו עד כדי רצח, וכאשר קורה רצח, באים לבית הדין. זה ברור.
אבל,
בין דם לדם, יש דינים בתורה שבהם יש הרבה השפעה בין סוג אחד של דם לסוג אחר של דם.
וזה דיני טומאה וטהרה. אנחנו היום לא כל כך זוכרים את זה, כי אנחנו לא עוסקים בזה. כולנו טמאי מתים בכל מקרה, ולכן אנחנו לא עוסקים כל כך בדיני טומאה וטהרה. אומנם,

דם נידה של אישה הוא כן רלוונטי גם היום.
כי אישה היא לא רק טמאה כאשר יש לה דם נידה, אלא היא גם נאסרת לבעלה.
ולכן, יש באמת דם טמא ויש דם טהור.
כך אומר דוד המלך.
אני ידי מלוכלכות בדם שפיר ושליה לטהר אישה לבעלה.
כלומר, היו באים גם אל דוד המלך, אם שאלות בנושא דם, מראים לו דם מסוים, רגע, זה דם טמא, זה דם טהור, צריך לדון בזה, בין דם לדם.
מי בדרך כלל היה בקיא ביותר בדיני טומאה וטהרה?
בדרך כלל הכהנים.
למה דווקא הכהנים? הכהנים היו צריכים כל הזמן לשמור על עצמם טהורים.
קודם כל, אסור להם להתאמן למת.
וגם בטומאות אחרות, עדיף להם, מאוד חשוב שהם יהיו כל הזמן טהורים. אומנם, הם לא כל הזמן עולים לבית המקדש.
הכהן בדרך כלל היה לתורנות שבועיים ושנה שנמצא בבית המקדש. שבוע, פעם בחצי שנה פחות או יותר, פעם ב-24 שבועות, הוא היה בא לשבוע, חוץ מהרגלים.
אבל מעבר לזה, מה היה הכהן אוכל? הרי הוא לא קיבל חלק ונחלה בארץ ישראל.
אז הוא היה אוכל תרומות.
תרומה אפשר לאכול רק כאשר הכהן טהור.
ולכן, הכהן היה תמיד מקפיד להיות טהור. לכן,
כל פעם המשמרת שהייתה בבית המקדש באותו שבוע, היא זאת שטיפלה בקורבנות ואכלה את הקורבנות.
זאת אומרת, הכהן היה מגיע לבית המקדש, כאמור, פעם ב-24 חודשים, ב-24 שבועות, סליחה, זה בערך פעם בחצי שנה. היה בא לשבוע, זו המשמרת שלו ועכשיו הוא ודאי חייב להיות טהור והוא גם אוכל את הקורבנות. אבל גם בשאר השנה, הוא אוכל תרומות, ובשביל לאכול תרומה, הוא חייב להיות טהור.
אז לא היה היררכיה ביניהם בכהנים, נגיד הכהן הזה אומר ככה, הכהן הזה אומר ככה, הולכים לכהן הגדול והוא מכריע.
כלומר, שזאת היררכיה כזאת.
זה לא היה בדיוק דווקא לכהן הגדול, אבל גם ביניהם היה כמו תלמידי חכמים.
אתה הולך לרב, שואל אותו איזה שאלה בהלכה, ככה תראה, נראה לי ככה, נראה לי ככה, אני מתלבט, אני אשאל את הרב שמעליי, נכון?
כן.
אז ככה גם אצל הכהנים היה. לא כל כהן היה הכי בקיא בכל דיני טומאה וטהרה.
אבל בדרך כלל, באופן טבעי,
היה שאלה בהלכות שבת, היו הולכים לרב.
היה שאלה בדיני ממונות, היו הולכים לבית הדין.
היה שאלה בדיני טומאה וטהרה, היו הולכים לכהן.
זה הדבר הרגיל.
עכשיו, בדרך כלל הכהן גם היה הרב, כי כמו שאמרנו, הכהנים לא היה להם חלק ונחלה, אז הם לא עבדו בבית המקדש, לא עבדו בקרקע, ולכן הם היו פנויים ללמוד תורה.

אז לא כל הרבנים היו כהנים.
סליחה, לא כל גם לא כל ה גם לא כל הכהנים היו רבנים.
לא כל הכהנים היו רבנים. נולדת כהן, זה אומר שאתה ישר תלמיד חכם? לא בהכרח.
אבל אה אבל באופן טבעי היו יותר פנויים לכך.
על כל פנים,

אם אנחנו מבינים כך את הפסוק, אז אני חוזר רגע שוב על הפסוק ואנחנו נראה שהוא בנוי,
כל הפסוק הזה בנוי בשני צדדים בהקבלה.
כי יפלא ממך דבר למשפט.
בין דם לדם, זה משהו שקשור לכהנים.
בין דין לדין, קשור לבית הדין.
בין נגע לנגע, שוב קשור לכהנים.
דברי ריבות בשעריך, שוב קשור לבית הדין.
ואז כתוב, וקמת ועלית אל המקום אשר בחר השם אלוקיך בו, ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר בם.
כי בסופו של דבר, כמו שיעקב אמר, לא כל כהן ידע הכל, אבל אם אתה לא יודע, למי אתה הולך? הכהנים הבקיאים ביותר היו בבית המקדש.
ולכן, אתה הולך למקום אשר יבחר השם אלוקיך בו, שם נמצאים גם הכהנים הבקיאים ביותר וגם הסנהדרין הגדולה.
חז"ל על דרך הדרש, עכשיו קודם כל, אם באמת זאת הכוונה,
אז נשאלת השאלה, למה התורה ירבבה את הפסוק?
אפשר היה להגיד את הפסוק בצורה הרבה יותר מובנת.
כי יפלא ממך דבר בין דם לדם ובין נגע לנגע, ובאת אל הכהן אשר יהיה בהם.
כי יפלא ממך דבר בין דין לדין דברי ריבות בשעריך, ובאת אל השופט.
ואז הכל היה מובן.
למה התורה ירבבה את הדברים?
בכוונה ירבבה.
כדי לומר לך, בכוונה תחילה, זה לא בנפרד, שופטים וכהנים.
יש עירוב ביניהם. כיצד בא לידי ביטוי העירוב?
דורש, דורש חז"ל במדרש הלכה בספרי, למה כתוב ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט?
ללמדך שאם יש כהן, יש נניח לפעמים, צריך למנות אדם חדש לסנהדרין. תלמיד חכם חדש. למה? מישהו נפטר. בדרך כלל מינוי לסנהדרין היה לכל החיים.
או עד מה שנקרא היום נבצרות. בן אדם כבר חולה, לא מסוגל למלא תפקידו.
צריך למלא תלמיד חכם חדש שיכנס למניין ה-71.
טוב, את מי ממנים? 71 הזקנים בסנהדרין הגדולה, הם גדולי הדור.
אז אם אחד מהם נפטר או חולה, ולא יכול לשבת בסנהדרין,

אז מביאים את הבא בתור.
טוב, קשה לבחור. אין לנו רבומטר למדוד גדלות של רבנים.
אז יש כמה שיכולים להיראות אותו דבר פחות או יותר.
אז זה לא בדיוק חבר מביא חבר, אבל חכמי הסנהדרין, שהם גדולי הדור,
הם אלה שבוחרים את הבאים בתור. והם יכול להיות ויכוח ביניהם. יעמדו למניין ויחליטו. אבל, אם יש שניים שהם זהים ברמתם, שניהם תלמידי חכמים עצומים, שניהם צדיקים, שניהם ראויים,
אבל אחד מהם הוא כהן,
הכהן עדיף.
וזה לומדים מהפסוק שלנו. ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט.
וזו עוד דוגמה לכך שבתורה בכוונה תחילה יש עירוב רשויות.
כדי לומר, זה לא דברים נפרדים. זה לא שהמלך עומד לבד והכהן עומד לבד והשופט עומד לבד.
עם ישראל צריך להיות עם כזה, שכל חייו סביב הקודש. כל חייו עבודת השם. כל חייו על פי התורה.
וכאשר זה כך, אז באופן טבעי יש עירוב בין הרשויות. זה לא שבית משפט, אנחנו בית משפט, לא מעניין אותנו ה התפקיד של הכהנים ללמד תורה לעם ישראל. בוודאי, זה זה חלק מהכל פה עניין. המלך לא יכול להגיד, אני אחראי רק על תחומי החוץ והביטחון והכלכלה. לא, אדוני,
בתור מלך, אז אם אתה עושה ישר בעיני השם, אז עם ישראל יזכה ל נתתי גישמיכם ביתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה תתן פריו. ואם חלילה לא, אז חלילה
אנחנו מכירים את כל הקללות שמופיעות בפרשות. אז אם כן,
יש תמיד קשר, הכל קשור. רשות של בית משפט ורשות של מלך במשפט יעמיד ארץ.
וה הממנה דיין שאינו הגון, כאילו העמיד השראה אצל המזבח. כי כאשר יש דיין שאינו הגון, או מלך שאינו הגון, זה הורס את המדינה.
גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה מעשית.
וכאשר הכהנים והנביאים לא עושים את תפקידם כראוי, גם זה פוגע, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה מעשית. כי בעם ישראל, הגוף והנשמה קשורים. ההצלחה החומרית והזכות הרוחנית תלויים זו בזו. ולכן, בעם ישראל תמיד יש עירוב רשויות, חיבור. אף פעם לא ההוא יש לו את התפקיד הזה וההוא את התפקיד הזה, אלא תמיד הדברים נושקים זה לזה.

רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר: השם חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.