בלוג

ערב טוב, רבותיי.
חודש טוב. אחת המצוות שאנחנו, עדיין חודש טוב.
עוד רגע כבר נכנס ב' באלול.
אחת המצוות שאנחנו פוגשים בפרשת שופטים,
כל הפרשה סובבת סביב ההנהגה של עם ישראל. שופטים ושוטרים תתן לך, קודם כל זה להעמיד מערכת משפט, שופטים.
אבל יש לנו עוד מנהיגים בעם ישראל שאנחנו מצווים עליהם לפרשת השבוע, להעמיד מלך.
שום תשים עליך מלך.
יש גם "וקמת ועלית אל הכהנים הלויים ולשופט אשר יהיה בימים ההם."
גם הכהן מופיע פה, ובהמשך הפרשה גם כהן משוח מלחמה שיוצא ומדבר אל העם.
יש לכהנים תפקיד מיוחד גם בהנהגת עם ישראל. הם לא רק עובדים בבית המקדש.
הם לא רק מברכים את העם, לא רק עולים ראשונים לתורה.
יש להם תפקיד בהנהגה.
הם גם שופטים.
הם גם
מנהיגים ביקראת המלחמה, מנהיגים רוחניים.
ויש עוד מנהיג אחד שמופיע בפרשה והוא הנביא.
"נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך השם אלוקיך אליו תשמעו."

מלך, שופט, כהן ונביא. ראשי תיבות:
משכן.
בדגמה נמוכה?
לא, לא אמרתי, זה לא לפי דרגות.
צריך שיהיה סדר, אבל פה זה לא חלוקה לפי דרגות, אלא לפי תפקידים.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, במדינת ישראל יש שלוש רשויות. יש יותר, אבל רשמית יש שלוש רשויות.
הרשות השופטת זה בתי המשפט.
הרשות המחוקקת, מה זה?
הכנסת.
הכנסת. הרשות המבצעת?
הממשלה.
הממשלה.
ויש הפרדת רשויות.
אמור להיות הפרדת רשויות.
בפועל, בתי המשפט משתלטים על כל הרשויות.
על כל הרשויות.
אבל האמת היא שחוץ מהרשויות האלה, יש עוד רשויות לא רשמיות.
תקשורת, זה לא, אין לה שליטה?
יש לה הרבה שליטה.
יש לה יותר מדי שליטה.
פרקליטות.
פרקליטות זה לא מערכת המשפט.
זה כאילו חלק מהרשות המבצעת. זה כאילו חלק מהממשלה, כי זה חלק ממשרד המשפטים.
אבל בפועל,
הפרקליטות זה גוף בפני עצמו, עושה מה שהיא רוצה.
שר המשפטים לא יכול להגיד לה מה לעשות.
דרך אגב, דבר מדהים.
אפילו המשטרה, בשונה מהצבא,
היא כאילו רשות בפני עצמה.
זה נכון.
כי לשר הביטחון פנים, שאחראי על המשטרה?
אין סמכות להגיד למשטרה מה לעשות.

השר ביטחון לעומת זאת?
כן.
שר הביטחון, ראש הממשלה, הם המפקדים העליונים של הצבא.
אז הם אלה שמחליטים. הקבינט המדיני ביטחוני הוא זה שמחליט מה הצבא יעשה. הרמטכ"ל מקבל את הביט- החלטות על הביצוע, איך לעשות, מה לתקוף קודם, איזה זה, הוא מעלה הצעות, אבל עדיין גם הוא מה שהוא מציע, צריך לקבל אישור מהדרג המדיני.
למעומת זאת המשטרה היא קצת בפני עצמה.
אז עזבו רגע את המבנה של המשטרה במדינת ישראל, שכנראה יש
הם רוצים לגמרי.
יש עוד מה לשפר בו.
מה לשפר?
כל יום, אבל...
אבל
יש מה לתקן.
אבל בתורה יש גם כן
ארבעה רשויות שהן שונות זו מזו.
המלך הוא בעצם הרשות המבצעת.
הוא זה ששולט, הוא זה שקובע לגבות מיסים, הוא זה שקובע הרבה דברים הוא קובע לבד.
הוא זה ש- קובע מלא דברים.
חוקים אזרחיים, סכסוכים בין אנשים, זה דברים שהמלך יכול לקבוע.
סנהדרין.
הסנהדרין, השופטים,
הם לא רק הרשות השופטת.
הם גם במובן מסוים רשות מחוקקת וגם רשות מבצעת.
למרות שהמלך הוא הרשות המבצעת.
אבל מה העסק? למה אני אומר? כי הסנהדרין
היא לא יכולה להיות מחוקקת, אבל היא כן מפרשת את חוקי התורה.
יש חוקי תורה.
המלך יכול לתקן תקנות. גם הסנהדרין יכולים לתקן תקנות.
המלך למשל, זה חוקי לגמרי על פי התורה, שהמלך יגיד:
"רבותיי,
מי שהשוטרים שלי, של המלך, תופסים אותו נוסע יותר מ-100 קמ"ש בכביש שמותר 80, הוא יקבל קנס."
מותר. זה נקרא דינא דמלכותא דינא.
הדין של המלכות הוא דין, הוא תקף. יש בזה נושא מאוד מורכב ומסובך, מתי, מה בדיוק כן, מה בדיוק לא. אבל בעיקרון, יש לו למלך סמכות לתקן תקנות אזרחיות.

הסנהדרין גם הם יכולים לתקן תקנות אזרחיות. הם לא יכולים, כשיש מלך, אז הם לא אמורים לתקן תקנות אזרחיות.
כשאין מלך,
אז הסנהדרין יש גם את הסמכות הזאת של המלך.
הרבה פעמים במשך הדורות, לא היה לנו סנהדרין בגלות. אבל במשך הדורות, כל קהילה וקהילה, כל עיר ועיר וכל ארץ וארץ, היו את חכמי אותה הארץ, את המנהיגים הרוחניים, הרבנים של אותה הארץ, הדיינים, שהם קבעו ממש קנסות ותקנות, ומי שיעיז לעשות ככה, יהיה לו קנס. כך וכך, או יהיה לו
חרם.
חרם, רבותיי, חרם ונידוי זה אחד הדברים הקשים ביותר.
היום, אפילו היום,
אפילו היום בבית ספר, שלמה בבית ספר זה כל כך חזק?
בבית ספר,
זו החברה היחידה של הילד.
אין לו עולם אחר.
אז אם הילדים מחרימים אותו, הוא במצוקה נוראית.
נכון, השם ירחם.
עכשיו, היום כאדם מבוגר, זה לא בדיוק ככה.
נגיד חס ושלום יש איזה בית כנסת שמחרים מישהו.
יעבור דירה.
עובר דירה לעיר אחרת.
אגב,
גם ילדים שהיה להם חרם,
זה בסופו של דבר, הרבה פעמים הם לא מגלים את זה אפילו להורים.
בושה.
כן, בושה, לא רוצים לצער אותם. הרבה פעמים זה גם הורים במצב נפשי או כלכלי או משפחתי לא פשוט, אז לא רוצים להכביד עליהם. הילדים בתור גיבורים נוסעים את המעמסה עליהם לבד.
או בכלל, זה לא קל לבקש עזרה. לבקש עזרה זה נתפס הרבה פעמים כאילו אתה חלש.
לא, אני אסתדר.
לא, למה? זה לפעמים גבורה לבקש עזרה. גם לדעת לבקש לבקש שיעזרו לך זה גם צריך בשביל זה גבורה גדולה.
אומץ.
אומץ.
על כל פנים, ילדים שבסוף ביקשו, פנו להורים שלהם, ועברו דירה,
הרבה פעמים זה נפתר.
זה תלוי ממה זה נובע, אבל לפעמים זה נובע סתם איזה
מאיזה סכסוך קטן, או מאיזה ילד שהרגיש צורך להיות מלך הכיתה על חשבון זה שהוא ידרוך על מישהו אחר.
הורים למשל אם הילד הוא מוגבל פיזית או משהו.
נכון. אם זה משהו שנובע מהילד עצמו, אז לא יעזור לו לעבור דירה.
או מוגבל פיזית. לפעמים זה משהו בתכונה של ילד.
יש ילדים שיש להם תכונות כל כך חריגות וכל כך יוצאות דופן,
לילדים האלה.
אני לא אומר שבכל מקום יהיה להם חרם, אבל בכל מקום יהיה להם מורכב, והם בכל מקום יראו או מוזרים. נגיד ככה.
ויש ילדים מהצד השני הרעים.
ככה קוראים?
כן.

ילדים עכשיו במיוחד של רעות קטן
שהם לא מבינים אחד את השני.
אני לא חושב שילדים הם רעים בטבעם, אבל זה נכון.
הם לא, הם לא מבינים.
הם לא חושבים כמה צריך
א' הרבה פעמים לומדים מהסביבה. הגמרא אומרת:
הגמרא אומרת:
"שותא דיינוקא בשוקא" תודה רבה.
כלומר, הדיבור של תינוק בשוק
או מאבוא או מאימאי.
איך שהוא מדבר זה או מאבא שלו או מאמא שלו.
אין לו ממי ללמוד.
בדיוק, הוא לומד מהסביבה.
פעם קרובת משפחה שלנו,
כמעט התעלפה כשהילדה שלה בת השלוש,
אמרה לה: "אמא,
תסתכלי לי בעיניים כשאת מדברת איתי."
עכשיו, מאיפה היא למדה את המשפט הזה?
אבא שלה אמר את זה לבעלה.
לא, היא אמרה לה, היא אמרה לה. עכשיו יש דברים
אבא שלה אמר את זה לבעלה.
לא, לא. אמא שאלה אמרה את זה לילדה.
אה, זה התיק שלה.
כן, עכשיו בסדר, זה חמוד.
זה לא בקטע,
אני לא חושב שהילדה רעה, אני לא חושב ש- זה לגיטימי גם שאמא תגיד לילדה "תסתכלי אליי", וזה לא לגיטימי שהילד יגיד לאמא שלו.
הוא לא מבין.
נכון, נכון. זה סתם חיקוי.
אבל
אבל
הרבה פעמים, אתה רואה איך ילד מחקה דפוסי התנהגות שהוא רואה בבית.
אז אם אבא או אמא לא אכפת להם,
לא אכפת להם מהבן זוג, לא אכפת להם מהילדים, לא אכפת להם מהאנשים ברחוב, לא אכפת להם ורואים את זה על כל צד ושני. ילד הולך עם ההורים לקניות, ילד הולך עם ההורים בחופש הגדול ללונה פארק, נדחפים בתור או לא נדחפים בתור? אלפי דברים.
שילד קולט וילד לא מפספס, מילימטר הוא לא מפספס.
אז קודם כל ילד לומד מהסביבה. דבר שני, יש גם לילדים הרבה פעמים חוסר מודעות למשמעות של המעשים שלהם.
לא תמיד, גם ילדים שעושים מעשים רעים, זה לא תמיד בגלל שהם מושפעים לרעה והם עכשיו ילדים רעים, אלא בגלל שהם לפעמים לא מספיק מודעים לדברים.
וגם זה דבר שצריך ללמד אותם.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.
מה שרשאי דיינים לעשות.
רגע, רק שניה.
אז הסנהדרין,
הסנהדרין לפעמים תפקידם גם,
קודם כל, גם לחוקק.
כלומר, הם גם,
קודם כל שופטים.
והם אם אין מלך אז הם גם מחוקקים כל מיני חוקים, קנסות כאלה ואחרים.
אבל גם,
כאשר
הם קודם כל מפרשים את חוקי התורה.
כלומר,
כמו שכתוב לנו בפרשה, על פי הדבר אשר יורוך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.
למשל,
נוהגים לתת זכר למחצית השקל בחודש אדר.
זה זכר למצווה מן התורה. היה בהתחלה מצווה מן התורה, לתת מחצית השקל.
זה היה במדבר.
זה היה כל שנה ושנה, התחיל במדבר
והמשיך לאורך כל השנים שהיה בית מקדש.
תיקון בית המקדש.
נכון, גם בבית המקדש עצמו, בבית המקדש השני עוד זה חזר.
זה לא היה לתיקון של בית הבית, זה היה לקורבנות, קורבנות הציבור.
קורבנות תמיד של כל יום, קורבנות שבת, קורבנות מוספים, קורבנות יום הכיפורים, כל הקורבנות האלה היו מכספי מחצית השקל. היה תרומות נוספות לבדק הבית לתיקון הבית.
אבל
כמה זה מחצית השקל?
זה משתנה.
א' אתה צודק, זה משתנה לפי ערך הכסף הטהור, זה צריך להיות לפי משקל כסף טהור.
אבל גם בזה יש מחלוקות.
יש מחלוקות כמה בדיוק צריך.
יש בזה מחלוקת.
רגע, אז אם אני רוצה לתת מחצית השקל, כמה אני צריך לתת?
שהסנהדרין,
סנהדרין הייתה מכריעה את הדין.
אם הרב עובדיה יוסף היה אומר ככה והרב אלישיב היה אומר אחרת,
מה הסו-
היו באים לסנהדרין.
71 דיינים.
מכריעים את הדין. מה? הרוב? ככה פוסקים, גמרנו. כל עם ישראל עושה אותו דבר.
ואם אין סנהדרין?
אם אין סנהדרין אז אנחנו כמו היום. השם ירחם.
לא, לא.
אבל זה חלק מהתפקיד של הסנהדרין, לא רק להיות שופטים, אלא גם
להיות חלק מהרשות המחוקקת.
והם גם אפילו מבצעים, הם גם רשות מבצעת, מכיוון
שיש להם לא רק שופטים, שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך.
לסנהדרין הייתה משטרה.
אם הסנהדרין פסקו שבנאדם חייב מוות כי הוא עבד עבודה זרה,
לא קשור לשוטרים של המלך?
לא קשור.
המלך, היה לו משטרה משלו שאכפה את החוקים של המלך.
הסנהדרין אכפו את חוקי התורה.
זה לא כמו שהיום, שכל הרשויות
שמחוקקת בכלל ושופטת מבצעת, לא קשור.
אז זה נכון ולא נכון, כי בתורה, אדרבה, גם בתורה- בתורה,
גם כן היה ערבוב מסוים אבל הפרדה. כלומר,
נשים לב שיש לכל אחד את התחומים שלו.
אבל הם כן קצת משיקים.
כי המלך הוא גם שופט וגם יש לו משטרה.
וגם השופטים, הם גם שופטים וגם יש להם משטרה.
הסנהדרין.
והם גם מחוקקים וגם שופטים.
למה צריכים שוטרים, צריכים משטרה בשביל לשמור עליהם?
לא, לא, לא.
ששמרו עליהם, מה?
לא, כדי, כמו שאמרתי, אם מישהו
אם מישהו למשל נידון למוות בסקילה,
אז השוטרים צריכים לתפוס אותו, להביא אותו לדין.
או למשל, אם נניח, באו מול בית הדין שני אנשים, אחד אומר: "ההוא גנב ממני 100,000 שקל."
רשות מבצעת.
אז הרשות המבצעת הייתה השוטרים של הסנהדרין.
זה היה שוטרים, שליחי בית דין. תחת פיקודם של הסנהדרין, שאם הסנהדרין מצאו שני עדים כשרים שהעידו שאכן כך היה,
שולחים הוצאה לפועל לבית של הגנב, לקחת ממנו את הכסף.
זה לא היה עם השוטרים של המלך, אבל הסנהדרין היו צריכים
בכל זאת, אבל יש הפרדת רשויות.
וזהו הכהנים, שהכהנים לא עבדו.
נכון, וגם שוטרים, נכון, ויצאו השוטרים ודיברו אליו, נכון.
סוג שלישי
זה הכהן, והרביעי זה הנביא.
אלה מנהיגים הרבה יותר רוחניים. הם לא מחוקקים.
לא מבצעים.
לא מבצעים.
הם מנהיגות רוחנית.
הכהנים, התפקיד יש להם שני תפקידים עיקריים.
אחד, עבודה בבית המקדש.
השני,
"שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו."
הכהנים לא היה עליהם נחלה בארץ. פעם כל הפרנסה הייתה מקרקע. אדם אין לו קרקע, אין לו פרנסה. ממה היו הכהנים מתפרנסים?
מעשרות ותרומות.
לא הכהנים, מתרומות ומעשרות.
כן, הם היו חיים במכלאות.
עכשיו, לא רק מהתרומות, יש 24 מתנות כהונה, למשל, אדם גוזז את הכבשים, צריך לתת ראשית הגז לכהן. אדם, נניח, מביא קורבן לבית המקדש, מביא את הזרוע לחיים והקיבה לכהן. יש.
אז הוא לגור.
היה להם ערים מיוחדים שנתנו להם, מפוזרים בכל שבטי ישראל.
עכשיו, למה פיזרו אותם בכל שבטי ישראל?
גם הלויים.
כן.
למה פיזרו אותם בכל שבטי ישראל?
בדיוק בשביל הדבר הזה.
"שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו."
התפקיד שלו השני. אחד זה לעבוד בבית המקדש, זה פעמיים בשנה הוא היה עושה.
קצת יותר, לא משנה, לא ניכנס לזה כרגע.
אבל כל השנה, הוא היה בתוך השבט שבו הוא גר,
מלמד תורה.
הרבנים היו הכהנים בדרך כלל.
רגע, הכהנים גם היו צריכים גם לעלות לתורה?
היו אותן תרומות ו-
בכל- שהמשפחה גם אוכלת את ה-
כן, כן. זה לא רק בשביל הכהן, זה לכל משפחתו.
זה לא הגיוני, כמה יש כאלה שבשר
אין להם כלים.
כן, אבל מצד שני זה לא הגיוני, כי לא כל
זה פה התחילו הצרות של הכהנים שסרחו.
ומותר להם לעבוד בעוד עבודה, או שהם- מותר להם?
מותר לו, מותר. כן.
פה התחילו הצרות
הנביא זה משהו אחר. זה לא מנהיג שהוא חלק מהעם, כמו הכהן. הוא חלק מהעם, הוא נמצא מפוזר, הכהנים והלויים מפוזרים מתוך כל עם ישראל, הם מלמדים אותם תורה.
הנביא זה משהו אלוקי.
זה מישהו שהקדוש ברוך הוא נגע בו ושלח אותו כשליח של דבר השם שנמצא בתוך עם ישראל.
אז זה לא אותו דבר כמו כהנים. כל כהן נגע בו הקדוש ברוך הוא.
לא, לא, לא, נביאים.
זה אני מדבר על נביא.
כן. ומי התפרנס הנביא כבוד הרב?
הנביא בדרך כלל היה אדם עובד.
למשל,
עמוס היה בולס שקמים.
היה עובד בשקמה, עצי שקמה.
מה שהוא היה עושה.
זה חוץ מזה היה לו תנב-
כן. או למשל אלישע, כשאליהו מצא אותו, הוא היה חורש במחרישה.
הוא לא תמיד חכם, הוא לא מחויב.
כתוב שאין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר.
לא, אני מתכוון חכם, שאני מתכוון כל ה
שהוא היה רץ יושב ולומד.
זה מה שאני מתכוון.
לא. עכשיו תראו.
צריך להבין.
אז כולם עובדים, גם מנהיגים.
צריך להבין, בדיוק. צריך להבין שמה שאני מדבר, שהכהנים לא היו עובדים בדרך כלל,
זה בזמן שבית המקדש היה קיים, והיו תרומות ומעשרות.
אבל גם אפילו בימי בית שני, כבר היה- היו כולם עניים, ולא היה הרבה תרומות ומעשרות, גם הכהנים היו מחפש לו עבודה.
וגם בימי בית שני, כבר ממילא לא כולם חזרו לארץ. ומי שחזר מצא את עצמו קרקע והשתלט עליה.
בבית ראשון,
קיבלו כל שבט ושבט את נחלתו.
ואז לכהנים לא הייתה נחלה. בבית שני,
כהנים באו כמו כולם.
אז המצב הרוחני רע.
המצב הרוחני רע. מצד שני, הכהנים עבדו כמו כולם.
נוצר מצב
שבאמת כמו שזהב אמר, שבמשך הרבה מאוד דורות, אז רבנים גם עבדו.
הלל הזקן עבד, רבי יוחנן היה סנדלר.
היה, רבי יצחק היה נפח.
שמאי היה בנאי?
כן.
רבן גמליאל.
שמאי היה בנאי, נכון.
לא עובד, מה?
וכל העבודה.
ועדיין, היו תלמידי חכמים כאלה עצומים.
על כל פנים, לסיכום, ראינו פה שהיו שני מנהיגים יותר מעשיים, המלך והסנהדרין. הסנהדרין זה תלמידי חכמים, זה רבנים, אבל
הם, התפקיד העיקרי שלהם זה תפקיד בעל משמעות מאוד מאוד פרקטית ומעשית.
אז למה תן לנו נס?
בבית דין היו
זה לשמור למחר, למחורתיים.
אבל שני מנהיגים נוספים, הכהן והנביא, מנהיגים רוחניים. ורק החיבור של ההנהגה הרוחנית עם ההנהגה המעשית בעם ישראל, רק שהם מאוחדים ומקשיבים זה לזה, רק זה נותן את ההנהגה לעם ישראל בצורה הנכונה.
הנביא.
בראש ובראשונה, המלך.
המלך צריך להקשיב לנביא.
זו התקלה הגדולה שקרתה אצל שאול. שאול נדחה מהמלכות,
לא רק בגלל שהוא לא הרג את אגג מלך עמלק.
את זה אפשר לתקן, שמואל מיד בא ומשסף את אגג, והורג אותו.
הבעיה ששמואל אומר לו: "הנה שמוע מזבח טוב." להקשיב מחלב אילים. אתה בחרת להביא קורבנות, קורבנות זה לא המטרה.
צריך לשמוע, צריך להקשיב, אני אמרתי לך משהו, אני הנביא, אני דבר השם.
כשאני אומר לך ולא מעצמי, אני אומר לך בדבר השם משהו, אז התפקיד של המלך זה לקיים את דברי הנביא. זו הנקודה הראשונה.
להרוג גם את הבהמות.
הכל.
במקרה הזה כן, אבל זה יכול להיות מקרים אחרים. מקרה אחר ששמואל אמר לשאול תחכה שבעה ימים לפני שאתה מתחיל במלחמה, ושאול לא חיכה.
היה כמה מקרים כאלה, לא רק אצל שמואל ושאול, היה עוד הרבה מלכים, כאשר המלך לא מקשיב לכל הנביא, אז נוצר נתק. אצל ירמיהו זה היה מאוד בולט. עד החורבן.
גם התוצאה היא בנתק.
נכון, נכון.
גם דוד זה לא שמע עליו.
כן. בקיצור, זה, זה כשיש נתק, כאן מתחילה הבעיה. החיבור
לחינוך המלך.
לנביא.
גם הוא היה, גם הוא היה.
לדוד, זה לא שמע. מה אמרו לנו?
לא, שאול היה.
היה למלך, והיה מלך.
שאול חטא.
דוד גם דוד חטא.
כן. אבל מי היה חיקוי?
כן.
אף על פי שדוד חטא, לאורך כל התנ"ך, כל המלכים האחרים משווים אותם לדוד. אם היה מלך צדיק, אמרו:
של דוד המלך.
"עשה ישר בעיני השם כדוד אביו."
אם הוא לא עשה ישר בעיני השם, אמרו: "לא הלך בדרכי השם ולא הלך בדרכי דוד אביו."
הוא זכה ל- ל- ל- למנוחת עולם.
נכון.
אז כיוון שאתה רואה שדוד הוא הסרגל שלפיו משווים את כולם, אתה מבין שדוד הוא המודל לחיקוי.
וממנו בעזרת השם משיח בן דוד במרה.
רבי חנינא בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפי כך הרב על התורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדק ויאדיר תורה ויגדיל.